תֵה עִם נַעְנַע-ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו

התרת נדרים שמעון רגב

שמעון בא בחג לבית הכנסת. הוא ביקש לקנות את עליית ׳שביעי׳ בגלל האזכרה לאביו. לצערו הרב, רבים בבית הכנסת רצו לקנות את המצווה הזאת.

הגבאי הצהיר: ״עליית שביעי!״

מתפלל אחד קרא 100 שקלים, שני זרק מיד 200, שמעון העלה ל-500. המתמודד הראשון אמר בעוז 1000, השני לא נשאר חייב ואמר 2000, אך שמעון בלי להניד עפעף הכריז 5000. המתח בבית הכנסת עלה והמתפלל הראשון אמר בהניפו אגרוף 10000, אך השני לא נבהל ואמר בקול מנצח 20000. הס הושלך בבית הכנסת וכול המבטים הופנו אל שמעון שחשב: ׳זאת האזכרה של אבא ואני חייב לו את זה.׳ אז הצהיר בקור רוח, 50000. הגבאי הביט במתפלל הראשון וזה סובב את ראשו כנמנע מלפגוש את עיניו. המתפלל השני יצא בלאט מבית הכנסת. הגבאי הודיע: ״50000 לעליית שביעי, מי מוסיף?״ שקט בבית הכנסת.

״50000 שקל פעם ראשונה,״ הכריז הגבאי בחגיגיות, ״פעם שנייה… פעם שלישית,..״ השתהה מעט ואז הצביע על שמעון והכריז: ״זכה.״

שמעון עלה לעליית שביעי וכשסיים את הברכות אמר קדיש. כנהוג, שאל אותו החזן: "אתה רוצה שאגיד ׳השכבה׳ לאביך המנוח?״ ״כן, אבל קודם כול אני מבקש לעשות לי התרת נדרים״.״

 

בפקודת הבאשה רבי יוסף דהן

זָ׳יִס ממרכש לא היה כל-כך אהוד על הקהל. כאשר התייתם מאביו החל להגיד קדיש ונוכח לדעת שהקהל בבית הכנסת אינו עונה ׳אמן׳.

רותח מזעם, הלך להתלונן אצל הבאשה. הבאשה הקשיב לו והחליט לשלוח איתו לבית הכנסת את אחד ה׳מוכזנים׳(מעין שוטרים) שלו.

ז׳יס הושיב לידו את המוכזני וחיכה בדריכות לזמן אמירת הקדיש וכשזה הגיע עמד על רגליו והצהיר בקולי קולות:

"בִּקְלָאם לבאשה – בפקודת הבאשה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא!״

 

תפילה לעני רבי יוסף דהן

לכליפה העשיר היה קול בלתי נעים אך הוא התאווה להיות ׳בעל תפילה׳. כמעט בכול יום היה מבקש מהחזן לתת לו לעבור לפני התיבה למגינת לבם של המתפללים. חכם בית הכנסת התבקש להתערב. החכם קרא לכליפה: ״אתה רוצה להיות בעל תפילה בבית הכנסת, נכון?״ "נכון, אני אוהב את זה."

״אם כך, אלמד אותך מי על פי הכתובים רשאי להית בעל תפילה: על משה רבנו נאמר: (תהלים צ׳): ״תפילה למשה איש האלקים.״ אתה איש האלקים?״ ״לא.״

״על חבקוק נאמר: (חבקוק ג׳): ׳תפילה לחבקוק הנביא', אתה נביא?״ ״לא.״

״על דוד המלך נאמר: (תהלים פו׳) ׳תפילה לדוד', אתה מלך?״

״לא.״

״אם אתה לא איש האלקים ולא נביא ולא מלך נשארה לך אפשרות אחת בלבד!״ ״והיא?״ ״להיות עני!״ ״למה להיות עני?״

״כי כתוב: (תהלים קב׳) ׳תפילה לעני כי יעטוף', אתה עני?" ״לא.״

״אתה רוצה להיות עני?״ ״לא!״

״אם כך נפתרה הבעייה, אתה תמשיך להיות עשיר והחזן בעל תפילה…״

 

דִי פָאתְכְּ בְּלִיל פָאתְכְּ בְּחְיָיא

מ׳ שנולד לילה לפניך עובר אותך בחיים שלמים

יש לו יותר נסיון ממך

כי בא׳כי בא אברהם זגורי

יִסּוֹ אף פעם לא שבע רצון מהחזנים בבית הכנסת שלו. על חזן אחד הוא אומר: ׳הוא מְאַנְפֵף', על אחר אומר: ׳הוא מזייף!׳ על אחר הוא אומר: ׳הקול שלו חזק מדי׳ או ׳הקול שלו חלש מדי׳ או ׳הוא לא יודע לשיר׳.

ופעם אחת עבר לפני התיבה בליל שבת חזן נפלא. כולם הקשיבו לו וכולם התלהבו. שאלו את יסו:

״נו, ומה אתה אומר על החזן הזה?״ ״הוא בסדר, אבל…״ ״אבל מה?״

״תראה, בפסוק: לםני יהוה כי בא כי בא לשפט הארץ ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו, (תהלים צו׳ יג׳) הוא הקדים את ׳כי בא׳ השני ל׳כי בא׳ הראשון…״

 

24 שקלים פרופ׳ משה בר אשר

כאשר הגיע רבי יהודה טולדנו אל קהילת טבריה ב-1862 נתמנה לרבה של העיר. באחת השבתות, עלה אחד המתפללים לתורה ותרם 24 שקלים לבית הכנסת. תמה רבי יהודה: ״מעולם לא שמענו על תרומה של 24, למה לא 18 שהם ח״י או 26 שהם שם הוויה?״ ״תרמתי 24 שקלים כנגד פסוקי המזמור: ׳הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו׳ (תהלים קלו)״ הסביר האיש.

אמר רבי יהודה: ״דא עקא, במזמור הזה יש 26 פסוקים״.״

״מה רצית? שאקח בחשבון את שיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן?״

 

שענים רבי חיים לוק

ערבי אחד מסר לתיקון את שעונו היקר לשען יהודי. היהודי שהיה אז חסר פרוטה לחלוטין מכר את השעון וקנה בו מצרכים לשבת. כול פעם שבא הערבי לקבל את שעונו הוא נתקל בתירוצים מתירוצים שונים. יום אחד השכים הערבי בבוקר והחליט ללכת לבית הכנסת של השען כדי לתבוע את שעונו בנוכחות כול המתפללים. נכנס ומצא את כולם עם התפילין על ראשם. ״מה קרה?״ תמה, ״כולם פה שענים?"

תֵה עִם נַעְנַע-ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו-עמוד 29

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
פברואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  
רשימת הנושאים באתר