ארכיון יומי: 23 באוקטובר 2016


סדר הושענא רבא סימנים תרסד, תרםח־תרםט

 %d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%99%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%93%d7%99%d7%95%d7%aa

סדר הושענא רבא סימנים תרסד, תרםח־תרםט

זמירות כיום טוב מרבים                      ונרות כיום כִּפּוּר בהושענא רבה

ומנענעים בלולב לבד כשאר הימים      ולהקיף נוטלים ערבה

חדשה ובליל שמיני אומרים                 זמן בקידוש וחג עצרת בְּחִבָּה

בבגדי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה (יח׳ כז, כ)

 

5 טְהֹר יָדַיִם יִתְפַלֵּל שַׁחְריִת                           והלל ומוציא שלושה ספרים

ובראשון קורא כל פרשת וזאת הברכה         ובשני בראשית וכל שבעה ימים סדורים

 יהיו ובשלישי ביום השמיני                           והפטרת ויהי אחרי מפטירים

וָאֲשַׁלְּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְׁשִׁרִים (בר׳ לא, כז)

 

כל הבכור יקראו במקום                      אשר עושים שני ימים טובים

10 ובשבת מתחילים מֵעַשֵּׂר תְּעַשֵׂר                 וּבַשֵּׁנִי פָרָשַׁת בֵּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נוֹבְבִים

למפטיר והפטרת ויהי ככלות                  חברים מקשיבים

                              כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים (דב׳ לב, ב)

 

משיב הרוח ומוריד הגשם יכריז החזן   קודם מוסף ובמקום שעושים

שני ימים בליל תשיעי                              בברכת הזמן מקדשים

15 נדיבי עם וקריאת והפטרת בני      ארץ ישראל אתמול דורשים

                            וְהַיָמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִיִם וְנַעֲשִׂים (אס׳ ט, כח)

 

  1. זמירות… בהושענא רבה: מרבים לומר זמירות בהושענא רבה כמו ביו״ט, או״ח תרסד, א. ונרות… רבה: נוהגין להדליק נרות בהושענא רבה כמו ביום הכיפורים, שכן הושענא רבה זהו יום חיתום הדין, או״ח תרסד, א. 3-2. ומנענעים… ערבה: נוהגים להקיף ביום זה בלולב כמו בשאר ימי החג, תרסד, ג, ונהגו להקיף בו גם בערבה חדשה, או״ח תרסד, ג. 3. ובליל… בחיבה: בליל שמיני אומרים בתפילה יחג העצרת הזה׳, ובקידוש מוסיף ברכת זמן, או״ח תרסח, א. 4. בבגדי… לרכבה: בגדי חופש, על פי יחי כז, כ, ופירש רד״ק שם, ׳והם בגדים יקרים׳, המשיל את היום השמיני לבגד יקר, שהרי נקרא עצרת, לפי שהוא מוקדש לעם ישראל, בעוד שבכל ימי החג הקודמים הקריבו קורבנות למען אומות העולם. 6-5. טהר… ספרים: נוטלים ידיים לתפילת שחרית, ומוציאים שלושה ספרי תורה, בראשון קוראים פרשת ׳וזאת הברכה׳ (דב׳ לג עד לד), ובשני קוראים פרשת בראשית כל מעשה הבריאה עד ׳אשר ברא אלוקים לעשות׳ (בר׳ א, עד ב, ג), ובשלישי קוראים למפטיר ׳ביום השמיני עצרת׳ (במי כט, לה-לט), או״ח תרסח, ב. 7. ויהי אחרי: והיא ההפטרה לשמיני עצרת, (יהו׳ א, א־ט), או״ח תרסח, ב. 8. ואשלחך… ובשירים: שמחה ושירים באו לעניין השמחה בשמחת תורה, והלשון על פי בר׳ לא, כז. 9. כל… טובים: בחו״ל שעושים שני ימים טובים, ביום הראשון מוציאים שני ספרי תורה (ולא שלושה), בראשון קוראים ׳כל הבכור׳(דב טו, יט, – טז, יז), וביום התשיעי שהוא יו״ט שני, עושין הסדר של שמחת תורה כנזכר בשורות 6-5. או״ח תרסח, ב. 10. ובשבת… השמיני: חל היום השמיני בשבת, קוראים ׳עשר תעשר׳ (דב׳ יד, כב – טז, יז), או״ח תרסח, ב. ובשני: מפטיר קוראים ׳ביום השמיני עצרתי (במי כט, לה-לט). 11. ויהי ככלות: והיא הפטרה לשמיני עצרת, (מל״א, ח, נד-סו). חברים מקשיבים: על פי שה״ש ח, יג. 12. כשעירים.״ וכרביבים: הדימויים מוסבים לתורה, על פי יל״ש רמז, תתקמב, ימה טל כל העולם שמחים בו, אף דברי תורה כל העולם כולו שמחים בהם׳, והלשון על פי דב׳ לב, ב. 14-13. משיב… מוסף: קודם מוסף של שמיני עצרת אומרים תיקון הגשם, והש״ץ מכריז ׳משיב הרוח ומוריד הגשם/ או״ח תרסח, ב. במקום שעושים: בחו״ל שעושים שני ימים טובים לשמיני עצרת, גם בליל תשיעי אומרים ברכת זמן בקידוש, או״ח תרסט, א. 15. נדיבי עם: על פי תה׳ מז, י, ובמקור ׳נדיבי עמים׳. והפטרת… דורשים: ביום התשיעי קוראין ההפטרה של היום השמיני כמו בארץ ישראל – ׳ויהי אחרי מות׳(יהו׳ א, א-ט), או״ח תרסט, א. 16. והימים… ונעשים: במילים ׳הימים האלה׳ מכוון הפייטן לשני ימים טובים של גלויות שיש לעשותם כמצוות חכמים, והלשון על פי אס׳ ט, כח.

גדולי ורבני המאה הרביעית- הדור השני להתיישבות המגורשים

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

ובכן חי רבי וידאל הצרפתי זה, הידוע בין חכמי המערב בשם " רבי וידאל השני " כשמונים שנה, רבי אברהם הכהן הרופא, סביב לשנת שנ"ח הוא נולד בערך בשנת ש"ג, ואז סביב לשנת שנ"ח נחשב בין גדולי הרבנים. אכן אחרי זקנתו לא יכול, כנראה, להשאר ולמלא תפקיד כזה ולכן לא נמצאהו עוד מנוי בין רבני המעמד, הוא האריך ימים ובהיותו כבן מאה ועשר שנים בשנת תי"ג נסע ירושלימה וימת שם אחרי ירחים מספר, ושני בנים היו לו בפאס אשר גם המה היו רבנים וגדולי דור.

רבי שמואל בן חביב שנ"ח – שס"ט, ואולי בנו של רבי חיים בן חביב הנזכר בדור הקודם. רבי יהודה עוזיאל השני, וכנראה הוא רבי יהודה בן רבי שמואל עוזיאלשהיה חתן רבי יצחק פלייאג'י כנזכר בספר התקנות בתקנה של שנת שמ"ח – 1578, זמן רבנותו בין שנ"ג – שס"ג, והיה רב גדול ומפורסם, חיבר ספר " בית העוזיאלי " דרשות, שנדפס בנונציה, גם חיבר ביאורים על התנ"ך וביאור על פירוש רש"י עליו השלום. הוא מת בין שס"ג – שס"ד.

רבי יצחק אבן צור בנו של רבי משה בן צור הנזכר בדור הקודם ש"ן – שס"ג ולו היו בפאס עוד שני אחים, הרב אברהם בן צור והרב שמואל בן צורי. אכן רק רבי יצחק – שכנראה היה גם הגדול בשנים – הוא שנתפרסם בין רבני הדור וימנה לאחד מגדולי המעמד, הוא נהרג על קידוש השם מסבה לא נדע שחרה, וכנראה שנהרג אז בשנת שס"ג – 1603, שנת התגברות הרעב בפאס.

רבי שמואל בן רבי סעדיה אבן דנאן, הרב הזה האריך ימים במשרתו וגם הצטיין ביותר בספרות יהודי המערב אז, הוא נולד בסוף המאה השלישית ובהיותו נער למד בישיבת רבי שמואל חאגיז הנזכר בדור הקודם, ואחר כך למד לפני רבי משה סידי קארו הלוי אחד מחכמי פאס. סביב לשנת ש"ל בעוד רבי סעדיה אביו חי שרת רבי שמואל בתור סופר בית הדין יחד עם חכם אחר שמו רבי מכלוף בן אסולין. בשנת ש"ם מצאנוהו שהשיב בתור אחד מהבית דין תשובה אחת לעיר מראכש להרב שהיה אז שם רבי יצחק קורייאט שיזכר לפנינו.

בשנת ש"ן היה גם לאחד מרבני המעמד, ופעמים רבות כשלא יכלו כל חברי המימד להתאסף מפני איזה צרה, החזיק הוא מעמד להיות גם דן יחיד. בשנת שס"ז אחרי שמת רבי סעדיה בן רבוח, מלא הוא את מקומו וימנה אז לראש רבני המעמד וכן נשאר במשרתו זאת עד יום מותו בין שנות שפ"א שפ"ח, ובכן היו ימי חייו בערך תשעים שנה. ברור הדבר שחיבר איזה ספרים, מהם ראיתי בכתב יד, ספר " חידוש דינים " שנכתב בים ש"ע – שע"ה, ובו יחצום שמו לרוב שב"ד, בספרו זה יתראה לעינינו כבקי גדול ומומחה במנהגי יהודי המערב ותקנות חכמי קסטיליה, כן יזכיר שם מכתבי יד רבני ספרד שהיו אתו, מחביריו וידידיו ביותר יזכיר את רבי היודה עוזיאל, רבי שיעיה בקיש, וחכמים אחרים שלא נודעו אלינו והם, רבי ברוך בן חיים, רבי עמרם השוחמי, רבי עמרם בן ראש, ורבי משה סידיקארו הלוי רבו שזכרנו.

גם החליף מכתבים עם רבי יונה דוראן מאלג'יר, זולת ספרו " חידושי דינים " הנזכר שהוא רק שארית הפליטה מחיבוריו, נשאר לנו עוד זכרונות אחדים שכתב הוא מקורות שאירעו בזמנו.

רבי ישעיה בקיש ש"ס – ש"ע חבירו של רבי שמואל אבן דנאן הנזכר, ותלמידו של רבי יהודה עוזיאל הנ"ל, הוא היה מקובל גדול וממנו נמצאו עוד קטעים מביאוריו במקצוע זה, גם חיבר פסקי דנים והשתמשו בם רבני המערב שאחריו.

רבי אהרן אבן חיים בן רבי אברהם בן רבי שמואל ש"ס – שס"ז תלמיד של רבי יוסף אלמושנינו הנ"ל, הוא נסע אחר כך מפאס לארצות המזרח ושם נתפרסם יותר לרב וגדול בתורה שמה הדפיס את ספריו, " קרבן אהרן " על תו"כ, ו " מדות אהרן ", ו " לב אהרן " שכולם לפי הנראה ברור חיברם עוד בהיותו בפאס.

וזולת שלושת ספריו ההן שנדפסו חיבר עוד " מצח אהרן " ו " מצנפת אהרן ", ופירוש על ספרי ועל המכילתא, ומדרש ציון הזהב על שיר השירים, שהיו בתכת יד ולא נדפסו. רבי יצחק אבן זמרא, או בן שמירו שס"ב – שס"ט בשם כזה נודע כבר חכם גדול ומשורר מצוין באפריקה הצפונית, הוא " רבי מנדיל יצחק אבן זמרה " בעל הפיוטים הרבים אשר במחזורי מנהג אפריקה, ושגם רבי אברהם גבישון יזכיר הרבה משיריו ויקראהו " המשורר הגדול בזמנו ".

המשורר הווא לפי מה שידענו ברור חי עוד אחרי שנת של"ג, ולכן הדבר ברור כי רבי יצחק בן זמרה במשורר ההוא, הוא בעצמו רבי יצחק בו זמרה זה שחי בפאס ושחתום על שנת שמ"ט בספר התקנות, ולפי הנראה היה בנו של רבי אברהם בן זמרה רב בסאפי הנזכר בדור הקודם, שגם הוא לפי מה שכתבנו משורר ומליץ גדול, ויתכן כי בא רבי אברהם הנזכר או בנו רבי יצחק מעיר אסאפי לפאס ויתיישב בה.

רבי יוסך הכהן, חתום בספר התקנות בשנת שס"ב, והוא מת ביום ח' בחשוןשנת שע"א\ רבי יחחיא בירדוגו בן רבי אהרן, שס"ב – שס"ט, בשנת שס"ט או אחרי כן זמן מה, לרגלי הרדיפות שקרו אז, נסע הרב לעיר תיטואן ושם נמנה בשנת שע"ד או קודם, לסגן רב העיר ההיא רבי מיוסף ביבאס, שיזכר הלאה רבי יצחק ביבי חתום בשנת שס"ו וחיבר כנראה ביאורים בתנ"ך.

רבי ישראל אבוחצירא(בבא סאלי)- סיפורים קצרים

רבי ישראל אבוחצירא(בבא סאלי)בבא סאלי זצוקל

רבי ישראל אבוחצירא(1984-1889) צדיק ומקובל הידוע בכינוי ה״בבא סאלי". נולד במחוז תפילאלת שבמרוקו למשפחת מקובלים ובעלי מופתים, נכדו של ה״אביר יעקב״. מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים, ובגיל שמונה־עשרה החליף את אביו וקיבל את ראשות הישיבה. בראשית שנות החמישים עלה לארץ אך חזר למרוקו בשל המצב הרוחני הקשה ששרר בקהילות היהודיות שם. בשנת 1964 שב לארץ והתיישב בנתיבות. התפרסם בציבור כעושה מופתים ורבים צבאו על ביתו לקבל את ברכתו. היה מיודד מאוד עם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ומתומכי אגודת ישראל.

כוונה בתפילה

פעם אחת עמד הבבא סאלי בתפילה ופורעים ערבים ירו לעבר בית הכנסת. כל הקהל ברח, אך הוא נותר על מקומו בתפילת עמידה. כשסיים ״עושה שלום״ לא ראה איש בבית הכנסת ויצא החוצה לחפש את קהל המתפללים. כשמצאם בחוץ שאל, ״להיכן הלכתם?״ השיבו לו, ״וכי לא שמעת את היריות?!״ ״לא,״ ענה להם הבבא סאלי, ״לא שמעתי דבר.״ כשחזרו לבית הכנסת גילו קליע נעוץ בקיר הסמוך למקום שבו עמד. לימים דרש הרב מרדכי אליהו שהבבא סאלי נקרא כך בגלל כוח תפילתו, שכן המילה ״סאלי״ בערבית פירושה תפילה.

כיבוד הורים

פעם הגיע נער צעיר מלווה בשני הוריו לקבל עצה מפי הבבא סאלי. ההורים התלוננו כי הבן אינו מכבדם כראוי. לשמע הדברים החל הבבא סאלי לבכות בכי מר, פנה אל הנער והחל מספר לו עד כמה הוא מתגעגע להוריו שלו שנפטרו זה מכבר, והוסיף שהיה מוכן להפוך את העולם כדי לשהות במחיצתם ולו לעשר דקות, לחבקם ולנשקם בפעם האחרונה. הנער התרגש מן הדברים והבטיח לשנות דרכיו לאלתר.

כוח הדיבור

פעם שאל הרב מרדכי אליהו את הבבא סאלי מנין הכוח שיש לו, הגורם לברכותיו להתקיים. השיב לו הבבא סאלי שמקור הדבר בזכות אבות. התעקש הרב מרדכי אליהו ואמר לו, ״תורה היא וללמוד אנו צריכים.״ אז השיב לו הבבא סאלי שהסוד תלוי בפסוק ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִיו יַעֲשֶׂה״(במדבר, ל׳ ג). ״יש לחלק הפסוק לשניים,״ אמר. ״כאשר אדם ׳לא יחל דברו׳ – כלומר אינו מחלל את דיבורו ומפר הבטחותיו אלא להפך, הוא מקדש את דיבורו ־ אזי הוא זוכה ל׳ככל היצא מפיו יעשה׳: בשמים שומעים את דברו ועושים כפי שביקש.״

לקבל השבת מוקדם

בביתו של הבבא סאלי נהגו לקבל את השבת מוקדם. שבת אחת, דקות ספורות לאחר שהדליקה נרות שבת, נזכרה אשתו ששכחה להניח מאכל אחד על התנור. היא לא רצתה להניח את הסיר בעצמה וביקשה מהעוזרת לעשות כן. כעבור כמה רגעים נתקל מישהו מבני הבית בתנור וכל הסירים נפלו, ותוכנם נשפך על הארץ. שאל הבבא סאלי מה קרה וכשסיפרה לו הרבנית אמר, ״רצו להרוויח עוד מאכל והנה הפסידו את המאכלים כולם.״

פיוטים הם הם דברי תורה

פעם התארח אצלו בשבת תלמיד חכם. במהלך הסעודה שרו פיוטים רבים ובסיומה ביקשו לברך ברכת המזון. תמה האורח, ״מדוע לא אמר הרב דברי תורה?״ השיב לו הבבא סאלי, ״אצלנו הפיוטים הם הם דברי תורה.״

מצוות פרו ורבו

לבתו של הבבא סאלי נולדה בת. בחגיגת שמחת הבת אמר הבבא סאלי, ״יש מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי בשאלה מתי מקיים אדם את מצוות פרו ורבו. לפי בית הלל כאשר זוכים לבן ובת, ולפי בית שמאי כשנולדים שני זכרים. ואנו מכריעים כבית הלל. וסימן לדבר בעת מתן תורה בו נאמר ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות י״ט ג), ודרשו חז״ל, לבית יעקב – אלו הנשים; לבני ישראל – אלו הגברים. את התורה ניתן לקבל רק כשיש שלמות וזו מחייבת שיהיו בקהל ה׳ גם אנשים וגם נשים.״

קדושה אני מבקש

פעם ראה את חתנו יוצא מן השירותים ורוחץ ידיו בברז ולא בעזרת נטלה. הוא ניגש אליו והעיר לו, ״תמיד טול ידיך עם כלי.״ השיב לו חתנו שדבר זה לא מוזכר בפוסקים. השיב לו הבבא סאלי, ״כאשר מדברים על קדושה לא מחפשים בפוסקים.״

מתוך הספר " חוכמה מקדם " חזי כהן

אישה שפנתה לקהילה בבקשה לסייע בשחרור בעלה ובנה ממאסר במאה ה-19.

אישה שפנתה לסולטאן והצליחה לשחרר את בעלה ממאסר – 1894.נשות חיל במרוקו

על פי מקור משנת 1894 נאסר יהודי ממוגדור בשם שמעון אביטן על ידי המושל לאחר שהציג מכתב, שנכתב על ידי הסולטאן, אך התברר שהמכתב מזוייף. אשתו עשתה מאמצים לשחררו, אך לא הצליחה.

היא הגיעה לסולטאן כרעה לפניו ברך וביקשה רחמים, אולם הסולטאן סירב לשחררו והציע להעמידו למשפט. הוא אפשר לו לבחור בין קאדי, דיין יהודי או שופו נוצרי. האישה לא התייאשה ; כשראתה שהסולטאן עומד לעזוב את מראקש נקטה בצעד נוסף, היא נשאה את תינוקה בידיה וכאשר הלך הסולטאן להתפלל עמדה לפניו, הציבה את התינוק לפני סוסו וצעקה :

" אם הוד מלכותו לא ישחרר את בעלי, לא יהיה  מי שידאג לתינוק " ; הסולטאן התרשם מהמעשה ופקד לשחרר את הנאשם.

הרב חיים משאש כתב על " יהודי נהרג בדרך ארץ פלשתים ( הברברים ) ואחר ההשתדלות מאשתו ואחיה אצל השרים הושם כופר נפשו על הדוואר של הגויים שנהרג בגבולם ולקחה אישתו ויורשיו סך הגון.

נשים פונות לקהילה.

אישה שפנתה לקהילה בבקשה לסייע בשחרור בעלה ובנה ממאסר במאה ה-19.

יהודי יצא שוורים, כנראה מהעיר תיטואן, באמצעות בנו לגיברלטר. כעבור זמן מה תבע הממונה על המכס מהאב את דמי המכס על הייצוא, אך לאב לא היה במה לשלם משום שהבן הפסיד במכירה.  הכניסו את האב לבית הסוהר עד שיפרע את החוב. כשחזר הבן מגיברלטר נאסר אף הוא מייד ברדתו מן הספינה. לאחר חודשי המאסר אחדים.

בראות אשת יעקב ( האב ) כי כלתה אליהם הרעה, שלא יצאו משם עד שיפרעו המכס, הייתה הולכת ובאה אצל יחידי הקהל הקדוש באמור להם בתחינות ובקשות, שיפרעו בעד בעלה ובעד בנו הנזכר ויכתבוהו ( החוב ) עליהם.וכשירחיב ה' את גבולם יפרעו להם.

והם דוחים אותה מיום ליום. אחר כך נתרצו לדבריה על מנת שיכתבו הסך הנזכר בערכאות של גויים ובסופרי ישראל, וכן היה שפרעו היחידים המכס הנזכר ויצאו מבית האסורים ונזקף הסך הנזכר עליהם בערכאות של גויים.

בעקבות אלימות בין נשים פנתה אישה לערכאות וקבלה לפני השר.

בתעודה ללא תאריך, בכתובה בכתב ידו של רבי יקותיאל בן עמרם אלבאז מצפרו, מסופר על מחלוקת שנפלה בין שתי קבוצות של נשים : עיישא, אלמנת מתתיה בן זכרי, וכן בתה דונה, אשת רבי אהרן אפרייאט, נאשמו באלימות נגד גרסייא הרושא, אלמנת מסעוד בן חמו, ובתה רבקה, אשת הרב יהושע נחמני.

כאשר נטתה בתה של רבקה למות הזמינה אמה, גראסייא, ערכאות של גויים וכתבה שטר קובלנה על עיישא, שאם תמות בתה תשלם המכה כופר נפש ותיענש. הבת נפטרה והשר תפס את יהושע נחמני ואת אחיה של עיישא, רפאל אברהם, ואסרם.

גראסייא קבלה לפני השר וזה כתב בנדון לשר אחר. לפני כן בא דוד, אחיה של עיישא, אל החכם בתלונה נגד יריבם וביקש שהמחלוקת תדון בפני בית הדין. למרות זאת הובאה התלונה בפני השר.

עובדיה תעודה מספר 200.

תעודה מספר 200 מתוך הכרך הראשון " קהלת צפרו " לרבי דודו עובדיה זצוק"ל

. להיות שהכבודה עיישא אלמנת כבוד הרב מתתיה אבן זכרי והכבודה דונא בתה אשת כבוד הרב אפרייאט נפלה מחלוקת ביניהם ובין הכבודה גראסייא דמת' הרושא אלמנת הי' מסעוד המכונה חמו ידיע אדב' ובתה הכבודה רבקה אשת הרב יהושע נחמני.

והייתה להכבודה רבקה הנזכרת בת אחת ובתוך זמן מחלוקתם נטתה למות והלכה הכבודה גראסייא הנזכרת, והזמינה ערכאות של גויים וכתבה תדמיא דרוח ( שטר בערכאות בהודאת המוכה שהכהו שאם ימות, הלה שהכהו ישלם כופר נפש ויענש ), על עיישא ובתה דונה הנזכרת.

וכשמתה הבת הנזכרת שלח השר ותפס ליהושע הנזכר ולהי' רפאל אחי עיישא הנזכרת ועמדה גראסייא הנזכרת וקבלה לפני השר וכתב אגרת לשר סי לקאייד פאראג'י עז"א על רזא דנא, וקודם שלוח השר האגרת הנזכרת בא לפנינו הרב דוד אחי עיישא הנזכרת לפי שרפאל אברהם הנזכר היה בבית הסוהר וכבוד הרב אהרן אפרייאט הנזכר.

והזמינו את גראסייא הנזכרת לפנינו והתרו בה התראה גמורה לאמר דינא קא בעינא כי מקבלים עליהם כל מה שיחייב הדין דין תורה שתתעלה, ולכן תראה כדת מה לעשות שלא לשוח האגרת הנזכרת ואם באולי הגיעו הדברים לשר הנזכר והגיע לשום אחר מהם שום נזק ודררא דממונא הן רב הן מעט על גראסייא ובתה הנזכרת להדר וקבלה התראתם בתשובתה אמרה שעל אף יגיעו הדברים לשר ואפילו אם הגיע להם דררא דממונא יעשו עמהם מה שהדין נותן ולראיה בידם חתום פה והיה זה….

בכתב ידו של הרב יקותיאל אלבאז.  

אלמנת התורגמן חיים סיקסו פונה לשגריר בריטניה במרוקו לקבלת עזרה

אלמנת התורגמן חיים סיקסו פונה לשגריר בריטניה במרוקו לקבלת עזרהנשים יהודיות

בקרב היהודים שהועסקו על־ידי הנציגויות הזרות בתפקיד תורגמנים היו משפחות שבהן עבר התפקיד מאב לבן לעתים  כמה דורות, בהן משפחות אבנצור וסיקסו .(Sicsu)

חיים סיקסו הוא בן למשפחת תורגמנים בשירות הדיפלומטי בטנג׳יר. השגריר הבריטי דרומונד האי מינה אותו לפקיד בשגרירות הבריטית בעיר אצל הקונסול ריד (Reade)  ב־1856, וכבר אז החל לעבוד כתורגמן במקום אביו דוד, שחלה ב־1866 בגיל 33 עדיין לא היה מעמדו ברור, ועלתה שאלת זכויותיו לפנסיה. האוצר בלונדון הודיע לו כי כדי לקבל פנסיה עליו להיות מצויד בתעודה מהשירות הציבורי civil servant ולשם כך, לפי החלטת האוצר מ־1859, עליו לעבור מבחן. הוא כתב , לדרומונד האי ב־5 במרס 1866, כי הוא מעדיף שלא להיבחן ולוותר על פנסיה. לפי מידע מ־19 בינואר 1872 הוא מכהן כבר 15 שנים בתפקיד זה, ועתה התפטר בגלל סכסוך. בשנות השבעים המשיך לעבוד כתורגמן, ומילא תפקידים שונים בשגרירות, ובהם הממונה על רכושה והמפקח על התיקונים בביתה. ב־1880 נלווה לביקורו של דרומונד האי אצל הסולטאן, וכשכולם כרעו לפניו הוא לא כרע. נפטר ב – 1894

אביו של חיים, דוד סיקסו, נזכר לראשונה ב־1829 כתורגמן לקונסוליה של פורטוגל. מ־1844 ועד פטירתו ב־25 במרס 1866 עבד בשירותה של השגרירות הבריטית בטנג׳יר. הוא זכה לאמונו של ג׳והן דרומונד האי. זה העריך את כישוריו והיה לוקח אותו למסעותיו ולפגישותיו עם הסולטאן ועם וזירים ודאג כי יחולו עליו כל הפריבילגיות כעל שאר אנשי הצוות, למרות היותו יהודי. דוד סיקסו גם ייצג אותו בפגישות עם אישי הממשל. ב־6 בנובמבר 1846 כתב דרומונד האי כי סיקסו מילא תפקיד בשליחותו למראכש ב־.1844 באותה השנה, לאחר שנפטר יצחק אבנצור, מונו שני תורגמנים על־ידי השגריר הבריטי: דוד סיקסו וחתנו אהרן אבנצור. יצחק סיקסו נזכר בינואר 1872 כתורגמן של קונסול אוסטריה. אברהם סיקסו כיהן כתורגמן של משלחת גרמניה בטנג׳יר, וכן של קונסול בלגיה שם בשנות השבעים והשמונים של המאה ה־19, וקיבל את אזרחות בלגיה ב־1888. הוא קיבל את פניו של לאופולד מלך הבלגים כאשר זה ביקר בטנג׳יר ב־.1900 אחיו יעקב מילא תפקיד זה אחריו עד פטירתו ב־.1907 דודו כיהן בתפקיד תורגמן לשגריר גרמניה במרוקו, ואחיו יחיא שירת את ספרד מגיל 20, בתפקיד תורגמן, ופרש ב־1876, לאחר חמישים שנות שירות. אהרן, לא ידוע הקשר המשפחתי בינו לאחרים, כיהן בתפקיד קונסול ספרד ברבאט, כפי שנזכר בתעודה מ־23 באוגוסט 1894. התעודה היא מתקופת שלטונו של הסולטאן עבד אלעזיז הרביעי.

Tangier 3rd September 1894

  1. E. Ernest Mason Satow Esq[uire] C. M. G.33 H. B. M's Minister Plenipotentiary May it please our Excellency

Your memorialist, widow of Haim Sicsu, most respectfully implores your kind offices on her behalf and her orphaned daughters. The death of her husband has left her penniless and without any resources whatsoever and she looks with confidence to your excellency as the Representative of H.B. Majesty in Tangier to use your kind influence in obtaining from H.M,s Government a pension for her, so that her declining days may not be made heavier and sadder by that of want.

Your memorialist begs respectfully to add, that her deceased husband and supporter was for 35 years Interpreter to the British Consulate which post was also held by his father before him for nearly half a century and that since the Portal agency has been established, he has had charge of and contributed in some degree to it's development. The fact that her husband died in comparative poverty and depended solely on his salary, go to prove that his career has been honorable and straight forward. Your memorialist feels it her duty to mention that her husband inherited from his parents a small property, but owing to the fact that his pay was just sufficient to maintain his family, it has had to be allowed to fall into decay and mortgaged, with the further burden left to her of paying interest, and the support of her young children; were it otherwise, she would not have had to be under the painful circumstance of soliciting your Excellency's good offices on her behalf.

Your memorialist trusts that the long and faithful services of her husband complied with the fact that he formerly accompanied the Ambassadors of H. B. Majesty to the Court of Morocco on many occasions, and on one with the late Sir William Green34 where he contracted his sickness from which he so long suffered and which contributed in a great measure to his death, will be taken into respectful consideration and that your Excellency whose charitable and generous feelings in the short time you reside amongst us are so well known will kindly recommend my petition to Her Majesty's Government and consider the widow in her great trouble.

For whom your memorialist will ever pray

Your Excellency's humble and most obedient Servant

S[igned] Mariam Sicsu

 

תקציר

טנג׳יר 3 בספטמבר 1894

מר א׳ סאטוב, המיניסטר [שגריר] של הוד מלכותה,

החתומה מטה, אלמנתו של חיים סיקסו, פונה לרצונו הטוב של הנמען למען בנותיה היתומות. פטירת בעלה הותירה אותה בלא פרוטה ובלא מקורות פרנסה, והיא מאמינה שהוד מעלתו, נציג ה״מ בטנג׳יר, יפעיל את השפעתו להשגת פנסיה מהממשלה כדי שבערוב ימיה לא תסבול מחסור.

החתומה מטה מבקשת להוסיף שבעלה המנוח שימש במשך 35 שנים תורגמן של הקונסוליה הבריטית, משרה שהיתה בידי אביו במשך יובל שנים. ומאז נוסדה סוכנות בנמלים, הוא תרם להתפתחותה. העובדה שהוא נפטר בעוני יחסי והיה תלוי במשכורתו בלבד מוכיחה שהתנהגותו היתה ללא דופי. בעלה ירש רכוש מועט מהוריו, אבל היות שמשכורתו הספיקה רק לקיום משפחתו, התנוון הרכוש ושועבד, ומוטל עליה העול של תשלום הריבית ופרנסת ילדיה. אילו היה המצב שונה לא היתה נאלצת לבקש את התערבותו של הוד מעלתו לטובתה.

השגריר הפנה את מכתבה לשר־החוץ, ותשובתו היתה שלילית. לדבריו, אין קרן להוצאה כזו(12 בנובמבר 1894

אליהו הנביא מחלק את ה׳פרס״ – יהדות המגרב- רפאל בן שמחון

אליהו הנביא מחלק את ה׳פרס״%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%92%d7%a8%d7%91-%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9f

מרת אימי ע״ה, אשה אלמנה הייתה ובתו של רב גדול ר׳ רפאל אלבאז זצ׳׳ל ממכנאס, אך ברוב תמימותה האמינה בלבב שלם וללא כל צל של ספק כי אליהו פוקד את ביתה בכל ליל־שישי ומביא לה סכום כסף בעד הקניות לצרכי־ שבת.

אני כתינוק של בית רבן, האמנתי לכל דבריה וסיפוריה, וכאשר הייתי מבקש ממנה לקנות לי דבר־מה טעים לשבת, הייתה עונה כהרגלה: בני! אני מחכה לאליהו שיביא לי את ה״פרס (ההקצבה השבועית) ואקנה לך מה שאתה חפץ. כאמור, כילד קטן האמנתי בכל לב וגם היא לא אכזבה אותי אף פעם, זה נמשך עד שבגרתי במקצת והתחלתי להבין את החיים, ואז התברר לי שכל ליל שישי היה מגיע אלינו בחשיכה, אדם עלום שלא ראינו אותו אף פעם, היה תוחב מתחת לדלת החדר הקטן בו גרנו, שטר של עשרה פרנקים צרפתיים של הימים ההם ומסתלק גם־כן בחשיכה. הוא הופיע כנראה לפני או אחרי חצות.

כאשר מרת אימי הייתה קמה בבוקר הייתה מוצאת את השטר האדום של 10 פר׳׳צר, מרימה אותו מעל הריצפה, מודה לאל שלא שכח אותה וכמובן גם לאליהו שלא מאחר אף פעם, ומוסיפה: שבח לאל! שבח לאל! יש במה לעשות את השבת. את האיש הנסתר והעלום־שם לא ראינוהו בחיים, כי היה מגיע מאוחר מדי אחרי שעלינו על יצוענו, אבל אימי, לא הייתה זקוקה לשאול מיהו ומהו, גם לא היה לה צורך לדעת פרטים, הרי אליהו זכור לטוב בא תמיד בסתר, ולא שאלה יותר עליו. כך חייתה במשך כל שנות חייה.

כשהגעתי לגיל עשר או אולי יותר, הבנתי שזה אחד מעלומי־שם, מהנותנים בסתר, לא רציתי לאכזב אותה ולספר לה שיש יהודים בשכונה שפוקדים את העניים והאלמנות, מגיעים בלילה לפני חצות, תוחבים תחת כל דלת של עני או של אלמנה מנת כסף כעזרה לשבת, אבל אם הייתי מגלה לה את האמת, לא הייתה מאמינה לי ואולי הייתה כועסת עלי, וכך חייתה חייה עד יומה האחרון באמונה התמימה הזאת, וכך גם המשיכו הרבה יהודים טובים לדאוג לאחיהם היתומים והאלמנות.

בס"ד מוסר בלערבי פרשת וזאת הברכה בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד מוסר בלערבי פרשת וזאת הברכה 

תוניסיה - רבניה

תוניסיה – רבניה

פלפרשה לאכראנייה מתאע התורה פרשת וזאת הברכה. משה רבינו יבארכנה ויבארך כל שבט ושבט ברכה ואחדו. ומן באעד יחכילנה אלפסוק. אלי משה רבינו טלע לזבל נבו. ושאף ארץ ישראל לכל אקבל מה נפטר. ומן באעד הנשמה מתאעהו לצקת פשכינה ונפטר. ודפנו רבבי פי ארץ מואב קבאלת בית פעור. ולחז"ל נשדו. עלאש דפנו קבאלת בית פעור. וזאובו. באש וקתלי למקטרג יחב יקטרג עלא ישראל עלא אלי עמלו הדנוב מתאע פעור. יוקפלו משה רבינו ומה יכליהושי. וחתה חד מה יערף וין מדפון משה רבינו חתה לתווה. וחתה ואלו אלי אלפסוק קאל בצ'בץ' וין מדפון. ועטה אמאייר פלבלאצה מתאעהו. כיף כיף חתה חד מה ינזם ילקה אלקבור מתאע משה רבינו. ויחכיו לחז"ל. אלי תמה סלטאן בעת זמאעה באש ישופו אלקבור מתאע משה רבינו. טלעו לפוק לקאוהו לוטה. הבטו לקאוו אלפוק. קסמו זמאעה לוטה וזמאעה לפוק. אלי לוטה שאפו אלפוק ואלי אלפוק שאפו לוטה. ומשה רבינו נפטר עמרו 120 שנה בצ'בץ'. תואלד נהאר 7 אדר ונפטר נהאר 7 אדר. ולמנצ'ר מתאעהו כיף לולד הזגיר. וזהו מה תכמששי ונצ'ר עיניה מה נקצשי. וחזנו ישראל עלא משה 30 יום. ולחז"ל קאלו. אלי פי הייאם לאבלות מתאע משה רבינו. נשאו ישראל 3000 דין מתאע טומאה וטהרה. וישראל נשדו יהושע ומנ ערפומשי. וכאנו יחבו יקתלו. צלה יהושע לרבבי. קאלו האדאך לדמת לכבוד מתאע משה רבינו. קאלו חיקתלוני כיפאש נעמלום. קאלו לאהיהום בלחרב. ורזעהם עתנאל בן קנז בלפלפול מתאעהו. ויהושע בן נון ולאת ענדו חכמה כבירה יאסר. עלה כאטר משה רבינו סנד ידיה עליה. ושמעו ישראל אלכל כלאם יהושע. והתורה תשהד עלה משה רבינו. אלי עמרו מה זא ולא חיזי נביא כיפו אלי תכלם מעה רבבי כיף אלי יתכלם ואחד מעה צאחבו. אלי בקיית הנביאים יתנבאו פלחלום האו תזיהם רעדה כבירה יאסר. ומשה רבינו לא.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל וזאת הברכה אשר ברך משה וכו' לפני מותו. ואחד הוני ינשד עלאש לפסוק קאל לפני מותו. יאכי חיברכהם באעד מה ינפטר. והאדה פרשת דברים לכל קאלאלהם אקבל מה ינפטר בשוייה.  חאזה אוכרה לפסוק קאל וזאת הברכה וכו' ולאכן לברכה נלקאווהה באעד כמסה פסוקים. חקו לפסוק האדה מתאע וזאת הברכה כתבו באעד כמסה פסוקים.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז"ל. אלי למרגלים וקתלי משאו באש ישופו ארץ ישראל. פלאוול תפאהמו באש יקולו אלי ארץ ישראל מה יגדוהאשי. עלא כאטר הומאן כאנו יחבו יקעדו יתעלמו התורה ענד משה רבינו. אלי פי פרשת בהעלותך וקתלי אלדד ומידד תנבאו. קאלו משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. ובהאדה הןמאן קאלו אלי ילזמנה נשופו חל באש מה נדכלושי לישראל באש משה רבינו יקעד יקרינה התורה. והאדאך עלאש לחז"ל קאלו. אלי למרגלים ענדהם חלק פי עולם הבא. אלי הומאן קבלו לעקובה מתאעהם פי עולם הזה. אלי נייתהם כאנת באהייה. ולשון ברכה תתפסר ברכה ותתפסר הדייה. כיף מה שפנה אלי יעקב אבינו קאל לעשו וקתלי תקאבלו וקתלי רואח מן ענד לבן. קבל נא את ברכתי. מאענתהה הדייתי.

ומערוף אלי וקתלי נפטר משה רבינו. פי ה30  יום חזן אלי עמלוהם למשה. נשאו ישראל 3000 דין פי דיני טומאה וטהרה. ונשדו יהושע. וחתה הווא נסאהם. טלב יהושע מן ענד רבבי באש יקריהומלו. קאלו דבר ראסך כיפאש תתפכרהם. קאלו ישראל חיקתלוני. אלי כאנת עזיזה עליהם התורה יאסר. קאלו לאהיהום פלחרב. ומה רזעו תפכרהוהם כאן וקת עתנאל בן קנז. הווא אלי רזעהם בלפלפול מתאעהו.

והאדה האש יקצד לפסוק הוני וזאת הברכה מוש מאענאהה ברכה. כאנשי הדייה. אלי הדאהה משה רבינו לישראל לפני מותו. אלי זאד מעאהם 40 שנה. האשנווה הייא. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. אלי קראהם התורה. אלי כאן מוש אלי משה קעד 40 שנה ומה נפטארשי. כאן ילזמהם ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. מאענאהה ילזם יתלמו למלך ולכבאראת מתאע ישראל לכל. באש ינזמו יפסרו התורה ויערפו הדינים לכל בלפלפול מתאעהם.

אכואני לעזאז. להדייה אלי עטאהלנה משה רבינו\ אלי אידה כאן תווה תממה חאזה אלי משהה משה רבינו האו כתבהה הווא בידו האו לבשה מן הלבאש מתאעהו. ראו שוף בקדאש תתבאע. והאשכון אלי יחצלהה יסתחפץ' עליהה אכתר מן רוחו ויעמללהה סיגורתה ויחט עליהה עשאשה באש מה ימשהה חד. ואידה כאן יחטוהה פי מתחף ילזם ואחד מוועוד בשת שהור באש ינזם ידכל ישופהה. האדי אידה כאן תוזדת פי בקעה מן לבקאייע. האמה הדייה אלי יעטיהאלנה משה רבינו זעמה תממה האשכון ינזם מה יעבאשי ביהה. אידה כאן תממה האשכון ענדו הדייה מן משה רבינו ראו לעאלם לכל ישד הצף באש ישוף לעבד האדה אלי משה רבינו עטא הדייה. כללי מן להדייה. אלי ישופהה מן בעד כילו מטר יסתממה ענדו הזהר. ולאכן אחנאן משה רבינו עטאנה הדייה. ולהדייה כל יום בחדאנה. וכל יום וכל שעה וכל דקיקה נזמו נמשוהה. כיפאש יעטינה קלבנה באש מה נעטיווהאשי קימתהה הלאזמה. ליום אכואני לעזאז נעמלו סיום מתאע התורה. להדייה מן ענד רבבי אלי בעתהאלנה עלא יד משה רבינו. להדייה האדי בו קלבין .הדייה מן ענד רבבי אלי תשאוי אלאף למליאראת מן להדייה אלי יעטיהאלנה משה רבינו. והאשכון זאבהה משה רבינו בידו. מאענאהה חאזה עזיזה יאסר. ומוש כל שעב ואומה ינזם יוצללהה. ליום כיף כל עאם וכיף מה וצאנה רבבי נעמלוללהה הסיום מתאעהה. ליום אלי יטלע פספר פי חתן תורה יסתממה כיף אלי קרא התורה כאמלה. והנאס תדפע עליהה פלוס באש תטלע לחתן תורה. מוש כאן פי בלאדנה ברך. כאנשי פלעאלם לכל הנאס לכל תחאוול באש חתן תורה תטלע פיהה וכל קדיר וקדרו. האדה כולו באהי יאסר. ולאכן מעה זמיע לקווה מתאע למצוה מתאע חתן תורה. ילזמנה נערפו אלי התורה מוש כאן נהאר שמחת תורה ומוש כאן נהאר השבת וקת ספר תורה ומוש כאן וקתלי ואחד מה ענדו מה יעמל יקרא. כאנשי ילזמנה אחנאן לכל. ישראל לכל. כל יהודי ויהודי יכצץ וקת ללהדייה אלי עטאהאלנה רבבי על יד משה רבינו. מהמה כאן לוקת ומהמה כאנת לקראייה. ומערוף אלי אוול חאזה נתחאכמו עליהה באעד עמר טויל קבעת עתים לתורה. אידה כאן קאל קבעתי. נדכלו פתפאציל. קאל לא קבעתי מה עאדשי ענדהם מה יחכיוו מעאהו. ילזמו

 יתעאקב פלאוול ומן באעד נכמלו נצפיו לחשאבאת. מאענאהה אלי עמל קביעות עתים לתורה חיחאשב ויאכד עקובתו אידה כאן עמל חאזה מוש באהייה ומן באעד יעטיוו כראהו. ואלי מה עמלשי קביעות לתורה יבדא יתעאקב עלא אלי מה עמלשי קביעות התורה. ומן באעד יחאשבו. קביעות עתים לתורה חאזה לאזמה מוש חסידות. האדה כלף אלי מה יקראשי מה יערפשי הדין וידכל פי ברשה עבירות מן גיר מה יערף. כאנשי לקביעות עתים לתורה ברוחהה חאזה לאזמה עלא כלנה. וכיפאש להדייה מתאע רבבי מה נעמלולהאשי עבה. האדה יסתממה תטייח קדר מתאע רבבי כביכול. ונזיבו הוני מעשה באש נערפו קימת קביעות עתים לתורה. אלי פי אירופה תקנו הדף היומי. אלי יבדאו יקראו כל יום דף גמרה והנאס לכל תקרא הדף האדאך. והנאס לכל תכמל פי וקת ואחד הש"ס כאמל. ולחאזה האדי מליחה יאסר. ותבעו פיהם הספרדים וולאת הדף היומי מערוף פלעאלם מזמע. צאחבנה מתאע למעשה אלי חנחכיו עליה. הווא ואחד מן הנאס אלי יקראו הדף היומי. וכאן מכצצלו לוקת מתאעהו פצבאח באעד הצלה יקרא לחוק לישראל ומן באעד הדף היומי ומן באעד ימשי ללכדמה. קדאש מן עאם והווא איכאך. וחתה ואלו אלי זאו באעץ' קצ'יאת פלוקת האדאך מה כאנשי יסלם פלוקת האדאך. וקדאש מן מררה הדף היומי מנעו מן כסאייר כבאר. אלי מררה כאן ענדו אתיפאק מעה שאריכה אוכרה באש יעמלו כדמה מעה בעצ'הם. ותפאהמו באש יתקאבלו פתמנייה מתאע הצבאח. ולאכן הווא מה חבשי וטלב למוקאבלה תוולי פתשעה. אלי פתמנייה מאזאל מה כמלשי קראייתו. וקד מה גרו ביה מה חבשי. פלאכר קאלולו אידה כאן מה תזישי פתמנייה לא חלת ולא רבטת. קאלום עלא כיפכם מה נסלמשי פדף היומי מתאעי. למודיר מתאע השריכה מתאעהו קאלו תנזם באעד למוקאבלה תכמל קראייתך. פלאוול זא חיואפק ולאכן מן באעד קאל לא מה נזמשי ומה חבשי ידכל מעאהם חתה ואלו אלי למכסב כאן ואצ'ח וכביר. ובאעד זמעתין תחטת פזאראייד אלי השאריכה האדיך לעבו ביהה לעבה כבירה ופלסת. וקתהה נאדה למודיר מתאע השאריכה מתאעהו וקאלו שפת אידה כאן סמעת כלאמך לכסארה אלי כנת חנכסרהה. ולכדאמה מתאעהו לכל יערפו אלי מול השאריכה מה יזי כאן מה יכמל הדף היומי. ומן סירת אלי יערפו אלי כאן יחב כל שיי יתעדדה עלא ידו. מה כאנו יחללו השאריכה כאן מה יזי הווא. ויקאעדו פי קהוה לוטה חתה יזי יטלעו מעאהו לכל. נהאר 11 ספטמפר 2001 צאחבנה האדה חימשי לצלה מעה הנץ כיף לעאדה. וזעתו בטנו ותעטל פטואלית. יכרז מננה יעאווד ירזע ותעטל קראבאת השעה ונפץ. ווקתלי רתאח משא לצלה אלי מה ינזמשי יצללי והווא פלחאלה האדיך. באעד הצלה לקא מוכר כמם באש יכלליה לחוק לישראל והדף היומי באעד לכדמה וקת הראחה. ולאכן פלאכר קאל לא לקצם פי יד רבבי. כלם למודיר מתאעהו וקאלו ליום חנתעטל שוייה תנזמו תזיו באעד שעה ונפץ מן לעאדה. כמל קראייתו ופטר ומשה ללכדמה. פתנייה סמע אלי לבלאצה אלי יכדם פיהה דכלו פיהה בטיאראת. והווא ולכדאמה מתאעהו לכל מנעו. אלי מה כאנושי גאדי. קאל האו האש עמללי הדף היומי. האדה אלי שפתו ואלי מה שפתושי קדאש. אלי ודאי פי זרתו מנעת מן ברשה חאזאת אוכרין דוניין. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוקטובר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר