ארכיון יומי: 28 באוגוסט 2014


קריאה בתורה אצל י.מרוקו

קריאת התורה נוסח מרוקו ראשון פרשת שופטים

 איתמר מלכא

Communautes juives des marges sahariennes du Maghreb

 

Simon Schwarzfuchs

LES RESPONSA ET L'HISTOIRE DES JUIFS D'AFRIQUE DU NORD

Une fois ces precautions prises, et en pleine conscience des difficultes inherentes au genre des responsa, il sera possible de les utiliser pour le benefice de

la recherche historique. Ils nous communiquent des renseignements de tout ordre sur les communautes juives, mais comment convient il d'en tirer le meilleur parti? II nous semble que trois voies sont ouvertes au chercheur ;

On peut considerer – et cela a ete deja fait – que les responsa nous donnent des renseignements accidentels, mais precis, sur le milieu social et economique dans lequel vivaient les Juifs. M. Ashtor par exemple a pu tres judicieusement se servir des renseignements sur les prix au 11e siecle que nous donnent les responsa d'Alfassi, et les integrer a son histoire des prix de l'Espagne musulmane. Il faudrait alors se contenter des realia que peuvent nous reveler les responsa, et les traiter comme des pierres eparses d'une vaste mosai'que dans laquelle se rejoignent des donnees precises, precieuses mais sans rapport avec la vie interne des communautes juives. En tout cas l'histoire juive n'y trouvera pas son compte, et pour utile et justifiee qu'elle ait pu se reveler, cette utilisation des responsa sera loin d'etre complete. Le responsum deviendra un fournisseur de renseignements pour l'histoire economique et sociale generale et perdra son importance en tant que source de l'histoire juive.

Le responsum peut devenir la base d'une reconstruction de la vie juive. Mais la seule utilisation du responsum, assiste de quelques sources annexes, transformera automatiquement la communaute juive en une societe repliee sur elle-meme: les evenements importants qui se derouleront au dehors d'elle n'y seront connus que par leur retentissement lointain sur les modes de l'existence juive. Ses rapports avec le monde exterieur seront confines a quelques transactions qui auront provoque des difficultes. La vue des choses sera partielle et l'histoire presque uniquement intellectuelle et institutionnelle. Societe fermee par definition, la communaute juive sera rapidement figee et reduite a la presque immobilite, les debats qui l'agitent devenant autant de reactions contre l'irruption violente des evenements exterieurs qui risquent de troubler le rythme si lent de son existence

La troisieme methode consistera a replacer le responsum dans son cadre, a se poser a chaque pas la question suivante: pourquoi la question a t'elle ete posee? Pourquoi est elle assez importante pour que son souvenir ne se soit pas perdu? Ceci ne peut se faire que dans la reconstitution de la toile de fonds, du milieu dans laquelle la question a ete posee. II faut rendre compte de sa "nouveaute", des debats qu'elle a pu inspirer, et de la necessite de lui trouver une reponse. Ceci ne sera possible que dans la mesure ou le responsum aura perdu son caractere trop exclusif de source unique ou presque de l'histoire de Juifs de certain pays d'Orient. Une telle vue des choses pourra egale ment rehabiliter – le mot n'est pas trop fort – la reponse le responsum proprement dit, car celui-ci deviendra alors l'indication d'une tendance, d'une nouvelle conception des choses qui tient compte des realites nouvelles, et les integre au grand courant de la vie des communautes juives. Cet effort sera ardu, car il implique une maitrise de la litterature rabbinique qui n'est pas tres repandue, notamment parmi les historiens, mais qui n'a peut etre pas entierement disparu. Cela permettra egalement de ne pas trop violer ce qui est au premier chef un document juridique pour ne plus en laisser subsister qu'un temoignage historique.

Ces quelques remarques qui en sont encore a l'etat preliminaire, se sont aucunement destinees a minimiser l'importance des responsa pour l'histoire juive. (Celle ci reste considerable, et il est des periodes que nous risquons de ne connaitre que grace aux responsa). Bien au contraire, il faut souhaiter que leur utilisation devienne plus precise, plus complete, qu'il soient soumis comme tout document, a une veritable critique des sources, et que tout ce qu'ils peuvent nous offrir en soit dument extrait et mis en ceuvre. L'histoire generate et l'histoire juive ne pourront que se feliciter de l'apport precieux des renseignements que les responsa leur fourniront.

APPENDICE

L'importance des responsa comme source d'histoire sociale ou economique n'a plus besoin d'etre demontree. II n'en reste pas moins qu'ils restent inaccessibles pour l'immense majorite des chercheurs. L'hebreu rabbinique, les meandres de la casuistique elevent un mur impenetrable, sauf pour les specialistes de la litterature rabbinique, qui se soucient generalement fort peu d'histoire. Aussi bien le probleme est il regulierement evoque, discute et relegue aux oubliettes

 comment percer le mur, comment faire rentrer la litterature des responsa dans le domaine commun? Certes, des tentatives ont deja ete deja faites dans des domaines tres specifiques, mais l'Afrique du Nord n'y trouve pas son compte. La solution serait elle hors de portee?

II faudrait, semble t'il, proceder a un examen, un tri des responsa imprimes, pour choisir ceux qui risquent d'interesser l'histoire generale et les traduire en les abregeant, e'est a dire en reduisant au minimum la partie juridique. Une attention particuliere sera consacree aux problemes de datation, d'origine et de transmission. II faudra surtout eviter d'interpreter, ou plutot d'imposer une interpretation au texte. II devra rester document.

On trouvera plus loin deux tentatives d'analyse et de presentation ie responsa. Le premier, d'origine marocaine, traite des problemes d'une communaute juive en terre chretienne d'Afrique. Le second, l'origine algerienne, decrit les etapes d'une migration d'Ouest en Est, et l'atmosphere qui regnait a Alger lors de la reprise de l'expansion espagnole en 1732.

ברית מס 30 – כי"ח – אליאנס-" אליאנס " והמחלוקת בין שועי הקהילה היהודית במוגדור לבין ראובן אלמאליח, נשיא הקהילה

 

אמנון אלקבץכל ישראל חברים

" אליאנס " והמחלוקת בין שועי הקהילה היהודית במוגדור לבין ראובן אלמאליח, נשיא הקהילה

בד בבד עם תחילת פעילותה של "אליאנס", התחילה נסיגה בהשפעתם של הרבנים על הנוער. בל נשכח כי הממלכה אצלה מכוחה על הקהילה ועדת הרבנים, והעניקה להם את כל הסמכויות "לרדות בעם", לענוש או לנקוט נגדם בחרם. אלה שנשארו נאמנים למסורת, השתייכו על פי רוב, למעמדות החלשים בחברה מן הבחינה הכלכלית. מולם עמדו ידידי כי״ח, שוחרי ההשכלה והעשירים, זה גרם לעתים למחלוקות בקרב הקהילה היהודית המקומית. אין זה אומר ש״אליאנס" זנחה את החינוך היהודי, נהפוך הוא, היא שמרה בקנאות על הזהות היהודית. אלא שהארגון רצה להוכיח עד כמה בסיס כוחו של העם היהודי טמון בהשכלה, ולא בכוח.

 לא היה עוד ארגון יהוד בעולם שהצטיין בדרך החינוך של השכלה רחבת אופקים, תוך הדגשת ערכי הפלורליזם, הומניזם. סובלנות ופתיחות לזהות האחרת, ואת זה העניקו בבתי הספר שלו. כאמור, אחד מבתי הספר האלה יפתח מחוץ לחומות המלאח של מוגדור בשנת 1888, והוא יהיה הרביעי ברשת כי״ח. (קדמו לפניו תיטואן בשנת 1862, טנגיייר 1865 ופאס 1883. עוד בי״ס נוסף של הרשת נפתה בשנת 1905 בתוך המלאח של מוגדור ונקרא Ecole Franco-arabe, אולם תוכנית הלימודים בו הייתה קרובה יותר למתכונת של "תלמוד תורה"). גם במוגדור קמה קבוצת רבנים שהביעה התנגדות לחדירתה של "אליאנס" לעיר, לעומתם קמו קבוצות תמיכה חזקות שנעזרו באיומים מרומזים מצד "אליאנס" לערב את השגריר הצרפתי, בכך הוסרו ההתנגדויות, ואין זה המקום להעלות את נושא המאבק שתוצאותיו ידועות לנו.

כאשר מאבקם של הרבנים שכך, קמו מתנגדים מבני אצולת העיר נגד נשיא הקהילה ראובן בן יוסף אלמאליח, שמתוקף תפקידו, הועמד להיות איש הקשר מטעם "אליאנס" עם מרכזו העולמי בפאריס. ההתנגדות תבוא לביטויה, מאוחר יותר, בדרך בוטה באמצעות מכתב שטנה חריף בתוכנו, לנשיא "אליאנס" העולמי היושב בפאריס, כפי שיובא בהמשך. לא ברור מה הייתה סיבת ההתנגדות, יתכן ומתוך אינטרסים אישיים של כל אחד ״אחד מהחותמים, או מהרצון לרשת עוד עמדת כוח בעלת השפעה בקרב הקהילה במוגדור.

ראובן, נשיא הקהילה בעת הזאת, הוא בנו בכורו מ־7 ילדיו של ר' יוסף בן אהרן אלמאליח שנולדו לו מאשתו שמחה. שמחה הייתה ממשפחת סוחרים אמידה שהורישה לו את נכסיה. ר' יוסף עצמו נולד בשנת 1809 בעיר רבאט (אז עדיין לא שימשה כבירת מרוקו). עוד בנעוריו עברו הוריו למוגדור ששימשה אבן שואבת לסוחרים ומשכילים. בגיל 30 נתמנה לדיין בבית הדין המקומי, ופנה גם למסחר בו הצליח מאוד והיה מגדולי סוחרי מוגדור ומהאישים החשובים ביותר של הקהילה באותם ימים. בשל עושרו המופלג ובשל מעמדו כרב וכדיין1, נעשה לאיש ציבור וכנשיא כבוד של הקהילה. הוא שימש כדוברם של סוחרי העיר בפני השלטונות, ובשנת 1869 נתמנה כסגן הקונסול של הממלכה האוסטרו-הונגרית במוגדור. על נייר המכתבים הרשמי של משרדו, התנוסס שמו בתוספת תואר הכבוד "De", בזו הלשון: J. de A. Elmaleh. בהיותו איש ציבור אמיד ומשכיל, נקרא להימנות על "סוחרי המלך"2. סוחרים אלה שימשו כסוחרים עצמאיים של המכזן" (שלטונות האוצר), ואת כספו ניהלו בעסקיהם עם כל העולם, אם כבעלי מונופולין על ענפי ייבוא וייצוא ואם כשותפים עם בית המלוכה. אלה שוכנו ברובע "הקאסבא"3, הרובע האדמיניסטרטיבי שבסמוך לנמל הדייג והמסחר, יחד עם פקידי השלטון הרשמיים והנציגויות הדיפלומטיות השונות, נהנו מפטור של"הגידה" ומפריבילגיות אחרות. בגלל מעמדו הרם, זכה ר' ״סף אלמאליח ללוות את משה מונטיפיורי בפגישתו עם הסולטאן בשנת 1864 במראקש, על מנת ־מסור לו את אגרת ממשלת הוד מלכותו האנגלי, ובה בקשה לנהוג בחסד ביהודי הממלכה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר