שירתו של הרשב"ץ – הקדושתא ופיוטי רשות

ב. הקדושתא%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%a8-%d7%a6%d7%9e%d7%97-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%91%d7%a5

בכ״י בימ״ל בניו יורק 9041 נמצאה קדושתא שכתב הרשב״ץ. הימצאותה מלמדת על המודעות שהייתה לרשב״ץ לצורות פייטניות קדומות. הקדושתא היא הנכבדת מכל סוגי הקרובה: היא באה לעטר את עמידת שחרית שיש בה קדושה.

תוכנה של הקדושתא נרמז בכתובת שבראשה ׳על חילות אדום׳. הקדושתא מתארת את האימה מחילות הנוצרים המאיימים על היהודים להמיר את דתם, את הפולמוס עם הנצרות ואת בקשת הדובר שה׳ יציל אותו מידה, יגאל את בניו שנשארו נאמנים לו וייפרע מהנוצרים.

בחינת מבנה הפיוטים של הקדושתא מראה כי מלבד הסילוק כל הפיוטים כתובים במחרוזות ארבע־טוריות. הטור האחרון בכל המחרוזות, גם של הסילוק, הוא סיומת מקראית החותמת במילת קבע המביעה את רעיון הקדושתא כפי שהוא מוצג בכתובת המופיעה בראש הקדושתא ׳על חילות הנוצרים׳.

הקדושתא של הרשב׳׳ץ מגובשת הן מצד מילות הקבע בכל הפיוטים, המתקשרות ביניהן מבחינה רעיונית, והן מצד אקרוסטיכון החתימה, המופיע בכל ארבעת הפיוטים: במגן ׳שמעון׳ ובמחיה שם אביו ׳בר צמח חזק׳, במשלש שמעון ובסילוק ׳אני שמעון חזק׳.

פסוקי השרשרת במגן, המחיה והמשלש הם בסדר הפוך להופעתם במחרוזות הפיוט. בשרשרת הפסוקים הפייטן רושם לא רק פסוקים שהם סיומות מקראיות במחרוזות, אלא גם פסוקים הנרמזים בגוף המחרוזת.

הפיוטים ׳אתה חונן׳(מו 7) ו׳השיבנו אבינו׳(מו 8), המופיעים אחרי הקדושתא של הרשב״ץ, יוצרים רצף בתפילה. מבחינת התבנית אנו רואים כי שני פיוטים אלה כתובים באותו דגם, ׳שיר חד־חרוזי׳. האקרוסטיכון בשניהם מקשר אותם לחטיבה אחת. בפיוט ׳אתה חונן׳ החתימה היא ׳שמעון׳, ובפיוט ׳השיבנו אבינו׳ החתימה היא המשך של הפיוט הקודם – ׳בר צמח׳.

הטור האחרון בשני הפיוטים כולל מילים המקשרות את הפיוט לפסקת התפילה שהוא מיועד לה.

ג. פיוטי הרשות

הרשויות הן אחד החידושים המקוריים של הפייטנות הספרדית. בעזבונו של הרשב״ץ נמצאו שלוש רשויות: שתי רשויות לחתן, המיועדות לאמירה לפני ׳ישתבח׳ – הראשונה ׳ישתבח שם אל׳(מח) והשנייה ׳שובה שביתנו׳(מז), ורשות שלישית בשם ׳אלוה מתימן יבוא׳(מט), שאותה חיבר למצוות לא תעשה.

פסקת ׳ישתבח שמך לעד מלכנו׳ לא פויטה בספרד בין הרשויות. מכאן שהרשב״ץ הרחיב את מערכת הפיוטים שלפני ׳ברכו׳ בסוגה חדשה.

הרשב״ץ הכיר את רשויותיו של יוסף אבן אביתור ואף פירש את פיוטו ׳אשר אשש׳, שהוא רשות ל׳ברוך שאמר׳. ברשות ׳ישתבח שם אל׳(מח) ניכרת השפעת רשויות הנשמת של אבן אביתור. פיוטי הנשמת של אביתור עשויים כמעט כולם סטרופות תלת־טוריות בלתי שקולות ומחורזות בחרוז אחיד. כולם חתומים בשם הפייטן. מחרוזותיהם פותחות כולן במילת הקבע ׳נשמת׳ ומסתיימות בפסוק מן המקרא, פרט למחרוזת האחרונה, המסתיימת במילות הפתיחה של פסקת התפילה ׳ואילו פינו מלא שירה כים׳.

גם הרשות של הרשב״ץ לשבת חתן, ׳ישתבח שם אל׳(מח), כתובה בתבנית סטרופית בעלת שש מחרוזות, כולן תלת־טוריות בלתי שקולות ומחורזות בחרוז אחיד. כל מחרוזת פותחת במילת הקבע ׳ישתבח׳, הרומזת לייעוד הפיוט, ומסתיימות בפסוק מן המקרא, פרט למחרוזת האחרונה, המסתיימת במילות הפתיחה של פסקת התפילה ׳ישתבח שמך לעד מלכנו׳.

אחרי הטור הראשון משובצת ברכה משבע הברכות לחתן וכלה. ברכה זו מתקשרת למילה הפותחת ׳ישתבח׳, בכך שהיא מתארת את הקב״ה שאותו משבחים.

בשיבוץ הברכה משבע הברכות לחתן וכלה מחוץ לטורי המחרוזת ניכרת ההשפעה של רשויות אביתור: הרשות לנשמת לשבועות, ׳נשמת ידידים הנחלת׳, והרשות ל׳ברוך שאמר׳, ׳ברוך אשר אישש׳. ברשות לנשמת הוציא אביתור את הנשוא ממסגרת הטור הראשון של מחרוזותיו, לא צירף אותו אל הטור השני אלא עשה אותו מילה חריגה, כנראה כדי שתיאמר כמענה מפי הציבור.
הרשב״ץ הלך בדרכו של אביתור, אלא שבמקום מילה הוא הוציא ברכה משבע הברכות לחתן וכלה ממסגרת הטור הראשון של מחרוזותיו. ברכה זו מעידה על ייעוד הרשות.

ברשות ל׳ברוך שאמר׳ ׳אשר אשש׳ אביתור מחדש חידוש גדול בכך שהוא מסיים את הסטרופות בפסקותיה של ׳ברוך שאמר׳. פסקאות של תפילת קבע משמשות בתפקיד שהיה מיועד לפסוקי המקרא בלבד, והרשב״ץ משתמש בברכה משבע הברכות כסיומת לטור הראשון בכל מחרוזת.

יש לציין כי הרשב״ץ קישר את הטור השלישי במחרוזות, שהוא סיומת מקראית, לברכה המופיעה בהן. כך לדוגמה במחרוזת הראשונה הברכה היא ׳אשר אסר לנו את הארוסות׳ והסיומת המקראית היא ׳כי על כל כבוד חופה׳. הקישור הוא רעיוני: החופה נערכת לאלה שאינן ארוסות. במחרוזת השנייה הברכה היא ׳שהכל ברא לכבודו׳, והסיומת המקראית היא ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו׳ – קישור רעיוני ומילולי.

מבחינת התוכן רשות זו משבחת את הקב״ה באמצעות שבע הברכות. מחרוזת אחת לפני הסוף מסתיימת בבקשה שה׳ יפקח את עינו על החתן וישמח את כלתו, והמחרוזת האחרונה מסתיימת בביאת המשיח ובהארת חשכת הגלות.

הרשות השנייה ל׳ישתבח׳, ׳שובה שביתנו׳(מז), כתובה במתכונת הרשויות של רשב״ג. מבחינת התוכן רשות זו עוסקת בבקשת הגאולה. ייעודה כרשות לחתן נרמז בבית הרביעי במילים: ׳ובראש שמחות את ציון כטוטפות נעלה׳, שהן שיבוץ הפסוק מתה׳ קלז, ו: ׳תדבק לשוני לחכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי׳, שהחתן אומר תחת החופה לפני שבירת הכוס.

הרשות השלישית שבידינו, ׳אלוה מתימן יבוא׳ (מט), מופיעה בסדר ליום ב׳ של שבועות. מבחינת התכנים רשות זו פותחת בתיאור מעמד הר סיני, קבלת התורה, הדגשת נצחיותה ואזכור מצוות עשה ותועלתן לאדם. ברשות שזורים דברי שבח על נפלאות הבורא והיא חותמת בבקשה לגאולה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוקטובר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר