סיפורי עם של יהודי ספרד


סיפורי עם ואנקדוטות מאוצר הפולקלור של יהודי ספרד

סיפורי ספרד

יצחק מוסקונה

תרגום עברי : רבקה ויואל שלום פרץ

ספרית מעריב

מבוא אוסף זה של אנקדוטות, סיפורי־עם ופרקי הווי המוגש לפני הקורא הוא תולדה של שנות מחקר ארוכות שהוקדשו ללימוד ההיסטוריה והמנהגים של יהודי בולגריה ככלל ושל העדה הספרדית בפרט. חלק מן החומר פורסם בזמנו על־ידי המחבר בבטאון־ השנתי של יהודי בולגריה.

הקהילות היהודיות בארצות הבלקן, ראשיתן נעוצה עוד בתקופה הרומית והביזנטית. בסוף המאה החמש-עשרה, לאחר גירוש היהודים מספרד ופורטוגל, גדלה האוכלוסיה היהודית באזור ויהודי ספרד הפכו בה לרוב. יהודי ספרד הביאו אתם את מנהגיהם המיוחדים ואת שפתם היהודית-ספרדית ומאז ועד תחילת המאה הנוכחית שלטה שפה זו ברחוב היהודי בכל ארצות הבלקן. יהודי הבלקן הושפעו רבות מן הסביבה המזרחית שהקיפה אותם והשפעה זו ניכרת הן בניבים התורכיים והבולגריים שהסתננו לתוך השפה והן במנהגים ובאורחות החיים.

בדור האחרון חל בין יהודי בולגריה תהליך מהיר של טמיעה ושכחה. הדור הצעיר כבר אינו דובר ספאניולית כי אם בולגרית, מרוחק מן המסורת היהודית ואינו מכיר את מנהגיה. יחד עם זאת, קיימת בו סקרנות מסוימת לשמוע על עברו; סקרנות הניזונה מזכרונות בית סבא ומקשרים עם קרובים בקהילות היהודיות השונות.

אנו, שנולדנו בתחילת המאה, איננו יכולים לשכוח את תקופת ילדותנו ונעורינו. בזכרוננו קיימים עדיין אותם חיים פטריארכליים שבמסגרתם התחנכנו, חיים מלאים חום, אהבה ועזרה־הדדית מחד גיסא, ועוני ועבודה מפרכת מאידך גיסא. רבים מסיפורי הקובץ מבוססים על זכרונות אישיים אלה.

חלק מן הסיפורים משחזרים מאורעות אמיתיים; אחרים מקורם בשמיעה ואמיתותם ההיסטורית מוטלת בספק, אך כולם גם יחד משקפים את הרחוב היהודי של אז ואת הדמויות הפועלות בו. הדמויות מוצגות לעתים בנימה הומוריסטית ואפילו לגלגנית, אך זהו לגלוג שבטוב־לב שנועד לעורר בלב הקורא ״צחוק מהול בדמעות״. בפרסום לקט זה עמדו לנגד עינינו מטרות אחדות: ראשית, להדגים את עושר ניביה וביטוייה של השפה היהודית ספרדית ואת כושרה לבטא רגשות ומחשבות ולשקף את צורת הדיבור והמנהגים של טיפוסים שונים ובני מעמדות שונים.

שנית, להביא בפני הקורא חומר מגוון על התרבות, המנהגים, הפולקלור, איכות החיים והמצב הכלכלי של יהודי הבלקן, חומר שיכול לשמש בסיס למחקרים אתנולוגיים ופולקלוריים.

ולבסוף – להראות לקורא כי על אף החיים הקשים, חיי יגע ועמל שהיו מנת חלקם של אבותינו לא נעדרו מהם ההומור הבריא והאופטימיות.

אמרנו כבר שהשפה היהודית־ספרדית קלטה לתוכה השפעות מן השפות המקומיות. הטקסט הספאניולי משקף במידה רבה השפעות אלה ומכיל גם מלים וצורות דקדוקיות משובשות המשמשות כלי מצוין להבעת לעג והומור.

מבעד לסיפורים קורמת עור וגידים שורה ארוכה של בעלי מקצועות ועיסוקים ברחוב היהודי. הנחותים ביניהם הם חסרי־ההשכלה החיים מן היד אל הפה: קבצנים, מוכרי סמרטוטים, סבלים, מוכרי ירקות עונתיים ומאכלים מתוצרת בית. למעמד גבוה יותר משתייכים בעלי העסקים הזעירים ומתווכים למיניהם. עיסוק בפני עצמו הוא הרוכלות בכפרים – עיסוק מסוכן מאוד באותה תקופה בגלל חוסר הבטחון בדרכים. העם נתן ביטוי קולע לפרנסה מפוקפקת זו: ״לשליחות מיהר בסיסה, בעבור חצי נגיסה״. אחד מרבני אותה תקופה, רבי אליעזר פפו, נהג לחייב את אותם סוחרים לברך ברכת ׳הגומל׳ בכל פעם ששבו בשלום לעירם, על שום ששיחק מזלם ולא הותקפו על־ידי שודדים, לא נפלו מן הסוס ונחבלו ולא טבעו בנהר, ובדרך כלל עברה עליהם הנסיעה בלי טרדות וסיבוכים מיוחדים. הספרות הרבנית מאותה תקופה מלאה בשאלות ותשובות שענינן יהודים שנרצחו בדרכים.

צד נוסף המבצבץ ועולה מתוך הסיפורים הוא הבדלי הגישה וההשקפות בין הדור הישן לדור החדש השואף לחיי נוחות ולשינוי מצבו הכלכלי.

גם למעמד העשירים בקרב היהודים יש ייצוג בסיפורינו וניתן ללמוד מתוכם מעט על אורחות חייהם של אותם גבירים ויחסם לאחיהם העניים. עולם שלם של הווי יהודי דתי, מנהגי חגים ושמחות, ולהבדיל מנהגי אבלות, בא לידי ביטוי בסיפורים. הקשר החי של היהודים לדת ולמסורת ניכר גם בפתגמים הרבים הנפוצים בפיהם והשזורים במלים וניבים עבריים, או הרומזים למאורעות תנ״כיים כמו: ״הבטיחו לו את רחל ונתנו לו את לאה״, ״בין כך ובין כך אבדה בת יפתח״, ״ימות שמשון עם אלפיהם״, ״במקום שאין ברוך־הוא, אין גם ברכה״.

גם מערכת היחסים המיוחדים השוררת בין גויים ליהודים משתקפת בסיפורים וכמו כן הבעיות הכרוכות בנישואי תערובת.

מתוך הסיפורים למדים אנו גם על התייחסותו של היהודי לעצמו ־ הזדהותו וגאוותו על השתייכותו לעם זה. הרגשה זו באה לידי ביטוי גם באמרות עממיות כגון: ״יהודי טיפש אין בנמצא״.

ולבסוף, ניתן בסיפורים הד גם לתקופת השואה ושנות הברבריות והאימים של השלטון הפאשיסטי. עוז רוחו של העם הבולגרי ואי נכונותה של השכבה האינטליגנטית המתקדמת להיכנע לדרישות הגרמנים, מנעו מיהודי בולגריה את הגורל שפקד את אחיהם בארצות הכיבוש הגרמני, אך איש מאלה שעברו תקופה זו אינו יכול לשכוח את ההשפלה שבנשיאת הטלאי הצהוב, את מחנות העבודה ואת תחושת האימה שהתלוותה לשנים אפלות אלה.

אנו מקווים כי בעזרת אוסף זה של סיפורים ומעשיות, יצייר הקורא לעצמו תמונה מקיפה של חיים יהודיים על כל פרטיהם ויעמוד על עושר הבעתה של השפה הספאניולית. אם אכן השגנו את מטרתנו – זאת נניח לקורא לשפוט. מכל מקום תיוותר לו לפחות ההנאה שבקריאת דברי הומור.

סיפורי עם של יהודי ספרד-יצחק מוסוקונה

הרבי מרקדו והכומר .סיפורי ספרד

הרכבת נעצרה בתחנת פְּלֶבְנה. כרגיל בתחנות גדולות, גם כאן יש תנועה ערה של נוסעים: אלה עולים ואלה יורדים, יש המציצים מבעד לחלונות ויש הממהרים, עמוסי כדים ובקבוקים, אל המעיין להצטייד במי שתיה.

באותם זמנים, לא היתה הרכבת יוצאת לדרכה בטרם צילצל פעמון התחנה שלוש פעמים בהפסקות קצובות, ובטרם ייתן מנהל התחנה אות במשרוקיתו. או אז יענה לו המכונאי בקול שריקת הקטר והרכבת תחל לנוע.

והנה בין צלצול הפעמון השלישי לשריקת המנהל, אץ לו רץ לו הרבי מֶרְקָדוֹ, מוהל מן העיר אוּרּוצ׳וּק, שזה לו שבוע ימים שהוא שוהה בפלבנה לרגל אירוסי אחייניתו, חוּרְסִי. ראה הרבי את חומרת המצב ואת דוחק השעה ומיד הזדרז להפיל עצמו על סולם הקרון, מזוודה על ראשו וחבילה תחת בית־שחיו, ואך בנס לא פיצח את ראשו בנסיונו להעפיל בשלבים הצרים של הסולם. אנשים טובים הושיטו לו יד וסייעו לו להיכנס פנימה.

נאנח הרבי, מעומקא דליבא, אנחה של הקלה ונפנה לחפש לו מקום ישיבה בקרון ההומה אדם. היה פותח וסוגר בזו אחר זו את דלתות התאים עד שבסופו של דבר עלה בידו למצוא מקום פנוי. וברצון־הגורל היה מקום זה סמוך למקום־מושבו של כומר קתולי.

בירך הרבי מרקדו את שכניו לנסיעה בשלום, סידר את מטענו וישב במקומו. אחר־כך הסיר את מגבעת המלון שלו, ניגב את זיעתו וחבש כיפה לראשו. כשכילה כל זאת, כיסה בידו על עיניו ומילמל קריאת שמע, לפי שהקדוש־ברוך־הוא הסיר כל מכשול מדרכו וזימן לו נסיעה נוחה ונעימה.

בעת שהיה ממלמל את קריאת שמע, נטה הצדה בנסותו להרחיק עצמו ככל־האפשר מן הכומר, שכנו לספסל, שמא תטמא ותטנף קרבתו של זה את התפילה הקדושה. אלא שתנועה זו לא נעלמה מעיניו של הכומר שעמד מיד על זהותו של היושב לצדו, מה גם שזקנו הארוך, הכיפה וכל צורתו הפיזית של הרבי מרקדו העידו על־כך ממילא. שכנות זו הטרידה את מנוחתו של הכומר והוא ביקש להקניט את הרב בדרכי־נועם.

״כלום אין כבודו נמנה עם הרבנים, ודומני שאף עם המודרניים שבהם, אם לדון על פי חליפתו האזרחית ומגבעת המלון שהוא חובש לראשון״

״כן, אמת הדבר. תלמיד־חכם אני ובן תורה, אך פרנסתי על עריכת ברית־מילה לתינוקות ישראל שאך זה נולדו.״ ״וכלום די בזה כדי להתקיים?״

״אינני דואג, כיון שאינני עובד בקבלנות, לפי מספר החתיכות. הקהילה שלנו קוצבת לי שכר קבוע ומזה פרנסתי.״

מענין לעניו הגיעו לכלל שיחה על משמעות הברית. ״האם לא מוזר הדבר בעיניך שלא נמצאה דרך אחרת לבטא את הברית בין זה אשר אין נושאים את שמו לבין עם ישראל, אלא באמצעות כריתת חתיכה מן האיבר העדין ביותר?״

״איך תירצו חכמינו קושיה זו, לא אוכל להסביר, אך יודע אני שלישו, המוחזק בעיניכם כבן האלוהים, כרתו אותה חתיכה ביום השמיני להיוולדו ולכבוד המאורע הגדול הזה חוגגים אתם את ראש־השנה. שמעתי גם שראשוני הנוצרים שמרו את השבת ומלו את בניהם.״

״אלו הם מאורעות היסטוריים שלא קל לאמתם,״ השיב הכומר באי־רצון בולט לעין.

״והאם אמת הדבר שבפסח אופים אתם את המצות עם דם נוצרים?״ ״אלו הם דברי־הבל שהומצאו על־ידי אויבינו. דברים כאלו בדיוק נהגו עובדי האלילים להעליל על הנוצרים הראשונים בטרם הפכה הנצרות לדת הרשמית במדינות רבות.״

בינתיים הולכת הרכבת וקרבה לגוֹרְנָה־אוֹרְחוֹבִיצָה, מקום בו אמור הרבי להחליף רכבת בכדי להמשיך בדרכו. בראותו כי לא עלה בידו להוציא את הרבי מכליו, פתח הכומר את סל המסע שלו והוציא מתוכו לחם ודברי מזון ובהם גם קותלי־חזיר.

״ייקח נא הרבי. אומרים כי ברכבת נפתח התיאבון והזמן ממהר לחלוף בסעודה.״

ובאמרו זאת הושיט לו הכומר את סכינו כדי שיפרוס לעצמו חתיכה מבשר החזיר.

״רב תודות. תורתנו אוסרת עלינו אכילת חזיר וכל דבר מאכל שאינו כשר,״ השיב הרבי מרקדו בהסתירו בקושי את סלידתו.

״כמה חבל. הריני מבטיחך נאמנה, כבוד הרב, שמכל מאכלי־תבל אין מאכל ערב יותר לחך מקותלי־חזיר.״

בהתקרבה לתחנת גורנה־אורחוביצה האטה הרכבת את מרוצתה, אות וסימן לרבי מרקדו שהגיעה השעה להיפרד משכנו למסע.

״נו, עברנו איך שהוא את הדרך,״ אמר הרבי מרקדו, ״ילך נא בשעה טובה וימסור דרישת שלום לגברת, אשתו ולכל המשפחה.״

״אבל אין לי לא אשה ולא ילדים. כלום אין קדושתו יודע שכמרים אינם מתחתנים?״

״חבל, חבל!״ אמר הרבי מרקדו. ״מכל הנאות העולם הזה אין דבר טוב יותר מאשה ומשפחה ברוכת־ילדים!״

HAREBI MERCADO I EL CURA

סיפורי ספרדHAREBI MERCADO I EL CURA

El treno apozo en la stasion de Plevna. Como es de uzo en las grandes estasiones unos de los viajadores abasavan, otros suvian, ken se aparava a las ventanas i ken con redomas i cantaros iva con prisa a inchir agua de la fuente. En akeyos tiempos el treno no partía antes ke la campana de la estasion, a curtos intervales batiera tres vezes i el empiegado de servisio no diera orden con su chuflet a lo ke el makinista respondía con un agudo chuflo de la makína.

Djusto entre la tresera campana i el chuflo del servísíal, na ke con cusis ariva harebi Mercado — moel de Uruchuc, ke de una semana se topava en Plevna para el espozorio de su suvrina Hursi. Viendo la situasion critica, harebi Mercado con un cufaro i un bogo debaso, se echo a la scalerica del vagón i por poco no se escalavro reuáendo todavía a apaniarse i suvir los pocos escalones. Buena djente le dieron una mano de ayudo i despues de echar un sospiro de alivio se metió a buscar asiento en algún cupe la mas parte de los cualos estavan a tabear de djente. Ma avriendo i serando las puertas en uno de los cupés finalmente topo un lugarico libero i la ocazion kijo ke esto fuera aliado de un cura catolico. Harebi Mercado saludo la djente, aresento el bagaj i se asento en su lugar. El sigundo momento fue de kitarse el sapomelon, alimpiarse la sudor i cuvrirse la cavesa con su capica. Despues se tapo los ojos i diso la Sema por ke el Dyo Baruh'u le apropie un viyaje repozado, plaziente i sin complicasiones. Diziendo la Sema a boz basa, el harebi se travava a la vanda para despegarse de su vizino el cura con ¡ntision de no enconarse i ezbivlar la santa orasion. Ma esto no paso sin remarca de parte del cura ke avista entendió ken era su companiero de viaje coza, ke i sin esto era fasil de apartar sea de la barva larga, sea de la capica, o de la aparensia fizica de harebi Mercado. Al cura le embaraso el contenyo del djidio i ampeso a buScar formas delicadas para provocarlo.

  • No es su sinyoria un haham i me párese de los modernos a djuzgar de su vistido sivil i el Sapomelon ke

ye va?

  • Si, es verdad, yo so ombre de ley, ma mi ocupasion es de azer birit mila a los rizin nasidos de Yisrael.
  • I este ufisio le dá bastante para bivir?

No me conyoro porke no lavoro a pedaso ¡ me mantengo de la mezada ke me apropio nuestra comunita.

De palavra en palavra vinieron asta el sinyificado del birit.

  • No le párese curiozo el manifestar la aliansa entre El ke no es de mentar i el puevlo de Yisrael no en otra forma, ke cortando un pedasico del mas indelicado de los organos?
  • Ke fue la razón de nuestros savios no le se dizir, ma se ke i vuestro Djezu, ke lo teneS por ijo del Dyo, le cortaron la bavajada al ochen dia de su nasimiento i en onor de este grande evenemiento es, ke vozos fiestas la Nova Godina (el Anyo nuevo). Tengo sintido también ke en la alvorada del cristianizmo sus adeptos guadravan el Sabat i sirconsizavan a sus ijos.
  • Son cozas de istoria ke no es fasil de verificar – respondio el cura con vizible dezplazer. – I es verdad ke para Pesah aprontas la matsa con sangre de cristianos?
  • Esto son bavajadss inventadas de nuestros enemigos a la mizma manera ke los idolatras enculpavan los crisianos, antes ke el Crisianizmo se aziera relijion ofisiala en munchos paizes.

Entumientes el tren ya se asercava de Coma Orehovitsa ande el djidio devia trocar de treno para continuar su camino. Visto ke no reuSia en sus provocasiones, el cura avrio el sestico de viaje i kito de ayi pan i algo de comer i mas djusto un pedaso de sundia de puerco.

  • Tome Harebi, dizen ke en el tren se avre la gana i el tiempo pasa mas liviano en comiendo. Ansi diziendo le propozo la nevaja para ke se cortara un pedaso del hadzir.
  • Munchas grasias, nuestra ley mos defende de comer puerco i todo otro ke no es caser, le respondio harebi Mercado apenas podiendo esconder su ezgrimo.
  • Ke pecado, le asiguro harebi, ke de todas las comidas en el mundo no ay coza mas savroza de la sundia de puerco!

Entrando a la estasion de Gorna Orehovitsa el tren amenguo su paso i esto fue sinyal para harebi Mercado de tomar conje de su companiero de viaje.

  • E, ya pasimos el camino como fuese – diso harebi Mercado — vaya en las buenas oras i pase mis saludos a sinyora su mujer i a toda la famiya
  • Ma yo no tengo ni mujer, ni crios. No save su sinyoria ke los curas no se cazan?

Pecado, pecado! – diso harebi Mercado. – De todas las cozas en este mundo no ay mijor coza de tener mujer i crios en la famiya!

כיצד קיבל מושיקו העלאה במשכורתו-סיפורי עם של יהודי ספרד

כיצד קיבל מושיקו העלאה במשכורתוסיפורי ספרד

בכור הפֶחָה היה סוחר מצליח. לצורך מסחרו נעזר בפקיד, בשם מושיקו, שמילא אצלו תפקיד של משרת ומזכיר כאחד. חֵלֶף – תמורה –  עבודתו שילם לו סך של שלושים לבוס ליום וכדי שלא ייאלץ לחזור בצהריים לביתו, נתן לו תוספת של עשרה לבוס דמי־אוכל.

המעביד ומשרתו הרבו לריב על ענין התשלום. המשרת ביקש תוספת ומעבידו סירב, עד שבאחד הימים בא מושיקו בהצעת פשרה: לצרף את דמי־האוכל בסך עשרה לבוס לשלושים הלבוס האחרים וכך להגיע לסכום כולל של ארבעים לבוס ליום. בכור הפחה לא רצה אף לשמוע על־כך היות ולפי דעתו לא היה המשרת ראוי לשכר כזה. כאשר הפך הענין לבעיה יומיומית ניסה המעביד לשכנע את משרתו והמשיל לו משל:

״לאדון בר־מזל היו פעם שלושה משרתים. לאחד שילם חמש מאות לבוס לחודש, לשני – אלף ולשלישי – אלף וחמש מאות לבוס. באחד הימים עברה לפני החנות ערביה בדרכה לחאן של גָלָטֶה. האדון שלח את המשרת ששכרו היה חמש מאות לבוס כדי שיברר מי היא ערביה זו ומה מעשיה. חזר המשרת והודיע כי ערביה זו באה מבורגס והולכת ליָמְבול. שלח האדון את המשרת השני והלה הודיע בשובו, כי לערביה יש מטען של חלבה והיא מובילה אותו מבורגס לימבול. לבסוף שלח האדון את המשרת השלישי שהשתכר אלף וחמש מאות לבוס לחודש. זה האחרון, לאחר שחקר ודרש היטב־היטב, סיפר לאדונו כי הערביה, בה מדובר, מובילה מסען של חמש מאות חבילות חלבה שיוצרו בבית־חרושת בבורגס. את הסחורה עתיד לקבל מושונצ׳י פנביאט מיַמבול במחיר של ששה גרוש וחצי לחבילה והתשלום יבוצע במוצאי־סוכות של אותה שנה.״

״אתה רואה, מושיקו, אתה רואה את ההבדל בין שלוש התשובות! ואיך יכול היה שלא לשלם למשרת השלישי פי שלושה, שעה שבמידע שהביא פקח את עיני אדוניו!״

״כן,״ אומר מושיקו, ״אבל אם היה האדון מעלה את משכורתו של המשרת ששכרו חמש מאות לבוס, היה גם הוא פוקח ארבע עיניים. אך כיון שבאנו לכלל שיחה, ירשה לי האדון בכור להמשיל לו גם אני משל.״ ״נו, הבה ונשמע.״

״כפרי עני ותמים לקח את סוסו ליריד, מתוך כוונה למכרו, היות שלא היו בידו אמצעים להאכילו. הסוס ביש־המזל התגלה כבהמה מסכנה, כה רזה ושחפנית, עד כי ניתן למנות את צלעותיה. כל מי שעבר שם לעג לכפרי המבקש למכור שלד חי שכזה, עד שלבסוף נזדמן לשם אדם זקן ואמר לו: ׳בני, סוס זה אינו כה רע, אך אתה הבאת אותו למצב זה בכך שהרעבת אותו. קח אותו חזרה והאכל אותו היטב עד שרעמתו תבריק וקצף יצא מפיו, ואז חזור ליריד ותראה שתקבל עבורו מחיר כה גבוה עד כי ההוצאות על האכלתו תהיינה בטלות בששים ביחס לסכום שתקבל עבורו.׳

וכך, אדון בכור, יהיה גם אתי. אם תוסיף גם לי על משכורתי עוד תראה איזה פלאים אחולל כדי לשרת אותך כהלכה!״

״מושיקו, בן־בליעל שכמותך, אתה יודע מה? שיכנעת אותי. אחד אפס לטובתך.״ אמר בכור הפחה ומאותו יום ואילך קיבל מושיקו ארבעים לבוס ליום.

COMO VINO A PUJARSE LA PAGA DE MOSICO

סיפורי ספרדCOMO VINO A PUJARSE LA PAGA DE MOSICO

Bohor el pasa era un buen buticario. En el echo le ayudava un empiegado ke le servia i de moso i de escrivano. Le pagava a 30 levos al dia i para ke no torne a caza las mediodías, le dava otros 10 levos para comer.

El amo i el moso estavan en un pleyto por la kestion de la paga. El moso demandava pujita, el amo le refuzava, asta ke un dia Moáico le propozo un compromiso i es, ke los 10 levos para comer, ke se los diera endjuntos con los otros 30 i ansi ke se le aredondeara un yunduluc de 40 levos. Bohor el pasa no keria ni sintir siendo sigun el, ke el moso ainda no lo meresia. Cuando la kestion se izo tema de cada dia, para convenserlo, el amo le conto un masal:

Un patrón de buena ventura tenia tres mosos

al uno le pagava 500 levos al mez,

al sigundo  – 1000 i al treser a 1500

Un dia por delantre de la butica paso una araba i apozo en el han de Galata. El patrón mando al moso al ke le pagava 500 levos por ke entendiera ke es con esta araba. Torno i diso ke es una araba ke de Burgas se esta yendo para Yambol. Mando al sigundo moso i akel torno diziendo ke la araba estava encargada con halva i ke de Burgas se esta yendo para Yambol. Enfin, mando al treser moso, a akel ke le pagava a 1500

 levos al mez. Este, despues de enfermarse bueno, bueno, le conto al patrón ke la dicha araba esta encargada con 500 cutis de halva de la fabrica de Burgas I la ropa la tiene ke resivir Mosonachi Panbayat de Yambol a 6 groses i medio por cutí i el pagamiento se ara para salida Sucot del mizmo anyo.

  • Vites, vites Mosico, ke diferensia entre las tres repuestas! I como keres ke no le pagara al treser moso tres vezes mas ya ke con sus enformasiones le avria los ojos del patrón.
  • Si — dize Mosico – ama i si al empiegado de 500 levos el patrón le pujava la paga i este se iva avrir los ojos en cuatro. Ma, sicomo vinimos en avias, ke me dese sinyor Bohor le contare i yo un masal.
  • E, conta a ver.

Un cazalino prove i a la buena parte kito el cavayo al pazar con intision de venderlo porke no tenia el molde de mantenerlo. El dezmichado de cavayo paresia adeta un bostan corcusu, sarnozo i flaco ke se le contavan las custias. Ken pasava se riiva de la sevara del cazalino de kerer vender esta cranta, asta ke paso un ombre viejo i le diso:

  • Chodjum, este cavayo no es malo, ma lo trusites en este hal solo de ambiertura. Tornalo atras ¡ mantienelo bueno asta ke le ampese a briar el pelo ¡ ke vaya kitando scumarajes de la boca. Estonsez torna al pazar i veras ke lo venderás con buen presio a tanto, ke lo ke gastates para aremeterlo sera una bagatela enfrente de la para ke tomaras por el.
  • Es ansi Bohor chorbadji i con mi. Si i a mi me puja la paga vera ke maraviyas vo azer para servirlo mijor!

Bre mehoram de Mosico, saves ke me convensites! Ya ganates la partida – diso Bohor el pasa i de akel dia Mosico ampeso a tomar a 40 levos al dia.

סיפורי עם של יהודי ספרד

אָגוֹפּ והלגיונריםסיפורי ספרד

היה זה באותם ימים שחורים ליהודים כאשר בעקבות השלטת חוקי־נירנברג, לא זו בלבד שנשללו מן האומללים כל זכויותיהם האזרחיות, אלא אף ניטל עליהם לענוד את הטלאי הצהוב על דש בגדם ולהסתגר בבתיהם עם שקיעת החמה.

היו אלה ימים עצובים גם לאלה שאינם בני־ברית, ושרק דמו ליהודים בהופעתם החיצונית. אגופ היה אחד מאלה.

לילה אחד לאחר תחילת העוצר היהודי, איתרע מזלו לעבור בסמטת בית־הכנסת. לפתע הגיחו מולו שני לגיונרים והחלו להתעלל בו על שהעז לשוטט ברחוב בזמן העוצר, וגרוע מזה, על שלא נשא על דש בגדו את הטלאי הצהוב.

המסכן התחיל למחות באמרו שאין הוא יהודי כי אם ארמני. ״הסתכלו בתעודת־הזהות שלי ותשתכנעו.״ ״כבר ראינו תעודות מזויפות!״

״אם־כך הסתכלו על הצלב שאני נוהג לענוד תמיד מתחת לכותונתי!״ ״למי אתה מנסה למכור מעשיות. לא די בכל מה שעשית, עוד יש לך החוצפה לשים לקלס את סמלה המקודש של הנצרות? קדימה לתחנת המשטרה! עוד תראה מה יקרה לך, אדוני הארמני!״

הבהילו אותו השניים אל תחנת המשטרה, הציגוהו בפני הקצין התורן וסחו לו את שאירע. אגופ המסכן חזר ומחה והוציא שוב את הצלב בתקוה שהקצין, בתור אדם מעשי, יעמידם על טעותם ויניח לו ללכת לדרכו. הקצין אכן הוכיח עצמו כאדם מעשי.

״ובכן אגופ, שמע, אם באמת ובתמים אתה ארמני ולא איזה משה מסכן, פתח במחילה את מכנסיך ונראה את ההוכחה.״

אגופ לא חיכה שיחזרו על הפקודה ומיהר לפשוט את מכנסיו. הקצין ושני הלגיונרים פרצו בצחוק. נד אז אגופ בראשו וסח לעצמו: ״ריבון העולמים, לאיזה ימים הגענו! כאשר נותנים יותר אמון באיבר שלי מאשר בישו עצמו!״

AGOP I LOS IEGIONERES

Era en akeyos dias de apretó para los djidios, cuando por las leyes de Nuremberga los dezgrasiados no solo ke eran privados de todo dirito sivil, ma eran ovligados de yevar la estreya amariya en sus rever i arecojersen en caza al esconder del sol.

Eran dias tristes i para akeyos nodjudios, ke por afito tenían la asemejansa fizica de un djidio.

Agop era djustamente uno de eyos

Una noche, despues de la ora djudia, le afito de pasar por la caleja del cal. Súbito enfrente le salen dos legioneres i lo ampesan a maltratar siendo ke tuvo la uzadia de caminar por las cayes en ora defendida i por de mas sin el saday en su pecho. El povereto ampeso a protestar diziendo ke era ermeni i no djidio:

  • Mira mi carta de identitad i vos convenseres.
  • Ya tenemos visto cártas falsas!
  • Entonsez, mirá este cristo ke yevo siempre debaso de la carniza.
  • Ke mos vas contando bamyas. No abasta todo i de tener el tupe de burlarte con el sinyal de nuestra devosion cristiana! Hayde con nozotros a la polisia i veras loke te acontesera ayi, sinyor el ermeni!

A rimpuáones lo truseron a la polisia i lo prezentaron al ofisial de servisio contándole lo acontesido. El povereto de Agop de nuevo ampeso a protestar i de nuevo kito el cristo, creendo ke el ofisial como persona pratica entenderá el embrolio i lo desara irse a su camino. El ufisial en verdad se amostro mas pratico:

  • E bien Agop – dize – si en verdad sos ermeni i no un despresiado Mose, amostramos tu miembro!

Agop no áspero ke se lo digan sigunda vez i se apresuro por kitarlo enmedio. El ufisial i los dos legioneres explodaron en rizas. Entonsez el povereto de Agop se diso entre si:

Patrón del mundo, en ke dias vinimos! de dar mas crédito a mi miembro, ke al cristo el mizmo!

סיפורי עם של יהודי ספרד

אָגוֹפּ והלגיונרים%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%93

 

היה זה באותם ימים שחורים ליהודים כאשר בעקבות השלטת חוקי־נירנברג, לא זו בלבד שנשללו מן האומללים כל זכויותיהם האזרחיות, אלא אף ניטל עליהם לענוד את הטלאי הצהוב על דש בגדם ולהסתגר בבתיהם עם שקיעת החמה.

היו אלה ימים עצובים גם לאלה שאינם בני־ברית, ושרק דמו ליהודים בהופעתם החיצונית. אגופ היה אחד מאלה.

לילה אחד לאחר תחילת העוצר היהודי, איתרע מזלו לעבור בסמטת בית־הכנסת. לפתע הגיחו מולו שני לגיונרים והחלו להתעלל בו על שהעז לשוטט ברחוב בזמן העוצר, וגרוע מזה, על שלא נשא על דש בגדו את הטלאי הצהוב.

המסכן התחיל למחות באמת שאין הוא יהודי כי אם ארמני. ״הסתכלו בתעודת־הזהות שלי ותשתכנעו.״ ״כבר ראינו תעודות מזויפות!״

״אם־כך הסתכלו על הצלב שאני נוהג לענוד תמיד מתחת לכותונתי!״ ״למי אתה מנסה למכור מעשיות. לא די בכל מה שעשית, עוד יש לך החוצפה לשים לקלס את סמלה המקודש של הנצרות? קדימה לתחנת המשטרה! עוד תראה מה יקרה לך, אדוני הארמני!״

הבהילו אותו השניים אל תחנת המשטרה, הציגוהו בפני הקצין התורן וסחו לו את שאירע. אגופ המסכן חזר ומחה והוציא שוב את הצלב בתקוה שהקצין, בתור אדם מעשי, יעמידם על טעותם ויניח לו ללכת לדרכו. הקצין אכן הוכיח עצמו כאדם מעשי.

״ובכן אגופ, שמע, אם באמת ובתמים אתה ארמני ולא איזה משה מסכן, פתח במחילה את מכנסיך ונראה את ההוכחה.״

אגופ לא חיכה שיחזרו על הפקודה ומיהר לפשוט את מכנסיו. הקצין ושני הלגיונרים פרצו בצחוק. נד אז אגופ בראשו וסח לעצמו: ״ריבון העולמים, לאיזה ימים הגענו! כאשר נותנים יותר אמון באיבר שלי מאשר בישו עצמו!״

 

AGOP I LOS LEGIONERES

Era en akeyos dias de apretó para los djidios, cuando por las leyes de Nuremberga los dezgrasiados no solo ke eran privados de todo dirito sivil, ma eran ovligados de yevar la estreya amariya en sus rever i arecojersen en caza al esconder del sol.

Eran dias tristes i para akeyos nodjudios, ke por afito tenian la asemejansa fizica de un djidio.

Agop era djustamente uno de eyos

Una noche, despues de la ora djudia, le afito de pasar por la caleja del cal. Súbito enfrente le salen dos legioneres i lo ampesan a maltratar siendo ke tuvo la uzadia de caminar por las cayes en ora defendida i por de mas sin el Saday en su pecho. El povereto ampeso a protestar diziendo ke era ermeni i no djidio:

  • Mirá mi carta de identitad i vos convensereá.
  • Ya tenemos visto cártas falsas!
  • Entonsez, mirá este cristo ke yevo siempre debaso de la carniza.
  • Ke mos vas contando bamyas. No abasta todo i de tener el tupe de burlarte con el sinyal de nuestra devosion cristiana! Hayde con nozotros a la polisia i veras loke te acontesera ayi, sinyor el ermeni!

A rimpusones lo truSeron a la polisia i lo prezentaron al ofisial de servisio contándole lo acontesido. El povereto de Agop de nuevo ampeso a protestar i de nuevo kito el cristo, creendo ke el ofisial como persona pratica entenderá el embrolio i lo desara irse a su camino. El ufisial en verdad se amostro mas pratico:

  • E bien Agop – dize — si en verdad sos ermeni i no un despresiado Mose, amostramos tu miembro!

Agop no áspero ke se lo digan sigunda vez i se apresuro por kitarlo enmedio. El ufisial i los dos legioneres explodaron en rizas. Entonsez el povereto de Agop se di§o entre si:

Patrón del mundo, en ke dias vinimos! de dar mas crédito a mi miembro, ke al cristo el mizmo!

סיפורי עם של יהודי ספרד – חובו של חיים

חובו של חיים%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%93

זה לילות אחדים הבחינה פולה כי בעלה אינו עוצם עין, מתהפך על משכבו מצד לצד ונאנח. רואים כי מחשבה כלשהי מציקה לו ואינה נותנת לו מנוח. ״מה הענין, חיים, מה קרה לף, נשמתי?״ חיים אינו משיב. בלילה הבא ממשיך חיים להיאנח כאדם שמצבו נואש. ״ספר לי, חיים, ספר לי, חמוד שלי, לא לחינם אתה מתאנח! בחייך, גלה לי – כלום אינני אשתך׳״ כל־כך הפצירה בו עד שלבסוף ענה לה חיים:

״איך רוצה את שאהיה שקט? היום יום שני וביום חמישי עלי לשלם לדוד אלפיים גרשים ואין לי פרוטה שחוקה, אין לי גם ממי לקחת הלוואה, ואת יודעת מה קורה כשסוחר מאבד את המוניטין שלו; שאלוהים יחסוך ממני את הבושה הזאת, הרי זה כמו לאבד את הכבוד והזכות.״ ״ועל זה אתה נסער כבר שבוע? תישן בשקט. אני כבר אסדר את הענין.״ פרלה ממהרת לקום ממשכבה ולהתלבש. שתי פסיעות – וכבר היא ניצבת ליד ביתו של דוד. השעה שעת־חצות ופרלה מתחילה להקיש על הדלת. ריינה מציצה מבעד החלון: ״מי זה? מה הדפיקות האלה?״

״רימה, אל תפחדי, שתהיי לי בריאה, זאת אני – פרלה של חיים!״ ״ומה את מחפשת בשעות כאלה – שנשמע ממך רק טוב!״ ״תסלחי לי, אבל אני מוכרחה לדבר אתך. תראי מה הענין: כבר שבעה לילות שחיים שלי לא מצליח להירדם בגלל המחשבה על אלפיים הגרשים שהוא חייב לדוד. תגידי לבעלך שחיים לא ישלם לו כלום, כי אין לו! עכשיו, במקום שחיים שלי לא יישן – שדוד שלך לא יישן! הבנת אותי, לא? יאללה, כל טוב לך ולהתראות!״

LA DEVDA DE HAIM

De unas cuantas noches Perla divizo ke su marido no esta serando ojo. Se abolta por aki. se abolta por ayi, dé va sospirando. Se vee ke algún penserio no lo esta desando repozar.

  • Loke es, Haim, lo ke te acontesio. mi alma! – Haim no responde. A la otra noche Haim torna va sospirando aínda mas dezesperadamente.
  • Diz Haim, diz mi bien! en baldes no es! Hayde descuvrite, enaiti yo so tu mujer! – Tanto purfio, ke a la fin Haim le diso:
  • Como keres ke este repozado? Oy es lunes, para djueves tengo de pagarle a David 2000 groses! Yo no tengo ni un gros buracado, ni ay de ande tomar para aremediarme. I saves loke acóntese cuando un mprcader piedre la onor? El Dyo ke no de, es como pedrer el cavo i el zahud!
  • I es por esto ke te estas afortunando de una semana para aki? Durmete, el echo lo vo aresentar yo!

Perla se alevanta en prisa, se viste i en dos sapatadas se va a la caza de David. A media noche pasada ampesa a batir a la puerta. De la ventana se amostra Reyna i demanda:

  • Ken es ayi, ken esta batiendo?
  • Reyna, no te espantes, asi bivas tu, so yo, Perla de Haim!

I ke buscas a estas oras, hairolsun!

Escuza, ama mira loke.

 Ay siete noches ke a mi Haim no le esta entrando esfuenyo de pensar ke para djueves tiene ke pagarle 2000 groses a David. Dile a tu marido ke Haim no le va pagar nada, porke no los tiene. Agora, para ke no durma mi Haim, ke no durma tu David. Va me entendites no? Hayde kedate en las buenas oras!

סיפורי עם של יהודי ספרד-הרב העקשן

הרב העקשןסיפורי ספרד

בכור ופרסיאדו היו לוגמים קפה אצל חַפִיז ומגלגלים שיחה בעניני עקשנות ועקשנים. האחד השתבח במעשי עקשנותו והשני החרה־החזיק אחריו. וכאן המקום לציין כי בקרב הקהילה שבעיר מגוריהם נודעו השניים כעקשנים מופלגים – עקשנים כמו גרוזינים.

״מה אומר ומה אספר לך,״ אומר בכור, ״שלשום חשתי כאבים באחת משיני, ממש מתתי מרוב כאבים. לא נותרה לי שום בררה כי אם ללכת אל מֶמֶד הגלב. הוא הזמין אותי לשבת ושאל אותי איזוהי השן החולה. אני, שכבר לא ידעתי בין ימיני לשמאלי מרוב כאבים, התרגזתי כל־כך עד שאמרתי לו: ׳איזה מין גלב נהדר אתה, אם אינך יכול להבחין בין שן חולה לשן בריאה!׳ הגלב לא אמר דבר, לקח את הצבת, ועקר לי שן בריאה ואז שאל אותי: ׳זאת היתה השן החולהי׳

׳לא!׳ עניתי לו בכעס, אבל ביני לבין עצמי אמרתי: ׳בכור, משול ברוחך, בכור. אם הסנדלר הזה ימשיך לטפל בך כמו שהתחיל, עוד תישאר בלי שיניים׳. וכאילו בשביל להוכיח לי זאת, לקח הגלב את הצבת ועקר לי עוד שן בריאה. ואני – שותק כמו דג, אף־על־פי שראיתי כוכבים מול העיניים. כלום לא אמרנו שאני עקשן? בפעם השלישית, במזל, עקר לי סוף־סוף את השן החולה. שילמתי לו תשלום משולש, אבל קמתי מרוצה: העקשנות שלי עמדה במבחן!״

״זה שום דבר. עכשיו תשמע מה עוללתי אני לאשתי,״ אומר פרסיאדו. ״באחד הלילות קרה שחזרתי הביתה מאוחר מן הרגיל והייתי קצת בגילופין. אשתי נעלבה ויותר מזה: ׳אם תבוא לי עוד פעם בשעות כאלה,׳ אמרה, ׳אשאיר אותך בחוץ, ברחוב.׳ ׳ככה!׳ אמרתי לעצמי, ׳עוד מעט נראה איזה מרצע יצא מן השק הזה.׳ מֶה עשיתי? בלילה השני, להכעיס, חזרתי הביתה אחר חצות. התחלתי לדפוק על הדלת – אין קול ואין עונה. אחרי חצי שעה אני חוזר ודופק מחדש. אשתי עונה לי מבפנים:

זה אתה, פרסיאדו?׳

אני לא עונה. חצי שעה מאוחר יותר אני שוב דופק על הדלת. בקול חנוק מדמעות היא שואלת: ׳זה אתה פרסיאדו, מחמל עיני? תן לי תשובה. אני כבר מתה מרוב פחד!׳

אני ממלא פי מים, שותק. וככה כל הלילה כולו: אני דופק והיא רועדת מדאגה. עם אור הבוקר אני נכנס הביתה ומוצא את אשתי, פניה נפולות, צהובה כמו אתרוג ושקים שחורים מתחת לעיניה. ׳יופי,׳ היא אומרת, ׳ניצחת

אותי׳.״

״חכמה גדולה,״ משיב לו בכור, ״לף היה עסק עם אשתך, העקשנות שלי לעומת זאת עלתה לי בשתי שיניים בריאות!״

ומאחר ולא יכלו לבוא לכלל הסכמה – עקשנותו של מי רבה יותר, קמו והלכו אל הרבי וכל אחד סיפר את סיפורו.

״כל מה שאתם מספרים לי הם דברים בטלים. עכשיו תשמעו מה יש לי למכור בעניני עקשנות!״ אומר הרב. ״רואים אתם את המיטה ההיא? שם ישנה אשתי. אני ישן פה במיטה הזאת. בלילה הראשון לנישואינו, ליל־החופה, ציפיתי שהכלה תבוא למיטה שלי, היות ובתור רב, פחיתות כבוד היא לי ללכת אליה ראשון. היא, כפי הנראה, סברה אחרת. בלילה השני לא התחדש דבר. בלילה השלישי והרביעי – המצב בעינו עומד. מאז חלפו חמש שנים. אני עדיין מחזיק בעקשנותי ועד היום טרם זכינו, אשתי ואני, להתאחד במיטה אחת!״

כבור ופרסיאדו עמדו פעורי־פה לשמע הסיפור והביטו זה בפני זה. באותו רגע נכנסו לחדר במרוצה שני זאטוטים רכים בשנים. בכור ופרסיאדו הרימו גבותיהם בתמיהה: איך התגלגלו תינוקות אלו לבית זה?

אל תתפלאו,״ אומר הרב, ״את הילדים הללו הביאה אשתי לעולם משָכן שהיה כנראה פחות עקשן ממני!״

EL RABINO CAPRÍCHOZO

En beviendo cave andel Hafiz, Bohor i Persiado vinieron en avias sovre el capricho i los caprichozos. Ay de notar, ke entre el colel de akeya sivdad i los dos ya eran nombrados como ombres caprichozos i todos dos con "inat de gurdjis". El uno se alavava de sus echas i el otro no kedava atras.

  • Te contare — dize Bohor, – Antiyer me estava muriendo de la dolor de un diente. No uvo remedio, calió ke me vaya ande Memed el berberico. El me izo asentar i me demando cual era el diente hazino. Yo ke estava ni enbaso ni enalto de las dolores a tanto me ensatan¡, ke le diSe: "Ke berber achileado sos si no puedes apartar de un diente hazino a un diente sano!" El no me diso nada, tomo el kerpeden i me kito un diente sano. Entonsez me demando: "Era este el diente hazino?" yo con ravia le respondí "No!", ama entre mi me vo diziendo: "Bohor, detente Bohor, al yidis ke esta yendo este medico de matasanos te puede desar sin dientes!" Y como la prova, tomo de muevo el kerpeden i me travo otrun diente i este sano. Yo, cayadez. Ya no dijimos ke so caprichoso, aunke senteyas me saltavan de los ojos! A la tresera vez na ke ya le afito i me kito el diente hazino, le pagi por tres dientes, ama me alevanti contente porke sali con mi capricho.
  • Esto es nada! Agora veras el fesat ke le ize yo a mi mujer — le diáo Persiado. – La otra noche, por afito, torni mas tadrezica i un poco kefli. Eya me se añojo! i no solo esto: "Si otra vez me vienes a estas oras – dize – te vo desar afuera en la caye!"
  • Ansina es — me dise entre mi — agora veras de ke palo se aze la cuchara! I loke ize? A la otra noche, como dinguna vez, maxus torni a media noche pasada. Ampesi a batir a la puerta. De ariento ni haber. Despues de media ora me meto a batir de nuevo. De ariento mi mujer me demanda: "Tu sos, Persiado?" Yo – repuesta. Media ora mas tadre de nuevo me meto a batir. Con las lagrimas en el garon eya me demanda: "Sos tu kerido Persiado? Dame repuesta ke ya me vo murir!" Yo – cayadez. I ansina la noche entera, yo batiendo i eya temblando de sar, A la demanyana me entri a caza. La mujer estava trezojada i amariya sidra. "E bravo – dize — ya ganates la partida!".

E, ken save loke! – le responde Bohor. — Tu tuvites keazer con tu mujer mientres ke a mi el capricho me costo dos dientes sanos.

Sicomo no se podieron meter de acordo de ken de los dos el capricho era mas grande, se alevantaron i se fueron ande el rabino. Cada uno le conto su pasaje.

  • Esto ke me vas contando son bagatelas! Agora veres ke ropa de capricho es el mió – diso el rabino. — VeeS akeya cama? Ayi se echa mi mujer. Yo me echo en esta cama de aki. La primera noche, ke tenia ke ser la primera noche de hupa, yo asperava ke la novia iva vinir a mi cama siendo, como rabino, yo no podia arebaáarme a vijitarla primer. Sigun se vee, eya pensava de otra manera. A la sigunda noche lo mizmo. A la tresera i cuatreña – la mizma coza. De estonsez ya son sinco anyos ke yo vo continuando en mi capricho i ainda estamos por arecojermos los dos en una cama!

Bohor i Persiado se kedaron encantados de sintir i se miravan de cara en cara. En este momento en la camareta, coriendo, entraron dos criaturicas de poca edad. Bohor i Persiado alsaron los ojos como por demandar ke buscavan crios en esta caza?

No vos maravies – diSo el rabino – Estos crios los parió mi mujer i son de un vizino, ke al pareser, es menos caprichozo de mi

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 84 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031