ארכיון יומי: 12 בינואר 2025


שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי.

אבני זכרון לקהיל מראכש

אות ח

רבי שלמה חזאן בר מו״ה אלעזר חזאן זצ״ל, זכה לשתי שולחנות תורה וגדולה, היה עשיר וחבר שני חבורים שלחן הזהב ושלחן הטהור מל״ר, קיד טור ב. היה בדורו של רבי מסעוד בן מוחא ונזכר שם בכמה פסקים, ע״ש.

רבי דוד חזאן ממוגדור נוסח המצבה: הוא קבור בצמוד לקברו של רבי אברהם אזולאי זצ״ל. זאת מצבת הרב הגדול המקובל האלקי כמוה״ר דוד חזן ממוגאדור, שנתבש״מ יז׳ מנחם אב תקצ״ג(1733 [ראה תמונה] שמעתי סיפור מהרב שלום גבאי, רבה של מראקש כיום.

היה זה לקראת מחצית המאה השישית זמן פטירתם של שני הרבנים הנז״ל. בתקופה הזאת. מולאי עבד רחמן הוכתר במקומו של מולאי סלימאן. למרות היותו איש ישר שנטה חסד ליהודים, מסביבו בין יועציו היו שונאי ישראל. מספרים כי אחד מסגניו של המלך אהב לישון, ותמיד היה מאחר לישיבות של המלך. בימים ההם היה ריכוז יהודי גדול סמוך לרובע מגורים המוסלמי. שם היה גר הסגן הצורר הזה, והוא תלה תמיד את האיחור שלו בגלל הפרעות של היהודים. המלך התעניין ושאל מהו סוג ההפרעה? והואזיר ענה:

 היהודים מפריעים לי להירדם בלילה. בשבתות הם קמים לבקשות, בימי חול לזוהר ותיקון חצות, ובקיץ לסליחות. המלך שאל מה הפתרון! הווזיר ענה: פשוט יש להוציא אותם משם ולהעבירם למקום שלא יפריעו!. הציבור נרגש ונדהם כי שמע מהגזירה הממשמשת ובאה, הדבר הגיע לאוזניו של רבי חנניה הכהן זלה״ה, שהיה רב העיר, והוא היה ידוע כעניש וקטיל. רבי חנניה שתק ולא אמר כלום, עוד כמה ימים ונראה, פסק! עברו כמה ימים ״והואזיר״ השתגע, יצא לרחוב בועט ונוער כמו חמור… המלך ציווה לסגור אותו עד שיראה מה הוא יכול לעשות, הוא הבין שיד היהודים הייתה בדבר. המלך הזמין את שני הרבנים של מראקש ושל מוגאדור! הימים לא היו קלים, ימים של רעב ויוקר המחיה שלא נודע כמוהו בכל הזמנים. רבה של מוגאדור רבי דוד חזן כשקבל ההזמנה של המלך, מאד חרד לגורל בני הקהילה, כי חשב שגם על הקהילה במוגאדור, תלויה ועומדת איזה גזירה נוראה שירדה על ראשו. הוא הגיע למראקש מבלי לדעת על מה קרא לו המלך, לבו לא עמד לו במתח הרב, נפטר שם בעת בקורו ונקבר במראקש. אולם המלך בהזמנתו לשני הרבנים התכוון רק לבקש מהם למצוא מזור למשנה שלו. רבי חנניה הכהן זצ״ל, הופיע לבד לפני המלך ושמע את בקשתו להתפלל על משנה המלך, הוא הבטיח שיתפלל לרפואתו ואכן המשנה נרפא.

חרב נדבק לשולחן בחדר חטהרה

סיפור הרחיצה כפי שסופר לי ע״י הרב שלום גבאי נ״י, כי – בשעת הרחיצה של ר׳ דוד חזן, הרוחצים לא יכלו להזיז אותו, כי נדבק להם לשלחן הרחצה, וזה היה להם סימן ברור לדבר מה שמעכב. הם פנו לרבי חנניה, והוא עשה שאילת חלום ונענה ע״י הרב עצמו, שעליהם להביא מההיכל של בהכ׳׳נ שלו במוגאדור, את כד הדמעות של תיקון חצות, מהבכי של הרב על החורבן בלילות בתיקון חצות. המרחק למוגאדור מהלך שלושה ימים בתנאים של הימים ההם. הרב הודיעו בחלום שאין צורך לנסוע למוגאדור! כי הכד נמצא בהיכל של צלאת לעזאמא! וכן היה, הכד נמצא והלוויה יצאה למחרת. הרב גבאי המשיך לספר, ואמר:

יש עוד רבי דוד חזן ממראקש, דרשן ידוע וחכם תלמודי גדול, מספרים שהיה לו מנהג, שלא ישב ללמוד עד שהיה משקה את גרונו בכוסית אראק כך היה מנהגו מימים ימימה. פעם הוכיח רבי דוד אדם אחד שלא התנהג כראוי, הלה נעלב והגיב: משיכור כמוך איני צריך לקבל מוסר! תגובתו של הרב הייתה, הלשון שהוציאה עלי דברי לעז תיענש כעונשם של המרגלים. ואכן אותו אדם חלה ולשונו נשמטה מפיו עד לחזהו, ממש הראה להם דוגמה למה שקרא בדיוק למרגלים. חיפשתי את ציון קברו של רבי דוד חזן השני ולא הצלחתי לאתרו.

רבי יוסף חזאן המצבה עשויה מחתיכת שיש שהכתב בה מטושטש וניתן לזהות בה רק את השנה בלבד, שנת תרמ״א (1881).

רבי משה בן חיון מחכמי מראקש והוא בנו מו״ה מוסא אוחיון זצ״ל מל״ר, צ טור ג.

לא ידעתי שאפשר אבא והבן ישאו אותו שם: בעגה הערבית מוסא ומשה היינו הך וצ״ע. ויש מקרים שהאשה נשארה בהריון אחרי פטירת הבעל, ואז הרך הנולד נושא את שם אביו.

רבי שלום חיות נזכר בשטר תנאים של בתו, עם הבחור אברהם בן מכלוף מייארא בשנת (1939).

רבי ישראל חיות נוסח המצבה: שקדן בתורה כחשכה כאורה. רחים רבנן מלבשתו ענוה ויראה המון עומדים בבכייה. האיש הנדיב משכים ומעריב. רוח הבריות נוחה הימנו. אבי היתומים ואלמנות. והכל בסבר פנים יפות. מאכיל עניים מעדנים נלב״ע בן 52, זה שמו הטוב הח׳ הש והותיק כמוה״ר ישראל חיות ד׳ לחו׳ מר חשוון תשי״ד, ומצאתי שהוא בנו של רבי שלום הנזכר למעלה.

רבי דוד חכים גריגוס נוסח המצבה: נפש יקרה תדושן פה נטמן איש זרע ישרים. גומל חסדים עם המתים והחיים, עת עלתה נשמתו למרומים, זה השם דוד חכים גריגום. תאריך הפטירה הושחת ולא ניתן לקריאה.

רבי אברהם חליוה הא׳ נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל כמוה״ר אברהם חליוה, נתבש״ט א׳ בתשרי יום רה״ש שנת רע״ט [1519].

רבי אברהם חליוה הב׳ נוסח המצבה: הה׳ הש׳ שתורתו אומנותו למד ולימד, ביתו – בית ועד לחכמים. נין ונכד לרבי מרדכי בן עטר זצ״ל, ומסטרא דנוקבא לכה״ר הגאון מרדכי הצרפתי הראשון זצ״ל. נתבש״ט שנת תל״ח (1678) 62 שנה אחרי שנפטר סבו כמוה״ר מרדכי בן עטר זלה״ה, שנפטר בשנת ישב״ע (1622).

רבי משה חליוה נוסח המצבה: אבן פטדה מאירה / בעל משנה סדורה / באספקלריא מאירה. בכתב ובע״פ לקח לו והאיר, הרב המופלא הצדיק החסיד העניו כמוה״ר משה חליוה. ויקרא ביום יז׳ טבת שנת התרס״ה לפ״ק. (ראה תמונת המצבה )

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי

עמוד קמב

ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון-מפיץ את מסורת הבקשות של ״שיר ידידות״ בבל רחבי מרוקו.

ד. מפיץ את מסורת הבקשות של ״שיר ידידות״ בבל רחבי מרוקו.

כמצוין בפרק השישי, מסורת ״שירת הבקשות״ היתה שונה בכל עיר ועיר ובכל קהילה וקהילה ברחבי מרוקו. לכל קהילה בכל עיר היה קובץ פיוטים נפרד על פיו נהגו ושוררו במעמד הבקשות. יוצא, אפוא, כי מי שהתפלל ונכח במעמד הבקשות בעיר אחרת, לא הכיר את כל הפיוטים ששוררו בבית־הכנסת שבו התפלל. מה עושים במקרה כזה? הפתרון נמצא, והוחלט ע״י שלושת העורכים ר' דוד אלקיים, ר׳ דוד יפלח ור׳ חיים אפריאט, כי יש לערוך קובץ אחד שיכלול בתוכו ״שירים קדמונים חדשים גם ישנים כמנהג כל עיר מערי המערב״. נכון שישנו קובץ אחיד האמור להיות משותף לכלל הקהילות אך, לא כל הפיטנים הכירו את הפיוטים שנלקחו מהקובץ הנהוג בעירם. היה צורך ליצור מצב שבו כל הפיטנים יכירו את כל הפיוטים של קובץ ״שיר ידידות״.

את התפקיד הזה לקח על עצמו ר׳ דוד בוזגלו. שליחות חייו של ר' דוד היתה בהפצת הפיוט לכל דיכפין. הוא ראה בזה ייעוד. למרות עוורונו בשתי עיניו, הוא מחליט לעבור מעיר לעיר ומקהילה לקהילה לפגוש את הפיטנים המקומיים וללמדם את הפיוטים מתוך ״שיר ידידות״, שטרם הכירו.

בעת עבודתי על נושא ״שירת הבקשות״ נפגשתי עם הפיטן המקומי ר׳ יהודה ללוש. הוא אף למד מר׳ דוד בוזגלו. בשבת שלפני פרשת ״וישב״, במהלך הפגישה, הוא השמיע בפני את פיוטי הבקשות מפרשת ״וישב״, כפי שהוקלטו מפיו של ר׳ דוד באחד השיעורים בזמן שלימד את תלמידיו הפיטנים הצעירים.

המסעות האלה ברחבי מרוקו לא היו קלים, למי שאיבד את מאור עיניו. שנות ה־ 50 היו שנים שבהן ר׳ דוד לוקח משימה קשה זו עליו, והוא בראשית שנות ה־ 50 לחייו.

דמותו של ר׳ דוד לבוש בג׳לביה לבנה ומרכיב משקפיים כהים היתה דמות שאליה שיועו הפיטנים המקומיים שבכל עיר, כי הנה מגיעה האגדה עליה שמעו רבות. ר׳ דוד לא איכזבם, הוא ישב ימים ושעות עם הפיטנים ועם אנשי המקום ולמדו ממנו. הם החזירו לו באהבה ובהערצה, הסתופפו בחברתו וינקו ממנו את ידיעותיו. את קולו המרשים, לא יכלו כמובן לחקות.

ב־ 1958, והוא בן 57, מבקר ר׳ דוד במקנס ושוב כדי להפיץ את מנהג ״שירת הבקשות״. לכבוד ביקורו, אחד ממשוררי העיר חיבר לכבודו פיוט. הפיוט פותח במילים אלו:

"שלום בואך הרב דוד בוזגלו

שלום לך ינהר כנחל….

כל משוררי מערב

ויהיו עבדי דוד נושאי שיריו

ר׳ דוד מוזמן לאירועים נוספים ואחרים מחוץ לקזבלנקה, ובדרך כלל הוא נענה ברצון.

לאחד מהאירועים אליהם הוא הוזמן, הוא שולח אח אחד מתלמידיו. על כך מעיד חיים זאב הירשברג עת ביקר בהילולה לזכרו של הצדיק ר׳ חיים בן דיוואן הקבור באנראז שבמחוז וירגאן שליד מרקש. וכך הוא כותב:

"לאחר תפילת ערבית התחילו הפייטנים לשיר את פיוטי ההילולה, אולם מלכתחילה נאמרו פיוטים אלה בלשון ערבית יהודית המקומית, אולם לאחרונה נמצא גואל להם, משורר סגי נהור בקאזא שויד אבו-זאגלו, שהכרתיו לאחר מכן, והוא התיכן ללשון עברית צחה. ר' דוד עצמו לא השתתף בהילולא כאן, אבל בא תלמידו יעקב אזואלוס, שהנעים יחד עם משורר עממי שני את המסיבה בנעימות המסורתית.

שמו של ר׳ דוד בוזגלו הפך שם נרדף לפיוט של יהודי מרוקו בכלל ול״שירת הבקשות בפרט. הוא הצליח ל״נער אבק״ ממנהג שהיה רדום במידת מה ברחבי מרוקו. ר׳ דוד הצליח לסחוף אחריו קהילות שלמות ולאמץ לחיקן, ביתר שאת, מנהג עתיק יומין זה. הוא סחף אחריו תלמידים רבים, שלמדו ממנו את אמנות הפיוט, אימצו את הפיוטים שחיבר וידעו לשאוב ממנו מידע רב שסיפק להם ברצון. ר׳ דוד הצליח לחדש ולמסד ביתר שאת את מנהג ״שירת הבקשות״. המנהג הפך לחלק מההווי התרבותי דתי בערים רבות, כאשר המסורת של ר׳ דוד על ״שיר ידידות״ היא המסורת שהפכה לנחלת הקהילות במרוקו, ומאוחר יותר גם בישראל.

ר׳ דוד בוזגלו עולה עם משפחתו לישראל

משורר דגול זה שחיבר פיוטים רבים על נושאים שונים ידע לבטא את אהבתו העזה לארץ ישראל בכתיבה. כמו משוררים ופיטנים רבים לפניו, ידע אף הוא להעלות על הכתב את הכיסופים שלו לציון וירושלים. בעברית הצחה שלו דיבר בקביעות על ארץ ישראל הנכספת ועל מנהיגים שונים כהרצל או בגין. החששות מקשיי פרנסה וגם מפני ההוצאות הצפויות בגין הטיפולים הרפואיים שנזקק להם מנעו ממנו לממש את העליה. בניו היו צעירים וחיכה שיגדלו, אך גם רגע זה מגיע.

ר׳ דוד בוזגלו עולה יחד עם בני משפתחו, אשתו השניה עיסה, בתו שולה ובניו שלום,רפי ומאיר. זה קורה ב־1965. המשפחה מתקבלת בכבוד רב ע״י תלמידיו ומעריציו הרבים שעלו ארצה לפניו. הוא מחליט להתיישב עם בני משפחתו בקרית־ים.

בשיר שכתב מיד לאחר עלייתו ארצה, הוא מנהל דו ־ שיח עם המולדת:

המשורר אומר:

"אך בך, מולדתי/עמדתי/ חיתה נפשי בגללך

מבית כלאים/ונכאים/קורא לו דרור בנמלך"

והמולדת עונה :

"פעלך בני/הראני/אהבת בנים לאמם

להם כל יקר/ לא ייקר/ הפך לילה אור יומם"

פוריות היצירה של ר׳ דוד בוזגלו לא נפגמה עם עלייתו ארצה. הכישורים שניחן בהם באים לידי ביטוי גם כאן בארץ. הוא כותב שירים רבים על נושאים או אירועים שעשו עליו רושם עז. התפעלותו מצה״ל ומניצחונותיו הצבאיים משאירים בו רושם רב. ר׳ דוד כותב מעל ל־10 שירים המספרים על מאבקה של מדינת ישראל כנגד מדינות ערב.

ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיוןמפיץ את מסורת הבקשות של ״שיר ידידות״ בבל רחבי מרוקו.

עמוד 155

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 229 מנויים נוספים
ינואר 2025
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר