אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'
אברהם חיים
ג. קטעים ממכתבי הרב פינטו לראשי עדת הספרדים* מכתב א
בע״ה יום ה׳ לח׳ שבט ש׳ בס׳ קומה עזרתה לנו לפ״ק
למע״כ הרבנים הגדולים, מאירים ומזהירים, והאדונים היקרים, יקרים מפנינים, פו״מ כוללות עיקו״ת ירושת״ו ולעילא מנהון ראשי עדת ישראל אשר בית יעקב נשען עליהם הרבנים הגאונים הגדולים והמפורסמים לש״ט־ ולתהלה משה רעיא מהימנא, חיים עד העולם, כי יעקב בחר לו, על ראש עם סגולתו, המאיר לארץ ולדרים יחד כולם יהי שלום בחילם, נכון יהיה כסאם, בימיהם ובימינו תושע יאודה וישראל, ובא לציון גואל אמן.
הערות המחבר: רוב המכתבים נשלחו לראשון־לציון, היים משה אלישר, ראש הרבנים בירושלים, ולרב יעקב מאיר, ראש הרבנים בארץ ישראל. מכתב ד נשלח לרב מאיר בלבד. הבאתי את המכתב הראשון במלואו, לרבות הפתיחה הארוכה וקטעים בלבד מן האחרים. כל מכתבי הרב פינטו, שטר התנאים ויומן שליחותו כתובים בכתב חצי קולמוס. תודתי לידידי הרב אפרים לוי על עזרתו בהארת כתבי־היד.
רבנים גדולים! בטח נודע לכם מפי ידידנו הרב המורשה רא״ג הרב המופ' (רב אחאי גאון הרב המופלא) וכו', כמוהרי' הלוי (הרב יוסף הלוי, מראשי עדת הספרדים בירושלים ויד ימינו של הרב יעקב מאיר. נולד בירושלים בכ״ח סיוון תרל״ה ונפטר בה בי״ד אלול תש״ז; ראה עליו אצל גאון, ב, עמ׳ 326—327.) יצ״ו מכל מעשי מיום צאתי מקודש לחו״ל ועד היום. כי כבר כתבתי בארוכה להרב הנ״ל יצ״ו והודעתי לו את כל הצעדים אשר עשיתי מאז ועד הנה. והן היום הנני פונה אליכם בדרך ישרה במכתבי זה בבקשה למלאת את דרישותי, כי מבלעדם לא אוכל לעשות את שליחותי וטרם כל הנני מעיר את אזנם שמץ דבר מהצער הגדול אשר אני סובל בשליחותי זה, כי מלבד הנסיעות על הפרדות חוץ מכבוד מורי, כי ידוע כמה קשה לאיש אשר לא הורגל באלה, ובפרט לאיש חלוש כמוני. מלבד זאת, גדול צערי על דבר קבוץ הנדבות כי קשה לשער את העמל והטורח אשר יש לי עד אשר אתפשר עם כל או״א, כי האנשים האלה מעולם לא הורגלו לתת נדבות גדולות, והנדיב הגדול שבהם היה מורגל לתת מד׳ דורו (מטבע כסף שערכו חמישה פראנקים צרפתיים.) עד ח, דורו ומעולם לא העלו את נדבתם עד סך 10 דורו. א״כ מובן כמה קשה לרצות אותם, עד אשר יקבלו לתת 15 דורו או 20 דורו. אספר לכם למשל מענין הפשר בעיר אירבאט כי התאספו חברי הקומוניטה והדיינים לדון על דבר הנדבה והזמינו אותי לבא אליהם, ובאתי אל האסיפה ודרשתי להם וספרתי להם את צער הבת ירושלם הן מצד יוקר השערים, הן מצד התרבות העניים והאלמנות ויתומים מסבת המלחמה, ומה גם כי ע״י ירידת שער הכספים העשרה דורו לא יעלו לד׳ דורו, וכאלה רבות עד אשר העלו מהחמשה דורו שהיה נותן הגדול עד 15 דורו. ושלש פעמים קמתי מתוך האסיפה באמרי להם שאיני מקבל את נדבתם, עד אשר לתחש לי הרה״ג ר׳ רפאל אנקווא(נשיא הקהילה) יצ״ו, שאם לא אקבל, ישלחו הם את הנדבה ישר ירושלימה. וסו״ד(וסוף דבר) נתפשרנו בסך 16 דורו ואחרי צאתנו מן האסיפה אמר לי הפריזידנט סי׳ יעקב בן עטר יצ״ו, אם היית בא בשנה שעברה, היינו נותנים מאה דורו, ובשנה זאת ירד המסחר מאד ורוב הסוחרים ירדו מנכסיהם וכו׳ וכו'.
ועד ראיה הוא ידידנו הרב המופ׳ ר׳ רפאל עזריאל», אשר ראה את הצער הגדול אשר סבלנו בער דיבדו, שהיו רגילים לתת 200 דורו. כמה טרחנו עמהם, עד אשר יכולנו לקבל מהם 600 דורו, אחר נכוי הרביע הנהוג אצלם משנים קדמוניות. ועל כל אילין דהוו, גדל צערי, על כי אין בידי מכתבים למסור לכל או״א מהגבירים. כי המכתבים אשר מסרו בידי הם כתובים בלה״ק והם לא מבינים בלה״ק וצריך לכתוב להם בלשון הערבית המדוברת ביניהם או בלשון צרפתית, ויותר כבוד הוא לכתוב להם בלשון צרפתית וצריך לבאר להם את גודל הצרה אשר בה נמצאים תושבי ירושלם ורבניה, יתומיה ואלמנותיה מצד יוקר השערים, בעת אשר חסרון כיס קשה מכולם, ולבאר להם את ירידת מחיר שער הכספים, לבכות ולבכות ולחזור ולבכות בדברים המעוררים את הרחמים בכולי האי. ואולי ימס לבבם הקשה, ויתנו נדבה הגונה. והנה בג׳ חדשים האחרונים הייתי בכפרים אשר בין פאס ובין תאפיללאת ושמה יכולתי לעשות את עסקי מבלי מכתבים, והסתפקתי בתת להם לנשק את מכתב הכוללת. אבל בחדשים הבאים אהיה בע״ה בערים הגדולות פאס, צפרו, מכנאס וקאזהבלאנקה, ובמקומות האלה צריך תעמולה גדולה כדי להשיג מהם נדבה גדולה והגונה.
כי רוב תושבי הערים האלה הם כבר משכילים, וצריך להתנהג עמהם בדרך חדשה, ובכן הנני בא במכתבי זה לבקש ולחלות פניכם, לתת צו לעושי רצונכם להכין לי מכתבי בקשה להגבירים תושבי ארבע ערים הנזכרות בלשון צרפתית ושמות הגבירים ואיכותם ומהותם יוכלו להודע מפי ידידנו הרב ר׳ דוד ניגרין יצ״ו, שזה זמן קרוב היה במקומות האלה והוא בקי בהם ובשמותיהם. וגם צריך לכתוב להרבנים לכל או״א לפי סגנון הראוי לו, וגם יצוו להכין לי קבלות בדפוס יפה. וגם צריך לי קופות, כי בכל המקומות אשר עברתי בהם אין קופות (ובטאנכיר וטיטוואן עשיתי קופות). ומה טוב ומה נעים לשלוח אותן עשויות בקופסאות קטנות ויפות, באופן שתהיינה ראויות להקבע בחנויות והנני בטוח כי תיכף לקבלת מכתבי זה יתנו פקודה למלאות את כל דרישותי ולקיים מצות שלוח במועדם היותר אפשרי, כדי שיגיעו לידי בעתם ובזמנם ולא יאחרו את המועד. יחד עם זה, ישלחו נא הצדיקים את ברכתם היקרה כי ה׳ יצליח דרכי ויזכני לשוב לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו ולראות את פני כבוד תורתם בשלום. ובסיום דברי אני פוסע שלש פסיעות אחורנית ומשתחוה מול הדרת כסא כבוד תורתם ביראת הכבוד.
הצב״י אברהם פינטו ס״ט
והנני בא להעיר, כי לא יכולתי לקיים מצות שילוח כספים מהנקבץ בידי מח׳ תשרי ועד הנה מסבת היותי בכפרים ובבואי בע״ה לפאס אשתדל לשלוח בע״ה סך הגון הנ״ל.
הרב ר׳ דוד ניגרין מורה בישיבת ״תפארת ירושלים״, מחכמי ישיבת המקובלים ״בית אל״ ודיין בבית־ הדין לעדת הספרדים. כן שימש סופר סת״ם, גיטין וכתובות. בתרע״ג יצא למארוקו כשד״ר, ובעקבות מלחמת העולם הראשונה נתארכה שהייתו שם עד שנת תר״פ לערך. נפטר בירושלים בד׳ סיוון תרפ״ז. — עדות בנו, יעקב ניגרין, תושב ירושלים.
אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'
עמוד 182