לשון לימודים לר' יעקב אבן צור


לשון למודים לרבי יעקב אבן צור ז״ל

פאס וחכמיה – כרך ב' – רבי דוד עובדיה זצ"ל%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%99%d7%93

ספר לשון לימודים

לרבי יעקב בר ראובן אבן צור בעצם כתב ידו וחתימתו

אדני ידו״ד נתן לי לשון למודים. (ישעיה נ, ד)

אגרות ומכתבים שחוברו והיו לאחדים, מידי אביר יעקב גדול המדברים ויסוד העמודים. בלשן, מאבירי בשן, מן הנוקדים. על קהל קדוש קהל פיס, אחד מאבני חפץ, ומראהו כמראה הלפידים. פסקן ודרשן, ולפניו הגדולים הורידו לארץ ראשן, שר וגדול ליהודים. שולטן ופיטן אחד מהמשוררים, וברוח פיו ביטל המעוררים, ויבצור רוח נגידים. שוקל וסופר, יעץ ומי יפיר, דבריו על אדני פז מיוסדים. מלאך מליץ, ובמליצתו החדה יוסר לץ, העובר על הפקודים. בור סיד, צדיק וחסיד, ותהלתו בקהל חסידים. ובספרו זה לשון למודים יגיד מישרים, לשד״רים, ולעניים המרודים. וקול יעקב קול מחצצים. על תלמידי חכמים בקבוצי״ם, אשר בנס היו עומדים. ובלשון חכמים, שלח דברי נחומים, לאבלים ולשובעי נדודים. ולעולים מגולת אריאל, לארץ ישראל, המליץ בעטו ע״ט דודים. גאון יעקב אבן צור, כשמיר חזק מצור, האיש לבוש הבדים. צדיק באמונתו, חמד אלדים לשבתו, בגן עדן מקדם.

למען תינקו ושבעתם, לבית הדפוס הבאתם, לבתים לבדים. ועל ראשם עטרה, כיהודה ועוד לקרא, מבוא זכרון לראשונים, מלאכי אלדים עולים ויורדים. בעזרתו של ידיד נפשי, חריף ומקשה, רבי שלמה דיין מעיר טיטוואן. רחמנא יחוס עלוון, דתן לנו מהלכים בין העומדים. ומעונה אלהי קדם. יחדש ימינו כקדם. לכה נרוה דודים. ברבבות נחלי שמן. אמן ואמן.

ה׳ אלדים נתן לי לשון למודים. קטנתי מכל החסדים. אזכרה אלדים ואהמיה, בירושלים עיר הבנויה,

 ע״ה דוד עובדיה תמוז יה״ל תשל״ט.

כ״י יפה מאד מחזיק 109 דפים נייר גדול

דברי נחומים והספדים שירים ופיוטים

בגנזי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים סימן 2063 8°

וזהו הכתב-יד האורגינאלי לכל ספרי לשון למודים כ״י הנמצאים באיזה מבתי אוצרות ספרים באירופא, בברלין וניויורק וכו״ ועל כן נמצא בו יתרונות על הכתבי-יד האחרים מם׳ זה הנ״ל°. פה הננו מוצאים גם הסכמות שכתב המחבר על ספרים שרצו להדפיסם בימיו, ויש שנדפסו ויש שלא נדפסו שוב, ביניהם על ספר הבתים להרשב״א שרצה להדפיסו אחד מחכמי תונס. ובתוכו נמצא חשבון של השד״ר ר׳ שמואל הלוי שליח חברון בש׳ תס״ח שמבואר הסכומים והערים שעבר בהן מה שנתנו לו, ומענין זה לדעת ערים אחדות שכעת הם חרבים או שאין בהם ישוב יהודי, ואז בשנה ההיא בזמן המחבר חיו בם יהודים הרבה.

יעקב משה טולידאנו

מ ה מ ו ״ ל

מכתה ב

רבי שמואל הצרפתי ז״ל ב״ר אברהם: דיין ומו״ץ בפאס חי במאה הד.׳ ושמש יחד עם מוהריב״ע והרב יעב״ץ. נולד בשנת ת״ך ונתבש״ט ביום ג׳ ב׳ לח׳ מג״א ש׳ התע״ג, והוא בן נ״ג שנה. חבר כמה ספרים שו״ת ופס״ד ומהם שנדפסו באמשטרדם ובתוכם ס׳ פתח עיניים על אגדות הש״ס, דברי שמואל על כמה סוגיות, ערוגת הבושם על מסי־ שבועות, נמוקי שמואל עפ״י רש״י והרמב״ן, מעולפת ספירים על מס׳ ע״ז ועוד. וכבר בהיותו צעיר לימים העלה על הכתב פס״ד ופי׳ על כמה סוגיות בש״ס ובסיום סוגיא אחת כתב: ״כל זה, עיינתי במדינת טיטוואן יע״א וכתבתיו יום א׳ כ״ז לתשרי שנת תמ״א ואני בן כ״א שנה״ (וראה במלכי רבנן בערכו שכתב שם שמצא כתוב ש׳ תקמ״א וכנראה שזה ט״ס) ראה מוצב״י ה״ב סי׳ קנ״ו שדן בדין טבח אם אפשר להעבירו. על הרב הנז״ל קונן הרב יעב״ץ בספרו עת לכל חפץ דף צ״ה ע״ב:

״עמי בתוגה שאו קינה מרה; כי נפל כתר צבי הוד תפארה.

 תם נחתם מקור הגמרא; בטוב עיונו מקורה הערה.

שמעי שימי תורה.

קנקן החדש מלא ישן נושן; איש תם וישר צנוע וביישן.

ברוב חידושיו כל נפש תדושן; עוקר ההרים סיני פסקן

ודרשן תרצן ומקשן.

מכתב ה

רבי חביב טולידאנו ב״ר חיים ז״ל מו״ץ בעיר מכנאס. תלמידו של הרב החסיד רבי ראובן אביו של הרב יעב״ץ. נלב״ע בלי בנים זכרים ששה ימים לחדש חשון שנת תע״ו (1716) והוא בן נ״ח שנה.

 הרב הנז׳ שמש ברבנות עם אחיו הגדול רבי משה האב״ד, ורבי יוסף בהתית. הרב יעב״ץ באחד מתשובותיו מספר על ענותנותו הגדולה של רבי חביב כי במשך עשרים שנה לא חתם על שום פס״ד הגם שהוא היה מסדר אותו מפני כבודו של אחיו הגדול רבי משה, עד שנת התס״א שהכריחו רבי וידאל הצרפתי לחתום ומאז נהגו לחתום שניהם בשיטה אחת.

הרב הנז׳ הניח אתריו הרבה פס״ד ופזורים הם בספרי רבני המערב. רבי חביב הצטיין אף בהרבצת תורה והעמיד תלמידים בעלי הוראה, והמפורסם שבהם הוא הרב המשבי״ר. ראה נר המערב ובמלכי רבנן בערכו.

פאס וחכמיה- לשון למודים לרבי יעקב אבן צור

מכתב הפאס -שער הקסבה

רבי משה בירדוגו: הנודע בשם ״המשבי״ר״ ב״ר אברהם ז״ל רב ומו״ץ בעיר מקנאס, רבותיו היו רבי יוסף בהתית ורבי חביב טולידאגו המזכירו בתשובה בס׳ זכות אבות סי׳ ל״ז ובה כותב ״מורי ורבי מוה״ר חביב טולידאנו ז״ל״.

הרב הנז׳ הרביץ תורה בתלמידים ובשנת תע"ה נתמנה לחבר בי״ד עד שנת תפ״ג. ובשנה ההיא במות האב״ד רבי משה טולידאנו, נתמנה המשבי״ר לראב״ד תחתיו, עד שנתבש׳׳מ ביום ה׳ חשון תצ״א.

המשבי״ר נודע בשערים שמו מיושר ועומק עיונו, ראה החיד״א במערכת הספרים אות משביר. וראה מ״ש עליו רבי חיים ן׳ עטאר בספרו אור החיים דברים א׳ ט״ז כי בשעת הדין כאשר היו הבעלי דינים עומדים לפניו היה הוא ז״ל נותן את מבטו למטה ולא נשא עיניו למול אחד מהבעלי דינים למען לא יתבלבל השני לחשוב כי חפץ הוא להצדיק את בעל דינו ויסתתמו טענותיו וראה מ״ש גם בספרו חפץ ה׳ בשיטתו למס׳ שבת ד״י ע״ב.

הרב הנז׳ חיבר כמה ספרים ופס״ד והנודעים הם: ראש משביר על הש״ס ב״ח; כנף רננים דרשות על ספר בראשית; ליקוטים כ״י; שו״ת דברי משה; ביאורים וחידושים על התנ״ך; פירוש על פירוש רש״י עה״ת; והגהות קצרות על משניות, ראה נר המערב הנד״מ דף ר״ה. מלכי רבנן בערכו.

מכתב ט

רבי שמואל אזאווי זצ״ל ב״ר משה, מחכמי עיר סאלי אשר חי במאה הה׳ ונתבש׳׳מ לפני שנת תק״ט, עיין מלכי רבנן באות ש׳. הר׳ הנ״ל לראשונה היה סופר בי״ד וגם שו״ב ואח״כ נתמנה לאחד מהבי״ד, אומנם עוד מכבר אהב להתחרות עם גדולים ממנו כמו שתראה במוצב״י בתשובה ששלח רבי חביב טולידנו למו"ה משה ן׳ חמו זצ״ל. מהר״ש הנ״ל התחרה תמיד עם חבריו בבית דין, הרבנים ששמשו בבי״ד הם: ר״י צרפתי, ר״ש כהן, ור״ש קארו ז״ל ועקב התחרות זו התלקח ביניהם ריב ומדנים, והשתדלו ג׳ חבריו הנ״ל להורידו מכסא הדיינות, אך מהרי׳ש אזאווי התיצב לנגדם בעקשנות. ומפאת הריב הזה נסחפו רבני פאס ומכנס, בראש מתנגדיו של מהר״ש אזווי עמד הרב יעב״ץ אשר עמד על טיבו של הריב ונכנס לעוביו, אחרית הריב הזה לא נודע, אך נראה שלא עלה הדבר בידי רבני סאלי להסיר את מהר״ש הנ״ל מלהיות דיין, וראינוהו חותם בס׳ מוצב״י ח״א.

מכתב ט

רבי מנחם סירירו בכהה״ר דוד דומ״ץ בפאס מגדולי היחס שבמשפחות המגורשים הרב הנז׳ חי בחצי הא׳ של המאה הה׳, ידוע היה כאדם גדול וששמש גדולים והוא אחד מהחותמים על התקנות העמיד תלמידים רבים וגדולים ומהידועים שבהם רבי יהודה בן עטאר המכונה ״רבי אלכבי״ר״ ושני לו הרב יעב״ץ ז׳׳ל. חבר כמה ספרים מהם ביאור על התנ״ך, פס״ד, והגהות על השו׳ע, ועמד בקשרי מכתבים עם רבני המערב, ובכללם עם מו״ה משה בן חמו חד מקמאי רבני צפרו, הרב הנז׳ זכה לזקנה מופלגת ונתבש׳׳מ ביום שב״ק כ״ג אדר ב׳ שנת התס״א. ביחס לכתובה תארוהו בזה״ל ציס״ע אור ישראל וקדושו גזר אלהיו על ראשו, פטיש החזק עמוד הימני אור נערב, מופת הדור והדרו הרה״ג מעו״מ, אבן הראשה, נהורא דשמשא, חסידא ופרישא, מר קשישא, מופלא שבסנהדרין, הגאון המפורסם, סבא דמשפטים, מו״ר זיע״א. נר המערב עמי 190 מלכי רבנן אות מי, קהלת צפרי ח״א עמי 297—192 וח״ב 234 —240. ואגדה מהלכת שפעם ישב לחשב הכנסותיו והוצאותיו, ולבסוף מצא שההוצאות יתר על ההכנסות, ואמר במליצה על עצמו מי״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדים (שבת קד.), כלומר מים = מ׳ מנחם, סמ״ך = סרירו פרנסתו בנס. וקונן עליו הרב יעב״ץ בספרו עת לכל חפץ:

״קדר עץ הדר, מטה עוז ותפארה.

 ראש מדברים, משיב מלחמה שערה,

על אותו אצרח, ברוח נשברה.

אהה אין אשכול, לאכול בכורה.

על כי נעתמה, מנורה הטהורה…

 

 ובארמית:

יומי ולילי הוה לעי, ועסיק באורייתא.

 והוה משתעי, הנהו מילי מעלייתא.

ולכל מאן די בע ידעי, מייתי בידיה מתניתא.

ובדיני סרכי ובועי, כותיה אפסיקא הלכתא.

ובממוני ושבועתא, נחית לעומקא דדינא…

לשון למודים לרבי יעקב אבן צור

מכתב טרבי יעקב אבן צור

רבי אהרן הצרפתי בר אברהם אחיו של הר״ש רמו״ץ בעיר סאלי, בא בהסכמה על הס׳ חפץ ה׳ לרבי חיים בן עטר ז״ל חבר ספר משגב האמהות. והוא תלמיד של רבי אהרן אסבעוני ז״ל אשר עזר הרבה לדכא את התנועה של כת שבתאי צבי במרוקו.

מכתב ט

רבי יעקב ביבאס ב״ר יוסף רמו״ץ בעיר סאלי. נולד בטיטוואן וגלה לעיר סאלי ונתמנה שם לדיין, ויחד עם חבירו מהר״י צבע כתבו להרב יעב״ץ ללמד זכות על הר״ש אזאווי הנז׳, והוא השיב להם תשובת ניצחת, ובין דבריו כותב: ״ומי יתן והיה צד אפשרות להעמיד דברי החה״ש יש״ץ בנ״ד, אך שבתי וראיתי כי כל הדברים יגעים ואינם מספקים לסמוך עליהם למעשה וכו׳״ עיין במוצב״י ח״ב סי׳ קנ״ו דף פ״ח.

מכתב ט

רבי יוסף צבע רב ומו״ץ בעיר סאלי שמש יחד עם רבי יעקב ביבאס ועם הרב מרדכי הכהן בב״ד עיין מלכי רבנן דף ס״א ונר המערב עמי 214.

מכתכ יוד

רבי ישועה בן חמו: החה״ש בן העוה״ב שייף עייל שייף נפיק לא פסיק גירסא מפומיה החסיד אשר מלא מקום אביו בתורה וביראת חטא ומילי דחסידותא והיתה המשרה על שכמו במחנה שכינה בשבתו על כסא ההוראה, והחזיק במעוזו ונשא עול הצבור בכל מילי, טוב לשמים ולבריות.

פרנסתו היתה משררת בית הכנסת הגדולה ע׳׳י הגזבר, וממקור אחר משל צבור, והוא בטוב לבו היה מקרב רתוקים וזרועו מושלה לו להעמידם בשליחות צבור, כי ממדת חסידותו וענותו כשראה את עצמו מאריך בתפילה והקהל היה רוצה למהר כאלו לכך נתכוון עזרא בנוסח התפילה ״ותפלתם מהרה תקבל ברצון היה מביא במקומו עוזרים שלא להטריח על הצבור, ורק בימים הרשומים בימי שנה הוא עצמו היה עובר לפגי התיבה (מוצב׳׳י א סי׳ מ״ז) במכתביו לרבי יהודה בן עטר ז״ל מתארו ״מורי ורבי כתייר ועטרה על ראשי״ ורבי יהודה כותב לו ״ושלם לידי״ן גזע קדושים התקוע במורשי לבבי" ולפעמים היה שולח לו לרבו שי ותשורה זיתים או שמן זית ורבי יהודה כותב לו בניך כשתלי זיתים (מוצב׳יי א׳ קצ׳יה) ולפעמים היה מלוה לו כסף וכל דבר הבא לפניו לדין או להוראה היה שואל בעצת רבותיו רבי יהודה ורבי יעקב.

רבי ישועה נפטר קרוב לשנת ת״ק, והאגדה מספרת שהניח כל כתביו וכתבי אביו ביד בנו משה וכאשר נהרג והניח רק נקבות כאשר עברו פעם אוספי הגניזה לקבורה מסרו להם כל הרכוש הרוחני שהיה בידם ועם זה נקברה תורת הגדולים הללו.

מכתב יוד

רבי מסעוד בן רבוח או ארבוחי. בן בתו של רבי משה בן חמו, ואין ספק שלמד תורה אצל זקנו והיה לאחד מתלמידיו המובהקים (מוצב״י א׳ קמ״ה קמ״ו) ולפעמים כאשר גיסו רבי ישועה וחבירו רבי שמואל בן חותא, לא נשתתפו עמו בדבר הלכה היה פונה ושואל לעצמו מחכמי פאס, באותן השאלות עצמן ששאלו חבירו וגיסו הנ״ל (מוצב׳׳י א׳ ק״ע קע״ז, ומוצאים את חתימתו בשנת תפ״ו וכמו כן מציגו ששאל על המנהג הקבוע אצלינו ששטר שיש בו ר״ת לא דנין עליו (מוצב״י ב׳ סי׳ קא), גיסו רבי ישועה הביאו לביהכ״ן הגדולה להיות ש״ץ, וזכה ברביע ההכנסה, שנת פטירתו לא ידועה. חתם בפס״ד מוצב״י ח״א קמ״ו קג״ח ק״ע רמ״ה, ובח״ב ק״ו.

לשון למודים לרבי יעקב אבן צור – רבי דוד עובדיה זצ"ל

מכתה יודAsilah

רבי יעקב בר מלכא ב״ר יוסף ז״ל נודע בפי כל בשם מהריב״ם. חי במאה הה׳, והיה תלמיד מובהק למהריב״ע ז״ל ובר פלוגתיה של הרב יעב״ץ ז״ל. משחר ילדותו ניכרו בו סימני טהרה וקדושה, חריף ובקי, ובעודו ילד רך בשנים פ״א היה ישן על מטתו בלילה ושמע שהיה אביו לומד בס׳ הזהר. ואמ״ל נראה לי שפירוש הלשון הזה כך הוא ויש בו טעות. ולמחרת הרצה אביו את דברי בנו לפני א׳ מרבני עירו וענה אחריו אמן ואמ״ל מובטחני בזה שיורה הוראות בישראל.

עוד לפני שנת תע״ז – 1717 –  נמנה לסב״ד בעירו פאס. ואח״כ לאחד מהבי״ד עם רבו מהריב״ע וידידו הרב יעב׳יץ, ואח״כ ברעב ש״ש ח"ץ גלה עם עוד רבנים לעיר טיטואן ושם נתמנה בבי״ד של הרבנים הר״מ עטייה ומהר״ש אבודרהם. ואחר פטירת הרמ״ע נתמנה הריב״ם לאב״ד. ונתפרסם שמו עוד יותר ונחשב לאחד מגדולי הרבנים של ראשית המאה השישית. עם גלותו לעיר טיטואן בנה לו ביהכ״ן שעד היום נקראת על שמו בשם ביהכנ״ס ״מהריב״ם״ ובלע״ז ״לה תפילה דה מלכא״ כלומר הבית כנסת של מלכא.

הרב הנז׳ נתפרסם בשקידתו ובבקיאותו הרבה וגם היה עשוי לבלי חת ותמיד היה אומר ״תיתי לי דלא חניפנא״ ובנוסף לגדולתו בתורת הנגלה כן היה גדול בתורת הקבלה ובהקדמה לשו״ת זרע יעקב בן נאיים תארהו הרה״ג המקובל האלהי, הרב חיד״א בס׳ שה״ג כ׳ ״מו״ה יעקב מלכא רב מובהק במערב הפנימי בר פלוגתיה דהרב מו״ה יעב״ץ זצ״ל ושמענו מהפלגת בקיאותו והפליג בזקנה״ ע״כ. הרב הנז׳ הניח אחריו כמה פס״ד ושו״ת והרב המאסף קרא לספר ״נר מערבי״

ח״א ונדפס בירושת״ו שנת תרצ״ה, ובספר ״ויאמר יצחק״ למהריב״ו זלה״ה בליקו״ד חיו״ד העתיק מכתבי הרב מהריב״ם זלה״ה.

כמו"כ הובאו מפסקיו בכמה מספרי רבני המערב כמוצב״י ועוד, וכן כתב חיבור על הזהר ועדיין בכ״י. הרב נתבש״מ בשנת תקל״ח זקן ושבע ימים והוא בן צ״ג שנים זיע״א. ראה נר המערב טולידני ומלכי רבנן בערכו. ובסי גדולים צדיקים כ״י.

מכתב יב

רבי חיים טולידאנו— יש מקום להניח שהוא אחד מד׳ בנים שהוליד מו״ה משה זצ״ל. הרב הנז׳ נולד בחצי המאה הה׳ ונתבש״ט במגפה בש' תק״ט—י ובהקדמת ס׳ מלאכת הקודש כתב וז״ל ״מו״ר הדו״ם כמוהר״ר חיים טולידאגו קרוב לגו האיש ויעש לו ארבעה טורי אבן על שו״ע ועץ החיים ועץ הדעת על הש״ס, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב את התורה בוז יבוזו לו… ואח״ה החל הנגף לתפ״ץ ונשב באהלי קדר ד׳ חדשים ובתוך כך נתבקש רבי… ואחזק בבגדי ואקרעם על עם ה׳ על מו״ר שהיה שקול כנגד כלם … ע״כ. עוד חבר הרב הנז׳ שו"ת הנקראים פסקי מהרח״ט וכן קונטרס לשון למודים ופירוש על רש״י עה״ת וכן ס׳ ״פני מלך חיים״ נמוקים על טור ידיד ואה״ע וחו״מ. בשנת תפ״ג היה מהרח״ט הנז׳ לאחד, מהבית דין בעירו מכנאס ובשנת תצ״ז אחרי מות ר׳ משה אדהאן האב״ד, מלא מהרח״ט את מקומו, שמו של הרב הנז׳ נודע בשערים המצויינים בהלכה ויחד עם אחיו מהרי״ט שמשו כתל תלפיות בין רבני המערב. ראה שו״ת מוצב״י סי׳ ע״ א וקט״ו, וס׳ זכות אבות סי׳ ל״ח מלכי רבנן ונר המערב טולידאנו בערכו.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור

מכתב טזAsilah

רבי חסדאי אלמושנינו ז״ל. גדול בתורה, ומפורסם בחסידות והיה נחשב לגדול הדור. חי במאה הד׳ והה׳ ונתבש״מ בחר טבת של שגת התפ״ח ליצירה זקן ושבע ימים בעיר מולדתו טיטואן יע״א.

הרב הנז׳ שמש ברבנות עם מו"ה יצחק ביבאס ומו״ה החסיד דוד הכהן זצ״ל ובשנת התנ״ח בהסתלקותו של האב״ד מהרי״ב ההז׳ נשארו מהרד״ך ומהר״ה דגים לבדם. ובשנת התס״ח נתבש״מ מוהרד״ך האב׳׳ד ונשאר מהר״ה לדיין יחידי בעיר ומפני הצרות והרדיפות שתקפו אז את יהודי טיטואן לא נשארו בניהם בעלי הוראה כי כולם מתו או שנסעו ועזבו את העיר ולכן נותר ר״ח הנז׳ למורה הוראה לבדו, והוא ז״ל הרביץ תורה ברבים והעמיד חמישה תלמידים מובהקים אשר כבר בשנת הת״ע לערך יכול היה לצרף אליו לבי״ד אחדים מתלמידיו.

מהר״ח הגז׳ היה מופלג בדורו והריצו אליו שאלות בהלכה. ובפרט היתה לו הערכה והערצה מיוחדת מב' גדולי הדור ההוא מהריב״ע והרב יעב״ץ ז״ל אשר אף הם כתבו לו שאלות בהלכה והחשיבו את תשובותיו למאוד. ובאחת השאלות שהריצו אליו כתבו לו בזה״ל: ״מופלג בדורו סמוך בעירו רבא דעמיה מדברנא דאומתיה החכם השלם הדיין המצויין כמוהר״ר הסדאי אלמושניגו נר״ו, נוראות מתורתו יראנו. אחד״ש ואחר נשיקת ידיה דמר וכו' ובסוף השאלה כתבו: ״ואדוני חכם כמלאך האלהים ישקול הדבר במאזני צדקו ויורני דעתו וסברתו המלאה והרחבה… והמלך וכסאו יחי עולם לפני האלהים וכו׳ ע״כ עיין במוצב״י ח״ב סי׳ כ״ג.

הרב הנז׳ חבר כמה פפ״ד וכמה מהם הובאו בס׳ מוצב״י, ובס׳ משפטים צדיקים, ועוד. כמו״כ חיבר ס׳ ״משמרות הקדש״ פי׳ על רש״י עה״ת. וס׳ ״חסד אל״ דרושים לכל חפציהם נדפס בליוורנו שנת להקי״ם א״ת שבטי יעקב לפ״ק.

מהר״ח הנז׳ סבל כל ימיו יסורים קשים למכביר במיתת הבנים. וחי חיי עוני ומהסור. ובכל כתביו מסיים בזה״ל: ״המו״ן עטוף באבלו ואגינו חסדאי אלמושנינו״ ובהקדמתו לספרו חסד אל כותב בין השאר: ״ויהי כאשר ראיתי אחרי רואי בחורותי סר הילם וכוכבי השמים נלחמו ואותי הלמו דכה ופצוע ונשארתי דכה ויגיע מסיבת היותי מכל טוב משולל, ובשלשלת העוני מגולל, ומנעורי גדלני כאב הזמן הבוגד יפרוץ פרץ על פני פרץ השפילני עדי ארץ. ובכל זאת לא שב אפו וזעפו עד אשר השאירני ככלי אין בו חפץ וכו' ע״כ ובכל זאת הגה בתורה בכל מאודו ונפשו ונתקיים בו ״לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי״.

כמו״כ ידוע ומפורסם בכל שער עירו כי להרב הנז׳ היו נעשים לו נסים גלויים הפלא ופלא וכמו שרמז בזה מהר׳יי כלפון זצ״ל בפיוט שחיבר לכבוד הרב ועז׳ נדפס בס׳ יגל יעקב דף 63 וז״ל בא׳ הבתים: ״עשה כמה פלאות וגבורות, למאורות, כעין ספר יצירות, ספרו לנו אבותינו״.

וכששאלו את מהר״ח אם יש בידו משמות הקודש שמשתמש בהם, היה הוא ז״ל משיב כי אין בידו מאומה מזה ח״ו ורק שומר הוא על פיו ולשונו. וכן קבלה היא אצל חכמי העיר טיטואן מדור דור שמהר״ח הנז׳ קרא פרשת סוטה לפני א״א אחת שהיתה חשודה בזנות והיו פניה מוריקות רח״ל. וכן בשנת בצורת א׳ שהיתה קשה מנשוא ורבו הנופלים במגיפה וברעב. באו יהודים וערבים כאחד לפני מוהר״ח הנז' ונשתטחו לפני רגליו כי יואיל לבקש עליהם רחמים שירדו גשמים כי הגיע מים עד נפש ויודעים בו שאין תפלתו חוזרת ריקם. והוא ז״ל עלה לבית החיים וכל העם אחריו ובהגיעו לפתח ביה״ח נשא עיניו למרום וכה אמר ״לא לנו ה׳ לא לנו כי לשמך תן כבוד״ וחזר לביתו ובדרך הוצרכו להרימו על כפיים מרוב גשמי ברכה שירדו והוא היה זקן וקשת׳ לו ההליכה. זיע״א. ועד ימינו נהגו בני העיר לעלות להשתטח על מצבת קבורתו בערב יום הכיפורים. וכן חוברו כמה שירים ופיוטים לכבודו הנוהגים לזמרם בימים טובים ובהילולות. עיין עליו במלכי רבנן בערכו ובשו׳׳ת דברי משה להמשבי״ר סי׳ ק״ה וס׳ גדולים צדיקים כ״י.

לשון לימודים לר' יעקב אבן צור-רבי דו עובדיה זצ"ל

מכתב יט
רבי דוד עובדיה 2

רבי דוד בן חמו, אחיו של רבי משה בן חמו, וחבירו של רבי יעקב אבן צור ולפעמים שלח לו שי מהפרי החשוב שבעיר פרי הדבדבניות. היה אחד משוחטי מתא ושאל מרבני פאס על סירכה ובועה מליאה מים זכים, וכנראה שהיה סוחר ומתפרנס מיגיע כפו, ולזה כשהיה נחוץ לכסף היה ממשכן קרקעותיו, ופעם עשה משכונה למוהריב״ץ מנכסי יתומים שעל ידו, וכאשר לא מצאה ידו במה לפדות המשכונה פנה אליו מוהריב״ץ ומתלונן על זה. בסוף ימיו חלה והיה תש כח ולא נודע זמן פטירתו, אך אנו יודעים שנשאר בחיים אחרי פטירת חבירו רבי דוד בן שטרית, ובסוף ימיו התחבר גם עם הה״ר שאול בן חותא ז״ל (משפט וצב״י א׳ קמ״ז) אחד משוחטי מתא. וחתם בפס״ד הנז'.

מכתב כא

הרב מימון יאפיל מרבני אלג׳יר מחבר ספר פי צדיק מדרשים ליוורנו את חק״י. רבי משה ישראל כתב תשובה לרבי מימון יאפיל בדבר פיטור מס לת״ח מובהק שהיה באלג׳יר שעסק במרבית היום במסחר, מ. ויינשטיין הקשרים בין יהודי אלג׳יריה ובין א״י תדפיס ותיקין עמי 11.

מכתב לד

רבי מאיר ב״ר יוסף די אבילא ז״ל רמו״ץ בעיר צפרו חי במאה הה׳ והו' והוא מתלמידיו המובהקים של רבי משה ן׳ חמו ז״ל וכנראה שגם למד תורה מפי רבי יהודה ן׳ עטאר ז״ל אשר מתארו באחד ממכתביו משי״ח (מורי שיחיה).

הרב הנז' היה ידוע לאיש חסיד וקדוש והיה לו יד ושם בחכמת הקבלה כמו שיראה המעיין בספרו קבוץ גלויות הרב הנז׳ כתב הרבה פס״ד אשר הובאו במוצב״י וכן חתם בס׳ חק ומשפט סי׳ קל״ח וכן בסוף ספר אהבת הקדמונים חתם על פס״ד השררה. כמו״כ כתב הרבה חד״ת ופס״ד בשם רבו רבי משה ן׳ חמו ונדפסו בספר קבוץ גלויות. י׳׳ל ע״י הר״ד עובדיה שליט״א פאס תשכ״ב. ועיי״ש ממה ששמע מרבני הדור ובפרט מהרב יעב״ץ ורבי בייא (הוא הח׳ הש׳ רבי חייא באייא ורבי אברהם בנו מכפר גרים. מוצב״י ב׳ קע״ה). וכנראה שרבי מאיד הנז׳ נתבש״מ בשנת תצ״ג.

מכתב טל

רבי שמואל גואקיל ז״ל— מו״ה רבי אלעזר בהלול ז״ל מחכמי מאכנס רשם בס׳ ליקוטים בשם ״מראה עיניים״ חידו״ת ששמע משדר״י ארץ ישראל. ובניהם מביא כמה חידושים משם ר׳ שמואל גואקיל הנד.

בראשית המאה בשנת תס״א או תנ״ח היה במארוקו הרב הז' והוא כתב בעיר טיטואן תשובה בהלכה לאשר את פס״ד של חכמי העיר וחותם ״כה דברי איש צעיר גולה ונידח עבד נרצע וכו'. זמן הפס״ד שנת ותה״י ל״י ליצירה וחתם אחר מו״ד. דוד הכהן ומהר״ח אלמושנינו ז״ל.

מכתב מא

משפחת שוראקי משפחה עתיקה בתלמסאן שבאלג׳יריה המערבית ובה היו רבנים ובעלי שם, במאה הט׳׳ו אנו מוצאים בספר יכין ובועז סי׳ נח לרבי צמח דוראן שאלה מר׳ אפרים שוראקי דיין מתלמסאן. ובמחצית המאה הט״ז רבי משה שוראקי כמו שמוצאים בחוט המשולש הטור הב׳ שאלה י״ב אל החכם הדיין רבי משה יצ״ו, במאה הי״ז רבי אליהו שוראקי, חסיד ופייטן שקדן בתורה, ומופלג ביראה, נפטר בט׳ באב שנת התס״ו (1706) בנו רבי סעדיה בעל מוניטין משורר ומליץ הניח אחריו הרבה חבורים ושיריו הוכנסו לריפרטוואר ב־שירי בני מערבא בימי שמחה חגים ומועדים, שמחות משפחתיות וצבוריות, חבר ספר מונה מספר ספר ללימוד תורה החשבון נדפס ע״י אוניברסיטת בר אילן תשל״ג בעריכת ח.ז. הירשברג ז״ל, פירוש על פרק יט בספר אהלים שנמצא בכ״י בספרית.8\1׳.1״

מכתב מה

רבי משה ישראל ז״ל, רב ומו״ץ בק״ק רודיס ובסוף ימיו היה ראב״ד בנא אמון ונלב״ע שם בשנת הת״ק ליצירה. הרב היר״א בסוף ס׳ בן ימין כותב כי מקור חכמה אשר ממנו חוצבה משפחת בית ישראל הוא הראש הרב הגאון מוהר״ר משה ישראל, תלמיד הרה״ג אברהם יצחקי. עיי״ש באילן היחס.

הגאון חיד״א בספרו שם הגדולים קוראו איש ירושלים, והוא חתנו של מהר״מ ן׳ חביב משאלוניקי. ושקיל וטרי עם גדולי הדור מוהר״י רוזאניס ומהר״א נבון ומהר״י הכהן ורבותינו מהרי״ז ומהרא״י ומהר״ש נאוואווי ומהר״ש קמחי ושאר רבני הדור, עיי״ש בערכו.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור – פאס וחכמיה

מכתב מהרבי דוד עובדיה 2

רבי ברוך טולידאנו ב״ר משת ב״ר ברוך ז״ל מחכמי העיר מכנאס והיה תלמיד גדול ושו״ב. ובשנת תע״א נסע לירושלים והרב יעב״ץ ידידו וריעו כתב בעדו קינה אחת לקונן אותה על חורבות ירושלים. הקינה נדפסה בם׳ עת לכל חפץ דף ע״ד ומתחילה בזה״ל: ״ארץ הצבי איומה ראותך נפשי אותה״ והנה כמה קטעים ממנה:

 נוה צדק משכן שילה, איך תנים בך רבצו

מוניך מוגיך הלא עליך יתלוצצו…

 קרית מלך העליזה, היית פאר ממלכות

עתה בך בחימה עזה, קשתות אויב דרוכות…

אך כנראה שבטרם הגיעה הקינה ההיא לידי ר׳ ברוך, באה השמועה לארץ המערב כי נתבש״מ ביום עשרה בטבת של שנת התע״ב. השמועה על פטירתו של ר״ב נשמעה ראשונה באלג׳יר ועשו לו מספד גדול והשד״ר רבי משה ישראל שהיה באלג׳יר הריץ את השמועה לרבי יעקב אבן צור.

מכתב נד

רבי יצחק הכהן שליח חברון במארוקו. בזמן שהגאון חיד״א היה באיטליה בשליחות הראשונה מטעם חברון, היה רבי יצחק במרוקו והוא היה מהחותמים על המכתב שנשלח להגאון חיד״א בשליחותו.

המכתב הנז׳ נדפס בספר שלוחי א״י, יערי, במילואים ותיקונים עמוד 854 בשנויים קלים. התאריך בכתב יד המקורי שלנו כתוב שנת תקי׳יב (1751), ולא תקי״ד כפי שהובא בכ״י שנמצא בגנזי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים סימן 2063 8° שמשם העתיק המחבר יערי. רבי יצחק הנז׳ חתם בהרבה מכתבים שלוחי .חברון ראה שם עמו׳ 574, 586, 587, 594.

להלן המכתב כפי שהובא בספרו של יערי " שלוחי ארץ ישראל, בערך ר' יצחק הכהן

ר׳ יצחק לעמי 569. בשעה שסיבב הרב חיד״א בשליחותו הראשונה מטעם חברון באיטליה, סיבב במרוקו שליח חברון אחר, ר׳ יצחק הכהן. בחודש חשון תקי״ד (1753) היה בפאס, ור׳ יעקב ן' צור, מחכמי פאס, רשם אז בפנקס השליח: ״על דרכנו נגה אור בהגיעו אלינו שליחא דרחמנא החכם השלם כמה״ר יצחק סגן הכהנים נר״ו בשליחות העיר קברות אבותינו קרית ארבע היא חברון תוב״ב, ועם היותנו בצער גדול מצרות רבות שעברו אלינו לתפ״ץ [לא תקום פעמיים צרה] מרעבון זה שלש שנים ומלחמות מדבר וממגפה ומחליים רעים ונאמנים ומתו כל האנשים אשר היתה ידם פשוטה לתת את תרומת ה'… -עם כל זה שמנו אל לבנו כי זה כמה שנים יותר מכ״ד שנה כי לא באו שלוחי א״י לא מחברון ולא מצפת ולא מירושלים… ות״ל השנים הללו נפשנו חכתה ואיותה קותה מתי יבוא ויראה איזה שלוחי מצוה מהארצות הקדושות הנז׳ לפנינו, ובכן בהגיע לפנינו החכם הנז׳ שמחנו כשמחת בקציר קמנו ונתעודד… ונקריב את קרבן ה׳ סך אלף וחמשים מאות אוקיות… אלא שיש בכללם סך מאתים אוקיות לשם צידה לדרך, והשאר לשם חזקת שליח עושה, דהיינו מאה ושלשים אוקיות לשליחות חברון כנז״ל והעשרים מתקאלים העודפים לשם צדה לדרך… ״ (לשון למודים, קובץ אגרות, לר׳ יעקב ן׳ צור, כתב־יד בגנזי בית־ הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, סימן 2063 8°).

מכתב נח

משפ׳ אוליווירה באמשטרדם היתה משפ׳ ידועה ואמידה ולבניה היה מעמד חשוב גם בהנהלת הממשל. ואחד מהם יעקב די אולווירה היה מאותם שמינה ושלח למקנאס פרנאנדו מנדס אל המלך איסמאעיל להודיע על משלוח כמות גדולה של אבק שריפה לצורכי השלטונות במארוקו.

מכתב נט

רבי יוסף צרפתי. על הרב הנד אין לפנינו שום מקור לתאר את ימי חייו. אך זאת יכולנו לדעת מגדולתו ומטוב מדותיו שהיה מקרב שלוחי ארץ ישראל וביתו פתוח לשבים ועוברים ובפרט להני רבנן קשישי דאתרא דישראל. וכ״ז ידענו מהמשך השיר ששודר עליו רבי יעקב אבן צור.

רבי יוסף הנז׳ הכיר את הפר״ח כשיצא בשליחות ירושלים ור״י תרם להוציא ספריו, כמו״כ ר׳ יוסף זה סייע בהדפסת ספר ״אבק סופרים״ של רבי אברהם קונקי שד״ר חברון בשנת תס״א ע״י שארו נתנאל פואה שהיה לו בית דפוס.

מכתב נח

רבי יוסף ביבאס בכהר״ר יעקב הנזכר במכתב ט. הר״י הנז׳ נזכר בס׳ מוצב״י ח״א סי׳ ט׳ וי״ד והיה מחכמי סאלי. חיבר ס׳ ״סדר זמנים״ על עיבור השנים.

מכתב פא

רבי משה טולידאנו ב״ר חיים ז״ל אב״ד ור״מ בעיר מכנא ס, ושמשו בבית דינו מו״ה יוסף בהתית ומו״ה חביב אחיו ז״ל. הרב הנז׳ לא הניח בנים אחריו ונתבש״מ בן פ׳ שנה ביום שב״ק כ״ב אד״ב שנת תפ״ג(1723).

הניח אחריו כמה שו״ת ודרושים לכל חפציהם וחתום בפס״ד בשו״ת דברי מרדכי סי׳ ג״ו ונ״ט ובמוצב״י. עיין עליו מלכי רבנן בערכו ובהקדמת ס׳ מלאכת הקודש. ובנר המערב הנד״מ דף 204 כתב שרבי משה הנז׳ נחשב גדול מכל רבני דורו והזקן שבהם.

מכתב סב

רבי יהושע סירירו בר״ר מנחם ז״ל עמיתו בתורה של הרב יעב״ץ. חכם גדול ועשיר מופלג והיה בעל קרקעות, וכתב כמה ספרי תורה כי היה סופר מהיר, וזמן פטירתו לא ידוע לנו.

מכתב פה

רבי כליפא בן מלכא — חסיד ומקובל מעי״ת אגאדיר, הזכירו החיד״א בשה״ג וז״ל: כף ונקי מהחכם השלם החסיד מלומד בנסים מר קשישא מו״ה כליפא מלכא מק״ק אגאדיר. והוא פי׳ על התפלה ושירים ועניינים, ה׳ חלקים כנגד חמש אצבעות הכ״ף עליו, ע״כ. כמו״כ חבר ס׳ ״רך וטוב״ על שו״ע וגם ספר דרשות פירושים ומאמרים.

הרב הנז׳ השיג על הרב פרי תואר (אוה״ח הק׳) בדין החגבים ולא חש לההיא גזרה שגזר הרב פר״ת בהקדמתו לאסור איסר שלא ישיגו עליו כידוע.

רי״מ טולידאנו בספרו נר המערב מניח כי אין שום ספק שהרב כליפא הנ״ל הוא ר׳ כליפא חסיד הנמנה בין חכמי ויחידי ק״ק חסידים ״בית אל״ החתום בשנת תקי״ח על שטר ההתקשרות לחברת ״אהבת שלום״.

כמו״כ הביאו החיד״א בשו״ת חיים שאל ח״ב סי׳ ל״ח סק״ע. ח״ל ואח״ז ראיתי בס׳ כף ונקי כ״י להחכם השלם החסיד כמוהר״ר כליפא מלכה זלה״ה שהיה מחלוקת בין חכמי המערב כשמשוררים, אם לשורר ג״כ בתיבת — ה׳ — עיי״ש. וראה בס׳ המעלות לשלמה עמוד ק״ג. נר המערב הנד״מ דף 228. ילקוט יוסף לר״י ילוז עמוד 56.

מכתב פו

הנגיד משה בן מאמאן נבון וחכם מחכמי מכנאס בימי מו׳ מחמד נחשב לשר גדול והיה חשוב בחצר המלכות, היה גם בעל תורה נדיב לב ועסקן צבורי ולפעמים נתפס בעלילה והושם במאסר וגם המון העם קנאו בו וביום כ״ד שבט תקנ״ג בהיותו בביתו התגנב מושלמי אחד ונכנס לביתו ותקע חרב בבטנו והרגו הי״ן.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-פאס וחכמיה-דוד עובדיה

מכתב עב

הרב דניאל לומברוזו מצאנוהו חותם עם רבני תונס בפס״ד בספר משחא דרבותא מרבי מסעוד אלפסי ליוורנו שנת נשיר״ה לפ״ק נימוקי אה״ע דף קנא.

מכתב עו

רבי אברהם לארידו ז״ל קרוב הדבר שהוא מעיר טיטואן וגלה לעיר ג׳יבראלטאר ונמנה בבי״ד של מו״ה יצחק הלוי ז״ל והיה שואל שאלות למוהריב״ו זלה״ה ראה וי״ץ ח״א סי׳ ל״ד, נ״ו, צ', ועוד.

הרב הנז׳ היה מפורסם בתורה וביראת חטא, ובהסכמה של מוי׳ה משה פארדו ז״ל על הס׳ וי״ץ מזכירו וכותב מרנא מע׳ הרב המפורסם בחכמה וביראת חטא ח״ק לישראל המתחסד עם קונו. אחד היה אברהם הסידא בהונו ואונו. ע״כ.

מכתב עט

רבי משה בן חמו. אב״ד ורב ראשי בעיר צפרו, חי בסוף המאה הד׳ ותחי׳ הה׳, ידוע ומפורסם בחכמתו הגדולה ובקדושתו הנפלאה, חסיד ומקובל, ושמו הלך לפניו בכל הארצות, הרב הנ״ל העמיד תלמידים רבים וגדולים, והנהיג את עדתו במתק שפתים ובכל ענייני עירו הוא היה הרות החיה, ומלבדו לא הרים איש את ידו בשום שררה, כמו״כ היה קנאי גדול לבלי חת, וכמה פעמים כמעט ועלתה לו קנאתו בחייו, הרב הנז׳ הרביץ תורה כל הימים עד כי יכלה עדת צפרו הקטנה להתחרות עם הקהלות הגדולות שבשאר הערים במספר רבניה וחכמיה. בן נאיים מספר — כי כשלפעמים היה נוסע הרב הנ״ל לעיר פאס היתה העיר מאירה מכבודו וכל הקהל שמחו בקבלת פניו ובדרשותיו וחידושיו הנעמים אשר הטיף לפניהם כנהר שאינו פוסק. נתבש״מ זקן ושבע ימים כ״א לאלול תס״ז, מקום קבורתו לא נודעה וזה ע״י אגדה שסיפר רבי רפאל משה אלבאז ז״ל שבקטנותו היה אביו רבי שמואל עולה לבית החיים יחד עם הבאים להשתטח על קברו, פעם באו איש ואשתו וב״ב ממקנאס והיו על קברו. ובלילה בא בחלום אל רבי שמואל וכעס עליו שהאשה שהביא על קברו לא היתה טהורה, ובבקר סיפר החלום לב״ב ואמרו שהחלומות שוא ידברו, אך לאחר ג״י חלה ובלילה שוב הופיע רבי משה ובקש ממנו שעומד למחול לו אם יעשה כדבר הזה שלמחרת ילך לבית החיים ויטמין את הציון של הקבורה בעפר עד שלא יוכר הקבר עוד. ואל יגיד דברים אלו לשו״נ, וכן עשה ומאז והלאה לא ידע איש את קבורתו.

מכתב פא

רבי יצחק אצבאן ב״ר אברהם, אחד מרבני מכנאס בימי הרב המשבי״ר וחתם עמו על פס״ד בשנת תפ״ז. נלב״ע בח׳ אלול תקס״ג בעיר פאס, ובנו רבי מרדכי היה תלמיד המשבי״ר וסביב לשנת הת׳יץ עבר לליוורנו והיה לרב שם איזה זמן ואח״כ נסע לארם צובא והיה שם מכלל הרבנים ובא לעיה״ק ירושלים לעשות זייארא וכותב הרב חיד״א בשה״ג בערך וידוי גדול שזכה לראות את פניו של הרב: הנז׳ בהיותו הוא קטן שהגיע לחינוך. הרב הנז׳ הגיח הרבה ספרים ומכתב ממנו נדפס בספרי ״קהלת צפרו״ ח״ב עמי 109.

מכתב פב

שלמה צרפתי שעלה לארץ ישראל מוצאים אנחנו חתימת בנו רבי שלם מן שלמה עם חתימות רבני צפת שנת תקכ״ג (1763) באגרת השדרות להשד״ר רבי אשר קוריאה שליח לערביסתאן, מזרח ומערב כרך ה׳ תו־״ץ—חרצ״ה עמי 360.

מכתב צ

על מכתב זה כתב הרב ימ״ט במגילות סתרים נדפסו בספר מזרח ומערב כרך רביעי חוברת תשרי אדר תר״ץ. אגרת מאלג׳יר משנת תע״ו או תע״א על אודות שמעון ואברהם אביו, גרים, שהיו בגויותם מגדולי הממשלה בגרמניה.

אגרת זו כתובה בלשון קצת מליצית. אך תכנה מבואר. אברהם גר־הצדק האב, ששמו בגויותו לא נזכר באגרת, היה שר וגדול ומושל בעיר דיבורג(?) הסמוכה לעיר פרנקפורט (על נהר מיין?) וכשרצה להתגייר נסע הוא ובתו לאמשטרדם. אח״כ הלך בעקבותיו גם בנו שמעון, שגם הוא היה ״שר האלף במחנה הקיסר״ וילד לאמשטרדם ויתגייר. ואז רצתה כל המשפחה הזו, האב והבן והאחות, לנסוע לארץ ישראל. הם פחדו לעבור דרך אשכנז, וילכו דרך פולוניה, ושם נשבו ויובלו לעיר משקוביא (מוסקווה) ורק שמעון הבן יכול למלט את נפשו ולנסוע לארצות אחרות לבקש עזר ותמיכה לפדיון אביו ואחותו, ויבא לצפון אפריקה, ובהיותו באלגיר עזרו לו יהודי אלג׳יריה במדה הגונה. אמנם, כשחשב שמעון להמשיך את דרכו בפנים צפון אפריקה דרך הים לבוא למארוקו, ואחרי שארז את חפציו ואת כספו ויתנם באניה, והוא לן בלילה ההוא בעיר — התחוללה סערה בים והאניה נשברה, ויאבד שמעון את רכושו אשר אסף. האגרות שהיו אתו ושאותן ראו רבני אלגיר — טבעו מים. רבני אלגיר הוכרחו לכתוב לו את האגרת הזו שבה הגידו בקצרה את המאורע על פי האגרות הראשונות שהיו ביד שמעון ״הגר״. ואם כן אין בידינו לשפוט על אמתתו של מאורע זה כראוי. ואפשר שאיזה רמאי בדה את כל המאורע הזה ויולד שולל את רבני אלגיר באגרות מזויפות שהראה להם. ולכן קשה גם לעמוד על שמות אברהם ושמעון הגרים האלה מי היו בנצרותם: ידוע לנו שקרוב לתקופה זו חי הגר יוסף סטבליצקי משליזיה, ויתכן שהיו אז עוד גרים באשכנז.

מכתב קכג

רבי מנחם עטיאה בכה״ר יצחק ז״ל רמו״ץ בעיר טיטואן, מפורסם לחכם גדול ולמקובל אלהי, חי במאה הה׳ והוא תלמיד מובהק למהר״ח אלמושנינו ז״ל, כמבואר בס׳ וי״ץ ח״ב בליקו״ד דף קצ״ח ע׳יד אות חזקה. ויש תשובה ממנו יחד עם מהר״ש אבודרהם ומהר״י ן׳ מלכא במוצב״י ח״ב סי׳ קכ״א. וכן בא בכתובים עם מהר״י ן׳ מאמון עיין בס׳ עדות ביהוסף דף ס״ב וס״ג ששאל מהר״י הגז׳ להרמ״ע כתלמיד בפני רבו ומכנהו מורינו ורבינו. ועיין להרב אד״א בס׳ באר מים חיים דף ל״א ע״ד ובס׳ בית יהודה עייאש חחו״ט סי׳ ט׳.

הרב הנז׳ חיבר כמה ספרים ובכללם נר מערבי ח׳׳-ב והוא קונטרס הטרפיות, ונר מערבי ח״ג דרושים נחמדים ובס׳ ויעמידה ליעקב למהר״י כלפון ז״ל הובאו כמה חיד״ות משמו של הרמ״ע ז״ל.

הרב ז״ל הגיח אחריו בן ת״ח מופלג ושמו מו״ה משה ז״ל שהגיה את הס׳ נר מערבי ח״ג והוסיף מדיליה כמה חידושים וביאורים זיע״א. עיין מלכי רבנן בערכו.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-רבי דוד עובדיה זצוק"ל

מכתב קכג

רבי יצחק ביבאס — נראה שלא יתכן לומר שהמדובר ברבי יצחק במו״ה חיים אב״ד בטיטואן אשר חי במאה הה׳ ושמשו בבית דינו מהר״ד הכהן ומהר״ח אלמושנינו ז״ל כפי שייחסו לו רבים, משום שר״י במוהר״ת הנז׳ לפי הידוע לנו בבירור נתבש״מ בשנת ה׳תנ״ח ליצירה והאגרת הנז׳ נכתבה בשנת תס״ד (ראה נר המערב שכ׳ שהאגרת הנז׳ נכתבה בין ת״ס לתס״ה, וראה במלכי רבנן, בערך רבי מנחם עטייא שכ׳ שבשנת תס״ד היתה הנסיעה הזו לסאלי, ראה להלן), ועוד מוזר הדבר שר׳ מנחם עטייה תלמיד מהר״ח אלמושנינו, שפעולתו ניכרת רק בסוף המאה הה׳ יתלוה אל ר״י הנז׳ שפעולתו ניכרה עוד לפני חצי המאה הה' ולא זו בלבד אלא שר״מ עטייה נזכר באיגרת קודם ר״י ביבאס. ראה הערה זו בנר המערב (הנד״מ דף רכב הערה רמ״א).

ואמנם יש מקום להעיר כי במלכי רבנן בערך רבי מנחם עטייה כ׳ ״שבשנת תס״ד בא מוהר״מ הנז׳ עם מו״ה יוסף ביבאס לפאם שליח מטיטואן לקבץ עזר מיהודי פאס בעד קהל טיטואן שהיו בצרה על הטלות ומסים״.

וא״כ לפי״ז יתכן לומר שהמדובר ברבי יוסף ביבאס ולא ברבי יצחק, וכנראה שנפלה פה ט״ס.

מכתב קכט

רבי שמואל בן חותא— מו״ץ בעיר צפרו והוא תלמיד מו״ה משה בן חמו זצ״ל. חי במאה הה׳ ונתבש״מ בין שנת תצ״א לתצ״ג והניח אחריו כמה פסקי דינים וחלק מהם הודפס בספר מוצב״י.

מכתב קמו

רבי יצחק דילויה ז״ל אב״ד ור״מ דמתא מארכש, מפורסם בתורה ובחסידות ושמעו הלך לפניו, ורבני המערב כבדוהו והוקירוהו במאוד. הרב הנז׳ העמיד תלמידים רבים ומהמפורסמים שבהם, הרב המפורסם מהר״ש עמאר ומו״ה החסיד מהר״א אזולאי ז״ל.

מהר״י הנז׳ נתבש״מ בחודש אב שנת התע״א ליצירה וקונן עליו הרב יעב״ץ בספרו עת לכל חפץ דף צ״ד עיין שם הגדולים להחיד״א, נר המערב דף 226 ומלכי רבנן דף 74, ולפי השנים אין מציאות למה ששמע בן נאיים שרבי יצחק הנז׳ דבר עם מרן הק׳ כשהיה במרקש. והנה קטע מהקינה שקונן עליו הרב יעב״ץ:

עלי חכם פאר הדור וזיוו

מאד שלם ואמרתו צרופה

 קדוש גם חסידות וענוה

הלא חגר וגם צנף צנפה

בכל הכמה הלא אחז ותפס

ביד רמה ובזרוע חשופה

מכתב קמז

רבי חיים ן׳ עטאר הזקן ז״ל מחכמי סאלי חי במאה הה׳ כל ימיו של אותו צדיק הרביץ תורה בתלמידים ושמש כראש הישיבה בביהכנ״ס הגדולה שבעירו סאלי שנודעה בשם ביהכנ״ס ״בני עטר״ על כי היתה אחוזת ר״ח ורש״ט אחיו שהיה הנגיד בסאלי.

רבי חיים הנ״ל הוא זקנו של בעל אור החיים הקדוש. ונודע בשערים המצויינים בחסידות וקדושה, וכן העיד עליו בעל אוה״ח הק׳ בהקדמת ספרו הפץ ה' שמרוב חסידותו לא עבר עליו חצי לילה בשינה אפי׳ לילי תמוז מלקונן ולספוד כאשה אלמנה על חרבן בית אלהינו בבכי גדול ובו׳ עיי׳׳ש.

הרב הנז׳ למד לפני ב׳ גדולי הדור מו׳׳ה חייא דיין ומו״ה אלישע אשכנזי ז״ל והוא האריך ימים והפליג בזקנה נתבש״ט בשנת תפ״א זיע״א.

ר״ח הנז' ואחיו הנגיד ר׳ שם טוב שעל פטירתו נשלח מכתב זה, ניהלו בשותפות מסחר גדול ובססו להם מעמד חשוב. בין הגולים שנמלטו למכנאס מפני הרעה, היה גם הנגיד ר׳ שם טוב וכנראה שלא היה יכול לסבול עול הנדודים והטלטולים ואחרי זמן קצר נפטר בחודש תשרי התס״א.

מכתב קן

רבי משה אבן צור אחיו של הרב החסיד רבי ראובן אביו של הרב יעב״ץ.

הרב הנז׳ היה בסאלי ונתבש״מ ז׳ שבט שנת תס״ו ובספר עת לכל חפץ דף צ״ב נדפס בטעות שנת ת״ו וצ״ל תס״ו כי רבי יעקב המחבר נולד שנת תל״ג כידוע.

מכתב קנד

רבי אברהם אזולאי חבירו של מהר״ש עמאר מקובל ומלומד בנסים ונדפסו קצת ביאוריו בספר מקדש מלך והוא הוא שהחרים על מי שאומר שחניכת אזולאי היא ר״ת אשה זונה וחללה לא יקחו, והגאון חיד״א בספרו שם הגדולים כתב: שדבריו נשמעים בשמים ושרבינו אור החיים הקדוש הכיר אותו וכשהיה אדם חולה היה כותב בקמיע על חתיכת נייר בלי שום שם רק יהי רצון רפואה לפב״פ מהחולי פ׳ א״ס. חבר הגהות על ספרי האר״י. ושו״ת והגהות על השו״ע וראה בספר מלכי רבנן בערכו שמספר עליו נפלאות וגם על תפיסתו למלכות. ונפטר אחרי שנת תצ״ה ולפי מה ששמע הרב בן נאיים מרבני מראקש נפטר בשנת תק״א והסימן שהיה מסור בידם כי תשא את ראש בני ישראל שהיא שנת תק״א ליצירה ושהיא שנת תצ״ו לפ״ק.

וראיתי שם בספר מלכי רבנן שהביא הערתו של נר המערב צד 161 הערה רע״ח שעורר על דברי החיד״א בשה״ג שהגביל בטעות שנת מותו בשנת תצ״ח ולפלא בעיני שהרי מה שעורר נר המערב על החיד״א לא היה בכלל על שנת פטירתו של רבי אברהם אלא על שנת פטירת חבירו רבי שלמה עמאר כמו שיראה המעיין בדברי שה״ג ונר המערב שם.

מכתב קנד

רבי שלמה עמאר היה ידוע בדורו כמקובל וכפוסק הגדול במרוקו חבר הרבה פס״ד והגהות על השו״ע נדפסו מקצתם בספר גושפנקא דמלכתא, והגאון חיד״א ז״ל בספרו שם הגדולים בערך רבי אברהם אזולאי מזכירו בתואר ״הרב המפולפל והמפורסם״ שהוא היה חברו של הרב המקובל הקדוש רבי אברהם אזולאי הנז׳ מרבני עיר מארוויקוש. נפטר בשנת התצ״ח לפי דברי הגאון חיד״א בשה״ג שם [בספר מלכי רבנן כתוב תצ״ה ועיין בספר נר המערב צד 161 הערה רעה שהצדיק הזה מקונטריס רשימת הנפטרים כ׳׳י ועורר על דברי הגאון חיד״א] ובא בחלום לחבירו רבי אברהם ואמר לו שבמתיבתא דרקיעא הסכימו על פרושו בלשון הזוהר לפי חכמת הקבלה, אך כוונת הרשב״י היתה כמו שפירש רבי אברהם.

ודרך אגב אני תמיה על הרב מלכי רבנן בערך רבי שלמה הנז׳ שהביא בסוף דברי שהרב מהר״ש עמאר כתב מכתב למו״ה עמור אביטבול זצ״ל בדרך בדיחות נפש רש״ע אויתה ר״ע רש״ע ר״ת ר׳בי ש׳למה ע׳מאר. ר״ע ר״ת ר׳בי ע׳מור ע״כ. ואם כוונתו על רבי עמור אביטבול מעיר צפרו שהוא היה הרב היחידי בין הרבנים בשם הזה. אי אפשר לומר כן כי זה האחרון נולד [בשנת תקמ״ב] יותר מחמשים שנה אחרי פטירת מהר״ש עמאר ז״ל.

פאס וחכמיה כרך ב'- לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור- רבי דוד עובדיה-

מכתב קסד

פאס וחכמיה

אלעזר בן לחדב— מהמכתב הנז׳ לא נוכל לומר שהיה ת״ח. וברור שלא נוכל לזהותו עם אליעזר בן אלחדב שהזכיר הרב בן נאיים בערכו שהיה אחד מחכמי מקנאס.

מכתב קסה

רבי יחייא וויזמאן זצ״ל מו״ץ בעיר מארכש. ושמש ברבנות עם מו״ה יצחק דילויה ומו״ה אברהם בן מאמאן ז״ל.

הרב הנז׳ היה חריף גדול ונחל נובע מקור חכמה וגוזר ים התלמוד לגזרים מרוב עיונו וחריפותו וגם דלה דלה בחכמת הקבלה. נתבש״ט ש׳ תנ״ו זיע״א. עיין מלכי רבנן דף 63.

מכתב קסו

הנגיד כמה״ר אברהם מימראן — במשך ימי מלכותו של מולאי ישמעאל במאה הה׳ נמנו בני משפחת מימראן ליועציו ולנגידי היהודים. — יוסף מימראן אבי אברהם הנגיד ודניאל טולידאנו נמנו בין יועציו של ישמעאל עוד בהיותו משנה למלך בעיר מכנאס. ומשעלה למלוכה וכונן את מלכותו בעיר זו. עלתה השפעתם של אלה בכל המישורים, יוסף מימראן היה מכונה בשם השייך הגדול של היהודים בכל המלכות וריע המלך ובעל השפעה רבה עליו, והיה לו במדינה השריפית מעמד הדומה לזה של קולבר הגדול בצרפת. יוסף זה נדרס למוות ברגלי סוס משתולל לפי פקודתו של ישמעאל שרצה להיפטר בדרך זו מתביעותיו, ולאחר מותו הטראגי נתמנה בנו אברהם במקומו.

אברהם הנז׳ היה קשור בענייני פדיון שבויים וקיבל זיכיון לגבות אחוז אחד ממאה מכל הסחורות הבאות או היוצאות דרך נמלי מרוקו. אסטל הקונסול הצרפתי בסלא היה מתגורר בביתו של אברהם מימראן בזמן ביקוריו במכנאס, וכן בקר אצלו השגריר הצרפתי פראנסואה פידו וכמו כן השתתף מימראן גם בשיחות של חוזי שלום ופדיון שבויים שהתנהלו בין צרפת ופורטוגאל ובין מארוקו.

מעמדו של אברהם בחצר המלך וקשריו הרבים עם מדינות אירופה העלו את כבודו בעיני בני עמו והוא נחשב ל״נגיד המעולה״ בין חבריו הנגידים במקומותיהם. היסטוריון כופר בשם בינו אשר עמד במשך שנים בקשרים קבועים עם אברהם מימראן מתאר אותו כאדם פיקח מאוד בעל נסיון רב ואילו רצה היה ביכולתו לשרת את ענייני הנוצרים. הוא היה מקבל את השליחים שבאו בעניין פדיון שבויים ונוהג כלפיהם לפי טקסי שגרירים, הם היו מתאכסנים במלאח של מכנאס שרחובותיו מרווחים וחגויותיו מלאות כל טוב. ראה תולדות היהודים באפריקה הצפונית ח. ז. הירשברג כרך שני עמ׳ 266—272. אברהם מימראן הנז׳ מת שלא בדרך הטבע ע״י גוי ישמעאלי אחד שנתן לו משקה עם רעל בח׳ טבת של שנת ה׳תפ״ג ליצירה ומת בליל רביעי ט״ו טבת של אותה שנה תפ״ג (1723), ראה בס׳ עת לכל חפץ דף 100

עמ׳ 2 סיפור המעשה והקינה שקונן עליו הרב יעב״ץ:

 ״איך סר שר מבחר היקומים,

נגיד ומצוה לאומים,

יחד גדולים וקטנים,

ספדו על מות איש אמונים.

ראש כל קצינים וסגנים

פועל צדק הולך תמים,

ריחו נודף כבשמים״.

גם שמעיה מימראן אחי יוסף הנז', ובניו שלמה ואברהם הצטיינו בימי מלכות ישמעאל ליועציו ולראשי היהודים.

שלמה בן שמעיה הנז' נכבד היה בעמיו ומת מיתה משונה כפי הנראה מגוף המכתב ראה נר המערב עמ׳ 167 (הנד״מ).

מכתב קסח

רבי חנניה בן זכרי. חי במאה הה׳, נולד בעיר פאס ואח״כ התיישב במכנאס והיה סופר בבי״ד. הרב הנז' היה הכם גדול מעיין גדול ואליו נגלו לשונות עמוקים. וכתב כמה פס״ד וכן העתיק ס׳ אוזן שמואל מר״ש די אבילא ז״ל ללה״ק כמ״ש הוא בעצמו בהסכמה שעשה לס׳ הגז׳. ויש ממנו פיוטים בכ״י וכן בא בהסכמה על הספר ״חפץ ה״׳ למהר״ח ן׳ עטאר וביחס הכתובה תארוהו ״החה״ש המקובל ספרא רבא בישראל״ ראה עליו במלכי רבנן בערכו.

מכתב קפד

רבי שלום אבן צור ז״ל בן רבי משה — אחד מחכמי סאלי בן דודו של הרב יעב״ץ, חי במאה הה׳ ונתבש״מ לפני שנת תפ״ז הרב הנ״ל היה פלפלא חריפא מחדדן שמעתתיה ונודע לבקי גדול בחכמת הדקדוק, העיבור והתקופות וכן משורר נשגב, נחשב בדורו בתור המדקדק הגדול שבמערב, חיבר ספר ״שיר חדש״, ופי׳ על פי׳ רש״י עה״ת, עיין עליו במלכי רבנן בנאיים דף קי״ב, נר המערב טולידנו דף רכ״א ובס׳ מוצב״י סי׳ י״ד שכתב עליו מהר״י הצרפתי ״עיר וקדיש מורי כמוהר״ר שלום ז״ל״. להרב הנז' היה בן בשם יהודה שנשרף על קידוש ה׳ בעיר מקנאס. ראה מלכי רבנן בערכו.

מכתב קפז

ביללאדור בספרדית נקראת — בילל״א די אורו (Bella de oro) כלומר יפת הזהב, ובערבית מרוקאית נקראת— חנך אזמל (לחי הגמל), ובלטינית דטורה הנטויה (Datura Mitel) והיא ממשפחת הסולניים, צמח הדטורה פוגשים בו באשפתות ובמקומות לחים בקרבת העיר והחצירות, צמח זה הוא חד שנתי גבוה ובעל עלים גדולים ופרחים לבנים מאוד (למעלה מ־15 ס״מ) העשויים כעין משפך. הפרח נפתח בשעות הערב, פרי הלקט מחולק לארבע מגורות שבהם נמצאים הזרעים, קליפת הפרי מכוסה שכיס וזיפים, העלים והזרעים מכילים חומר רעל (אטרופין היאוסקיאנין) שפוגע במערכת העצבים, בשנות השלושים קבלו שני נערים בקהילת צפרו גרגיר אחד בכל כוס תה והשתוללו שלשה ימים, עד שנודע מה הגורם לכך והרופא המטפל נתן להם חומר נגדי.

ושמעתי שהאוכלו מיבש כביכול את המוח מהליחות וכל מה שלומד או שומע נחרת בחריטה שוקעת במוח ובזה נעשה בעל זכרון. אך יש בזה סכנה גדולה, ועל כן יאמרו המושלים ״חזור חזור ואל תצטרך לבלאידור״ בלומר חזור על לימודך הרבה פעמים ובכך יהיה לימודך נחרט בראשך ולא לך הצורך להשתמש ברפואה מסוכנת זו. כאשר המחבר בהמשך מכתבו מרבה לספר עליה. אמר חכם ישמעאלי:

״אל דרס אל כתיר, ואל תנפצ'ר

יגניך מן מעג׳ון אל בלאדור

גירה אלדרס אל כתיר יגניך

מן מעג׳ון אל בלאדור אל כביר.

כלומר:

תלמד חכמה תשיגנה,

אם את פרקך חזור חזור, תלך אור,

אך לא תצטרך אל בלאדור.

מכתב קפז

רבי יוסף קונקי ז״ל מגדולי חכמי ירושלים בזמן מהר״א יצחקי. היה באלג׳יר שד״ר עבור עיה״ק ירושת״ו והוא שהודיע על טביעתו של רבי אברהם חבר שליח חברון.

הר״י הנז' היה אף במארוקו ובא בדברים עם רבי שמואל הצרפתי מפאס, ואין ספק שהתיידד עם הרב יעב״ץ. בסוף ימיו התישב בחברון ויצא משם שוב לחו״ל בשליחות צפת בשנת תע״ח.

הרב הנז׳ בא בהסכמה על הס׳ ״פרי חדש״ לר׳ חזקיה די סילדה. וחבר ספר על הסמ״ג ותשובות. ונזכר הרבה בספרי הרב חיים אבולעפיה. ראה שה״ג להחיד״א אות י סי' ע׳ וביהודי המזרח בא״י למ.ד. גאון.

מכתב קצט

רבי יעקב מאראג׳י ז״ל, רב גדול ומקובל אלהי מעיר טיטואן. חי במאה הה׳. ומו״ה החיד״א בס׳ שה״ג כ׳ וז״ל ״מהר״ר יעקב מאראג׳י רב מקובל מהמערב, הפלא והרבה לכתוב פירושים על הזהר הקדוש ואני הצעיר ראיתי פירוש האדרות מהרב ז״ל בכ״י ושמעתי מפי רב חסיד עזוזו ונפלאותיו ושהיה נצרך מאוד ומקיים התורה מעוני וכך גזרו מן השמים שאם בא לידו כסף או כלים תכף נאבד ונשאר נעור וריק שזה היה תקונו. ופעם א׳ נחלק בלשון זוהר עם הרב החסיד כמהר״א אזולאי מק״ק מארואיקוס והודו לדבריו מהר״א ז״ל והיה לו קצת השגה. ועתה ראיתי להרב מהר״ר אברהם ן׳ מוסד, ז״ל בפי׳ ההגדה שלו כ״י שכתב וז״ל: ושמעתי מאלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים שהיה אומר ומגלה לו כמה סודות נעלמים ועמוקים מנופת צוף מתוקים והדברים עתיקים החכם השלם המקובל האלהי כמהר״ר יעקב מאראג׳י תנצב״ה עכ״ל החיד״א.

ומו״ה משה בן מוסה בנו של הרב מהר״א הנז׳ כתב בס׳ עץ חיים כ״י וז״ל ״ואחר העיון ויחופש הדבר וימצא מפורש משם מאור הגולה רבו של אדוני אבי וביודעו ובמכירו קאמינא ה״ה הרב המובהק ה״ר יעקב מאראג׳י תנצב״ה.

מהר״י הנז׳ כתב פי׳ על ס׳ הזהר אשר מפליא בהקפו באיכותו ובכמותו ואיננו נופל מס׳ ״כתם פז״ שכ׳ מהר״ש ן׳ לביא על הזהר. ביאורו על פרשת בראשית נקרא ״המאור הגדול״ ויש בו כשמונה מאות שבעים וששה דפים וכמה כרכים מן הפי׳ לחלק אחר של הזהר נקרא ״אמת ליעקב״ כ״י ונדפס ממנו פירוש על האידרא זוטא (וינה תרמ״ז) וכן עשה הגהות על ספר אוצרות חיים.

שמע קדושתו של הרב הנז׳ נודעת בכל המערב ונחשב לא׳ מגדולי מפרשי הזוהר עפ״י תורת האר״י. וראה בם׳ ״סובר הרזים״ כללים בחכמת הקבלה (ג׳ירבה תשי״ד) דף נ״ז ע״ב שב׳ קונטרים אשר דבר איש האלהים דין גלי רזי כמוהר״ר יעקב מאראג׳י זלה״ה ושלחה לכמוהר״ר רפאל אבן צור זלה״ה. עיין עליו במאסף ״מיכאל״ כרד ה׳ תשל״ח וס׳ גדולים צדיקים כ״י.

מכתב רמד

ר' משה דיאבלה בן רבי יצחק מעיר מכנאס היה דרשן ומרביץ תורה עשיר ונדבן נפטר לפני שנת תפ״ד.

פאס וחכמיה כרך ב'- לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור- רבי דוד עובדיה-ירושלים תשל"ט-עמ' 245-242

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-פאס וחכמיה כרך ב'

 

לשון למודים

לרבי יעקב אבן צור ז״ל

הסכמות על ספרים הקוראים לעזרת ה׳ בגבורים

הסכמה על ספר אוזן שמואל

נדפס אמ״ד תע״ה

כסלו התע״ד

הבקר אור צפרא נהר טהר יומא טהר גברא, דמאריה סייעיה האי פרצידא דתותי קלא כיון דנבט נבט צורבא מרבנן יניק וחכים כהה״ר שמואל די אכילה נר״ו מק״ק שבמתא מכנאסא הבירה, ראה ראינו כי היה ה׳ עמו בהגלות נגלות אמרות טהורות לב חכם ישכיל פיהו אגרא דשמעתתא סברא, ועל שפתיו יוסף לקח בפשטים נאותים ואלה המשפטים ישרים ותורות אמת האיש מקדש במקראי קדש מחדש טובו אין טוב אלא תורה מפוארה, ובמד­רשים ובאגדות עשר ידות מה ידידות קנה וקדות כאחד נצמדות בכלי חמדות נכבדות מדובר בו כורדא סומקא לסוסיא חוורא, ועוד לו כלך אצל יפות לשונות רש״י ותוספות דקו״ת וצרופו״ת בהם נשא ונתן באמונה וה״ן בפיהו נכונה והנה תסובינה אמרותיו ותארכנה סרעפותיו טבח טבחו מסך יינו אף ערך אפתורא דדהבא בישרא שמינא וחמרא, ותשב באיתן קס״תו ואת הכל עשה יפה בעטייו ודבר בעתו מה טוב מאן דסייר בנכסיה ובמליה כל יומא משכת איסתרא, הראשון שבראשון אין למעלה הימנו ריבא ומיעט.וריבה במצוד, קטנה שכל גופי תורה תלויין בה האחת אהובה מעלת התשובה ודנא כתבא דגריר לבא ומילתא אלבשייהו יקירא, ואחריו יאיר נתיב ישב כתיב לדרוש ולתור בחכמה בדעת ובמזמה בדרושי שבת הגדול כל הרוצה ליטול את השם יטול לספר נפלאות תמים דעים הוציאנו ממצרים ח׳צר משוגעים נוף העכורה, גם לרבות מלות ערבות מלאות וטובות תבנית היכל מחוטבות בדרך סלולה בדרושי שבת כלה ובלישנא קלילא שם שם לו חוק ומשפט וקבע עתים לתורה, והאחרון הכביד אחרון אחרון חביב צור תעודה באגרא דהספדא אמירה נעמה קל״ה נאה וחסודא באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו להכין לדרכו צידה ליום פקודה בזרוע עם גבורה, אשר על בן נדבה רוחו אותו למהר להקריב מנחת בכוריו ושבח נעוריו וראשית אמריו בכורי פרי אדמתו יצוקים ביצוקתו להקריבם ע״ג המזבח מזבה הדפוס ובעט ברזל ועופרת יתן בספר ויוחקו וליכא בהאי מילתא משום יוהרא, ובכן אמינא ליה לפעלא טבא וישר חילו לאורייתא ובהאי גירסא דינקותא תסתיים שמעתתא ותכוב״ד העבודה כהוגן וכשורא, ולבל יהי לריק יגיעו אמרנו הלוך להרגיעו והסכמנו על ידו להדפיס בכוסו ובכיסו וה״ן עוזר לו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה ולהוציא כלי למעשהו יבורך ברכה ערוכה בכל ושמורה, נאם שופכים שיח לפני אל טוב וסלח יהיה בעזר המחבר ובעזר כל איש חכם לב וחפץ ה׳ בידם יצלח להוציא מחשבתם הטהורה לפועל עשות ספרים הרבה אין קץ יגדיל תורה ויאדיר בשפה בדורה, וימהר יחישה מעשהו למען נראה האיש משתאה עני ונכאה רוכב על חמור ואל הר המור יקבוץ אומה יחידה ויאסוף נדחי פליטת בית יהודה הנשארה, דייני ק״ק שבפאס יע״א כותבים וחותמים כתב מפותח ונרשם בסדר ויברך אותו שם בשנת מפי עוללים ויונקים יסדת עוז לפרט אלף הששי ליצירה.

ב

סיון התע״ו

אשר כתבתי להסכמת הדפסת ס׳ נמוקי שמואל למהר״ר שמואל הצרפתי זלה״ה, וקצת מספר ערוגת הבושם ומעולפת ספירים. נדפסו באמשטרדם תע״ח

הדור אתם ראו לכו חזו מפעלות, אדם המעלות תחלתו מר ואהלות, וצ׳ופו מתוק לנפש בדבריו כל כושל ימצא נופש הלא הוא החכם השלם הדיין המצויין הלן בעומקה של הלכה פלפלא חריפא דמחדדן שמעתיה מתון ומסיק מעין המתגבר עמיתנו בתורה ובמצות כמוהר״ר שמואל הצרפתי זלה״ה, אי בעית אימא גמרא הן הראנו את כבודו ואת גדלו ראשית אמריו ותחלת דבריו שבח נעוריו ומנחת בכוריו אשר פעל ועשה בימי חרפו מקדמוניו בס׳ דברי שמואל הנדפס בשכבר בשנת התנ״ט, ויהי בימים הרבים ימים של צער וסער מתחולל ביום ג׳ בשבת ב׳ ימים לחדש אב בשנת לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו לפ״ק נתבקש בישיבה של מעלה ויעל בסערה השמימה אל המנוחה ואל הנחלה, ותנוח ותעמוד נפשו בעדן ג׳ן אלהים והוא בן ג״ן שנים ורוחו צהלה ושמחה במעטה תהלה, ונשארו קונטריסיו וחדושיו מפוזרים אחת הנה ואחת הנה כתובים באמונה, עד שקמו אלה שני בני היצהר הבנים בניו הלא הם בנו הגדול בן יכבד אב יקר רוח איש תבונה פרי צדיק עץ חיים המשכיל ונבון הר׳ אברהם נר״ו ומשנהו חמד בחודים משכיל על דבר יצמא טוב גזע האיתנים הר׳ וידאל זרע ברוכי ה׳ המה בדקו וחפשו חיפוש מחיפוש ופשפשו ומצאו וספקו חבל בחבל ומשיחא במשיחא לדרוש סמוכים ולהסמיך כל ענין אל ענין הסמוך לו ונראה עמו ונתנו לכסף מוצא להעתיקם העתקה ישרה ומסודרת כראוי ובעזר עליון עשו והצליחו ואספו וקבצו הקונטריסין הללו שלשה המה נפלאו ובשמות נקראו, הראשון שבראשון אין למעלה הימנו קונדריס קראו נמוקי שמואל אי בעית אימא קרא הבין במקרא וקלע אל המטרה והחביר עצה במלים בחכמה ובתבונה ובדעת ותקן משלים והכניס ראשו בין הרים גדולים אראלים וחשמלים הלא הם רש״י ז״ל והרמב״ן ז״ל והרא״ם ז״ל, ולבו ראה הרבה חכמה ודעת ונפשו משתעשעת במה שכתב הרב האלהי מוהרר״ח ויטאל ז״ל בתחלת ס׳ אוצרות חיים וז״ל בענין ספרי הקבלה הנמצאים אמר לי מורי האר״י זלה׳׳ה כי שלשלת הקבלה של הראב״ד ז״ל ממנו ומבנו הר׳ יצחק סגי נהור ז״ל ותלמידיו עד הרמב״ן ז״ל תלמיד תלמידיו כולה קבלה אמתית מאד והיא מפי אליהו ז״ל שנגלה אליהם, וביאור הרמב״ן ז״ל שעשה על התורה הוא עמוק מאד ואין מי שיוכל להבינו כי דבריו סתומים עד מאד והוא ספר יקר ונחמד מאד למבינים אותו עכ״ל שם, וישם את פניו לסלק ולסקל מעל הרמב״ן ז״ל כל אבני קושיותיו והשגותיו של הרא״ם בהלצת יושר ואמרי כושר, ולב צדיק יהגה לענות וראיותיו ומועצותיו כדת נתונות, בשפתי רננות וחכמות הגונות ובדרך תבונות להעמיד דברי הרמב״ן על מתכונתן, בצביונן ובקומתן, ושמחים הדברים כמסיני בנתינתן, ובלי ספק כי אזל הרב המחבר לההוא עלמא הרמב״ן דיל נפק לאפיה כמטבריה לחמתן, ותעלוזנה כליותיו ועצמותיו הקדושות כמשוש חתן, דגדולים צדיקים במיתתן, גם לא זז מחבב לסביב סיבות ולשובב נתיבות לישא וליתן באמונה בדברי הרב מהר״ש יפה ומהר״ם יפה ובעל צדה לדרך והרב מהר״ש אלגאזי ושאר רבנים כיד אלהיו הטובה עליו, ואחריו יאיר נתיב קונט׳ חדושיו על מס׳ שבועות קראו ערוגת הבושם ולא נמצא ממנו אלא סוגיא אחת כשמש מאירה, ערוכה בכל ושמורה, והחוט המשולש קונט׳ חדושיו על מס׳ ע״ז קראו מעולפת ספירים ולא נמצא ממנו ג״כ אלא מעט מזער, ובכן נדבה רוחם אותם להעלותם עולה לה׳ ריח גחוח על מזבח הדפוס להוציא לאוד תעלומות חכמות הרב אביהם ז״ל, ולדלות ולהשקות תורתו לאחרים לזכות את הרבים זכות הרבים תלוי בהם, ובראותינו טוב כוונתם הסכמנו על ידם אף ידינו תכון עמם ומעשה אבות יעשוהו בנים חרות על הלוחות ויכתבון מליו בספר ויוחקו בעט ברזל ועופרת לכבוד ולתפארת, ואחלינו יכונו לפני העומדים על פקודת משמרת ההדפסה יעשו עם הרב המחבר לטובה אות, בעשותם דפוס נאה ומרווח וגייר נאה ואותיות נאות, למען ירוץ קורא בהם ויתן הלל והודאות, לא כמו שעשו בפעם הראשונה בס ׳דברי שמואל שהדפיסוהו באותם אותיות צנומות דקות ושדופות קדים עקודים נקודים וברודים, וכתב דחוק ומתוק בלי שום ריוח בין אות לאות ולא בין תיבה לתיבה ולא בין שיטה לשיטה, ובלא גליון כמאן דחייש למיעוטא, אלא יתהלכו ברחבה ויוציאו כלי למעשהו בדפוס יפה בכלל ובגליון רחב מלמעלה ולמטה ומן הצדדין משום זה אלי ואגוהו, ושכרם הרבה מאד מאת צור ישראל נורא הוא, וכגון דא צריך לאודועי שאם המצא תמצא איזו שגיאה קטנה או גדולה אין לתלות שום פגם ח״ו במחבר יען זו מהדורא קמא היא שהיה כותב בעת העיון עצמו לבל ישכח הענין ואלו היה הקב״ה מאריך ימי צבאו בעה״ז ודאי היה מתקן הכל במהדורא בתרא כדרך כל המחברים, והנה עדין נמצא ביד הבנים בניו אי בעית אימא סברא כמה פסקים וחדושי דינין אשר פעל ועשה, ועוד כמה אגדות מהתלמוד אשר ייעד לקרוא בשם פתח עינים ככתוב בקונט׳ אחרון מספר דברי שמואל וה׳ יעזרם על דבר כבוד שמו לאסוף ולכנוס כל הענינים ולסדרם ולחברם כראוי אולי יודפסו בזמן אחר, וכעת אנו חותמים בשים שלום טובה וברכה על ראש כל המשתדלים והמסייעים בדבר מצוה זו בגופם ובממונם ובהונם ואונם, קדוש ישראל יהיה מגינם, וישלח ברכה בכל מעשי ידיהם מקניהם וקנינם, נאם המעתירים אל ה׳ ימהר יחישה מעשהו יוצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו, ויקבוץ לציון עניי עמו זרע מקודשיו, וישמחו בו כל מבקשיו, כותבים וחותמים במיון המעוטר בכתרה של תורה שנת ותעלוזנה כ ל י ו ת י בדבר שפתיך מישרים לפרט האלף הששי דייני ק״ק פאס יע״א.

יהודה בן עטר

חדל אישים ושפל אנשים מדרס לפרושים כי קטון הוא יעקב אבן צור יס״ט בן לאותו צדיק הרב החסיד הוא הקדוש כמוהר״ר ראובן זצוקלל״הה.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-פאס וחכמיה כרך ב'-עמ' 249-246

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-הסכמות על ספרים הקוראים לעזרת ה׳ בגבורים-פאס וחכמיה כרך ב'

פאס וחכמיה

הסכמות על ספרים הקוראים לעזרת ה׳ בגבורים

חשון התקי״ב– 1752

אשד כתבתי להסכים על הדפסת הספר הנחמד כתנת תשבץ ונשאר בכ"י (מלכי רבנן)

לכו חזו מפעלות איש צדיק תמים, שר המעלות תחלתו מר ואהלות וצו״פו מתוק לנפש ומרפא לעצם פלפלא חריפא, גבר חכם בעוז מגלה עמוקות מתיר ספיקות באמרות טהורות מדבש מתוקות שבעתים מזוקקות ומנוקות בי״ג נפה, סיני ועוקר הרים וטוחנן זה בזה פום ממלל רברבן טינרא תקיפא, הלא הוא החכם השלם המקובל מעין המתגבר גברא רבא ויקירא שרגא דנהורא בוטח בצור ישעו ומתפרנס ונהנה מיגיעו כמה״ר שמעון בן סעדון זלה״ה נשמתו בגן עדן מסתופפה, אשר יגע בעשר אצבעותיו ופעל ועשה חיבור נחמד למראה וכי תאוה הוא לעינים אשר פי ה׳ יקבנו כמבואר בהקדמתו ספר כתנת תשבץ (ר״ל כתנת התלמיד שמעון בן צעדון, ואע״פ שכנוי המשפחה של בן סעדון הוא בסמ״ך בכגון דא לית קפידא דסימנא מילתא היא בעלמא ואותיות זשסר״ץ מתחלפות) דבריו מתוקים מדבש ונופת צופים ואמרתו צרופה, בו הראנו ידו הנפלאה ועוצם גבורותיו בשאלותיו וקושיותיו ותירוציו בספר מלחמות ה׳ במלחמתה של תורה ואת והב בסופה, התהלך בג״ן לרוח היום המאיר ובא בכל ג״ן פרשיות של זאת התורה אשר שם משה לעיני בני ישראל ביום נגלה נגלה בסיני צור נורא עלילה ועליהם ההר כגיגית כפה, הלו מחיל אל חיל ובכחו ובאונו שרה את אלהים, אין אלהים בכל מקום אלא מומחים בנחלת ה׳ מסתפחים וחרבה של תורה בידם שלופה, וילך הלוך ואור באורה של תורה ופתח ג״ן נעול בכל פרשיותיה ויחלקם ביעקב כל פרשה לשלשה חלקים מרישא ועד סיפא, על גרגרותיו ענדם ועמד בסודם וגלה יסודם ואת מקורם הערה בזרוע עם גבורה והניף אותם תנופה, טייל בפרדם פשט רמז דרש סוד לא הניח זוית שלא נשתטח בו לאורכו ולרהבו בין בפירושי הפסוקים בין בביאורי מאמרי חז״ל והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה.

והנה המחבר זלה״ה עלה אל האלהים למתיבתא דרקיעא ביום שבת שנים וארבעים יום לעומר שגת ת ג ל נפשי באלהי לפרט האלף הששי (אשר בו ביום נולדתי אני החותם למטה) ויפן ויעל אל רמות גיל עד לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו ויש לו שם בשדה אשר ברכו ה׳ חקל תפוחין קדישין כזית הנטופה, ונשאר ספר זה שמור וגנוז וטמון באוצרותיו ובבית גנזיו ובאהלי אפדנו כל זמן היותם בחיים הוא ובנו ובן בנו שמירה מעולה כטל אורות וזוהר המאורות למחסה ולמסתור כמגלת סתרים ומגלה עפה, ואחר עבור שלשה דורות והספר גנוז על שלשים כנז״ל והגיע עכשיו לעל רבעים ת״ל דוד רביעי שבו הנה בגיל וברננה וצור שוכן מעונה העיר את רוח נכדיו אלה שני בני היצהר הנבון כה״ר יהודה נר״ו והנבון כה״ר יוסף נר״ו מאיר עיני שניהם ה׳ ובכן קמו עמדו וקרסוליהם לא מעדו זה בא בחביט״ו חבי״ט חבי״ט ובריך לאלה שמייא כה״ר יהודה הנז׳ אשר טרח בהונו ובממונו ונתן לכסף מוצא כאשר נדבו לבו והפטיר בשפה, וזה בא בקורת״ו בקריאת״ו והושיב ארמון על משפטו ואת הכל עשה יפה בעט״ו ע״ט לעשות לה׳ כה״ר יוסף הנז׳ בע״ט סופר מהיר ובין שורותים יצהיר וטרח בגופו בידו המיומנת והעתיקו בכתיבה נאה והדורה בטירחא דגופא, ותעל מחשבתם וכוונתם אל האלהים ונדבה רוחם אותם להעלותו על מזבח הדפוס לזכות בו את הרבים לבעבור כל צמא ילכו למים אין מים אלא תורה לדלות ולהשקות מים קרים על נפש עיפה, אתלינו יכונו לפני האומנים המדפיסים ישמרם האל לעשות רצונם של זרע קדש להוציא כלי למעשהו ולא נצרכה אלא להעדפה, להוסיף אומץ לעשות מצוד.

מן המובחר משום זה אלי ואנוהו להדפיס באותיות נאות כמרגליות ראויות ורצויות וכתיבה תמה יפה כלבנה ברה כחמה וכמו שחר נשקפה, וכבר ידוע שכשם שאי איפשר לבר כלא תבן כך אי איפשר לדפוס בלא טעיות לפיכך ראוי לזרז ולהזהיר לבעלי הדפוס לבל ידפיסו הספרים בנייר רך וחלוש וקלוש ומעוך וכתות אשר בבוא איש לתקן איזה טעות בקולמוסו בשעת אונסו או להוסיף תוספת טובה איזו הגהה על הספר בדיו אז במקום שיוכר יופיו ניכר דופיו כי הדיו מתפשט לארבע רוחות ויורד ונוקב ומתפלש מעבר אל עבר יען הידיעה חלושה וקלושה ורפ״ה, ולכן זאת העצה היעוצה לעשות ההדפסה בנייר לבן ונקי וחזק ושריר וקים למען יעמוד ימים רבים ולמען יוכל אדם לתקן הטעיות אשר בו מצויות ולכתוב בגליונותיו הגהות בכתיבה חשובה וטובה ונעימה ושלימה ויפה.

ובכן נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים יקבוץ נפוצותינו ויאסוף נדחנו וכימי צאתנו מארץ מצרים נפלאות יראנו כאשר נפשנו נכספה, ועינינו יחזו עפעפינו יבחנו בן ישי בראש בוא יבוא ברנה ביד רמה ובזרוע חשופה, ויראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בבנין בית קדשנו ותפארתנו ובעיר עוז לנו ושם נעלה בקומה זקופה, ונקרב ונבואה ונראה ונשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה׳ עושנו מגננו וקרן ישענו משגבנו ומנוסנו וצור עוזנו וכבודו וזרוע תפארתו תהי עלינו סוככת ומחפפה.

נאם חדל אישים ושפל אגשים מדרס לפרושים כי קטון הוא מר ממות יעקב אבן צור יס״ט אשר כל ימיו מדוכה ביסדרין ושדהו נסתפחה ומתוגה נפשו דלפה, בן לאותו צדיק הרב המובהק המקובל חסיד ועניו הוא הקדוש מורי ורבי אבי אבי רכב ישראל ופרשיו כמוהר״ר ראובן זצוק״ל אשר כל ימיו מן בקר עד ערב היה קורא בתורה אשר בספירים מעולפה, וזרועו מושלה לו אלו תפלין של זרוע ונזר אלהיו על ראשו אלו תפלין שבראש ומעטה תהלה זו טלית גדולה של מצוה על ראשו ורובו כל היום לפופה ועטופה, וקיימי עליה כוליה יומא בבל יזה ובל יסור כמצנפת צנופה, וכתבתי וחתמתי פה פאס יע״א להסכים על הדפסת הספר הנחמד הזה בחשון שנת בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך לפרט האלף הששי. יהי רצון שזרעו וזרע זרעו של המחבר זלה״ה יחיו עולם לפני אלהים וישישו וישמחו ויציצו ויצמחו ויפרחו כגפן פוריה וענפה.

הסכמות על ספרים הקוראים לעזרת ה׳ בגבורים

חשון התקי״ב- 1752

אשד כתבתי להסכים על הדפסת הספר הנחמד כתנת תשבץ ונשאר בכ"י (מלכי רבנן)

עמוד 251

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-פאס וחכמיה כרך ב'

רבי דוד עובדיה

חשון התר״ח – 1848

בבוא לכאן פאס יע״א החכם השלם והכולל כמה״ר שלמה זרקא ישצ״ו מעיר תונס יע״א בשליחות חו׳׳ר עירו הביא בידו ספר הבתים תשובות כ״י להמאור הגדול גאון עוזינו הרשב״א זצ״ל זיע״א, ההוא אמר שרצונו להעלותו על מזבח הדפוס, ולפי שראיתי שכוונתו רצויה לשמים להדפיסו ואותו שהיה בידו הוא כתב יד ישן הרבה והתחיל לימחק נתתי בידו אחד היה לי יפה הרבה ,אמרתי אולי יגלגלו מן השמים זכות זה על ידי יה״ר וכר והבטיח אותי שאם יגמור ה׳ בעדו והעלהו על מזבח הדפוס ישלח לי אחד חנם אין כסף וכתבתי לו הסכמה עליו וזהו מה שכתבתי.

מה נכבד היום הזה יום בשורה, ליהודים היתה אורה זו תורה, מצה שמורה במקום טהרה, תורתן של ראשונים כמלאכים תשובות כ״י לחד מן קמייא ארי שבחבורה, עיר וקדיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות ארך האבר מלא הנוצה בוצינא דנהורא, שמו נודע בשערים בקדושה ובטהרה, ראשון לכל דבר שבקדושה כתר ועטרה, האדם הגדול בענקים בהיר הוא בשחקים קולע אל השערה, גדול אדונינו הרשב״א זצלה״ה זיע״א עין ל״ו ראתה הלכתא גבוורתא עמיקתא ומסתרתא זיקוקין דנורא, תורה יבקשו מפיהו דינא זוטא ודינא רבא הן הן גופי הלכות ויהי כמשיב גדולה תשובה הלכה ברורה, וכאשר על דרכינו נגה אור יקרות גבר בגוברין מן המהדרין חכם לבב ואמיץ כח, עצם שה״ן ב״ו מ׳׳ח, רב נהור״א, כוליה גופאי החכם השלם והכולל וכלל״א הוא כלל״א נמרצ״ת נחל נובע מקור חכמה, מוציא לאור כל תעלומה, הלכתא בטעמא, כלילא דוורדא סומקא, דקה מן הדקה, כמה״ ר שלמה זרקא, ישצ״ו מכל צרה וצוקה, ארי עלה מעיר גדולה רבת תהלה, מה שאין הפה לספר יכולה, העיר רבתי עם בלולה במקרא ומשנה וגמרא אמרי נועם העירה תונס יע״א צדיק בא לבית מלונינו אתא ואייתי בידיה האי ספרא דבי רב תנא הוא ופליג ים החכמה לגזרים הרב דומה למלאך וה׳ נתן חכמה לשלמה מה נאה אילן זה חכם בחכמתו, שלם הוא ושלימה משנתו, נפשו אוותה לזכות את ישראל זכייה דאורייתא, לאדפוס״י הדר״א זאת! חק״ת התורה, אתייא חוק״ה חוק״ה, הלכה פסוקה, לספק במתיקה, ותצא דינ״א בכל עבר ובכל פנה, דבר הסמוי מן העין דלא שלטא ביה עינא, כל קבל דנא, ספר״א דבלי בארעא והיה העלמ״ה, זה כמה, כתב יד ישן נושן עד שכמעט אין ניכר רשומו, ויקץ שלמ״ה ותחל רוח ה׳ לפעמו, ויעת״ק משם הכל עשה יפה בעט״ו עט סופר, ואוסיף מדיליה נופך ספיר, הגי״ה לאר״ש היה קורא והגי״ה כל הדבר הקשה והיה לזרא, עומד עליו ומבאר״ו בדרך ישרה, ופתח לו דלתות העזרה בראיה ברורה, ממשנה וגמרא, בדין הוא שיטול שכרו מאת ה׳ מן השמים יהי עליו סתרה ושמרו כרועה עדרו, ילך וישוב לביתו, ישאהו על אברתו, ויעל המלך שלמה

מה טוב ומה נעים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, למען דפו״ס האי ספר״א רבא זגא דדהבא, למעלתו אין קץ וקצבה, ברבות הטובה, אי לזאת אתם גם אתם נדיבי עמים, הנאהבים והנעימים, ישראל בני מלכים השדים והנסיכים, בוזו כסף בוזו זהב ואל תחוסו על ממונכם, החלש יאמר גבור אני לתת לכסף מוצא כספים אין להם שמירה, להביא הדבר לידי גמר חיש קל מהרה ,ידיכם דמי״ם מלאו לקוח את ספר התורה, ובלבד שתעטרוהו בזהובים, הקטר חלבים יחיד ורבים, אין לחוש להא דרב הונ״א, והיה לך למנה הבית אשר בנה המלך שלמה

מה נאמר לאדוני רבת שבעה לה נפשיגו, חרפה ובוז ויוסיפו עוד שנוא, עד הכאה עד קללה לנו ולמולדתינו, ורקיקה מקל ותומר ונהיה כטמא כולנו, נא גבור קנא לשם קדשך ודרוש דמינו מיד קמינו, כלם מן העולם, מקטנם ועד גדולם, ולנו עדת ישראל גואל תביא ינון שמו, עני ורוכב על המור משי״ח לפי תומו לקבץ שה פזורה איש איש ממקומו, ונקומה ונעלה ציון קריה נאמנה, שקטים ושאננים איש תחת גפנו ותחת תאנתו מנוחה נכונה, על התורה ועל העבודה עבודת לויה וכהונה, וארמון על משפטו ישב כבראשונה, וישוב דודי להיכלו, אפריון עשה לו, המלך    שלמה

נאם הצעיר בן קטי״ן קטנ״י עבה, דלא ידע לכווני אימר״א כיצד מוציאין את התיב״ה, בצק שבסדקי עריבה, עבד נרצע לעבודת הצור שלמה אבן צור בן לא״א החכם השלם והכולל חן ערכו מי ימלל בר אבחן ובר אוריין הדיין המצויין כמוה״ר יעקב נר״ו נין ונכד להגאון המפורסם א״ז מוהר״ר יעב״ץ זצלה״ה.

זה כתבתי בחשון תר״ח וחתם עליה מר אבא נר״ו.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-פאס וחכמיה כרך ב'-עמ' 253

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר