המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
פרופסור אלימלך וסטרייך
רואה אני לעצמי חובה להביא בפניכם, ראיון שנערך עם פרופסור אלימלך, והמופיע בבטאון ה " ברית " של ברית יוצאי מרוקו, חוברת , ראש השנה תשס"ז. אני יודע שלחלק מאיתנו יש את החוברת, אך לטובת אלו שאין ברשותם חוברת ולמציצים הרבים באתר נהדר זה, אני עושה זאת, ושוב כאשר כותבים הודעה, הרי שמן הדין שהכותב יידע אותה, וגם ילמד ממנה.
פרופסור אלימלך וסטרייך, מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, מחבר ספר " תמורות במעמד האישה במשפט העברי " ושוקד על הוצאת ספר חדש, " ייבום וחליצה במסורת ספרד, המזרח והמגרב – אתגרים ומידת הגמישות של המשפט העברי בעידן מודרני ".
הוא אורח כמעט קבוע בכנסים על יהדות מרוקו ( על זאת יעידו אלו המשתתפים הקבועים בכנסים אלו, שמקיים מרכז דהאן באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם הברית. בכנס האחרון ( הכוונה הלפני האחרון ) בנושא " התמודדות ההנהגה של יהודי מרוקו בעידן המודרני " הרצה פרופ' וסטרייך על " אקטיביזם משפטי בדיני המשפחה במרוקו " הקהל שתה בצמא את דבריו ( אמת הדבר, מעדות אישית ) אך נבצר ממנו לשאול לשאול אותו שאלות מחמת הזמן הקצר. כשביקשתי מפרופ' וסטרייך להקדיש לי מזמנו ולאפשר לי לראיין אותו לביטאון הברית, השיב בחיוך רב " בשביל המרוקאים אני מוכן להקדיש כל זמן שיידרש " בגלל קוצר היריעה, הובאו כאן בתמציתיות רבה רק עיקרי הדברים.
בכל פעם שאתה מרצה על דיני משפחה במסורת מרוקו, אתה מצטט את השופט פרופ' מנחם אלון, מי שהיה משנה לנשיא בית המשפט העליון שאמר, " הדברים יכלו להראות אחרת, והלוואי שכולנו היינו מרוקאים " למה הכוונה?.
פרופ' אלון הוא מורי ורבי. אני כחוקר מתרשם מאוד ממה שנעשה במרוקו, במסורת המרוקאית, בכמה עיניינים חשובים בתחום דיני משפחות. למשל סדר קידושין, קביעת אבהות, ייבום, מורדת, ידועה בציבור, ירושה ועוד. אני גפ חושב שאם, והדגיש הוא על האם, היינו מאמצים את שיטתם של יהודי מרוקו היינו יכולים לפתור את רובן הגדול של הבעיות שיש לנו היום בדיני משפחות.
צריך לדעת שלעולם המסורת ולעולם ההלכה יש בעיות קציניות להתמודד מול המודרניות בתחומים של דיני משפחה. ככל שהעולם מתקדם יותר האתגרים והקשיים נהיים הרבה יותר כבדים. ההלכה היא גם שיטת משפט, אבל היא מסורתית, היא שמרנית, היא מחוברת לעבר.
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
פרופסור אלימלך וסטרייך
היא לא יכולה להשתנות כמו שיטות משפט חילוניות, שבהן לוקחים את החוק הישן וזורקים אותו ומחוקקים חוק חדש, כי בשיטות משפט חילוניות, הריבון הוא העם ( פרלמנט ). כמובן שמציאות כזו אינה אפשרית בהלכה. ההתמודדות של ההלכה, באופן מסורתי, הייתה דרך אבולוציונית, דרך של פסיקה, תקדימים ושינויים קטנים.
אבל, גם השיטה הזו חדלה להיות יעילה משני טעמים, ראשית מאז החילון והמודרניות יש רתיעה, לפחות במסורת האשכנזית, מפני שינויים בדרל של פסיקה, ויש מה שנקרא " יראת ההוראה " הרצון להצמד ולהנעל על הטקסט הכתוב ועל תקדימים קיימים ולא לנסות לחדש באמצעות אבחונים. שנית קצב השינויים בעולם המודרני היום הוא עצום, כך שהיכולת להגיב באמצעות פסיקה היא מאוד מאוד מוגבלת.
והמסורתהמרוקנית, לא נותרה נעולה, היא כן הצליחה להתמודד עם שינויים גדולים ?.
חכמי מרוקו התמודדו עם בעיות שהתעוררו בפהינהם באמצעות התקנת תקנות. הדרך של תקיקה, כמנוף להתמודדות, היא דרך הרבה יותר אפקטיבית, הרבה יותר יעילה, כי זה מהיר, זה מהפכני, ולכן אני טוען שלמסורת המשפט העברי במרוקו יש מדה יותר גבוהה של אקטיביות, של אקטיביזם משפטי, של נכונות לחרוג מן המסגרות יותר מאשר לכל המסורות האחרות.
מה ההבדל ביןאקטיביזם שיפוטי לאקטיביזם משפטי ?.
המשמעות של אקטיביזם שיפוטי הוא שבית משפט, שאינו מחוקק חוקים, ( מי שמחוקק חוקים זה הפרלמנט ) חורג מהמסגרות שלו, מותח את הסמכויות שלו עד המקסימום האפשרי ובעצם מתערב בתחומים אחרים של המחוקק או של הרשות המבצעת.
בית המשפט העליון שלנו הוא מאוד אקטיביסט, בייחוד בנשיאות השופט אהרן ברק. אקטיביזם שיפוטי הוא בית משפט שמתערב. במערכת הדין הדתי, קצב כזה של שינוי ומידה כזו של מהפכנות באמצעות פסיקה אינם יכולים להיות מעשיים. הדרך היחידה לשנות היא דרך של חקיקה, של תיקון תקנות. כלומר בדרך של אקטיביזם משפטי. ( אקטיביזם משפטי כולל תחומים של המשפט, כמו למשל, חקיקת חוקים ).
המשפט העברי בקהילות מרוקו –
תקנות בדיני אישות –
פרופסור אלימלך וסטרייך
מתי באה לידי גילוי בולט הגישה האקטיביזם של חכמי מרוקו ?
מתוך חוברת " ברית " ראש השנה תשס"ז
בשתי תקופות היסטוריות, זמן קצר לאחר בוא מגורשי ספרד למרוקו ובסמוך להקמת מדינת ישראל, בראשית שנות החמישים. גירוש ספרד העמיד את המגורשים בפני בעיות קשות ביותר, למשל בעניין הייבום. מצוות הייבום קושרת קשר של אישיות בין אלמנה, שבעלה נפטר ללא צאצאים לבין אחי בעלה, באופן בלתי תלוי בהכמת האלמנה. בפני הצדדים עומדות שתי אפשוריות, האחת, לממש את הקשר על ידי נישואין של האלמנה עם הגיס השנייה, לנתק את זיקת הייבום באמצעות טקס החליצה אישית על ידי האלמנה ואחי בעלה.
מגורשי ספרד התפזרו באגף הים התיכון, בעלים וגיסים נעלמו ועקבותיהם לא נודעו ( נפילה בשבי, תביעה בים, שמד ) ונוצרו מצבים שבהם לא ניתן היה לממש את מצוות הייבום והאישה נותרה עגונה. המגורשים, שהגיעו לפאס בשנת 1492, התארגנו במהרה ובתוך שנתיים לבואם בשנת 1494 חוקקו קורפוס של תקנות הידוע בכינויו תקנות המגורשים, שהכיל ארבע עשר סעיפים ועסק בנושאים שונים, רובם ככולם מתחום המשפחה. הסעיף האחרון בקובץ נוגד לעניין הייבום.
גם בשנות החמישים של המאה העשרים נקטו חכמי מרוקו בגישה של חקיקה אקטיביסטית ותיקנו תקנות בהתמודדות מול המודרניות
האם היו עוד מקומות שבהם נהגו באותה מידה של אקטיביזם משפטי, כפי שהיה במרוקו ?
אנחנו לא מוצאים מקבילה לגישה האקטיביסטית של המסורת המרוקאית במקומות אחרים, לא בימי הגירוש, אף על פי שמגורשים שהגיעו לסלוניקי או לקושטא נתקלו בבעיות דומות לאלה של מגורשי קסטיליה בפאס ( במרכזים אלה השינוי היה אבולוציוני, לאורך כחמישים שנה ) ולא באמצע המאה העשרים.
נקודה חשובה אחרת שיש לציין נוגעת לאכיפה. חכמי מרוקו לא רק שתקנו תקנות, לפעמים תקנות מהפכניות כדרך להתמודדות עם בעיות קשות שהמציאות יצרה, אלא גם נתנו להם לאחר מכן את מלוא המשקל באופן מעשי, כי חשיבות התקנה אינה בחקיקתה אלא בעיקר באכיפתה.
במסורת היהודית היו תקנות שהתקינו אותן, אבל התעלמו מהן. למשל, התקינו , פה במדינת ישראל, תקנות מאוד יפות בנושאים דומים לאלה של חכמי מרוקו, אבל כאן התעלמו מהן. יהודי מרוקו לעומת זאת, התייחסו לתקנות בכל כובד הראש ובכל הרצינות, מה שהפך אותן למקור משפטי מובהק ביותר, כמו חוק
פרופסור אלימלך וסטרייך – המשפט העברי במרוקו
פרופסור אלימלך וסטרייך
אתה מוצא קשר ורציפות מימי המגורשים ועד לשנת 1950 ?.
אני חושב שיש קשר. לא אני המצאתי את זה, הרב יעקב משה טולידאנו, אחד מחוקריה ורבניה של מרוקו כבר כתב על כך בספרו " נר המערב " בהתייחסו לחיבור " כרם תמר ", – היה אחר כך לאבן פנת היהדות במרוקובכלל ל " שולחן ערוך " שהכול סמכו עליו, ועל פיו נחתכים רוב דיני ומשפטי הדת בין יהדות מרוקו מבלי להשגיח כלל אם ימצאו חולקים עליו מהפוסקים היותר מפורסמים ". גם הרב דר' משה עמאר ( שבזכותו הגעתי לחקור על יהדות מרוקו ) הקדים אותי בעניין.
מכל מקום, הקו המאפיין את שתי התקופות הוא בכך שחכמי מרוקו השתמשו בחקיקה ובתיקון תקנות בתור מנוף עיקרי להתמודדות עם בעיות. זה היה " כלי הנשק " המרוקאי להתמודדות בעת גירוש ספרד, שהיה אז קטסטרופה גדולה, ובשנות החמישים שהייתה התמודדות עם המודרניות. המנוף של החקיקה לא קיים במסורת האשכנזית, לפחות מאז האמנציפציה, וניסיונות שנעשו בארץ נתקלו בצגובות מאוד חריפות
בעיני, הדרך היחידה, כמעט, להתמודד עם בעיות המשפחה היה לאמץ את הדגם המרוקני.
במה ? בלקחתאת הפסיקה שלהם ולהכניס אותה למשפט העברי בישראל, זו כוונתך ?
לא. לא לקחת את הפסיקה שלהם אלא לקחת את הנכונות שלהם להתמודד עם בעיות בדרך של חקיקה.
כלומר לאמץ את המתודה שלהם ?
כן, לאמץ את המתודה. אני לא אומר לאמץ את הפתרונות הספציפיים. המרוקאים נתנו את הפתרונות הספציפיים שהתאימו להם לחברה היהודית במרוקו. אני מדבר על אימוץ השיטה שלהם, להפנים אותה לתוך המערכת ולקבל אותה, זה דבר אחד.
שנית, לא רק לקבל את עצם השיטה אלא גם את הרדיקליות שלה, את עוצמת השינוי, שזה הדבר המשמעותי. אם נחזור לדוגמא של הייבום אנחנו מוצאים שהמרוקאים לקחו מסורת שהתירה לגמרי את הייבום וכפתה אותו על האישה באופן מעשי, ועשתה בזה שינויים מהפכניים, שבהם האישה יכלה להשתחרר מאותה כפייה.
אני חוזר ואומר יש לבדוק את מידת השינוי, את איכותו ועוצמתו ואותו לאמץ כמודל. מודל שאפשר להחיל אותו גם בתחומים אחרים לאו דווקא בייבום. זו הנקודה המרכזית.
האם היה במדינת ישראל איזשהוניסיון לאמץ משהו מהדגם המרוקני ?.
היה ונכשל. נושא הירושה היה התחום הראשון שנלקח משליטת הדין הדתי, עם קון המדינה. הרב הרצוג פנה אל הרב שאול אבן דנאן, שישב במרוקו, וביקש לשמוע ממנו מה הם עשו בנושא ירושה, והוא אף השיב לו תשובה מפורטת, כי לרב הרצוג היה חשוב מאוד, שהחוק האזרחי לא יהיה מנותק מהדין הדתי והוא רצה חהמשיך את המודל הישן, המבוסס על הדין הדתי, עם תיקונים, אז הוא פנה ליהדות מרוקו וניסה לקבל מהם השראה. אבל הרב הרצוג נכשל ביוזמתו בגלל התנגדות חריפה מצד האשכנזים שהאשימו אותו שהוא " צדוקי " ו " רפורמי "
פרופסור אלימלך וסטרייך על תקנות חכמי ורבני מרוקו
והיום, האם יש בכל זאת משהו מתוך המסורת המשפטית הייחודית של חכמי מרוקו שכן נכנס למשפט העבריבבית הדין הרבני או בבית המשפט האזרחי ?.
לא שום דבר ממשי לא נכנס. יחד עם זאת, הנוכחות המרוקאית באה לידי ביטוי אצל דיינים מסויימים, שהיו מוכנים לעשות צעדים מאוד מרחיקי לכת, ואני מייחס את זה למסורת המרוקאית, לא רק בחקיקה, אני חושב שגם בפסיקה הם היו נכונים לנקוט צעדים רדיקאלים, אבל על זה לא עשיתי מחקרים.
זאת אומרת שיש קשר לשיטה שמוכנה להתמודד עם בעיות בדרך מהפבנית של חקיקה, לזה שגם דיינים יהיו מוכנים לנקוט אקטיביזם שיפוטי, לא רק אקטיביזם חקיקתי. זו השערה שלי, ואין לי הוכחות לכך. אתן לך דוגמא את פסק דינו של הרב מלכה מפתח תקווה בעניין כהן שחי עם גיורת ללא נישואין וביקש לחזור בתשובה. על פי הדין אסור לכהן לשאת גיורת, אבל האיש קרוע, הוא רוצה לחזור בתשובה ולא רוצה לוותר על האישה.
בפסק דינו שנתן הרב מלכה, ושאותו לא חשש לפרסם, הציע הרב לכהן לחיות עם האישה ללא נישואין, בהתאם למודל הפילגש הדומה למוסד הידועים בציבור הישראלי. פתרון זה מונע לדעת הרב מלכה את בעיית האיסור של כהן עם גרושה מצד אחד, ובהתחשב בעמדת רוב הפוסקים, אף אינו מקיים את האיסור של חיי אישות ללא נישואין.
היה גם מקרה של ממזרות, שעבר והתגלגל מבית דין אחד לשני, עד שהגיע לרב משאש בירושלים, שמצא פתרון וקיבל את ברכתו של הרב עובדיה יוסף. פה באמת צריך לעשות מחקרים ולבדוק כיצד פסקו דיינים מרוקאים, במרוקאי אני לא מתכוון לדיין שעלה כילד לארץ או שהוא דור שני בארץ, אלא למי, שגדל על ברכי המסורת במרוקו והפנים אותה ולאחר מכן הגיע ארצה ( בן ארבעים ומעלה ) אחרי שכיהן שם בתור דיין שנים ארוכות ולהשוות את העמדות שלו עם עמדות של דיינים אחרים. האינטואיציה שלי אומרת, שהם יותר מרחיקי לכת, מהאשכנזים בוודאי, אבל גם מהספרדים ובני עדות המזרח.
האם אתה חושב שהנוכחות הגבוהה כיום של דיינים ממוצא מרוקאי בבתי הדין הרבניים ביחד עם העומד בראש בית הדין הגדול לערעורים, הרב שלמה משה עמאר, יש בה כדי להשפיע על אימוץ המודל המרוקאי בנוגע לאקטיביזם משפטי ?
הלוואי וזה היה קורה, אבל אני חושש שלא. יש לכך סיבות רבות. הסיבה העיקרית נעוצה אולי בכך, שגם אם הם לא אשכנזים במוצאם, הם מקבלים כיום את השיטה האשכנזית וחלקם אף את החינוך האשכנזי, על כל מה שמשתמע מכך. זה אולי עצוב, שהנושא נשאר בעיקר תחום עניין של החוקרים במשפט העברי, אבל, כמסורת חיה, חוששני שמסורת מיוחדת ומבורכת זו שקעה.
סוף………………….
רבי יהודה שטרית מאת נהוראי מ. שטרית
ברית יוצא מרוקו – מאמרים שונים
גיליון מספר 5 – 10-1990
דמותו של רב, מן העבר במרוקו ומן ההווה בישראל
ואם בגבורות שמונים שגה ורוהבם עמל, תורה ומצוות, יוקרה והדר, חוכמה ויצירה…
רבי יהודה שטרית
מאת נהוראי מ. שטרית
אחת התופעות המעניינות ביותר של אישים גדולים בתורה וחכמים במעשה, היא שככל שהזמן עובר עליהם ולא לפניהם, הם הופכים ונהיים פוריים יותר רוחנית ופעילים יותר מעשית.
כך אכן היא אישיותו של הרב יהודה שטרית, אשר הוסמך כרב בגיל צעיר, בעיר תאפילאלת שבמרוקו, בישיבת הרב הקדוש, רבי יעקב אבוחצירה זצ״ל.
הוא שימש כרב צעיר בעיירה גוראמה ועסק בעיקר בלימודי ״חדר״ לילדי עניים ובאיסוף צדקה למענם. אחר־כך נתקבל כרב העיר אגדיר, בה שירת את הקהילה היהודית שם עד לחורבנה בזעזוע אדמה קשה. רבי יהודה יצא על משפחתו בשלמותה ללא פגע, כאשר סביבו, נקברו משפחות שלמות מתחת להריסות. שמו הלך לפניו והוביל אותו לעיר הגדולה קאזבלנקה, בה כיהן תקופה קצרה כדיין בבית הדין הרבני, שהיה ידוע במיסודו הרחב והתקין במרוקו. רבי יהודה הירהר בנס הגדול שקרה לו בעיר אגדיר ופסק על עצמו חד־משמעית: הנס הזה מורה לי שאין לי ולמשפחתי מה להשתהות יותר בגלות מרוקו ועלי לעלות לארץ אבותי – ישראל.
בישראל, נתקבל רבי יהודה ברוב עם והדר ומייד הופנה לעיר העמק, עפולה, בה כיהן כרב העיר הספרדי למעלה מעשרים שנה.
בקיאותו בתנ״ך ובקבלה הרקיעה שחקים והוא החל לכתוב… ספריו הראשונים ״קול יהודה״ ו״מנחת יהודה״ יצאו לאור ״ונחטפו כלחמניות״. הם סיפקו תשובות בפשט ובעמקות ההלכה, בכשרות, בתפילות ומידרש.
אחת השאלות המסובכות, שהטרידה אנשי הלכה רבים במשך זמן רב, הייתה על נכה, העולה לתורה או רוצה לעלות לקרוא בתורה, כאשר שקית ניילון מלאה בשתן, תלוייה על גופו. התשובה הייתה של רבי יהודה: מותר או אסור״(את התשובה, ימצא כל אחד בוודאי בספרו ״מנחת יהודה אי״)
רבי יהודה שטרית, יצא לגמלאות ואת פעמיו עשה מייד לירושלים, רכש בה דירה והשתקע עם אשתו המסורה, הרבנית יקוט, המכונה לאלא יקוט, (גבירה) שם מצא שלוות הקדושה והרוחניות, ליד אחיו וקרוביו בניו וידידיו, מלומדים בתורה ותלמידי חכמים. כפעיל מאוד במצוות למען הזולת, רוחניותו לא נתנה לו מנוח והוא שקד על ספר שלישי, ״מנחת יהודה ב׳״ המשך לשני… והיד עוד נטוייה.
פעילותו הענפה, הן במרוקו והן בישראל, הייתה ועודנה מגוונת מאוד וחובקת כל מלאכת הקודש של רב: דרשן, סופר, מוהל, שוחט, מורה, פייטן בחסד עליון, חזן בבית הכנסת ומנהיג רוחני…
כאשר מרוקו הייתה למדינה עצמאית מעול הכיבוש של צרפת, ביקר בעיר אגדיר, המלך מוחמד בן־יוסף החמישי, יחד עם יורש העצר, בנו חסן (כיום מלך מרוקו). הרב יהודה שטרית נתקבל אצל המלך כמו כל האנשים החשובים בעיר לכמה דקות. הרב בירך את המלך בברכה המחוייבת ע״פ ההלכה, כאשר פוגשים במלך בדמות אדם: ״ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם״. בתמונה, הרב יהודה מברך את המלך בן־ יוסף ולידו, חסן בנו, כיום מלך מרוקו.
כאן ההזדמנות לזכור, שהמלך מוחמד בן־ יוסף היה זה, שהביא על עמו את החרות מהכיבוש הצרפתי ואחר־כך, את העצמאות למדינת מרוקו משתי מדינות כובשות, צרפת וספרד.
בשנת 1953, תבע מוחמד החמישי את סילוק הצרפתים ממדינתו וכתגובה, סילקה אותו צרפת מכסא מלכותו. הוא הוגלה למדאגאסקאר ותחתיו, הומלך אדם זקן, עושה דברם של הצרפתים ושמו, בן־ עראפא.מיום צאת המלך הנערץ והאהוב על העם לגלות כפייתית, נכנסה מרוקו לתוהו ובוהו של מלחמה כללית נגד צרפת ורק כעבור 3 שנים, נכנעו הצרפתים הודות לאומץ ליבו של ראש ממשלת צרפת מנדס פראנס (היהודי), שהכריז שיש לצאת ממרוקו ולהעניק לה את עצמאותה.
המלך המנוח, שבני עמו ראו בו ורואים כיום ביורשו, בנו חסן השני, כשליחי אלהים עלי אדמות, העניק הגנה וזכויות מלאות למיעוט היהודי בזמן מלחמת העצמאות ואחריה. בממשלתו הראשונה, אותה הקים במאמצים אדירים מכל הזרמים, פרט לזרם שחתר תחתיו, שבראשו עמד בן ברקא, מינה המלך מוחמד בן־יוסף את ד"ר בן־זקן היהודי, כשר הדואר. זו הייתה ההוכחה הגדולה ביותר לנאמנותו כלפי היהודים. אבל זו הייתה גם המכה הקשה ביותר לזרמים, ששנאו את היהודים ובראש אחד מהם, עמד אז, עלאל אל־פאסי הנודע, שהשפעתו הייתה גדולה מאוד על חלק גדול מהעם המרוקאי.
עלאל־אל־פאסי מהעיר פאס, סימל בשביל רבים במרוקו ובעיקר בשביל הזרם ״אידריסי״ את מי שעתיד להחליף את המלך מהזרם ״העלאווי״. בין האידריסי לבין העלאווי, קיימת איבה בת מאות בשנים כאשר הראשונים עדיין נוטרים על סילוקם מהמלכות.
פגישתו של הרב יהודה שטרית עם המלך בן־יוסף, המונצחת בתמונה, הפכה להסטורית ומה שמענין עוד יותר הוא, שימים אחדים, אחרי ביקורו של המלך, פקד רעש אדמה חזק מאוד את העיר אגדיר והרס אותה כליל עד היסוד. המלך נאלץ לחזור אליה כשהוא מהלך על חורבותיה ומזיל דמעה מצער.
רבי יהודה שטרית ידוע כדרשן מחמיר ביותר, אולם בעתות דין, נוהג הוא על־פי בית הילל.
רבי יהודה הוא נצר ובן לרב הגדול, רבי מכלוף שטרית ז״ל מהעיירה גוראמה שבאזור תאפילאלת של מרוקו.
ראוי לציין שאת החוברת הזו ועוד רבות , קיבלתי מידיד ורעי, שאול טנג'י הי"ו ויאמר די לצרותיו, בבריאות איתנה ובכתיבה פורייה
הרב עמר: "יש לי הוכחות שספר הזוהר הקדוש נכתב במרוקו מאין מקור ספר הזוהר
ברית יוצא מרוקו – מאמרים שונים
גיליון מספר 5 – 10-1990
תגלית חדשה?!
הרצאתו של הרב משה עמר בשבת עיון
הרב עמר: "יש לי הוכחות שספר הזוהר הקדוש נכתב במרוקו
מאין מקור ספר הזוהר
בהרצאה מאלפת בשבת עיון בהרצליה, הדהים הרב הנמרץ שהוא גם מרצה בכיר בבר־אילן, את שומעיו כאשר החל לטעון בהצדקת עמדתו, שאכן הזוהר הקדוש, מקורו ממרוקו ורק כעבור מאות שנים הגיע לארץ הקודש.
ציטוטים מספרי חכמי מרוקו שברשות הרב עמר:
- שנת ל״ד [של״ד] בא הר' מסעוד מן דרע״א אל צפת וסיפר לי כי בצאתו משם הלך להפטר מן חכם גדול יודע עתידות הר' אבשלום ואמר לו: לחיים ולשלום. ואמר לו פירוש הדברים הם שיבא אצלי אני חיים ויתן לי שלום משמו, ונתן לו כל הסימנין אשר הי ושהייתי בחוא אחד דר בצפת. ואמר לו אמור לו משמי כי הוא משיח בן יוסף וילך לירושלים וישכון בה… ואחר שנה ראשונה תחל רוח ה׳ לפעמו… וילוך עליהם וילמדם תורה, ואחר כך אני אלך שם ואני אהיה משיח בן דוד והוא יהיה משיח בן יוסף משנה של״ו.
(מתוך ספר החזיונות למרח׳יו עמי ה.)
- וכך היה במציאות גילויו נס ופלא. שאין מי שידע אודות גילויו ויש בזה דרכים רבים. יש מי שאומר שמצאו ישמעאלי עובד אדמה במערה במירון ונמכרו לבשמים ורוכלים לכרוך התבלים. ומצאו חכם אחד מתושבי דרעה בא״י בעיר צפת, מפוזר ומפורד וקרוע, וקבצו וטרח כמה טרחות… והלך על כל חנויות הרוכלים מוכרי בשמים ותבלים וקנה מהם כל מה שנשאר בידם שמכר להם עובד אדמה ישמעאלי שמצאו במערה. והעתיקו ונמצא בו חסרונות הרבה מזה שנאבד וכלה ונקרע ונפזר ואין בזה הכרח ולא ראיה. רק שמצינו שבארץ דרעה במדינת המערב היה עיקר מציאות הספר ומשם נתפשט אלינו. וכבר חקרו על הענין בימים קדמונים בימי הרב משה דילאוון ובידי ר׳ שמואל דמן עכו בכל ספר מאירת עיניים ככתוב בספר מעשי חסידים אשר לי. (תיקוני זוהר עם פירוש אור יקר לרמ״ק, כרך ב׳ עמי קד)
- אמרתי אחכמה בשבילי דשמיא דנהירין לחכימיא וספריא בשבילי דנה״ר דע״א. מי יתן ויהיו עיני וליבי שם כל הימים רבים וכן שלמים ברוב אימים. לתור בחוכמה תורה סתומה אשר גבלו ראשונים. בקודש פנימה תן לחכם לשנות ההלכות, משרתות גם נסיכות להאיר כל תעלומה. ה״י ח״י יתן אל לבו והו״א ירבה עצמה, ה״י חקר אלוה ימצא בראשית כל פרי האדמה. מאר״ש תצמח ישועה, בכוס״ף צרו״ף שמות ורזין צפונות. מלאכת צור״ף שופרא דצירופי דנא ספרא רבא ויקירא ספר המלכות מוסיף על הראשונות מגלה עמיקתה ומסתרתא שבעתיים כאור החמה. בתעלומות חכמה וזה החלי בעזר תולה ארץ על בלימה.
(ר״י קוריאט, מאור ושמש, יד ע״ב)
אני הגבר ראה עוני בשבט עברת עוונותי ומשא כבד מאשמותי, אשר הגלו אותי אלוקים, שופטים משפטים צדיקים אל ערי מגרש קיפוד מורש, בעון בצעי מחק עבודת שעשועי, והלוך הלכתי משחת אל שחת ומפחת אל פחת כציפור נודדת מקינה ולא מצאה לה מנוח אשר שם ינוחו יגיעי כוח, ולא מצאתי און לי ולא מנוח לכך רגלי כל היום קודר אהלך מדחי אל דחי אורח הולך, והפרידני זמני הבוגד מחברת נחלת קדושת ומאפריון מושב בני ציון היקרים המסולאים בתורה ובמצוות, אשר הייתי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם, נועם מי מנוחות דבריהם. והשליכני היום הזה אל ארץ דרעא עיר התמרים בה צמתותוני זדונותי…
גם כי משוך משכתי אתי מארץ פאס אל ארץ דרעא חוט חסד כתב גלילי אצבעות נוטפות מור עובר אדונינו ומורינו יקר תפארת גדולתנו מאור עינינו בארצות גלותנו עטרת תפארת ישראל החכם השלם הה״ר יהודה עוזיאל נר"ו, אשר לו הייתי משרת בביתו ובחברת בני ביתו והילדים אשר איתו…
ובהיות כי ארכו לי הימים בארץ הזאת במספר שנים חמשה, וריעי ואחי מגידים שבחי, למה שמצאתי חן בעיניהם, לא מצד עצמי רק מהיותי משרת אדוני ומורי והכתב אשר עמי, הגיעו דבריהם אל השר עבדאללה בן אבי בכר, שר וגדול ונכבד מחסידי אריה, וישלח אלי ונימהרתי אל דברו ובאתי אליו במאמרו, ואלי חלק כבוד כפי כבודו, והרבה לעשות עמי בכל מאודו ושם הייתי בחברתו עם חניכיו ילידי ביתו, וכפר תושבותיו כולו משכן ישמעאל אין שם איש מישראל.
ולפחדי מללמוד בחקי הערילים כי ההרגל שלטון, אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי מעשה ידי להתפאר או להתנאר, לכן דברתי אני אל לבי לאמור לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב להשתדל בחכמה אשר קדמו אליה קצת כלליה, והיו מונעות מן ההרהור, והיא באמת מונעת מן ההרהור כ״ש מן העבירה, והיא חכמת הצירוף. ואע׳׳פ שחכמתי בה מעט מזער, יען שמימי הבלי טלטוני אלאלה, צרוף אל ארץ חסרי הדעת, מליאי ערמה אין חכמה, רק התל יהתלו על בעליה ומתלוצצים על לומדיה, ואומרים אין לנו עסק בחכמת המספר ולא הצירוף. כי התלמוד והגמרא יפים, כי הם עיקרי התורה התמימה ובזולת מה, אין אתנו יודע עד מה, כי אבדה חכמה. והכח הוא עיון ההלכה, לקושיא ולפירכא, ובפלפולים ובחידושים אנחנו נחלץ חושים. והפילוסופיה וההנסדה כבדו משא. וכך הם מכחישים בכל חכמה, לקוצר השגתם בידיעתה לא משנאתם אותה. וכן הם מדברים על איש אלוהים תועה המה עושי רשעה, ואומרים כל הקורא במורה מכחיש בבורא. ולא עוד אלא שמוסיפים על חטאתם פשע ומתפארים ואומרים, גם אנחנו אילו שמנו מגמת פנינו אל איזו חכמה מהחכמות נשיג אותה בשלימות. ובזה כל אחד מהם יעלה שיאו, ככלב שב על קיאו. ואמנם הכיתות האלה אינם בגדר יודעים, כי הבל המה מעשי תעתועים, ואין ראוי לדבר בהם כלל, כ״ש כי עתידים הם ליתן את הדין, על אומרם יכולת יש בידינו לעשות חיל בחכמה אלא שלא נרצה…
(מתוך הקדמת רד״ל, פת״י) – רבי דוד בן יהודה לוריא (בראשי תיבות: רד"ל; תקנ"ח, 1798, ביחוב, האימפריה הרוסית )רוסיה הלבנה( – ה' בכסלו ה'תרט"ז, 1855) היה רב, פוסק, מקובל, פרשן ובלשן, מגדולי התורה בדורו. חיבר פירושים על התלמוד הבבלי ועל פרקי דרבי אליעזר.
דברי תפילה וחוכמה לחכמי מרוקו בעבר הרחוק והקרוב, אולם נשאלת השאלה: מי יאמין לכך ומי ישנה את דעתו שספר הזוהר הקדוש נכתב או הובא ממרוקו׳ ייתכן אך אינו משכנע….
כתבה משנת 2001 – על ספינת אגוז – חג הפסח, תשס"א
כתבה משנת 2001 – על ספינת אגוז – חג הפסח, תשס"א
גבי סבג והנגב-ברית יוצאי מרוקו
גבי סבג והנגב
גבי סבג נחשב כאחר האנשים היותר מזוהים עם הנגב. האיש לו מלאו 70 שנים, פרש אומנם מהחיים הציבורים, אבל הוא עדיין לא מוותר על תרומה לקהילה. בימים אלה הוא מגבש תוכנית למלחמה באבטלה
האיש שמלאו לו 70 שנה עד 120, נראה במיטבו, נעים סבר, חם ונוח לשיחה. יליד מקנס שבמרוקו נצר למשפחת רבנים גאונים. ב-1952 עלה ארצה במסגרת ההכשרה החלוצית הראשונה יחד עם 220 צעירים וצעירות ועל סיפון האוניה הוא פוגש לראשונה את רה״מ דוד בן גוריון. תחת הלם המפגש ההיסטורי מגיע סבג לקיבוץ עין-גב, משם לנח״ל ובתום השירות הצבאי נוחת בקיבוץ גנוסר שם הוא מתאקלם, בונה לו את הקן המשפחתי עם שמחה רעייתו, ומגיע עד לתפקיד סדרן העבודה של הקיבוץ. ב-1957 נענה גבי סבג לאתגר של בניית יישובי הנגב ויורד דרומה לדימונה שם הוא נחשב כאחד מייסדיה ובוניה. בשנת 1965 נבחר גבי סבג לראשות המועצה המקומית, ובשנת 1967 הוא הפך לראש העיר המכהן הראשון בנגב. במשך כל שנות כהונתו כראש עיר הקפיד סבג לקלוט עליה ובעצם הפך את דימונה לאחת הערים קולטות העלייה החשובות בישראל. בשנות ה-70 שימש סבג כמנהל משאבי אנוש במפעל ״כור" ושם יישם את תפיסת עולמו לגבי מוסד הקביעות ו׳׳החוזים האישיים״ שעדיין לא היו מוכרים. בשנת 1980 פרש סבג לטובת עסקים פרטיים והקים את חברת כח האדם O.R.S לה יש 27 סניפים ברחבי הארץ.
התחלת בעובד פשוט, טיפסת לתפקידים ציבוריים גכירים ביותר, הקמת וניהלת את חב׳ S.R.O עד שהעברת את שרביט הניהול לבנך דורון, מה הלאה?
״נכון שעברתי בימיי לא מעט חבלי קליטה, פעילות ציבורית ענפה למען הציבור, בניתי עיר, פעלתי למען קליטת העולים ולא רק ממרוקו אלא גם מרומניה ומאתיופיה. בשנות ה- 70 יצאתי בשליחות סודית של המוסד ופרצתי את מחסום עליית יהודי הפלשמורה שאפשרו את מבצעי העלייה האדירים ״משה ושלמה״ כעבור שנים אחדות. אם כן בימיי עשיתי גם למען ביתי ובעיקר למען הציבור, אך לא די בכך. הייתי רוצה לראות באחדות שבטי ישראל אם זה במורשת ותרבות, אם זה במסורות ומנהגים כך שיביא לידי ביטוי את היופי של כל עדה ועדה, לא ע״י החלטה מגבוה, או בהטמעות, אלא בהדגשת הייחוד של כל שבט ושבט ולא בדרך של תפיסת עולמו של מורי ורבי דוד בן גוריון שדיבר על כור ההיתוך. כך גם לגבי סמלים וגיבורים כמו שהגיבור שלנו נתן אלבז הקריב את עצמו כשנשכב על רימון חי ובכך הציל את חבריו החיילים, כך גם לא צריך לראות בשונה את הגיבור האחר. ליוני נתניהו ולכל גיבור יש לתת את הפרספקטיבה המתאימה״.
וכיצד לדעתך עושים זאת?
״הנני מעיד כאן ואומר כי לאחר שעשיתי לביתי אני מחזיר לבני דימונה מהקרן שהקמתי ע״ש גבריאל ושמחה סבג מזה 5 שנים אני מחלק מלגות לסטודנטים ודוקטורנטים באמצעות אוניברסיטת הנגב אונ' ע״ש בן גוריון. המלגות מחולקות כל שנה למשך כל שנות הלימוד באוניברסיטה, והזוכים למלגות מתחייבים ללמד 10 שעות לימוד לתלמידים לקראת הבגרויות. המפעל הזה כבר מניב פרות ותוצאות הבגרויות בדימונה הן מן הגבוהות בארץ. זאת ועוד- המשבר הכלכלי מאוד מאד מטריד אותי כי לדעתי הוא עלול לרסק את החברה שבינינו במשך יובל שנים ולכן בימים אלה אנו בחב׳ R.S.O שוקדים על תוכנית כלכלית שתובא לשר האוצר. מטרת התוכנית היא להציע דרך להחזיר את המובטלים לשוק העבודה ע״י מתן תמריצים מיוחדים בנוסף להשתכרותם ובתנאי שיועסקו בכל עבודה באשר היא שתוצע להם ע״י שרות התעסוקה. התכנית נקראת VISCONSIN ומטרתה להכשיר דורשים עבודה למעגל היצירתיות והוצאתם מעולם הסעד והייאוש״.
בימים אלה אנו עדים למאבקן של אמהות חד הוריות בעיקר מן הנגב ומעירך דימונה?
״באמת לבי לבי עם האמהות החד הוריות. אני תולה את קולר האשמה על הממשלה שמתעלמת מצבור רחב של אמהות חד הוריות ומטילה עליהן גזרות בלתי מוסריות ובלתי סבירות לחלוטין. צריך להבין שכאשר הממשלה מונעת במדיניותה הקלוקלת מהאם חד הורית לצאת לשוק העבודה ולקבל את המענק כחוק וכדין, היא בעצם חורצת את דינה הכלכלי של המשפחה החד הורית. אני בעד לפטור את המגזר הזה ממיסים בעד הכנסתן ובנוסף לאפשר להן השלמת הכנסה ולעודדן לצאת לעבודה. אני מזדהה עם האמהות שסל מזונן לא מאפשר להן להתקיים בכבוד ונאלצות לפלוש לרשות הרבים והפרט כדי לקחת מצרכי מזון למחייתן. מבחינתן זהו צעד נואש של לחיות או לחדול. אני קורא לממשלה להתעשת ולרסן את מדיניותה הכלכלית ולגלות רגישות ורחמים למגזרים רחבים בחברה הישראלית. אומנם אני מזוהה כאיש מפא״י לשעבר, אך אין להסיק מדבריי שאני תוקף את הממשלה בשל היותה ימינית. יש בלבי הרבה על התנהלותם של חברי במפלגת העבודה שאינם מובילים את המאבק החברתי-שוויוני בחברה הישראלית כדגל חברתי ולצערי גם מנהיגי הליכוד שכחו את צבור בוחריהם קשיי היום״.
לאחרונה איבדת חבר יקר שהלך אתך לאורך כל הדרך
״אכן אבדה גדולה. ברשותך אני מבקש לייחד מלים ספורות לחברי ויקירי יצחק פרץ ז״ל שהסתלק לעולמו. יצחק ידידי הלך אתי דרך ארוכה וגם הוא מבוניה של העיר דימונה. יצחק הגיע לדימונה יחד עם רעייתו כזוג מורים שהלכו אחרי הקריאה של הזקן דוד בן גוריון לבוא ולהתיישב בדימונה. עם השנים נבחר לראשות העיר דימונה מטעם סיעת רפ״י, כיהן כח״כ, סגן יו״ר הכנסת, סגן שר לענייני עיירות הפתוח, יו״ר הועד הפועל הציוני וכן פעל רבות בהסתדרות הציונית העולמית למען קליטת היהודים מכל התפוצות. יהי זכרו ברוך! לסיום אני מבקש לחזק את ידיכם בהנהלת ברית יוצאי מרוקו ושמח על הפניה אלי אעשה כמיטב יכולתי לסייע לכם, בהזדמנות זאת אני מאחל לך ולכל חברי הברית ובית ישראל שנה טובה ומבורכת.
אהרן הסוחר והשד…. מאת דוד אוחיון
אהרן הסוחר והשד….
מאת דוד אוחיון
מתוך חוברת ברית מטעם " ברית יוצאי מרוקו…הופץ לרגל ראש השנה תשס"ה
סיפור אחד מיני רבים מתוך ספרו של המחבר המתאר בהרחבה את חיי הקהילה בה הוא חי בעיירה איניזגן הסמוכה לאגדיר
וכך ישובים היינו בשעת צהרים מאוחרת, דוהרים אל כנפי הדמיון ומאזינים לסיפורו של אבי מתוך ספר שעוד ילווה אותנו רבות. לימים, לכשאגדל ואקים משפחה משלי,יפצירו בי ילדיי, ״אבא, רוצים לשמוע סיפור״, בהיותינו ממתינים, בין מנת הדג לצלחת החמין אפצה את פי ואהגה מתוך זכרונות ילדותי את שמו של יחייא אלקרע. אותה דמות נעלמה, מאיימת בראשיתה ומעודנת באחריותה, שתשוב ותצוץ מסביב לשולחן השבת. כך אשוב אל גן העדן שבפאתי איניזגאן, אל יער ילדותי, יער משובב נפש, שם נחקקה דמותו בין זכרונותיי והיא תדהר כעבור ארבעים שנה בחיק בני ביתי.
השדים שבסיפור על יחייא אלקרע לא היו השדים היחידים שהסתובבו להם בעולם הבתולי של אינזיגן. במקום בו מתמזגים בהרמוניה תמימות ופשטות, שם מצא האימה מפני האחר, מפני הזר והלא מוכר. כאן כיכבו להם שדים, הלוא הם הגינון בשפת המקום. וכך הוא העניין הבא. באחד מהערבים שבין פורים לפסח, ואני מתקרב לגיל שבע, ישבתי לי על שפת הבאר בטבורה של חצר ביתנו. ישבתי בין מבוגרים, בעלי משפחות שאצל חלקם הזקנה זרקה שיבה בשיערם. אחד מהאורחים היה אהרון שעסק בהובלות בקו ואדי סוס בואכה קזבלנקה ומראקש. הוא נהג בין ואדיות, מתחת למדרונות הרים ובכבישים מפותלים. באותו ערב נשבה מעט רוח קרירה, וכולם היו עטופים בג׳לביות צמר, ישובים היו על גבי שרפרפים מעץ, לוגמים כוסות תה מעוטרים בעלי מנטה ובעלי שיבא. במגש הנחושת הסמוך הניחה אמי צלוחיות עם עוגיות שונות. הם לגמו ושוחחו על חוויות יום האתמול ועל יום המחר. והנה אהרון, כטוב ליבו בתה המהביל, נטה על צדו וסיפר את חוויות יומו ולילו: ״מה בפיך אהרון ?״ הישיר מאיר עטייה מבט בפניו של אהרון. ״או, ידידיי, אתם כאחים לי, בוודאי שאחלק עמכם את ימי האתמול״. ״חידה היא לנו״ התעניין אבי, ״מה נסעת עם הכוכבים הזוהרים בליל ירח ? מה תחדש לנו איש ההגה והנסיעות׳״
״יתרוני רב עליכם״. פתח אהרון את פיו וסיקרן את כולם. ״הגינון הם חוויות האתמול והשלשום שלי״.
״חלום טוב, חלום שלום״. ציחקק ואף גיחך יצחק בנו ״חלמת עליהם וכעת תשוח לתומך כי פגשת בהם״.
אמי, ממטבח הבית, הושיטה את ראשה וקראה ״יא אהרון, אל תפחיד לי את הילדים. הם ישמעו את הסיפור שלך והשינה תהייה מהם והלאה״. ״אסתר, תגעי במזוזה ותברכי את הילדים שלך בעת שאשמיע את סיפורי״, חמד לו לצון והוא פתח בסיפורו:
זה היה ביום ראשון בשבוע לפני שלושה ימים בשובו מנסיעה קצרה כשעתיים בלבד מגולימין ומאופראן לאגדיר. כדרכו החנה אהרון את המשאיות בככר הלסטאס ושם פעמיו לאורווה במדרונו של אחד הרחובות שבפאתי העיירה. הוא רכב על סוסו והדהירו במרחבים הטובלים בירק. השמיים זרועי הכוכבים והירח המלא הטילו את אורם על פני ארץ וחלל. דהר לו אהרון בינות לעצי אורנים וזית. עדר תועה באחת הוואדיות ומרחוק הביט לאורותיה המנצנצים של אינזיגן, שהלכו והתרחקו. כמו תמיד לאחר שהזיעה בצבצה במוחו, חש צורך לפוש קמעא הוא הרפה מסוסו שהיה מטרים אחדים ממנו, כמטווחי קשת. סוסו צנף והתנשף ליחך דשא וגמע מעט ממימיו של הפלג הסמוך. אהרון לא חש כי קורי השינה תקפוהו, והוא רבץ לו על האדמה היבשה. סוסו התרחק ממנו ופתח בדהרת אבירים. פרסותיו שעטו אלי מרחב וכך חייכו אליו הירח והשמיים זרועי הכוכבים.
לפתע שמע אהרון קול קורא אליו כאילו ממעמקי האדמה. הוא הביט מסביב והנה דמות משונה עומדת מולו. אמנם דמות אדם לו, אך כל גופו שחור כפחם היה ועיניו נצנצו כפנסים קטנים. ניסה אהרון לקום, אך גופו היה כבד עליו, השיתוק אחזו ופניו התכרכמו עד למאד. ״אדם״, קרא אליו היצור המשונה ״אני בא אליך מעולמות תחתונים״. ״מי אתה ?״.
״אנא ג׳ן מעולמות השדים, באתי לכאן כי הפרת את מנוחתי״. ״מה עשיתי לך ?״ תהה אהרון והרעד שבגופו טילטלו אנה ואנה. ״סוסך, שדהר באין מפריע, המית את אחת מבנותיי. פרסותיו פגעו בראשה של בתי״.
הביטו זה בזה, זה ממקום עומדו וזה ממקום יושבו. אהרון הרהר לעצמו ״מה חטאי ומה פשעי ? מה עשיתי שתבוא עלי הצרה הנוראה הזו ? וכצד אחלץ ממנה ?״
בעוד הוא חושב ומהרהר, פנה אליו הג׳ין בכעס וציווה עליו ״אדם, שב במקומך ואל תזוז! אחיי יגיעו תיכף ויחד ניקח אותך לעולמנו כדי לשפוט אותך״.
הג׳ין התרחק ונעלם מעניו של אהרון. הלה קם מרבצו והתחיל להביט לאופק הבלתי נודע. אורותיה של איניזגאן נעלמו זה מכבר ורק הוא עומד, רועד בפיק בירכיים וממתין לישועה מבוראו. ״אנא ה׳ הציליני נא!״ חזר על דבריו שוב ושוב קרא בשמות הצדיקים: ״ רבי כליפא ורבי דוד בן ברוך, רק אתם תושיעו אותי״.
רווח והצלה עמדו לו ממעמקי האופק. קולות שהלכו וקרבו אליו:״ אהרון, אהרון, היכן אתה?״
וכאשר הקולות הדהדו חזק באוזניו, האזין להתלחשויות ההולכות וקרבות והבין כי הוא ניצל. חיש אספו אותו שלושת אחיו בין זרועותיהם, ורק אנחת רווחה נפלטה מפיו והתהלך בינותיהם לאיניזגאן. עוד זה מדבר ולביתנו נכנסו עזיז הברברי, ידידו של אבי יחד עם מוסטפה שחנותו בשוק גבלה באיטליז של אבי. לבוש אף ג׳לביה עבת צמר, שכן קרירות הערב לא אפשרה לבוש אחר.
״עלא סלמתכּום ליהוד כוואָנא״ קרא עזיז בקול מלא שמחה. ״ברכת אללה עליהם״. החזיר להם אבי וידיו פרוסות כמזמינם להתחבר למפגש רעים ולשיח גברים. ״תתכבדו״, הציע להם. ״אסתר, הואילי להכין לנו בראד של תה חם ״.
״מה בפיכם היום אחיי ורעיי?״ שאל עזיז בסקרנותו כי רבה. ״הרבה בפיו של אהרון״ נזעק בנו יצחק להשיב: ״ השדים משתוללים פה באיניזגאן״.
הוא סיפר בקצרה את אשר אירע לאהרון והוסיף משלו: ״ אין זה כי אם חולמי חלומות הם יושביה של עיירתנו״.
Inezgane (tifinagh (Tamazight): ⵉⵏⴻⵣⴳⴰⵏ ; arabe : إنزݣان) est une ville du sud du Maroc, située entre Agadir et Aït Melloul, dans la vallée du Souss. Inezgane est le chef-lieu de la préfecture Inezgane-Aït Melloul, dans la région administrative Souss-Massa-Drâa.
La ville, réputée pour son activité commerciale, compte un nombre important de grossistes et de magasins de détail. L'économie de la ville est axée essentiellement sur ses nombreux marchés : le souk tleta du mardi, le petit marché quotidien, le grand marché de gros, plaque tournante du commerce de fruits et légumes de tout le Maroc, le souk du cuir, le souk du bétail, le souk des céréales. Elle est considérée la deuxième capitale économique du pays après Casablanca.
Inezgane est l'un des nombreux villages des Imazighen où résidait, à l'époque coloniale, le caïd nommé par les Français. C'était, avant la colonisation, le souk central de la tribu berbère des Aksimen (Ksima en arabe). Les principaux quartiers de la ville sont Tarraste, Mellah, El Jihadia.
Inezgane comprend encore les quartiers Elmouadafin, Jerf, Boulamane, Taghzout, R'mel. On y trouve les écoles Elmansour Dahbi, Rahal ben Ahmed, Abdallah ben Yassine, Ibn Zohr, Al-Falah, Al-Atlas.
דודו אלהרר פעם תקעי לי סכין לא בי ממש-ברית -ראש השנה תשס"ה
דודו אלהרר
פעם
תקעי לי סכין לא בי ממש
אלָא שהיסיפו לשמי תאר שאין בו לא תֹאר ולא הדר
התֹאר הזה היה ארץ הולדתי
ותקעו לידה סכין
מרוקו סכין
להעיד בי אלימות מהלכת אימים
לרומני תקעו גנב לפולני שותף לפרסי מדוני וקמצן
לתימני תקעו גם שחור וגם שכל של חמור שיתחרז
ולי ולשכּמותי מרוקו סכין
בבית אכלני הכל עם כף בסכינים השתמשו רק מבוגרים
צידה של הכף אמרו לנו חד דיו
גם לא הרשו לנו להחזיק סכין סתם ככה
זה מסֻכן הסבירו אפשר להתקל או למעוד ואז אין שליטה על סכין
כמו שלא הרשו לנו ללכת יחפים שלא יחשבו עלינו
אבל את המרוקו ביחד עם סכין נשאתי עמי בצער ובשתיקה
שנים ארוכות
עד שחלפו ועברו שנות המרד וההתקוממות והבאנו להם בהפוכה
בלי סכין בכלל
בלשון חריפה וחדה כתער שזה לא פחות אלים
לגלגתם מרוקו קבלתם מרוקו רציתם סכין והנה תער
מה יצא לך ולי ולו ולנו ולכם
אדֹנָי סְלָחָה