מורשת יהדות מרוקו

172 – לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי

בשבח שבעה אבות עולם (׳כורתי ברית׳). שיר מעין אזור בעל חמש מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף, טור מעין אזור ורפרין המוצג במחרוזת הפתיחה. כל טור מתחלק לשתי צלעות.

חריזה: א/ב א/ב א/ב ג/ד ג/ד ה/ו ה/ו ה/ו ג/ד ג/ד.

משקל: עשר הברות בצלע.

כתובת: פיוט יסדתיו על שבעה כורתי ברית. אברהם, יצחק, יעקב, אהרן, משה,יוסף, דוד סי׳נמן]:

לדוד בן אהרן בן חסין ׳נועם נורא אל כדרש׳.

מקור: א־ יט ע״ב; ק- יד ע״א.

לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי / בּוֹרְאִי יוֹצְרִי עוֹשִׂי וְקוֹנִי
לֵךְ יְרַנְּנוּ לִבִּי וּבְשָׂרִי / שְׂפָתַי וְחִכִּי וּלְשׁוֹנִי
אַתָּה הוּא מַלְכִּי יִשְׁעִי וְאוּרִי / חַי חַי יוֹדְךָּ הַיּוֹם כָּמוֹנִי
אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי / כָּל תַּעֲלוּמוֹת לְךָ נִגְלִים
5- אָבִי רְאֵה גַּם הַכֵּר נָא לְמִי / הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים

בַּר וָלֶחֶם אוֹתָנוּ תַּשְׁבִּיעַ / אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ
זְכוּת אַב הֲמוֹן שִׁמְךָ הוֹדִיעַ / וַיַעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ
עַל מִזְבֵּחַ אוֹתוֹ הִגִּיעַ / רָץ לְהַקְרִיב אוֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ
זְכוּתוֹ תָּגֵן תָּסֵךְ עָלֵינוּ / זְכוּת אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים

10- אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם, רָדְפֵהוּ / כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְפְנַי וְלִפְנִים
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה לֹא קָם כָּמוֹהוּ / יוֹסֵף צַדִּיק בֶּן זְקוּנִים
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ / תִּזְכֹּר צִדְקָתָם לִבְנֵי בָּנִים
זֶרַע יְשֻׁרוּן הֵמָּה בַּיְּשָׁנִים / רַחֲמָנִים וַחֲסָדִים גּוֹמְלִים

אָבִי בֶּן יִשַׁי בָּרֹאשׁ יֵשֵׁב עַל כִּסְאוֹ / עֲטֶרֶת פָּז יָשִׁית לְרֹאשׁוֹ
15- מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה יָבִיאוּ / אֵלָיו יַקְרִיבוּ וְיַגִּישׁוּ
בְּתֹף וְכִנּוֹר לִקְרָאתוֹ יֵצְאוּ / צַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ
מִזְמוֹר שִׁיר יִלְחֲשׁוּ / הָבוּ לָהּ' בְּנִי אֵלִים

חָסִין הֲיָראוּי בְּמַהֲלָלָיו / אֱלֹהִים חַיִּים מֶלֶךְ עוֹלָם
מִי יְשַׁלֵּם לוֹ אֶת כָּל גְּמוּלָיו / וּמִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם 
20- בָּשָׂר בָּן נִדָּח קוֹל לוֹ קוֹל אֵלָיו / אַל תֵּבוֹשׁ וְאֶל תִּהְיֶה נִכְלָם
סֹב דְּמֵה לְךָ אֶל חַי הַנֶּעְלָם / לִצְבִי וּלְעֹפֶר הָאַיָּלִים אָבִי רְאֵה

לדוד… צורי: על-פי תה׳ קמד, א. מראי… וקוני: כינויים לקב׳׳ה, על-פי ברכת הלבנה. 2. לן… ובשרי: תה׳ פד, ג. שפתי וחכי ולשוני: השווה איוב לג, ב-ג. 3. אתה… ואורי: על-פי תה׳ מד, ו. חי…כמוני: על-פי יש׳ לח, כ. חי חי: רק אדם חי יוכל להודות לך, וכיוון בזה אל ההמשך בבקשת הפרנסה והמחיה. 4. אתה… וקומי: על-פי תה׳ קלט, ב. כל… נגלים: על-פי תפילת זכרונות במוסף לר״ה. 5. אבי… למי: על-פי שמ״א כד, יב משולב בבר׳ לח, כה. 6. בר… זוננו: בקשה על הפרנסה, על-פי ברכת המזון. 7. זכות… הודיע: שילוב שני מדרשי חז״ל: בר״ר נא, יא; תד״א זוטא כה, א. ויעקוד… בנו: על-פי בר׳ כב, ט. 9. תסך עלינו: על-פי תה׳ ה, יג. איש תם: על-פי בר׳ כה, כז.

10. 10. אהרן… ורודפהו: שילוב לשון המשנה, אבות א, יב בתה׳ לד, טז. כהן… ולפנים: כינוי לכהן הגדול. 11. והאיש… זקונים: שילוב פסוקים: במ׳ יב, ג; בר׳ לז, ג. 12. אלהי… ארוממנהו: על-פי שמ׳ טו, ב; צדקתם לבני בנים: על-פי תה׳ קג, יח. 13. ביישנים… גומלים: על-פי יבמות עט ע״א. 14. בן ישי בראש: על-פי סנהדרין קב ע״א. עטרת… לראשו: על-פי תה׳ כא, ד. 15. מכל… ויגישו: על-פי תה׳ עב, י־יא. 16. בתף… יצאו: על-פי תה׳ קמט, ג. 17. הבו… אלים: תה׳ כט, א. 18. חסין: כינוי לה׳ שהוא חזק. הראוי במהלליו: כינוי לה׳. אלהים… עולם: מתוך ברכת ׳היוצר׳. 19. מי… גמוליו: על-פי תה׳ קלז, ח. ומי… וישלם: על-פי איוב ט, ד. הקשה: לא עשה כרצונו. וישלם: יצא בשלום ולא נענש.
11. 20. בן נידח: כינוי לישראל הפזורים בארצות הגלות הנידחות. קול… אליו: על-פי יומא ד ע״ב; במד״ר יד, כא וכיוון אל בשורת הגאולה. אל… נכלם: על-פי יש׳ מה, יז. 21. סב… האילים: על־פי שה״ש ח, יד. אל חי הנעלם: כינויים לקב״ה, והשווה ׳יגדל אלהים׳.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה כרך שלישי

רבי דוד עובדיה

הכנסתו של הרב : בצפרו הייתה מסורת לפיה שכר טרחתו של הרב – הוקצו מהכנסות של בית הכנסת הגדולה. על רבי משה בן חמו מסופר " שכל צרכי הרב ואספקתו היו על הקהל והיה הדבר מסור לגזבר בית הכנסת שהיה גם גזבר העיר,

וכשלא הייתה גבית בית הכנסת מספיקה למרכי הרב היו משלימיםלו ממקום אחר וגם אחרי כן הוקצו הכנסות הקהל לרב העיר. אך לא רק מבית הכנסת בלבד הייתה פרנסת הרב, אלא אף הוסיפו להם כסף ממקורות אחרים, ובפרט נתנו להם חלק מהכנסות השחיטה

תעודה מספר 44

בע״ה התקצ"ג

להיות שבחדש תמוז יה"ל משנת ולבקר ר נ ה ( תהלים ל ו. ) לפ״ק אור זרח עלינו נהירו דעיינין ידידנו החכם השלם והכולל סוב׳ר הרז״ם ( מקובל לומד בעיון תורת הסוד )  יהודה יעלה מעלה על גבי מעלה לשם תפארת ותתלה כמוה״ר יהודה אלמאליח ( מרבני תיטואן )  ננטיריה רחמנא אכי״ר, והחכם עיניו בראשו עין ל״ו ראתה בחסרון הלב'נה ( הכסף. לבן שם למטבע של כסף המקובל במדינה, בספרי השו"ת )  ודוחק השעה ועיניו פקח בפרט בצרת הת״ח השוחטים ובודקים לצבור, שטורחם רב ושכרם מועט ואין הקומץ משביע את האריה ובלא״ה הצבור מוטל עליהם להחזיק בידם, למען יחזיקו בתורת ה', ולא זו שאינם מחזיקים בידם כראוי אף זו ששכר טורחם לא עלתה בידם כנהוג בכל עיר ומדינה, ובהיות יחידי קהלינו מקובצים לפני החכם נר״ו פיו פתח בחכמה ובתוכחת מגולה מאהבה לאמר אליהם לא טוב הדבר אשר אתם עושים, ובצרת תלמידי חכמים אין אתם מרגישים, ואין חוקר ודורש במה הם מתפרנסים, ערב ובקר וצהרים לבקרים חדשים, ומרוב הדוחק והצער אשר שרויים בו בחייהם קצים, ומערומיהם במה הם מכסים, ובעוה״ר בני אל חי למקרה הזמן משולחים ונטושים, ואין חולה עליהם ורואה בצרתם ואזן לא שמעה נעשו הכל כתרשים, הלוא תדעו הלוא תשמעו שאלולי הת״ח ותורתם אין לכם קיום והעמדה גופות ונפשים, וכהנה רבות מתוכחות מכאיבות הלבבות ועלימו תטוף מלתו חן הוצק בשפתו וידמו למו עדתו, ויהי כשומעם ויענו יחדיו כל העם, ויאמרו כל אשר יאמר מעכ״ת אלינו כן נעשה בלב שלם ובנפש חפצה, ולא נטה ימין ושמאל משבילך ותגזר אומר ויקום לך ויאמר החכם נר״ו אליהם שאלתי ובקשתי מלפני כבודכם אם נא מצאתי חן בעיניכם  זאת עשו מהיום הזה והלאה תתנו אוקייא אחת כ״ט לשור ומחצית אוקייא לשה כבשים ושה עזים (פרוטה אחת לתרנגולת) וכשומעם דברי פי חכם חן קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם לדורות עולם והסכימו מהסכמה גמורה בכל תוקף דלא להשנאה מינה לדרי דרין ודלעלמין לא תתחבל לקיים כל הנמצא כתוב בספר״ בשמחה ובטוב לבב אין נקי עשיר ורש ובינוני נתון יתן הקצבה האמורה ולא יעבור כתיב  ואיש אשר יתן כתף סוררת לבלתי שמוע אל דברי ההסכמה הזאת על יחידי הצבור והנגיד בראשם ישצ״ו מוטל לשתקו בנזיפה ובמהומה ובמגערת עד אשר יטה שכמו לסבול עול ההסכמה הזאת בל תמוט עולם ועד וחפץ ה׳ בידם יצלח והאל יתברך ירצה פעולם כקטורת ממולח אכי״ר ולראיה על קיום זאת ההסכמה חתמנו שמותינו ושו״ב וקיים.

ישועה אלבאז סי״ט   יצחק בכמוה״ר רפאל אביטבול סי״ט   יוסף אלקובי סלי״ט   שלמה כן המו ס״ט אברהם מאמאן סיי״ט   שלמה אדהאן ס״ט   אברהם הכהן סי״ט   צ״ל כליפא ן׳ הרוש ס״ט   צוה לחתום יחייא עטייא ס״ט   שלום בן יתאח ס״ט   שלמה צרולייא סי״ט   אברהם סמחון ס״ט   צוה לחתום יוסף לכסלאסי

גם אנחנו החו״ם מסכימים בהסכמה גמורה שלא יכנס בכלל חילוק שכר השחיטה שום אדם זולת החכמים ישצ״ו הנ״ז לקמן בשמותם עליהם אין להוסיף והמוסיף גורע וקאי בבל תוסיף זולת אם יהיה בהסכמת כל החכמים הנז״ל ובהסכמת זט״ה ומקבלין אנו עלינו שהחילוק יהיה נוהג בינינו עזה״ד דהיינו בכל עשרה אוקיות יטול מהם ידידינו אור ישראל החכם השלם והכולל הדו״מ כמוה״ר יהושע יש״י עולייל נר״ו סך שלשה אוקיות ומחצית אוקייא, וידידינו נהירו דעיינין החכם השלם והכולל הדיין המצויין כמוה״ר עמור אביטבול נר״ו סך שתי אוקיות וידידינו החכם השלם והכולל כהה״ר שמואל אלבאז נר״ו סך שתי אוקיות וידידינו החכם השלם והכולל כהה״ר עמרם אלבאז נר״ו סך אוקייא ומחצית אוקייא וידידינו החכם השלם וכ׳ללא הוא כהה״ר יהושע ן׳ זכרי סך אוקייא וכגון דא אצ״ל שאיזה הכם מהנזכרים אשר יזבח לשום אדם ונתרשל ולא קבל ממנו השכר הקצוב או מחל לבעל הבהמה אותו שכר יתנכה מחלקו העולה לו ואיהו דאפסיד אנפשיה ומודים דרבנן שהסכמה הזאת מוחזקת ומקוימת עלינו ואפי׳ כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בה אין מזיזין אותה ממקומה ולראהי ח״פ בזמן הנ״ב וקיים. יהושע יש״י סי״ט עמור אביטבול סי״ט שמואל אלבאז סי״ט עמרם אלבאז ס״ט

יהושע אבן זכרי סי״ט

תעודה מספר 115

התקי"ב -1752

ב"ה

ק״ק קהל צפרו יע״א.

אחד״ש אותיותינו אלה יביעו ידברו על אודות שבאו לפנינו החכם השלם הדו"מ כהה״ר יוסף ן׳ עטייא מאריה דאתרייכו והחכם השלם כהה׳׳ר אהרן ן׳ זכרי התנו וספרו לנו שזה ימים נמנו וגמרו בני קהלם יש״ץ ותקנו להם אופן חלוקתם בהכנסות ב״ה הי״ג בינם ובין כה״ר מאיר גבאי הנז׳ עזה״ד כה״ר מאיר הנז׳ יטול חלק אחד וכהה״ר אהרן הנז׳ חלק אחד והחכם כהר״י הנז׳ חלק וחצי חלק וראינו שחלוקה זו אינה אמתית ואינה על קו היושר, איך איפשר שה״ר מאיר הנז׳ יטול חלק אחד וכהה״ר אהרן יטול חלק אחד כל אפייא שיין, וכ״ש וק״ו בן בנו של ק״ו לגבי החכם כהה״ר יוסף הנז׳ שחלוקה זו יש בה אונאה גדולה כי החכם הנז׳ עליו מוטל כל צרכי ב״ה הי״ג לעבור לפני התיבה ולדרוש ברבים בשבתות ובמועדים הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג ועוד כי הוא זקן ובעל יסורין וטיפולו מרובה ואינו מן הדין שהר׳ מאיר הנז׳ יטול הלק א׳ והחכם הנז׳ שמוטל עליו כל צרכי ב״ה יטול חלק וחצי חלק, לכן ראינו אחרי רואינו ועלתה הסכמתינו שתהיה חלוקתם בהכנסות בית הכנסת כפי העת והזמן עזה״ד – על זה הדרך –  והוא שהכנסת ב״ה תתקבץ ביד הגזבר אשר ימנה החכם הנז׳ כפי ראות עיניו אשר ייטב בעיניו עם הכנסת ב״ה הקטן אשר פתחו מקרוב ויתקבץ הכנסות כל השתי בתי כנסיות הנז׳ ביד הגזברים אשר ימנה החכם הנז׳ נדרים ונדבות חנוכה ופורים ורינטא״ש – הכנסות בלשון ספרדית –  ונדבות ג׳ רגלים הכל כאשר לכל ויתחלק ביניהם עזה״ד הר׳ מאיר הנז׳ יטול רביע ההכנסות הנז׳ והחכם כהה״ר יוסף הנז׳ עם כהה״ר אהרן התנו יטלו בין שניהם ג׳ רבעים ויתחלקו ביניהם כמו שהיו מתנהגים מקדמת דנא ובזה איש על מקומו יבוא בשלום, וצ״ל שב״ה הקטן אשר פתחו מקרוב גם הוא יהיה על פי החכם הנז׳ וימנה ע״י איזה ת״ח שיהיה ראוי והגון לעבור לפגי התיבה בשכר או בחנם הן יהיה השכר משל צבור הן מהכנסות ב״ה, ואם ירצה כה״ר מאיר הנז׳ לעבור לפני התיבה ולהיות ש״ץ קבוע בב״ה הקטן הוא קודם לכל אדם ואין שום אדם יכול לעכב ואותו ש״ץ שנתמנה כבר יכבד וישב בביתו ולא שייך ביה כיון שעלה שוב לא ירד שהרי לא נתמנה ע״פ חבר עיר ואדרבא ירידה היתה לו, וגם מינוי הגזברים יהיו ע״פ החכם הנז׳ הכל לפי ראות עיניו באין פוצה פיו ומצפצף ואותו שאומר שיש לו חלק בגוף קרקע ב׳׳ה הקטן אשר פתחו מקרוב אם יברר בראיה ברורה שיש לו חלק בגוף קרקע ב״ה הנז׳ יטול שכי׳ קרקע דוקא וישומו אותה כאלו היא בית או חצר ויתנו לו חלקו העולה לו, ואם לא יברר בראיה ברורה לא יטול כלום, ובין כך ובין כך לא ינהוג שום שררה על הצבור בשביל שיש לו חלק בגוף הקרקע ולא יעשה עצמו גזבר בב״ה אלא הוא כאחד מבני ישראל המתפללים שם בב״ה הי״ג הנז'.

כללא דמילתא הכל לפי ראות עיני החכם הנז׳ על פיו יצאו ועל פיו יבואו בין במנוי ש״ץ העובר לפני התיבה בב״ה הקטן בין במינוי הגזברים ואין לשום בר ישראל קטון וגדול לערער על שום פרט מהפרטים הנז׳ ואם יערער שום אדם על שום פרט מהפרטים הנז׳ מלבד שעונשו גדול וגדול עונו מנשוא שמרבה מחלוקת בישראל, עוד יש לאלידינו לרדוף אותו עד חרמה ומחינא ליה בסילוא דלא מבע דמא,פירוש רש"י לפסוק הזה – קוץ שמכאיב ואין יציאה דם ניכר בו דהיינו נדוי –  ויוספים אנחנו לזרז אתכם שעכ״פ צריכין אתם לקבוע לחכמים הנז׳ בין לחכם כהה״ר יוסף בין להחכם כהה״ר אהרן חתנו בין להר' מאיר גבאי פרנסתם משל צבור כי מה תועיל ומה תציל להם הכנסת ב״ה ואפי׳ לא׳ מהם אינה מספקת וכ׳׳ש לג׳ בעלי בתים ויש להם טיפול ואיפשר שלא תספיק להם למלח ותבלין, ובפרט בימים האלה ובזמן הזה שנתמעטו הכנסות ב״ה שנודרים ואינם משלמין בין נדרים ונדבות בין רינטא״ש ומתהללים במתת שקרשודאי לא תספיק להם אפי׳ לכסא דהרסנא – פירוש רש"י – דגים קטנים –  אשר על כן צריכין אתם לקבוע להם פרנסתם משל צבור שכל ישראל חייבין לפרנס חכמיהם ודייניהם ואדרבא זהו כבודם של צבור כשיהיו חכמיהם מתפרנסים בכבוד ובנחת ולא בצער ובריוח ולא בצמצום, והגם שכפי הנשמע שהחכם כהה״ר יוסף הנז׳ הוא נוטל משל צבור סך חמש עשרה אוקיות בכ״ח עכ״ז אינה מספקת לו אפ'׳ להוצאות שבוע אחד כי הוא זקן ובעל יסורין ואינו לפי כבודו שיתפרנס בצער ובצמצום ובדוחק גדול, ולכן צריך לעודדו ולסומכו ולסעדו דכתיב והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו וחכמה יש כאן זקנה יש כאן ועיין בח"ה סי׳ ט׳ ס״ג נאם החותמים בכסלו שנת לא י ת י צ ב איש בפניכם ¹⁰ לפרט האלף הששי בפאס יע״א ושלמכון יסגא.

יעקב אבן צור             שאול בכא״א יעקב אבן דנאן             אפרים מונסונייגו סלי״ט

רפאל עובד אבן צור                      אליהו הצרפתי                     מתתיה סירירו ס״ט

כשנתבקש בישיבה של מעלה החכם השלם הדיין המציית כהה״ר יוסף ן׳ עטייא זלה״ה ראינו ועלתה הסכמתינו שתהיה החלוקה עה״ד שנזכור להלן והוא שיתקבץ כל הכנסות השתי בתי כנסיות כנז״ל ביד הגזבר ותהיה החלוקה עזה״ד כפי העת והזמן שיורשי הה׳ השי ד״ו כהה״ר יוסף גבאי זלה״ה יטולו חלק אחד בכל ההכנסות הנז׳ ויורשי הח׳ הש׳ ד׳׳ו כהה״ר יוסף ן׳ עטייא יטולו ג״כ חלק אחד וכהה״ר אהרן ן׳ זכרי הנ״ל שעליו מוטל רוב טורח צבור יטול חלק ומחצית חלק ובזה איש על מקומו יבוא בשלם והכל ככל תוקף וחוזק הכתוב לעיל נאם החותמים בחדש שבט בשנת לא יתיצב איש בפניכם לפרט האלף הששי פה מתא פאס יע״א וקיים.

יעקב אבן צור                  שאול בכא״א יעקב אבן דנאן                 אפריט מונסונייגו

רפאל עובד אבן צור          אליהו הצרפתי     מתתיה סירירו ס״ט

שעת הכושר ההיסטורית

אל מול עוצמתה של האימפריה הרומית עמדה האימפריה הפרתית במזרח. מסע הכיבושים של טריאנוס הצליח להכניע מדינות רבות במזרח, כאשר מטרתו הייתה כפי הנראה כיבושה של האימפריה הפרתית, והגעה, בעקבותיו של אלכסנדר הגדול עד לגדות נהר הגנגס.

 האימפריה הפרתית עצמה הייתה אך אגד רופף של מלכויות אוטונומיות למחצה, ועד מהרה העמיק טריאנוס חדור, כשהוא כובש את מסופוטמיה ואת ארם נהריים, אך העמים המשועבדים התקוממו עתה נגד הפולש הזר, בבבל בצפון אפריקה ובארמניה. במלחמות אלו היה לעתים ליהודים תפקיד מתסיס וממריד, וידם הייתה רבה בהתנגדות לרומאים.

ראוי בכל מקרה לבחון את הדברים בפרופורציה הראויה, וזאת מן ההיבט הגאוגרפי ה"תמים": מקומות מגוריהם של היהודים בין הפרת לחידקל היו רחוקים מזירת ההתנגשויות בין הרומאים לפרתים. בכל מקרה לא מן הנמנע שקבוצות של יהודים הצפינו והצטרפו לכוחות הפרתיים במאבקם להדוף את הפולש המאיים, אם מתוך רצון להצית אש של מרידה כלל אזורית, אשר תחליף את התרבות ההלניסטית השלטת בארצות המזרח בתרבות היהודית, ואם מתוך כך שמסעותיו של טריאנוס הביאו לכך שהצבא הרומי התרכז באזור המזרח, והנוכחות הצבאית הרומאית במקומות רבים באימפריה הייתה דלה, נראה היה ליהודי התפוצות כי שעת הכושר ההיסטורית להתחיל במרידתם הגיעה.

 נראה כי מכה מתואמת היטב שתפרוץ במקביל בחלקים שונים של האימפריה, יכולה להביא לנזק ממשי, ואולי גם להביא להישגים אל מול רומא, כמו גם להישגים במלחמה האתנית בין האוכלוסיות השונות בערים המעורבות.

אף כאן ראוי לבחון את האירועים בפרופורציונליות ההיסטורית: ראשית – הקשר בין התפוצות היהודיות היה רופף ביותר; שנית – יכולתם של יהודים לאתר את מקורות החולשה של הצבא הרומי אף היא מוגזמת; שלישית – תיזמון גלובלי-אפוקליפטי הינו מופרז; רביעית – הסיבות להתנהלות מגמה מרדנית שונות מתפוצה לתפוצה; חמישית – רק מהלך רומי אנטי-יהודי, אימפריאלי בנקודת זמן מסוימת, עלול היה לעורר גל מרדני יהודי אסיאתי-אפריקאי, שאף גלש לאי קפריסין.

מהלכו של המרד

המרד בתפוצות

מקורות שונים, המשקפים ברובם את הצד הלא-יהודי של המלחמה, מספרים לנו על מהלכו של המרד. ההיסטוריון אוזביוס מקיסריה וההיסטוריון דיו קסיוס, וכן סופרים נוספים בני התקופה כאורוסיוס מתארים את המרד ואת נסיבותיו. מקורותינו (המשנה, התלמוד והמדרשים), מזכירים את המרד אך באופן עקיף.

המרד פרץ, כפי הנראה, בקירנאיקה, בלוב של ימינו. חבל ארץ זה הוחזק על ידי חיילים רומים מעטים, שכן הלגיונות ששהו בו דרך קבע נשלחו למלחמה במזרח. בראש המורדים עמד אדם אשר חלק מן המקורות ההיסטוריים מכנים אותו אנדריאס ואחרים לוקואס או לומפסואס. מעניין להדגיש את השמות המיוונים של המורדים.

 נכון שיהודי התפוצות, באזורים פרו-הלניסטיים, כגון ערי הפוליס, היו חשופים מטבע הדברים להשפעת התרבות ההלניסטית ומנהגיה (ובכללה אימוץ שמות יווניים קלסיים), אלא שתופעה זו מרחיקה, יחד עם מימצאים ארכאולוגיים וספרותיים, את ההנחה כי מאחורי תנועת ההתמרדות עמדו ממדים משיחיים, גאולתיים. קסיוס דיו מתאר את חמת הזעם שבה נהגו היהודים כלפי הרומאים והיוונים בעריהם – אכלו את בשר אויביהם, עשו חגורות ממעיהם, ומשחו את פניהם וידיהם בדמם. מספר האבידות הוערך במאתיים ועשרים אלף איש.

המורדים המשיכו מלוב מזרחה, והגיעו לאלכסנדריה, לאחר שהביסו מצביא בשם לופוס. בטרם נכבשה העיר על ידי המורדים, הרגו תושבי אלכסנדריה את רוב יהודי עירם. המורדים נקמו את נקמת אחיהם המומתים באכזריות.

יצוין כי העדויות הארכאולוגיות, הפפירולוגיות והספרותיות מצביעות אכן על התנהלות של תנועת מרדנות והתקוממות משמעותית ביותר באותן פרובינקיות: קיריני ומצרים. תיאורים מזוויעים, כמעט קניבליים, כגון זה המובא אצל דיו קסיוס, או בפפירוסים (עת כותבת אמו של אפולוניוס לבנה:

 "ברצון האלים ובייחוד הרמס הבלתי מנוצח, מי יתן ולא יצלו אותך" – 116 לספירה) בתוספת לחורבן הנורא שניטש בקיריני ובאלכסנדריה ושעולה מאוצר המימצאים הארכאולוגיים, מלמדים על העוצמה הרגשית של הקרבות בין היהודים לבין המקומיים בתקופת המרד.

ראוי לשים לב במיוחד להרס שנגרם למקדשים היווניים מזה ולמרכזי הפולחן היהודי מזה. האם הדבר מלמד על עוצמת האלימות בלבד, או שמא גם על המתיחות הדתית ששררה בין שני הצדדים, ואולי על העובדה הפשוטה שמבנים אלה היו חזקים, כמעט מבוצרים, ושימשו במהלך הקרבות מקום הימלטות אידאלי והתנהלות קרבות מצור הדדיים.

בהקשר זה נציין את הטקסט המעניין המופיע בתלמוד הירושלמי (תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק נה, הלכה א): "תני (שנה, ציין) אמר רבי יודה: ' כל מי שלא ראה דיפלי איסטבא (=השער הכפול של הסטואה, שדירת העמודים) של אלכסנדריאה (והכוונה למבנה של בית הכנסת האלכסנדרוני), לא ראה כבוד ישראל מימיו. כמין בסילקי (אולם מוארך, שתקרתו המקומרת נשענה על שתי שורות של עמודים, בסגנון הלניסטי) גדולה … ושבעים קתדראות (מושבי כבוד) של זהב היו שם … ומי החריבה?

 טרוגיינוס (שיבוש שמו של הקיסר טריאנוס) הרשע' …". טקסט זה מסתיים באמירה העובדתית: "באותה שעה נגדעה קרן ישראל, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד" המציינת את קצה של הפזורה היהודית במצרים כתוצאה ממרד התפוצות. תמונת מצב זו, בציוריות דרמטית של הדלתא של הנילוס הרוויה בדמם של יהודים, חוזרת על עצמה מספר פעמים בטקסטים התלמודיים‏ כדי ללמד על עוצמת החורבן, ומתוכו על ממדי המרידה.

במקביל התקוממו יהודי קפריסין בראשות אדם בשם ארטמיון. העיר סלאמיס הוחרבה, ומאתיים וארבעים אלף יוונים נהרגו. על-פי דיו קסיוס נאסר על היהודים לדרוך על אדמת האי, ואם מישהו (ממוצא יהודי) מושלך לאי בעל כורחו על ידי רוח סערה, הוא מוצא להורג. הוראה אכזרית זו מלמדת, סימבולית, על רוגזם של הרומאים נוכח ההתקוממות היהודית. כן התקוממו יהודי מסופוטמיה אשר נכבשה זמן לא רב לפני המרד על ידי צבאות טריאנוס.

יודגש כי המרידה היהודית במסופוטמיה היא בעייתית מהסיבות הבאות: ראשית – גורמיה שונים, ובראשם – מאבק בצבא הרומאי הפולש; שנית – חלק מהטקסטים כלל לא מדבר על מרידה, אלא על "פעולת מנע" רומית, שתמציתה – תקיפת היהודים מתוך חשש שיצטרפו למקומיים; שלישית – מוקד התיישבותם של יהודי בבל היה רחוק מאוד מזירת הקרבות, מה שמעלה התלבטות משמעותית לעצם ההתערבות היהודית במרידה.