ארכיון יומי: 11 באוגוסט 2014


שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

השושלת לית פינטו – אהוד מיכלסון

תולדות רבני המשפחה ומעשי מופתפינטו חיים

ותישאני רוח

׳״שיחו בכל נפלאותיו׳ – צריכים לספר בנפלאות הארבה, כי נגד מכה זו אי אפשר לעמוד״(הרמב״ם).

בשנה אחת נראה הארבה בעיר מוגאדור, ושוב נחרדו תושבי העיר היהודיים. ״הרואה גובאי אומר ׳ברוך דייך האמת,״, נאמר במסכת תענית, ובהלכה אף נפסק כי על הארבה והחסיל, אפילו נראו באספמיה , קובעים תענית, מפני שזו מכה מהלכת, ומתריעיך על הארבה והחסיל אפילו כשנראתה כנף אחת של ארבה.

מדי כמה שנים פקדה אותם מכה זו, הכתובה בתורה, והותירה את שדותיהם ומטעיהם עירומים מתבואה ומפירות. המחסור הביא תמיד בעקבותיו לייקור מוצרי המזון, ולמצוקה כלכלית של התושבים. תפסו היהודים בידיהם את אומנות אבותיהם, והכריזו על יום תענית ותפילה ברחבי מרוקו. ימים ספורים לאחר מכך, בעת שהר״ח הגדול ישב בלימודו עם תלמידיו, נפלה על הבית חשיכה. היה זה ענן של חגבים, שחלפו מעל והמשיכו הלאה. כמה מהם נפלו על ספריהם, והצדיק הפסיק מייד את לימודו, לקח שופר והחל לתקוע בו כדי להעביר את רוע הגזירה. הוא החל להתפלל, אמר שלוש עשרה מידות והפך את היום ליום כיפור קטן. כך עמד בתפילה ולא חדל, עד שבאה רוח נגדית ולקחה את הארבה ימה.

ברכת החגבים

כמה מסוגי הארבה מותרים באכילה מן התורה, כנאמר(ויקרא י״ א כ״ ג) ״את אלה מהם תאכלו, את הארבה למינהו ואת החגב למינהו״. אולם, יש לדעת את סימני הכשרות כדי שאפשר יהיה להבדיל בין הטמא לטהור. בין יהודי מרוקו היו בקיאים בסימנים הללו, והם העלו את הארבה על שולחנם.

בתקופת אור החיים הקדוש, רבי חיים בך עטר, היתה מחלוקת בינו לבין הרב כליפא מלכה מאגאדיר, צדיק ומקובל ידוע בדורו. זו נסבה על אכילת הארבה, והרב בך עטר פסק שיש לאסור את אכילת הארבה, ונימוקיו עימו הרב מלכה התיר, באומרו כי איך סיבה לאסור דבר המותר בתורה. ברוב קהילות מרוקו הסתמכו על פסק ההלכה של הרב מלכה, ואכלו את הארבה המותר. הם זיהו אותו לפי צורת ״ח״, שהיתה על בטנו.

ומה בירכו עליו? חכמים פוסקים כי יש לברך ״שהכל נהיה בדברו״, ורבי יהודה פוסק כי איך לברך עליו כלל מפני שהוא מין קללה.

פוקח עוררים

ירא שמיים היה מסעוד בן יצחק הלוי, מחסידיו וממאמיניו של הרב פינטו. רבי מסעוד, שהתפרנס למחייתו כצורף כסף, הלך ואיבד עם השנים את מאור עיניו. בהגיעו לגיל גבורות, הפך לסומא.

משחשך עליו עולמו פנה רבי מסעוד לרופאים שונים וקיבל תרופות שונות, אך דבר לא עור לו. ״ עני חשוב כמת״, הירהר הישיש לעצמו, משחלפו 10 שנות עיוורון, וחשב כיצד יוכל להסיר ממנו את האסון הנורא, שהתרגש עליו. או ביקש מקרוביו, כי יקחו אותו להשתטח על קברו של הר״ ח פינטו זצ״ל, כדי לבקש שם רחמים ליד הציון. ״אולי בזכות הצדיק אירפא״, אמר להם.

הביאו אותו בני משפחתו אל הקבר, ושם שטח תפילה ותחנונים לפני בורא עולם, כי יעלה ארוכה למחלתו בזכות הצדיק, שליד קברו הוא משתטח. כך פקד את הקבר יום ועוד יום, הירבה בתפילות ובפרקי תהילים, ובאחד הימים התקבלה תפילתו ומאור עיניו חזר אליו.

כשחזר לעיר, השתוממו כל התושבים לראותו הולך בכוחות עצמו, ללא אדם שיסייע לו ויאחז בידו כדי להסיר מיכשול מדרכו. סיפר להם רבי מסעוד על הנס הגדול שאירע לו ליד קבר הר״ח זצ״ל, ומאז הקפיד במועדים קבועים לעלות על הקבר ולומר שם פרקי תהילים, כפי שעשה בעת שהיה בצרה. כך עשה, עד יומו האחרון.

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

יחס דבדו החדש. הצב"י אליהו רפאל מרציאנו

חתימת הרבנים ז"ל

חתימת הרבנים ז"ל

משבחת בריחם

המשפחה מוזכרת באגרת יחם פאס (ראה ספר פאס וחכמיה, ח״א עמי 137).

פרי צדיק עושה חיים, הישר והתם, גומל חסדים, ראש בית אב, אבי התעודה, הזקן הכשר ר׳ אברהם בן סוסאן הנקי בריחם הניח ברכה: יעקב.

גברא רבא ויקירא, מתפרנס מיגיעו, אמיד בכסף וזהב (בביתו היו ״גראראת דלוויז״ שקי מטבעות זהב), עושה צדקות, משכים ומעריב, ר׳ יעקב בן סוסאן הנז׳ הוליד: יצחק, משה, אברהם.

הזקן הכשר, מנא דבשר, מתהלך בתומו, רץ למעשים טובים, הצדיק ר׳ יצחק בן סוסאן הנז׳ הוליד: ראובן, סתירא.

איש החסד והוא בן איש חיל, רב פעלים לחסד עם החיים ועם הנפטרים, ביום וגם בלילה, איש חברה קדישא, הליכותיו בקודש, קנה שם טוב קנה לעצמו, הצדיק ר׳ ראובן בן סוסאן הנז׳ (המי עמי רובין) הוליד: יצחק, יעקב, רחל, עווישא, מרימא.

הנכבד, הולך תמים ופועל צדק, מתפרנס מיגיע כפיו, עושה צדקות, נעים הליכות, הצדיק ר׳ משה בן סוסאן הנז׳ הוליד: יעקב, שלמה.

המרוחם, עניו וישר, בענייניו מאושר, בעל הכנסת אורחים, משכיל אל דל, קיים מצות וקמת ועלית, ועלה לארץ ישראל בראשית שנות תר״ע, החסיד הצדיק ר׳ יעקב בן סוסאן הנד הוליד: רחמה, מרים, רחל.

הזקן הכשר, עניו ושפל ברך, רודף צדקה וחסד, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ שלמה בן סוסאן הנז׳ הוליד: משה, אברהם, יצחק, שמעון, עמרן, מכלוף, מזל שמחה, רחל, מסעודא.

המנוח, תם וישר, חי מיגיע כפיו, נודב נדבות, הצדיק ר׳ אברהם בן סוסאן הנד (המי בוגדיחא) הוליד: יוסף, מאחא. גברא יקירא, אבן יקרה, יראת היא אוצרו, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים (הביא לקבורה, והוא עדיין נער, את גופת אביו ר׳ אברהם ז״ל מכפר רחוק עד לדברו), הזקן הכשר הצדיק ר׳ יוסף בן סוסאן הוליד: אברהם, משה, אפרים, יעקב, אליהו, עווישא, מאחא, פרלא, סתירא.

משפחת מאנינא

הזקן הכשר צניע ומעלי, משבים ומעריב, הצדיק ר׳ מבלוף בן סוס אן הוליד: יעקב, מרימא, עווישא, סעידא.

המרוחם, נבון וחכם, יראת ה׳ היא אוצרו, בעל אכסניא, עושה צדקות, הצדיק ר׳ יעקב בן סוסאן הוליד: מכלוף (מיכאל), נונא, מרימא, סלטאנא, אסתר.

משפחת בן עלו

הזקן הכשר, נשוא פנים, ירא אלהים וסר מרע, הצדיק ר׳ יוסף בן סוסאן הוליד: משה, יעקב, יצחק, יהודה, אליהו, מרים.

המרוחם, אוצר בלי חמדה, מיראי ה׳ וחושבי שמו, גומל חסדים טובים, הזקן הכשר ר׳ יעקב בן סוסאן (מקום מגוריו היה בתלמסאן) הוליד: מרי (דביתיהו של ר׳ יוסף בן הרב אברהם מרציאנו ז״ל), סלטאנא.

המקובלים במרוקו

המקובלים במרוקומקובל

שלמה אבודרהם.

  המאה ה-18. מחכמי תיטואן. בהקדמת " מעשה רק"ם ", מיום י"א בחשון תקס"ו, נזכר אברהם בן " החכם השלם הדיין המצוין הרב הכולל המקובל האלוהי חסיד ועניו כבוד הרב שלמה אבודרהם זצ"ל. ובהקמת שאלות ותשובות " זכות אבות " מחודש תמוז תקנ"א, נזכר יצחק אבודרהם נר"ו בן לאותו צדיק החכם השלם הדיין המצוין הרב הכולל המקובל האלוהי עץ החיים כבו הרב שלמה זצ"ל. 

שלמה בן שבת בן רבי אברהם.

מהעיר תאמאנרת מנוף סוס, העתיק את " מערת שדה המכפלה " של רבי משה בן צור באדר ב' תפ"ו. אף צירף הקמה בשם " הלל גמור "

שלמה ווענונו.

1800בערך. חיבר ספר " הלולא רבא ", והא סדר הלימוד לליל ל"ג לעומר, ליוורנו. בהסכמת רבני ליוורנו כתוב : " ….ובא אחד חכם מתושבי המערב, החשוב המעולה החכם השלם והכולל כבוד הרב שלמה ווענונו נר"ו, הקריב את קרבנו בהננו ואנו להדפיס מחדש בתוספת מרובה הוד לטובה חידושי תורה שפתיה נאוה " וכו….

שמואל עמאר 

רב ומורה צדק בעיר מראכש והיה מקובל. מדבריו הביא רבי שלום בוזאגלו בחיבורו " מקדש מלך ", כנרשם בלוח ראשי התיבות, בסוף חלק ראשון.

שמעון בן לביא.

מקובל גדול, ממגורשי ספרד. חי בפאס. בערך בשנת ש"ט עבר לטריפולי בדרכו לארץ ישראל, אלא שהחליט להשתקע בטריפולי מאחר שמצא לפניו שדה פעולה נרחב. חלק נכבד בין השנים רנ"ב – ש"ט, הוא פעל בפאס, ובמשך תקופה זו עסק בחיבור ספר , כתם פז " למקובל שמעון לביא בפאס – הפירוש היחיד לזוהר שלא הושפע מקבלת צפת. אף חיבר ביאור מלים זרות שבספר הזוהר. מפורסם ביותר הוא שירו " בר יוחאי

אברהם אביחצירא.

תאפילאלת.

אברהם בן עטר בן יעקב.

החכם השלם בחכמת האלוהות.

אברהם בן עטר בן עובד בן יהודה.

מרבני פאס מקובל וחסיד

אברהם אצבאן.

מכנאס. בתוספת למכתב שכתב אל " הדיין כבוד הרב יהושע " הוא מבקש לקבל בהשאלה את הספרים " עשרת מאמרות של הרמ"ע מפאנו ו " ספר רזיאל "

אברהם בלולו.

מחכמי דמנאת. בכתובה תואר כ חביד טהעניו מקובל אלוהי

אברהם חליווא.

המאה ה-ה18. מחכמי מכנאס. נכדו מעיד שהיה חכם בנגלה ובנסתר

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.המשפט העברי

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

ל ׳ז. טופס ההסכמה החדשה האחרונה בענין הנישואין, שאם לא יהיה לו זכר לסוף עשר שנים שיכול לישא אשה אחרת.

בהיות שמקדמת דנא שתקננו התקנה החדשה, למי שיקח לו אשה בתנאי, שלא ישא מיום התקנה ואילך, שרשאי לקחת לו אשה אחרת בסוף עשר שנים לנישואיו, אם לא ימצא לו זרע ממנה בחיים בסוף העשר שנים. ובאותה שעה גמרנו להקבץ שנית לבקש תקנה לאותם שלקחו נשים בתנאי הנז׳, קודם התקנה החדשה הנז'. לפי שראינו שהרבה מהם מתים בלי זרע מפאת התקנה הנז', ולא בא לידי גמר עד היום שנתקבצנו שנית, לשאת ולתת בענין המי, וגם לנישואים אחר התקנה הנז׳, שרשאי כל אחד מהם לקחת לו אשה אחרת להבנות ממנה, לאחר עשר שנים לנשואיו, אם לא ימצא לו ממנה זרע זכר בחיים לסוף עשר שנים לנשואיו. אעפ״י שהיה לו ומת ח״ו, קודם העשר שנים או אח״כ. ואעפ״י שבתקנה לא נזכר כי אם זרע סתם, ראינו לחדש שיהיה הזרע זכר, ואפילו מי שקבל עליו התנאי הנז׳ שלא ישא וכו׳ בשבועה, אנו פוטרין אותו מהשבועה, ומתירין לו היתר גמור, שמעכשיו אנו מפקיעין שעבוד הכתובה לגבי התנאי הנז׳, מטעם הפקר ב״ד הפקר. הואיל והוא לדבר מצוה. ולראיה שכך הסכמנו ותקננו חי׳פ בעישור אחרון לניסן, שנת ליהודים היתה אורה ושמחי׳ה לפ״ק בפ׳אס יע״א ע״כ. וחתומים ע״ז החכמים השלמים הה״ר שלמה עוזיאל ז״ל, והה׳ר אברהם הכהן יצ׳׳ו, והה״ר סעדיה בן ריבוח יצ״ו, והה״ר יצחק בן צור יצ״ו, והה״ר שמואל בן דנאן יצי׳ו, והה״ר יעקב חאג׳יז יצ״ו, והה״ר וידאל הצרפתי יצ׳׳ו, דהה״ר אברהם הכהן הרופא יצ״ו, וה״ר שמואל ן׳ חביב יצ׳׳ו.

ל״ח. וס״ל כתוב גם אנו החתומים הסכמנו בתקנה הנ״ל, בראותינו שהיא תועלת הקהלות יצ״ו. ולראיה ח״פ בזמן הנ״ל והכל שריר וקיים. וחתומים ע״ז הנגידים המעולים, החכם ה״ר יעקב גיקאטילייא, והנבון ה״ר דוד ן׳ זמירו יצ״ו, ואנשי המעמד. והם, הנבון ה״ר יוסף בן נחמיאש יצ״ו, והנבון ה׳׳ר דינר נפ׳אוי יצ״ו, והנבון ה״ר שמואל קטן יצ״ו, וה״ר מסעוד בן חקוק נ״ע, וה״ר משה סונאיץ יצ׳׳ו, וה״ר יהושע קורקוס יצ״ו, והנבון ה״ר מאיר הלוי יצ׳׳ו, וה״ר יהודה פימינטא יצ״ו, וה״ר שלמה הכהן אלחדאד יצ״ו, וה״ר יוסף פ׳ראנקו יצ׳׳ו, וה״ר משה אלעזר יצ״ו, וה״ר שמואל הכהן יצ״ו, וה׳׳ר יונה בן שגיור יצ״ו, וה׳׳ר בנימין תאזי יצ״ו, ור׳ שמעיה חסאן נ״ע, ור׳ פנחס כהן יצ״ו בר נחמיה נ״ע, וה״ר יהודה בן ימין יצ״ו בר יעקב נ״ע, וה״ר מאיר בן עמרם יצ״ו. ואנו החתו׳ הגהנו טופס זה מהתורף, ונמצא על נכון, ונתאמתו לנו חתימות החכמים והנגידים ואנשי המעמד הנז׳ יצ״ו, ולראיה ח״פ והכל שריר וקיים. וחתומים החכמים השלמים בהה״ר יעקב בן דנאן הסופר זלה״ה, וכהה׳׳ר מכלוף אסולין הסופר זלה״ה.

חשון ש״ס

ל״ט. טופס הסכמה אחרת על ענין הנז״ל, שאפי׳ יהיה לו זרע זכר, אם יהיה אונס ניכר לב״ד מחמת האשה, שיכול לישא אשה אחרת.

בהיות, שאדוננו המלך יר"ה, בימים האלו שעברו אחר התקנה הכתובה בעבר הלז, יצא דבר מלכות מלפניו להפקיע כח תנאי, שלא ישא בכל מדינות מלכותו, וכל מי שירצה לקחת לו אשה על אשתו, אף על פי שימצא לו ממנה זרע זכר, עשה יעשה וגם יכול יוכל, ולית דימחה בידיה, וכאשר דבר מלך שלטון, ודינא דמלכותא דינא, עמדו קצת אנשים ופרצו גדר התקנה הנז', ולקחו להם אשה אחרת על האשה הראשונה שיש להם ממנה זכרים ונקבות, להשביע יצרם ולמלאת תאותם, וכעסתה צרתה, וכמעט קט רצו הנשים לעבור על דת יהודית ולכן לגדור כל פרצה עמדו קצת אנשים רואי פני המלך יר״ה, בהסכמתינו ובהסכמת אנשי המעמד יצ״ו, וחילו פני אדוננו המלך יר״ה, להיות דבר הנישואין שירצה כל בר ישראל לישא על אשתו, מסור לב״ד שיהיו בימיו, ונשא פניהם לדבר הזה. לכן ראינו לתקן המעוות בדבר אחר שיש בו צורך מצוה, שכל איש שיהיה נשוי וירצה לקחת לו אשה אחרת על אשתו, בהיות לו ממנה זרע זכר, ויראה לב״ד אשר יהיו בימים ההם אונס נכר לב״ד אליהם. ופירש הרב יעב״ץ ז״ל, משם הרב הגדול מוהר״ר יעקב בן דאנן ז״ל, היכא דאיכא חולי המונע הלידה, או חולי המונע תשמיש וכיוצא, מחמת האשה שיש לו. אזי הרשות בידם להפקיע מעליו כח תנאי, שלא ישא לשיוכל לקחת לו אשה אחרת ואף על פי שקבל עליו התנאי ההוא בשבועה, אנו מפקיעין התנאי ההוא מעכשיו, הפקעה גמורה. ומתירין לו שבועתו, ולא יהיה לנו העון לפוקה ולמכשול. כל זה ראינו לתקן נוסף על התקנה הנז׳, בין בחולפים בין בהווים בין בעתידים להנשא. וה׳ יברך את עמו בשלום. ולראיה ח״פ בעישור אחרון לחדש חשון שנת לעבדו שכ״ם אחד לפ״ק, נאם דייני העירה פ׳אס יע״א ע״כ. וחתומים החכמים השלמים הה״ר שלמה עוזיאל ז״ל, והה״ר אברהם הכהן יצ״ו, והה״ר סעדיה .בן ריבוח יצ״ו, והר״ר יצחק בן צור יצ״ו, והר״ר שמואל בן דנאן יצ״ו, והר״ר וידאל הצרפתי יצ״ו. :ונתאמתו לנו חתימותיהם, ולראיה חתמנו פה וקיים. וחתומים החכמים השלמים הר״ר יעקב בן דנאן הסופר זלה״ה ובהה״ר מכלוף בן אסולין הסופר זלה״ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר