רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א.ע.

עמוד 1 מתוך 6123456

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

     

 אל מעין העדן – רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

הרב מאיר אלעזר עטיה בהשתתפות משה דהאן יליד וואזן

 

רב, עמרם בן דיוואן

ידועה ברבים הערצת הצדיקים וחשיבותם בחיי היום יום של יהדות מרוקו.

רבי עמרם בן דיוואן שליח כולל מא״י לערי המגרב הינו הדמות הדומיננטית של צדיק אשר זכה למשוך אליו הרבה מאמינים.

עקב ניסים ונפלאות אשר התרחשו בזכותו, רבבות יהודים ונכרים עלו להשתטח על קברו בל ימות השנה.

וואואן, עיירה בצפון מרוקו, הפכה ביום ההילולא לציר מרכזי המקשרת כל יהדות מרוקו מכל רחבי תבל.

אל מעין העדן מגלה לנו את חיי הקהילה היהודית הקשורה לשורשים שלה ולמעשיו של האיש הקדוש רבי עמרם בן דיוואן זצוק״ל שרבים חבים לו את חייהם בריאותם ופרנסתם.

בעזרת השם

אל מעי"ן העד"ן

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסים

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

מבוא

ישועות השם ונפלאותיו הגדולים אשר מתגלים לנו דרך עובד השם וחסידיו אשר במשך כל הדורות שימשו צדיקי ורבני העם 'היהודי עמודי האש לפני המחנה, לאורם התחנכנו ומדרכיהם למדנו. חייהם ואורחותיהם הפכו לחלק מחיינו.

גם אחרי מותם לא נותק הקשר העמוק איתם, המשכנו לבקר במקום קבורתם ומקום מנוחתם, מביקור זה הבאנו שמחת נפש המלווה ברגשי רוח קדושה ממרום עמוקה תוך חדרי לבנו. עוררה בנו גם רגש התעלות בשעת הזדהותנו עם צדיקים נערצים קדושי עליון.

אנו המאמינים בשם ובמשה עבדו (עפ״י המובא בדברי חז"ל שכל צדיק נקרא בשם משה) שאפנו בשעות מצוקה לישועות ונפלאות על טבעיות על ידי תפילותינו לבורא עולם בזכות הצדיקים שוכני מערה.

ואכן, ברוך השם השומע תפילת עמו ישראל ברחמים שמע לקול תפילותינו ונעשו המון נסים ונפלאות עד אין ספור בפרט למי שהתפלל בקרבת מקום ציונו הקדוש של גדול אדונינו המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן זצ״ל. אישיות מרכזית היה בין חכמי דורו, גדול היה בתורה הן בנגלה הן בנסתר, בקי וחריף ובעל סגולות נפש וכוחות רוח נדירים ביותר כפי שיתבאר לקמן בספר.

ממעט ידיעותי אודות נסיו ונפלאותיו למען כלל ישראל, קיבלתי מרץ לצרף ולחבר מעשה למעשה אחת לאחת למען זיכוי הרבים, הלא המה מרוכזים לפי נושאים ומובאים לקמן. הרבה קושי ועמל וטורח עברו עלי כדי לרכזם לחברם ולסדרם בספר חשוב זה. הקושי אשר עמד בפני הוא:

א. השתדלתי מאוד לשמור את הסגנון המקורי אשר הובא אלי בכתב או כפי שסופר לי מפי בעל דבר כדי שלא ינום ליחו ויפוג טעמו.      

מאידך להוסיף ולגרוע ולשמור על שפה רפה ונוחה כדי שהסיפור יובן למעיינים הצעירים והמבוגרים גם יחד.

ב. השתדלתי להכניס תוך הסיפור עצמו מילי דאורייתא, כדי לקבל אופי תורני מסורתי.

כ״כ בין הסיפורים הכנסתי מאמרים מדברי חז״ל לחיזוק האמונה והנסים האמתיים המתחוללים ע״י צדיקים אהובי השם, בפרט אחרי ולפני הסיפורים הנראים מוזרים ומרחיקי לכת.

כל אלה חברו יחד הקשו עלי את המלאכה, ובחסד אל יתברך וזכות הצדיק עמדה לימיני עד שהגעתי לגומרה של המלאכה.

וזאת להודיע נאמנה, כי לולא אוסף המאמרים והמחקרים שערך ידידי הטוב אציל הרוח ועדין הנפש מר משה דהן נ״י. לא יכולתי להתחיל במלאכה זו, ולא היה חלילה נשאר זכר לקהילת קודש וואזן וכן לא היינו זוכים לדעת הרבה מהנסים אשר התחוללו בקרבת מקום ציונו של הצדיק. לכן כל בני קהילת וואזן חייבים לזוכרו לטובה ולברכה ולברכו בחיים ארוכים דשנים ורעננים ביחד עם אשתו הכבודה מרת פָני ובניו ובנותיו היקרים.

 כאן אברך את עזרתי בקודש מרת אשתי קטיה מב״ת עם בני דוד חיים עד העולם ובני אליהו זכור לטוב גם לרבות בנותי לימור, ימימה, אסתר, בת שבע, ובראשם בני בכורי החכם השלם המופלג כה״ר אשריאל מסעוד היו׳ עם מרת אשתו אסתר מב״ת. יה״ר שנרווה מהם נחת באושר כבוד וכל טוב ואין טוב אלא תורה אכי״ר.

משימתינו בספר זה היא לבקוע חיץ שבין מורשת האבות להוויתנו אנו, שהאמונה המושרשת בנו תאיר גם חיי היום יום, ותכוון את כל אורחותינו, במטרה:

למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם.

(תהלים ע״ח)

 בברכת התורה ע״ה מאיר אלעזר עטיה

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 אל מעין העדן – רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

הרב מאיר אלעזר עטיה בהשתתפות משה דהאן יליד וואזן

דברי פתיחה

דברי פתיחה ממנכ״ל העמותהמד משה דהאן נ״יחוקר, בנושא עיר מולדתו וואזן והצדיק רבי עמרם בן דיוואן.

בעזרת האל הגדול הגיבור והנורא החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, אני העני והדל בחוכמה מביא לפני הקורא מאמרים אלה שהעתקתי מספריהם של רבנים ומשוררים גאונים וכמו כן מכתבי עת של סופרים, כגון מאמרי היסטוריונים וכתבות של עיתונאים שהצלחתי למצוא בספריה של בית הספרים הלאומי שע״י האוניברסיטה העברית בירושלים, ביוזמתו של ידידי היקר הפייטן רבי מאיר אלעזר עטיה שליט״א.

הצדיק .רבי עמרם בן ו־יוואן נשלח פעמיים כשד״ר למרוקו ונשאר שמה בפעם הראשונה כשנתיים, על מנת לאסוף כסף לקיום ישיבת המקובלים הספרדית בחברון ולחלוקה האישית

בין הלומדים בה הזקוקים לקיומם.             

*ביוגרפי׳ה – ידידנו הדגול מר משה דהאן הי״ו יליד העיר וואזן, מזקני העיר ומחשוביה, אציל הרוח ועדין הנפש, מצעירותו נקשר למנהגי עדתו ולחני קהילתו הנחשבות לנעימות היפות ביותר בחזנות הספרדית המרוקאית. מילדותו נקשר קשר עמוק לקדושת הצדיק הקדוש רבי עמרם בן דיוואן כמו כל ילדי העיר. וכידוע שכל יליד עיר וואזן מחשיב את עצמו כילד אהוב של הצדיק.

מר משה דהאן עלה לארץ בראשית צמיחת א״י בשנות החמשים, שימש כסגן

למזכיר הראשי של משרד הפני ם בנפת חדרה, הספיק ביוזמתו הברוכה להקים לראשונה בא״י ביכנ״ס מפואר ע״ש הצדיק רבי עמרם בן דיוואן בשכונת העולים בגבעת אולגה, אשר רוב יהודי וואזן השתכנו שם, איגד ואיחד את בני קהילתו כשכל המסורתיות היפות בביכנ״ס זה.

לאחרונה, כאשר ראה שכל זקני  הקהילה הולכים ומתמעטים וכל הידיעות ומעשי הצדיק העיר המקובלות מדור לדור עומדים להשתכח, בהתייעצות  אתי סוכם שהוא יעלה על הכתב כל מה שידוע לו אישית על הצדיק ובייחד נתחקר זקני העיר אשר עודנם בחיים, וכן קטעי הסטוריה בנושא קהילת יהודי וואזן.

אח״ב אני העבד אערוך ואסדר אותם בשפה פשוטה ורגילה כפי שיסופרו מפיהם בצירוף קטעי חיזוק מדברי חז"ל ואעלם על ספר חוקה למען יעמדו לימים הבאים כגלעד וזכרון נצח לזכרם של בני הקהילה ולזכרו של גדול אדונינו הצדיק המלוב״ן והנערץ עלינו. רבי עמרם בן דיוואן זיע׳׳א.

קראתי לספר אל מעי"ן העד״ן הנושא ר״ת שמי ור״ת שם הצדיק באופן זה: אל מע:״ן ר״ת אלעזר מאיר עטיה יאיר נר״ו, העד״ן ר״ת הרב עמרם דיוואן כי הצדיק היה חותם שמו בר״ת עד"ן כמבואר לקמן בא״ם למסרת עמי 18. וחפץ ה׳ בידינו יצלח אכי״ר.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

קצידא אודות רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

בישיבת חברון תובב״א למדו הרבה תלמידים ספרדים את תורת הנסתר (קבלה) והתפרנסו מכספי החלוקה שהיו מקבלים מהיהודים מחו״ל: ממרוקו, ממצרים, מתורכיה ומארצות שהיו בהן יהודים ספרדים כמו ארצות הבלקן.

הנסיבות שקדמו לשליחותו בפעם השנייה של רבי עמרם בן ז־יוואן זצ״ל שנקרא בפי מעריציו המלוב״ן (המלומד בניסים) מחולל הרבה נסים למתפללים על קברו והרבה חולים ונכים מצאו מזור בנסים שלג

כאמור, ראוי שאני אציין שהרב מ. עטיה היה מאמין אמונה שלימה בנסים ובנפלאות שהצדיק הפליא לעשות לכל הבאים להשתטח על קברו ולבקש ממנו ישועתו שיעשה עימהם וירפא מחלותיהם. קיבלתי עלי מרצון את הרעיון הנשגב שלו שנוציא לאור ספר על שם רבי עמרם זצ״ל שבו נרכז את הסיפורים הרבים על הנסים והנפלאות שאנחנו שמענו עליהם ושסופרו מפרי עיתם של רבנים, סופרים, היסטוריונים ובעיקר מבני קהילת וואזן, אשר ראו וחזו במו עיניהם את נסיו ונפלאותיו וסופרו מפה לפה בדחילו ורחימו באמת ובתמים, כולם אמתיים ונכונים בלי שום כחל וסרק, רובם סופרו מפי זקני העיר אנשים יראי השם ושומרי מצוותיו יראים ושלמים.

מובטחני שב״ה הרב מאיר אלעזר עטיה הי״ו ואנוכי נצליח למלא המשימה כאשר שמענו וכן ראינו, חבל מאד שלא התעוררנו כמה שנים לפני זה כאשר זקני היהודים היקרים עדיין היו בחיים ויכולנו לשאוב ממעייניהם מידע רב שהיה יכול להיות לעזר, חבל על דאבדין ולא משתכחין, ברכתינו שלוחה ליקר באדם מר חנניה דהאן הי״ו על העצות וההדרכה שהואיל לסייע בידי, השם ישלח לו רפואה שלימה, בספר יסופר על חזיונות ונסים גלויים שהצדיק חולל למעריצים אותו. אני מקוה שע״י זה נגביר האמונה בקב״ה ובצדיקים הקדושים ואם נצליח למלאת משימה זו נוכל להגיד שמלאו משימותנו בהצלחה והיה זה שכרינו.

בדור שלפני ר׳ עמרם בו דיוואן דידן, ידוע לנו על דודו בשם רבי יהודה בן רבי עמרם דיוואן הראשון. אשר היה תושב ירושלים.

בצעירותו עבר לגור בעיה״ק צפת ונהיה לחתנו של הגאון רב יעקב הכהן. בשנת תס״ח (1708) נשלח מטעם חכמי צפת כשד״ר לפרס, בשנת תפ״ח נשלח מטעם חכמי חברון וירושלים לערי אנטוליה ותימן בשובו נתמנה כרב בעיה״ק צפת.

 יותר מאןחר נשלח לקושטא ושם הדפיס את ספריו ״זבחי שלמים״ אשר נדפס בשנת התצ״ח והספר ״חוט המשולש״ אשר נדפס בשנת התק׳׳ט. בהיותו בקושטא כמה מעשיריה ביקשוהו לייסד ישיבה בירושלים והם יממנו את הוצאותיה, וכך עשה בחזרתו לירושלים תיכף ייסד ישיבה אשר קרא לה ״נוה שלום וברית אברהם״ אשר בה למד יותר מאוחר בן אחיו המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן כפי שיבואר לקמן בפנים הספר.

בשנת תק״א התמנה כדיין בבית דינו של הראשון לציון רבי נסים חיים משה מזרחי וחתם על כמה תקנות עם חכמי ירושלים.

בשנת תק״ב חתם עם רבני ירושלים על הסכמת הספר ״צח ואדום״ לר׳ רפאל טריווש, נלב״ע בסביבות שנת תקי״ב (1752) יש הסוברים שגם לו היה בן ושמו עמרם מחכמי חברון(עיין לקמן עמוד 62).

עיין עוד פרטים בהקדמה לספרו ״חוט המשולש״ ובספר חכמי א״י ג׳ עמי ט״ז. ולא כמו שכתב מר יערי בספרו שלוחי א״י עמי -584-. בתמצית כל דברי חוקרי חכמי הזמן ההוא, יוצא, שרבי עמרם דיוואן הראשנן הוליד שני בנים, יהודה ואפרים. יהודה הנ״ל הוליד בן וקרא את שמו עמרם שגם הוא היה אחד מחכמי חברון, ור׳ אפרים הוליד את מורינו הצדיק רבי עמרס בן דיוואן הקבור בוואזן והוא הוליד את ר׳ חיים הקבור בווירגן כמבואר לקמן.

החכמים אשר למדו עמו בישיבה היו: ר׳ משה בורלא אשר עמד בראש. רבי ישראל יעקב בורלה אשר שימש אח״כ כראב״ד בירושלים, הרב אפרים נבון מחבר הספר מחנה אפרים רבי נסים ברכה חתנו של החיד״א, הר׳ אליהו פרחי ר׳ דוד פראג׳, ר׳ אברהם בן שושן ורבי דוד אשכנזי, היו משתכרים בסך שבע מאות גרוש. סדר לימודם היה, בבוקר לימוד הלכה, בצהרים חמשה דפים ראשית חכמה וב״י. (עיין גם תולדות חכמי ירושלים כרך ג׳ עמוד 43).

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

הצדיק המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן

חיי עמרם                                                                                      |

מהמחבר רבי מאיר אלעזר עטיה שליט״א

רבנו זצ״ל נולד בעיר הקודש ירושלים תובב״א בשנות ת״ק – 1740 בערך והוא בנו של החסיד רבי אפרים דיוואן. אשר לפי המסורת, אבותיו הראשונים נולדו בכפר ערבי דרומית לעיר טאנג׳יר הנקרא כפר ״דיוואן וכל יוצאי כפר זה כונו ״ בן דיוואן ״ כלומר בן הכפר דיוואן.

רבי עמרם למד תורת הפשט מפי גאוני ירושלים. כאשר גדל, נכנס לישיבת המקובלים ללמוד תורת הקבלה ושם התחיל ללמוד את תורת הח״ן " סוד השם ליראיו " עד שנמנה לאחד מגדולי חכמי ישיבת ״נוה שלום" אשר נתייסדה ע״י דודו רבי יהודה דיוואן, אחר כך עבר לגור בעיר הקודש חברון יע״א ונמנה שם בין גאוני ומקובלי העיר.

בשנת תקכ״ג – 1863 – שרר מצב קשה בישיבת חברון, אז נמנו כל הרבנים פה אחד לשלוח את הצדיק רבי עמרם לערוך מגבית לישיבתם במרוקו הנקרא בפי הרבנים ׳מערב הפנימי " כי שם אהבתם לארץ ישראל היתה נפלאה עד מאוד את פרוטתם  האחרונה היו מנדבים לשד״ר אשר היה מתקבל אצלם בכבוד גדול עם מתת אכסנייא נאה.

שלש סיבות הן, עבורם הוא נבחר לשליחות זו:

סיבה ראשונה ־ הצדיק הוא מצאצאי בני המקום כפי  שאמרנו. לכן נתנה לו העדיפות לעסוק במגבית. כי עבור הנדבנים והעשירים בני צפון אפריקה היה להם לכבוד גדול ועונג לראות אחד מבני עדתם נמנה עם גדולי התורה בארץ ישראל. על כן היו עורכים מגבית גדולה כדי להשביע את  רצונו ולמלאת משאלותיו.

סיבה שניה – היה דיין גאון גדול בתורה, כי ידוע שכאשר היה מגיע איזה שד״ר למרוקו היו רבני הישיבות מזמינים אותו לישיבתם ומביאים לפניו את שאלותם בהלכה וקושיות קשות אשר היו מתקשים בהם בהבנת התלמוד ומפרשיו. אם היה עונה על קושיותיהם היו גם הרבנים מצטרפים אליו למגבית ומשתדלים אתו בכל עת שבתו עמהם. גם עשירי העיר היו מזמינים אותו לארוחות ומסיבות נכבדות ביחד עם רבני ומכובדי העיר ושולחים אותו שש ושמח מהמקום.

במכתב השליחות משנת התקכ״ג תארוהו רבני הישיבה בחברון בתוארי חכמה וכבוד וזה לשונם:

" אשר על כל אלה חילינו פני החכם השלם והכולל, סיניועוקר הרים כבוד מורינו הרב עמרם דיוואן נרו' ללכת בשליחותינו למחנה תהלתו וכוי. להודיע צערינו לרבים אולי יחנן ה׳ והיתה הרווחה והאדמה לא תשם.

חתומים גאוני עיר הקודש חברון

אהרן אלפאדארי

חיים יהודה גומץ פאטו

יצחק זאבי 

חיים רחמים באג׳אייו           

אליהו בן ארחא      

פנחס מרדכי באג׳אייו           

אברהם גדלי׳ה.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

 אל מעין העדן – רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

הרב מאיר אלעזר עטיה בהשתתפות משה דהאן יליד וואזן

גאוני ארץ המערב הכירו בערכו הרם ובידיעותיו הרבות בפסקי הלכות. והנה אנו רואים שבשנת התקכ׳יה אשר סימנה ואתה תענ״ה. כאשר הצדיק שהה בעיר הגדולה של חכמים ושל סופרים פס, ביקשו ממנו לעיין בפסק דין שלהם. פסק דין זה מובא בספר ״מי השלח״ דף ס״ב ע״ב של הרה״ג רבי רפאל אהרון מונסונייגו זצ״ל מעיר פס.

 

ולאשר אותו והוא כותב כך :

עליונים למעלה בהסכמה עלו שאין שמין את הבית הכנסת הנזכרת אלא כמות שהיא.  אף אנן נמי מודינא בהא מכל טעמי הנזכרים לעיל. ולאפושי גברא קא אתינא.  וחותם ־ הצעיר ״עמרם דיוואן. הוא הסובב שלהותייהו דרבנן קרישי ארעא.

  סיבה שלישית-  רבי עמרם התפרסם בעודו בחייו כמלומד בנסים ופועל ישועות ונפלאות בקשותיו אינם חוזרות ריקם ותפילותיו עושות רושם בשמים. עד שבכל מקום אשר שם דרכה כף רגלו ושמועתו הגיעה, מיד נהרו אליו תושבי המקום והסביבה כדי להתברך מפיו ולהיוושע על ידו.אלו הן למעשה הסיבות העיקריות אשר גרמו לשליחותו של הצדיק למרוקו.  שליחות ראשונה זו ארכה כשלש שנים במרוקו משם חזר לעירו חברון.

"חתימת שמו עמרם דיוואן ולא בן דיוואן. המילה ״בן״ מוסיפים אותה תושבי מרוקו לכל שם משפחה, כמו: אבן דנן אבן עזרא, אבן צור וכר, או אולי כפי שאמרנו לעיל שאבותיו הראשונים ילידי הכפר דיוואן לכן אומרים לו בן דיוואן דהיינו הבן של הכפר דיוואן. אבל הרב בפסקיו חותם רק עמרם דיוואן או ראשי תיבות עד״ן.

״אחרי שבע שנים בשנת התקל״ג ( 1773 ) התבקש שוב על ידי חכמי חברון לצאת לשליחות אשר התארכה כתשע שנים, עיקר מטרת שליחות זו היתה להבריחו ממקומו לאחר שהפר צו השלטונות האוסר להיכנם לתחום מערת המכפלה והוא נאלץ ״להתפלל שם לריפוי בנו רבי חיים על קברי האבות וכל זה מסופר בהרחבה לקמן בעמוד ־28-. בשליחות האחרונה, כאשר ביקר אצל חבירו המשורר הצדיק ממכנם רבי דוד חסין, שר שיר לכבודו לעורר הצבור להיענות לו באיסוף נדבות לטובת ישיבתו אשר בחברון עקב המצב הקשה בו היא נתונה.

וכך מתאר הרב חסין את חבירו הצדיק:

״ אערוך שיר מהלל/ לפני יוצרי מחוללי לככוד חכם שמחת גילי, אשכול תכופר דודי לי.

ואחר כך פונה לציבור הנדבנים ואומר:

ידידים ריעים אהובים, לדבריו היו מקשיבים עטרוהו בוהובים, אענדנו עטרות לי.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב אלעזר עטיה

להלן השיר במלואו מתוך הספר " תהלה לדוד "

 

85 – אערך שיר מהללי

 

 פיוט יסדתי לכבוד יקרת הלת שליחא דרחמנא הרב הכולל כמה"ר עמרם דיוואן יצ"ו סימן אני דוד בן חסין חזק

 

אערך שיר מהללי

לפני יוצרי מחוללי

לכבוד חכם, שמחת גילי / אשכול הכופר דודי לי

 

נפלאת אהבתך נשגבה

בוערת כאש להבה

במדבר ובערבה / מאד מאד נעמת לי

 

ידידותך חושקת

נפשי, ותמיד שוקקת

אדם פטדת וברקת / גם נזם זהב וחלי

 

דומה דודו במקהלים

לצבי ולעפר אילים

אליו אקר נעם חובלים / יקר תפארת כלילי

 

ןאני תפלה לאל

ישימך ראש בישראל

במימיך יבוא גואל / על אדום אשליך נעלי

 

ידידים, רעים, אהובים

לדבריו היו מקשיבים

עטרוהו בזהובים / אעדנו עטרות לי

 

דבש ונפת צופים

רך וטוב במענהו

מאת אשאל ישמרהו / ישמע מהיכלו קולי

 

בורא ארץ ושמים

יוסיף לך שנות חיים

טובים בעדי עדיים / ותרבי ותגדלי

 

נטע יפה, פרח רטב

אחי נעם ואחי טוב

שונאך יקטף קטוב / אלהים ה' חילי

 

חסין קדוש צור עולמים

יתן לך בנים חכמים

בתלמוד מחכמים / בירושלמי ובבבלי

 

חנוטן היה יהיה הווה

חסדיו לך יצוה

ויצילך מכל מדוה / גם מכל מכה וחלי

 

זכות משה ואהרן

תגל תשמח גם תרן

בקרית ארבע היא חברון / עם כל שיראל קהלי

 

קום בתוך עם גדול ורם

אדוני צדק אדוני רם

לקרא דת משה בן עמרם / ברך לצור גואלי

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

הרב חביב טולדאנו בן דורו כותב: שר׳ עמרם הגיע למנינס בחודש אדר תקל״ה והתעכב שם עד ר״ח כסלו תקמ״ב אשר נסע לפאס,'ושם התעכב עד חודש תמוז ונסע עם שיירה גדולה לכפר אשג'ן ונפטר שם בליל שבת קודש אשר חל בו תשעה באב. רק ביום חמישי שאחרי זה הגיעה השמועה למכנס ושם הספידוהו כראוי (עיין אוצר המכתבים א׳ עמי ם׳, ועיין מלכי רבנן ל״ה ע״ב אות חביב בן יוסף)

מתוך " אוצר המכתבים " לרבי יוסף משאש

כרך א' עמוד ס'

 

בן דיוואן. הרה״ג השד״ר מעיה״ק חברון תובב״א, כמוהר״ר עמרם בן דיוואן זלה״ה, בא להעיר עז לנו מכנאס״א יע״א, וכבוד גדול עשו לו, ומפני שבוש הדרכים, נתעכב אצלינו עד ר״ח כסלו, שנת תקמ״ב לפ״ק, הוא . בא באדר תקל״ה לפ״ק, ונסע לפא״ס, ומשם נסע בתמוז תקע״ב, עם שיירא גדולה, לכפר ווא״ד זא״ן, ונתבש״מ שם ליל שב״ק, ט׳ אב״ר ש׳ תקמ׳׳ב לפ״ק, וביום ה׳ הגיעה השמועה, והספדנוהו כראוי, ע״כ מ״ך, וחתום, חביב טולידאנו ס״ט. ובס׳ תהלה לדוד דף ס״ו, יש שם קינה

שקונן עליו כמוהרדב״ח זלה״ה, ע״ש

להלן הקינה מתוך הספר " תהלה לדוד " לרבי דוד בן אהרן חסין.

18 – אזיל דמעה

 

 קינה קוננתי אל השמועה כי באה אל הלקח החכם השלם הכולל שליחא דרחמנא כבוד הרב הגדול רבי עמרם דיוואן זכרו לחיי העולם הבא. זיע"א

 

 

אזיל דמעה / אל שמועה כי לא טובה

חסרא ארעא / דישראל גברא רבא

 

נהי נהיה / תאניה ואניה

בייא, בייא / תזעק ארץ צביה ( בייא, בייא  מילות קריאה של צער בארמית )

האניה / להשבר חשבה                                   חסרא

 

ימררון /  בכי עדת ישורון

יעדרון / מהם שמחות ורון

על עיר חברון / איכה בדד ישבה                      חסרא

 

דורש אין לה / קרית ארבע רב חבלה

כי סר צלה / חשך ונעתם הלה

תרים קולה / אין שלום ליוצא ולבא                  חסרא

 

והוא על נ / דיבות יקום יחנה

מאת בני / ישראל צדקות נותני

מצוות קונה / עובד האל מאהבה                      חסרא

 

דור, דור רושיו / דור, דור ופרנסיו

ואנשיו / שוקקים שומעים מדרשיו

ופירושיו / אמירה נעימה יהיבא                      חסרא

 

בשליחותו / זריז עומד על משמרתו

ותשובתו / הרמתה כי שם ביתו

חניתו / לבני הישיבה מקרבא                         חסרא

 

נקי דעת / זכה וברה נובעת

ומכרעת / תבחן אזן שומעת

וקולעת / אל השערה לא יחטיא בה                 חסרא

 

אב רחמן / כדרדע וכלכל והימן

ציר נאמן / ללומדי תורה מזֻמן

ונעמן / במדבר בערבה                                חסרא

 

היא דינא / נחית לעמקא דדינא

שם טוב קנה / שליחא דרחמנא

באמונה / ידו היד המרבה                            חסרא

 

רב טביומי / טוביינא דחכימי – מחכמי התלמוד, משמע שמו נדרש על רבי עמרם, שהוא הטוב בחכמים

חזיה יומי / לבר אלהין דמי

לית ליה טימי / כמרגניתא טבא                   חסרא

 

נפלו אימים / עלי ומעי הומים

צדיק תמים / איך נקבר בארץ העמים

צור עולמים / זו היא ביאה זו היא שיבה       חסרא

 

עמרם נבחר / נקי כצמר צחר

כבן שחר / אורו נבקע כשחר

טוב ממסחר / דכספא ודהבא                     

חולק טבא / יתרימי ליה לעולם הבא

 

זך צור, אהיה / מלך ממית ומחיה

זרעו יהיה / חיים ארכים יחיה

ואף גם י- / גדל יזכה ברא כאבא

ועד שיבה / לא תהיה לו עזיבה

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטי

למכנס הגיע הצדיק באותה שנה בחודש תמוז והתאכסן בבית הרב הקדוש רבי זכרי משאש שהוא היה בעל הבית קבוע לכל שד״ר הבא מארץ ישראל. שם קבע לו ישיבה בביתו ויום יום רבני העיר וחכמיה היו באים ללמוד עמו. הרבנים הקבועים שישבו ללמוד עמו במשך שמונה שנים היו: בעל הבית הרמ״ז ובנו הצדיק ר׳ מרדכי, הגאון המשורר רבי דוד חסין והרב מרדכי צבאן זצלה״ה.

בשבת פרשת שלח לך אנשים, דרש הצדיק רבי עמרם בבית הכנסת הגדולה של האדמו״ר המלאך רפאל ברדוגו זצ״ל דרוש ארוך ונלהב לעורר את הצבור לעלות לארץ הקודש. דרשתו השפיעה מאוד על כל בני העיר והיתה התעוררות  גדולה לעליה המונית לארץ ישראל, ההתלהבות שאחזה בקהילה הבהילה את שר העיר שקרא לצדיק לבא לפניו עם רבני העיר ונגיד הקהילה ר׳ שלמה מימראן אשר הודיע להם  על האיסור לעזוב את העיר, כי יהודי העיר אחזו במספר  מלאכות חשובות וכל צרכי העיר היו בידם.           

מחמת מצב המלחמות, רק אחרי שבע שנים יכל ר׳ עמרם לעזוב את חבריו הרבנים ולהמשיך את דרכו בגביית תרומות לצורך ישיבת הברון ולחזור לחיק משפחתו.

ן ..»

» ממכנם נסע לעיר פאם עם מארחו רבי זכרי משאש אשר התלווה אליו בכוונה לנסוע אתו ארצה. שם התעכבו כשנה בערן עד שבנתיים רבי זכרי ע״ה חלה את חליו אשר מת בו בערב ראש השנה שנת התקמ״ב ונקבר שם בפאם.

כמובן שהספידו חבירו הצדיק רבי עמרם מספד מר מאוד. והודיע את גודל חוכמתו וחסידות לכל בני קהילת העיר  פאס.          

רב עמרם המשיך את דרכו לעיר צפרו ומשם נסע עם שיירה  גדולה דרך ההרים לכל הכפרים אשר שם היה ישוב יהודי, עד שהגיע לכפר אשג׳ן. שם תקפתהו מחלה ממושכת של הריאה אשר מת בה ביום תשעה באב שנת התקמ׳׳ב, חכמים נתנו בה סימן מהפסוק בישעיה ל״ז פסוק ב' שנת ״באומים ע״ד משב"ר״.

ע״ד־ראשי תיבות עמרם דיוואן

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

 

משב"ר ־בגמטרי״א שנת פטירתו תקמ״ב. שנה המסמלת משבר ואבל כבד על מותו של הצדיק יסוד עולם שהלך לבית עולמו.    

ועוד סימן שפטירת הצדיק גרמה להם עת צרה, דומה לאשה היושבת על המשבר, שאין לה כח להוציא את פרי בטנה. 

כאשר הגיעה השמועה על מותו של הצדיק הקדוש אשר עוד בחייו התפרסם כמחולל נסים ונפלאות ובזכותו התרפאו אנשים ונשים וטף ממחלות וממקרים קשים הספידוהו בכל                                                ערים והכפרים מספד גדול ומר.

חברו ללימודים ר׳ דוד חסין קונן עליו קינה מרה ובה הוא אומר: " אזיל דמעה, אל שמועה, כי לא טובה הסרא ארעא, דישראל, גברא רבא

״חברה קדישא של כפר ״אשג׳ן״ טפלו בקבורתו לפי בקשת הצדיק. וכך האגדה אומרת:

כאשר הגיע לכפר, ראה הצדיק ברוח קודשו שהגיע עת להחזיר נשמתו לבוראו. שלח אחר חברה קדישא והודיעם, כאשר שאלו אותו איפה הוא רוצה שיקברו אותו? אמר להם בבית הקברות היהודי הקטן אשר ״באשג׳ן״ תחת העץ הזית הגדול אשר בכניסה ובלי לבנות מצבה רק אבן פשוטה תהיה מונחת על הקבורה וכך עשו.

יום הילולתו נקבעה ליום השבעה של פטירתו ביום ט״ו באב שהוא ממילא יום טוב לישראל כפי שמובא בתלמוד.

עיין תענית כ״ו ע״ב ול״א ע״א. זכותו תגן עלינו אכי״ר

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

אמונה בחכמים, בלי צורך בנסים ונפלאות

 

אל לאדם לסמוך על שכלו אף על מה שהוא רואה בחוש. כ״כ שאין לו לצפות לנסים גלויים מותאמים לרצונותיו ולתלות בהם את אמונתו או ח״ו חוסר אמונתו, זוהי מציאות שאינה ניתנת לערעור, אך האדם, לפעמים רואה אותה ולפעמים נעלמת היא מעיניו.

האדם נתון לכל מיני לחצים ולכל מיני נסיונות. אך יד ההשגחה קיימת ומובילה את העולם. האמונה בה, קודמת לשיפוט השכלי של האדם, אמנם הקב״ה ברא את העולם המתנהג לפי פיקודו בהתנהגתו בכח הטבע, אך כח עוד יותר לחסידיו ולצדיקיו, מבחינת הצדיק גוזר והקב״ה מקיים. וגם להיפך הצדיק בכוחו לבטל את גזירותיו של הקב״ה. עלינו להאמין אף בדברים הנראים לנו כהיפך מן הטבע ומן החוש השכלי.

מסופר מעין זה בגמרא, אירע שישב רבי יוחנן ודרש: עתיד הקב״ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן גדולות שלושים על שלושים אמות וחוצב בהם נקב של עשר ברום עשרים אמות, ומעמידן בשערי ירושלים. ודרש זאת מהפסוק בישעיה (נד, יב) האומר: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: עכשיו בימינו אבנים טובות כביצת התור שהיא הקטנה במיני היונים אין אנו מוצאים כל כן, מרגליות גדולות כפי שדרשת איך אפשר אנו למצוא?

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד בים, בדרך ראה את מלאכי השרת שם, מנסרים אבנים טובות ומרגליות בגודל זה, אמר התלמיד למלאכים, אלה למי? אמרו לו: עתיד הקב״ה להעמידן בשערי ירושלים.

כאשר התלמיד חזר שוב לעירו, מצא את רבי יוחנן שיושב ודורש בענין מסוים אחר, אמר לו התלמיד: רבי, תמשיך כל הזמן לדרוש ולך נאה לדרוש, כי כפי שאמרת בדרשה  הקודמת כך אני ראיתי.

אמר לו רבי יוחנן בגערה, איש ריקני אתה וכי אם לא ראית לא היית מאמין בדברי, אם כן מלגלג על דברי חכמים אתה!נתן עיניו בו בכעם ועשאו גל של עצמות.

הנה בלי ספק, התלמיד הזה תלמידו של ר׳ יוחנן אשר זכה לראות את מלאכי השרת בעבודתם, דבר שלא כל ילוד אשה זוכה לזה, בכל זאת לא האמין בדברי נסים ונפלאות כל הזמן שלא ראה אותם בחוש, לכן סופו נעשה נל של עצמות.  

עלינו להאמין בכוחות העצומים של חכמינו ע״ה ובצדיקי עליון אהובי השם, שהם מכח תורתם וצדקותם הגיעו לדרגה גבוהה מאוד מעל החושים הגשמיים הנראים לעינים.

והנה להלן אגדה מעניינת ואמיתית אשר בין היתר סופרה גם  ע״י הגאון הצדיק רבי יוסף משאש ע״ה, של מעשה רבי עמרם הצדיק התארח אצל אבי סבו למעלה משמונה שנים ועקב כניסתו למערת המכפלה הוברח למרוקו והנה תוכן המעשה במאמר הבא:

סיפור זה סופר ע״י מר משה דהאן והוא מתאים, כפי מה שנכתב בספרים, שנסיעתם של רבי עמרם ובנו רבי חיים לא היתה מתוכננת בשליחות השניה של שנת התקל״ג, שליחות זו למעשה היתה הברחה מהמקום ובאותה הזדמנות שימשה כעריכת מגבית למען ישיבות חברון. וכך כותב המשורר הדיין רבי יעקב טולדאנו בר משה, באחד משיריו לכבוד הצדיק: ״נס חסד עשה הקב״ה עימהם וניצלו מידי אויביהם״. עיין בספר ישמח ישראל שירי הבקשות לפי נוסח יהודי מכנס. וכן עיין בסוף ספר זה בקובץ שירי רבי עמרם.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

אחרי שחזר רבי עמרם מהשליחות הראשונה ממרוקו לחברון, מצב בריאותו של בנו היה הולך ומחמיר מיום ליום, אז רבי עמרם חשקה נפשו להיכנס עם בנו להתפלל לבריאותו ":מערת המכפלה, הצדיק שכנע את שומר המערה, ותמורת שוחד יעץ לו השומר שיתחפש הוא ובנו בבגדי ערבים כיאה למכובדים המוסלמים שבאים להתפלל ביום שישי בשעות אחרי הצהרים במערת המכפלה.    

ליהודים בזמנים ההם, היה מותר לעלות רק עד המדרגה השביעית, כשהשתכנע שומר המערה והסכים להעלים עין מכניסת רבי עמרם ובנו עם המון המתפללים, אמר לו שאין הוא יכול לעשות לטובתם מאומה במידה ותתגלה נוכחותם.

כמתוכנן הם התערבבו בין המתפללים וחדרו פנימה, ברור שרבי עמרם ובנו התקרבו והתחילו תפלתם מיד ע״י קברי האבות, וכשהם עדיין במקום הכיר מישהו את רבי עמרם ורץ למסור לשומר המערה שראה כמו שני יהודים מתפללים. השומר, הדבר הראשון שהוא עשה, רץ לכיון הכניסה וסגר השערים על מנת למנוע התקהלות לתוך המערה במתפללים שהכניסה בפנים לא נתאפשרה מרוב המונים הבאים לתפילת יום שישי והשומר רץ כשהוא צועק:

יהודים חדרו למערה, ההמון השתלהב וביקש למצוא היהודים על מנת לעשות בהם שפטים, הדבר מיד הובא, לידיעתו של שר העיר (הפאשה המושל) שגזר גזירה שדמם של רבי עמרם ובנו מופקר, וכל מי שיראה אותם דמם יהיה הפקר ומותר לפגוע בהם.      

ישנם שכתבו שהשומר הרשע הוא אשר סגר עליהם בכוונה שערי המערה ורץ להלשין לשר העיר, ויש אומרים שנסים ונפלאות נעשו ונפתח פתח במערה שהצדיק ובנו ראו במנוסתם.                                                                                                                                                         

ובתלבושתם המוסלמית לא עוררו חשד עד שנמלטו והגיעו  למרחק מהמערה, היה יום ו׳ בצהרים השניים הסתתרו ובאותו יום ששי כבר נראו בנמל בעיר יפו, עלו על האוניה והגיעו משם לנמל קושטא משם הפליגו לתורקיה, ומתורקיה למרוקו.

כפי שאמרנו בנו של רבי עמרם, רבי חיים, היה נער חולני, אביו היה מוטרד תדיר מפאת מחלותיו, ובעצמו היה מטפל בו, וכך התגורר רבי עמרם עם בנו בחדר שרכש ברובע היהודי, וכאשר היה נוסע היה משאיר את בנו החולה לבדו בחדר.

עמוד 1 מתוך 6123456

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 77 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031