ארכיון יומי: 8 בפברואר 2021


ליקוטים לפרשת משפטים מאת יצחק פריאנטה

יצחק פריינטה

ליקוטים לפרשת משפטים מאת יצחק פריאנטה

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם[כא/א] אומר אהבת חיים פרשה זו פרשת משפטים כאמור היא סוף וסיום פרשיות לתקון שובבים, כי כבר ישראל זכו ויצאו ממצרים וכבר פסקה הזוהמה במעמד הר סיני, והנה תורת המשפטים בא ללמדנו  תורת החיים ותורת הקיום של איש הישראלי בעולם השקר הזה. הסיום מסתיים ב- משפטים לומר כוח על הכול יש דין ויש דין, ואין מידו מציל, וכי תמיד משפט ה" אמת צדקו יחדו . מילת " משפטים" צופנת בחובה אזהרה ועצה גדולה, " משפטים" פרושה מוצא שפתי פיכם טהור יהיה. והמם הוא עומד מן הצד משקיף על הריבוי והתוצאות, כי עקר תלוי ועומד על בסיס מאמר החכם מכול האדם, שאמר " כל עמל אדם לפיהו", שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. עוד משפטים רומז מבוא שפתי פיכם טהור יהיה, וה מם כאמור הוא המם הריבויים, עיגול המכיל בקרבו את כל תוצאות המשפט. לכן תורתנו הקדושה את עניני אכלה ועניני מוצא שפתים הינו המוצא והמבוא של הפה קשרה והסמיכה זה בזה, ותלתה את כל קדושת איש הישראלי בפסוקים אלו, כמו שנאמר " ואנשי קודש תהיו לי אזי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו, ובסמוך לא תשא שמע שווא, כי הא בהא תליה, כמו דברי הרמב"ם שאמר עקר כל תחלואי הגוף מוצאם ומקורם על ידי ריבוי המאכלים הבלתי נאותים התלויים בפה, על אחת כמה וכמה משחיתי הנשמה הם הדברים התלויים בפה כי הפה הוא הראי של מחשבה והנשמה.

ואלה המשפטים אומר ילקוט שמעון יש במילים ראשי תיבות ואלה : וחייב אדם לחקור הדין, המשפטיםהדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט, תמיד יש עדיפות לדיינים להציע פשרה בין שני בעלי דין. ואם אין ראיות והוכחות על הדבר, אזי ה" ישפוט ואין בית דין יכול לפסוק על ידי פשרה. והנסתרות לשם. מעשה: באדם אחד בזמנו של רבי יצחק מברדיטשוב, אדם זה הלך ליריד וקנה 400 חביות של שמן זית, והוא תכנן למכור אותם  בחוץ לארץ, רק מה היה צריך לארגן ספינה בשביל מסחר זה ייקח לו קצת זמן, היה לו חבר שביקש ממנו טובה ואמר לו ידידי היקר, לך יש שטח גדול בבית, תשמור לי את החביות השמן, ובעוד ארבעה ימים אבוא לקחת אותם ממך. עברו 3 ימים והנה, קרא אסון שנפטר לבית עולמו בעל השטח שהופקד אצלו השמן. המפקיד בא לקחת ביום הרביעי את השמן, והנה הבנים של הנפטר, מעכבים ולא מוסרים את החביות השמן, כי אין עם מי לדבר, וכך הורע מזלו של בעל השמן, מה יעשה? הלך לבית הדין והגיש בפני הדיינים את הבעיה שהם ישפטו את הדין לכך. אמרו לו בית הדין, אין לך עדים ואין לך שטר, הכול יישאר בבית היתומים וידך על התחתונה. הלך המפקיד לרבי יצחק מברדיטשוב והתחיל לבכות לפניו על רוע מזלו, לא הייתה תשובה לרבי יצחק, מה עשה? הלך לבית הכנסת והתחיל לבכות, ומה יעשה בנידון שלפניו. ובלילה בא אליו זקן בחלום הלילה, והודיעו כי בגלגול שעבר, המפקיד לקח לו 400 חביות שמן, ועכשיו גלגלו מהשמיים, שלא יהיה לו, לא עדים ולא שטר, וכך הדיון הסתיים על ידי גילוי משמים. והנ"ל קבל עליו את הדין.

והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם [כא/ו] אומר רבינו בחיי וחזר ופרש והגישו אל הדלת או אל המזוזה , כנגד מה שהתנכר אות הדם שעל הפתחים, על המקוף ועל שתי המזוזות, שבו יצאו ישראל מעבדות לחרות. לכך ורצע אדוניו את אוזנו. ויוצא דם ממנו, והכול מדה כנגד מדה. ואף על פי שאון הוצאת הדם מן האוזן מעכב, שהרי אם נקב את אוזנו בסם יצאה, מכול מקום רוב הנרצעים אינם בסם ודם יוצא מהם. ונקרא שם הכלי מרצ"ע והוא בגי" [ת], כי הוא כנגד מה שרצה להוסיף על עבדות 400 שנה של מצרים. ואמרו במדרש והגישו אל הדלת. אמר הקב"ה אני פתחתי לו פתח הבית לצאת חופשי והוא סגר עליו פתח הבית להיות עבד, לפיכך ילקה בפתח  ויש להבין עוד כי יש במלה דלת סוד ועל כן נזכרת המלה בלשון ידיעה והגישו אל הדלת, וכן מצאנו במשנה תורה[דברים טו] ונתת באוזנו ובדלת, והוא כי הדלת מקום כניסה לבית שאי אפשר להיכנס בבית כי אם בדלת, ולשון דלת מלשון אות [דל"ת] של  פסוק שמע שהיא כנסת ישראל , והוא השער לה" אשר צדיקים יבואו בו. ומה שאמר אל המזוזה בג" [אדני] הוא מספר הכינוי וזה מבואר , והעבד העברי הזה לא ידע ולא יבין את זאת והחליף אדנות קודש באדנות חול, לעל כן באה המצווה שיעבוד אדוניו עד הזמן אשר בו כל המושלים והאדונים בעליונים ובשפלים יכרעו לפני אדוני האדונים, ויכירו הכול כי לה" הארץ ומלואה.

ורפא ירפא [כא/יט] אומר רבינו בחיי  ואמר רק שבטו ייתן ורפא ירפא, ולא אמר שבתו ורפואתו ייתן. להגיד שייתן השכר לרופאים וירפאו אותו ולא יוכל לתבוע שייתן לו השכר  והוא יעשה בו דברים אחרים, רק ירפא אותו, על כל פנים, כן כתב הרמב"ן ורפא ירפא. כל רפואה בבשר ודם לא מצאנו בכל הכתובים כי אם בדגש וכן [ירמה  נא] רפאנו את בבל ולא נרפתה, אבל הקב"ה מצאנו ברפא והוא שכתוב רפאני ה" וארפא וכתיב [תהילים קמז[ הרופא לשבורי לב [הושע יד]ארפא משובתם. [בראשית כ] וירפא אלוהים את אבימלך, [שמות טו] כי אני ה" רופאך. והטעם בזב כי הרפואה בבשר ודם אינה אלא על ידי צער וטורח והוא  שיסבול הסם או המשקה המר, אבל רפואה של הקב"ה בנחת אין שם צער כלל כי ברכת ה" היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ומה שאמרו חז"ל ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר בה, אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר אשר בידו נפש כל חי.

אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא [כא/יט] אומר שמנה לחמו אם יקום הפסוק מתחיל ומסים [באל"ף], לומר לך שכול המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא, ועוד שאף על פי שהקב"ה לבדו הוא רופא כל בשר והוא ימחץ והוא ירפא, מכול מקום נתן הקב"ה רשות גם לרופא לרפא, והוא יתברך שולח את רפואתו על ידי הרופא, אך אל ישי האדם בטחונו ברופא, כי אם בהקב"ה לבדו שהוא ימחץ והוא ירפא, ואם הרופא משתדל לרפא אותו ולקיימו, הרי הוא כאילו קיים עולם מלא, שכול המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ורפא אותיות [רופא] ירפא, שניתן רשות לרופא לרפא.

עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל [כא/כד] אומר שמנה לחמו עין שן יד רגל ראשי תיבות [עשיר] , כי מי שיש לו אברים הללו בשלימות הרי זה נקרא עשיר, וזה שאמרו[אבות פד/מא] איזהו עשיר השמח בחלקו, וחלקו הוא הבריאות בפנימיות גופו במזגו, והם חום/לח/קר/ויבש ראשי תיבות [חלקו] , אם הוא בריא באבריו   החיצונים והם ענים- שנים- ידיים- רגלים וגם כן בריא בפנימיות גופו שכול חלקי היסודות שבמזג גופו הם כולם במזג שווה, אז הוא [עשיר] נקרא ויוכל לשמוח [בחלקו]. וזה שאמר אחר כך כוויה –פצע-חבורה , כוויה היא חום, פצע היא לח שמוציאה ליחה, חבורה היא לפעמים על ידי קור ולפעמים על ידי יבש. ואם גורם היזק לחברו או חולי  באחת מאבריו החיצונים, או באחת מיסודותיו הפנימים, אזי חייב לשלם לו כפי פסק הדיינים, לכן היו צריכים הדיינים להיות בקיאים בחוכמת הטבע להבין עד כמה גרם החולי מן המכה,            

.וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור [כא/לג]אומר ילקוט שמעון על פסוק זה מפרש : רבי יעקב אבוחצירא זי"ע בספרו מחשוף הלבן שפסוק זה מרמז על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו למצרים, ועל העונש שנענשו עליו גלגול נשמות עשרה הרוגי מלכות. 800 שנה הנחש הקדמוני עומד ומקטרג לפני הקב"ה על עוון מכירת יוסף עד ימי עשרה הרוגי מלכות. הקב"ה שלח קיסר רומי, והוציא נשמות עשרת השבטים מגן עדן, ונתנם בגופי עשרה הרוגי מלכות לקבל צער הריגה, על שמכרו את יוסף. זה שכתוב: בא לרמוז לנו שהשבטים החשיבו אותם לאיש אחד, שנאמר " וכי יפתח איש בור" בור– זה מצרים שמכרוהו למצרים. ולא יכסנו שהיו צריכים לבטל ולהתחרט על מה שמכרוהו, ויכלו אחרי שבוע ימים לפדותו. " ונפל שמה שור או חמור" שור זה- יוסף [בכור שורו] חמור – זה חכם [יששכר חמור גרם] כלומר שהיה מלא חכמה כמו יששכר " בעל הבור ישלם"- האחים שהם מכרו אותו למצרים לעליהם לשלם את החוב, " כסף ישיב לבעליו" כסף זה- יוסף, "ישיב לבעליו" כלומר חייבים להחזירו שלם לקב"ה, " והמת יהיה לו" לבעל הבור שהם השבטים, הם יקבלו צער בהריגת עשרה הרוגי מלכות.

אך אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא אומר אור החמה יש לפרש בדרך רמז על האדם שאינו מתעורר לחזור בתשובה רק בשני ימים של ראש השנה ויום כפור, להיותו מפחד שמא יגזור עליו עניות או מחלות או כיוב..ובעבור הימים הללו יחזור לסורו. לזה אומר הפסוק: אך- לשון מיעוט אם יום- זה יום הכפורים או יומיים- של ראש השנה יעמוד האדם להתפלל ולשוב בתשובה ואחר כך יחזור לסורו, לא יוקם- אין תשובתו קיימת ומקובלת. היות ואינו חוזר בתשובה ממעקי לבו, אלא מפחד ורעדה על כספו שמא ייכתב בספר עניות ודלות ויחסר לחמו. לכן תשובה כזאת אין לה שום ערך, היות ועיקר התשובה היא החרטה כידוע ואפשר לפרש על פי שאמרו חז"ל שלא נגזר על ישראל להיות בגלות כ"א באלף החמישי שהוא בספירת הוד שהיא כידוע הספירה החמישית, ותיבת [הוד] נהפך [דו"ה], ומה שניתוסף גלות גם באלף השישי הוא כדי לצרפם ולזככם ולטהרם כמו שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף. וזהו שאמר : אך אם יום- שהוא אלף החמישי או יומיים- שנמשכו בגלות גם באלף השישי, יעמוד- כלומר, יעמדו באמונתם ולא יתייאשו, כי זה ודאי לא כדי להתנקם בהם אלא לצרפם – כי כספו הוא, וכתיב וצרפתים כצרוף את הכסף..

כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה [כב/ה] אומר שמנה לחמו "כי תצא אש "סופי תיבות [איש] "ומצאה קוצים ונאכל גדיש" סופי תיבות [שלמה] גדיש או הקמה אותיות [הוא גי המקדש] ובגי" וזהו המקדש " ישלם המבעיר את הבערה" ראשי תיבות [אהיה] רומז למה שאמרו חז"ל ששני בתי המקדש אשר נבנו על ידי בני אדם, בית המקדש הראשון על ידי שלמה, והשני נרמז במילת [או השדה], הוא מרמז על הבית השני שנחרש כמו שדה, ושניהם נשרפו באש, אבל הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו יבנה על ידי הקב"ה ולא יחרב עוד לעולם, כמו שכתוב [זכריה ב/ט] ואני אהיה לה נאום ה" חומות אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. לכן נרמז פה שם אהיה, כמו שדרשו חז"ל אמר הקב"ה אני הצתי אש בציון שנאמר [איכה ד/יא] ויצת  אש בציון ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וזה יהיה על ידי משיח. שלם בגי" [זה משיח] ישלם אותיות [ימשל] , שאז ימשל משיח בן דוד, לכן שלם ישלם בגי" זה משיח, על ידי שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד].

ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון [כב-ל] אומר הרב גרשון קליבנסקי הערה נאה בפסוק זה: חז"ל אמרו שזכו הכלבים שישלכו להם את הבשר משום ש " ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו" [שמות יא-ז] אלפי דורות של כלבים כבר חלפו ועברו מאז זכותם של הכלבים ההם שקידשו שם שמיים במצרים בכך שלא נבחו לא כלתא ולא תכלה מהעולם. ואדם בעל בחירה המקדש שם שמיים ברבים, עד היכן תגיע זכותו?! והנה צריך להתבונן על השכר שקיבלו הכלב והחמור לדורי דורות. הכלב שלא נבח במצרים זכה להבטחה שישלכו לפניו את העצמות, ואילו החמור שנשא את העם בצאתו ממצרים אל המדבר זכה שמקיימים בו מצות פטר חמור. וקשה, מדוע הכלב קיבל שכר גשמי של עצמות, ואילו החמור זכה להרבה יותר מכך, שבאמצעותו מקיימים מצווה? והתירוץ: הכלב היה פסיבי…הוא רק לא נבח, אבל החמור עשה פעולה של ממש למען עם ישראל בנושאו אותם על גבו ולכן זכה לשכר גדול הרבה יותר.לימוד גדול יש כאן.

אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה [כב/כד]אומר מדרש תנחומא אם כסף תלווה זה שאמר הכתוב: טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט כי לעולם לא ימוט [תהילים קיב/ה/ו] כל בריותיו של הקב"ה לוין זה מזה, היום לווה מן הלילה ולילה לווה מהיום ואינם דנים זה עם זה כמו הבריות, שנאמר: יום ולילה יביע אומר, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם ,הלבנה לווה מן הכוכבים והכוכבים לווים מן הלבנה. וכשהקב"ה רוצה, אינו מוציאם, שנאמר: האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום [איוב ט/ז] האור לווה מן השמש והשמש לווה מן האור שנאמר: שמש ירח עמד זיבולה[חבקוק ג/יא] החוכמה לווה מן הבינה ובינה לווה מו החוכמה, שנאמר: אמור לחוכמה אחותי את [משל יז/ד] החסד לווה מן הצדקה והצדקה לווה מן החסד שנאמר : רודף צדקה וחסד, השמים לווים מן הארץ והארץ לווה מן השמים, שנאמר יפתח ה" לך את אוצרו הטוב את השמים[דברים כח/יב] התורה לווה מן המצוות והמצוות לווים מהתורה שנאמר: משלי ד/ד] שמור מצוותי וחיה בריותיו לווים זה מזה ומשלמים זה לזה, ובשר ודם לווה מחברו ומבקש לבלעו בריבית ובגזל.

אם כסף תלווה את עמי אומר שמנה לחמו אם כסף בגי" [בצדקה] תלווה בגי" [אמת], שתעשה צדקה באמת העני בגי" [חמול נא], עני בגי" [חוסה נא] פירוש אם תראה עני תחמול ותחוס עליו, לכן אחר אותיות " ע נ י" אותיות " כ ס ף" למפרע, להורות שמיד שתראה את העני תחמול ותחוס עליו ותסמוך אותו מיד בכסף, כמו שאותיות [כסף] סמוך [לעני] , ולא תמתין כשיצטרך, רק תעזור אותו למפרע מקודם שיצטרך, לכן אותיות [כסף] אחר [עני ] למפרע.

אם כסף תלווה את עמי אומר רבינו בחיי ומן הידוע כי דרכי נותני הצדקה נחלקים לשמונה חלקים [עין ברמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י כל שמונה חלקים] והם שמונה מדרגות זו למעלה מזו: החלק הראשון  :יש נותן צדקה לעני ונותנה בעיצבון. החלק השני : שייתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות החלק שלישי : שייתן לעני בידו קודם שישאל. החלק הרביעי : שייתן לעני וידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן למי נתן למי נתן  החלק החמישי שייתן וידע למי נתן אבל העני לא ידע ממי נטל. החלק השישי : שייתן צדקה לעני ולא ידע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי נטל. החלק השביעי : שייתן לו כראוי ליתן לו, אחר שישאל החלק השמיני : והיא צדקה גדולה מכולם המלווה מעות לעני, לפי שההלוואה גדולה מן המתנה שהוא מחזיק בידו ואינו מתבייש בזה, ולפיכך נצטווינו  במצוות עשה שבתורה על חיוב הלוואה לעני וזהו שכתוב " אם כסף תלווה את עמי".                                            

ואמר בכור בניך תיתן לי אומר ברב סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם בכור בניך תיתן לי ראשי תיבות [תל"ב ] אותיות [תבל] לרמוז כי על ידי הנשואים וקיום מצווה פריה ורבייה, מתקיים העולם הנקרא בשם [תבל]. כי האדם הוא תפארת הבריאה ופאר היצירה והוד העשייה. המביא הוד וחן ותפארת לעולם. הוא הבונה והוא היוצר, הוא הנוטע והוא הזורע, הוא המגדל והוא המפריח שממות בגן נטוע ושדה מוריק , יער מלבלב וכרם פורח, דשא ואילן צומח. וכולם משבחים שמו ומהללים לו ומספרים כבודו. כמאמר הכתוב [תהילים צו] ירננו עצי היער לפני ה". ואלמלא האדם, אין עולם יכול לעמוד, כי הוא העמיד תולדות להממך היצירה האנושית והבריאה האלוהית והעשייה  ורצונו שהעולם יהיה מיושב ופורח, כמאמר הכתוב [תהילים קד] יהי כבוד ה" לעולם ישמח ה" במעשיו.

ועבדתם את ה" אלוהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך [כג/כה] אומר שמנה לחמו מכאן שכל המחלות באים מהמזון ומן הקיבה, ואם מזונו של אדם הוא במידה ומשתהו במשורה, אז הוא נשמר מן המחלה בהשגחת הקב"ה עליו לברך את מזונו ולהסיר מקרבו כל מחלה. [מחלה] אותיות [הלחם], ואם תרצה להיות איש בריא ומזונך יהיה עבורך, ותהיה נשמר ממחלה, תעשה זאת, ועבדתם את ה" אלוהיכם. בתורה ובתפילה ובמעשים טובים, " וברך את לחמך ואת מימיך", וברך כמו וברך לשון צווי, רוצה לומר שתברך את הקב"ה על מזונך, ועל כל מה שתהנה תברך לשם יתברך בתחילה ובסוף, שתברך לקב"ה על מה שתאכל ותשתה ואם תעשה כן, אז מבטיח לך הקב"ה גם כן, והסירותי מחלה מקרבך, " וברך את לחמך " אותיות [ואך תברך לחם], זו ברכת המוציא לחם מן הארץ. ועם הג" תיבות בגי" [ברכת המזון] רוצה לומר את תברך ברכת המוציא בתחילה  וברכת המזון בסוף, אז גם אני אברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך.

ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך [כג/לא] אומר שמנה לחמו מכאן עתידה ארץ ישראל להתרחב ולהתגדל , שחשב כאן את גבולה מארבע קצותיה ופינותיה, כמו שעתידה להיות לעתיד לבוא גדולה הרבה מכמו שחשב גבולי הארץ בפרשת מסעי, כי הים סוף הוא רחוק מארץ ישראל במקצוע דרומית מערבית לארץ ישראל ולכול אורך הדרום, וים פלישתים הוא לכול אורך צד המערב עד מקצוע מערבית צפונית לארץ, והמדבר הוא לכל אורך הדרום עד פאת דרומית מזרחית לארץ, ונהר פרת הוא לפאת מזרחית צפונית וכל אורך הצפון לארץ רחוק מאוד מהארץ, ובין כל גבולי פאות הנ"ל מפסיק הרבה שטחי ארצות, מכאן שכל הבטחה הזאת היא לעתיד לבוא, שעתידה הארץ להיות רחבה ונסבה למעלה , "כי אתן בידכם " בגי" [כי זו לעתיד], ובגי" [ כי זה בימי מלך המשיח] .

ומראה כבוד ה" כאש  אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל [כד/יז] אומר רבינו בחיי בלשון התורה נקרא " כבוד ה" ובלשון חכמים שכינה, וזהו וישכון כבוד ה" על הר סיני, וכתיב [תהילים פה] לשכון כבוד בארצנו, והוא מדת הדין הנקרא יד שבה נברא העולם כולו, שנאמר [ישעיה סו] ואת כל אלה ידי עשתה, הזכיר כל הנמצאים כולם בשם אלה שכולם נתהוו מכוח מדת הדין, הוא שאמר הכתוב ויהיו כל אלה. וכן במעשה בראשית [בראשית ב] אלה תולדות השמים והארץ, כלל כל הנמצאים כולם העליונים והשפלים במילת אלה , וזה בכלל הנמצאים. גם בפרטי הנמצאים בדברים שהם קיום העולם מצאנו בהם הכתוב לשון אלה, ואלו הם: האור/ והחושך/ והתורה/ והמשפט/ וקיבוץ גליות/ וישראל/ והתבואה/ והמטר.  האור והחושך , הוא שכתוב [ישעיה מה] יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה" עושה כל אלה. התורה שנאמר [שמות כ] וידבר אלוהים את הדברים האלה. המשפט, שנאמר [שמות כא] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ישראל, הוא שנאמר בשבטי ישראל [בראשית מט] כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. ובקיבוץ גלויות, נאמר [ישעיה מט] הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים, וכתיב ואמרתה בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לדי אלה איפו הם. התבואה, הוא שכתוב [זכריה ח] כי זרע השלום הגפן תיתן פריה והארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. המטר הוא שאמר הנביא [ירמיה יד] היש בהבלי הגויים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא ה" אלוהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה.

ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה [כד\יח] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי שמעון: הלא הקב"ה היה בהר סיני, ונאמר: ומראה כבוד ה" כאש אוכלת בראש ההר, איך יכל משה לעלות אליו? אלא, במשה נאמר "ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר", שנכנס תוך הענן כמי שמתלבש בלבוש, כך גם משה, הוא התלבש בענן ונכנס בתוכו, ובענן התקרב אל האש ויכל להתקרב.כך גם אליהו, שנאמר בו "ויעל אליהו בסערה השמימה", וכיצד היה יכל אליהו לעלות השמימה? והלא כל השמים אינם יכולים לסבול אפלו גרעין חרדל מגופי העולם הזה, ואתה אמרתה "ויעל אליהו בסערה השמימה"? אלא שנכנס בסערה ההיא, והתלבש בה באותה הסערה, ועלה למעלה. ומצאתי סוד בספר אדם הראשון שאמר בדבר התולדות העתידות לבוא לעולם: תצא רוח אחת שתרד לעולם בארץ, ותתלבש בגוף, ואליהו שמה ובאותו גוף יתעלה, ויטפשת מגופו וישאר בסערה, וגוף אחר של אור יזדמן בין המלאכים. וכאשר ירד לעולם הזה, יתלבש באותו גוף שנאמר בעולם הזה. ובגוף זה יתגלה למטה, ובגוף האחר יתגלה למעלה. וזהו סוד "מי עלה שמים וירד" לא היה אדם שרוחו עלתה לשמים, וירדה אחר כך למטה, חוץ מאליהו, שהוא עלה למעלה וירד למטה.

      י  צ  ח  ק       פ  ר  י  א  נ  ט  ה

Le Mossad et les secrets du reseau juif au Maroc 1955-1964 – Michel Knafo- Les premiers Agents du Mossad au Maroc

le-mossad

 

Les premiers Agents du Mossad au Maroc

Meir Knafo ajoute: "J'ai ete charge de recruter d'autres membres pour les cellules de Gonen. Je me suis lance immediatement et de maniere intensive dans la recherche d'amis qui pourraient y convenir, transmettant leurs noms pour verification de leur credibilite Au bout d'un an, j'etais a la tete d'une unite de 5 cellules, chacune comptant cinq a six membres. Le cloisonnement etait tres strict, me permettant de rester inconnu des membres des autres cellules, n'ayant de contacts qu'avec leurs responsables.

J'ai ete charge d'une lourde mission: la defense des juifs habitant le Mellah, ou co-habitaient juifs et musulmans, et de ceux de l'Habitat Israelite, face a la piscine municipale de Casablanca.

Dans ces deux quartiers, la densite etait tres grande, au voisinage de musulmans. Apres avoir choisi des maisons "strategiques" pour servir de base d'action aux cellules en cas de danger, nous avons egalement recrute des habitants disposant d'appareils telephoniques – en general des coiffeurs ou des tailleurs, proprietaries de magasins au mellah. Ces juifs devaient nous servir d'yeux et d'oreilles. Un hommage particulier a Albert le coiffeur, qui mit a notre disposition son salon et son telephone. Les va-et-vient de nos gens au salon pouvaient facilement passer inaperqus, sans soulever de soupcons dans la population arabe.

Nous avons appris a connaitre le terrain, repere les sites sensibles et commence a planifier et organiser la defense de la population, des synagogues, des lieux de reunion etc… Quand les armes ont ete introduites au Maroc, nous avons entrepris l'entrainement au tir reel de revolver, mitraillettes et grenades. Je reste convaincu qu'en cas de necessite ces cellules auraient rempli au mieux leur role.

Avant meme mon recrutement, j'avais secretement acquis, en novembre 1954, un fusil de calibre 9 mm d'un Franqais qui quittait le Maroc, et un revolver d'un autre francais; tout cela sans savoir qu'un jour la Misgueret serait creee et disposerait d'armes. Une discipline militaire stricte etait de rigueur dans mes cellules. Chaque recrue devait preter serment dans une chambre obscure a la lumiere de deux bougies. Apres cette ceremonie, il etait baptise d'un sumom qu'il devait utiliser cxclusivement a partir de ce jour.

Le recrutement a Gonen repondait a plusieurs criteres; etre juif, majeur, age de 21 ans au moins (plus tard l'age devait etre abaisse a 18 ans), etre sain de corps et d'esprit, ne pas avoir de easier judiciaire et avoir une bonne moralite.

Le reglement de l'organisation etait copie sur celui de Tsahal, clair et precis. Les membres de la Misgueret avaient les memes droits et les memes obligations que les soldats de Tsahal. En operation, il est interdit de discuter les ordres, il faut les executer immediatement et sans discussion. On ne peut faire appel qu'apres execution. Obligation de respecter les regies de securite de la clandestine, obligation de se conformer a la "legalite" de l'activite et de se conformer aux lois marocaines. Les membres de l'organisation devaient se montrer prudents dans leurs conversations, n'utiliser pour designer les lieux de rencontre que des noms de codes. Des noms de code etaient egalement donnes aux appartements, et des mots de passe prevus pour les situations d'urgence.

Gonen disposait d'un arsenal varie, allant de revolvers F.N. aux Mauser, Colt P38 en passant par les fusils et les mitraillettes Sten, Tomigan, Bereta, Chmeisser… Seuls les membres de Gonen etaient autorises a porter des armes en operation, mais il leur etait interdit d'en faire usage contre les forces de police marocaines. L'autre commandant de cellule, mon parallele, etait Habib Abitbol.

Habib est ne a Marrakech en 1925, vit depuis l'age d'un an a Casablanca; il fut membre du mouvement de jeunesse Gordonia.

En 1945, il fut recrute dans Magen, une organisation d'auto defense des juifs du Maroc, et dans son cadre il avait suivi un cours de moniteur de sports et arts martiaux.

A la fin de 1955, l’emissaire du Mossad, Moshe Kadoch, qui avait besoin d'une salle d'entrainement pour les recrues, devait faire appel au mouvement de jeunesse "Charles Netter". Le responsable de l'entrainement au sport et aux arts martiaux n'etait autre que Habib qui fut ainsi recrute et recut pour mission la formation d'une cellule de Gonen.

Habib fit appel a son epouse Anita, a Marie et Raphy Vaknine, a son frere Albert Abitbol, a Yehouda Attias (aujourd'hui Doron) a son epouse Elise, a sa sceur, a Haim Hamou et a son epouse Jeanette pour former cette cellule. Deux ans plus tard, Yehouda Doron, Raphy Vaknine et Haim Hamou fonderent leur propre cellule. Sur ces premiers jours d'activite, son epouse Anita Abitbol-Lasri, raconte: "Je suis nee a Marrakech en 1933. J'ai epouse Habib en 1952 a Casablanca. J'etais infirmiere chez le docteur Brami. A la fin de 1955, j'avais senti un changement dans la conduite de Habib. J'etais intriguee par ses absences de plus en plus frequentes et mysterieuses, au point de le soupponner d'avoir une maitresse. Dans une explication, il devait me reveler la verite, a savoir son recrutement par un emissaire du Mossad, Moche Kadoch, et sa mission de former une cellule. C'est ainsi que j'ai ete a mon tour recrutee par la Misgueret, qui avait pour mission l'entrainement de jeunes a l'auto defense des communautes juives.

J'ai prete avec emotion le serment de fidelite a la Misgueret. A partir de ce jour, c'est dans notre appartement que devaient se derouler les activites de la cellule de Habib, y compris les prestations de serment, dans toutes les regies de la ceremonie. En sortant de la chambre, les nouvelles recrues avaient des larmes d’emotion et de fierte pour la confiance qu'on leur accordait. Habib leur donnait des cours sur le montage et le demontage des revolvers et grenades.

Pour que notre servante arabe ne se doute de rien, nous commencions par jouer aux cartes, notre petite fille d'un an, Guili, assise avec nous autour de la table.

A la fin de 1956, et avec les debuts de la Alyah clandestine, nous avons passe des fins de semaine a la reconnaissance des lieux de plages choisies au depar clandestin des Juifs du Maroc.

Le Mossad et les secrets du reseau juif au Maroc 1955-1964 – Michel Knafo– Les premiers Agents du Mossad au Maroc

Page 114

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 166 מנויים נוספים

פברואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  

רשימת הנושאים באתר