ארכיון יומי: 28 בדצמבר 2017


בס"ד   ליקוטים לפרשת ויחי מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

ליקוטים לפרשת ויחי מאת יצחק פריאנטה 

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשר שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה [מז/כח] אומר ילקוט שמעון מספרו של רבי יעקב אבוחצירא  בספרו [פיתוחי חותם] אפשר לרמוז מה טעם יעקב לא חיה כאבותיו. ומצאנו שהוא נקי בחיר האבות ומיטתו שלימה שלא יצא ממנה שום פסול וגדולה מכולם, שקראו הקב"ה אל ואחר כך שלא האריך ימים כמו אבותיו? אמנם אפשר דגם זה להורות לנו מעלתו עד היכן הגיע. דהנה יעקב גימ" [שבעה הוי"ת] ושני חייו שהם קמ"ז גימ"[שבעה אהיה] וידוע דשם אהיה הוא מלבוש לשם הוי"ה וזוהי המעלה הגדולה שזכה לה יעקב דזכה לז" הוי"ת וז" אהיה שהם מלבושיהם בחשבון שמו ז" הוי"ת וחשבון ימיו ז" אהיה אשריו ואשרי חלקו  .

ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר  ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים [מח/א] אומר ילקוט שמעון הנה בגימ" [60] – כלומר לחולה יש שישים אחוז במחלתו. אך כאשר מבקרים את החולה. כל ביקור שעושים לחולה יורד מדרגת המחלה, ולכן יש מצוות ביקור חולים. והביקור לחולה מייקל על חוליו ונותן לו קצת ריפוי. אומרים חז"ל : שכאשר מבקרים את החולה אסור לשבת על מיטתו, לא לצד רגליו, כי מלאך המוות נמצא למרגלותיו. ומן הראוי לשבת כנגדו בכיסא נפרד בלבד. כתב האריז"ל שכל מצווה שאדם עושה, נרשם אות אחד [מכ"ב] אותיות התורה הרמוזה באותה מצוה על מצחו, וכשהוא עושה מצוה אחרת נמחק האות הראשון ונכתב האות השני של המצווה  השנייה שעשה, אבל האות של צדקה אינה נמחקת לעולם, ועל זה אומר הפסוק וצדקתו עומדת לעד ומכאן אנו רואים כמה גדולה מעלת הצדקה ומדת שכרה עד היכן מגיע, וגם נבין מאמר חז"ל [בבא בתרא דף ז/ב] אמר רבי יהושוע בן לוי, כל הרגיל לעשות צדקה יהיו בנים בעלי חוכמה בעלי עושר בעלי אגדה ועוד  שם נותן טעמים רבים. והגאון החיד"א כתב על הצדקה, שעל ידי הצדקה אנו נגאלים כדכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, וגדולה צדקה שמביאה לדי ביאת המשיח במהרה בימינו אמן.

ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי [מח\ה] אומר ילקוט מעם לועז רוצה לומר שהם נכנסים בני ליטול חלק בארץ ישראל. ודע בני שבשעת זיווג, כפי המחשבה שחושב האדם באותה שעה יורדת נשמה קדושה מן השמים לאותו תינוק, והיא ניצבת למראשותו, ומי שיש לו זכות הוא יכול לראותה ממש.ואני הייתי צריך להוליד 14 שבטים, כי אפרים ומנשה היו צריכים להולד על ידי בלהה בעיבור אחד, אבל בגלל עון קטן שעשה ראובן שבלבל יצועי והוציא מטתי מאהל בלהה לאהל לאה, גרם שלא ירדו הנשמות האלו בזיווג עם בלהה, ונגזר בשמים שיהיו שם עד שתישא את אסנת, והם יצאו מחלציך. וכן אני אומר לך : אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. שהם ממש כבני, שהיו עתידים לצאת ממני.

יקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים [מט/א] אומר אהבת חיים  איתא בזוהר הקדוש פרשת נשא, כל סוד קיומנו בתוך חשכת גלותנו הוא בזכות ברכת כוהנים, הברכות שהקב"ה השפיע עלינו על ידי אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב, אבותינו הקדושים לא נחנו בחייהם מאותם הברכות אלא השאירו אותם לנו עבור דורות הגלות, דורות החושך כדי להאיר לנו בחשכת גלותנו, לכן שלושת הפסוקים של ברכת הכוהנים הם כנגד אבות העולם עתה גם יעקב אבינו עת קרא לבניו לגלות להם קץ אחרית הימים, עת תחילת נצנוץ הגאולה, נסתלקה ממנו שכינה, אבל כשהיגיע בסיום ברכת ענייני לוי, שיהיו מחזרים אחרי גרנות לתרומות ומעשרות שמביאים שפע ברכה לישראל, אז נחה דעתו, והמשיך עם יתר השבטים בדברי רצוי, כי ברכת הכוהנים היא שריד ועבודה יחידה שנשארה לנו על ידי כוהנים מעת היותם משרתים בקודש פנימה, עת שהיה ישראל על מכונו, ועל ידה עוד הקב"ה משפיע ברכה גם בימי הגלות עד עת קץ באחרית הימים, עבודה זו, עלית כוהנים בדוכנם, חזקה ומחזקת בקרבנו את אותו ניצוץ בשלהבת של בטחון גמור, להגיע לאותה מדרגה של גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון,  ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים במהרה בימינו אמן.

האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים [מט/א] אומר שמנה לחמו היאספו אותיות[הא סוף] האספו ואגידה אותיות [ הסוף הוא אגיד] שביקש לגלות להם את הקץ ולהגיד להם מה שיהא עמם בסוף הגלות. יקרא אתכם באחרית הימים ראשי תיבות [איבה] שאמר להם שהגלות והצרות שיגיע לכם הכול יהיה בשביל איבה ושנאת חנם, שבעבור זה נחרב הבית המקדש וגלינו מארצנו ועדיין העוון הזה מרקד בינינו, ולא נוכל להיות נפדה מהגלות עד שנעשה תשובה ונתרחק מן העוון הזה, ויהיה שלום ואהבה ואחווה בינינו, ואז יהיה שלום על ישראל, ואין אליהו הנביא בא כי אם לעשות שלום בעולם ואז יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, על כן אמר להם יעקב אם תרצו להיות נגאלים מן הגלות החל האחרון הזה אשר באחרית הימים, האספו   ובהקבצו באגודה אחת ובלב אחד באהבה ואחווה זה לזה, אז תהיו נגאלים ונושעים תשועת עולמים.  הקבצו אותיות [הקץ בו] אף על פי שאמרו חז"ל [ פסחים נו\א] שביקש יעקב לגלות הקץ לבניו ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל אומר דברים אחרים, ח"ו לא נסתלקה ממנו השכינה לגמרי ,והיאך ברך אותם, וכל הברכות הם נביאות העתידות לבוא על כל שבט ושבט עד אחר ביאת המשיח עד אחר תחיית  המתים , רק שביקש לגלות להם את הקץ בפירוש ובבירור ובגלוי, שידע ויבין כל אחד ואחד בנקל, על זאת נסתלקה ונסתרה ממנו השכינה על רגע, לראות לו להודיעו בזה כי אל נכון לעשות כן ולגלות את הקץ בפומבי ובגלוי לפני כולם, כי צריר להיות סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, רק יסתיר ויעלים הדברים כפי מה שיוכל, שלא יוכלו כל אחד ואחד להבין את זאת כמה שאמר המלאך לדניאל סתום וחתום הדברים עד עת קץ. וכן גם כאן הגיד ליעקב בנבואה לבניו את הקץ, וכל דבר אשר יקרה לנו באחרית הימים, כמו שאמר להם והבטיח להם להגיד את זאת, רק שהסתיר והצפין הדברים מאוד, ואין בנו כוח וחכמה להבין את זאת, כמו שאין אנו מבינים את הקץ בדניאל, אף על פי שהגיד ושנה לשלש כמה פעמים, מכל מקום אין אנו מבינים ואין אתנו יודע עד מה, לפי שסתומים וחתומים הדברים שם, כמו כן גם כן סתומים וחתומים הדברים מאוד, אבל יש כאן גלוי הקץ בבירור וכן איתא בזוה"ק שיש כאן הקץ, על כן [הקבצו] אותיות [הקץ בו] שיש בו הקץ אבל אין לנו חכמה ודעת להבין .

גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו [מט\ט] אומא רבינו מימון בן עטר בספרו טעמה המקרא האות [ה] של המלה אריה יתירה היא והיה לו לכתוב גור ארי יהודה. ויש רמז באות [ה] היתירה לחמישה ברכות שקבל יהודה מאביו והם: א] יהודה אתה יודוך ב] גור אריה יהודה ג] לא יסור שבט מיהודהד] אוסרי לגפן עירה ה] הכלילי עיניים מיין.

אוסרי לגפן עירו ולשורקה בני אתונו כבס ביין ובדם ענבים סותו [מט/יא] אומר הזוהר הנגלה מהו [גפן]? זו כנסת ישראל. ומפני מה נקראת גפן אלא מה גפן אינה מקבלת עליה נטיעה אחרת [להרכבה] , כך גם כנסת ישראל אינה מקבלת עליה אלא את הקב"ה. רבי יוסי אמר: אוסרי לגפן עירה זה מלך המשיח , שעתיד למשול על כל חילות העמים, ועל שרי מעלה הממונים על העמים עובדי כוכבים ומזלות, שהם הכוח של האומות להתחזק, ועתיד מלך המשיח להתגבר עליהם.

יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים [מט/יד] אומר ילקוט שמעון מספר [כיסא רחמים] יששכר נולד על ידי שחמורו של יעקב נער כיון שהגיע לפתח אוהל לאה, ויצאה לאה לקראת ליעקב ותאמר אלי תבוא כי שכרתיך בדודאי בני ואם היה הולך יעקב באוהל רחל לא היה חוזר שהיה חלקה. והקשו חז"ל מיכן היה יודע יעקב, שהלילה הזה חלק רחל או בלהה, אלא אמרו בגמרא [במס שבת] אז חיללת יצועי אחת לשכינה ואחת לאביו. ומפרש רש"י כך היה יעקב עושה בארבעת אוהלי נשיו מעמיד מטה אחת לשכינה ואחת לעצמו, ובאותו אוהל שרואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה, ועל זה אמרו מיטתו של יעקב שלימה, [שלימה] גימ" [שכינה] ובלבל של שכינה ושל אביו ואותו הלילה לא רצה לילך באוהל לאה ומכיוון שהחמור נער הלך וראה שכינה במיטתו, וזה שאומר יששכר חמור גרם, רובץ בן המשפטיים – זהו שתי מיטות שאמרנו של שכינה ושל לאה.

יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים [מט\יד] אומר רבינו מימון בן עטר בספרו טעמה המקרא יששכר כתוב [בש שניה] שהיא נכתבת אך לא נקראת ואם כן מה צורך יש בה ואם יש צורך בה מדוע היא נכתבת ואינה נקראת. והנה הטעם לשאלה מדוע נכתבה האות [ש] פעמיים, הוא מכיון שהיה יששכר בעל תורה כדברי חז"ל שאמרו שהיה שבט יששכר סובל עול תורה ופוסק לשאר השבטים הוראות של תורה וסדרי עיבורין שנאמר [דברי הימים יב], "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה בישראל". ומכיון שנטה שכמו לסבול עול  תורה רמזה התורה שכרו בצדו כאלו נכתב שמו : [יש-שכר]. והטעם לשאלתנו השניה ששאלנו שאם יש צורך באות [ש] השניה מדוע נעלמת היא ואינה נשמעת, נסביר זאת על פי דברי חז"ל שאמרו שאין שכר עבור המצוות בעולם הזה ועוד פירשו חז"ל על הפסוק: " היום לעשותם" והסבירו: היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. דהיינו ששכר המצוות הוא נעלם מהאדם ואינו נתן מיד לאחר המעשה. ועל כן נכתבה [ש] שניה נעלמת לרמוז שאמנם יש שכר אך זמן מתן השכר הוא נעלם.

יששכר חמור גרם רובץ בין המשפטים [מט/יד] אומר הרב סעדיה בן אור מרעננה בספרו ערוגות הבושם רמז נאה בתיבות בין המשפתים , והוא כי תיבת בין רומזת למדת המלכות [רחל אימנו] ואות [יוד ]סוד כללות [עשר ספירות] לרמוז שעל ידי לימוד התורה על ידי האיש הישראלי בקדושה ובטהרה לשם שמים, יהיה עילוי נשגב ונפלא נאדר ונעלה לשכינת עוזנו צפירת תפארתנו. ואות [ה] דכתיב  המשפתים רומזת  אל התורה הכלולה בחמישה ספרים, וניתנה על הר סיני בחמשה קולות, קול ששון, קול שמחה, קול חתן , וקול כלה, קול אומרים הודו לה" כי טוב כי לעולם חסדו, לרמוז שעל ידי לימוד התורה נעשה יחוד למעלה בין החתן והכלה העליונים דאינון הקב"ה ושכינתה הרמוזים בשתי ספירות אלו יסוד ומלכות. ושאר אותיות תיבת המשפתים הם אותיות [שם/ יפת] , לרמוז על האיש הישראלי שיהיה תמיד יושב באוהלי שם, הם בתי כנסיות ובתי מדרשות. ותיבת יפת רומזת שילמד מיפיפיתו של יפת, כלומר שיהיה לבוש בהדרת קודש מלבושי כבוד, כי יאה ונאה למעלה הנשגבה והנפלאה האצולה והמופלאה של תורתנו הקדושה תורת חיים, להיות האדם לבוש מלבושי כבוד  נאים ונקיים בכל עת ובכל זמן.

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם [מט/כח] אומר מדרש תנחומה כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אבל להלן כתיב: שנים עשר נשיאים יוליד[בראשית יז/כ] ואלו שבטים על סדרו של עולם , שתים עשרה שעות ביום ושתים עשרה שעות בלילה. וכן המזלות והחודשים, ושתים עשרה אבני האפוד, לפיכך כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אמר רבי יוחנן, וכי שנים עשר שבטים הן. והלא כבר נאמר, אפרים ומנשה כראובן ושמעון, והן  ארבעה עשר, אלא כשלוי נמנה עמהם, אימם נמנים עמו. וכשאין לוי נמנה עמהם, אפרים ומנשה נמנים שבט אחד .מנין, שכן כתיב: לבני יוסף לאפרים אלישמע, למנשה גמליאל [במדבר א/י]. הוי, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר , לא פחות ולא יותר. ואף רבקה ראתה אותם שנים עשר, דכתיב : ויאמר ה" לה שני גוים בבטנך [בראשית כה/כג] הרי שנים, ושני לאומים, הרי ארבעה. ולאום מלאום יאמץ, הרי ששה. ורב יעבוד צעיר. הרי שמונה. והנה תומים, הרי עשרה. ויצא הראשון, אחרי כן יצא אחיו , הרי שנים עשר, למה זה בגמ" 12  כיון שהתרוצצו הבנים במעיה אמרה, כך אני מצטערת בשנים עשר, שאמר לי הקב"ה שנים עשר עתידים לעמוד ממני, ותאמר אם כן למה זה אנוכי.

מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדים ורחם  [מט/כה] אמר שמנה לחמו כולם לשון נוכח, וכן ליהודה ברך לשון נוכח, ובכל ברכות שאר השבטים דבר להם בלשון  נסתר,  לבד מיהודה ויוסף שדבר להם בלשון נוכח, לפי שמהם יצאו מלכי יהודה וישראל, ומהם יצאו שני המשיחים לעתיד לבוא, משיח בן דוד מיהודה ומשיח בן יוסף מיוסף, וגם אז יהודה גבר באחיו ויוסף הוא השליט לכן דיבר לשני אלה בלשון נוכח, וגם בברכתם נמצאו גם כן איזה דברים בלשון נסתר, לרמז שכל אלה הברכות והנבואות הם לבניהם העתידים להיות בעולם, ומה שאמר גם כן לראובן איזה דברים בלשון נוכח, אינם ברכה כי אם דברי מוסר השכל ותוכחה.

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור [מט/כב] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי שמעון: מהו בן פורת? שנתגדל ונתפשת כדי לכסות על אמו [שלא ייתן עשו הרשע עיניו באמו] בן פורת עלי עין שאין עין הרע שולטת בו. באותה שעה שכיסה על רחל אמו, שלא תשלוט עליה עינו של אותו רשע, אמר הקב"ה: חייך בשעה שתבוא עין רעה אחרת להסתכל על בניך ועל בני, אמך תכסה עליהם: אתה כסתה על אמך, אמך תכסה עליהם. וכתוב ויישא בלעם את עיניו כתוב עינו זו עין הרעה שבקש להסתכל בה עליהם. רחל הייתה שם, וראתה שעינו של אותו רשע משוננת להזיק: מה עשתה? יצאה ופרשה כנפיה עליהם והגנה על בניה זהו שאמר הכתוב : ותהי עליו רוח אלוהים- על מי? על ישראל: שרוח אלוהים פרש כנפיו והגן עליהם. ומיד חזר אותו רשע לאחוריו. בתחילה כסה הבן על אמו, ועתה האם כסתה על בנה.

ויבואו עד גורן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד ויעש לאביו אבל שבעת ימים וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן [נ/י/יא] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי יצחק: מפני מה נכתב אבלות זו למצרים והרי אבל ישראל היה צריך לומר, ולמה אמר אבל מצרים? אלא כל הזמן שיעקב היה במצרים, נתברך הארץ בשבילו , והנילוס היה עולה ומשקה את  הארץ, ועוד, שפסק הרעב בזכות יעקב. ועל כן עשו מצרים את האבל, ונקרא על שמם. ובוא וראה, המצרים כולם חכמים היו, והיו מכשפים וידעו סתרי עולם, והבינו זאת, שבזמן שיעקב קיים בעולם אין עם שיוכל לשלוט על בניו , וידעו שישתעבדו בישראל זמן רב. כיון שמת יעקב שמחו. הסתכלו עוד מה שיהיה לבסוף, עד שהגיעו לגורן האטד [אטד] בגמ"[יד] ככתוב את היד הגדולה אשר עשה ה" במצרים: ולמה נקרא אטד? אלא מה אטד יוצאים ממנו קוצים לצד זה וצד זה, כן גם היד הזאת, יוצאים ממנה אצבעות לצד זה ולצד זה וכל אצבע ואצבע יש בה כמה גבורות, כמה דינים, וכמה משפטים [ורוצה לומר, שראו שעתידים ללקות מכמה מכות] אז ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד. על כן קרא שמה אבל מצרים , כי ודאי אבל כבד זה למצרים ולא לאחר.

אומר הרב מתתיהו גלזרסון בספרו תורת הגימטריות המסתורין במועדים 36, מספר המסמל את שלמות קדושת יסוד, שלמות, שאותה גילם, יעקב הקשור לאות [ו] השלישית משם ה" [י-ה-ו-] ששלמותה היא 6 כפול 6 =36 שלמות זו של, יעקב חדרה בעד החומר, עד שכל מלכי עולם הכירו בה, כפי שבא לידי ביטוי בהלווייתו של יעקב, שהשתתפו בה מלכי ארץ, כפי שאומרת התורה[בראשית פרק נ פסוק ט] ויעל עמו, גם רכב וגם פרשים וכו… ולאחר מכן, עשו מספד גדול , כפי שממשיכה שם התורה ויבואו עד גורן האטד, אשר בעבר הירדן, ויספדו שם, מספד כבד מאוד וכפי שילקוט שמעוני  מביא [פרשת ויחי] בני ישמעאל, ובני עשו, שבאו למלחמה כשראו את כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולם כתריהם, ותלאום בארונו של יעקב, תנא [לו] 36 כתרים נתלו בארונו של יעקב 36 הכתרים שתלו אומות העולם, ליעקב ביטאו את גדולתו וקדושתו של יעקב, שהתבטאה בלו [36] כשם שהשמש זרחה לו [36] כן אומות העולם נכנעו לו [36] שלושים ושיש כתרים בארונו של יעקב סמלו את שלושים ושיש האורות הקדושים בכתר עליון, כנגד שלושים ושיש כתר יש בתורה שלושים עבירות שהעונש עליהם כרת אותיות [כתר], המלמד כי קלקול, כתר בקדושה מביא כרת וניתוק.

וישאו אותו בניו ארצה כנען ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר מאת עפרון החיתי על פני ממרא [נ/יג] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי שמעון: בוא וראה , יעקב אף על פי שיצאה נשמתו במצרים לא יצאה ברשות בסטרא אחרא. ומה הטעם? לפי שמיום שנברא העולם לא הייתה מטה שלמה כמיטתו של יעקב, לכן בשעה שנסתלק מן העולם , נתקשרה נשמתו מיד במקומה. בוא אוראה, כשנכנס יעקב במערה, כל ריחות גן עדן היו בה, והמערה נתמלאה אורה, ונר אחד היה דולק שם. וכשבאו האבות אל יעקב למצרים להיות עמו, נסתלק משם אור הנר. שנכנס במערה, חזר הנר למקומו, ואז נשלמה המערה בכל מה שנצרכה. ומעולם לא קבלה המערה אדם אחר, ולא תקבל. ונשמות הצדיקים עוברות לפניהם [ולפני האבות] במערה, כדי שיתעוררו ויראו שהניחו בעולם. וישמחו לפני הקב"ה.

וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים [נ/כו] אומר רבינו בחיי יוסף קבר ליעקב אביו וקבל שכרו במי שגדול משניהם הוא משה שנתעסק בעצמותיו, שנאמר וייקח משה את עצמות יוסף עמו, ודרשו רבותינו מה עשה משה נטל טס אחד והטילו בנילוס, וכתב עליו עלה שור עלה שור, ואמר לו יוסף,  יוסף אחיך נגאלים והשכינה מעכבת בעדך, וענני הכבוד מעכבים בדך אם רצונך להגלות ולעלות עלה, ואם לאו נקיים אנו משבועתך, לפי שהמצריים רצו להצניעו שלא ימצאוהו אחיו לעולם, ועשו לו ארון של מתכת ונתנוהו בנילוס וזהו שכתב ויישם בארון במצים, גם משה שנתעסק ביוסף קבל שכרו בגדול ממנו זה הקב"ה שנאמר ויקבור אותו בגי .

 י  צ  ח  ק          פ  ר  י  א  נ  ט  ה

מפתח להבנת השפה המרוקאית-תעתיק השפה-יעל לזמי

מפתח להבנת השפה המרוקאית-תעתיק השפה

הערת המחברת: לשם עריכת תעתיק השפה היהודית מרוקאית, נעזרתי בספרו של חנונה מרכוס, מילון מרוקאית יהודית, תעתיק מלא עברית ולועזית, מולטימדיה 20008 ובהדרכתו של ד״ר משה כהן לו נתונה תודתי. לולא הוא תעתיק יה לא היה כלל.

״ל-ערביי׳א דל- ל-הוד״ – הערבית של היהודים

  • הערה – בתוף מרוקו היהודים ביטאו את האותיות בדרכים אחדות. בדרך כלל על-פי צפון ודרום ועל-פי עיר המוצא. יש גם מילים שונות באזורים שונים לחפץ כגון: מגבת, כסא ועוד.

המרוקאית כשפה יהודית נכתבה על-ידי דובריה באותיות עבריות. בדרך כלל נכתבה ללא ניקוד תוך ניסיון לשמר את התעתיק העברי כמו שהוא ללא ניסיון להתאים ולשנות את מגוון העיצורים והתנועות הנחוצות לשפה המדוברת.

בערבית המרוקאית יש 28 עיצורים הבנויים על הערבית הספרותית.

היות ובתעתיק העברי יש 22 עצורים בלבד, נוספו סימנים שונים כדי להתגבר על הפער. סימנים אלה יתווספו על גבי האותיות או מתחתיהן, במקרה של דגש תנוקד האות העברית או תוכפל, על פי המילה.

באזורים שונים במרוקו נהגו להגות עיצורים שונים בכמה צורות כגון: אוּ נהגה גם כ- וּ. כנ״ל ה׳ הידוע, ס או שׂ, ש.

תנועות ארוכות –

ביהודית מרוקאית יש שלוש תנועות ארוכות:

  1. קמץ = אָ = a = כמו מרָה = אשה, קאל = אמר.
  2. חיריק = יִ = I כמו נתִין = אתה, בִיר = bir = בור
  3. שורוק = וּ = u כמו פלוּס = כסף.

תנועה ארוכה היא תנועה ־

א.  תנועה בלתי נפרדת מהשורש והיא נחשבת כאחת מאותיות השורש.

ב.  לא ייתכן מצב של דיפתונג [שתי תנועות ארוכות עוקבות]. במצב כזה אחת מהן הופכת לחצי עיצור.

ג.  כאשר התנועה הארוכה מופיעה בראש מילה היא מתנהגת כחצי עיצור.

ד.  במילים שקועות משפה אחרת, המחייבות תנועה שונה, מתקיים מעתק צלילי לתנועה הקרובה. לדוגמא: פסח = פיסָאח. ראש השנה = ראסְסָנה.

חצי ־ עיצורים –

ו׳ =  w עיצור המשמש כמו שורוק אּ וואחד = אחד, וולד = ילד.

י׳ = y עיצור שמשמש כמקבילה של חיריק אִ. יְ'דעי = קילל.

א׳ = A הא׳ תופיע בראשי מילים כ- ה׳ הידיעה. המקצרת את הה״א המרוקאית יהודית ״אל״ = ה… ״אל-בּאבּ״ = הדלת. או ״א-בּאבּ״, שתיהן מכוונות למימוש הצליל א׳ – ״ל-באב״.

לעיתים בהגיית המילה, במקום האות למ״ד המציינת את ה׳ הידיעה, תוכפל האות הראשונה ותשמש כ ה׳ ידיעה ״בּ-בּאבּ״.

מעבר בין חצי תנועה לתנועה –

כאשר לפני חצי־תנועה מוצב עיצוב רגיל ואחריו אין תנועה ארוכה, הוא משתנה חזרה לתנועה ארוכה: ה-ו' משתנה לשורוק ווקת = זמן > לוּקאת = זמנים.

 ה-י׳ משתנה לחיריק י׳דד = יד > לִידד = ידית, היד של.

 ה-א׳ בקמץ משתנה לשווא סָאעא = שעה > סְוואעאת = תקופה מוגדרת.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר