חכמי המערב-שלמה דיין–הרה״ג יוסף יצחק שלוש זצ״ל.

חכמי המערב

הרה״ג יוסף יצחק שלוש זצ״ל.

[מבחר מאמרים מתוך הספר ״הוד יוסף״ שי״ל לזכרו של רבי יוסף שלוש זצ״ל בשנת תשכ׳׳ו, בעריכתו של הסופר ר׳ אברהם אלמאליח ז״ל נשיא ועד העדה המערבית בירושלים]

מאת: אברהם אלמאליח

את שמעו הטוב של הרב יוסף שלוש שמעתי עוד בהיותי נער והוא אז תלמיד עילוי בישיבת הרה״ג יוסף הכהן בעל הספר ״מנחת כהן״, אחד הפוסקים המצויינים שבדור, שממנו למד תורה ויראת שמים טהורה והשפעתו על מהלך חיי תלמידו היתה כבירה.

אולם, את מדותיו התרומיות של הרב יוסף שלוש ז״ל, פקחותו, רעננותו, דינמיותו הלוהטת, עוז רוחו, אומץ לבו, מרצו הכביר, עקביותו ומסירותו לא לעניי עדתו בלבד אלא לכלל ישראל— יכולתי להעריך רק משניתנה לי ההזדמנות לכך בעשרות שנות עבודתנו הצבורית המשותפת, וביחוד משנבחר המנוח לחבר ועד עדת המערבים בירושלים בר״ח אדר א^, תרפ״ט. מאז, לא זזה ידי מתוך ידו בעניני צבור בהם גיליתי בו אישיות בלתי שכיחה המקפלת במסכת חייה שלשלת פעולות ארוכה שמהן צומחות ברכה ותועלת לצבור היהודי.

לפני היבחרו לחבר ועד העדה, יצק המנוח מים על ידי רבניה, חכמיה ומנהיגיה, וזמן ידוע שימש גם מזכיר ועד שחתם את מכתביו בשם: המזכיר אי״ש צעיר ס״ט.

במשך שנות כהונתי הרבות כנשיאה של עדה ותיקה וחשובה זו בירושלים, ניתנה לי ההזדמנות להכיר מקרוב הרבה רבנים, תלמידי חכמים ועסקני צבור שהקדישו אף הם את זמנם וכשרונותיהם לצבור שלא על מנת לקבל פרס. אולם, עסקן דינמי מסור ושופע חיים ומרץ כהרב יוסף שלוש לא ראיתי הרבה.

כנצר משלשלת אדירי תורה, הוא עשה תמיד רושם כביר על רואיו, בכח זכרונו, פקחותו, גדולתו בתורה, חריפותו, שאיפתו העזה לפעולות ומעשים ברוח ישראל סבא, ובעיקר באהבתו את האמת שנחל מרבותיו.

כי איש אמת היה הרב שלוש מעודו, ועמד תמיד בעקשנות על דעתו.

וכשהיה משוכנע שהאמת והצדק דורשים ממנו מידה תקיפה על דעותיו, לא היה אצלו מקום לפקפוקים, לויתורים ולפשרות, וכך נודע לצבור כאדם תקיף דעה המצליח להטיל מרותו על שומעיו ומשכנעם בדברי נועם, לבטל את רצונם הם מפני רצונו הוא.

גדולתו בתורה

לא כותב הטורים האלה, הוא האיש המוסמך לדבר על הרב שלוש ז״ל כגדול בתורה, אולם, על סמך חוות דעת ששמעתי הרבה פעמים מפי רבנים גדולים שהמנוח עבד במחיצתם ויצק מים על ידם, ומקריאת אחדים מפסקי דינו כחבר בית־הדין, שוכנעתי כי עלוי מצטיין היה המנוח, צנא מלא ספרא, אשר תודות לכשרונותיו המזהירים, ושקידתו המופלאה עלה שלב אחרי שלב בלימודו, וזכה להתפרסם כלמדן חכם ואיש המעשה היורד לעומקה של הלכה ועורך תשובות לשואליו.

משנות שחרותו עד שנות העמידה ועד הגיעו לזקנה, לימד הרב שלוש, ועד יומו האחרון הוסיף להתעמק בעיוניו, וללכת בעניני הלכה ואגדה, בדרך רבני הספרדים בדורות שונים שדנו על כל הלכה והלכה מתוך סברה ישרה. בסדר למודו ופלפוליו תפסו מקום רחב בקיאותו והגיונו הבריא, ובעולם הדינים וההלכות בו היה שקוע, היה— לפי דברי רבנים גדולים שהכירוהו— אחד המצויינים בהוראה בימינו ששח בים התלמוד ונושאי כליו, מלא חכמת חיים ומגלה את תפארת היהדדת המקורית.

הטוב והמטיב

תכונה מיוחדת היתה להרב יוסף שלוש ז׳׳ל והיא: אהבת האדם בכלל ואהבת ישראל בפרט. כל אלה שהכירוהו, ומספרם רב, יכולים לספר הרבה עובדות על תכונתו, נועם מדברותיו, חכמתו וחריפותו, רעיון האהבה והשלום שקינן עמוק בלבו, כשרון פעולה, טוב לב ועדינות נפש. ענוותנותו בפרט הפליאה את הקרובים אליו, והיתה לשיחה בפי כל. כל מעיניו היו נתונים לגמול חסד עם כל מי שנזקק לעזרתו. את עבודות הצבור עבד המנוח בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס, ואת המשכורת שהיה מקבל ממוסד ידוע היה מקדיש לדברים שבצדקה ולגמילות חסד, וגם נתן מלחמו לדל.

בהרב יוסף שלוש נתמזגו המעלות הטובות שמנו חכמים בפרנס צבור ובמנהיג. במבטו, במרצו, ובסגולותיו הנפשיות המצויינות היה משפיע על אנשי שיחו להתיחס אליו ביראת הכבוד, וע״י כך תפס, בין ראשי הצבור היהודי בירושלים, מקום ראשון כפרנס אציל רוח רווי אהבה לעמו ולוחם את מלחמתו בראש מורם ובגאוות אצילים.

הרב יוסף שלוש הקדיש את כל חייו, כמעט, לשאלות המרובות שעמדו על הפרק בחיי היהודים בירושלים, ביחסים שביניהם לבין עצמם וביחסים שביניהם לבין שאר הקהלות, כי לא קנינה של העדה המערבית בלבד, היה המנוח, אלא נכס הכלל כלו שידע לסגל לעצמו ולמזג בקרבו את הטוב והיפה האצור בכל שבטי ישראל בלי הבדל מוצא וארץ.

המנוח היה חביב הצבור היהודי הירושלמי לעדותיו ולמפלגותיו: הם ראו בו הרוח החיה והמקיפה, בהסתכלותו בעינים בהירות בצרכי הזמן ושכל מעשיו טבועים בחותם ההבנה העמוקה בהכרח שבדברים.

ספרא וסייפא

הרב שלוש לא עשה מעודו את תורתו קרדום לחפור בו; הוא לא פרש, כרבנים אחרים בזמנו, לקרן זוית הרחק מן החיים התוססים שבסביבתו, אלא דעתו היתה מעורבת עם הבריות ועינו פקוחה על כל המתרחש בעולם המעשה, הוא היה בן־העם, חי למענו ומקריב את כחותיו לרוחתו ולהצלחתו.

לפי אופיו ומזגו התוסס לא היה יכול המנוח להצטמצם בארבע אמות של הלכה בלבד, משום שמימי נעוריו קלט וספג את הד־קולם של החיים הצבוריים שרחשו סביבו, ולפי נטיותיו הפנימיות הוא נדחף לפעול ולטפל בצרכי צבור; הטיל על עצמו תפקידים ידועים ומילא אותם באמונה, בכשרון, באהבה, במסירות, ובכח התמדה בלתי־מנוצח בו חונן. בכחות הרוחניים הכבירים שהיו צפונים בו לא עברה עליו כמעט יממה אחת שלא הקדיש אותה לטובת הצבור ולכן הצמיח ברכה ותועלת בכל אשר הניח ידו.

ומשום שכל ימיו שאף להתפרנס מיגיע כפיו ולא ליפול למעמסה על קופת הצבור, יצא המנוח מחוג הלמדנים שתורתם אומנותם ועסק במסחר סת׳ים וסוגי פרקמטיא אחרים, ושמו התפרסם לשבח כסוחר ישר ונאמן, בין הבאים בקשר מסחרי אתו.

אולם, יחד עם עסקיו לא ויתר המנוח מעולם על תלמודו וקבע עתים ללימוד מדי יום ביומו, ובשעות אלה לא מש מאהלה של תורה שהיוותה חלק מנשמתו וממנה שאב השראת קודש.

אהבתו העזה לירושלים

הרב יוסף שלוש אהב אהבה עזה את ארץ ישראל בכלל, אך נשמתו חוצבה כנראה מאוירה של ירושלים וביחוד מהעיר העתיקה בה גר כל ימיו ולא רצה לותר אף רגע עליה, עד שהכריחוהו המסיבות לצאתה, ואפילו בימים הקודרים והמסוכנים ביותר, ימי מאורעות הדמים והפרעות, היה יורד העירה ומכתת את רגליו לילה לילה לבית הכנסת של ר׳ אלעזר הלוי בן טובו ז״ל החביב עליו בעיר העתיקה, כדי לערוך בו תיקון חצות, מבלי שים לב לסכנה הנשקפת לחייו, מנדידה בסמטאות אפלות אלה ששרצו בימים ההם שודדים פורעים ורוצחי נפשות, בהיותו בטוח ביוצרו, אשר כשליח מצוה, לא תאונה אליו רעה.

חבל על תורה ופקחות כאלה שהלכו אתו לבלי שוב עוד; חבל על ארז זה שנגדע בשעה שאיש לא ציפה לכך, כי רק שבועות אחדים לפני פטירתו היה עדיין במלא כחותיו, רץ לכל דבר מצוה ולכל גמילות חסד, כאדם שלא נס ליחו וטעמו עמד בו, ופתאם נתגלתה המחלה הממארת שהורידתהו אלי קבר.

זכר פעולותיו ומעשיו הטובים יישאר חי לאורך ימים בקרב מוקיריו ומעריציו הרבים.

יהי זכרו ברוך!

חכמי המערב-שלמה דיין–הרה״ג יוסף יצחק שלוש זצ״ל.

עמוד372