ברית מס' 41 בעריכת אשר כנפו-מחבר פרופ' הרב משה עמאר-רבי רפאל משה אלבאז-יצירתו וחיבוריו

יצירתו וחיבוריו

הרמ״א היה מהחכמים הפוריים והיודעים למשוך בעט סופר, בלשון רהוטה ועשירה, בהירה וברורה וכתובה בסגנון מליצי להפליא, חרוזה בקטעי פסוקים ומאמרים מהספרות התלמודית והמדרשית. הוא קיים מאמר חז״ל 'וקנה לך הבר' (אבות א, ו) – במליצתו, וקנה הקולמוס היה חברו הצמוד אליו בכל שעות היום. מספרים שבכל מקום שהיה רגיל להיות גם ליד מיטתו, היה לו שם קולמוס, דיו ונייר, וכל רעיון, חידוש או פירוש שנצנץ במוחו מיד היה מעלהו על הכתב כדי שלא ישכח ממנו. לבד מזאת היו לו בכל יום שעות קבועות שאותן הקדיש לכתיבה. הרמ״א אהב והעריך את מלאכת הכתיבה ועל כך תעיד המליצה שחיבר על הקולמוס. יצירתו כוללת כעשרים חיבורים בתחומים שונים במקצועות היהדות ובמקצועות חול. כשמעיינים במיגוון יצירתו עומד לנגד עינינו הטיפוס של תלמיד חכם הספרדי מלפני הגירוש שהיה איש האשכולות. בקי במקרא, במשנה ובתלמוד, דרשן, פוסק ומשורר, היסטוריון, אסטרונום, מתימטקאי, ומקובל עוד. אחר כך מצאתי שגם הרב א״י הכהן קוק זצ״ל, תיאר את הרמ״א מעין זה כשהובא לפניו חיבורו 'באר שבע' בכת״י.

חלק גדול מיצירתו חיבר כספרות עזר לרבנים ודיינים בצורה אנציקלופדיסטית ערוכה לפי א״ב של הנושאים. כל נושא מחולק לסעיפים ותת סעיפים, כשבכל נושא הוא מציין מראה מקומות לספרות הפוסקים שדנו בו ואת תמצית פסיקתם. מקוצר המצע לא נוכל לסקור את יצירתו אחת לאחת ונסתפק לסקור רק הספר'הלכה למשהי.

הלכה למשה שאלות ותשובות. כולל מאתים וששים ואחת תשובות הערוכות לארבעה חלקי השו״ע, לפי החלוקה: או״ח תשע. יו״ד חמש. אבה״ע ששים וחמש. חו"מ מאה ששים ושתים. החלוקה כשלעצמה מראה על סוגי הבעיות שהעסיקו את הרבנים במארוקו בתקופה זו. כשבעים אחוז מהתשובות שייכות לתחום המשפט העברי – בעיות בדיני ממונות שהרבנים התמודדו איתן ומצאו את פתרונן במסגרת ההלכה, דבר שלא היה קיים באותה מידה במרכזים יהודיים אחרים בתקופה זו ואף בתקופות קדומות יותר. באירופה במאה הי״ח עם הענקת האמנציפציה ליהודים, הלכה האוטונומיה השיפוטית – היהודית ופחתה עד כמעט לביטולה כליל, ובספרי השו״ת של חכמי התקופה באירופה, תופסים יותר ויותר מקום מרכזי שאלות בענייני אורח חיים ואיסור והיתר, בעוד שו״ת בדיני ממונות הולכות ופוחתות. וכזה היה המצב גם במרכזים אחרים, אם כי במידה פחותה יותר. בתשובותיו אנו שומעים הד חזק על מצבם הכלכלי, ההברתי והבטחוני של היהודים במארוקו בכלל ובאזור צפרו בפרט. שומעים על מקרים של אונס אכזרי: "ואמרה האשה שהגוי נכנס אצלה ושלף חרבו ואמר לה השמעי לי, ואם ממאנת את אהרוג אותך כמו שהרג גוי פ' (=פלוני) אשה פ' ומחמת יראה הניחתו לבא עליה כרצונו".

שומעים על תנאי המחיה הקשים של יהודי צפרו שחלק ניכר מהם התפרנס מרוכלות בכפרים של הברברים. הם נדדו מכפר לכפר במשך חודשים, לפעמים יצאו מהבית אחר חג הפסח וחזרו ערב חג ראש השנה. ושוב יצאו ממוצאי חג הסוכות וחזרו בערב פסח. ולא פעם בדרכם חזרה לאחר כל הקשיים, הטלטולים והסבל ארבו להם שודדים ולקחו מהם כל שהצליחו להביא כסף ושווה כסף, כי חלק מהמכירות היו עושים בחליפין. ואם היהודים גילו התנגדות לשודדים, היו הורגים אותם. ביהלכה למשה' מוזכרים למעלה מעשרה מקרי רצח שרובם לוו בשוד ובביזה. בין השיטין אנו שומעים גם על מלחמת הקיום של היהודים, שבזכותה יכלו להחזיק מעמד בגלות קשה. מתן שוחדות, נקיטה באמצעים מעוררי רחמים, הצהרה מוגזמת על הרכוש הנשדד, כנראה מתוך כוונה שאם יצליחו וקבילתם תתקבל ישאר בידם לאחר כל ההורדות הסכום האמיתי שנשדד. השאלה שלפנינו מציגה את מה שתיארנו:

15. נשאלתי לחוות דעתי בענין העלוב הרי נסים ן' מכלוף הנ' הרוש הי״ן [ה' ינקום נקמתו.] שהיה שותף עם הר' שלמה הנ' עלי והר' יעקב בנו, ובזמן שנשתתפו התנו ביניהם שכל מה שירויחו להם מה״ש בכ״ע משו״מ ואפי' מצ״ב, [מהשמים בכל ענין משא ומתן ואפילו מציאה בדרך.] יטול שלמה המחצית בריוח, ונסים ויעקב הנז' יטולו הרביע לכל אחד. ובתוך זמן השותפות באו מאהלי פלשתים למתא צפרו יע״א לחוג את חג הפסח, ובהיותם בדרך עמדו עליהם ליסטים מזוינים ושללו את אשר הביאו דבר מועט, ולפי שנסים הנז' נתעצם עם השוללים עמדו עליו והרגוהו הי״ן. ואחרי מותו עמד שלמה הנז' ופנקס את השלל ואת המלקוח בתוספת מרובה על העיקר והלך לקבול לפני המלך יר"ה, והוליך את אסתר בתו עמו, היא אלמנת ההרוג הנז' ושני בניה עמה, כדי להגדיל המדורה לפני השררה. וה' נתן את חן הקובלים הנז' לפני גדולי המלכות, ונענו מאת השררה שהגויים המתגוררים באותו מקום שבו נמצא החלל ובו נשללו, הם יתנו להם את כל הרשום בפנקסם על אשר לא שמרו את דרכם, ועל דבר כופר נפש יתעכב הדבר עד בוא המלך יר"ה למתא פאס יע״א, וכאשר יגזור כן יקום. ובכן פרעו להם הגויים הדרים בכפר לבהאליל סך שבע מאות וארבעים מתקאלים, הוא הסך שנשאר שפוי אחר ההוצאות ושוחדות. והן היום נדרשתי מאת הר' שלמה הנז' והמדבר בעד יתומי נסים הנז' להגיד להם איך תהיה חלוקת המלקוח יתר הבז שהוא כעין מציאה, בין יורשי ההרוג הנז' ובין השותפין הנז'.

ממעשה זה גם לומדים שכדי להגיש תלונה ושהיא תגיע למקום הנכון יש צורך בהוצאות ובשוחדות. במקרה שהתלונה מגיעה לשלטון המרכזי, לפעמים הוא מחייב תשלומי כופר ליהודים הנפגעים, והתשלום מוטל על תושבי האזור שבו בוצעה הפגיעה 'על אשר לא שמרו את דרכם'.

ברית מס' 41 בעריכת אשר כנפו-מחבר פרופ' הרב משה עמאר–רבי רפאל משה אלבאז-יצירתו וחיבוריו