לשונות יהודיות-במזרח ובמערב-פעמים מספר 1
לשון התרגום (ארמית־יהודית חדשה)
יהודי כורדיסתאן שבצפון עיראק, במערב־ איראן ובדדום־תורכיה דיברו ארמית-יהודית, שכינוה לשון התרגום. לפי המסורת, השתקעו היהודים באיזור זה עם גלות עשרת השבטים ויישובם לא נפסק שם עד לימינו, כשרוב יהודי כורדיסתאן עלו לארץ. בנימין מטודלה מצא באיזור זה כמאה קהילות מישראל שדיברו בלשון התרגום.
גם הנוצרים הנסטוריאנים באותו איזור מדברים ארמית, הידועה בספרות המדעית כסורית חדשה.
היהודים מכנים לשונם בנוסף ל״לשון תרגום״ גם בשמות "לישנא יהודיא״ ו״לשון הגלות״. ואילו הערבים מכנים אותה ״ג׳בלי״, (דהיינו – לשון איזור״ההר).
שפח התרגום הינה ארמית חדשה, ואוצר המילים שלה מכיל, נוסף למילים שמקורן ארמי, מספר רב של מילים עבריות, פרסיות, תורכיות, כורדיות וערביות. החוקרים מחלקים את השפה הזאת לשלושה דיאלקטים: א) דיאלקט זאכו או עמידייה שבו ניכרות השפעות של הלשון הערבית; ב) הדיאלקט של אורמיה, המושפע מן הפרסית; ג) דיאלקט ביניים ברוונדוו, ארביל, כירכוך. ללשון התרגום אין צורה תקנית אחידה ומשותפת; בכל ישוב יש להג מיוחד ולו מאפיינים לינגוויסטיים משלו. דבר זה הוא תוצאה מתקופה ממושכת של ניתוק בין היישובים ההרריים.
בשפת התרגום מצויה ספרות עשירה שבעל־פה; אמרות, פתגמים, סיפורי עם, שירים, נם שירי־קודש ושירי־חול. מבחר משירת העלילה, עם תרגום לעברית, כלול נספר שירת יהודי התרגום מאת יוסף יואל רבלין. (ירושלים, תשי״ט). מדרשים על התורה בלשון זו נשתמרו בכתבי״יד, וחלקם יצא־לאור בידי יונה צבר.
באמצע המאה העשרים נאמד מספר דוברי שפת התרגום ב-0,0001 איש בערך, רובם בכורדיסתאן העיראקית ובאיראן, ומיעוטם בכורדיסתאן התורכית.
הנוצרים דוברי הארמית שבכורדיסתאן עברו במשך הזמן לערבית או לתורכית, ואילו היהודים דבקו בלשונם שראו בה שפה יהודית מסורתית, שנייה במעלת קדושתה לעברית. את הכורדית של שכניהם (שהיא שפה איראנית) ראו כלשון־גויים.
לשונות יהודיות-במזרח ובמערב-פעמים מספר 1