מורשת יהדות מרוקו

אבא חושי ז״ל, ראש עיריית חיפה דאז, לא היה מעוניין ברב לעירו, ועל אחת כמה וכמה לא חפץ באישיות מבוגרת כמו היו״ם, אך פגישה אחת עם הרב השאירה בו רושם עמוק כל כך עד שדרש והפציר ברבנו להתמנות לרבנות העיר, ואף ביקש מראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, את עזרתו במלאכת שכנוע הרב לקבלת התפקיד. הרב משאש הסכים לבסוף, אך התנה את הסכמתו בכך שאיש לא יתנגד למינויו, וכך היה. היו״ם כיהן במשרה זו עד יומו האחרון, לצד הגאון המפורסם הרב יהושע קניאל זצוק״ל, רבה האשכנזי של חיפה.

הרב יהושע קניאל זצ״ל(1896 – 1970), דיין ורבה של חיפה, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. נמנה עם ראשוני תלמידי הראי״ה קוק זצ״ל וזכה לקרבה מיוחדת ממנו. בתר״פ הגיע לחיפה וייסד את בית הדין הרבני בחיפה. שימש כמרצה ללימודי יהדות בטכניון. נפטר בי״ז בתמוז התש״ל ועל שמו נקרא ״פרס הרב קניאל״ לספרות תורנית.

רבי יוסף קיים פעילות תורנית ענפה ופוריה במחוזו, קבע שיעורי תורה יומיים בבתי כנסת, הרצאות בבתי מדרש וישיבות, ביקורי קבע בבתי חולים ובתי סוהר, חיזוק וביצור כל ענייני הדת, הקמת חברת ״אחיסמך״ – תמיכה כלכלית וחברתית בחולים ובבני משפחתם, ועוד. ביתו הפרטי של הרב היה פתוח לרווחה ואורחים לאין מספר התארחו בביתו, יש לזמן קצר ויש לזמן ארוך. פעמים שהחזיק הרב בברכי דרבנן, בני ישיבה צעירים, עד שהעמידם וניתנה להם היכולת לכלכל עצמם בעצמאיות.

היו״ם היה מודע למצב הקשה של העולים ושימש עבורם כתובת לכל בעיות הנפש והרוח אך גם לבעיות דיור, פרנסה ורווחה. הוא כתב לראש הממשלה דאז, לוי אשכול ולמנהיגים נוספים על מצוקתם של רבנים גדולים שעלו ממרוקו והם מחוסרי עבודה בעוד שיש קהילות רבות הזקוקות להם. במכתבו הוא מתריע כי יש רבים שאינם עולים ״בשמעם את מצב הרבנים העולים כבר כי ברע הוא וסידור הרבנים איש איש על עבודתו הוא יביא בכנפיו איחוד הספרדים והרמתם, שכל רב ישפיע על בני קהלו בכל צרכיהם, ולתקופת כל שנה יעשו כנס רבני, להתבונן בחסרונות להשתדל למלואתם…״(אוצה״ט ג, סי׳ אלף תרעח).

בית הכנסת שייסד הרב משאש וקראו על שם אביו ״נשמת חיים״, היווה מגדלור של תורה ויראת שמים, ושיעורי התורה של הרב הפכו מרכזיים בהדר טבורה של חיפה בימות החול, בשבתות ובימים טובים.

אך יחד עם זאת, הרב היה נוסע רבות לקהילות מגוונות בארץ ישראל כדי ללמדם תורה, לחזקם ולאמצם.

לצד פעילותו הציבורית, מספרים תלמידיו שהאור בספרייתו דלק תמיד, גם בשעות הקטנות של הלילה. בכל עת היה מצוי רבנו בעומקה של הלכה, גיבור חיל במלחמתה של תורה, סיני ועוקר הרים אשר ספריו מעידים עד כמה היה הוא ענק שבענקים.

לאחר פטירתו של הראשל״צ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זלה״ה הוזמן רבנו על ידי מספר רבני ערים בארץ לשמש כראשון לציון וכרבה הראשי של ארץ ישראל, ״כי לא נמצא בארץ אדם ראוי לישב על כסאו וכבודו נזכר ממני, ודיבר עם הגאון הרצוג ישצ״ו על זה״(אוצה״ט ג, סי'  אלף תקסד), אך לרוב צניעותו וענוותנותו משך ידו מן השררה והרבנות שלא הוצרכו לו בהכרח הפרנסה. ״ומה גם כי לא ניסיתי ללכת באלה לרדוף אחר השררה חלילה, כל ימי בורח מהשררה, רק הבאה אלי בהכרח בהשגחת הבורא, ושיש בה מזונותי ומזונות ביתי בדרך כבוד עם לימוד תורה לשמה, ובכן יסלחו הצדיקים אם לא עשיתי רצונם בזה״.

הרב השיב את נשמתו הטהורה לגנזי מרומים ביום ב׳ בשבט תשל״ד, 25 בינואר 1974, ומנוחתו כבוד בבית העלמין הישן ״חוף הכרמל״ בחיפה בחלקת גדולי העיר ומכובדיה, סמוך לחלקת חללי צה״ל.

ת.נ.צ.ב.ה.

לאחר פטירתו נוסדו מוסדות תורה וחסד רבים לעילוי נשמתו ולהנצחת זכרו, בהם חברת ״אוצרות יוסף״ שפעלה בעבר והוציאה את כתביו לראשונה.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

החכם השלם-פרקי הגות, הלכה מנהג וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זלה"ה-אלעד פורטל.קורות ימי יוסף.

עמוד 23

ר' חסדאי קרשקש

ר׳ חסדאי קרשקש, איש ברצלונה וסרגוסה, היה דיין ואיש הלכה ושימש מנהיגם של יהודי כתר אראגון בפרעות 1391 ולאחריהן. הוא היה יועץ של מלכים, פולמוסן, מדען, ופילוסוף יהודי מן המקוריים ביותר בכל הזמנים. הוא חיבר את ספר המופת האנטי-אריסטוטלי אור ה׳ והיה מבקרו הגדול והנועז של הרמב״ם. ביקורתו המהפכנית על הפיסיקה האריסטוטלית השפיעה על הדורות של גליליאו וניוטון, והוא הסרים את תפיסת היקום המודרנית. גישתו לזמן ולמרחב, לאינסוף, לדטרמיניזם ולאהבה השפיעה על שפינוזה. היה בו שילוב נדיר של מאמין תמים ופילוסוף ספקן, אירוני וחריף. הספר מתאר את התמורות ביהדות ספרד בימיו ומנתח את הגותו, וכך נמצא הקורא למד מדוע נכלל ר׳ חסדאי קרשקש בין גדולי הרוח והיצירה של העם היהודי.

מעל לכול, באמצע המאה הארבע־עשרה הייתה ברצלונה היהודית מרכז תורה וחוכמה ראשון במעלה. בראש רבניה עמד ר׳ נסים בן ראובן גירונדי(ר״ן), פוסק ההלכה הגדול בזמנו והפילוסוף המדיני היהודי החשוב ביותר שפעל מאז הרמב״ם עד ר׳ יצחק אברבנאל. הר״ן היה יורשה של האסכולה ההלכתית הקטלאנית מיסודם של ר׳ משה בן נחמן (רמב״ן) ותלמידו, ר׳ שלמה בן אברהם אדרת (רשב״א). רבני קטלוניה היו ידועים בבקיאותם המופלגת במקורות, בניתוחיהם החריפים ובפסיקותיהם הנועזות, בייחוד בתחום המשפט הציבורי. בהנחייתם הסמכותית והנבונה התנהלו ענייני הקהילות היהודיות בכתר אראגון במידה רבה של שלטון עצמי.

בין מוסדות הקהילה היהודית בברצלונה נמנו: בית דין של חמישה חברים, שנבחרו מדי כשנה; שלושה ״נאמנים״(בקטלאנית: secretaris), שנבחרו גם הם מדי כשנה והיו הזרוע המבצעת; ו״עצת השלושים״, מועצה גדולה של שלושים ״יועצים״ (בקטלאנית: consellers), שנבחרו אחת לשלוש שנים לערך. קרשקש הצעיר כיהן מדי פעם בפעם בתור נאמן כבר בשנות השישים של המאה הארבע־ עשרה.

בדרך כלל נקטו רבני קטלוניה גישה ספקנית וביקורתית כלפי הפילוסופיה, ובכל זאת היו פתוחים כלפיה במידה שעשויה להיות מפתיעה. דווקא משום שכפרו בתפיסה הרמב״מית, שלפיה יש בפילוסופיה סודות עמוקים וכמוסים, הם הרשו לעצמם להכניסה לתוך כותלי בית המדרש. בישיבה של הרמב״ן למדו פילוסופיה אריסטוטלית, על אף שהוא עצמו היה מקובל ואנטי־שכלתן. הר״ן לא היה מקובל כמו הרמב״ן, אבל היה מבקר נוקב של הפילוסופיה השכלתנית הקיצונית. עם זאת, הוא היה מיומן בפילוסופיה ומעודכן בהתפתחויות בנות זמנו הן בעברית, הן בלטינית. הוא קרא את כתביו של ר׳ לוי בן גרשם (רלב״ג) והתעניין בפיזיקה של ויליאם איש אוקם, שהיו שני הפילוסופים החשובים ביותר בדור שלפניו. בית מדרשו שברובע היהודי היה מרוחק רק כ־500 מטר מן המכללה (studium generate) של הפרנציסקנים, שם נלמדו הכתבים הפילוסופיים של דונס סקוטוס ואוקם. בסביבתו של קרשקש היו אפוא נוצרים מלומדים שעסקו בפילוסופיה עכשווית, וכתבי יד של חיבורים סכולסטיים היו זמינים.

שני המרכזים הגדולים של יהודי קטלוניה היו ברצלונה וגירונה. 90 קילומטר בלבד מפרידים ביניהן, אבל הן שונות לחלוטין. ברצלונה, עיר הנמל הקוסמו­פוליטית שנפגשו בה בני אדם שונים בעלי דעות שונות, הייתה מרכז של פילוסופיה ומדע. גירונה, שכמו צפת היא עיר קטנה ושלווה הנחבאת בין הרים קסומים, הייתה מקום מושלם לחיי קהילה אינטימיים ולהתבודדות מיסטית, ובה התפתח מרכז של הקבלה.

בבית מדרשו של הר״ן למד קרשקש לא רק תלמוד אלא גם פילוסופיה. הוא היה לאחד משני תלמידיו המובהקים. התלמיד האחר היה ר׳ יצחק בר ששת (ריב״ש), מחברן של תשובות הלכתיות מפורסמות. הקרבה של קרשקש לר״ן הייתה רבה ומורו ראה בו בן. באגרת שכתב ריב״ש לר״ן(בשנת 1372 לערך), הוא הזכיר את קרשקש בנשימה אחת עם ר׳ ראובן בן הר״ן, ודרש בשלומם של ״החכמים בניך דון חסדאי ודון ראובן נר״ו״(ריב״ש, שו״ת, שפח). גם ר׳ ראובן עצמו הזכיר את ״אחי החכם דון חסדאי ישמרהו אלוהים״ בקינה שכתב על אודות הפרעות הקשות של שנת 1391 (נתייחס אליה להלן בפרק השני). לפי השערתו של החוקר הברצלוני ז׳אומה ריירה, ראובן בן הר״ן נשא לאישה את ונגס, אחותו של קרשקש, והיה אפוא גיסו של קרשקש. קרשקש לא ראה רק בראובן נסים את אחיו, אלא גם בריב״ש. את אחד ממכתביו לידידו ריב״ש הוא חותם במילים: ״אחיך חסדאי״ (ריב״ש, שו״ת, רסט). אכן, קרשקש וריב״ש היו כשני אחים, שני בנים רוחניים לר״ן. בספר אור ה׳ קרשקש מפאר את מורו: ״גאון ישראל רבנו הרב ר׳ נסים ע״ה״(ג ח״א, א, ה, עמי שיז).

רבי חסדאי קרשקש-זאב הרוי

עמוד 17