פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן- נשים יהודיות נאלצות לעבוד בשביל הממשל גם בשבתות.
תעודות 44-43
נשים יהודיות נאלצות לעבוד בשביל הממשל גם בשבתות
לקראת ועידת מדריד ב־1880 השתדלו אנשי כי״ח ו׳אגודת אחים׳ להמשיך ואף להרחיב את הענקת החסות הזרה. כך רצו להבטיח שיהודים לא יהיו נתונים להשפלות, להגבלות ולהתנכלויות מצד מוסלמים. על רקע זה ציינו שורה של השפלות והגבלות ובהן חובת העבודה של גברים ונשים.
תעודה 43
תזכיר של מ׳ לוי, מזכיר ׳אגודת אחים/ למשרד־החוץ של בריטניה ותגובת השגריר ג׳והן דרומונד האי
Extracts from Mr. Lowy’s Memorandum on Protection afforded to Jews by Diplomatic and Consular Officers.
(p.93) Paragraph] 21. There are numberless instances of arbitrary proceedings on the part of the Moorish authorities.
As an instance, it may be mentioned that when uniforms have to be made for the soldiery, a raid is made into the Jews’ town or “mellah” for all Jewish women. These are compelled to proceed to the Government store and work up such uniforms day after day, without receiving any remuneration whatever. On one occasion a woman, for refusing to do such work, was severely flogged in the presence of the Governor of the town.
Sir J. H. Drummond Hay’s Remarks
I am informed by a respectable Rabbi that the Jewish women are paid for Government work, but only half the wages they could earn from private individuals. The rough treatment which he says they receive, when compelled to go to a Government store to work, might be brought under notice of the Sultan.
[FO 413/4, pp. 74, 93, 107]
תרגום
יש מקרים רבים של התנכלויות שרירותיות מצד הממשל כלפי היהודים. לדוגמה: כאשר הצבא זקוק למדים נערכת פשיטה על המלאח ותופסים את הנשים היהודיות. הן נאלצות להגיע למחסני הממשל ולתפור מדים יום אחרי יום ללא כל תמורה. במקרה אחד אשה שסירבה לעבוד הולקתה קשות בנוכחות מושל העיר. תגובתו של ג׳והן דרומונד האי: לדבריו, אמר לו רב מכובד שמשלמים לנשים היהודיות על עבודתן לממשלה, אבל רק מחצית השכר המקובל בשוק הפרטי. אשר ליחס הגס כלפיהן, יש להביא ואת לידיעת הסולטאן.
לפי ידיעות שפורסמו בשנות השמונים של המאה ה־ 19
ואילך, נאלצו נשים לעשות מלאכות שונות בשביל הממשל. באוטאט פקד המושל על 20 יהודים ועל נשותיהם לבנות לו בית ולסיימו תוך שלושה חודשים.
תעודה 44
אילוצן של נשים יהודיות לעבוד בשביל הממשל גם בשבתות ובחגים
ב־3 בפברואר 1888 נשלח תזכיר משותף של ארתור כהן, נשיא ועד שליח־ הקהילות, ושל ג׳והן סימון, סגן נשיא ׳אגודת אחים׳, לשר־החוץ של בריטניד הלורד סליסבורי. מצוינים בו 27 סעיפים, רשימה ארוכה ומפורטת של הגבלות ושל השפלות החלות על היהודים, בהם סעיף 8 דלקמן:
A Statement of some of the principal disabilities affecting the Jews of Moroccco
Jews, with their wives and daughters, are compelled to undertake work for any Government official, at all times (even on Shabbaths and sacred festivals), and to receive payment far below the market rate of wages.
תגובת קירבי גדין:
Sir W. K. Green’s Replies and observations on a Statement of some of the
principal Disabilities affecting the Jews in Morocco
Since Mulai Hassan came to power (thirteen years ago) 1 am assured by respectable Jews, no Jew has been forced to work on the Shabbath or to disregard other sacred festivals.
Tradesmen and artizans of all creeds have to work on arbitrary terms for Government officials.
תרגום
תזביר בדבר הביטויים העיקריים של פגיעות ביהודי מרוקו
…יהודים, נשותיהם ובנותיהם נאלצים לעבוד למען כל פקיד ממשלתי בכל זמן, גם בשבתות ובמועדים, ולקבל תשלום הנמוך במידה רבה מן התשלום המקובל.
תגובת ויליאם קירבי גרין, שגריר בריטניה במרוקו מאז עלייתו לשלטון של מולאי חסן(לפני 13 שנה), שום יהודי לא נאלץ לעבוד בשבת או בחגים, כך נאמר לי מפי יהודים נכבדים. סוחרים ואומנים בני כל הדתות נאלצים לעבוד בתנאים שרירותיים למען פקידי הממשל.
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן– נשים יהודיות נאלצות לעבוד בשביל הממשל גם בשבתות.
נשים יהודיות במרוקו-התעללותם של המושל ושל האספסוף בדמנאת בנשים יהודיות-47-45 תעודות
47-45 תעודות
התעללותם של המושל ושל האטפטוף בדמנאת בנשים יהודיות
ב־1884 הגיעו ידיעות לאירופה על התעללותו של מושל דמנאת ביהודים וביהודיות. כפי שפורסם באותה השנה על ידי כי״ח, ׳אגודת אחים׳ ובעיתונות, נשים יהודיות נדרשות לבוא לביתו כדי לעשות עבודות שונות, והמסרבות מולקות לעיני כול. יותר ממאה יהודים נמלטו משם למקומות אחרים, ואולם המושל אינו מניח לנשותיהם לילדיהם להצטרף אליהם. היו נשים שנאנסו בידי המוסלמים, ושנרצחו לאחר שהמושל הסיר את השמירה מהמלאח. ההשתדלות של כי״ח ושל ׳אגודת אחים־ וההתערבות של דיפלומטים ממדינות אחרות הביאה את הסולטאן להצהיר בספטכב־ 1884 הצהרה ובה 17 סעיפים, וניתן ללמוד ממנה על סוגי ההתנכלויות שמהן סבלו היהודים. שני סעיפים מתוכה ( = ההצהרה) נגעו לנשים: (א) אין לאלץ נשים לעבוד ללא הסכמת בעליהן; (ב) אין לאלצן לעבוד תמורת מחצית השכר המקובל.
תעודה 45
מ׳ דויטש לגלדטטון — על מצוקתם של נשים, ילדים וזקנים בדמנאת
11 Northampton Park, London February 9th 1885
The Right Honforable] W. Y. Gladstone Esq[uire] M. P.
First Lord of the Treasury Sir,
I humbly beg to lay before you the enclosed cuttings from the Jewish Chronicle, and the Jewish World; commenting upon, and relating to the sad news; the Jewish Community of London have received from their co- religionists at Tangier, (Morocco).
The heartrending accounts that have come to hand of the atrocities committed upon the unfortunate and helpless Women & Children, and Aged Men, are painful in the extreme; and it seems that the entire community of Demnat have been massacred or driven from their homes, the Children Butchered, and the women subjected to the grossest dishonor. Should these persecutions not be shortly checked, I fear the terrible consequences, for all the Jews of Morocco.
I appeal to you, Sir, to use your great influence on behalf of my oppressed brethren in Morocco, to use the Moral weight and effect of an identic note from the British Government presented by their representative at Tangier.
Appealing to your humane Consideration I beg to remain Sir, your humble & obedient servant M. Doitsh
תרגום
9 בפברואר 1885
אני מצרף את העמודים מ־yy\ Jewish Chronicle־Jewish Wor1d הקשורים לידיעות העצובות שאנשי הקהילה היהודית בלונדון קיבלו מאחיהם בטנג׳יר. ההתנכלויות לנשים, לילדים ולזקנים חסרי אונים מצערות לאין שיעור. נראה שאנשי קהילת דמנאת כולה נשחטו או גורשו מבתיהם, הילדים נטבחו, ונתחלל כבודן של הנשים. אם לא ייבלמו התנכלויות אלה בקרוב, אני חושש שהתוצאות יהיו איומות לכל יהודי מרוקו. אני פונה אליך, אדוני, לנצל את השפעתן למען אחי המדוכאים במרוקו, וכן את משקלה המוסרי של ממשלת בריטניה, כדי להעביר הודעה בנדון מממשלה זו באמצעות השגריר שבטנג׳יר.
הערת המחבר: מידע זה אינו מדויק. לא כל הילדים נטבחו, וההפרזה — כדי לזרז את התערבותה של ממשלת בריטניה.
תעודה 46מכתבה של אשתי אמסלם לבעלה, משה אמסלם, שברח מדמנאת לטנג׳יר
Esther, the wife of Moses Amsalem, writes to her husband, one of the Jews of Demnat who fled to Tangier, to obtain succour and redress:
Even if you could witness our distress this day you would weep tears of blood. We left Demnat, even as our forefathers left Egypt, we escaped only with our lives, but we left weeping as we went out, bringing nothing with us. The Governor took away our guards, and last night the rabble from the streets entered our houses and sacked them, and ravished the women, and subjected the children to horrible abuse; we were helpless, and therefore obliged to submit to the worst passions of the mob.
Even the Jews who were in Sanctuary under the friendly Shereefs were attacked and robbed, notwithstanding the rules of sanctuary. Rabbi Yusuf Elmalikh, 98 years of age, has been liberated from his horrid chains, and being afraid that he would be seized again, he fled to the Shereefs Sanctuary, but he was there seized and stripped, laid on the ground and subjected to 980 lashes, and left for dead; but he recovered a little, and is still alive, though it is impossible for him to live long.
Isaac Cohen (a merchant) who was with him in sanctuary, was beaten nearly to death. All this has been done by the cruel orders of the Governor. I was fortunate enough to escape with four other women to Oolad Khuloof, where we are now. The women that were left behind were subjected to the most shocking outrages. They were ravished by negroes and others in the employ of the Governor young and old, and these women are unable to escape from their tormentors. If any are found attempting to get away, they are immediately brought back and lodged in the common prison.
You wrote to me to get our Moorish partners to sell some of our property and send the money to you. You must know by this time that any Moor found assisting us in any way will be deemed a traitor and cut in pieces.
The Governor has ordered that if any Moor has a grudge against a Jew he may kill him. You told me to sell all the leather we had in stock, and the ploughs, & c., and live upon the proceeds. You do not seem to know that everything we had has been taken by the Governor, and you may be thankful that I escaped without being dishonoured like the rest of the women. If I were to write all I could tell you, I should never finish.
By order of the Governor, all the houses occupied by the Jews have been sacked, and every article of value taken. My brother Yacoob went to Casablanca to purchase some merchandise, and was bringing it to Demnat,but on arrival everything was taken from him, and he was lodged in prison; this is all I know of him.
Your distressed wife Esther Amsalem
תרגום
לו יכולת לראות את מצוקתנו היית בוכה בדמעות של דם. את דמנאת עזבנו כמו :ואבותינו עזבו את מצרים, אבל אנו – רק את נפשותינו הצלנו, והלכנו הלוך ובכה,נקיים מנכסינו. המושל סילק את שומרינו ואמש נכנס האספסוף מהרחוב אל בתינו, בזז אותם וחילל את כבוד הנשים והתעלל בילדים. היינו חסרי אונים ונאלצנו להיכנע להמון. אפילו היהודים שמצאו מקלט במקום קדוש בחסותו של שריף ידידותי הותקפו ונשדדו מתוך התעלמות מהכללים המקובלים באשר למקום כזה. רבי יוסף אלמאליח בן 98, שוחרר מכבליו, ומחשש שייתפס שוב ברח למקום הקדוש של השריף, אבל נתפס, הופשט מבגדיו, הושלך ארצה והולקה 980 מלקות עד שכמעט נפטר; לאחר זמן התאושש מעט, הוא עדיין חי אבל לא לזמן רב.
הסוחר יצחק כהן, שהיה אתו במקום הקדוש, הוכה כמעט עד מוות. כל זה בוצע בהוראת המושל האכזר. הצלחתי לברוח עם ארבע נשים לאולאד חולוף, ושם אני נמצאת עתה. הנשים שלא ברחו היו נתונות להתעללות מזעזעת. צעירות וזקנות נאנסו על ידי כושים ואחרים בשירותו של המושל, ואין הן יכולות לברוח ממעניהן. כל המנסות לברוח ונתפסות בכך — נכלאות.
כתבת לי שאנסה למכור מרכושנו באמצעות שותפינו המאורים ואשלח את הכסף אליך. עליך לדעת שכל מאורי שיימצא מסייע לנו ייחשב לבוגד וייקרע לגזרים. המושל קבע שאם יש למאורי טינה כלשהי נגד יהודי, הוא רשאי להרגו.
כתבת לי למכור את כל העורות והמחרשות אשר בחנותנו ולחיות על דמי המכירה. כנראה אינך יודע שכל רכושנו הוחרם בהוראת המושל, ועליך להיות אסיר תודה . שברחתי בלא שחולל כבודי כנשים האחרות. לו היה עלי לכתוב כלמה שיכולתי לומר לך, לא הייתי מסיימת לעולם.
בפקודת המושל נשדדו כל הבתים שבהם גרים יהודים, וכל חפץ בעל ערך נלקח. אחי יעקב נסע לקזבלנקה לקנות סחורה והביאה לדמנאת, אך כשהגיע נלקח ממנו הכול והוא נאסר. זה כל מה שאני יודעת עליו.
נשים יהודיות במרוקו
תעודה 47
מבמבו של א׳ בהן, נשיא ועד שליחי הקהילומ באנגליה, לשר־ החוץ
July 24th 1885
London Committee of Deputies of the British Jews
To the R[igh]t Hon[oura]ble
The Marquis of Salisbury K. G.
Secretary of State for Foreign Affairs
Foreign Office – Whitehall
My Lord,
I have the honor to acknowledge the receipt of your Lordship’s letter of the 20th instant informing me that it appeared from a Telegram received by your Lordship from Her Majesty’s Minister at Tangiers that the Sultan of Morocco had ordered the Jews of Demnat to be placed under the jurisdiction of another Governor and that an officer of high rank had been sent to conduct a deputation of Jews to the Court, where all their complaints would be inquired into.
I thank your Lordship for this communication which I will submit to the Board at its meeting.
I have the honor to be, Your Lordship’s Obedfien]' Servfan]'
Arthur Cohen, President.
[FO 99/226]
תקציר
הכותב מאשר את קבלת מכתבו של השר, שבו מודיע השר על הפתרון שנמצא למצבם של יהודי דמנאת. הם יהיו כפופים למושל חדש בדמנאת שימונה על ידי הסולטאן. וכן מודיע השר על שליחת פקיד בדרגה גבוהה, שיעמוד בראש משלחת יהודים לחצר הסולטאן שיציגו את תלונותיהם.
נשים יהודיות במרוקו-התעללותם של המושל ושל האטפטוף בדמנאת בנשים יהודיות
47-45 תעודות
עמוד 120
אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)-אליעזר בשן
פרק שביעי
אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)
תעודות 48־55
תעודת 48
קונסול בריטי פיתה שלוש נערות יהודיות ומאחת מתן נולד ילד
Tangier 20th January 1829
Sir George Murray Secretary of State Sir,
…It is now about three years since Mr Douglas seduced three Jewesses Sisters, by one of them he had a child, the youngest knowing the fact became deranged a complaint having been made to the late Bashaw he wrote to the Emperor. The Moors are a people that will not suffer common adultery, and knowing the Consul had connection with three Sisters it was thought a heinous crime and a wish was expressed that he should be removed, a quarrel ensued between His Majesty’s Consul and
Pashaw and it was fully expected on Mr Douglas’s going to England he would not have returned but that another would have been sent in his stead. In June last the Emperor arrived at Tangier and this Majesty’s Consuls had an audience of him, with the other foreign Consuls. Mr Douglas was the fourth Consul spoken to the (the Emperor) asked the Interpreter which was the English Consul. He was shown him and then said he is a good man. I have heard of his character; with regard to the letter sent me. I shall not now speak of it but another time. Mr Douglas still being continued Consul against the Emperor’s wish, he removed his Bashaw, to another government and expected that having removed him to please the English, His Majesty’s government would have recalled the Consul General. It is well known here and was the common conversation with the Moors that the Emperor prefered the English Nation to any others but he was determined, and was also the wish of the Moors in general to get rid of him for his conduct to the three Jewesses, being an old man, and would by some means or other find a method to get rid of him…
I have the honor to be Sir
Your most obedient humble servant Wfilliam] L. Crowther Cap[tain]
תרגום
20 בינואר 1829
במכתבו לשר־החוץ של בריטניה ג׳ורג׳ מוריי מתלונן הקפטן ויליאם קרותר על דוגלאס, קונסול בריטניה במרוקו, שפיתה שלוש אחיות יהודיות שלוש שנים קודם לכן, ומאחת מהן נולד לו ילד. כשנודע הדבר לצעירה שבהן התלוננה בפני הפחה(מושל טנג׳יר), וזה כתב על כך לסולטאן. לדברי הכותב, אין המאורים סובלים ניאוף והדבר נחשב לפשע, לכן הובע רצון להיפטר מדוגלאס. מריבה נתגלעה בנידון בין הקונסול לפחה, והובעה תקווה שכאשר יפליג דוגלס לאנגליה לא יוכל לחזור, וקונסול אחר יישלח במקומו. דוגלס עדיין מכהן בתור קונסול בניגוד לרצון הסולטאן, ואת הפחה העביר הסולטאן להיות מושל במקום אחר, כדי להשביע רצונם של האנגלים. ידוע שהסולטאן אוהד את האנגלים, אבל הוא נחוש בדעתו, וזוהי גם דעתם של מאורים רבים, שיש להיפטר מן הקונסול הכללי הזקן בגלל התנהגותו כלפי הנערות היהודיות. מוטב שממשלת הוד מלכותו תחזיר אותו לאנגליה.
תעודות 49־50
חאשמת קונסול בחילול כבודו של נשים ושל גנות יהודיות
ב־1852 נשלח למרוקו המומר ח״א מרקהיים מטעם האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בין היהודים London Society for Promoting Christianity amongst the Jews
מרקהיים נועד להיות שליח נודד. הוא ביקר בטנג׳יר, והתייצב בפני קונסול בריטניה ג׳והן דרומונד האי. בהסתמך על ההמלצה שהביא מלורד פלמרסטון ובהיותו בעל תעודת חסות של בריטניה קיבל המלצה מדרומונד האי המופנית לסגני־ הקונסולים בערי החוף שבהן אמור היה לבקר. מרקהיים הסתכסך עם דרומונד האי ועם תומס ריד (Read), השני בהיררכיה של הקונסוליה הבריטית בטנג׳יר. את ריד האשים בחילול כבודן של נשים ושל בנות יהודיות, ואת דרומונד האי—בהתנהגות בלתי־הולמת כלפי יהודים ובאיום, כי יביא למאסרם של הבעלים והאחים של הקורבנות אם יעזו להתלונן על ריד. היחסים ביניהם באים לידי ביטוי בהתכתבות מ־16 בספטמבר 1852 עד 2 ביוני 1855 בץ מזכיר האגודה הלונדונית, משרד־החוץ של בריטניה והנוגעים בדבר במרוקו. במכתב הראשון — האשמתו של מרקהיים, ובשני — תגובתו של ג׳והן דרומונד האי ודחיית ההאשמה. קשה לדעת מהי האמת.
תעודת 49
קטע ממכתבו של תמיסיונר מרקהיים לקפטן לאיארד בלונדון – על נשים ועל בנות יהודיות בסיכון
Tangier July 28 1854
Captain H.S. Layard, London My dear Sir
…Mr Reade is a wild young man, son of the late Sir Thomas Reade Consul General at Tunis. The report is that the poor Jews’ wives and daughters are at his mercy. Husbands and fathers are at the risk of being cast into prison if they venture to offer opposition, and I am even told that a young Jewish girl was in one occasion forcibly taken by two soldiers to his house, (signed) H. A. Markheim
תרגום
טנג׳יר 28 ביולי 1854
…תומס ריד הוא אדם צעיר ופראי. נשות היהודים ובנותיהם נתונות לחסדיו, בעלים ואבות בסכנת מאסר אם הם מגלים התנגדות. במקרה אחד נלקחה נערה יהודייה בכוח לביתו על־ידי שני חיילים…
אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)-אליעזר בשן
עמוד 124
אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)-אליעזר בשן
מג׳והן דרומונד האי לשר־החוץ של בריטניה — הכותב מכחיש את טענת המיטיונר מרקהיים שסגן־הקונסול ריד מחלל את כבודן של נשים ושל בנות יהודיות
Tangier, May 10 1855
The Right Honourable
The Earl of Clarendon K.G.G.C.B.
My Lord,
I have the honour to acknowledge the receipt of your Lordship’s despatch, N° 9, of the 18th ultimo, transmitting to me a copy of a letter from the Secretary of the Society for promoting Christianity amongst the Jews…
I am glad to perceive that the Society has withdrawn the charges brought against me by their missionary, under the conviction that they were unfounded; but I confess that, after an attentive perusal of Mr Layard’s letter, I am disappointed that the Enquiry has not taken place at Tangier as was proposed, for, in the first place, there is no mention made of the British Vice Consul, Mr Reade in Mr Layard’s letter, nor is there any withdrawal of the charges made against him, neither does the Society offer that reparation to myself which, under the circumstances of the case, I would submit to your Lordship, I am entitled to expect.
The charges and imputations which had been put forward by Mr Markheim against us, and which were made the basis of Mr Goodhart’s [6 מזכיר האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בין היהודים] representations, were, that we had committed generally practices “of a discreditable character”. Mr Reade was accused of violating the wives and daughters of the Jewish inhabitants. I was accused of tyrannical and arbitrary conduct towards the Jews, and it was insinuated in both the letters of Mr Markheim and Mr Goodhart that I had connived at an attempt of burglary upon Mr Markheim’s house, and of causing the husbands or brothers of the victims of Mr Reade’s lust to be imprisoned if they made any complaint against Mr Reade.
Now, my Lord, I am persuaded if any one of these charges had been corroborated in the Enquiry which had been proposed, Your Lordship would have immediately dismissed both Mr Reade and myself from Her Majesty’s service, and indeed public opinion would have required such a step…
I have the honour to be with the highest respect, My Lord Your Lordship’s most obedient very humble servant J. H. Drummond Hay
[FO 99/66]
תרגום תמצית התעודה
10 במאי 1855
מאשר קבלת המכתב מ־18 בחודש שעבר עם העתק מכתבה של מזכירות ־האגודה המיסיונרית הלונדונית׳. אני שבע רצון מן העובדה שהאגודה הנ״ל חזרה בה מההאשמות שהאשימני בהן המיסיונר והכירה בכך שאין להן כל בסיס. התאכזבתי לקרוא במכתבו של מר לאיארד שלא בוצעה חקירה בטנג׳יר כפי שהוצע, שכן אין במכתב אזכור של סגן־הקונסול ריד ואין חזרה מן ההאשמות שהועלו עדו, וכן אין האגודה מציעה פיצוי על ההאשמות שהאשימנו מר מרקהיים. מר ריד הואשם בחילול כבודן של נשים ושל בנות יהודיות, ואני הואשמתי כי איימתי על הבעלים ועל האחים של קורבנותיו של מר ריד שאם יתלוננו על מר ריד אגרום למאסרם. לו היו האשמות אלה מתאמתות בחקירה, היית מפטר מיד את מר ריד ואותי, ודעת הקהל אכן היתה מחייבת צעד כזה…
אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)-אליעזר בשן
עמוד 125
אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)-אליעזר בשן.
ילדת בת 7 נאנסת על־ידי בן־אחיו של מושל טנג׳יר
אונס של נערות ושל נשים יהודיות על־ידי בני מרום הארץ וכן על־ידי מוסלמים אחרים אירעו במרוקו במקומות שונים, בעיקר בעתות של מהומות והתנפלויות.
שלמה אבן וירגא, מחבר ׳שבט יהודה׳, כותב כי זמן קצר לאחר שהגיעו המגורשים לפאס ׳בא ערבי אחד, וראה נערה יפה מבנות ישראל, ולעיני אביה ואמה בא עליה והלך לו׳. בהמשך מסופר כי תקע בבטנה רומח כדי להורגה כי חשש שמא התעברה.
בפאס נאנסו בנות ונשים יהודיות בשנת שי״ח (1558). במכנאס בשנת תפ״ח (1728). ר׳ משה בירדוגו(1731-1679), שפעל במכנאס, כותב על אשה שבעלה הלך למדינת הים, והיא הלכה לבית שר העיר (מושל) של טנג׳יר ונאנסה על־ידו. לפי תשובת החכם היא נאמנת, כי העידו עליה שהיא אשה צנועה ושיצאה מבית השר בוכייה ובגדיה קרועים. על גוי שניסה לאנוס אשה יהודייה בביתה בפאס כתב ר׳ שאול ישועה אביטבול(1809-1739) שפעל בצפרו.״ לפי ידיעה שפורסמה בשבט תרמ״א (1881) עונתה יהודייה על־ידי אחד מקרוביו של מושל מחוז.
אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)–אליעזר בשן
עמוד 126