ארכיון יומי: 28 בפברואר 2021


Un siècle de floraison culturelle-Joseph Toledano

meknes
  1. UN SIECLE DE FLORAISON CULTURELLE

C'est à partir de la seconde moitié du 17ème siècle, avec la prospérité amenée par Moulay Ismaël et son ouverture au monde avec la promotion de la ville comme capitale de l'Empire, que la communauté de Meknès est sortie de l'anonymat et a accédé au rang de "ville et mère en Israël." Très forte­ment marquée par l'origine séfarade le de la majorité de sa population, elle s'en faisait gloire. Mais malgré cette fierté dont ils se réclamaient, ses rabbins n'avaient pas hérité de cette curiosité intellectuelle qui avait fait la gloire de leurs ancêtres de la péninsule, qui parallèlement à la Torah, au Talmud et à la Kabbale, avaient également brillé dans les sciences dites "extérieures" comme la médecine, l'astronomie, les mathématiques et la philosophie. Se canton­nant volontairement aux seules sciences juives, et y excellant, ils avaient hérité de leur patrimoine séfarade l'esprit d'ouverture, de modération; du refus du fanatisme désincarné, du primat du concret sur les controverses abstraites stériles. Profitant pleinement de l'autonomie interne religieuse laissée par les autorités; ils se sont efforcés de maintenir toujours vivante et adaptée aux be­soins du jour la Halakha. D'où la prédilection dans le domaine de la création littéraire du genre des Res-ponsa, les Questions et Réponses sur des problèmes concrets d'application de la Halakha. Même dans le second registre d'excel­lence, celui des commentaires bibliques et talmudiques, ce que cherchent les auteurs n'est pas l'étude pour l'étude, la connaissance pour la connaissance, mais à mieux cerner et tirer des leçons de morale pour une conduite dans la vie quotidienne. Grand centre d'études connu dans tout le Maroc, ses rabbins devaient au fil de ce siècle commencer à s'imposer à l'égal des grands maîtres de Fès et même développer une personnalité particulière.

Deux grandes familles devaient jouer un rôle majeur dans le développement et la renommée de Meknès comme centre de Torah : les Tolédano et les Berdugo, souvent unies par des liens de mariage – prédominance certes, mais sans pour autant se sceller en monopole exclusif.

Le premier rabbin connu de la famille Toledano, ayant preside le tribunal rabbinique local, un contemporain de Moulay Ismael, fut rabbi Haim, fils de rabbi Habib "qui eclaira le pays de sa sagesse; il n'eut pas son pareil dans tout le pays." Decisionnaire, enseignant de grand talent et kabbaliste, sa piete etait proverbiale. Un de ses descendants, rabbi Habib Toledano rapporte dans la preface a son livre Pe yesharim, la tradition familiale selon laquelle ;

" Un soir que rabbi Haim etudiait comme a son habitude avec le prophete Elie dans son lieu de recueillement, ses deux filles entendirent leur echange de propos. La plus jeune entendit le prophete repondre a son pere a quatre reprises. La plus agee ne l'entendit qu'une seule fois. Le prophete Elie predit alors au pere que l'ainee donnerait naissance a une grande lumiere et la cadette a quatre rabbins de renom. Effectivement, l'ainee epousa rabbi Abraham Berdugo et eut pour fils le tres celebre rabbi Moshe Berdugo et la cadette eut avec rabbi Moshe Toledano quatre fils, les grands rabbanim Baroukh, Haim, Yaacob et Aharon Toledano qui devinrent des rabbins reconnus et pour certains illustres.

 

RABBI BAROUKH TOLEDANO (1685 1712)

Le premier, rabbi Baroukh, fut un disciple de rabbi Habib Toledano. II etait repute pour son erudition et son intelligence auxquelles le grand rabbin de sa generation rabbi Yaacob Abensour devait rendre un grand hommage dans son elegie funebre. Amoureux de la Terre Sainte, il quitta sa ville natale avec sa famille pour Jerusalem. L'annonce de sa disparition prematuree en 1712, fut accueillie avec stupeur dans les villes ou il s'etait attarde en route pour la Terre Sainte, s'attirant l'amitie et l'admiration des lettres locaux. La nouvelle se propagea de Jerusalem a Tunis; puis Alger, Tetouan et Fes. Quand elle parvint enfin dans sa ville natale, elle ne provoqua aucune surprise dans la famille, car le jour meme de sa mort, son frere rabbi Yaacob, dit Mahrit en avait eu le pressentiment et avait pris son deuil a la stupefaction de la communaute qui n'en avait pas compris la raison. Grand poete, rabbi Baroukh a compose une elegie entree dans la liturgie de toutes les synagogues marocaines pour l'office de Tisha Beab. Il avait laisse comme testament a ses fils de ne jamais quitter sous aucun motif la ville sainte de Jerusalem, mais ils furent pousses par la misere a le faire et moururent prematurement dans la ville ou ils s'etaient installes.

Les second et troisieme fils Haim et Yaacob, plus connus sous leurs initiales de Mharyt et Mharat, marquerent l'apogee de la famille Toledano et la confirmation definitive de Meknes comme grand centre de Torah.

 

RABBI HAIM TOLEDANO MHARAT (1687 1750)

Disciple de son oncle rabbi Habib, rabbi Haim rejoignit le tribunal rabbinique forme de rabbi Moshe Berdugo, rabbi Yaacob Abensour et de rabbi Moshe Dahan en 1723, puis il le presida a partir de 1731. Debarrasse des soucis financiers par l'heritage de son oncle le grand negociant Haim Toledano, il put consacrer sa vie a l'etude. Decisionnaire audacieux, il n'hesitait pas dans ses sentences, quand il le jugeait necessaire, a aller a rencontre de precedents enracines et a statuer differemment des grands de sa generation ou des generations precedentes. Il forma dans les conditions difficiles des guerres de succession de Moulay Ismael, plusieurs maitres de la generation suivante comme rabbi Moshe Toledano,l'auteur de Melakhat hakodesh. Faute d'imprimerie dans tout le Maroc, aucun de ses livres ne fut imprime de son vivant et plusieurs de ses manuscrits ont ete perdus. Son livre de Responsa Hoq oumi- chpat n'a ete imprime pour la premiere fois, a Fes, qu'en 1931 par les soins de rabbi Baroukh -Raphael Toledano. Ses autres ouvrages sont restes manuscrits ou ont ete perdus.

 

RABBI YAACOB TOLEDANO MHARYT (1690 -1771),

Le plus illustre des freres, rabbi Yaacob Toledano – une des rues du Nouveau mellah portera son nom disciple de l' illustre rabbi Moshe Berdugo, il se distingua tres jeune par sa grande intelligence, et son immense amour de 1'etude aussi bien de la Bible que du Talmud avec les commentaires de Rachi, " qui ont la precision du fil a plomb, sans exces ni manque". Il entra au tribunal rabbinique des 1730 ou siegeait deja son frere Haim dit Mharat, (Rabenou harab Haim Toledano) et ils dominerent ensemble tribunal pendant plus de vingt ans. En plus de sa prodigieuse erudition, il etait doue d'une grande force de caractere, en faisant le dirigeant charismatique de la communaute. C'est ainsi par exemple que pendant la periode troublee de la famine de 1736 -38, il fut charge notamment de superviser la production de mahya. Les autorites avaient menace la communaute de graves sanctions s'il n'etait pas mis fin an trafic de vente d'eau de vie aux musulmans. Il fallait un homme de poigne pour venir a bout des distillateurs. A partir de 1750, il presida le Tribunal avec une grande autorite entoure des membres de sa famille. Il y nomma er 1768 rabbi Moshe et Shelomo Toledano. Cette monopolisation des pouvoirs la famille Toledano avait en plus le monopole de l'abattage rituel – par un seule famille, devait finir par soulever contre elle une partie de la communaute qui se donna des juges et des abatteurs rituels paralleles. Le conflit qui divisa la communaute finit par trouver sa solution sans porter atteinte a la preeminence de la famille qui conserva pour l'heure ses privileges comme le rapporte rabbi Moshe Toledano dans l'introduction a son livre Melekh Hakodesh, dans un style enigmatique, evitant de mentionner les noms des protagonistes :

" En l'an 1764 des princes et des barons se sont ligues contre l'Eternel et ses serviteurs. Jaloux du saint rabbi Yaacob et des membres de sa famille, ils sont plaints de voir toutes les fonctions entre leurs mains et ils se sont designes des abatteurs rituels et le peuple s'est laisse entrainer a manger de charogne (viande non cacher). Et ce fut une heure de detresse pour Yaacob et son engeance et sans le secours de l'Eternel, ils nous auraient manges vivants. Mais grace soit rendue a l'Eternel, ceux qui ont enfreint la loi divine ont echoue et sont tombes et nous nous sommes releves et la gloire du ciel a ete preservee.

Sa reputation depassa de loin les frontieres de Meknes et il fut considere comme une des plus hautes autorites en matiere de Halakha de sa generation dans tout le Maroc.

Pedagogue, il s'interessait plus au pschat, sens premier litteral du texte biblique qu'aux commentaires et aux speculations, d'ou son immense amour pour Rachi qu'il transmit a ses enfants et a ses nombreux disciples. Parmi lesquels son fils rabbi Moshe 1'auteur de Ohel Moshe, rabbi Moshe Toledano, l'auteur de "Melakhat hakodesh", et son petit -fils rabbi Moshe Maimran.

Il a laisse une oeuvre immense, mais ce n'est qu'a partir de 1997 que ses livres ont commence a etre imprimes a Jerusalem. Le premier, Ohel Yaacob; en 3 volumes, considerations sur les commentaires de Rachi sur le Pentateuque, qui se distinguent selon lui par leur grande clarte, leur concision et leur audacieuse nouveaute.

Ses obseques le 10 du mois Iyar 1771 furent si grandioses – alors que la condition de dhimmi exige normalement la retenue – qu'elles provoquerent la jalousie des voisins musulmans qui s'en plaignirent au pacha qui infligea une lourde amende a la communaute. Une quete fut organisee lors des funerailles qui couvrit le montant de 1'amende et le reliquat servit a consolider la muraille autour du cimetiere.

Ses trois fils furent egalement des rabbins connus, juges au tribunal: rabbi Moshe (1728 -1778), auteur d'un ouvrage original de commentaires qui vient d'etre imprime, Ohel Moche; rabbi Baroukh (1739 -1819) et rabbi Yehouda (1755 -1804).

Un siècle de floraison culturelle-Joseph Toledano

Page 99

תֵה עִם נַעְנַע-ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו

התרת נדרים שמעון רגב

שמעון בא בחג לבית הכנסת. הוא ביקש לקנות את עליית ׳שביעי׳ בגלל האזכרה לאביו. לצערו הרב, רבים בבית הכנסת רצו לקנות את המצווה הזאת.

הגבאי הצהיר: ״עליית שביעי!״

מתפלל אחד קרא 100 שקלים, שני זרק מיד 200, שמעון העלה ל-500. המתמודד הראשון אמר בעוז 1000, השני לא נשאר חייב ואמר 2000, אך שמעון בלי להניד עפעף הכריז 5000. המתח בבית הכנסת עלה והמתפלל הראשון אמר בהניפו אגרוף 10000, אך השני לא נבהל ואמר בקול מנצח 20000. הס הושלך בבית הכנסת וכול המבטים הופנו אל שמעון שחשב: ׳זאת האזכרה של אבא ואני חייב לו את זה.׳ אז הצהיר בקור רוח, 50000. הגבאי הביט במתפלל הראשון וזה סובב את ראשו כנמנע מלפגוש את עיניו. המתפלל השני יצא בלאט מבית הכנסת. הגבאי הודיע: ״50000 לעליית שביעי, מי מוסיף?״ שקט בבית הכנסת.

״50000 שקל פעם ראשונה,״ הכריז הגבאי בחגיגיות, ״פעם שנייה… פעם שלישית,..״ השתהה מעט ואז הצביע על שמעון והכריז: ״זכה.״

שמעון עלה לעליית שביעי וכשסיים את הברכות אמר קדיש. כנהוג, שאל אותו החזן: "אתה רוצה שאגיד ׳השכבה׳ לאביך המנוח?״ ״כן, אבל קודם כול אני מבקש לעשות לי התרת נדרים״.״

 

בפקודת הבאשה רבי יוסף דהן

זָ׳יִס ממרכש לא היה כל-כך אהוד על הקהל. כאשר התייתם מאביו החל להגיד קדיש ונוכח לדעת שהקהל בבית הכנסת אינו עונה ׳אמן׳.

רותח מזעם, הלך להתלונן אצל הבאשה. הבאשה הקשיב לו והחליט לשלוח איתו לבית הכנסת את אחד ה׳מוכזנים׳(מעין שוטרים) שלו.

ז׳יס הושיב לידו את המוכזני וחיכה בדריכות לזמן אמירת הקדיש וכשזה הגיע עמד על רגליו והצהיר בקולי קולות:

"בִּקְלָאם לבאשה – בפקודת הבאשה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא!״

 

תפילה לעני רבי יוסף דהן

לכליפה העשיר היה קול בלתי נעים אך הוא התאווה להיות ׳בעל תפילה׳. כמעט בכול יום היה מבקש מהחזן לתת לו לעבור לפני התיבה למגינת לבם של המתפללים. חכם בית הכנסת התבקש להתערב. החכם קרא לכליפה: ״אתה רוצה להיות בעל תפילה בבית הכנסת, נכון?״ "נכון, אני אוהב את זה."

״אם כך, אלמד אותך מי על פי הכתובים רשאי להית בעל תפילה: על משה רבנו נאמר: (תהלים צ׳): ״תפילה למשה איש האלקים.״ אתה איש האלקים?״ ״לא.״

״על חבקוק נאמר: (חבקוק ג׳): ׳תפילה לחבקוק הנביא', אתה נביא?״ ״לא.״

״על דוד המלך נאמר: (תהלים פו׳) ׳תפילה לדוד', אתה מלך?״

״לא.״

״אם אתה לא איש האלקים ולא נביא ולא מלך נשארה לך אפשרות אחת בלבד!״ ״והיא?״ ״להיות עני!״ ״למה להיות עני?״

״כי כתוב: (תהלים קב׳) ׳תפילה לעני כי יעטוף', אתה עני?" ״לא.״

״אתה רוצה להיות עני?״ ״לא!״

״אם כך נפתרה הבעייה, אתה תמשיך להיות עשיר והחזן בעל תפילה…״

 

דִי פָאתְכְּ בְּלִיל פָאתְכְּ בְּחְיָיא

מ׳ שנולד לילה לפניך עובר אותך בחיים שלמים

יש לו יותר נסיון ממך

כי בא׳כי בא אברהם זגורי

יִסּוֹ אף פעם לא שבע רצון מהחזנים בבית הכנסת שלו. על חזן אחד הוא אומר: ׳הוא מְאַנְפֵף', על אחר אומר: ׳הוא מזייף!׳ על אחר הוא אומר: ׳הקול שלו חזק מדי׳ או ׳הקול שלו חלש מדי׳ או ׳הוא לא יודע לשיר׳.

ופעם אחת עבר לפני התיבה בליל שבת חזן נפלא. כולם הקשיבו לו וכולם התלהבו. שאלו את יסו:

״נו, ומה אתה אומר על החזן הזה?״ ״הוא בסדר, אבל…״ ״אבל מה?״

״תראה, בפסוק: לםני יהוה כי בא כי בא לשפט הארץ ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו, (תהלים צו׳ יג׳) הוא הקדים את ׳כי בא׳ השני ל׳כי בא׳ הראשון…״

 

24 שקלים פרופ׳ משה בר אשר

כאשר הגיע רבי יהודה טולדנו אל קהילת טבריה ב-1862 נתמנה לרבה של העיר. באחת השבתות, עלה אחד המתפללים לתורה ותרם 24 שקלים לבית הכנסת. תמה רבי יהודה: ״מעולם לא שמענו על תרומה של 24, למה לא 18 שהם ח״י או 26 שהם שם הוויה?״ ״תרמתי 24 שקלים כנגד פסוקי המזמור: ׳הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו׳ (תהלים קלו)״ הסביר האיש.

אמר רבי יהודה: ״דא עקא, במזמור הזה יש 26 פסוקים״.״

״מה רצית? שאקח בחשבון את שיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן?״

 

שענים רבי חיים לוק

ערבי אחד מסר לתיקון את שעונו היקר לשען יהודי. היהודי שהיה אז חסר פרוטה לחלוטין מכר את השעון וקנה בו מצרכים לשבת. כול פעם שבא הערבי לקבל את שעונו הוא נתקל בתירוצים מתירוצים שונים. יום אחד השכים הערבי בבוקר והחליט ללכת לבית הכנסת של השען כדי לתבוע את שעונו בנוכחות כול המתפללים. נכנס ומצא את כולם עם התפילין על ראשם. ״מה קרה?״ תמה, ״כולם פה שענים?"

תֵה עִם נַעְנַע-ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו-עמוד 29

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 167 מנויים נוספים

פברואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  

רשימת הנושאים באתר