ארכיון יומי: 8 באוגוסט 2014


الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.גהאד ושנאת היהודים

אחדות והכנעה

נבהיר תחילה את המונחים. איסלאם אורתודוכסי ואיסלאם רפורמיסטי נבדלים זה מזה בעמדתם כלפי הדת המוסלמית הקדומה. הרפורמיסטים מבקשים לפרשה מחדש, ואילו האורתודוכסים דורשים להחיותה. חסידי האיסלאם הרפורמיסטי קוראים את הטקסט המקודש על רקע מקורותיו ההיסטוריים, ולכן סבורים שבתנאי ימינו לא את כל האמור בו אפשר ליישם כלשונו, שעה שהמוסלמים האורתודוכסים מפרשים את הקוראן כולו בפירושו המילולי, ומצפים למצוא בו פתרונות לכל הבעיות בנות הזמן.

בין איסלאם אורתודוכסי לאיםלאמיזם רב המשותף על המפריד. שוררת ביניהם הסכמה, למשל, באשר לתכניה של האמונה ולצורות הפולחן הדתי. אלא שבעיני האיסלאמיסטים יש דבר חשוב יותר מהפולחן: המאבק בכופרים. המונחים איסלאמיזם רדיקלי וג׳יהאדיזם מציינים שניהם את האיסלאמיסטים המנהלים מאבק זה בנשק, תוך ניצול הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת. כיוון שלמוסלמים האורתודוכסים ולאיסלאמיסטים אמונה משותפת, ורק המסקנה המעשית שונה, הגבול בין הקבוצות הללו נזיל. מה אפוא מגדיר את השקפת העולם המשותפת לאיסלאמיסטים ולמוסלמים האורתודוכסים?

הנחת היסוד הראשונה והעיקרית נוגעת לאפיסטמולוגיה, תורת ההכרה, האיסלאמית. הטענה הבנאלית לכאורה, שהתבונה האנושית היא מקור הידע וההתקדמות המדעית, נחשבת בעיני מוסלמים אורתודוכסים כחילול הקודש. משנתם גורסת שבני האדם אינם מסוגלים ליצור ידע, אלא רק לשאוף להבנה מדויקת יותר של רצון האלוהים, שהוא מקור הידע היחיד. את זאת יוכלו להשיג באמצעות לימוד כתבי הקודש המנחה אותם להתנהגות שהאל רוצה בה. האמונה הדתית והידע חד הם, והעמקת הידע משמעה אך ורק השגה משופרת של הסימנים שהאל שולח.

כיוון שכך, שום איסלאמיסט לא יטיל ספק בכך שאת מאמר הקוראן שאללה הפך את היהודים לקופים ולחזירים (סודה 5, פסוק 60) יש לקרוא כפשוטו – כיוון שהקוראן הוא האמת עצמה, כל האמת ורק האמת. ״שינוי הצורה היה ממשי״, אנו קוראים למשל בירחון חמאס ״פלסטין אל־מוסלימה״, ״כיוון שאין זה מן הנמנע שאללה הכול־יכול, שיצר את האדם בצורתו האנושית, לא יהיה מסוגל להפוך את היהודי מבן אנוש לחיה״. ל״תאורטיקנים״ האיסלאמיים נותר להתחבט רק בבעיה אחת, ״האם היהודים שהפכו לחיות הולידו צאצאים״, או שמא בריות משונות אלו ״חיו לא יותר משלושה ימים״, שכן הקוראן מותיר שאלה זו פתוחה.

המדע המערבי, המבוסס על הטלת ספק ועל הכרתו של היחיד, אינו יכול להלום מושג זה של ״ידע״. נהפוך הוא: הכשל הגורלי של המדע המערבי נעוץ דווקא בעובדה שהוא ״מפצל את ראיית העולם״, שעה שרק ״ה׳תווחיד׳ (אמונת הייחוד) האיסלאמי משמר את אחדותו של היקום יציר האלוהים״. בשיח הזה המונח ״אימפריאליזם מערבי״ מתייחס אמנם גם לתוקפנות כלכלית וחברתית, אבל בראש ובראשונה ל״פלישה אינטלקטואלית״ לעולם האיסלאם. במילותיו של האיסלאמיסט סייד אל־עטאס: ״האתגר העכשווי של הציוויליזציה המערבית […] הוא אתגר הידע […] המעודד ספקנות, והמרומם את הספק ואת ההשערה ומעניק להם ׳מעמד מדעי׳ במתודולוגיה שלו״. יעדו העיקרי של האיסלאמיזם האקדמי הוא לערוך דה־מערביזציה של המדע, כלומר לשחרר אותו מעקרונות הספק וההשערה.

אלף שנות יצירה – פאס וערים אחרות

פאס וערים אחרותאלף שנות יצירה...פאס וערים אחרות במרוקו

אלף שנות יצירה

עורכים :

משה בר/אשר

משה עמאר

שמעון שרביט

הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.

שמעון שרביט

 איגרת ר״י בן קוריש ליהודי קהילת פאס

האיגרת נתפרסמה(בתרגום עברי) לראשונה בירי מ׳ כ״ץ: ספר אגרת רבי יהודה בן קוריש, ירושלים תשי״ב

שני נושאים העולים מאיגרת ר׳ יהודה בן קוריש ליהודי פאס יעמדו במרכז המאמר: א. מסורת קריאת התרגום הארמי בציבור; ב. מעמדה של לשון המשנה בעיני חכמי ימי הביניים.

יהודה אבן קֻרַיְש (בכתיב מלא: קורייש; בערבית: قريش; נולד במאה ה-10 בתהרת שבצפון אפריקה) היה מדקדק עברי, מחלוצי הבלשנות השמית.

חייו

אבן קריש נולד בתהרת (בערבית: تيارت‎; כיום באלג'יר), בן דורו של סעדיה גאון.

היה הראשון שעסק בהשוואה בין הלשונות השמיות עבריתארמית וערבית. השוואתו התבטאה בחלק מאוצר המילים של הלשונות, ובחלק מכללי הדקדוק המשותפים להן. את השגותיו על שלוש־הלשונות והשוואתן הוא מפרט בחיבורו, שנכתב בערבית בצורת איגרת השלוחה לקהילת יהודי העיר פאס שבמרוקו. אבן קריש כינה את חיבורו בשם "רִסאלה", כלומר: איגרת שלוחה.

את חיבורו חילק לשלשה חלקים עיקריים: בראשון, עסק בהשוואה בין מילים עבריות מן המקרא, שאין לעמוד על משמעותן האמיתית, אלא על ידי השוואתן למילים קרובות להן בארמית. בחלק השני עסק בהשוואה בין מילים עבריות מן המקרא לבין מילים קרובות להן בעברית של חז"ל; הוא משווה בין 17 מילים בלבד, ואגב דיון עליהן הוא עוסק גם בעניינים שאין להם קשר ישיר להשוואה, כמו על עניין "דברה תורה בלשון בני אדם" וכולי. החלק השלישי שונה במבנהו משני החלקים הראשונים, כי בהם עסק במילים בודדות יחידאיות, ובו הוא מביא מילים רבות שכיחות, ואגב השוואתן למילים ערביות הוא רוצה להבליט את הקִרבה בין שתי הלשונות.

תוך דיון על שלוש הלשונות והשוואתן, דן אבן קריש על ענייני דקדוק שונים, כגון: חילופי אותיות קרובות במבטא (משתאה – משתהה, מזלות – מזרות, אלמנותיו – ארמנותיו וכו'); מוקדם ומאוחר באותיות (כשבה – כבשה, שמלה – שלמה וכו'); השמטת האות נו"ן בשורש בתחילתו ובאמצעו (אף – אנף הערבי, בת – בנת הערבי וכו'); שינויים החלים באותיות זסצש בגזירת בניין התפעל; אותיות אית"ן וצרופן בזמן עתיד; זכר ונקבה בשמות מספר; תוספת ו"ו בסוף המילה וכולי. אחרי שלשת החלקים העיקריים של חיבורו צורף חלק נוסף המוקדש להשוואה בין ענייני דקדוק המשותפים לערבית ולעברית. בחלק הזה דן אבן קריש על חילופי אותיות בין הערבית לבין העברית: א – ע, ע – ע, ז – ד, צ – ט, ג – ג, ש – ס, ש – ש, ש – ת וכו'; על אותיות אית"ן בעתיד המשותפות לשלוש הלשונות וכו'. בסוף חיבורו דן אבן קריש על מילים מקראיות, שלפיו, מקורן אינו שמי, תוך הבאת דוגמאות מספר.

מבוא: מטרת האיגרת

ר׳ יהודה בן קוריש, שחי בתאהורת שבאלג׳יר במחצית הראשונה של המאה העשירית, שלח איגרת־ספר (בערבית: רסאלה) ליהודי קהילת פאם שבמרוקו. הספר כולו נכתב ערבית והיום הוא מצוי בידינו בתרגום עברי. בהקדמה לספר מציע המחבר את הנימוק לכתיבתו. וזה חלקה הראשון של ההקדמה.

" ולעצם העניין, ראיתי, כי הפסקתם את המנהג לקרוא בתרגום הארמי של התורה בבתי הכנסיות שלכם, ונשמעתם בדבר הזנחתו לבורים שבכם, הטוענים, כי אין הם זקוקים לו, ואת כל הלשון העברית הם יודעים בלעדיו, ואפילו סיפרו לי אנשים מכם, כי הם לא קראו מעולם את ה׳תרגום׳ לתורה ולא לנביאים. וה׳תרגום׳, יחוננכם האל, הוא דבר שלא הניחוהו קודמיכם, לא דחו אותו קדמוניכם, לא פסקו ללמוד אותו חכמיכם, לא ויתרו עליו ראשוניכם, לא נעלמה תועלתו מאבותיכם, לא זלזלו בלימודו קודמיכם בעיראק, במצרים, באפריקה ובספרד.

וכאשר סיפרתי לאחד מכם, שמאס ב׳תרגום׳, על הדברים המופלאים ממנו המצויים במקרא, ועל הארמית, שנתערבבה בעברית ונסתעפה בה כהסתעפות הענפים בעצים והעורקים בגופות, הקיץ לזה יקיצה עזה, הקדיש את תשומת לבו המלאה, והבין היטב את התועלת אשר ב׳תרגום׳ ואת היתרונות הרבים, הפירושים המסייעים והביאורים המוכיחים, שאפשר להשיג באמצעותו, אזי התחרט על שהחמיץ את לימודו, והצטער על היותו חסר את מתיקות לשונו.

מפני זה החלטתי לחבר את הספר הזה לאנשי הבינה ולבעלי הדעת, כדי שידעו, כי כל לשון הקודש, המצויה במקרא, נפוצו בתוכה מלים ארמיות, נתערבבו בה מלים ערביות, ונפזרו בה מלים לועזיות ובֶרְבֶריות, ובמיוחד הערבית, שכן יש בה הרבה מלים מופלאות, שמצאנו, כי הן עברית טהורה, עד כדי כך שאין בין העברית לערבית בדבר הזה שוני אלא החילוף שבין…

מקדם ומים-כרך "ז "-שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו מאיר קנפו(רמון) הסליק המהודר-

מקדם ומים כרך ז…….

יהודי צפון אפריקה ויהודי המזרח התיכון במאה העשרים תמורות ומגמות בקהילות ובישראל.

עריכה: יוסף שטרית וחיים סעדוןמאיר כנפו 2

הפקולטה למדעי הרוח והמרכז לחקר התרבות היהודית בספרד ובארצות האסלאם.

אוניברסיטת חיפה – תש"ס – 2000

שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו

מאיר קנפו(רמון)

הסליק המהודר

למרות מצבי הרגיל דרש ממני רישר לפנות את ״הסליק המהודר״ ולהעבירו לביתי ולמשפחתי. הייתי כל כן חדור משמעת ברזל שלא התעדתי, והגעתי לכתובת שמסר לי רישר. הדלת של הדירה שממנה הייתי אמור להוציא את הסליק, ושאותה לא הכרתי קודם, הייתה חתומה בחותמת שעווה של המשטרה.

גייסתי לפעולה את גיסי מסעוד זעפרני. ניסינו לפרוץ את הדלת. שכנה יהודייה למזלנו — יצאה מביתה והעירה לנו שהדלת נעולה בהוראת המשטרה. אמרתי לה שאין לה מה לדאוג, אנחנו אנשי משטרה. נרגעה וחזרה לביתה. הוצאנו את הסליק שהיו בו אקדחים, רימוני רסס והגלופה של הכרוז, והובלנו אותו ישירות לביתי. אשתי רחל, שהכירה לפני כן סליק זה, סירבה בתוקף להכניסו אלינו הביתה וחשבה שיצאתי מדעתי. הייתכן, אמרה, שמפקדי ״המסגרת״ יצאו מדעתם? להטיל עליך — אתה, הנמצא בחופשה ממאסר, אתה, האסיר הבטחוני — לשים סליק זה בביתך? רחל איימה לעזוב עם הילדים את הבית אם אני אתעקש להכניס את הסליק הביתה. ולכן פנינו שנינו לשכן יהודי ממוצא אלג׳יראי בשם שרביט, בעל איטליז בקזבלנקה, ובאמתלה כלשהי ביקשנו ממנו להכניס לביתו את הרהיט המהודר הזה ליום-יומיים.

לאחר יומיים איש לא בא לקחת את הסליק ממשפחת שרביט, ולכן שוב בעזרתו של מסעוד זעפרני הובלנו את הסליק לחנותו של גיסי השני, סלומון(סם) גנון, החי היום בקנדה.

רישר הבטיח שהסליק המסוכן יילקח מגיסי בתוך ימים מספר, אך לא עמד בהבטחתו. וכאשר משפחתי ואנוכי ברחנו ממרוקו והגעתי ארצה, הסליק היה עוד אצל גיסי הנפחד, והוא לא ידע מה לעשות בו. יום אחד, והוא לא ידע איך נפתח הרהיט הזה, שבר אותו בגרזן, הוציא ממנו את האקדחים, את רימוני הרסס ואת הגלופה והשליכם לים.

היום כאשר אני חושב על הוראתו של רישר אני מצדיק את רחל וחושב שאנשינוהשתגעו והפסיקו לשמור על כללי הזהירות באותה תקופה. אין לי הסבר אחר עד היום. בזמן מאסרי ומאסר שאר החברים כתב איסר הראל, אז ראש ״המוסד״, לאפרים רונאל, מפקד ״המסגרת״ באותה תקופה בפריס:

למותר לציין את צערי על המפולת ועל סיבלם של הבחורים. כנראה זו מנת חלקם־חלקנו. מאסרם וסיבלם של הבחורים ושל משפחותיהם מצטרפים אף הם לאותו מאמץ אשר באמצעותו, הנני מקווה, נפרוץ את חומת הבדידות של יהודי מרוקו.

רוח העמידה ונבונות ההקרבה של יהודי מרוקו ובמיוחד בחורינו הרי הם מקור של גאווה ועידוד לכולנו.

נא מסור בשמי למפקד מרוקו, לבל הבחורים ולכל ידידינו, את ברכותינו ואת הכרת תודתנו. חזקו ואמצו(חתום ראש המוסד).

די­

הסוכנות היהודית והשליחויות

בהגיעי ארצה ביקשתי פיצויים מ״המוסד״. בעצתו ובהמלצתו של מנדל וילנר, שהכיר אותי והיה מנהל אגף כוח אדם במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, עברתי לעבוד בסוכנות.

במסגרת זו השתתפתי במבצעים רבים ומרתקים. אחדים מהם חשאיים ואחרים גלויים. מ־1962 עד 1969 השתתפתי בהעלאת עולים ממבצע יכין מאירופה ארצה. בשנות השישים השתתפתי בשליחויות קצרות להצלת יהודי רומניה, פולין והונגריה והעלאתם ארצה. כמו כן הייתי מרכז חוליית ע״ר להברחת עולים מברית המועצות. הרוסים ידעו על המבצע, אך חששם שלא ידעו עליו ארצות ערב דרש פעילות חשאית מאירופה. מבצע זה נמשך עד מלחמת ששת הימים; אז הפסיקו אותו הרוסים. רק מעטים ממנהיגי יהדות ברית המועצות ידעו על מבצע ע״ר.

עד 1968 קלטתי מאות ואלפי עולים ממזרח אירופה ומצפון אפריקה, וכן מיהודי לוב שגורשו מארצם במלחמת ששת הימים. על כל קבוצה כזו יכולים לכתוב פרק שלם.

בחודש יולי 1968 נשלחתי לפרים בשליחות המחלקה לעלייה וקליטה של הסוכנות היהודית וישבתי שם חמש שנים, וביניהם שנתיים כממונה על ביטחון המוסדות הלאומיים ברחבי צרפת, וזאת לאחר רצח הספורטאים במינכן, וכאשר ראש הממשלה דאז גולדה מאיר הכריזה על מבצע ״חומה ומגדל״ לאבטחת המוסדות הישראליים ברחבי העולם.

בקיץ 1982, בהיותי בקורם שליחים בירושלים, פרצה מלחמת ״שלום הגליל״. גויסתי לצה״ל באותו לילה, ולאחר יומיים נתבקשתי על ידי מחלקתי ובשיתוף פעולה עם ״המוסד״ לערוך סקר של יהודי לבנון מבירות ומהסביבה לשם הוצאתם משם. נעזרנו בפלנגות הנוצריות, הוצאתי את רוב יהודי לבנון ודאגתי בעזרת קלמן גרוסמן, מנכ״לתור ועלה׳, והצוות הנהדר של ״תור ועלה׳ לקלוט את המשפחות במרכזי קליטה ואת הילדים במסגרת עליית הנוער; זו לא חסכה במאמצים באותה תקופה. גם משטרת ישראל ואגף המכס הפגינו רצון טוב ועשו הכול להקל על המלאכה. עם סיום המבצע יצאתי לשליחותי בפרים עד 1985. באותה שליחות הייתה לי הזכות להשתתף ב־1983, לפני מבצע משה, בהברחת יהודי אתיופיה מסודן לאירופה. כמו כן יצאתי לשליחות קצרה בפורטוגל הקשורה ליהודי איראן. לפני כן, בין השנים 1982-1980, עסקתי רבות ביהודי איראן; לצערי לא כולם נקלטו בארץ, ורבים מהם מצאו לנכון לחזור לאיראן גם אחרי שחומייני תפס שם את השלטון. כמו כן הדרכתי בשני קורסים חשאיים שבהם השתתפו יהודים ממדינה שעדיין אין לה קשרים עם ישראל.

זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד בראש ארגון פעילי המחתרת ההעפלה ואסירי ציון ממרוקו, מאלג׳יריה ומתוניסיה, המורכב מרוב שליחי ״המוסד״ ופעילי ״המסגרת״. הקמתי ארגון זה עם חבריי ובסיועו של ראש המוסד דאז, איסר הראל, בשנות השישים.

לאחינו בני ישראל במרוקו

ארבעים וארבעה יהודים ספוגים שאיפת נצח לארץ הקודש ומלאי תקוות לעתיד נטרפו בלב־ים.

רק חלק מהם זכה לבוא לקבר ישראל, האחרים טבעו במצולות. אנו מבכים אותם מרה, יחד עם בני משפחותיהם וכל בית ישראל. הם לא הופקרו בסירה רעועה.

יודעים אנו כמה חרדים אחינו לכל נפש מישראל, כמה מאמצים הם משקיעים להוביל את היוצאים בביטחון לקראת עתידם החדש. דבריהם של אלה שהגיעו במשך שנים יוכיחו זאת.

דחף של 2000 שנה מניע את היהודי לצאת לציון וירושלים בכל הדרכים. מה גם שתקוותיו למצוא את מקומו במרוקו העצמאית נכזבו.

יתכן ויד החצר איננה בגלי הרדיפות החוזרים ונשנים. אין אלה עולות בקנה אחד עם מסורת האיסלאם.

אולם, ישנם שונאי ישראל שגמרו אומר לרודפנו ולהשפילנו עד עפר. לאלה ייאמר כי מאז ימי עמלק והמן, עד היטלר ואייכמן — יד הגורל השיגה אותם תמיד.

אין אנו בודדים, קהילות ישראל בעולם מבכים עמנו את הקורבנות ומתפללים לשלומנו ולזכויותינו, ראו את סערת הרוחות שקמה בעיתונות העולם ובקרב המוסדות והארגונים היהודיים והלא יהודיים ואף בפרלמנטים השונים. אל תיפול רוחכם, חיזקו ואימצו. עביר המאבק לזכויותינו בכל הדרכים.

זהו נוסח הכרוז שהופץ ב־000׳10 עותקים בערי מרוקו השונות בלילה שבין ה־9 ל־10 בפברואר 1961 בעקבות טביעת ״אגוז״.

בשעת הצוהריים ב־10 בפברואר קיימו יהודי מרוקו 2 דקות דומיה לזכר הנספים. מבצע חלוקת הכרוז כונה בשם ״מבצע בזק״.

סוף המאמר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר