מורשת יהדות מרוקו

החשיבות היחסית של ערכים שונים

״ערכים״, בהגדרה, כוללים העדפות, בחירות של מה טוב יותר ומה פחות. ודאי הוא שהם כוללים בחירות פשוטות כמו ״צדק טוב יותר מרמייה" או ״בריאות טובה יותר מחולי". קשה לי להעלות על דעתי כי אחוז גבוה של בני המין האנושי יאמר שאינו מסכים עם שתי הצהרות אלה. ואולם, מה אם נשאל "מה טוב יותר, צדק או בריאות״? כאן, סביר להניח, יהיו הדעות חלוקות. במצב קיצוני, זו תהיה דילמה ערכית (ראה ,Kohlberg 1969). הדרך ההשוואתית מאפשרת לנו ללמוד יותר על ערכיו של האדם, מאשר השאלה הפשוטה: ״האם חשוב לך להיות בריא?״ רבי יוסף, כפי שניתן לצפות מאיש תורה, מסדר את שלושת הערכים לפי סדר חשיבותם. לימוד התורה הוא החשוב ביותר, והענווה היא הפחות חשובה מבין שלושת הערכים.

ומה לגבי חשיבותה של התורה מול ערכים אחרים, למשל, ביטחון כלכלי? רבי יוסף מבצע הבחנה ברורה בין אנשים שונים. האידיאל, בעיניו, הוא "החסידים, אשר אינם משגיחים בענייני העולם הזה, וכל עיקרם ועסקם לעסוק בתורה לשמה, מאבדים שינה מעיניהם״(שם, ט׳). ועם זאת, הוא מכיר בצורך של אנשים לעסוק גם בצורכי העולם הזה (ואינו רואה בלימוד תורה לשם תגמול כספי דבר טוב – ראה למטה). לכן, הוא אומר, "יש סוג אחר בהחכמים… שלומדים התורה ועוסקים במלאכתם, וחייתם עליהם. י״ב שעות עוסקים בתורה ובתפלות היום ובענייניהם, וחציו השני עושים להם אותו למשא ומתן ושינה ומאכל… אין הכי נמי – כשירה, אף על פי שאין זה ככת הראשונה השלימה״(שם, י׳). ואילו מהמוני העם, "הלומדים פשטיות התורה" (שם) הוא מצפה ללמוד שש או שמונה שעות. כלומר, האידיאל הוא לימוד התורה, ויש הכרה גם בערך של דברים גשמיים יותר, ומה שקובע הוא המינון של אלה לעומת לימוד התורה.

היחסים בין ערכים שונים:

מלבד המידע שאנו מקבלים על החשיבות שאדם מקנה לערכים שונים, אנו עשויים לשאול את עצמנו מהם היחסים שבין ערכים אלה. שאלה מרכזית אחת עשויה להיות, האם יש התאמה או ניגוד בין שני ערכים או יותר. למשל, מחקרים מעלים כי רוב האנשים הם גבוהים יחסית בחשיבות שהם מעניקים לערך המשמעת העצמית, או בחשיבות שהם מעניקים לערך "עצמאות", אבל לא בשניהם. קיים קונפליקט בסיסי בין שני הערכים (1977 ,Kohn). שאלה אחרת היא, האם יש תלות בין שני ערכים או יותר. למשל, 1954) Maslow) טען כי רק מימוש הצורך בביטחון יכול להביא את האדם להקנות חשיבות לערכי ההגשמה העצמית שלו.

אף כי רבי יוסף, כפי שתיארתי, הביע העדפה ברורה לערך לימוד התורה על פני השניים האחרים, עולה מדבריו כי הוא מאמין שיש גם הרמוניה ותלות בין ערכים שונים. למעשה, מהווים שלושת הערכים מערכת ערכים מסודרת, אשר יש בה היררכיה אבל גם תלות הדדית בין החלקים השונים.

כך, למשל, רבי יוסף מקשר את מצוות הצדקה בקשר הדוק למצוות לימוד התורה: "והמה אחיות נצמדות ונכבדות, תורה וצדקה". (שם, י״א). רבי יוסף טוען כי"אחד מעיקרי התורה הוא ללמד אחרים כפי כוחו ולהרבן תורה בישראל." (שם, ז׳) וכי עיקר המצווה הוא בהוראת התורה לאחרים. השמת הדגש בלימוד התורה לא על לימוד עצמי, אלא על הוראה (כלומר, לתת מתורתך לזולת), מביאה לכך שרבי יוסף משווה בין ערך לימוד התורה לערך הצדקה: "אפשר שיש בעולם כמה חכמים שלומדים תורה ומלמדים אחרים, ויש עשירים שעושים צדקות בישראל" (שם, ח', וראה גם"זבח פסח", עמ^׳ קי״א).

על מידת הענווה אומר רבי יוסף: "מידת הענווה והשפלות אשר היא עיקר לכל קיום התורה ומצוותיה" ("יפה עיניים", י״א) כלומר, מידת הענווה היא תנאי על מנת לממש את ערכי לימוד התורה והצדקה. רבי יוסף מפרט:

״התורה, יש בכוחה להציל מיצר הרע… ואם כן, אי אפשר לאדם ללמוד כאמור, אם לא יהיה עניו באמת [שאכן לומד תורה לשמה, ולא לשם דבר אחר]… ותורתו רצויה, ויהיה בה כח אלוקים לנצח היצר הרע״(שם, י״ב).

רעיונות דומים ניתן למצוא בפירושיו לפרקי אבות(ע״ב־ע״ג). למרות שהוא מציב את הענווה רק במקום השלישי בסולם הערכים שלו, זהו עדיין מקום גבוה מאד, שהרי ניתן לחשוב על עשרות ערכים נוספים. הענווה, לפי רבי יוסף, מאפשרת מימושם של ערכים רבים אחרים: ״אשרי מי שזכה למידתה כתקנה, שכל מידות טובות נכללות בה.״ (שם, ע״ג).

לסיכום, שלושת הערכים המרכזיים תלויים זה בזה, אמנם לימוד תורה הוא הערך החשוב ביותר, אך ענווה היא תנאי מקדים ללימוד התורה, ולימוד התורה הנעלה ביותר הוא למעשה גמילות חסדים – לתת מתורתך ללא תמורה, כפי שמצטט רבי יוסף את חז״ל: ״התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים״(“יפה עיניים”, ח׳). הרעיון שלפיו, למרות שהתורה היא הערך החשוב ביותר, היא אינה ערך עליון הדוחה הכל, מובא גם בהסבר מרתק של רבי יוסף למאמרו של רבי יוחנן בן זכאי, ״צאו וראו, איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם״(אבות, ב׳ ט׳). רבי יוסף מפרש את האמירה "צאו וראו״, כקוראת לרבנים לצאת מהמקבילה התורנית של מגדל השן האקדמי, ולשים לב למתרחש בעולמם של בני קהילתם: "עוסקים במושכלות ענייני התורה, סודות ופשטים ודרשות, ואינם משגיחים בעניינים אחרים, להביס ולידע איזה דרך טוב ואיזה דרך רע, כי דעתם טרודה בגרסתם ובמשנתם… על כן אמר להם רבי יוחנן עליו השלום: ׳צאו מגרסת התורה ושקידתה לפי שעה, לתיקון האדם, אשר גם רוב המוני ישראל׳״. (פירוש על פרקי אבות, ל״ב).

"יכי"ן" רבי יוסף כנאפו זיע:א-הוצ' אות ברית קודש-ניסן תשס"ב- עקרונות אחדים ממשנתו החינוכית של רבי יוסף כנאפו-החשיבות היחסית של ערכים שונים.

עמוד 94

19 – חצב

מושב במישור החוף התיכוני, כחמישה קילומטר דרומית למושבה גדרה. נוסד בשנת 1949 בידי עולים מלוב ונקרא בראשיתו " מסמיה החדשה " ו " מסמיה זעירה ". שמו הנוכחי ניתן לו על שם פרחי החצב הנפוצים בסביבה.

מספר תושביו : כ – 800 נפש.

ענפי המשק העיקריים : ירקות, גידולי שדה, פרדס, בקר וצאן.

20 – יגל.

מושב בשפלת לוד, כשני קילומטר מערבית לנמל תעופה בן גוריון. נוסד בשנת 1950 בידי עולים מעיראק. מאוחר יותר קלט אף עולים ממרוקו. שמו מושתת על דברי הפסוק בתהלים : " בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ".

בתחומי המושב נמצאת חורבה גדולה מן התקופה הביזנטית, הנקראת כיום גבעת דני – אתר קרבות במלחמת העצמאות.

מספר תושביו : כ – 370 נפש.

ענפי המשק העיקריים : רפת, לול ופרדס.

21 – יד רמב"ם.

מושב בשפלה, בצד הכביש רמלה – ירושלים, כחמישה קילומטר דרומית מזרחית לרמלה. נוסד בשנת 1955 בידי עולים ממרוקו ונקרא על שם הרמב"ם לציון 750 שנה לפטירתו.

מספר תושביו : כ – 650 נפש.

ענפי המשק העיקריים : פרדס, לול וירקות.

ממקור מוסמך, ממשפחות מקימי יד רמב"ם, נודע לי שמקימי המושב שכולם בני מרוקו, שילמו לממשלת ישראל בעודם במרוקו, 5000 לירות ישראליות, בשנת 1955 לקניית יחידת המשק.

גבו מהם זאת נציגי ממשלת ישראל, ביניהם גם חברת " רסקו "

כיוון שמושב זה נמצא כרגע בדיון משפטי , על הפקעת אדמות לצורך סלילת כיש שש, אני מנוע מלמסור פרטים אישיים של מוסר הודעה זו. יש ברשותו קבלה על הקנייה, אך המוסר העדיף לא לפרסמה עד לבירורו המשפטי.

22 – יושיביה.

מושב בנגב הצפוני מערבי כשלושה קילומטר מן העיירה נתיבות. נוסד בשנת 1950 בידי עולים ממרוקו ומאלג'יר על אדמות הכפר הנטוש מוחרכה. שמו מסמלי. כשם אחד מבני שבט שמעון, שאזור שה נכלל בנחלתו.

מספר תושביו : כ – 280 נפש.

ענפי המשק העיקריים : תבואות.

23 – ינוב.

מושב בשרון כחמישה קילומטר דרומית מזרחית לצומת השרון. נוסד בשנת 19502 בידי עולים מתוניסיה על אדמת האפנדי נבלוסי. שמו סמלי.

מספר תושביו : כ – 500 נפש.

ענפי המשק העיקריים : פרדס, לול, גידולי שלחין.

24 – יציץ

מושב בשפלה, כשבעה קילומטר מדרום לרמלה. נוסד בשנת 1950 בידי עולים מטריפולי, שמו ניתן לו בעקבות דברי הפסוק " הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל " ( ישעיהו כ"ז, ו' ).

מספר תושביו : כ – 630 נפש.

ענפי המשק העיקריים : גידולי שדה, פרדס, ירקות, רפת ופרחים.

25 – ישע.

מושב בנגב הצפוני מערבי, בחבל הבשור, כחמישה קילומטר דרומית מערבית לצומת מגן. נוסד בשנת 1957, אחרי מבצע סיני, בידי עולים ממצרים שגורשו משם בעקבות המבצע.

תחילה נקרא " מבטחים ג' ". אחר כך, ניתן לו שמו הנוכחי בעקבות הפסוק : " בגבורות ישע ימינו " ( תהלים ב', ז' ).

מספר תושביו : כ – 200 נפש.

ענפי המשק העיקריים : ירקות חורף, כרם, פלחה, פרחים ליצוא.

26 – ישרש.

מושב בשפלה, כשלושה קילומטר מדרום לרמלה. נוסד בשנת 1950 בידי עולים ממרוקו.

שמו סמלי. בעקבות דברי הפסוק : " הבאים ישרש יעקב "

מספר תושביו : כ – 450 נפש.

ענפי המשק העיקריים : פרדס, לול, צאן ורפת.

27 – כפר אביב.

מושב במישור החוף התיכון, בקרבת צומת אשדוד. נוסד בשנת 1951 בידי עולים ממצרים, על אדמת הכפר הנטוש בשית.

תחילה נקרא " בת היאור ", לציון מוצאם של מתיישביו. לאחר מכן ניתן לו שמו הנוכחי על פי הפסוק : " כי בחודש האביב יצאת ממצרים ", אשר אף הוא רומז למוצאם של המתיישבים.

מספר התושבים : כ – 310 נפש.

ענפי המשק העיקריים " מטעים, פרדס, רפת ולול.

28 – כפר הרי"ף.

מושב בשפלה בצד הכביש אל כפר מנחם, כחמישה קילומטר צפונית מזרחית לקרית מחאכי. נוסד בשנת 1956 בידי עולים ממרוקו ונקרא על שם רבי יצחק אלפאסי – הרי"ף – מחשובי חכמי ישראל בימי הביניים, פוסק ופרשן התלמוד, איש העיר פאס שבמרוקו.

מספר תושביו : כ – 250 נפש.

ענפי המשק העיקריים : מטעים, ירקות, רפת ולול.

יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל- מיכאל אביטבול -מושבים במרכז הארץ – השרון, דרום מישור החוף, השפלה וצפון הנגב.

עמוד 163