ארכיון יומי: 17 באוגוסט 2014


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

 

בסייעתא דשמיא

קונטרס

דובב שפתי ישנים

בו יבואו ברינה, בעזרת שוכן מעונה,

מקום ציוני הצדיקים, בארץ המה קדושים,

אשר זה ברחוק היו פזורים, ועתה נקבצו מפוזרים,

והעתקו מקום קדשם לארעא קדישא,

לעשות נח"ר לכל חסידא וקדישא,

ונקבצו כאן לתועלת הרבים, וזכותם נהיה מזכירים

לוקט ונערך בסייעתא דשמיא בזכות הצדיקים ע"י

אברהם בלאמו"ר דוד אסולין

יוצא לאור עולם על ידי מכון תורת אמך.

כל הזכויות שמורות

כתובת להערות והארות:

מכון תורת אמך שע"י מוסדות תפארת מיכאל

ת. ד. בעלי התוס' 9/9 אלעד

ת"ד אלקטרוני:

a0527145147@gmail.com

טלפון : 0527145147

אל תמנע טוב מבעליו

כאן המקום לבקש מכל מי שיכול לתרום מידע שאינו כתוב בקובץ זה

שיצור עימנו קשר בכתב או בע"פ ויבורך מן השמים

דבר המכון

הן ידועה מעלת השטתחות על קברי צדיקים, וכבר מצינו זאת בכלב בן יפונה ע"ה, שהשתטח על קברי אברהם יצחק ויעקב בכדי לינצל מעצת המרגלים )סוטה לד:(, וכן איתא בבבא מציעא )פה:( "אמר רב חביבא,אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא, אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה. מאי סימנייהו, בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית. לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה, אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה. למחר אזלי אשתטחי אמערתיה, אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי".

 וכן איתא בתענית )כג:(: "רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה\ אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה".

והענין הוא, שע"י ההליכה וההשתטחות על קברי הצדיקים, אזי גורם לנפש דעשיה של הצדיק הטמון באותו מקום תסייעו בעבודת ה', וכנודע )ועי' בזה בזוה"ק שלח ק"ע ע"א(.

וביותר ע"פ מאמר חז"ל הקדושים בכמה מקומות, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו כפשוטו ממש, וכדאיתא בזוה"ק )פ' אחרי מות עא ע"ב( דשכיחי צדיקיא בהאי עלמא בתא אסתלוקתייהו יתיר

מבחיוהי שהצדיקים נמצאים בעוה"ז אחרי פטירתם יותר ממה שהיו מצויים מבחייהם, וביאור הענין כיון שכל צדיק וצדיק אף שהוא מושלם בכל מידה נכונה וזיכך גופו וכו', הרי סוף סוף עדיין הנפש אזוקה וכבולה

בחבלי הגוף הגשמי ואינה יכולה לפעול כמו אחרי הפטירה כאשר הנפש תשוב אל האלוקים וממילא אין כבר מחיצות גופניות וחומריות, ועי"כ גדולים מעשיהם יותר מבעלמא הדין בחיים חיותם.

וכבר כתבו הפוסקים שאין בזה חשש דורש אל המתים חלילה, כיון שמתפלל להשי"ת רק בכוח וזכות הצדיקים, ולא מתפלל אליהם דייקא,ואכמ"ל.

לפיכך אמרנו מהיות טוב, לאשר רבים וטובים מייחלים בכל ליבם לעלות על קברי אבותיהם ורבותיהם הקדושים אדירי הלבנון וגדולי התורה אשר חיו במרוקו, ונמנעים מחמת טומאת ארץ העמים וכדו' כל או"א טעמו ונימוקו עימו.

לכן קיבצנו כאן כעמיר גורנה את צדיקי וגדולי מרוקו אשר זכו והועלו עצמותיהם הקדושות לארעא קדישא הדין, וכבר נתבאר בדברי חסידות דמקום ציון צדיק בארץ העמים הרי הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל

ממש*(, ואם כן הרי על אחת כמה וכמה כשזכו ומקום קבורתם הועתק אחר כבוד לאר"י ממש.

התודה והברכה לכבוד הגאון הגדול ראב"ד מקודש כמוהר"ר משה אוחנונא שליט"א, ראש ואב בית הדין בעיר פתח תקוה, אשר עזרנו ועודדנו במאוד לחשיבות הדברים.

ויה"ר שנזכה לראות במהרה בביאת משיחנו, ובתחיית המתים, ותחזינה עינינו בשובו יתברך לציון בחסד וברחמים, אמן.

בברכת התורה,

מכון תורת אמך

  • נ"ב. ואגב אורחיה מצאנו לזה מקור ע"ד אפשר, דהנה במקומות רבים מוזכר צדיק בתואר "נר המערבי", וביאר בעל הנועם אלימלך זי"ע שהוא מכיון שבלול ו"מעורב" הוא בכל מיני טובות, וא"כ הרי שלפ"ז נראה לבאר הא דבכל מקום שמוזכרת ארץ ישראל בתלמוד קרי ליה "מערבא", שמלבד הא דקאי למערבה של בבל, הרי שי"ל דקרי לה הכי מחמת שמעורבת בכל מיני טובות, ודו"ק, וא"כ מצינו קשר מסויים בין קדושת ציון צדיק לקדושת אר"י.

.Une histoire de familles-J.Toledano-Alcheikh

une-histoire-fe-famillesJoseph Toledano

Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.

Alcheikh

Nom patronymique arabe indicatif d'un titre, d'une fonction : le cheikh, le chef porte aussi bien par les Juifs que par les Musulmans en Orient et en Occident. Au Maroc, c'etait lt titre porte par le prepose par les autorites aux relations avec la communaute juive, equivalent du Mokadem en Algerie et du Caid en Tunisie.

Ce patronyme est plus repandu en Orient qu'au Maghreb. Autre forme : ben cheikh. Au XXeme siecle. Nom tres rare, porte en Algerie – Alger – et en Tunisie – Tunis – et presque disparu au Maroc

Rabbi Abraham Alcheikh

Rabbin ne a Fes, premiere moitie du XVIIIeme siecle. Un des siganataires de la Takana de 1728 limitant les quetes pour la Terre Sainte en raison de l'appauvrissement de la communaute a la fun dr l'interminable – et trop lourd sur le plan fiscale – regne de l’empereur Moulay Ismael et de la guerre de succession qui suivit sa mort en 1727.

Jim Alcheikh

Grand sportif et membre des Services Secrets francais. Ne en Tunisie, il fut champion de France de karate dans les annees 50 et titulaire de 8 ceintures noires.

Il fut charge en 1960 de mener a Alger la lutte contre l'Organisation de l'Armee Secrete, cree par les ultras parmi les Pieds Noirs pour s'opposer a l'independance de l'Algerie. Il y trouva la mort dans l'explosion d'une bombe deposee par l'OAS dans le local des barbouzes.

Barbouze est un terme argotique (de «barbe» ou «barbu») designant a l'origine les employes des services speciaux français de renseignement de la Direction generale de la securite exterieure (DGSE) ou leurs auxiliaires : les executeurs de basses œuvres, les specialistes des coups tordus, les informateurs qui s’infiltrent dans les reseaux, les mouvements ou les organisations jugées dangereuses par le pouvoir. Aujourd'hui, le terme "barbouze" designe de maniere pejorative un membre d'un service de renseignement, francais ou etranger.

En octobre 1961 l'avocat Pierre Lemarchand, ancien resistant dans le mouvement « Defense de la France », ancien responsable du RPF gaulliste dans la Seine, met en place les modalites de lutte contre l'OAS, avec Roger Frey, ministre de l'interieur, et Alexandre Sanguinetti, adjoint au cabinet.L’Organisation armee secrete (OAS) a ete la premiere a emprunter ce terme pour designer les trois cents hommes qui, pour aider les forces officielles, sous couvert d’une organisation, le Mouvement pour la cooperation (MPC), se sont engages dans la lutte anti-OAS. Ce nom a ete renforce par le journaliste Lucien Bodard qui avait surpris une conversation privee entre Michel Hacq directeur de la police judiciaire et Jacques Dauer, devoilee dans France-Soir.

Le comite directeur du reseau sera represente par Charly Bonardi, Youssef Benhoura, son beau-frere Nouar, et le pere Badin, le chef de ce service action sera Barthelemy Rossello.

Pierre Lemarchand prendra la tete à Alger de ces trois cents hommes, charges de lutter contre l'organisation armee secrete.

Ripostes anti-Barbouzes

Fin novembre 1961, les premiers barbouzes arrivent a Alger. Ils commettent leurs premiers attentats contre des bars frequentes par des partisans de l'OAS. Le 2 decembre, France-Soir revele la presence de ces barbouzes et les actions nebuleuses de leur operations.

Dès le 12 decembre, la premiere operation d'envergure est menee par les commandos Deltas de l'OAS. Une villa situee rue Severine, au quartier La Redoute, residence de responsables barbouzes, tel que Lucien Bitterlin, Andre Goulay et autres… La villa se trouve dans un endroit difficile d'acces : Une maison en construction a proximite permet d'observer et de reperer les habitudes des occupants.

 A plusieurs reprises, une Mercedes conduite soit par Bitterlin, soit par Goulay ainsi que par Jim Alcheik (le judoka) fait son entree dans le garage de la villa bien gardee. A huit heures du matin, la porte du garage s'ouvre, la Mercedes sort en marche arriere. Les commandos Deltas ouvrent le feu. Les occupants de la Mercedes, Bitterlin et Goulay sont atteints.

Goulay assez serieusement blesse, Bitterlin legerement, ne doivent leur salut qu'aux voisins venus les secourir croyant a un attentat FLN.

Cette affaire etait la premiere repertoriee comme telle a l'encontre des barbouzes, mais ajoutee a l'assaut donne a la villa de la rue Faidherbe le 31 decembre 1961, et aux diverses autres, ordonnees contre ces « policiers », obligeaient les barbouzes a une remise en question de leurs missions. Les barbouzes pensaient etre la pour detruire l'organisation OAS, mais desormais il s'agissait pour eux de survivre et de parer les coups portes par cette organisation.

Il etait une fois le Maroc il etait une foisTemoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

il-etait-une-foisIl etait une fois le Maroc

Temoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

NECESSITE ET REJET DES CONTACTS AVEC LES EUROPEENS

Comment reagissait l'entourage du Palais a l'influence grandissante des Europeens?

Avec grande suspicion. Ainsi, le chroniqueur Al-Nagiri (decede en 1897 ) dont l'ouvrage Kitab Al-Istiksa constitua une histoire generale du Maroc, etait conscient de la superiorite militaire ecrasante des Europeens dont  les interventions et l'influence lui paraissaient grandement nefastes. A ses yeux, l'Occident etait un reservoir de perversion. II etait suspicieux  des inventions techniques et craignait que les Chretiens ne cherchassent souiller avec leurs machines

  ce pays que Dieu a purifie de leur souillure  II se demandait quel bienfait les Frangais avaient apporte aux Algeriens. Pour lui, la religion avait disparu, la corruption s'etait tutionnalisee et la plupart des enfants avaient grandi pour devenir

des athees ou des infideles. En deux ou trois ans, les Musulmans adoptaient le parler et les moeurs des Francais pour devenir dei etrangers. Pour lui, le concept meme de la liberte etait en soi dangereux La liberte des Europeens permettait de tolerer ce que la nature humain: devait fuir. II deplorait le fait que les soldats voulussent apprendre les methodes europeennes de la guerre pour defendre la religion car, dans le processus, ils perdaient la religion.

Quelle fut l'attitude des oulemas?

Beaucoup voyaient dans la collaboration avec les etrangers un danger a la suprematie de l'islam. En effet, les non-Musulmans n'etaient en theorie que des toleres auxquels il convient d'accorder la protection et a ce titre, la protection d'un musulman par un non-musulman etait incompatible avec la foi. Les extraits suivants denotent l'etat d'esprit qui prevalait chez nombre d'entre eux

 'Arbi Al-Mashrafi declarait

Le devoir de tout croyant est de ne jamais frequenter ces proteges, de ne pas les inviter, partager leur repas, etc.» Mohamed Al-Siba ajoutait :

N'est-on pas unanime a traiter de renegat celui qui, en vue d'honorer les infideles s'habille ou prie comme eux?» Ibn-Haj precisait Le principe est que l'islam ne doit pas etre subordonne. Or, le commercant qui voyage parmi les infideles est oblige de baisser la tete et d'obeir a leurs reglements.

 Mamoun Al-Kettani rencherissait en affirmant que de nombreux fleaux sont nes du commerce avec les infideles.

Certains remettaient en question la vente d'excedents de cereales a l'Europe ou meme la treve de la guerre d'Espagne de  1860. Pour le cheikh Mohamed Al-'Arbi Al-'Alawi Al-Madghari du Tafilalet, oppose depuis toujours a la penetration europeenne, seul le Djihad constituait la solution a la tragedie du Maghreb. N'ayant pu rallier le sultan a ses idees, il proclama qu'il fallait prendre action « contre un gouvernement oppresseur. » Idriss Al-Kettani defia le pouvoir : « L'islam ne retrouvera sa force que par le Djihad car le Prophete jusqu'a sa mort n'a fait que combattre.»

 L'erudit Ali Ben Mohamed Al-Soussi Al-Simlali fut un proche du sultan Hassan Ie. II se prononca contre le Djihad Celui qui ordonne le Djihad ne recoltera que chaos et destruction… Le peuple musulman s'est ramolli apres des generations de paix et ne peut donc entrer en guerre et s'attendre a gagner.

 II alleguait egalement la desunion et notamment l'etat d'anarchie dans les montagnes du Maroc

«Meme si nous pouvions les atteindre, il est notoire qu'ils (les montagnards) s'attaquent jour et nuit, tuant les hommes et capturant les femmes…»

Il n'en demeure pas moins qu'en 1885 le sultan Moulay Hassan demanda a former une douzaine de Marocains a l'ecole de genie de Montpellier. La periode d'apprentissage dura trois ans.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביבאינקביזיציה 00004

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

שנת 1449 היא שנת־משבר לאנוסים, אך הרי זה ביסודו משבר כפוי מן החוץ, שנבע מיחסו של כלל האוכלוסיה אל עדת האנוסים. הימים הקשים שעברו על אנוסי טולידו, בהתעוררות שגרם לה פדרו סרמינטו בשנת 1449, לא פסחו על אנוסי סיאודד ריאל. הפרעות הגיעו אליה בחודש יוני, והן המשך של המעשים שנתרחשו בטולידו. דומים היו התנאים בשני המקומות. גם בסיאודד ריאל כבטולידו עלה בידיהם של אנוסים להגיע למשרות חשובות בהנהגת העיר ובמקומות אחרים, שקודם־לכן לא היתה להם שום אחיזה בהם. בטולידו נערך לאחד הפרעות באנוסים משפט אינקויזיציה, שכתוצאה ממנו ניתן פסק־הדין – החוק (sentencia-estatuto) שאסר על אנוסים, או לכל אלה שהם מן היהודים (hii qui ex judaeis sunt), לתפוס כל משרה בעיר שיש בה משום זכות שיפוט או מעמד נישא לנוצרים ממוצא נוצרי טהור. אבל בסיאודד ריאל היה למעשים אלו גוון מיוחד. כבר ב־18 בחודש יוני התארגנו אנוסי העיר לחבורה מזוינת, שבראשה עמדו באצ׳יליר בשם רודריגו, ששימש אלקלדי בעיר, וחואן גונסאליס.

התארגנות זו אמרו אנוסים עליה, שידוע להם שמתכוננים לשדוד אותם. החבורה מנתה 300 איש, שהודיעו במפורש שקודם שיפגעו בהם יעלו את העיר באש. הבאצ׳יליר נקרא על מעשיו לדין-ודברים לפני ראשות העיר, אך כעבור כמה ימים, ב־7 ביולי (שהיה יום שני בשבוע), שבו הוא ואנשיו למגרש העיר ואיימו לפגוע בכל מי שינסה לפגוע בהם. באותו מעמד נהרג אלואר גארסיה, נוצרי ממוצא נוצרי גמור. מטה מסדר קלעתרבה, שנמצא באלמגרו הסמוכה, שלח את אחד ממפקדיו בראש חיילים לסיאודד ריאל כדי להרגיע את הרוחות. הללו, בלי ידיעת אנשי העיר, תפסו את אחד משערי העיר, פרצה קטטה, ומפקדה של קבוצה זו נהרג.

מכאן ואילך פרצו פרעות ומלחמה בין הצדדים ללא כל מעצור. את הבאצ'יליר רודריגו ואת אחיו פרנאנדו הרגו וסחבו אח גופותיהם בחוצות העיר מבית־הסוהר של העיר הוציאו את הבאצ׳יליר אריאס דיאס ואת גונסאלו אלונסו די סילס, שהואשמו ברצח המפקד מטעם מסדר קלעתרבה, והרגו אותם בראש חוצות. מעתה החלו גם בהצתת רכוש, ובתיהם של האנוסים דוקטור דיגו רודריגס די סנטה־קרוס ואלונסו גונסאליס, סוחר־בדים, עלו באש ועמהם רכוש רב! בביתו של הנוטריון חואן גארסיה נשרפו רכוש ומסמכים רבים!32 וכך אירע לביתו של הנוטריון גונסאלו סנצ׳יס ולבתיהם של נוטריונים אנוסים אחרים.

22 איש נהרגו בפרעות, שהתחילו ב־7 ביולי ונמשכו עד 20 בחודש. מתיאור הפרעות מסתיר שלא רק גדולי האנוסים נפגעו, אלא כל עדת האנוסים הוכתה מכה קשה. הד לפרעות אלה נמצא בדברי־הסניגוריה שהשמיע להגנת עצמו חואן גונסאלים פינטאדו. הוא הסתיר בקופסת־פח תכשיטים ששוים 60,000 מרבדי בימי הפרעות של חודש יולי, והללו נשדדו על־ידי משרתת אחת ששירתה בביתו ועל־ידי מאהבה. אך משפטו של חואן פאלקון, המכונה הזקן, מגלה פרטים מעניינים על תגובת האנוסים לפרעות. חואן פאלקון ועמו פדרו מרטינס הגמגמן (tartamudo) צוינו כאחראים להתעוררות האנוסים. והגם שהעד מיחס להם את ראשיתה של הכפירה,כל כוונתו היא לתגובת האנוסים לפרעות, עליהם יש בידנו עדויות שקיימו מצוות, כשם שקיימו רבים אחרים, שנים רבות קודם לפרעות.

 עד זה התקשה לתת ביטוי בדבריו לתגובת האנוסים, שנראתה לו במהותה ככפירה. שאילמלא כן אין להבין מה הביא עד זה לידי כך שיקשור את ראשית השיבה ליהדות בשנת 1449 דוקא. ונינכח לדעת אחר־כך שעוד פרעו באנוסים בסיאודד ריאל גם בתאריכים אחרים, רק ב־15 בספטמבר פנו ראשי העיר אל חואן השני והודיעו לו שהעיר ריקה מתושביה וסבלם של הנשארים בה רב לאין ערוך. על־כן ביקשו מאת המלך שיחון את תושבי העיר הנשארים לפליטה. סליחתו של חואן השני לא איחרה לבוא, והיא ניתנה ב־8 בנובמבר 1449 לכל מי שעבד עבירות באותם שבועים של פרעות! ומי שהיו לו משרות, תארי־כבוד ובניפיקין, הותר לו לשוב ולתפוס בהם.

אם נותנים אנו דעתנו לדרכן של פרעות אלה, לשיטת התגוננותם של האנוסים בסיאודד ריאל ולתגובתם של אנוסי טולידו למה שנתרחש בעירם באותם ימים עצמם, נדמה לנו כאילו ביקשו אותם אנוסים תופסי־משרות ומכובדים שבסיאודד ריאל למנוע מעצמם את הגורל שבא על אחיהם בטולידו. ואם מתבוננים אנו בנפגעים, נמצא שבשני המקומות כאחד היו נוטריונים ואלקלדים ושאר נושאי־משרות ונכבדים ראשוני הנפגעים. משום כך נראה לנו המעשה בסיאודד ריאל כהמשך למעשי טולידו, אלא שכאן ביקשו האנוסים להקדים את הפורעים ולהתגונן. בקשתם של ראשי העיר מאת המלך לסלוח לעיר, שהוגשה לו בימים סמוכים למעשים, מורה כמה לא עלה הדבר בידי האנוסים למנוע מעצמם את גודלם המר שבא להם בימי תהפוכות סוף מלכותו של חואן השני. ואם לא נדחקו רשמית ממשרותיהם בעזרת פסק־הדין שניתן בטולידו, הנה לא פסח עליהם גורל זה לאחר־מכן, כאשר אסר אנריקי הרביעי ב־14 ביולי 1468 על אנוסים לתפוס כל משרות ציבוריות בסיאודד ריאל. ואף כי ייתכן שאיסור זה אינו קשור במישרין במאורעות,1449 הריהו מיכיח על קיומה המתמיד של הבעיה. הוא נועל למעשה את המעגל הראשון בפרשת רדיפת האנוסים שנפתחה בשנת 1449, ואנריקי הרביעי הוא שנתן להם יד בטולידו בקשריו עם פדרו סרמינטו, שתפס את השלטון בעיר זו ופתח את שעריה לאנריקי שהיה אז יורש־העצר. ועתידה היתה בעיה זו לשוב ולהתחדש בפרעות, שנתרחשו לאחר־מכן בימי מלכותו בערים רבות באנדלוסיה ובקסטיליה ויצרו רקע ואוירה לפעולתו המאורגנת של השלטון כלפי אנוסי המלכות.

מבחינת מאורעות חייהם של האנוסים חשובה לאין ערוך שנת 1453 בתולדותיהם. הדי נפילתה של קושטא שימשו אות מבשר ליהודים ולאנוסים כאחד. בימים ההם נראו אותות שונים בשמים שסייעו לאמונות שנתפשטו על לידתו של המשיח במזרח. בעצם ימי האותות נתכנסו אנוסים בסיאודד ריאל במגדל שבביתו של סנצ׳ו די סיאודד, מחשובי האנוסים שם, ועם הופעת הכוכב קראו בקול ״הנה נולד מי שעתיד לגאול אותנו״. ויתירה מזו, קמה באותה שנה התעוררות אצל אנוסים לצאת מספרד לתוגרמה ולשוב שם בגלוי ליהדות ולחסות שם בצל השכינה. אך אין ללמוד מתוך תיקי המשפטים שערכה האינקויזיציה, או ממקורות אחרים, על הדרך שבה הלכו. ייתכן שהלכו תחילה אל גרנדה המוסלמית בדרך היבשה, ומשם דרך נמל מלגה למזרח. אך ייתכן שהלכו בדרך ישרה אל נמל ולנסיה, שקיים קשרים עם המזרח.

הליכה זו מסיאודד ריאל (כממקומות אחרים) לקושטא קשורה ומוצאת את ביטויה גם בהליכתם של אנוסים ממקום־מושבם למקומות אחרים בספרד. והדעת נותנת שהליכה זו היא חלק מתנועת יציאה של אנוסים ממקומותיהם, והיא תהליך שנמשך עד לימים סמוכים לגירוש. נראה כאילו מאורעות מסוגן של פרעות ותופעות של אותות בשמים הם שעוררו אנוסים ליטול את מקל־הנדודים בידם. אך מסתבר שגם בלי השפעת תופעות אלה ראו לצאת מארצם ומעירם. בשנת 1473 נמצא אחד מחשובי האנוסים בסיאודד ריאל מוכר חלק מרכושוויוצא מסיאודד ריאל. כעבור ארבע שנים שלה שליח אל אשתו בסיאודד ריאל ודרש ממנה שתמכור את שארית הרכוש ותצטרף אליו, ואף הגיע בעצמו אל עירו לחיזוק דרישתו. תיאור זה יש בו כדי להמחיש את אוירת הימים ההם ואת הלך־רוחם של האנוסים. ארבע שנים נמצא אנוס זה מחוץ לביתו, וודאי שהצטרף אל קהילה מקהילות ישראל וחי כיהודי לכל דבר. עדות אחרת על הליכה אל הגבול נמצא במשפטה של ליאונור אלואריס. אמורה הליכה זו לשנת 1480 ובגבול גרנדה. ברם הדעת נותנת, שעם גבור השמועות על הקמת האינקויזיציה והידיעות על מעשיה הראשונים, גברו גם זרמי היוצאים ממקומם. יש עוד לזכור שהיציאה לא נתרחשה לאלתר עם הופעתם של אותות, אך היא קרובה וסמוכה לפרעות. בולטת השאיפה להתארגן בקבוצות לשם יציאה בצוותא, גם לשם הבטחון ההדדי שבהליכה משותפת וגם מתוך שותפות במחשבה ובמעשה עצמו. אף נמצא ניצנים של תעמולה ליציאה מסיאודד ריאל כמשאר מקומות בספרד.

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

בסייעתא דשמיא – המאמר במלואו……..

קונטרס

דובב שפתי ישנים

בו יבואו ברינה, בעזרת שוכן מעונה,

מקום ציוני הצדיקים, בארץ המה קדושים,

אשר זה ברחוק היו פזורים, ועתה נקבצו מפוזרים,

והעתקו מקום קדשם לארעא קדישא,

לעשות נח"ר לכל חסידא וקדישא,

ונקבצו כאן לתועלת הרבים, וזכותם נהיה מזכירים

לוקט ונערך בסייעתא דשמיא בזכות הצדיקים ע"י

אברהם בלאמו"ר דוד אסולין

יוצא לאור עולם על ידי מכון תורת אמך.

כל הזכויות שמורות

כתובת להערות והארות:

מכון תורת אמך שע"י מוסדות תפארת מיכאל

ת. ד. בעלי התוס' 9/9 אלעד

ת"ד אלקטרוני:

a0527145147@gmail.com

טלפון : 0527145147

אל תמנע טוב מבעליו

כאן המקום לבקש מכל מי שיכול לתרום מידע שאינו כתוב בקובץ זה

שיצור עימנו קשר בכתב או בע"פ ויבורך מן השמים

דבר המכון

הן ידועה מעלת השטתחות על קברי צדיקים, וכבר מצינו זאת בכלב בן יפונה ע"ה, שהשתטח על קברי אברהם יצחק ויעקב בכדי לינצל מעצת המרגלים )סוטה לד:(, וכן איתא בבבא מציעא )פה:( "אמר רב חביבא,אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא, אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה. מאי סימנייהו, בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית. לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה, אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה. למחר אזלי אשתטחי אמערתיה, אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי".

 וכן איתא בתענית )כג:(: "רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה\ אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה".

 

והענין הוא, שע"י ההליכה וההשתטחות על קברי הצדיקים, אזי גורם לנפש דעשיה של הצדיק הטמון באותו מקום תסייעו בעבודת ה', וכנודע )ועי' בזה בזוה"ק שלח ק"ע ע"א(.

וביותר ע"פ מאמר חז"ל הקדושים בכמה מקומות, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו כפשוטו ממש, וכדאיתא בזוה"ק )פ' אחרי מות עא ע"ב( דשכיחי צדיקיא בהאי עלמא בתא אסתלוקתייהו יתיר

מבחיוהי שהצדיקים נמצאים בעוה"ז אחרי פטירתם יותר ממה שהיו מצויים מבחייהם, וביאור הענין כיון שכל צדיק וצדיק אף שהוא מושלם בכל מידה נכונה וזיכך גופו וכו', הרי סוף סוף עדיין הנפש אזוקה וכבולה

בחבלי הגוף הגשמי ואינה יכולה לפעול כמו אחרי הפטירה כאשר הנפש תשוב אל האלוקים וממילא אין כבר מחיצות גופניות וחומריות, ועי"כ גדולים מעשיהם יותר מבעלמא הדין בחיים חיותם.

וכבר כתבו הפוסקים שאין בזה חשש דורש אל המתים חלילה, כיון שמתפלל להשי"ת רק בכוח וזכות הצדיקים, ולא מתפלל אליהם דייקא,ואכמ"ל.

לפיכך אמרנו מהיות טוב, לאשר רבים וטובים מייחלים בכל ליבם לעלות על קברי אבותיהם ורבותיהם הקדושים אדירי הלבנון וגדולי התורה אשר חיו במרוקו, ונמנעים מחמת טומאת ארץ העמים וכדו' כל או"א טעמו ונימוקו עימו.

 

לכן קיבצנו כאן כעמיר גורנה את צדיקי וגדולי מרוקו אשר זכו והועלו עצמותיהם הקדושות לארעא קדישא הדין, וכבר נתבאר בדברי חסידות דמקום ציון צדיק בארץ העמים הרי הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל

ממש*(, ואם כן הרי על אחת כמה וכמה כשזכו ומקום קבורתם הועתק אחר כבוד לאר"י ממש.

התודה והברכה לכבוד הגאון הגדול ראב"ד מקודש כמוהר"ר משה אוחנונא שליט"א, ראש ואב בית הדין בעיר פתח תקוה, אשר עזרנו ועודדנו במאוד לחשיבות הדברים.

ויה"ר שנזכה לראות במהרה בביאת משיחנו, ובתחיית המתים, ותחזינה עינינו בשובו יתברך לציון בחסד וברחמים, אמן.

בברכת התורה,

מכון תורת אמך

  • נ"ב. ואגב אורחיה מצאנו לזה מקור ע"ד אפשר, דהנה במקומות רבים מוזכר צדיק בתואר "נר המערבי", וביאר בעל הנועם אלימלך זי"ע שהוא מכיון שבלול ו"מעורב" הוא בכל מיני טובות, וא"כ הרי שלפ"ז נראה לבאר הא דבכל מקום שמוזכרת ארץ ישראל בתלמוד קרי ליה "מערבא", שמלבד הא דקאי למערבה של בבל, הרי שי"ל דקרי לה הכי מחמת שמעורבת בכל מיני טובות, ודו"ק, וא"כ מצינו קשר מסויים בין קדושת ציון צדיק לקדושת אר"י.

פתיחה – מעשיות והנהגות בקברי הצדיקים

קבר

ביום פטירת הצדיק רבי שלום הלוי זצ"ל, כשבאו הח"ק לחפור לו קבר, כל מקום שניסו לחפור, האדמה הראתה שהיא קשה ולא הצליחו, עד שאמרו אולי ננסה לקברו ליד אביו, ומיד שהחלו לחפור הרגישו בקלילות גדולה כשהקבר הולך ונחפר לפניהם בלא קושי, למרבית הפלא, בכל השנים מיום פטירתו של רבי דוד, ניסו הח"ק מספר פעמים לקבור לצידו איזה חכמים ובכל פעם שהיו מנסים היו החופרים טוענים שהאדמה קשה כסלע…וכך עזבו את אותה החלקה, ורק עתה כשהיו צריכים את המקום לרבנו שהיה קשור

בעבותות האהבה, הסכימה הקרקע להתרכך. בשעת פטירתוהיו מחייכות. וכבר אמרו בגמרא )כתובות קג, א(, מת מתוך שחוק סימן יפה לו )הקדמה לספר נתיבות שלום הלוי(.

קברי צדיקים

מעשה בזקנתי מאמא רחל אוחנונא ע"ה, שהיתה נוהגת לצאת עם בני ביתה לעלות לציוני הצדיקים למשך שבוע ימים, באחד הפעמים התכוננה לצאת לציונו של רבי דניאל השומר זצ"ל, ולקחה בסלה מספר בקבוקים ריקים, שאלה בנה יבדל"ח הגאון רבי משה: אמא לדרך צריכים בקבוקים רק עם מים, למה את לוקחת בקבוקים ריקים, אמרה לו בני תבא לציון הצדיק ותראה מה אני ראיתי אל אבותיו.

בתום ביקורם בציון הצדיק יצאו מים מהקבר ואמא ממלאה מים בבקבוקים הריקים, ואותם נותנות לבני המשפחה לשתות, מים אלו ראו בהם סגולה לרפואה והצלחה )פניני המידות(.

 

עצירת גשמים

שנה אחת הייתה שנת בצורת קשה, הערבים לא ידעו את נפשם, בצער להם פנו ליהודים שיתפללו, היהודים בכפר בקשו פר חשוב, שישחטו לסעודת מצוה לכבוד הצדיקים השוכנים באלכהוניא, יהודי הכפר בראשות הרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א לעבר אלכהניא, שהגיעו למערה קשרו לילדים את ידיהם מחוברים אחד לשני, ואז פרצו הילדים בבכי, ואז פנו המבוגרים לילדים תבכו על שאין לנו מים לשתות. בעודם מדברים בנתים שחטו את הפר לכבוד הצדיק לקיים במקום סעודה הודיה, בביטחונם שתפלתם לא תשוב ריקם, ומיד בשחיטת הפר, התקדרו השמים בעבים וארובות השמים נפתחו והתחיל ליפול על המתפללים, גשם עז, כל

המתפללים נסו על נפשם, ומשאירים את הפר השחוט על הארץ. מעשה זה גרם לקדוש השם על כל הגויים בכפר ]מפי חנינה כהן שהיה מהילדים שנוכח במעשה )קונטרס אולדמנצור וחכמיה([.

מנהגנו בימים מיוחדים ללכת לבית החיים:

א. נהגו ללכת על קברי צדיקים ערב ר"ה ויוה"כ. וכתב הרמ"א סימן תקפא ה"ד(, ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות ונותנים שם צדקה לעניים. ובבאר היטיב כתב דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה נתקבלה ביותר.והמתפלל על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר. כתב האריז"ל בשער רוח הקודש שהזמן המסוגל ביותר לפקוד בקברי הצדיקים או ביום ההילולא הצדיקים או בכל

ערב ראש חודש או טו' לחודש. ובזוהר הקדוש ואיתא במסכת סוטה )לד.(, כלב הלך להשתטח על קברי אבות, ואמר אבותי בקשו עלי רחמים )תורת אמך אלול(.

ב. ביום תשעה באב, אחר חצות היום, הולכים להתפלל על הקברים ומבקשים מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה. כדאיתא במסכת תענית )דף טז(, שאלו למה יוצאין לבית הקברות ר"ל בעצירת הגשמים, כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. וכתבו התוספות מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב שהרי ט"ב הוי תענית ציבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים. ולכן מנהגנו לילך ל"בית החיים" לבקש

מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה, וכתב בספר מהרי"ל )עמוד רמז(, מנהג יפה לילך על קברי מתים בט' באב, כי גם הצדיקים בקברם מתאבלים על חורבן ירושלים, כדאיתא באיכה רבתי. כמובא ברמ"א )סימן תקנט ס"י(, וז"ל: והולכים על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת )ב"י ע"פ התוספתא פ"ב דתענית טז, ד"ה יוצאין(. ובספר נתיבות המערב, מוזכר טעם המנהג, כדי לבקש רחמים, ולשבור ליבו של האדם.

)תורת אמך פרק תשעה באב סעיף כא(.

הנהגות בקברי הצדיקים

הליכת נשים לבית העלמין. כתב הזוהר הקדוש )פרשת ויקהל דף קצו ע"א(, דיש למנוע הנשים מלצאת לבית הקברות מפני שאם יוצאות גורמות רעה לעולם. וכן כתב הגר"א באגרת ותשמור שלא תלך לבית קברות כלל וכלל, ששם מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים, וכל הצרות והעוונות באים מזה. וידועה ההנהגה שבצפון אפריקא שום אשה בטומאתה אינה נכנסת לבית העלמין.

ומנהג המערב שאין הנשים נדות נכנסות לבית עלמין. ומקורו, כתב בפתחי תשובה )סימן תקצה סק"יט(, בשם החמודי דניאל שלא לילך לבית עלמין בימי נדתן, ובספר אבני שהם )ח"א עמוד תרכב(, הביא בשם הספר כנסת יחזקאל )מערכת הנו"ן עמוד פט( שמנהג בגדאד שאפילו על קברי הצדיקים אין הנדות משתטחות עד שיטבלו. מנהג הנשים שללא לילך לבית הקברות בימי נדתן, עד שיטבלו, ראה בספר נוהג בחכמה )עמוד קעד אות טז(.

 כתב מרן הגר"י משאש זצ"ל בספר אוצר המכתבים  )ח"א מכתב של"ה(: נמנעו הנשים בימי נדתם מללכת לבית הקברות, וכן נהגו גם בעירנו )מכנאס(, ומשמים אותו הנשים לאסור חמור, וזכורני שראיתי כתוב בכתבי האריז"ל הקדוש זיע"א, ויש נשים שאחר שפסק הוסת, למרות שעדין לא טבלו, נכנסות לבית עלמין )הרב שלמה אבן דאנן והרב מאיר אסולין( ]-תורת אמך אבלות סעיף כח[.

ג. יש שנהגו בהנחת אבנים על המצבה ויש שלא נהגו. כתב בספר נהגו ברינה )עמוד ריג(, בביאור מקור ברוך הערה ב', כשירצה לילך מלפני הקבר, יניח עשב או צרור על קברו להראות שהוא היה שם על הקבר, וזה משום כבוד המת.

ומרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל אמר שמנהג מכנאס שאין מניחים, בהנחת אבנים ע"ג המצבות )מפי הגר"א אברז'ל(. ושמעתי ממרן הגר"י מאמאן שליט"א שבעירם צפרו נהגו להניח אבנים על המצבה, והוסיף הרב שבקטנותו שמע מפי רבו הגאון הגדול רבי דוד עטר זצ"ל שהטעם שאם הנשמה לא נמצאת, ששבה וראוה אבן, היא יודעת מי היה ומה בקשתו.

במוגאדור לא הניחו אבנים )ר' חיים אסרף(. ובכפרי הדרום גם לא הניחו אבנים )ר' שלמה שקורי(.

ג. כתב בספר פלא יועץ )ערך טהרה(, וז"ל: אזהרה שמענו כשהולך לבית הקברות לקבורת מת וכדומה, כדי שלא יתאחזו בו הקליפות ורוח הטומאה, שאם הוא טמא מצא מין את מינו ונעור, וכן ביותר צריך להיזהר כשחוזר מבית הקברות, תכף יטבול להעביר רוח הטומאה מעליו.

רשימת קברי הצדיקים שהועלו עצמותיהם ארצה

בית החיים הר המנוחות:

א. הגאונים הצדיקים רבי אברהם ורבי שלמה לבית

משפחת טאנז'י זלה"ה, קבורים בהר המנוחות.

ב. הגאון הצדיק רבי ראובן אג'ייני זלה"ה מחכמי

צפרו, מחבר הספר "שפתי רננות".

ג. הגאון הצדיק רבי יעקב נחמני זלה"ה מחכמי

מראכש, מחבר הספרים "מעט דבש ובית יעקב"

ולקח יעקב.

ד. רבי חביב טולידאנו זלה"ה מחכמי מכנאס, קבור

בהר המנוחות סמוך לצדיקי טאנז'י.

 

ה. המשורר הנודע הגאון הצדיק רבי רפאל דרעי

זלה"ה מהעיר מכנאס, בעל כנף רננות – פיוטים.

ו. הגאון הצדיק רבי יעקב ביטון זלה"ה רב ודיין באזור

תיפנות תלמיד הגאון רבי אלעזר הלוי ממרכאש

ומנוחתו כבוד בהר המנוחות.

ז. הגה"ק רבי מסעוד בן שבת זלה"ה רב ומורה צדק

באזור תארודאנת, מחבר הספר עונג שבת על

התורה. ומנוחתו כבוד בהר המנוחות.

ח. הגה"ק רבי מכלוף שטרית זלה"ה תלמיד כ"ק מרן

הגה"ק רבי דוד אבוחצירא זלה"ה הי"ד. מחכמי

העיר גורמא ונפטר באגדיר, ומנוחתו כבוד בהר

המנוחות. בנו הוא הגאון הרב יהודה שטרית זלה"ה

רב העיר עפולה ומחבר שו"ת מנחת יהודה ב"ח וכן

קול יהודה על התורה.

 

ט. ברחבה הראשית של בית העלמין הר המנוחות צד

ימין טמונים:

א. מרן פוסק הדור הגאון הגדול הרב שלום

משאש זלה"ה רבה של ירושלים מגדולי

הפוסקים בדורנו ורב העדה בארץ ובחו"ל,

מחבר השו"ת שמש ומגן ד"ח תבואות שמש

ד"ח, חם השמש על התורה ב"ח.

 

ב. מרן הגאון הגדול הרב דוד עובדיה זלה"ה

רב העיר צפרו וחבר לשכת הרבנות ירושלים,

ההדיר כתבי יד מחכמי המערב, התפרסם

בספרו נהגו העם מנהגי מרוקו, נקבר בסמוך

להגאון רבינו שלום משאש.

ג. בסמיכות לציון הראש"ל הגה"צ רבי מרדכי

אליהו זלה"ה, קבור הגאון הצדיק הרב משה

בן טוב זלה"ה שקירב אלפים למצות, וכן

הקים מכון להכשרת מדרכות טהרה למאות.

 

בית החיים – קרית מלאכי

א. הגה"ק המקובל האלקי רבינו שלום בוזאגלו

זצוק"ל מגדולי מקובלי מרוקו מהעיר מרכאש,

מלפני מאתים שנה. מחבר הספרים, מקדש מלך,

הוד מלך, כסא מלך, פני מלך. נפטר בלונדון, עם

השנים רצו השלטונות להרוס את שטח בית

העלמין, והעלו את עצמותיו לארץ לעיר קרית

מלאכי.

 

ב. וכן טמון בבית העלמין רבינו אברהם בן מלכא

זיע"א בן להגה"ק המלוב"ן רבי כליפה בן מלכא

זלה"ה )בעל כף נקי(, המכונה "הנזיר".

 

ג. על ידו טמון הגאון הקדוש רבי שלמה פינטו זלה"ה

ראש שושלת משפחת פינטו.

 

בית החיים– נתיבות

א. הגאון הצדיק רבי שלום אביסרור זלה"ה מהעיר

אקא שבחבל הסוס. מחברה הספר נתיבות שלום

על התורה, ומנוחתו כבוד בעיר נתיבות.

 

ב. אהל צדיקי בית משפחת מלול: הגה"צ רבי יוסף

מלול זלה"ה, רב בכפרי דרום מרוקו, ובנו הגה"צ רבי

דוד מלול זלה"ה רבה הראשי של ירוחם, בנו הגה"צ

רבי מנשה מלול זלה"ה רבה של אור עקיבא, וחותנו

הגה"צ רבי רפאל אבירז'ל זלה"ה.

ג. הגאון הצדיק רבי שלמה אצרראף זלה"ה רב דק"ק

אולד ברחיל שבמרוקו.

ד. כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק רבי ישראל אביחצירא

זלה"ה, מנהיג יהדות מרוקו בארה"ק וראב"ד

תאפילאלת וארפוד ואגפיהן.

ה. אדמו"ר הגה"ק כמוהר"ר שלום איפרגאן זלה"ה.

ו. הגאון הצדיק רבי יעקב דדון זלה"ה.

בית החיים– אשדוד

א. הגה"ק רבינו וידאל הצרפתי זלה"ה מחכמי פאס בן

רבי יצחק ונין ונכד לרבינו וידאל הראשון זיע"א,

מנוחתו כבוד בארץ בבית החיים אשדוד.

 

ב. הגאון הצדיק רבי משה הכהן זלה"ה מרבני מאזגאן,

ג. בשני ציונים טמונים הגאון הצדיק רבי עיוש פרץ

זלה"ה והגאון הצדיק השד"ר רבי אלעזר תורי זהב

זלה"ה מהכפר תאמערופת.

ד. אדמו"ר הגה"צ רבי משה אהרן פינטו זלה"ה בן כ"ק

מרן רבי חיים פינטו זלה"ה.

בית החיים– שדרות

א. הגאון הצדיק רבי שלום בר חנין זלה"ה רב ודיין

בעיר נטיפא ומנוחתו כבוד בעיר שדרות.

ב. הגאון הצדיק רבי יעקב שיטרית זלה"ה רב העיר

ריס' שבמחוז תאפילאלת, מחבר ספר זבחי יעקב

ב"ח, ומנוחתו כבוד בעיר שדרות, הוקם במקום

אהל.

 

בית החיים – מושב תירוש

הגאון הצדיק רבי משה זאגורי זלה"ה רב דיין וראש

ישיבה במחוז תלוואת בהרי האטלס, ומנוחתו כבוד

בישוב תירוש שבדרום.

בית החיים– עוצם

הגאון הצדיק רבי שלמה אבן חמו זלה"ה, רב הרי

האטלס למעלה ממאה שנה, קבור בארץ בדרום

ישוב עוצם. אהל במקום.

 

בית החיים– קרית גת

הגאון הצדיק רבי יהודה שטרית זלה"ה רב

תאמעופת )יהוקרן(, ומנוחתו כבוד בבית החיים

קרית גת.

בית החיים – פתח תקוה

הועלו עצמותיו של הגאון הצדיק רבי יצחק חזיזה

זלה"ה ראב"ד בעיר דמנאת במרוקו, יחד עם

אשתו. קבורים בכניסה לבית העלמין סגולה, וכן

טמון שם רבה של פתח תקוה הגאון הגדול רבי

משה מלכה זלה"ה אשר כיהן במספר מקומות

המרוקו, חיבר שו"ת מקוה המים "ו"ח והשיב משה

על התורה, נטיפי מים ועוד.

בית החיים – חיפה

א. הגאון הקדוש רבי משה זריהן זלה"ה אב"ד בעיר

מרכאש, ומנוחתו כבוד בבית החיים חיפה.

ב. מרן הגאון הגדול רבי יוסף משאש זלה"ה, ראב"ד

תלמסאן וחיפה.

 

בית החיים – צפת ת

א. הגה"ק המקובל האלקי רבינו יוסף אוחיון זלה"ה

מהעיר תיזנית )אית זראר(, מחבר הספר אבקת

רוכל על התורה, פטירתו ערב ראש חודש אלול.

מנוחתו כבוד בארץ בשיפולי בית העלמין בעיר

צפת סמוך ונראה לציונו של רבי פנחס בן יאיר.

 

ב. הגאון הקדוש רבי אברהם אלקבץ זלה"ה מחכמי

העיר מוגאדור, העלו עצמותיו ארצה, ומנוחתו

כבוד בבית החיים צפת ת"ו.

בית החיים – טבריא ת

מור זקני הגאון הצדיק רבי שלמה אוחנונא זלה"ה,

יליד הכפר סידי רחאל, ומחכמי מראכש.

בית החיים– יבנה

א. הגאון הצדיק רבי רחמים מלול זלה"ה דיין ורב העיר ל'קצר

שבצפון מרוקו.

ב. הגאון הצדיק רבי מכלוף הלוי זלה"ה רב העיר גורמא

שבחבל תאפילאלת, בשו"ת מנחת יהודה נכתב אודות

החכם, בין הדברים צויין המלומד בניסים, מנוחתו כבוד

ביבנה.

 

ג. הגאונים הצדיקים רבי דוד רבי שלום הלוי זלה"ה רבני העיר

טהלה שבמרוקו.

 

ד. הגאון הצדיק רבי יוסף ב"ר מכלוף אבוחצירא, רב העיר.

לסיום ארדוף אצ'יג'ה נא מכתב שהתקבל מאת הרה"ג רבי פנחס בן

שמעון שליט"א בענין זה, וזה לשונו:

 

לכבוד הרה"ג המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"א אסולין יחשל"א

הנה אנא כהנא זעירא, גר באשדוד העירה, ובאמת ענין הזיארה,

גדלה ומאירה, להציל מצוקה וצרה, ומכל רוח סועה מסערה, אין יודע

שכרה, משופרא דשופרא, תהי עלינו סתרה, היכא דליכא דררא,

דממונא וביטול תורה, או הפסד תפילה ומצוות וטהרה, וכן כשרות

המאכל והעינים בשמירה, מה גם דאיכא טירחא דאורחא וצערא,

ועתה רחש לבו לחונן שוכני עפרה, של ארצנו הבהירה, לקדושים

אשר באו ממערב לאוירא, דישראל מחכים ושפירא, ואם יחפוץ כי

הברר, שמות הטמונים באשדוד הברר, יודיעני נא מהרה, ואחישה

מפלט לחקורה, ולהשיבו דבר פשרא, בעגלא ובזמן קריב אמן

נאמרה.

בברכה, הרב פנחס בן שמעון החונה פה אשדוד

תם ולא נשלם, שבח לא בורא העולם:__

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר