לשונות יהודיות-במזרח ובמערב-פעמים מספר 1

לשונות יהודיות- במזרח ובמערב

הלשונות היהודיות״ הן לשונות שהיהודים השתמשו או משתמשים בהן בצורה מיוחדת אך להם – הרקע ההיסטורי לצמיחחן של הלשונות היהודיות הוא פיזורו של העם בגולה, בארצות רבות ובקרב תרבויות מגוונות, או ישיבתו בארצו בהיותה כבושה בידי זרים. בנסיבות אלה נזקקו היהודים ללשונות של זרים. גם הנטייה לשמור על העברית כלשון קודש תרמה לקיומן ולהתפתחות של הלשונות היהודיות.

לשונות אלו קיבלו השפעות לינגוויסטיות מעברית – שאילות מילים, שאילות סמאנטיות, העתקת אמרות ופתגמים וכיוצ״ב. שורש אחר לאופי היהודי של לשונות אלו מיוסד בטעמים דתיים: דה־קריסטיניזאציה או דה־ אסלאמיזאציה של הלשון. הלשונות היהודיות אופיין לרוב שמרני ולוקאלי יחסית. הן נכתבו באותיות עבריות, עם יוצאות מן הכלל מעטות במספר, והיו לשונות מגע בין יסודות לינגוויסטיים שונים. יידיש ולאדינו דוברו באר­צות, ששפת־המקום לא היתה גרמנית או ספרדית, ואילו ערבית יהודית, פרסית־יהודית ולשונות יהודיות אחרות צמחו מתוך הלשון שהיחה מדוברת באותה ארץ.

בלשונות היהודיות מצויים תרגומים של התנ״ך, ההגדה של פסח, התפילות, ותרגומים אלו בכל המקרים צמודים ומילוליים. בלשונות אלו אף התפתחה ספרות חילונית עניפה.

בסקירה הבאה – נביא בתמצית פרטים על התפתחותן, תפוצתן וספרותן של הלשונות היהודיות השונות במזרח ובמערב.

1-יוונית וארמית בעת העתיקה

הכיבוש היווני של ארצות המזרח גרם לעל­יית היוונית כשפת הדיבור והכתיבה בין יהודי ארץ־ישראל, מצרים, סוריה ואנאטוליה. בניגוד למה שאנו מוצאים ברוב הלשונות היהודיות, כתבו היהודים יוונית באותיות יווניות, כחלק מתהליך ההלניזאציה, שהיהודים קיבלו ממנו יסודות אחדים. כך נכתב תרגום השבעים ביוונית, וזכה להשפעה רבה גם מחוץ ליהדות.

ארמית היתה השפה המשותפת, הלינגואה פראנקה, של כל אחור המזרח בתקופה הקדו­מה, ממצרים ואסיה הקטנה במערב ועד הודו במזרח. יהודה הלוי טען בספרו ״הכוזרי״, שאברהם דיבר ארמית, ובעברית השתמש אך לענייני־קודש. ארמית היתה שפתם העיקרית של היהודים במשך מאות שנים בארץ־ישראל, בבבל, במצרים ובאנטיוכיה. חלק מספרי המקרא כתובים ארמית, וכן התלמוד הבבלי. תרגום אונקלוס משמש עד היום לקריאת פרשת־השבוע ביחד עם המקרא בלשונו המקורית. חלק מן התפילות כגון "קדיש״ ו״כל נדרי״, וחלק מן ההגדה של פסח, כתובים ארמית. הארמית היתה שפתם העיקרית של היהודים עד הכיבושים הערביים במאה השביע­ית, ואף לאחר מכן השתמשו בארמית כשפת המשפט וההלכה. רוב המסמכים המשפטיים, שטרות וכתובות נכתבים בלשון זו. חלק מן הספרות הרבנית, ובמיוחד ספרות ״השאלות והתשובות״, כחובה ארמית. היסוד היהודי שבכל לשונות היהודים מכיל רכיבים ארמיים, אשר ביתד עם הרכיבים שמקורם בעברית, מספקים אחח ניכר מאוצר־המילים של רוב הלשונות היהודיות.

לשונות יהודיות-במזרח ובמערב-פעמים מספר 1

עמוד 58