מורשת יהדות מרוקו

סלאת פילאלא(=ביכ״נ ליוצאי תאפילאלת)

ביהכ״נ נוסד על ידי תושבים יוצאי תאפילאלת בריסאני שבמלאח בתרפ״ח/1928, שהעתיקו את מושבם לארפוד על רקע הבריחה מתאפילאת. בין המייסדים: יעקב שטרית(=בא/יגו בן בא/יאהו אשיך) ויצחק תרג׳מאן. נציג מטעם ביהכ״נ בוועד הקהילה הוא חאקי(=יצחק) בן יוסף תרג׳מאן.

חזני ביהכ״נ במהלך השנים היו: ׳בא/יא חזאן׳(=יחיא ילה, שהיה בן אבות 26 דורות), בנו ר׳ מכלוף ילוז ובא/יא גאני(=יחיא בן יעקב אזרוואל).

מתפללי בית הכנסת פילאלא

• אזרוואל = (דאר בא/יאהו שלמה): אליהו בן שלמה ובניו: מסעוד, מרדכי, שלמה, עזר, שמעון ויוסף.
• אזרוואל יחיא בן יעקב(בא/יא גאני) ובניו: שלום ושמעון.
• אזרוואל מאיר שלום ובניו(אליהו, שלום ועמרם).
• אזרוואל יוסף בן יחיא ובניו.
• טבול מסעוד.
• מגירש מכלוף ובניו: משה, שלום, שלמה ויצחק.
• מלכה מאיר(דאר מאיר בן סנאן) ובניו: אברהם, עמרם ויעקב.
• עטייא דוד בן יחיא ובניו: יחיא, יצחק ויוסף.
• שטרית דוד(בא/דו בן בא/לו שלום) ובניו: יחיא, מאיר ויוסף (בימות החול). י. שטרית שלום ובניו: יחיא, עזר, יוסף, שמעון ומכלוף (בימות החול).
• תרג׳מן יצחק (בא/חאקי יוסף (חאקי אסארק).
•  
• סלאת-בא/לו בן יחיא(=ביכ״נ מיסודו של ר׳ מכלוף ב״ר יחיא נזרי)

ר׳ מכלוף נזרי היה מתפלל בראשונה בביהכ״נ ^׳סלאת אל-קסבא׳, שייסד, כאמור, יחד עם גיסו, אברהם סבאג. לאחר שעבר למשכן מגוריו החדש בשכונה הרחוקה מאוד מביהכ״נ הנ״ל, בנה ביכ׳׳נ חדש סמוך לביתו(תרצ״ו/1936) שקיבל את שמו של המייסד ׳סלאת-בא/לו-בץ-יחיא׳. מוצא המתפללים – חלקם מכפר ל׳קסבה׳ וחלקם מ׳ולאד עלי׳. נציג מטעם ביהכ״נ בוועד הקהילה הוא מייסד ביהכ״נ, ר׳ מכלוף נזרי ואחריו – בנו יעקב. חזן ביהכ״נ הראשון היה ׳לחזן משה׳(=ר׳ משה מלול), ועם פטירתו מלא את מקומו ר׳ יצחק ב״ר מכלוף נזרי במשך 30 שנה מגיל 16 ועד שנת עלייתו ארצה ב-1964. ביכ״נ זה שימש גם מסגרת לחברת עץ חיים, שבה קבעו שיעורי בתורה בליל שישי ובמוצ׳׳ש. בליל שישי למדו בספר ׳בן אי חי׳ ובמוצ״ש למדו בספר הזוהר. נשיא החברה היה בא/יאהו הנאנא (ר^׳ אליהו ב״ר מכלוף שטרית), שהיה אחראי לנוכחות המשתתפים, לכיבוד הקל ולסעודה בשבועות. ביכ״נ זה היה האחרון שנסגר בארפוד ושימש אחרוני התושבים בקהילה עד לעלייתם ארצה בשנת 1970. האחרון, שהיה אחראי לביהכ״נ, הוא מר אברהם ילוז(=הנא יגו).

שמות מתפללי בית הכנסת ׳בא/לו בן יחיא׳

• אזרוואל שמעון (בן שמחה יוסף).
• בנישו אברהם (דאר זאחא) ובניו: משה, דוד ויחיא.
• בנישו מסעוד ובניו: ישראל, משה ז״ל, מאיר.
• דהאן יאהו(יאהו טראמפא).
• טובול אברהם ב״ר מסעוד (דאר עדאדא).
• טבול – (דאר באבא/הנינא חזאן): טבול אברהם, בנו אליהו ובניו; טבול יחיא (חזאן).
• טובול דוד ובניו.
• טובול שמעון.

י. ילוז יעקב (בא/יגו בוזא) ובניו: אליהו(ובנו מאיר), שמעון ואברהם (הנא יגו).

יא. יתאח מכלוף ובניו(משה ומרדכי). יב. נזרי יחיא ואחיו אשר(יחיא אשבאב).

יג. נזרי מכלוף ובניו: יעקב, שלמה, יוסף, שמעון, יחיא ור׳ יצחק החזן ובניו: אליהו, מאיר ואברהם.

יד. נזרי מסעוד (אחיו של מכלוף) ובנו שמעון.

טו.        משפחת סבאג (דאר בועבאנא): 1. סבאג אברהם ובניו (שמעון, מאיר ומסעוד). 2 סבאג ישראל (בא/סאלי) ובנו שמעון. 3. סבאג יצחק ובניו: אלי, מאיר, משה, יעקב, יחיא, יצחק ואברהם.

טז.        סבאג באבא כא (מרדכי) ובנו יחיא. יז. סבאג דוד בן מסעוד ובניו.

יח. משפחת פרץ (החל מ-1960): מכלוף, בנו אברהם, ובניו: שמעון, יחיאל, דוד ומורים.

יט. משפחת שטרית (=דאר הנאנא): 1. אליהו שטרית ובנו משה. 2. אברהם שטרית ובנו יחיא. 3. דוד ובניו. 4. מסעוד ובניו, מאיר ובניו.

• שטרית מכלוף (=בא/לו בכא=מכלוף בן מרדכי): ובניו: אליהו ובניו, אברהם (הנא מכלוף), יוסף ועוד.

היושבים בתיבה

דוד א׳:

בא/לו בן יחיא, בא/לו בן הנאנא (=מכלוף שטרית), ענא בן בועבאנא (=מסעוד סבאג); יחיא עזר; באבא/הנא חזאן אבי יאהו טבול, בא/סאלי, שלמה בן בא/ ענא יצחק.

דור ב׳:

ר׳ יצחק נזרי, בא/יאהו הנאנא(אליהו שטרית), אברהם בנישו, בא/לו בכא (מכלוף בן מרדכי שטרית).

מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא- ארפוד עיירה יהודית-בתי הכנסת.

עמוד 43

זכרונות ילדות על ב/חקון בארפוד

זוכר אני את ב/חקון בילדותי, וכבר אז זקן ויושב בישיבה היה. לא ישיבת לומדים, שלא היה צריך לה, כי יראתו קדמה לתורתו והייתה אומנותו, אלא ישיבת קרקע על ׳הידורה׳, מעין שטיח צמר של עור עזים שהיה פרוש על רצפת בית עסקו הפשוט. היה חדר קטן, ששימש פרוזדור בשטח של פחות מאמה על אמה למשכנו הצנוע, כי שם ביתו ותשובתו הרמתה, היא דמותו הרוחנית הרמה, ותעניתו השבועית, שעשה מידי שנה בשנה תוכיח, תענית, שידעתי עליה רק לפני תקופה קצרה. ישיבתו נדמית לי אז כעתה ישיבת עולם, כשאנחנו הילדים היינו מוכרים לו כל מיני דברים פשוטים כמו גלעיני שזיפים ותמרים, שהיינו אוספים או כל מיני צמחים, שהיינו קוטפים מן העצים כמו ׳לעדבא׳, כאילו היה נזקק, שמתפרנס מדברים פחותי ערך אלה. אז לא תיארנו לעצמנו, שאיש כזה אולי אז ישב בתענית השבועית, וכולו פשטות ואמונה תמימה וטבעיות, וזקנו יורד על גלימתו, שמעולם לא נגע בו. ב/חקון נמנה עם אנשים, שהסתפקו בדברים פחותי ערך, אבל חיו על ערכי נצח; שראו בעולם הזה חיי שעה ועסקו למחייתם כדי קיומם. מי יודע שמא בזכות תעניותיו וסיגופיו של ב/חקון זה זכו בניו להצלחה, שכבר בשנות העשרים שלהם סחרו בחנות ענקית כסיטונאים בארפוד, מכרו סחורות ואף סחרו במחצבים. משאיות פרקו יום יום את סחורתם במחסניהם, ואחרות נטענו במחצבי ברזל, שנחצבו מהרי הסביבה והובילום ליעדי מסחר במרכז מרוקו. בית העסק הגדול זה של הבנים עמד מול המשכן הצנוע של האב הזקן. הכול זה לעומת זה. זה בתעניתו, ואלו בשקיהם, שקי הסחורות, שפרקו מן המשאיות. ללמדך שאין הקב״ה מקפח שכרם של האבות, ובחייהם זוכים הם לראות פירותיהם בידי בניהם ׳אלו דברים׳. עתה הנני נפגש שוב עם ב/חקון לא כמוכר אלא כקונה, לא כמוכר לו גלעינים, אלא כקונה ממנו ערכים, כמתפעל וכמשתאה מדמותו כבספר מוסר חי מדבר שעולה על מידותיו: ההסתפקות, ההינזרות, האמונה, היושר, הפשטות וראיית עולם הזה כפרוזדור בלבד. עתה מטרידה אותי מאד שאלה אחת גדולה: איש כזה עתיר מידות, נכסי רוח וזכויות לשם מה התענה תענית שבועית ארוכה, ועל איזה חטא נחוץ לו תיקון תענית זו וייסוריה שנה בשנה? שמא גם על שאלה זו נתכוון ר׳ ינאי האומר: ׳אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים׳ ?!²⁷

ב/חקון זכה לעלות לארץ ישראל בשנת תשכ״ז/1967. בתחילה התגורר תקופה קצרה בבית ר׳ אליהו שטרית תושב ארפוד המכונה ׳ב/יאהו הנאנא׳ ואחר כך בבית בתו רחמא בלוד, שטיפלה בו כיאות, וממנו קיבלה השראה רוחנית, כאשר זה למעלה מעשרים שנה, שהיא מקפידה על תעניות שובבי״ם שני וחמישי ועל תענית ארבעים יום, שתחילתם בחודש אלול.

ר׳ יצחק שימש סנדק ליעקב בן משה בן ר׳ אליהו שטרית, שאביו מכלוף הוא אחי ר׳ יצחק. ויעקב גדל והצליח מאד בלימודיו ובחייו בהשראת סבו ב/יאהו הנאנא שהיה איש מצליח. יעקב בחור חמד, שהשמחה תמיד שרויה במעונו, וצהלתו תמיד בפניו גם בזכות הצדיק הסנדק ר׳ יצחק בבחינת ׳זה וזה גורם׳. סמוך מאד לפטירתו צוה ר׳ יצחק את בתו רחמא לא ללבוש עליו בגדים שחורים לאות אבל דוגמת צוואתו של ר׳ יאשיה ׳כשהיה נפטר מן העולם אמר למי שהוא עומד עליו: קראו לי לתלמידי, אמר להם: קברו אותי בכלים לבנים. למה? שאיני בוש במעשי להקביל פני בוראי׳!

ר׳ יצחק נפטר בלוד בי״ז תמוז תש׳׳ל/1970 . הלוויה המונית נערכה לכבודו מלווה בתקיעת שופרות, ובה השתתפו אנשים מסולתה ומשמנה של העיר ארפוד וביניהם חכמים ואישים ממשפחת אביחצירא: ר׳ מכלוף, ר׳ ברוך ור׳ מאיר אביחצירא, שבא לניחום וכן מר דוד לעסרי ואדוני אבי ור׳ מאיר שטרית, נשיא חברא קדישא בארפוד. יהא זכרו ברוך.

אישים מפורסמים בקהילות תאפילאלת שזכו לתענית ששת הימים

עמוד 162

יז. יחסי יהודים וערבים

יחסי יהודים ערבים בקהילות היהודיות היו טובים עד מעולים. יש קהילות שהמגורים של היהודים מעורבים עם המוסלמים, כמו: ארפוד, ויש שהם נפרדים במללאח. חוץ ממאורע תר״ף, שבו נהרג ר׳ דוד אביחצירא הי״ד, שלא היה מלווה בפוגרום נגד הקהילה. אין ידוע לנו על מקרים של פגיעה ביהודים בקהילה כלשהי לא על פי חומר כתוב ולא על ידי המסרנים, אבל ידוע לנו על יחסים טובים ועל שיתוף פעולה כלכלי הן על ידי עדותם של מסרנים, הן במאמרים הכתובים בערבית והן על ידי האהדה ליהודים המשתמעת גם ממדריכי סיור בסרטי יוטיוב על סקירת הכפרים הן על ידי המדריכים והן על ידי המרואיינים. להלן כמה ביטויים על אודות היחסים הטובים, ששררו בין יהודים וערבים בקהילותיהם.

א-למרות העיתוי הקשה של מאורע תר״ף לא נמנעו הערבים מלסייע ליהודים לברוח מתאפילאלת לארפוד, וכך הגיעו בשלום לארפוד ר׳ אליהו ובנו ר׳ מכלוף אביחצירא.

ב-כיוצא בזה כאשר נחטף בא/לו בן שלום שטרית שהיה צורף, יזמו ערבים שהיטיב עמם איסוף כספים ופדו אותו מדי שוביו.

ג-הפתגם השגור אצל יהודי מידלת ׳מיאת רזזה תאתכדם עלא שאשיא׳(=מאה ערבים העוטים מצנפת לראשם עובדים בשביל יהודי אחד שכיפה לראשו). ביטוי הוא למעמד הטוב של היהודים.

ד-הערבים נזקקו למזומנים מסיבות שונות. בצר להם הם לא פנו לאחיהם המוסלמים לבקש הלוואה בגלל איסור המוסלמים להלוות בריבית, והם פנו ליהודים שמותר להלוות לגוי ברבית על פי התורה ׳לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך׳(דברים כא, כג) תמורת בטחונות או משכונות. הערבים העריכו את חסדם של היהודים לסייע להם בעת מצוקתם והשתדלו להחזיר את ההלוואה. במקרה של אי החזר ופנייה לשיך לפסוק בדין הוא פסק לטובת המלווה בליווי נזיפה ללווה הערבי, כי בגלל התנהגותו ערבים אחרים יסבלו מחוסר נכונות לקבל הלוואה.

ה-זוכר אני את המעמד שחזר ונשנה, שבו באו ערבים קבועים לאדוני אבי לקבל ממנו הלוואות, ויש שלא היה ביכולתם להחזיר, ואדוני אבי ויתר להם מטעמי רחמים ובמיוחד סמוך לעלייה לארץ.

ו-באזור דרום תאפילאלת בארפוד ובריסאני התופעה הייתה רחבה, והערבים בגלל מצוקתם נתנו בתמורה להלוואה דקלים שלמים של תמרים ליהודים, עד שפרדסי תמרים שלמים עברו ליהודים. כאשר הגיעו הצרפתים לאזור וראו את מצוקת, הערבים, גזרו על היהודים להחזיר את שדות הדקלים לבעליהם הראשונים. יהודים רבים נכנסו למשבר נפשי וביניהם סבי ואחיו. כאן עלינו לציין, שהתביעה להחזרת שדות הדקלים לא באה ביזמת הערבים, אלא ביזמת הצרפתים. ומספר מסרן מריסאני בשם אהרן ב״ר שמעון סבאג, שהיו ערבים, שלא הסכימו לקבל את השדות בהוראת הצרפתים בגלל האמון שנתנו ביהודים.

ז-המסרן אהרן מספר גם על מאורע, שהתרחש בקהילת זורף בשנת 1944, כאשר שיטפון של גשם הציף את שכונת היהודים ומוטטה כליל. בצר להם החליטו היהודים לצעוד לארפוד מרחק של 20 ק״מ לקבוע שם משכנם, אבל מושל זורף לא אפשר להם והבטיחם לבנות להם שכונה חדשה, שתהיה מוכנה תוך שנתיים. בתקופת ההמתנה הקצה להם חדרי מגורים, כאשר כל משפחה ערבית פינתה כל אחת 2 חדרים כסיוע זמני ליהודים.

ח-הערבים נתנו אמון רב ביהודים והעדיפו לקנות מהם מאשר אצל אחיהם. לכן בארפוד בהתקרב החגים היהודים, שבהם עסקיהם סגורים, הגבירו הערבים את קניותיהם אצל היהודים, שלא יזדקקו לסוחרים הערבים.

ט-בתקופה שאנו מדברים בה לא קינאו הערבים הדלים ביהודים האמידים וראו בעושרם ברכת ה/

י. לעולם לא אשכח את ביטויי העוני של הערבים הכפריים, שהיו פוקדים את העיר ארפוד, ודוגמה טיפוסית היא צעדת האישה הערבייה מכפרה במשך 4 ק״מ ברגלים יחפות, כשתינוקה על גבה, ומגש נצרים עגול על ראשה, ובידיה ביצים טריות שהטילה התרנגולת, והיא באה לבית היהודים למכור את הביצים, ובמזומן שתקבל תקנה 50 גרם גרגרי תה. באותה הזדמנות תסייע בבית בניקיון הרצפה והכלים בתמורה של כ-2-3 פרוסות לחם.

יא. בסרטי סיור והדרכה של מדריכי כפרים ובראיונותיהם עם תושביהם מעלים הם את זכרונותיהם באשר ליחסים התקינים עם היהודים.

יב. היהודים הקפידו לשמור שבת ולהשבית עסקיהם ללא כל ניסיון הפרעה מצד שכיניהם. בארפוד למשל שבו למדו יהודים בביה״ס העירוני שבו היוו רוב בכיתה היו משוחררים מלימודים בשבת, וכדי שהיהודים לא יפסידו חומר לימודי, נעשו ביום זה בכיתה רק שיעורי בית.

יג. במאמרים שונים בערבית שקראתי מתארים המחברים באהדה את הקשרים הטובים בין הערבים והיהודים וסוקרים בחיוב את החיים בצוותא תוך ציון שמות היהודים ועיסוקיהם.

קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי– יז. יחסי יהודים וערבים

עמוד 42