מורשת יהדות מרוקו

לתפילה ולקורבנות מקום חשוב בהגותו של רי"א כשהכוונה היא חלק מהותי בקורבנות ובתפילה. את המילה קורבן מפרש רי"א מלשון קירוב; על האדם לשתף בקורבן את עצמו ואת גופו, וכך לקרב את כלל הכוחות בסוד האיברים העליונים כפועל יוצא מעבודתו באיבריו הפיזיים המשקפים את העולם העליון. רי"א מדגיש את חשיבות הכוונה בתפילה – הכוונה היא הנשמה בפעולת התפילה, ללא כוונה התפילה חסרת ערך.

הצדקה היא נושא מרכזי בהגותו הקבלית-מוסרית של רי"א. הצדקה היא הוליסטית, היא נעשית בגופו, בממונו ובאיבריו של האדם ופעולתה מצריכה כוונה ומחשבה. הצדקה באה לכלל ביטוי בהזדהות ובאמפתיה לעני. דרך הצדקה האדם עושה את עבודת הייחוד של עשר הספירות. רי"א מדגיש את הצדקה של האדם בתוך ביתו – האדם צריך לראות את המעגל הקרוב של בני ביתו ולהיות קשוב לצרכים שלהם, לפני נתינת צדקה מחוץ לביתו.

הוליסטי-המילה הוליסטי פירושה התייחסות לדברים כאל שלם או מכלול, ולא רק אל החלקים הנפרדים המרכיבים אותם. מקור המילה ביוונית (הולוס – שלם, כולל

רפואה וטיפול: טיפול הוליסטי מתייחס לאדם כמכלול של גוף, נפש וסביבה, במקום לטפל רק באיבר או בסימפטום הספציפי הכואב. דוגמה לכך היא עיסוי הוליסטי או רפואה הוליסטית.

חינוך: גישה החוקרת ומפתחת את התלמיד לא רק מבחינת הישגים לימודיים, אלא גם מבחינה רגשית, חברתית, גופנית וסביבתית.[א.פ]

בתפיסתו של רי"א הצדיק הוא מי שבורח מעולם החומר ובוחר בעולם הרוח, מי שאינו נאחז בדברים החולפים. האדם לא יכול להיקרא צדיק כל עוד הוא חי בעולם הזה אלא רק אחרי מותו, כי בעולם הזה יש תמיד סכנה שיפול. הצדיק הוא מי שעושה את עבודת המידות, מבטל את האגו, נוהג לפנים משורת הדין, מקבל את הייסורים באהבה, בוחר בקדושה וחי על פיה. הצדיק הוא מי שעושה את עבודת הייחוד – מחבר צדיק וצדק. רי"א גורס שצדיק גמור זה מי שמתבונן בחייו ויודע לפרש ולחשב כל פעולה. הצדיק שם אפוא לב לכל מחשבה, רגש ופעולה ועושה חשבון נפש תמידי.

השכינה, הצד הנקבי והנוכחות האימננטית של האלוהות בעולם, מסמלת על פי רי"א, את ההיפוכים והשינויים בספירות, ודנה את העולם על פי הנהגות של חסד, דין ורחמים. האדם הוא סמך לשכינה, ומוטל עליו לעשות את עבודת תיקון השכינה על ידי תפילה, חסד, קיום מצוות, בחירה בטוב ועשיית טוב בעולם. השכינה היא מקום ירידת הנשמות לעולם – דרכה יורדות הנשמות לעולם, מי לייסורים ומי לשפע, מי יהיה צדיק ומי יהיה רשע. רי"א מתמודד עם שאלת הג זרה האלוהית ומציע לאדם מספר אפשרויות כדי לממש את יכולת הבחירה והשינוי.

אִימָנֶנְטִי

אימננטי פירושו פנימי, מהותי וקיים בתוך הדבר עצמו מבלי להגיע מבחוץ.

הגדרה כללית: תכונה או מרכיב שטבועים מיסודם בעצם ההוויה של דבר מסוים.

מילים נרדפות: פנימי, אנהרנטי.[א.פ]

אני מתייחס בפרק זה למיתוס הלבנה, לקשר בין השכינה, שהיא ענייה וסובלת, לסיפור המיתי על מיעוט הלבנה וחידושה במהלך החודש, שמסמלים את גלות השכינה ותיקונה על ידי האדם. אני מתייחס לשכינה, שהיא הצד הנקבי באלוהות, המקבלת ונשפעת ולתפארת שהוא הקב"ה, הצד הזכרי באלוהות, המשפיע והמקבל. ובהקשר לכך נדונה ההבדלה וההבחנה בין "מים עליונים" ו"מים תחתונים", שמסמלים את היחס בין העולמות, ובין השמש והלבנה, שמסמלים את הספירות מלכות ותפארת; ברצון של הלבנה, שמסמלת את ה"מים התחתונים", לקבל את האור ישירות ללא תיווך, יש פגיעה בסדר האלוהי והקוסמי ונוצר בלבול בעולמות העליונים בין "מים תחתונים" ו"מים עליונים"

עם ישראל ואומות העולם משקפים את המאבק הדמוני בעולמות העליונים בין כוחות הטוב והרע, בין הקדושה והטומאה. בהגותו של רי"א, המאבק בעולם הזה הוא רק שיקוף של המאבק בעולם העליון בין הטוב והרע. על עם ישראל מוטל התפקיד להילחם ברע ובטומאה. הרע ניזון מהטוב והטומאה יונקת מהקדושה, וכך כל אומות העולם ניזונים מעם ישראל. כשעם ישראל לא עושה את עבודתו, הטומאה מקבלת כוח; כאשר עם ישראל עושה את עבודת הייחוד, הרע נכחד, כי אין לו מקורות יניקה מהקדושה. המאבק הזה הוא המקור לשנאה של עם ישראל.

משנתו הקבלית–מוסרית של רבי יעקב איפרגאן- עמרם בן ישי

עמוד ט