פרק ב : חילולם של ספרי תורה והרס בתי תפילה.

פרק ב : חילולם של ספרי תורה והרס בתי תפילה.

מקורות עבריים ולועזיים עד הזמן החדש מספרים על פגיעות בחיי הדת של היהודית בעקבות פרעות על ידי המונים, או ביוזמתם של מושלים מקומיים, שלעתים אושרו גל על ידי הסולטאן. על היהודים היה להוכיח שבית הכנסת קדום, או לפחות יסודותיו.

יש השערה שהסיבה להיתר בתי הכנסת והכנסיות הקיימות יישארו על תילם היא, כי במשך הזמן יקבלו היהודים והנוצרים את האסלאם. חל איסור על כך שבניין של יהודים ובכללם בתי כנסת יהיו גבוהים מבתי המוסלמים.

איסור זה הושפע מחוק דומה מימי שלטון הביזנטים שהתקבל ב-31 בינואר 429. בתי כנסת שנחשבו חדשים, כלומר שנבנו לאחר הופעת האסלאם נסגרו, חוללו, נבזזו או נהרסו, ואחרים הפכו למסגדים. ספרי תורה חוללו או נשרפו, נאסרה תקיעת שופר בראש השנה ובעת הלוויה, ונאסר על הרמת קול בתפילה.

כמו כן יש עדויות של שריפתם של בתי כנסת בעת התפשטותם של המוסלמים, וגם בדורות הבאים במרוקו ובמקומות אחרים. בפועל נבנו או תוקנו בתי כנסת במרוקו והממשל העלים עין, או הסתפק בתשלום רשמי או בלתי רשמי.

במאה ה-15 היו ויכוחים בין תיאולוגים מוסלמים בקשר לבית כנסת בעיר תואת – TOUAT  . המופתי של פאס נתן חוות דעת כי אין להרוס בתי כמסת שנבנו לפני הופעת האסלאם. הוא ציטט את האימאם מליכּ בן עבאס מייד שושלת המלאלכּית, נפטר בשנת  798, כי אין לבנות בתי כנסת חדשים אלא אם ניתנה רשות לכך.

אלתנאסי, תיאולוג מוסלמי טען כי עובדה שיש בתי כנסת בארצות האסלאם, אינה מצדיקה שיהיה בית כנסת בעיר תואת. העולמא אסרו על בניית בתי כנסת, וחייבו הריסתם של אלה שכבר קיימים. בתי כנסת היו פתוחים גם למוסלמים. 

קאדי בשם אבן זכריה יחיא בן עבד אללאה בן אבי אלברכאת באותה תקופה, טען שהאסלאם הבטיח לנהוג בצדק עם בני החסות. השריעה הבטיחה לשמור על כנסיות ובתי כנסת שיסודם בתקופה הטרום מוסלמית, והריסת בתי כנסת היא עוול. הוא אפילו התיר לבנות בתי כנסת חדשים, שמידה והיהודים נאמנים ל " תנאי עומר "

לפי מלומד מוסלמי בשם Al Maghili בן המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 שהגיע לפאס, נפטר בשנת 1503 או 1505, הסתמך על מלומדים מוסלמים שקדמו לו, פקד הכליף עומר, נפטר בשנת 634 עד 644, להרוס את כל בתי הכנסת שנבנו מאז תחילת האסלאם, ואסר על בניית חדשים.

הוא הזהיר מפני מכירת קרקע ליהודים, שמטרתה לבנות עליה בית כנסת. הזעם על של ההמונים הופנה נגד בתי תפילה של היהודים והם נדרשו להרוס את בית הכנסת ב –Tamentit '   –ואף הייתה תביעה להרוג יהודים. טאמנטית – עיר באלג'יריה.

בתי כנסת בפאס נהרסו פעמים רבות בימי הביניים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתקופת גאוני בבל ובהתכתבות אתם.

ימי הביניים – הַתְּקוּפָה בְּתוֹלְדוֹת הָעַמִּים בְּקֵרוּב לְמִן שְׁנַת 476 לַסְּפִירָה (מַפֶּלֶת רוֹמָא) וְעַד סוֹף הַמֵּאָה הַ-15 (גִּלּוּי אָמֵרִיקָה).

L.Addison 1632 – 1703, כומר צבאי בטנג'יר כתב על איסור מטעם המלכות לבנות בתי כנסת חדשים. וכך כתב גם Simon Ockley 1678 – 1720 ששהה בדרום מרוקו בהיותו שבוי, ולאחר ששוחרר כתב חיבור ובין השאר הזכיר את היהודים במרוקו.

אחת הדרכים להתגבר על האיסור היה להקים בתי כנסת בבעלות פרטית בתוך בתי היהודים, כי על כך לא חל איסור. J.Richardson 1806 – 1851, כתב כי בתי כנסת במרוקו הם פרטיים. יהודים ידעו איך לעקוף את האיסור, ובמהלך הדורות נבנו בתי כנסת רבים.

הריסת בתי כנסת.

אחד מביטויי הזעם של ההמונים נגד בני החסות היהודיים הייתה הריסת בתי כנסת. בשנת 1492 נהרסו בתי כנסת בערים פאס, תיטואן ןתואת ו – Tamantit. באותה תקופה היו רדיפות בדרומה של מרוקו.

בקינה אנונימית במחזור מנהג פאס בה מתוארות גזרות במאה ה-15 מופיעות השורות הבאות המתייחסות לרדיפות אלה :

חלק מהקינה מופיע בספרו של הירשברג חלק א', עמוד 296 – 297. להלן מה שכתוב בספר של הנ"ל :

ייתכן שזכר המאורעות ההם נשתקע בקינתו של פייטן אלמוני, שפירסמה ח. שירמן. עיקרה של הקינה מוקדש לכיבוש ווהראן בידי הספרדים בשנת 1509, ועליו נעמוד להלן. אולם כרגיל מתחיל המקונן בצרות שקדמו. לאחר הזכרת גזירות קנ"א בא הקטע :

ועתה בימי אני גבר                          ראה עני בשבט עברה

קמו על עדתי צוררים                       זרע אדום ובני קטורה

תחילה אנשי המערב                        בעלי חציצה ומרה

הרגו יחד איש ואישה                       וחיללו ספרי תורה

וחיפשו את מצפוניהם                      ומלאו כרשם מעדני

עוד מקרוב קם עלי                          צורר נודע ממגלה

הרג בתי גוררין ותאוותי                   וחילל בית נורא עלילה

ואחריו בדרעה קם אויב                   והרס כל בית התפלה

וגם שמו עליהם חוקים                     רעים וקשים בלי חמלה

לאחר חרוזים אלה בא תיאור החורבן בספרד ובפורטוגל, והקינה מסיימת בכיבוש ווהראן. לכאורה המסגרת ההיסטורית של מוקדם ומאוחר ברורה, ולפיה יש להניח כי במעשיהם של אנשי המערב התכוון הפייטן למאורעות פאס וערים אחרות בסוף שלטון בני מרין. עד כאן מספרו של הירשברג. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר