ארכיון יומי: 25 בפברואר 2023


מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני-משפחת בטיטו-בחבוט

משה דוד גאון

שבתי ב״ר שלמה בחבוט

יליד יפו ביום כ״ג שבט תר״ל. ראשית חנוכו קבל מאביו הרב ז״ל, ואח״כ למד עם חו״ר העיר. בהיותו בן י״ט עלה עם הוריו ירושלימה. אז נשא לאשה את בת הגביר הנודע לשם עזריה די בוטון, והותנה כי עליו להמשיך את השתלמותו. מכאן ואילך הקדיש את עצמו וזמנו לתורה, ויהי לומד בקביעות ובשקידה בישיבת חותנו ר׳ עזריה הנ״ל, בתברת הרה״ג כמוהר״י מאיר במשך ט״ו שנים תמימות, ש״ס ופוסקים. תוך כדי כך קנה ידיעות בשפות ערבית, תורכית, צרפתית ואשפניולית. בשנת תרם״ו חזר ליפו עיר מולדתו, ושם נתקבל לחבר ביה״ד. בימי מלחמת העולם הוכרח לצאת את הארץ, ונתמנה לרב בעיר קליז, קליקיה דסוריא, וישב שם עד שנת תרפ״א. בינתים הוזמן לשבת על כסא הרבנות בארם צובא, ונשאר בעיר זו עד חרף תרפ״ד. כמטרת חייו בחלד, הציב לו הרב הנכבד את רעיון אחוד הלבבות, ובכל מקום בואו אינו פוסק מהטיף על ערך השלום בעולם, ודרשותיו ספוגות מוסר ואהבת ישראל. לעבודת קדש זו הוא מסתייע גם בספרי השכלה ומחקר, שהוא הוגה בהם בעתות הפנאי. במשך העתים נסע פעם לחו״ל בשליחות בית חנוך יתומים הספרדי בירושלים, עזד לארגון משרד הרבנות ביפו, להרחבת פעולות קדימה, חברה להפצת השפה העברית בעיר, וכו'. משלהי תרפ״ד ואילך, הוא מכהן כרב ומו״ץ לקהלת היהודים בביירוט. אחד מפסקיו בענין עיגונא הובא בספר ״ע״ם מרדכי״ לר״מ עזראן, ותחומים עמו יוסף ארוואץ ומחבר הספר הנ״ל.

 

שלום בחבוט

רב ומקובל ובעל מדות. הרביץ תורה הרבה בעיה״ק ירושלים, בבית הת״ת לעדת המערבים והצטיין בשיטת חנוכו ובהוראותיו. מפי מכיריו שמעתי, כי היה תארו כדמות מלאך אלהים, בזקנו הלבן והנאה היורד על פי מדותיו, בעיניו, הבוערות והשופעות אש קודש, בפניו הצוהלים והשלוים, ועל הכל ניבו העדין, סבלנותו ביחס לכל תופעות החיים וענותנותו היתרה. נלב״ע בירושלים.

 

שלמה בחבוט

יליד רבאט במרוקו. בצעירותו עלה לאה״ק והתישב ביפו, ושם הרביץ תורה ברבים. בין שומעי לקחו נמנו אנשים שאח״כ התפרסמו בשמם הטוב כגון הרבנים מסעוד הכהן אלחדאד ראש ק״ק חסידים בית אל, שמעון אשריקי ראב״ד לעדת המערבים ואחרים. הוכר כאחד הרבנים הגדולים בדורו, ונודע במדותיו התרומיות ובתכונות נפשו הנעלות. בו התמזגו כל המעלות אשר מנו חכמים באנשי המופת. הצטיין בדרשותיו ונועם אמריו שצודדו נפשות הקהל. מתוך רצונו שלא ליהנות מזה, התעסק במסחר שעות אחדות ביום וממנו מצא מחיתו. כאשד כהו עיניו מזוקן, בעיקר מרוב עיונו בספרים בלילות, עלה לירושלים ונחשב בין יחידי ישיבת ״חסד אל״. נלב״ע ביום י״א תשרי תרס״א, ונספד ע"י חבריו הרבנים נחמן בטיטו ומשה שמחון. החבצלת שנה ל״א, תרס״א גליון ב.

 

שמואל ב״ר שלום בחבוט

מחו"ר ירושלים הצנועים. התפרסם בעומק עיונו בש״ס ובפוסקים ובשקידתו העצומה בחבורי רבנן קדמאי ובתראי. כל ימיו סבל עוני ומחסור ואולם דלותו התמדית המתמדת לא השפיעה במשהו על מזג רוחו, ולא הרפתה ידיו והחלישה מרצו בתלמודו. אלא להיפך. אביו הרב החסיד והמקובל ר' שלום ז״ל עזר לו במקצת בכלכלת ביתו. מחידושיו בהלכה נדפסו בספרי רבני התקופה ומהם קל להבחין את בקיאותו הרבה בכל חדרי התורה. נלב״ע בירושלים, ה' שבט תרע״ח.

 

נחמן בטיטו

נולד בשנת תר״ו במראקש, מרוקו ומת בירושלים ט״ו אלול תרע״ה. בעודו נער עלה עם הוריו לארץ. את חנוכו קבל בישיבות חכמי הספרדים בירושלים שרב היה מםפרן בעת ההיא. אתר פטירת הרה״ג דוד בן שמעון המכונה צוף דב״ש בי״ח כסלו תר״מ, נבחר לאחד ממגהיגי עדת המערבים. בשנת תרנ״ט, בערוב ימיו של הרה״ג משה מלכא, פרצה מחלוקת גדולה בין אנשי העדה המערבית ויפרדו לשתי סיעות. האחת דבקה בר״מ מלכא והשניה בחרה את ר׳ נחמן לרב, ועל פי הצעת כמה מרבני ועסקני ירושלים, הואיל הרב הראש״ל יעקב שאול אלישר לאשר את מנויו בתור רב ראשי לעדת המערבים. אחרי מות הרב מלכא בכ״ד אב תרס״א, הצטרפה סיעתו לר' נחמן, ומאז נהל את העדה המערבית בהשכל ודעת, וירכש את אהדת כלם בלי הבדל, בהתגלע ריב הרבנים הגדול בירושלים בשנת תרס״ט, לרגל שאלת הרבנות הראשית, נמנה מטעם הממשלה המרכזית למ״מ תכם-באשי וראש״ל.

פרק הזמן ההוא, היה הנורא ביותר בחייו, כי מטבעו היה רך המזג ובני הסיעה המתנגדת ואפילו מוקיריו ומעריציו לא יכלו לסלוח לו את חטאו זה על כי נאות לקבל את המשרה הנ״ל. מאז מררוהו וישטמוהו והוא נשא את הכל בדומיה כי היה תמיד מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. מצב עדת המערבים שדלל אז וחרב, מסבת המריבות וכדומה, השפיע לרעה על בריאותו ויקרב את קצו. נוסף לכשרונותיו המצויינים בתורה היה בעל זכרון נפלא ובלתי שכיח, עניו, נוח לשמים ולבריות, צדיק ותמים בכל הליכותיו, חובב ציון, נאמן שמעטים כמוהו, והוכר ע״י הצבור כאחד מגדולי התורנים שבדור. השתתף בחידושי תורה בקבץ ״תורה מציון״ של הרב צוקרמאן, חוב. ב. םי, כה. ירושלים תרמ״ז. בין השנים תרמ״ד — תרמ״ו, הוציא יחד עם הרב חזקיה שבתי ס׳ שמות מעם לועז לאדינו ב׳ חלקים בגליונות גליונות מדי שבוע, עבור מנויים שחתמו על כך. פעולה תרבותית זו היתה חשובה בעתה, הואיל ועלי ספרות מדרשית אלה, חנכו והדריכו את בני המון העם. ישב על כסא הרבנות בירושלים מיום כ״ה שבט תרם״ט עד יום ה' חשון תרע״ב.

צ י ו נ ו : ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה, על האי שופרא דבלי בארעא דרופתקא דאוריתא

צדיק וענו מדוכא ביסוריו עומד בפרץ ירושלים, ראש רבני בני מערבא וראש״ל, הרב הנ. המפורסם

כמוהר״ר נחמן בטיטו זצ״ל, מ"ך ביום ט"ו אלול ש. תרע״ה, תנצב״ה.

 

רפאל יצחק בטיטו

מרבני ועסקני הצבור בעדת המערבים בירושלים. נמנה בין ״שבעת הנרות״ אשר נבחרו להיות פקידים ומשגיחים וגזברים, שעל פיהם יתנהלו כל עניני כוללות המערבים בעיה״ק, שהרשות בידם לעשות כחפצם ורצונם בין השאר לגזור ולקנוס ולהעניש כפי ראות עיניהם. על הסכמה זו תתם הרה״ג דוד בן שמעון המכונה צוף דבש, ובית דינו בשנת תרכ״ו. ונראה שהיה אביו או אחיו של הרב נחמן בטיטו, אשר ישב על כסא הרבנות בירושלים. לוח

א״י, שנה י״ד עמ.

עמוד 142

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
פברואר 2023
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728  

רשימת הנושאים באתר