מורשת יהדות מרוקו

פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו,ראשיתו של מנהג במרוקו ובארץ-יששכר בן־עמי

עמוד 113 -מקדם ומים כרך ב'

מודל רד"ו (רבי דוד ומשה)

מודל רד״ו הוא ללא ספק המסקרן והמרתק שבין המודלים שהוזכרו. מדובר כאן בקדוש שבא בחלום לאדם ומודיע לו על נוכחותו בביתו. עקב ההתפתחות הדינאמית שבמודל זה, וכן מאפיינים מקומיים בעלי השפעה כלל ארצית, אנחנו מתארים בהרחבת מה את ההתפתחות הקשורה בו.

מודול רד׳׳ו: שלושה מרכזים – אשקלון, אופקים וצפת, ושלוש דמויות – שמעון ועקנין, אברהם חיים, הזוג שרה ומשה דנינו, קשורים ביניהם ושזורים זה בזה מעשה רקמה, שחלקה הגלוי נציג כאן, וחלקה הנסתר יש עדיין לחשוף. לא מן הנמנע, ויש כבר ניצנים לכך, שמרכזים נוספים יצטרפו לרשימה זו.

באשקלון בולטת דמותו הדומיננטית של שמעון ועקנין. לוועקנין יש היכרות מעמיקה עם ר׳ דוד ומשה עוד במרוקו. בשנות ה־30, כשבא מתאזנאחת לקזבלנקה (ולפי עדותו תאזנאחת הוא המקום הראשון, שאליו בא הקדוש שהגיע מא״י לאיזור), הסתבך בעסקה והמשטרה נטפלה אליו. ואז בצר לו צעק לקדוש: ״הו צדיק! אם תציל אותי, אני יודע אתה שלי ואני שלך״. ואז לפי דבריו עמד הקדוש לפניו, מול השמש ובידו מכוש וביקש ממנו לבנות למענו את המצבה שלו. מאוחר יותר הוא בנה לו מצבה בתאמזרית שבאטלס. לפי עדותו, לאחר הבנייה, ובזמן ששרו פיוטים ושתו לכבוד הקדוש, הופיעה יונה צחורה, והיא באה אליו ראשון ועמדה על ראשו, ואחר בך על ראשם של אנשים אחרים, עד שעברה את כל הנוכחים, ואז היא נעלמה. אנשים השמיעו זג'ארית – קריאות שמחה ואמרו: זה היה הצדיק בדמות היונה, שבא לראות אותנו. שמעון ועקנין המשיך במרוקו לשמור על קשר עם הקדוש, והיתה לו קופה עם שם הקדוש (דוגמת קופת קק׳׳ל), שהוא הביא לארץ. ש׳׳ו הגיע לארץ ב־1965, והתיישב במעברה. ״אנחנו נכנסנו למעברה ביום ג׳ אחרי סוכות.

יום רביעי אחרי זה היתה צריכה להיות סעודה. לא היה מה לפרוש, כלים… עולה חדש. רק צריף וצרות היו לנו. רק ככה תקום ותכנס לא״י? עשיתי את הסעודה והאנשים אכלו. בשנה השניה קניתי עיזים, גדלתי אותן. כל עז המליטה שניים שלושה גדיי־עזים. שחטתי כל שנה גם עופות. המטען בא. פרשנו והכנו לאנשים… אכלו, שתו ושמחו כולם. לאחר השנה השנייה קניתי עגל״. ש״ו היה קשור במרוקו בבניית בית כנסת על שם הקדוש ליד הקבר הקדוש, יחד עם גורמים אחרים. נראה שהוא פעל מתוך דחפים פנימיים, ולא שיתף פעולה עם הממסד היהודי שם. הרושם הוא שהוא פעל למען רד״ו עוד לפני שהממסד היהודי, קרי הוועדה למקומות קדושים, יטפל במקום ההוא.

באשקלון, בעתיקות ב', קבל ש״ו מבנה קטן חד־קומתי עם חצר מסביב. ש״ו היה אדם מחוסר אמצעים לחלוטין, והוא פרנס את משפחתו מעמל כפיו כפועל לא־מקצועי. בתמימות נוגעת ללב הוא המשיך להיות קשור לקדוש והמשיך להתנהג בארץ כאילו היה חי עדיין במרוקו. למעשה, סביבתו הקרובה מורכבת היתה רובה ככולה מיוצאי צפון אפריקה, והוא המשיך לדבר ערבית בחוג המשפחה ובקרב ידידיו. מהכסף המועט שהרוויח, מחציתו הקדיש לפרנסת המשפחה, ומחציתו לקניית חומרי בניין. כל יום, בשובו מהעבודה, היה ש״ו (שהיה כבר זקן, אך חסון ובריא, כשפגשתיו בביתו בשנת 1973) בונה את בית הכנסת, מבלי לבקש סיוע מאיש. העובדה המרתקת היא שהוא בנה חדר גדול, פי עשרה בערך משטח ביתו, וחדר זה, שנהפך לבית כנסת, היה למעשה חלק אינטגראלי של הבית. נכנסים לבית דרך הול ששימש כחדר אוכל. משמאלו היה חדר שינה קטן, שהיה חדר השינה של הזוג. ממול היה החדר הגדול, ששימש בית כנסת, ומימין להול עוד חדר קטן ושירותים. חלון קטן מחדר השינה לבית הכנסת הכשיר אותו לשמש גם כעזרת נשים. המעברים היו פתוחים, והיה זה אפוא קומפלקס אחד, שהחול והקודש דרו בו בכפיפה אחת. כאשר ביקרתי שם כמה ימים לפני ההילולה, ראיתי שחלק מן הספסלים, וכן התיבה המשמשת את שליח הציבור, הועברו לפינה, כדי להכשיר שטח גדול עבור הנשים, שישבו על הרצפה למרוט עופות.

יום אחד לפני ההילולה נוכחתי בטקס שחיטת פר, במקום שבו בדרך כלל עומדת התיבה, כאשר אנשים רבים מצטופפים סביב השוחט והבהמה. מעניין לעמוד על כמה תופעות הקשורות לבניית בית הכנסת ולעימות עם הממסד: ״בהתחלה בא איזה יהודי, ה׳ יצילך ויצילנו, והלך לעמידר. ואני עוד לא קניתי את השיכון. אמר לו(לפקיד) קום, השיכון נחרב, והוא עשה שמה בית כנסת והוא לא שאל ( = לא ביקש רשות) והוא לא יתן לך כסף… אח״כ הוא נסע לירושלים ומכר אותי ואמר להם, בית שמוש, בתוך בית הכנסת. עשה לי עסק. אני עוד לא ריצפתי ולא עשיתי כלום. רק קניתי בלטות… באו שלושה חכמים מירושלים וביניהם רב גדול, שלושה מהעיריה, שלושה מעמידר ושלושה מהמשטרה. (זה היה) יום ראשון ובאותו יום אמרתי לאשתי: אני לא אלךלעבודה. תראה כשזה מסתדר לך.

ישבתי על כסא ואשתי נתנה לי כוס תה ופתאום דופקים בדלת. אחד דחף את הדלת ואמרתי: תכנסו רבותי תכנסו. אני לא שמתי לב אליהם ולא אמרתי שלום ( = נעלב שלא חכו שיפתחו להם ולא בירכו לשלום). נכנסו. הם בודקים, בודקים, בודקים ואחד, נשכח לו, לא ידע איפה בית שמוש. הוא הוכה ( = ע״י הקדוש המגן על ש׳׳ו). המשטרה אמרה: אתה מוכרח להרוס… אתה עובד בלי מהנדס, בלי זה, בלי אשור. אמרתי בלי אישור. במרוקו אנו לא שואלים את השלטונות והם לא שואלים אותנו. זה השלטון שלי, זו המנורה שלי( = מצביע על מנורה תלויה עליה כתוב שמו של הקדוש) ומי שביניכם גבר יקה מכוש ויכה. אם הוא ייצא בריא… אמר לי הרב: מאיפה אתה? אמרתי לו ממרוקו ושם היה לי בית כנסת. הנה המנורה של הצדיק. הוא בעל המקום. שאל איפה בית השימוש. הראיתי לו. אמר גמרנו. התוצאות? האיש ( = המלשין) לא יצא מכאן עד שהלך לבאר יעקב. נכנם בו שגעון. שלוש שנים היה שם. כל פעם באה אשתו והיא בוכה בבית הכנסת ומביאה שמן והכל.

יום אחד, והוא מספר במו פיו, בא עליו החכם בבאר יעקב ואמר לו: אתה יודע מה שעשית? ואני עכשיו מתבייש מאשתך ומילדיך. עכשיו תשים סכין בתוך פיך ( = כך עשו במרוקו אלה שפגעו בקדוש) ואתה תצעק מהכניסה של בית הכנסת עד הסוף(שם בתוך כוך היו מדליקים לכבוד הקדוש) וככה עשה. בא ואמר לי: תסלח לי. אני סלחתי לו. עכשיו הוא עובד, ברוך הוא וברוך שמו״.

באופן יחסי היתה הצלחה מועטה לבית הכנסת. סכסוך עם החזן והפייטנים גרר את עזיבתם של חלק מן המתפללים והצטרפותם לבית כנסת אחר. מבקריו אינם נהנים מהכנסה גבוהה, ולפיכך מועט גם תקציבו של בית הכנסת. לעומת זאת, ההילולה המתקיימת בראש חודש חשוון זוכה למספר רב של מבקרים ולהצלחה ניכרת.

אגדות רבות מסופרות באשקלון על ניסים, שקרו לזקן עצמו וכן לאנשים מאשקלון ומן הסביבה. כל השנה מבקרים שם אנשים כדי לקיים סעודה ולהדליק נרות. ש״ו זוכה לחלומות רבים עם הקדוש, המכתיב לו את התנהגותו ומתערב בפרטי הפרטים של ההילולה וכל הקשור בה.

פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו,ראשיתו של מנהג במרוקו ובארץ-יששכר בן־עמי

עמוד 113 -מקדם ומים כרך ב'

29 – אחי קוננו

קמז. אחי קוננו

על מות ר׳ יוסף אבודרהם. קינה בתבנית מעין אזורית בת שש מחרוזות ומדריך בן שני טורים דו-צלעיים. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף דו-צלעיים וטור אזור חד-צלעי.

חריזה: א/אא/א ב/גב/גב/גא ד/הד/הד/הא וכר.

משקל: חמש הברות בצלע א, ושבע הברות בצלע ב ובטור האזור.

כתובת: קינה קוננתי אל שמועה כי באה אל הלקח אוהב טהור לב ירא אלהים מנעוריו, החכם השלם כהה״ר (=כבוד הרב הגדול רבי) יוסף אבודרהם ז״ל, בן להחכם השלם הדיין המצויין כהה״ר יהודה נר״ו(=נטריה רחמנא ופרקיה). תמרור ׳יום עמי הגלה׳.

סימן:אני דוד חזק.

מקור: א־ סד ע״ב; ק- פג ע״ב.

אַחַי קוֹנְנוּ / אִבְלוּ וְהִתְאוֹנְנוּ

כִּי בַּעֲוֹנֹתֵינוּ / יוֹסֵף אֵינֶנּוּ

אָפְפוּ רָעוֹת / עָלַי עֲשָׂרָה מוֹנִים

פֶּרַע פְּרָעוֹת / אֵל חַי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים

5 בַּגַּנִּים לִרְעוֹת / וְגַם לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ

נִחוּם מֵאֲנָה / נַפְשִׁי עָלַי מִיתָתוֹ

כָּל עֵת וְעוֹנָה / אִם אֶזְכֹּר אַהֲבָתוֹ

בְּמַר וּמְגִנָּה / אֶבְכֶּה עַל פְּרִידָתוֹ      

10 אָן פָּנָה וּנְבַקְּשֶׁנּוּ

יוֹם וְלֵיל אֶדְאָב / אֶעֱרֹג כְּאַיָּלִים

לִבִּי למ'ו אָ'ב / .יֶהְמֶה כַּחֲלִילִים

אֲשֶׁר הוּא נִכְאַב / וְעֵינָיו מַיִם נוֹזְלִים

וְיִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ

15 דָּוֶה לְבָבִי / בִּרְאוֹתִי אֶת יְלָדָיו

צוֹעֲקִים אָבִי / מִיַּיִן טוֹבִים דּוֹדָיו

בָּרַח כַּצְּבִי / וְהַמָּוֶת בָּא עָדָיו

בְּלֹא עִתּוֹ וּזְמַנּוֹ

וִי בִּכְפָלִים / נְהִי נִהְיָה אֶעֶרְכָהּ 

20 אוֹי לָעֵינַיִם / רוֹאוֹת יִפְעָתוֹ חֲשֵׁכָה

אַךְ בִּשְׂפָתַיִם / אַצְדִּיק דִּין אֹמַר כָּכָה

צַדִּיק הוּא צַדִּיק דִּינוֹ

דֶּרֶךְ יְשָׁרָה / דֶּרֶךְ בָּהּ מִנְּעוּרָיו

עָבַד בְּמוֹרָא / אֶל בְּחַדְרֵי חֲדָרָיו

25 אֱלֹהִים קָרָא / מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָיו

מָנַע הַטּוֹב מִמֶּנּוּ

חַי זַךְ קָדוֹשׁ הוּא / אֶל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת

יְנַהֲלֵהוּ / עֲלֵי מֵימֵי מְנוּחוֹת

וְיַשְׁבִּיעֵהוּ / תָּמִיד שׂבַע שְׂמָחוֹת    

30 עִם כָּל עוֹשֵׂה רְצוֹנוֹ / בְּתוֹךְ גַּן עֶדְנוֹ

.והתאוננו: הצטערו והתאבלו. 2. יוסף איננו: על-פי בר׳ מב, לו. 3. אפפו עלי רעות: ביטוי של צער על מות המנוח, על-פי תה׳ מ, יג. עשרה מונים: עשר פעמים. על-פי בר׳ לא, ז. 4. פרע פרעות: על-פי שו׳ ה, ב. הקב״ה פרע בישראל, לפי שהצדיק מת בעון הדור. אל… מעונים: כינויים לקב״ה. 5. בגנים… לגנו: על-פי שה״ש ו,ב ׳דודי ירד לגנו… לרעות בגנים וללקט בשושנים׳ ונדרש על סילוק הצדיקים בשהש״ר ו, ח. ׳דודי זה הקב״ה… וללקט שושנים ־ לסלק את הצדיקים שבישראל׳. 7. ניחום מאנה נפשי: נפשי מסרבת לקבל עליו תנחומין, על-פי תה׳ עז, ג. 8. אם אזכור: בעת אזכור. 9. במר ומגינה: במרירות ובצער עמוק. 10. אן פנה ונבקשנו: על-פי שה״ש ו, א. 11. אדאב: אכאב. אערוג כאילים: אצעק, על-פי תה׳ מב, ב. 12. לבי למ׳ו א׳ב: חידוד לשוני, על-פי יר׳ מח, לו ׳לבי למואב כחלילים יהמה׳ כאן: אל האב, המבכה את מות בנו. יהמה כחלילים: ינהם וירעש כהמית החלילים 13. נכאב: מיוסר. ועיניו מים נוזלים: מרוב בכי. 14. ויתאבל על בנו: כיעקב על מות יוסף, על-פי בר׳ לז, יד. 15. דוה לבבי: כואב לבי. בראותי ילדיו: היתומים שהותיר אחריו. 16. מיין טוב דודיו: על-פי שה״ש א, ב. והוא ביטוי של אהבה. אהבת האב לבניו ואהבה למנוח. 17. ברח כצבי: על-פי שה״ש ח, יד. כאן: מת עול ימים. עדיו: אליו. 19. וי בכפלים: ביטוי של צער כפול. נהי נהיה: קינה ויללה. 20. אוי לעינים רואות: ומה הן רואות? יפעתו חשכה: דמותו היפה שחשכה ושקעה מחמת המוות. 21. אצדיק… דיני: זה צידוק הדין. 23. דרך בה: התהלך בה. 24. עבד… חדריו: ביטוי ליראת שמים פנימית. 25. קרא… בחוריו: על-פי איכה א, טו. 26. מנע הטוב ממנו: לפי שלא השלים שנותיו, על-פי מש׳ ג, כז. 27. חי… הרוחות: כינויים לקב׳׳ה. אל אלהי הרוחות: המופקד על הנשמות, על-פי במ׳ טז, כב. 28. ינהלהו… מנוחות: על-פי תה׳ כג, ב. 29. וישביענו… שמחות: ליהנות מזיו השכינה, על-פי תה׳ טז, יא שנדרש על שבע כיתות של צדיקים שעתידים להקביל פני שכינה (ויק״ר ל, ב). 30. עם… עדנו: שיהיה במחיצת הצדיקים.

אַחַי קוֹנְנוּ-ר' דוד בן אהרן חסין-את אפרים חזן ודוד אליהו(אנדרה) אלבאז.