אלמנת התורגמן חיים סיקסו פונה לשגריר בריטניה במרוקו לקבלת עזרה
אלמנת התורגמן חיים סיקסו פונה לשגריר בריטניה במרוקו לקבלת עזרה
בקרב היהודים שהועסקו על־ידי הנציגויות הזרות בתפקיד תורגמנים היו משפחות שבהן עבר התפקיד מאב לבן לעתים כמה דורות, בהן משפחות אבנצור וסיקסו .(Sicsu)
חיים סיקסו הוא בן למשפחת תורגמנים בשירות הדיפלומטי בטנג׳יר. השגריר הבריטי דרומונד האי מינה אותו לפקיד בשגרירות הבריטית בעיר אצל הקונסול ריד (Reade) ב־1856, וכבר אז החל לעבוד כתורגמן במקום אביו דוד, שחלה ב־1866 בגיל 33 עדיין לא היה מעמדו ברור, ועלתה שאלת זכויותיו לפנסיה. האוצר בלונדון הודיע לו כי כדי לקבל פנסיה עליו להיות מצויד בתעודה מהשירות הציבורי civil servant ולשם כך, לפי החלטת האוצר מ־1859, עליו לעבור מבחן. הוא כתב , לדרומונד האי ב־5 במרס 1866, כי הוא מעדיף שלא להיבחן ולוותר על פנסיה. לפי מידע מ־19 בינואר 1872 הוא מכהן כבר 15 שנים בתפקיד זה, ועתה התפטר בגלל סכסוך. בשנות השבעים המשיך לעבוד כתורגמן, ומילא תפקידים שונים בשגרירות, ובהם הממונה על רכושה והמפקח על התיקונים בביתה. ב־1880 נלווה לביקורו של דרומונד האי אצל הסולטאן, וכשכולם כרעו לפניו הוא לא כרע. נפטר ב – 1894
אביו של חיים, דוד סיקסו, נזכר לראשונה ב־1829 כתורגמן לקונסוליה של פורטוגל. מ־1844 ועד פטירתו ב־25 במרס 1866 עבד בשירותה של השגרירות הבריטית בטנג׳יר. הוא זכה לאמונו של ג׳והן דרומונד האי. זה העריך את כישוריו והיה לוקח אותו למסעותיו ולפגישותיו עם הסולטאן ועם וזירים ודאג כי יחולו עליו כל הפריבילגיות כעל שאר אנשי הצוות, למרות היותו יהודי. דוד סיקסו גם ייצג אותו בפגישות עם אישי הממשל. ב־6 בנובמבר 1846 כתב דרומונד האי כי סיקסו מילא תפקיד בשליחותו למראכש ב־.1844 באותה השנה, לאחר שנפטר יצחק אבנצור, מונו שני תורגמנים על־ידי השגריר הבריטי: דוד סיקסו וחתנו אהרן אבנצור. יצחק סיקסו נזכר בינואר 1872 כתורגמן של קונסול אוסטריה. אברהם סיקסו כיהן כתורגמן של משלחת גרמניה בטנג׳יר, וכן של קונסול בלגיה שם בשנות השבעים והשמונים של המאה ה־19, וקיבל את אזרחות בלגיה ב־1888. הוא קיבל את פניו של לאופולד מלך הבלגים כאשר זה ביקר בטנג׳יר ב־.1900 אחיו יעקב מילא תפקיד זה אחריו עד פטירתו ב־.1907 דודו כיהן בתפקיד תורגמן לשגריר גרמניה במרוקו, ואחיו יחיא שירת את ספרד מגיל 20, בתפקיד תורגמן, ופרש ב־1876, לאחר חמישים שנות שירות. אהרן, לא ידוע הקשר המשפחתי בינו לאחרים, כיהן בתפקיד קונסול ספרד ברבאט, כפי שנזכר בתעודה מ־23 באוגוסט 1894. התעודה היא מתקופת שלטונו של הסולטאן עבד אלעזיז הרביעי.
Tangier 3rd September 1894
- E. Ernest Mason Satow Esq[uire] C. M. G.33 H. B. M's Minister Plenipotentiary May it please our Excellency
Your memorialist, widow of Haim Sicsu, most respectfully implores your kind offices on her behalf and her orphaned daughters. The death of her husband has left her penniless and without any resources whatsoever and she looks with confidence to your excellency as the Representative of H.B. Majesty in Tangier to use your kind influence in obtaining from H.M,s Government a pension for her, so that her declining days may not be made heavier and sadder by that of want.
Your memorialist begs respectfully to add, that her deceased husband and supporter was for 35 years Interpreter to the British Consulate which post was also held by his father before him for nearly half a century and that since the Portal agency has been established, he has had charge of and contributed in some degree to it's development. The fact that her husband died in comparative poverty and depended solely on his salary, go to prove that his career has been honorable and straight forward. Your memorialist feels it her duty to mention that her husband inherited from his parents a small property, but owing to the fact that his pay was just sufficient to maintain his family, it has had to be allowed to fall into decay and mortgaged, with the further burden left to her of paying interest, and the support of her young children; were it otherwise, she would not have had to be under the painful circumstance of soliciting your Excellency's good offices on her behalf.
Your memorialist trusts that the long and faithful services of her husband complied with the fact that he formerly accompanied the Ambassadors of H. B. Majesty to the Court of Morocco on many occasions, and on one with the late Sir William Green34 where he contracted his sickness from which he so long suffered and which contributed in a great measure to his death, will be taken into respectful consideration and that your Excellency whose charitable and generous feelings in the short time you reside amongst us are so well known will kindly recommend my petition to Her Majesty's Government and consider the widow in her great trouble.
For whom your memorialist will ever pray
Your Excellency's humble and most obedient Servant
S[igned] Mariam Sicsu
תקציר
טנג׳יר 3 בספטמבר 1894
מר א׳ סאטוב, המיניסטר [שגריר] של הוד מלכותה,
החתומה מטה, אלמנתו של חיים סיקסו, פונה לרצונו הטוב של הנמען למען בנותיה היתומות. פטירת בעלה הותירה אותה בלא פרוטה ובלא מקורות פרנסה, והיא מאמינה שהוד מעלתו, נציג ה״מ בטנג׳יר, יפעיל את השפעתו להשגת פנסיה מהממשלה כדי שבערוב ימיה לא תסבול מחסור.
החתומה מטה מבקשת להוסיף שבעלה המנוח שימש במשך 35 שנים תורגמן של הקונסוליה הבריטית, משרה שהיתה בידי אביו במשך יובל שנים. ומאז נוסדה סוכנות בנמלים, הוא תרם להתפתחותה. העובדה שהוא נפטר בעוני יחסי והיה תלוי במשכורתו בלבד מוכיחה שהתנהגותו היתה ללא דופי. בעלה ירש רכוש מועט מהוריו, אבל היות שמשכורתו הספיקה רק לקיום משפחתו, התנוון הרכוש ושועבד, ומוטל עליה העול של תשלום הריבית ופרנסת ילדיה. אילו היה המצב שונה לא היתה נאלצת לבקש את התערבותו של הוד מעלתו לטובתה.
השגריר הפנה את מכתבה לשר־החוץ, ותשובתו היתה שלילית. לדבריו, אין קרן להוצאה כזו(12 בנובמבר 1894
Sidney S. CORCOS – L’ÉCOLE ANGLAISE POUR FILLES DE MOGADOR
Sidney S. CORCOS
L’ÉCOLE ANGLAISE POUR FILLES DE MOGADOR
À la lumière de documents inédits et récemment découverts
La découverte de documents concernant l’Ecole Anglaise pour Filles juives de Mogador au Maroc (Ecole “Honneur et Courage”) jette une lumière nouvelle, intéressante et passionnante sur la gestion de cet etablissement, et sur la personnalité particulière de Stella Corcos qui le fonda et le dirigea. Elle nous renseigne également sur les visiteurs de la ville et de l’étranger qui s’y rendirent de marque à la fin du 19ème siècle et au début du 20ème.
La découverte de ces documents avait commencé par le dépouillement de lettres anciennes et d’autres papiers datant des années 1950. Dans l’une de ces lettres, il était signalé que Miss Florence (la fille de Stella) avait transmis deux “Livres d’Or”, propriétés de Stella et de l’École, à la “Anglo-Jewish Association” de Londres.
Note de l'auteur ;
- L’Anglo-Jewish Association a été créée en 1871 à Londres dans le but d’œuvrer à la défense des droits des juifs par des moyens diplomatiques. Ses objectifs et ses actions étaient identiques à ceux de l’Alliance Israëlite Universelle. L’Association s’activa dans le domaine de l’éducation dans les pays “non développés”. En plus de Mogador, elle gérait des écoles à Bagdad, Aden, Jérusalem (école Evelina de Roshchild) et ailleurs.L’un des premiers dirigeants de l’Association fut Claude Montefiore , qui était le cousin de Stella Corcos, elle-même issue de cette famille par sa mère, Rebeka Montefiore. (Voir "BRIT" 20 à propos de l’arbre généalogique des Corcos). Cette alliance familiale eut une grande importance sur la fondation de l’Ecole de Mogador et sur l’aide financière qu’elle reçut. En 1900, l’Association comptait 36 agences.
Cette information avait piqué ma curiosité, et je commençai à tenter de suivre les traces de ces “Livres d’Or” tout d’abord à l’occasion d’un de mes voyages en Angleterre, puis par des conversations téléphoniques et des courriers éléctroniques, mais en vain. Le seul détail important que j’avais réussi à éclaircir fut que les archives de l’Anglo-Jewish Association avaient été transférées à l’Université de Southhampton, et qu’il était probable que ceux de l’Ecole de Mogador s’y trouvaient aussi.
A ce stade, je décidai qu’il serait plus efficace de faire agir une personne qui se trouvait sur place en Angleterre et qui pourrait plus facilement entrer en contact avec les responsables concernés. Je m’adressai donc à l’une de mes parentes, elle aussi arrière-petite fille de Stella, et, après que je lui fis dûment comprendre l’importance de ces documents pour l’histoire de la famille et celle de Mogador, elle voulut bien s’atteler à la tâche.
Les résultats ne tardèrent pas à être obtenus: les Livres d’Or furent localisés à l’Université de Southampton, qui accepta de les photographier en micro-films et de nous les adresser.(4)
C’est ainsi que nous prîmes connaissance de deux “Livres de Visiteurs” de l’école depuis l’année de sa fondation en 1885, jusqu’à 1915, date proche de sa fermeture.
Le document comprend 69 pages qui contiennent des remarques des visiteurs, leurs commentaires sur la façon dont l’Ecole était dirigée, leurs impressions à propos des élèves, de l’équipe enseignante, et de la directrice Stella Corcos.
Il semble que seuls les visiteurs importants aient été invités à noter leurs commentaires lors de leurs visites officielles et à signer le Livre d’Or. Du moins est-ce mon impression basée sur les dates des visites, les noms des signataires et leurs titres (voir table des visiteurs en Annexe 14).
En tout, 79 visites sont détaillées dans les deux Livres (mais plus de 79 visiteurs, puisque souvent c’étaient des délégations entières qui arrivaient, dont seul le chef était invité à signer). Parmi elles, des visites réitétées de personnalités occupant des postes officiels, comme par exemple le Consul de France qui était revenu quatre fois, le Consul d'Italie trois fois, les Consuls d'Espage et des Etats Uni deux fois.. Cependant, à la lecture des textes, on s’aperçoit que plusieurs d’entre eux signalaient qu’ils étaient revenus plusieurs fois sans que leur passage ait été marqué par une signature sur les Livres d’Or (voir par exemple les remarques du directeur administratif du Consulat de France (Annexe 3) . On peut en conclure que toutes les visites officielles n’étaient pas systématiquement recensées sur les Livres.
De même, le Consul britannique Broome indique (Annexe 10) que des fonctionnaires du consulat avaient visité l’Ecole cinq fois entre les années 1888 et 1910.
La plupart des textes sont écrits en anglais, quelques uns en français, et une minorité en italien, en allemand, et en espagnol. Ceci ne fait que confirmer la nature internationale de la ville de Mogador, qui avait été un centre de commerce et un port de négoce avec l’Europe depuis le 18ème siècle jusqu’au début du 20ème.(5)
Une partie des visiteurs de l’Ecole étaient les consuls des Grandes Puissances accrédités à Mogador (en tout, 25 consuls et vice-consuls; certains parmi eux étaient des visiteurs qui revenaient pour la seconde fois en provenance du reste du Maroc, tels un journaliste de Tanger, ou un consul de France à Casablanca en vacance). Par ailleurs, des personnalités importantes qui visitaient l’Ecole travaillaient dans la ville, présidents de la Communauté Israélite, directeurs d’écoles et maîtres. Même de l’étranger arrivaient des éducateurs et des directeurs d’établissements, dont les remarques sont particulièrement intéressantes.On trouve enfin des missionnaires anglicans qui exerçaient dans la ville (voir ci-dessous et Annexes).
Une partie des noms de visiteurs et des textes est indéchiffrable, à cause de l'écriture illisible et des signatures compliquées.
En annexe 14 est détaillée la liste des visiteurs dont les noms et les fonctions ont pu être déchiffrés de façon complète ou partielle.
Il faut souligner qu’aucune personnalité rabbinique n’a signé le Livre d’Or (mais il se pourrait que certains rabbins aient visité l’Ecole). On peut supposer que l’Institution rabbinique de la ville était opposée à l’idée même d’une école pour filles juives. Cette même Institution avait émis des réserves lors de la fondation des écoles de l’Alliance en général, et des écoles pour filles en particulier, à cause de leur orientation “laïque”. Cependant, lorsque les écoles pour filles ont commencé à fonctionner, les parents et les rabbins se résignèrent, car ils constatèrent que les filles recevaient une formation professionnelle, (et surtout qu’elles n’allaient pas dans les écoles de missionnaires). En effet, le but initial de la fondation de l’Ecole Anglaise était de détourner les filles juives (généralement issues de milieux pauvres) de la tentation de s’inscrire dans les établissements de la Mission anglicane qui avait elle-même ouvert ses portes à Mogador.
En 1876, 30 juifs étudiaient dans l’école de la Mission (6). D’après les informations du professeur Bashan(7) l’Ecole anglaise réussit à en retirer 32 filles en 1885.
Les notations du Livre d’Or nous offrent des renseignements precieux sur l’Ecole, et nous permettent de suivre ses activités, d’observer son évolution, la façon dont elle a été dirigée, les matières qui y étaient enseignées, l’ambiance générale qui y règnait…On y apprend la façon dont les élèves étaient habillées, les noms des maîtresses, et même l’apparence des classes, et enfin la personnalité particulière de Stella Corcos.
L’un des premiers à avoir visité l’Ecole, “cinq mois après son ouverture” fut Meyer Corcos (8) qui était Consul général des Etats-Unis d’Amérique à Mogador (voir Annexe 11). C’est ainsi que nous apprenons que l’ouverture de l’Ecole eut lieu au mois de juillet 1885. Dès ce premier témoignage, nous sommes impressionnés par son bon fonctionnement aussitôt après son inauguration.
Les remarques des visiteurs montrent qu’il régnait à l’Ecole une athmosphère d’ordre et de propreté, et que les élèves étaient vêtues avec soin. On y souligne que les classes avaient un aspect “conforme à leur destination” (il faut noter qu’au début l’Ecole occupait un des étages du domicile privé de Stella).
Les visiteurs rendent compte de la bonne ambiance qu’on y sentait, de l’évidente satisfaction manifestée par les élèves qui y apprenaient avec intérêt et dans la joie, tout en étant sérieuses et appliquées. Les élèves semblaient sûres d’elles-mêmes, intelligentes, bien éduquées. Bref, une réussite pédagogique.
D’après ces témoignages, on apprend que les matières enseignées étaient: l’histoire, la géographie, la grammaire, la littérature, la culture générale, l’arithmétique, la lecture et l’écriture, l’anglais, le français, la traduction, le chant, la couture, le piano et le théâtre (9) (voir annexe 6: le témoignage de Mayden, le vice-consul britannique qui decrit la représentation théâtrale à laquelle il a assisté à l’Ecole).(10)
La majorité des cours étaient dispensée en langue anglaise, qui n’était pas la langue maternelle des élèves. Une partie des visiteurs s’en émerveillait, tout en soulignant la difficulté que devaient éprouver les petites filles à se confronter à quatre langues: Anglais, Français, Judéo-arabe et Arabe. (Annexe 2)
Stella Corcos s’obstinait à ne parler qu’anglais et avait l’habitude de dire à son entourage – même aux arabes – qu’ils se devaient d’apprendre cette langue.
Presque tous le visiteurs expriment leur admiration pour l’Ecole et ses classes. Un directeur d’école d’Angleterre écrit: “Ce n’est pas seulement des Iles Britanniques que viennent les bonnes choses; il y a encore un espoir pour Mogador” .(Annexe 7)
Nous apprenons qu’une méthode d’enseignement “excellente et avancée” est appliquée, qui encourage les élèves à penser par elles-mêmes. Ce sont les remarques des visiteurs qui viennent pour la seconde ou la troisième fois qui sont les plus éloquentes, car elles mettent en évidence les progrès des élèves, et le perfectionnement de l’Ecole d’année en année.
Le directeur de l’Alliance Israelite écrit que l’Etablissement peut avantageusement se comparer aux meilleures écoles de l’Alliance du Maroc. Les visiteurs en provenance d’Angleterre, et parmi eux des éducateurs, constatent que l’Ecole de Mogador est d’une qualité supérieure à ses équivalents anglais, et que le niveau des filles égalait, et parfois dépassait celui de leurs condisciples d’Angleterre (voir les témoignages des délégués des Iles Britanniques en Annexes 8, 9, et 12). Le représentant de l’Anglo-Jewish Fondation écrit qu’il rendra compte à ses supérieurs et aux autorités britanniques de l’excellence de l’Ecole.
Le ministre de France au Maroc (ambassadeur) va même jusqu’à écrire que l’établissement est “un trésor pour tous les amoureux de la Civilisation”. Un autre déclare que l’Ecole est “un grand pas vers le Progrès”. Le consul italien Saroussi conclut ses propos en disant que les élèves ont obtenu des résultats remarquables dans trois domaines: la discipline, la présentation, et le savoir.
Mais par dessus tout, il faut souligner l’importance des témoignages des visiteurs qui mettent en avant le rôle de l’Ecole dans la vie de Mogador. Certains y voient un gain pour la ville entière; d’autres y apprécient l’apprentissage des filles pour leur futur fonctions de “mères et d’épouses fidèles et aimantes”, des femmes possédant une bonne instruction qui leur permettra de s’insérer dans la société et de gagner leur vie honorablement.
C’est ainsi que d’après un rapport de 1907, deux élèves furent employées comme secrétaires par les vice-consuls d’Angleterre et d’Autriche (11).
L’ensemble des visiteurs de l’Ecole, présidents de la Communauté juive, diplomates, éducateurs, missionnaires, journalistes ou simples passants, tous rendent hommage à la personnalité de la directrice, à son rôle essentiel dans la réussite de l’établissement qu’elle avait créé. Ils ne ménagent pas leurs louanges pour souligner l’étonnante réussite du projet éducatif de Stella Corcos.
Cela nous permet de mieux connaître la personnalité et l’action de cette femme si active.
On voit se dessiner le personnage d’une femme charismatique, énergique, au comportement affable, éducatrice émérite et brillante, “une professionnelle étonnante de l’enseignement”, qui faisait preuve d’une grande patience et d’une persévérance hors pair pour consacrer sa vie à cette Ecole. Elle était adorée par ses élèves qui lui exprimaient leurs sentiments de respect, d’affection et de fidélité.
En 1904, l’époux de Stella, Moses Corcos mourut à l’âge de 59 ans. Il était lui-même une personnalité éminente, l’un des grands commerçants de la ville. Stella demeura seule avec ses six enfants qu’elle éleva, tout en continuant à diriger l’Ecole et à gérer avec succès les affaires de son défunt mari.
Mais Stella n’était pas la seule à faire l’objet des éloges des visiteurs. Le reste de son équipe est également félicité dans le Livre d’Or: les filles de Stella, Miss Winnie et Miss Florence (non citée), qui enseignaient à l’Ecole, ainsi qu’une autre maitresse du nom de Miss Duran font l’objet d’éloges nombreux, de même que Miss Beck, une anglaise qui s’était installée à Mogador en tant que nurse, dont on souligne les indéniables qualités pédagogiques.
Il est intéressant de citer la visite de Baldwin le 23 mai 1888 (voir Annexe 2) qui était arrivé à Mogador la même année en tant que missionnaire chargé de fonder une antenne de l’”Association du Sud” dans le but de convertir les juifs au christianisme (12). Après sa visite, il manifeste son admiration pour l’Ecole, bien que l’une des raisons de sa fondation était d’empêcher les filles de fréquenter les écoles de la Mission. Il termine son témoignage en écrivant (à l’intention de Stella): “que le Dieu d’Abraham, d’Isaac, et de Jacob vous bénisse”
De même le missionnaire Zerbib (voir Annexe 13) visita l’Ecole. Il était citoyen français originaire d’Algérie et s’était installé à Mogador en 1875 afin d’y mener ses activités de conversion et de diriger l’école des missionnaires de la ville (13). Plus tard, il deviendra le chef de la délégation des Missions au Maroc. (Il convient de rappeler que la Mission obtint à Mogador des résultats quasi insignifiants par rapport aux efforts déployés par les missionnaires).
En conclusion: Ce Livre d’Or éclaire d’une lumière nouvelle le fonctionnement et le rôle de l’Ecole de filles “Honneur et Courage” qui a exercé ses activités pendant 30 ans à Mogador à la fin du 19ème siècle et au début du 20ème.
L’Ecole fait l’objet des plus grands éloges de la part des représentants des Grandes Nations, anglais, français, italiens, espagnols, autrichiens et américains. La Communauté juive et ses institutions éducatives se joint à ces compliments. Mais les instances rabbiniques officielles s’abstiennent de noter leurs impressions dans le Livre d’Or.
L’Ecole a survécu aux périodes de marasme économique qu’a connues la ville de Mogador, au début de son déclin en tant que port prospère et proéminent du Maroc, et à la fin de l’ère des “Marchands du Roi”(13). Même pendant les années de famine et d’épidémies (14) l’Ecole a réussi à se maintenir. L’entrée des Français et le Traité du Protectorat de 1912 ne parvinrent pas à l’ébranler.
C’est ainsi que cette Ecole a continué à prospérer jusqu’en 1915. Elle a laissé son empreinte sur des générations de filles juives et a contribué à élevé le niveau éducatif de la ville en général et de sa communauté juive en particulier.
AUX LECTEURS: Je lance un appel à tous les originaires de Mogador qui pourraient donner un témoignage personnel (oral ou par écrit) sur les écoles anglaises de la ville, ou sur les écoles en général. Toute personne désireuse de transmettre des documents ou des photographies est invitée à prendre contact avec moi par l’entremise de la revue “BRIT”.
נספחים אודות פעילותה של סטלה קורקוס – סידני קורקוס
נספח מס' 1 Annexe 1
ביקורו של לקוסט (Lacoste) הקונסול הצרפתי
Je me fais un plaisir de déclarer que j’ai emporté de la visite que j’ai faite à l’école dirigée par Mrs. Corcos, l ímpression la plus favorable.
Je n’ai que des éloges à faire pour la bonne tenue des élèves, et la méthode d’enseignement adoptée par la maîtresse me paraît très simple et de nature à frapper l’esprit des enfants.
On ne saurait trop louer le zèle de Madame Corcos, son énergie et sa patience.
Elle a accompli une oeuvre de civilisation et à ce titre elle mérite les encouragements et les félicitations de tous.
Mogador le 5 Août 1885
Le Consul de France
- Lacoste
נספח מס' 2
Annexe 2
ביקורו של בלדווין E.J.Baldwin המיסיונר האמריקאי
It is with pleasure I record the decidedly favorable impression I received of Mrs. Corcos School for Jewish girls in Mogador on the occasion of a recent visit. I regard her success as truly wonderful in view Of her work being carried on in a language which is not the native tongue of her scholars. To both teach them the language in which alone their studies are conducted and to so acquaint them with the rudiment of knowledge, in so short a time, sufficiently her talents and methods.
Her difficulties have been and are exceptionally great and must be taken into account in weighing the success she has achieved.
As a fellow countryman of Mrs.Corcos it is with pleasure that the methods of teaching that have, in this school, proved so efficient are American, and are evidently well adapted to the quick perceptive powers that she speaks of finding in these native children. It is evident that the help and blessing of the god of her fathers, of Abraham, Isaac, and Jacob, is with her. May it so continue and increase!
Mogador, May 23d 1888
E.J. Baldwin
American Missionary
נספח מס' 3 Annex 3
ביקורו של Maggian המנהל האדמיניסטרטיבי של הקונסוליה הצרפתית במוגאדור
Depuis mon arrive a Mogador j'ai eu a différentes reprises, l óccasion de visiter l'école si intelligemment dirige par Madame Corcos et j'ai toujours emporte de nos visites une excellente impression tant au point de vue de l'ínstruction des élèves, que de leur bonne tenue. Non seulement Mme Corcos mérite les divers témoignages de satisfaction qui lui sont soumis dans ce livre, mais elle a aussi, a mon avis, des droits réels a la reconnaissance de toute la communaute 'Israelite de Mogador pour les sacrifices qu’elle impose dans le but de secourir et de venir en aide .aux nombreux enfants necessiteux qui sont confie a sa
Le 19 Novembre 1888
Maggian
Gérant du Consulat de France
נספח מס' 4
Annexe 4
ביקורו של ג'. בנשימול , מנהל בית הספר "כל ישראל חברים" במוגאדור.
Dan l ápres-midi d"hier 'jái assiste'aux examens qui ont eu lieu a l'école que dirige Madame Corcos.
J constate'avec une agréable plaisir que les élèves ont bien répondu a toutes les questions qui leur ont été' posées' sur toutes les matières du programme.
Je n'ai pas e'te'moins frappe de la propreté et de la bonne tenue des élèves. Aussi, c ést avec une véritable satisfaction que je félicite sincèrement Madame Corcos des brillants re'sultas qu'elle a obtenus.
Mogador, le 24 Mars 1893
- Benchimol
Directeur de lEcole de L'Alliance
Israelite Universelle a Mogador
נספח מס' 5
Annexe5
ביקורו של רקטור וויטוואל מאנגליה
I visited Mrs. Corcos School on Nov.23 and I was very much surprised to find such an institution here in Mogador. The children were very neat and clean in their personal appearance, their work in their books very exact and tidy and from a short general paper that I set the two head classes they have a very considerable knowledge of English and other subjects. They must have been well taught to produce such results.
December 8 1900
Joseph Jacob
Rector of Whitwell
נספח מס' 6
Annexe 6
ביקורו של סגן קונסול בריטניה מיידן (Madden)
Mrs. Corcos's school gave a very successful entertainment in Mogador on Thursday evening Augt.31st .The room was prettily decorated and a stage was created for the performance, which included piano playing ,songs and recitation, and the children play "Cinderella". The piano solos were by the elder pupils who have been taught by Miss Beck. The younger children entered very heartily into the spirit of the songs and recitations which were all in English, apparently quite grasping their meaning the play was cleverly rendered by the children who knew their parts to perfection: The principal actors being two little girls Miss Reina Bensaude and Miss Viva Corcos who took the parts of "prima"and "Cinderella" Respectively, with much ability. The behavior of the children on and off the stage was excellent and great credit is due to Mrs. Corcos and Miss Beck for this happy result, witch was the outcome of much untiring labour. The entertainment was very much enjoyed by a large and appreciative audience.
Mogador Augt. 1902
Archibald M. Madden
British Vice-Consul
נספח מס' 7
Annexe7
ביקורו של לוגן ( (Loganמנהל ב"ס בדבלין (אירלנד)
As a teacher myself I'm interested in education. Have had the great pleasure in visiting these school, testing the question on certain subjects and listening theirs intelligent answering.
All good things do not come from the British Isles. There is a chance yet for Mogador.
Aug 13, 1910
J.Logan
Principal
Rodlemins College
Dublin
נספח מס' 8
Annexe8
ביקורה של משלחת מלונדון (אנגליה) ודבלין (אירלנד)
On Aug. 27 th I had the pleasure of visiting the Jewish school for
Girls in Mogador. The work done in different classes seemed to me quite excellent so in some respects superior as that which is found in our English Elementary Schools .Evidently these schools must be exercising a valuable influence for good in this city.
George Gardner
Vicar of All Saints: Cheltenham & Vice
Chairman of the Cheltenham
George Ohlson –of the Livery of the City of
London.
William Cheras-Roche Dublin, Ireland
נספח מס' 9
Annexe 9
ביקורו של ג'ונסטון ((Johnstone סגן הקונסול הבריטי במוגאדור
I visited the school of the Anglo Jewish Association which is under the superintendence of Mrs. Moses Corcos in this town. My visit having taken place on August 4 Th. I put questions to the pupils and heard them at their studies. It appeared to me that the knowledge displayed by the pupils would compare favorably with that displayed by the majority of pupils of a school of a similar size in England.
The pupils possessed a good English pronunciation, spelt well, and had an excellent idea of English History, both political and constitutional and a surprising grasp of Geography.
British Consulate
Mogador
11 Oct. 1910 H.B. Johnstone
British Vice Consul
נספח מס' 10 Annexe
ביקורו של ברום (Broome) סגן קונסול בריטניה בקזבלנקה
Our visit to Mrs. Corcos School for young girls of the Jewish community of Mogador has given us great pleasure.
We were surprised at the high standard of general knowledge displayed by the girls whom we examined and can but endorse the commentatory reports made in 1885,1886,1891,1902 and 1910 by successive British Consular officers at Mogador.
The self devotion and perseverance of Mrs. Corcos ,her daughters and Miss Beck in their efforts to educate and enlighten the girls of the Jewish community have had moral results witch are beginning to be felt in this town.
Mogador, November 26th 1915
R.H. Broome
British Vice Consul
Casablanca (on leave)
נספח מס' 11
Annexe 11
ביקורו של מאיר קורקוס קונסול ארה"ב במוגדור
This is to certify that I have had the pleasure of visiting today the girl's English school of this town under the headship of Mrs., Corcos and consider it my duty to declare that the progress noted in the five months that this institution is in existence is most satisfactory; I have been much pleased with the singing, sewing, reading, writing, and the general education shown by the scholars, leading them to be faithful wives and affectionate mothers.
This establishment and that of the boy's Jews school in this town, which is mainly supported by the board of London Jews, of which several boys have, thought the education imported to them, found them honest living in England and abroad, foretell that the growing generation will be truly ranked a civilized one, as proved by the intelligence of the learns and the method of instruction adopted by their teachers.
Mrs. Corcos deserves all praise and the institution all possible support from those who love education.
Meyer Corcos
U.S. Consular Agent
Mogador 12 December 1885
נספח מס' 12
Annexe 12
ביקורו של ארנסט גולנץ מלונדון
This morning I paid a visit to the school of the Anglo-Jewish Association in Mogador. I was very much impressed with all I saw.
The stack of education amongst the Jewish children here has been a revelation tough from what I have seen, the knowledge display is greatly in excess of that in the English Elementary schools in London.
The general knowledge is of a very high standard while the history, geography writing compares …………. Favorably with children in the English schools of …………… ……..
The discipline also is very good. The children seem interested in all their work.
3 November 1910
Ernest M. Gollancz
נספח מס' 13
Annexe 13
ביקורו של המיסיונר זרביב (Zerbib)
Ayant visite pour la première fois cet etablissment scolaire de Mrs. Corcos, j'ai eu la satisfaction de constater que les élèves ont réalise de réel progrès, grâce au zèle et au dévouement de la directrice. En félicitant Mrs. Corcos et miss Durand des résultants quelles ont obtenues je les engage a persévérer dans la tache civilatrice qu'elles se ont imposes avec patience.
"Be strong and of a good courage, be not afraid neither be thou dismayed, for the Lord thy God is with thee. Josh I/9
Mogador 2 Aout 1886
T.E. Zerbib
סידני ש. קורקוס בית הספר האנגלי לבנות במוגדור – סטלה קורקוס
סידני ש. קורקוס
בית הספר האנגלי לבנות במוגדור
לאור גילוי מסמכים בלתי ידועים עד כה
גילוי מסמכים העוסקים בבית הספר היהודי-אנגלי לבנות "כבוד ואומץ" ( Honneur et courage ) בעיר מוגדור שבמרוקו, שופך אור חדש, מעניין ומרתק על התנהלותו של בית הספר, על אישיותה המיוחדת של סטלה קורקוס אשר הקימה וניהלה את בית הספר, על אישים בולטים בחיי העיר מוגדור ועל מבקרים מעניינים , בשלהי המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20.
גילויים של המסמכים האמורים החל מעיון במכתבים ומסמכים ישנים. באחד המכתבים משנות החמישים צויין כי הגברת פלורנס קורקוס – בתה של סטלה – העבירה לידי "ברית אחים" או "הברית האנגלו-יהודית" בלונדון (Anglo Jewish Association שני ספרי אורחים (Log books) שהיו שייכים לסטלה ולבית הספר.
סקרנותי גברה והתחלתי להתחקות אחר הספרים. תחילה בעת ביקור שערכתי באנגליה ובהמשך באמצעות טלפונים ודואר אלקטרוני אולם ללא הצלחה. פרט אחד שכנראה היה חשוב ושאותו הצלחנו בכל זאת לדלות, היה שכל הגנזך של "ברית אחים" הועבר לאוניברסיטת סאוסהמפטון ויתכן שהיומנים נמצאים שם. .
בשלב זה החלטתי שיהיה יעיל יותר להפעיל אדם הנמצא באנגליה והיכול ביתר קלות ליצור קשרים עם הגורמים הנוגעים בדבר. פניתי לאחת מקרובות משפחתי המתגוררת באנגליה, גם היא נינה של סטלה קורקוס, ולאחר שהרציתי בפניה על חשיבות המסמך לחקר המשפחה וההיסטוריה של מוגדור וכך, היא נרתמה למשימה.
התוצאות לא אחרו לבוא והיומנים אמנם נתגלו באוניברסיטת סאוסהמפטון שהסכימה להכין מיקרו פילים מן הספרים ולשלחו אלינו.
ואכן נתגלו לפנינו שני ספרי יומן של המבקרים בבית הספר משנת יסודו ב- 1885 ועד קרוב לסגירתו ב-1915.
המסמך מכיל 69 עמודים בהם מופיעים הערותיהם של המבקרים בבית הספר, התרשמותם על דרך תיפקודו, על התלמידות ועל המנהלת סטלה קורקוס וצוותה.
כנראה שאפשרו רק למבקרים חשובים ובביקורים רשמיים לכתוב בספר המבקרים ולחתום בו. זאת התרשמותי על פי תאריכי הביקורים, שמות החתומים בספר והתואר שלהם (ראה טבלת המבקרים נספח מס' 14).
סה"כ מפורטים בשני היומנים, 79 ביקורים (אבל יותר מ- 79 מבקרים מכיוון שלעיתים ביקרו משלחות שלמות ורק אדם אחד כתב בשמם בספר) בהם גם של ביקורים חוזרים של בעלי תפקידים רשמיים. למשל הקונסול הצרפתי חזר וביקר ארבע פעמים בבית הספר. הקונסול האיטלקי שלוש פעמים וקונסול ספרד וארה"ב ערכו שני ביקורים חוזרים. אולם מהקריאה בטקסטים מסתבר שחלק מהמבקרים ציינו שהם ביקרו מספר פעמים בבית הספר (ראה כדוגמא את הערותיו של המנהל האדמיניסטרטיבי של הקונסוליה הצרפתית (נספח 3) אך, הדבר לא בא לידי ביטוי בספר המבקרים, כך שניתן להסיק שלא בכל ביקור כתבו בספר המבקרים.
הערת המחבר : " ברית אחים" Anglo Jewish Association נוסדה – 1871 בלונדון והיא שמה לה למטרה לפעול למען זכויות ליהודים והגנה עליהם באמצעים דיפלומטיים .מטרותיה ופעולותיה של האגודה היו למעשה כשל זו של כי"ח (Israelite Universelle Alliance ). האגודה פעלה בתחום החינוך בארצות "לא מפותחות" .פרט לעיר מוגדור היו לאגודה בתי ספר בבגדאד ,עדן, ירושלים (בית ספר אולינה דה רוטשילד) ועוד. אחד ממנהליה הראשונים של האגודה היה קלוד מונטפיורי (Claude Montefiore) שהיה בן דודה של סטלה קורקוס בשל היותה אף היא ממשפחת מונטפיורי דרך אימה רבקה מונטיפיורי. (ראה "ברית" 20 על אילן היוחסין של משפ' קורקוס) לעובדה זו הייתה השפעה בהקמת בית הספר במוגאדור ובסיוע הכספי שהוא קיבל. ב-1900 היו לאגודה כבר 36 סניפים .
רוב הטקסטים כתובים בשפה האנגלית חלקם בצרפתית ומיעוטם באיטלקית, גרמנית וספרדית, עובדה הממחישה את אופייה הבינלאומי של העיר מוגדור ולהיותה למרכז מסחרי ולנמל סחר עם אירופה החל מהמאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20.
חלק מהמבקרים בבית הספר הם קונסולים של המעצמות שנציגיהם ישבו במוגדור (סה"כ ביקרו 25 קונסולים וסגני קונסולים שחלקם, הם אותם אישים בביקורים חוזרים או כאלו שהגיעו מחוץ לעיר (עיתונאי מטנג'ר, ומקזבלנקה קונסול צרפתי בחופשה) .כמו כן, אישים בולטים שביקרו או עבדו בעיר, ראשי הקהילה היהודית, מנהלי בתי ספר ומורים, ויש לציין שגם הגיעו מבקרים, מחנכים ומנהלי בתי ספר מחו"ל שהערותיהם מעניינות במיוחד, ואפילו מיסיונרים שפעלו בעיר (ראה בהמשך ובנספחים).
חלק משמות המבקרים והטקסטים לא ניתן לפענח, מכיוון שכתב היד קשה לפענוח או בלתי קריא בייחוד כשמדובר בחתימה אישית.
בנספח מס' 14 מפורטת רשימה של מבקרים ששמותיהם ותפקידיהם ניתן היה לפענוח באופן מלא או חלקי.
יש לציין שאף אישיות רבנית אחת לא חתמה בספר האורחים (אבל יתכן שביקרה בבית הספר). יש להניח כי הממסד הרבני בעיר התנגד לעצם הרעיון של הקמת בית ספר לבנות יהודיות. הממסד הרבני הסתייג בתחילה גם להקמת בתי הספר של "כל ישראל חברים" בכלל ולבנות בפרט בשל אופיים ה"חילוני". אולם כאשר בתי הספר לבנות החלו לפעול השלימו עם כך ההורים והרבנים מכיוון שאילו קבלו חינוך שהכשיר אותן למלאכות ומהחשש שיגיעו לבתי הספר של המיסיון. ואכן יש לציין שמטרתו המקורית של הקמת בית הספר הייתה להציל בנות יהודיות, בדרך כלל מבתים מעוטי אמצעים, מהמיסיון האנגליקני שפיתה אותן לבוא ללמוד בבית ספר לבנות שהקים במוגדור.
ב- 1876 למדו בבית הספר של המיסיון 30 יהודים ולפי ידיעה מ- 1885 , מציין פרופ' בשן, הצליח בית הספר להוציא 32 בנות מידי המיסיון .
הרישומים בספרי המבקרים פותחים לנו צוהר נדיר על בית הספר ולמעשה מאפשר לנו לעקוב אחר הפעילות בו, על התקדמותו, על אופן ניהולו, השיעורים והמקצועות הנלמדים, האווירה ומצב הרוח, הופעת התלמידות, שמות המורות ואפילו המראה הפיזי של הכיתות ולבסוף על אישיותה המיוחדת של סטלה קורקוס.
אחד האישים הראשונים שביקר בבית הספר "חמישה חדשים לאחר פתיחתו" הוא מאיר קורקוס שהיה קונסול כללי של ארה"ב במוגדור (ראה נספח מס' 11), כך אנו למדים שיום פתיחתו של בית הספר היה בחודש יולי 1885. כבר מעדות זו אנו מתרשמים על תפקודו הטוב של בית הספר מראשית דרכו.
הערות המבקרים מלמדות על הנהגת משטר של סדר וניקיון מופתיים בבית ספר, על התלמידות הלבושות בקפידה ואפילו על מראהן הפנימי של הכיתות שהיו מסודרות ו"מתאימות לתפקידן". (יש לציין שבתחילת דרכו פעל בית הספר באחת מקומות ביתה הפרטי של סטלה)
המבקרים מדווחים על האווירה טובה השורה בבית הספר, על כך שהתלמידות נהנות להיות במקום, שהן לומדות מתוך רצון וחדווה ומגלות עניין ורצינות בלימודיהן. התלמידות מפגינות בטחון עצמי ופיקחוּת, התנהגותן מצוינת וניכר עליהן שהן מקבלות חינוך מצוין.
מעדויות המבקרים עולה כי המקצועות הנלמדים בבית הספר הם: הסטורה, גיאוגרפיה, דקדוק, ספרות, השכלה כללית, אריתמטיקה, קריאה וכתיבה, אנגלית, צרפתית , תרגום, שירה, תפירה, לימודי פסנתר ודרמה (ראה נספח 6 : עדותו של מיידן, סגן הקונסול הבריטי המספר על ההצגה שראה בבית הספר).
הערות המחבר : ידוע לי שביתה השנייה של סטלה, מיס פלאו (שאינה מוזכרת במסמכים אלו), שימשה אף היא כמורה לתפירה ולציור והייתה אומנית בזכות עצמה. היא הייתה ציונית נלהבת אשר תרמה את כל רכושה, שכלל אדמות רבות בעיר אגדיר, לסוכנות היהודית ולמדינת ישראל. היא הייתה ציונית אקטיביסטית ובפרוץ מלחמת העצמאות עמדה ללא פחד, מול השגרירות הבריטית בקזבלנקה בהפגנת יחיד. לימים היא עלתה לארץ, חיה בירושלים ונקברה בהר הזיתים בירושלים.
. פרופ' יוסף שיטרית ציין בפני שעל פי מחקרו, סטלה קורקוס הייתה הראשונה שעשתה והפעילה תיאטרון יהודי במרוקו.
יש לציין שרוב הלימודים התנהלו בשפה האנגלית שלא הייתה שפת האם של התלמידות. חלק מהמבקרים התפעלו מעובדה זו וציינו את הקושי שהיה לתלמידות (נספח מס' 2) שלמעשה התמודדו עם ארבע שפות : אנגלית ,צרפתית, ערבית יהודית וערבית.
סטלה קורקוס התעקשה לדבר רק אנגלית ונהגה לומר לסובבים אותה ואפילו לערבים עמם הייתה בקשר, שעליהם ללמוד את השפה האנגלית.
כמעט מכל עדות של המבקרים בביה"ס ניכרת ההתלהבות וההתפעלות מבית הספר ומהכתות. (ראה נספחים מצורפים).
מנהל בית ספר מאנגליה כותב: "לא כל הדברים הטובים מגיעים (רק) מהאיים הבריטיים, יש עדיין תקווה למוגדור". (נספח מס' 7)
אנו למדים שמופעלת שיטת לימוד "מצוינת ומתקדמת" הממריצה את התלמידות למחשבה עצמית שאותה מיישם בית הספר. מעניינות במיוחד ההערות של המבקרים פעם שנייה או שלישית בבית הספר, מפני שהן מצביעות על הישגיהן של התלמידות ועל ההתקדמות המרשימה של בית הספר משנה למשנתה.
מנהל האליאנס מציין שבית הספר יכול להתמודד עם טובי בתי הספר של כי"ח במרוקו. המבקרים המגיעים מאנגליה, ביניהם אנשי חינוך, קובעים שבית הספר במוגדור, עולה ברמתו על בתי ספר דומים באנגליה ושרמת התלמידות אינה נופלת ואף עולה על אלו של תלמידות מקבילות להן (ראה את עדותם של חברי המשלחת מהאיים הבריטיים , נספח מס' 8 ונספח 9 ו- 12). נציג "אגודת אחים" מאנגליה כותב שהוא ידווח לשליחיו ולשלטונות באנגליה על הצטיינותו של בית הספר.
מגדיל לעשות, השר הצרפתי במרוקו הכותב שבית הספר הינו "נכס לכל אוהבי הציוויליזציה", אחר כותב שבית הספר הינו "צעד גדול לעבר הקדמה". הקונסול האיטלקי סרוסי, מסכם את דבריו באומרו שהתלמידות השיגו הישגים מרשימים בשלושה תחומים: המשמעת, ההופעה, והידע.
מעל לכל, חשובות הערותיהם של מבקרים רבים בקשר לתרומתו העצומה של בית הספר לעיר מוגדור. יש מי שמציין את בית הספר כיתרון או רווח גדול לעיר, אחר מציין את תועלתו הגדולה לעיר, ויש מי שציין את ההכנה הנפלאה שהבנות קיבלו לקראת הפיכתן "לאימהות ולנשים נאמנות ואוהבות", נשים בעלות השכלה טובה המכינה אותן לקראת השתלבותן בקהילה וליכולת להתפרנס בכבוד.
ואכן לפי דיווח מ- 1907 הועסקו שתי תלמידות בפקידות על ידי סגני הקונסוליה של בריטניה ואוסטריה.
מגוון האנשים המבקרים בבית הספר, ראשי הקהילה היהודית, דיפלומטים, אנשי חינוך, מיסיונרים, כתבים וסתם מבקרים, כולם מזכירים את אישיותה של המנהלת סטלה ותפקידה המכריע בהצלחתו של בית הספר, אותו היא הקימה ומנהלת ויש היוצאים מגדרם על מנת לשבח ולהלל את תכונותיה.
הדבר מאפשר לנו להכיר טוב יותר את אישיותה ופועלה של אישה פעלתנית זו.
כך, ניתן לצייר דמות של אישה כריזמטית, אנרגטית, נעימת הליכות, מחנכת דגולה ומבריקה, "אומנית נפלאה של החינוך", סבלנית, בעלת כושר התמדה שהקדישה את חייה לבית הספר, האוהבת את תלמידותיה והמקבלת מהן כבוד גדול, אמון וחיבה.
יש לציין שב- 1907 נפטר בעלה של סטלה, מוזס קורקוס, אישיות יוצאת דופן בפני עצמה ואחד מגדולי הסוחרים בעיר והוא בן ארבעים וחמש שנה. סטלה נשארה עם ששה ילדים, אותם המשיכה לגדל בגפה, כאשר היא ממשיכה לנהל בהצלחה הן את בית הספר והן את עסקיו ונכסיו של בעלה.
לא רק סטלה זוכה לתשבחות, גם חברי צוות בית הספר מוזכרים לטובה וזוכים לשבחים רבים. בנותיה של סטלה, מיס וויני ומיס פלורנס (שאינה מוזכרת בשמה ), ששימשו כמורות בבית הספר, ומורה נוספת בשם מיס דוראן, מוזכרות בשל עבודתן הטובה, ברם, מבין אנשי הצוות זוכה מיס בק Miss Beck)), אישה אנגליה שהשתקעה בעיר מוגדור על מנת להיות אומנת, מורה ומחנכת בבית הספר וזאת בזכות כישוריה הרב- גוניים.
מעניין ביקורו של בולדווין ((Baldwin ב- 23/5/1888 (ראה נספח מס' 2) אשר מגיע באותה השנה למוגדור כמיסיונר ומקים את הסניף של ה"אגודה הדרומית" על מנת להעביר יהודים לדת הנצרות.לאחר ביקורו, הוא משבח את פועלו של בית הספר, למרות שאחת ממטרות הקמתו היו למנוע מבנות יהודיות להגיע לבתי הספר של המיסיון, כלומר להיאבק בפעילותו שלו. הוא מסיים בברכה "ברכת אלוהי אברהם יצחק ויעקב יהיו איתה" (עם סטלה).
גם המיסיונר זרביב ( ( Zerbib(ראה נספח 13) מבקר בבית הספר. הוא היה אזרח צרפתי המגיע למוגדור מאלג'יריה בה נולד והוא מתחיל את פעילותו המיסיונרית החל מ-1875 כאשר כיהן כמנהל בית הספר של המיסיון במוגדורומאוחר יותר היה לראש המשלחת המיסיונרית במרוקו.
בהקשר זה יש לציין שפעילות המיסיון במוגדור השיגה תוצאות כמעט אפסיות ביחס למאמץ.
לסיכום: מסמך זה, שופך אור חדש על פועלו ותפקודו של בית הספר היהודי לבנות "כבוד ואומץ" שפעל במשך כ- 30 שנה בעיר מוגדור בשלהי המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 .
בית הספר זוכה לשבחים ולהכרה מצד נציגי המעצמות בעיר, אנגלים כצרפתים ,איטלקים כספרדים אוסטרים כאמריקאים, מצד הקהילה היהודית המקומית וממערכת החינוך שלה, אך לא מהממסד הרבני הרשמי שנציגיו אינם משאירים כל עדות בספרי המבקרים.
בית הספר שרד גם בתקופות של משברים כלכליים שידעה העיר מוגדור, בדמדומי תקופת הזוהר שלה כנמל המוביל של מרוקו ובסוף עידן "סוחרי המלך". גם בשנות הבצורת הקשות והמגפות[1]שפקדו את העיר הצליח בית הספר לשרוד. כניסתם של הצרפתים והחלת הפרוטקטוראט על מרוקו ב- 1912 לא מנעו אף הם את המשך קיומו של המוסד .
כך פעל ושגשג לפחות עד 1915 והותיר חותם אותו הטביע על דורות של בנות יהודיות ותרומה תרבותית חשובה לעיר מוגדור בכלל ולקהילה היהודית שלה בפרט.
לקוראים: אני פונה לכל מי מיוצאי מוגאדור היכול לתת עדות אישית או משמיעה או מקריאה על בתי הספר האנגליים במוגאדור (גם חומר הקשור לחינוך המקומי בכלל), או שבידו תעודות או תמונות והמוכן לשתף אותנו בחומר זה ליצור עמי קשר באמצעות עורך "ברית" ויבוא על הברכה.
פורסם בירחון "ברית"
הערות המחבר : Hazma Ben-Driss Ottmani " Mogador Une cité sous les alizées des origines à 1939.
הכותב מציין (עמ' 198) את סגירתו של בית הספר של "כל ישראל חברים" במוגדור שפעל מ- 1875 וסגר את שעריו ב- 1878 בעקבות מגפת טיפוס ואבעבועות שחורות שבאו בעקבות רעב כבד שפקד את העיר.רק ב- 1888 הוא נפתח מחדש .
נשים יהודיות ורכוש במוגדור (1902-1861) תעודות 20-7 – אליעזר בשן
נשים יהודיות ורכוש במוגדור (1902-1861) תעודות 20-7
לפי מקורות עבריים וזרים היו במרוקו נשים בעלות רכוש אשר היו מעורבות בפעילות כלכלית. את הרכוש קיבלו מאביהן כנדוניה או ירשו לאחר מות ההורים. היו שהתנו בכתובה כי אין לבעל כל זכות ברכושה של האשה או בהכנסותיה מעבודתה. היו מהן שעסקו במתן הלוואות, מכרו או השתכרו למחייתן ממלאכתן, כאשר הבעל לא היה מסוגל לפרנס את משפחתו, נעלם, או נפטר, או עקב גירושין. הנשים הנידונות בפרק זה כולן ממוגדור.
את מוגדור (בערבית: אצווירה) יסד הסולטאן מוחמר אבן עבדאללה (שלט בשנים 1790-1757). הוא בנה בה נמל חדש ופיתח אותו לשמש נמל ייצוא לחומרי הגלם בדרומה של מרוקו למדינות אירופה. ואכן, במאה ה־19 היה הנמל שבמוגדור לנמל הסחר החשוב ביותר בחוף האוקיינוס. הסולטאן רצה שסוחרים אירופים יתיישבו בעיר ויפתחוה, וכפיתוי העניק ליצואנים הנחה במכס. הוא בחר עשר משפחות יהודיות עשירות ממקומות שונים בארצו, וכל אחת מהן נדרשה לשלוח נציג לעיר החדשה. אלה היו מתווכים לסוחרים האירופים וכן יצואנים ויבואנים עצמאיים שניהלו קשרי מסחר עם לונדון, עם מנצ׳סטר ועם ארצות אירופה; מהם שהיו ׳סוחרי המלך׳ (תג׳אר אל־סולטאן), חוכרי מונופולים ממשלתיים.
משקלם היה כה מכריע, עד כי לפי מקור מהעשור השני של המאה ה־19 את רוב הסחר עם בריטניה ניהלו ארבע משפחות יהודיות. בתחילת שנות החמישים פעלו במוגדור 24 יהודים מתוך 39 ׳סוחרי המלך׳. לפי דוח מ־1866 פעלו שם 30 חברות יהודיות, לעומת 7 של מוסלמים, 11 של אנגלים, שתיים של ספרדים, אחת איטלקית ואחת צרפתית. בראשית שנות השמונים פעלו בה 50 חברות, מתוכן 30 יהודיות. מהשגשוג הכלכלי נהנו משפחות מסוימות, והעושר היה עובר בהן מדור לדור — מהם יהודים שהיגרו ממרוקו לגיברלטר או לאנגליה וחזרו ובידם אזרחות בריטית, או יהודים ממרוקו שקיבלו תעודות חסות של בריטניה או של מדינות אחרות, ומכוחן היו פטורים מתשלומי מס גולגולת ומן ההגבלות הנובעות מ׳תנאי עומר׳. המשפחות האמידות קיבלו מהסולטאן מוחמד אבן עבדאללה דירות למגורים ומחסנים בקסבה — הרובע שבו גרו גם הסוחרים האירופים, אבל על יהודים אחרים אסר הסולטאן לגור מחוץ למלאח. לפי מקור מהעשור השני של המאה ה־19, חיו בקסבה 20 משפחות יהודיות עשירות. לפי דוח מ־3ד18 התגוררו שם 800 עד 1,000 יהודים, לעומת 7,000 עניים במלאח. התעודות הבאות נוגעות לנשים יהודיות ממשפחות אמידות שגרו בקסבה בבתים שהעמיד הסולטאן לרשות משפחותיהן.
תעודה 7
מסגן־הקונסול של בריטניה במוגמר לשגריר בטנגייר על בתים בקסבה שגרים בהם סוהרים יהודים שאינם עוסקים עוד במסהר וגרות בהם נשים
Mogadore February 21, 1861
- H. Drummond Hay Esq[uire] C. B.
- M,s Minister
Tangier
I have the honour to inform you that several British subjects here have requested me to obtain for them houses in the Kasba fit for mercantile purposes larger than those they now occupy, no such houses are vacant and the acting Governor states that he cannot eject merchants from the houses they occupy (whether they are trading or not trading) or persons not merchants from houses which have been granted to them by the Sultan, without an order from His Majesty so to do, but as the parties who have applied to me seem to consider that native merchants not at present trading, and persons who occupy houses granted to them by the Sultan, ought to be ejected in order that they may occupy their houses, I beg to refer the question to you…
I have the honour to be (signed) William James Elton
…Two large houses the property of the Moorish Government in the possession of Mr Joseph de Amram Elmaleh one of the houses is occupied by him, and in the upper part of the other his sister and her husband (a Rabbi) also a British subject (Elmaleh's wifes brother) reside, Mr Elmaleh is not at present trading…
One house the property of the Moorish Government occupied by Mrs Blida Buzhnah (a widow) and another, now a ruin, formerly in the possession of her deceased husband..
תרגום
מוגדור 21 בפברואר 1861
יש לי הכבוד להודיעך כי מספר אזרחים בריטים ביקשו ממני להשיג בעבורם בקסבה בתים גדולים יותר מאלה שהם מחזיקים בהם עתה למטרות מסחר, אבל אין בתים כאלה ריקים, והמושל־בפועל אמר שאינו יכול לגרש סוחרים מבתים שהם מחזיקים בהם, שהוענקו להם על ידי הסולטאן(בין שהם עוסקים במסחר ובין שלא) בלי לקבל הוראה על כך מהסולטאן. ואולם הפונים מניחים שאפשר לפנות סוחרים מקומיים שאינם עוסקים עתה במסחר ואנשים המחזיקים בבתים שנתן להם הסולטאן.
ויליאם ג׳ימס אלטון.
…שני בתים גדולים רכוש הממשלה המאורית הם בחזקתו של מר יוסף דה עמרם דה אלמאליח. הוא גר באחד מהם ובקומה העליונה של הבית השני גרים אחותו ובעלה (חכם), גם הוא אזרח בריטי(אחיה של רעיית אלמאליח)… בבית אחד, רכוש הממשלה המאורית, מתגוררת האלמנה בלידה בוג׳נאח ובית אחר, עתה חורבה, שהיה לפנים בחזקתו של בעלה המנוח…
עמרם אלמליח – היה מן הסוחרים החשובים במוגדור בשנות העשרים של המאה ה־19, ו׳סוחר המלך, נציג קונסולרי של נאפולי. בראשית שנות השישים החלו עסקיו להידרדר, היה חייב סכום רב לסולטאן, ומכר חלק מנכסיו. משוכרי בתים של הממשל בקסבה לפי רשימה מ־1865. בסוף אותה שנה נפטר, ראו: אביטבול, תשנ״ד, מס׳ 70,66 !,1988 ,.Schroeter, 1982, p. 385; id 33 .
ראמו אביטבול, אלמנתו של יוסף חדידה, תובעת זכות על נכסי דלא־ניידי
תעודות 11-8
ראמו אביטבול, אלמנתו של יוסף חדידה, תובעת זכות על נכסי דלא־ניידי
תעודה 8
מסגן־הקונסול של בריטניה למשה ויצחק אביטבול בלונדון
Mogador 26 April 1865
To Mes Moses and Isaac Abitbol
London
Gentlemen
The local Moorish Authorities have informed me that a Moorish Subject named Ramo Abitbol, widow of Joseph Hadida, deceased, lays claim to a large amount of real property in this town, and that she states she is prevented by you from getting possession of the same.
I have therefore to request that you will be good enough to furnish me, within three months from this date, with a clear and explicit statement of your claims against the said Ramo Abitbol, in order that I may submit the same, through your Attorney, to the Hebrew Tribunal of Mogador which will have to judge the case.
I am & C (signed) Frederick Carstensen
םגן קונסול בריטניה במוגדור בשנות החמישים והשישים של המאה ה־19.
תרגום
מוגדור 26 באפריל 1865
הממשל המקומי הודיעני שנתינה מאורית ושמה ראמו אביטבול, אלמנת יוסף חדידה, תובעת זכות על נכסי דלא־ניידי רבים במוגדור, וטוענת שאתם מונעים ממנה את מימוש זכותה על רכוש זה. אבקשכם להגיש בתוך שלושה חודשים הצהרה על תביעותיכם נגדה, כדי שאוכל להעבירה באמצעות בא כוחכם לבית הדין היהודי במוגדור שיחליט בנידון.
תעודה 9
סגן־ הקונסול במוגדור מעביר למשה ויצחק אביטבול את העתק המכתב ששלחה אליו ראמו אביטבול, אלמנתו של יוסף חדידה
Mogador 26 April 1865
To Messrs Moses & Isaac Abitbol
London
Gentlemen
I enclose for your information and guidance the copy of a letter which has been addressed to me by Ramo Abitbol widow of Joseph Hadeda, deceased.
I am
signed) Frederick Carstensen)
תעודה 10
מסגן־הקונסול במוגדוד למשה ויצחק אביטבול בלונדון עליהם למנות בא־בוח לייצוג עניינם בפני בית הדין
Mogador 26 July 1865
Messrs Moses & Isaac Abitbol 8 Finsbury Circus, London
Gentlemen
I have received your letter of the 29th ultimo with reference to the claim put forward by Mrs Ramo Hadida to the property in this town.
It will be neccessary for you to appoint as soon as possible, an Attorney in Mogador, to represent you at the Hebrew Tribunal which is to decide the case, and you must furnish him with all the documents required to prove what you state to me in your letter.
Your Attorney shall, of course, receive from me all the support which your interests may require.
I am
signed) Frederick Carstensen)
תרגום
מוגדור 26 ביולי 1865
מאשר קבלת מכתבכם מ־29 בחודש שעבר בעניין תביעתה של הגב׳ ראמו חדידה לרכוש בעיר זו. עליכם למנות במהירות האפשרית בא־כוח כדי שייצג אתכם בפני בית הדין היהודי, ועליכם לתת לו את המסמכים הדרושים לאישור הדברים שכתבתם אלי. בא־כוחכם יקבל ממני כמובן את כל הסיוע שיידרש לכם.
תעודה 11
מסגן הקונסול במוגדוד למשה אביטבול בלונדון הדיון בזכויות האשה הנ״ל נדחה כי לא מונה בא־כוח
Mogador 23 April 1866
Moses Abitbol Esq[uire] 3 Newington Cresent Kensington, London Dear Sir
Indisposition has prevented me from answering your letters of the 22 January and 20 February are thus.
If you refer to my letter of the 26th of July 1865 you will find that it is your own fault that you have not been represented at the Hebrew Tribunal of Mogador, but in order to enable you to name an Attorney and to produce any additional evidence bearing on the pending question, I have stopped further proceedings in the matter during three months from the 1st of May next.
The decision of the Mogador tribunal is not final, appeal can be made to Marocco.
I remain (signed) Frederick] Carstensen.
תרגום
מוגדור 23 באפריל 1866
[לאחר התנצלות על איחור בתשובה למכתביו מ־22 בינואר ומ־20 בפברואר], אם אתה מתייחס למכתבי מ־26 ביולי 1865, הרי באשמתך לא מצגת על־ידי בא־כוח בפני בית־הדין היהודי במוגדור. אבל כדי לאפשר לך למנות פרקליט ולהציג עדויות נוספות, עצרתי את הטיפול בנושא למשך שלושת החודשים הבאים החל ב־1 במאי. ההחלטה של בית הדין במוגדור אינה סופית, וניתן לערער [בפני בית הדין] במראכש.
מעודה 12
מסגן־ הקונסול של בריטניה לקונסול צרפת במוגדור על אסתר חלפון, המקבלת דמי שכירות
Mogador 30 December 1867
Monsieur Beaumier French Consul, Mogador Sir
…With regard to the query put to you by Dr Thevenin I have to state that the widow Esther Halfon, daughter of the late Abraham Cohen is the person duly and regularly authorized to receive the rent of the house tenanted by Dr Thevenin, but the Doctor may, if he likes, pay the rent into my hands, as you caused to be done with the rent for the four past months, and thus remove from himself all responsibility as regards the question of the next of kin of Abraham Cohen.
I have
Signed) Frederick] Carstensen)
תרגום
מוגדור 30 בדצמבר 1867
בקשר לשאלה ששאל ד״ר תבנין, עלי לומר לך שהאלמנה אסתר חלפון, בתו של המנוח אברהם כהן, היא האדם המורשה לקבל את דמי השכירות לבית ששוכר ד״ר תבנין, אבל הוא רשאי, אם הוא מעדיף, לשלם לי, כפי שגרמת שייעשה בדמי השכירות לארבעת החודשים האחרונים, וכך יסיר מעצמו כל אחריות לגבי בעיית שאר בשרו של אברהם כהן.
תעודות 14-13 אשה תובעת מדייר לפנות דירה שהשכיר לו בעלה
תעודה 13
מסגן־ הקונסול של בריטניה לסעדיה דה א׳ כהן על הדייר לעזוב אה הדירה
British Vice Consulate Mogador 7 December 1872
Mr Sahadia de A. Cohen
Mogador
Sir
At the request of Mrs Mesoda de Daniel Cohen, wife of Mr Daniel de A. Cohen, 1 have to communicate to you, that on behalf of her husband now absent from Mogador, she gives you notice to quit on the 31st day of March 1873 the apartments now occupied by you and hired to you by Mr Daniel de A. Cohen
I am
signed) Frederick] Carstensen)
הערת המחבר : דניאל בן אברהם כהן נזכר ב־21 בפברואר 1861 כמי שגר במדינה ( = הרובע המוסלמי) במוגדור: 830/2 FO. ב־1 בספטמבר 1864 בתור אזרח בריטי בעל בית ומחסן בעיר: /99 FO 631/3 121 = FO, מהסוחרים החשובים בעיר. פעיל בחיי הציבור, ומ־1873 נשיא הקהילה ונשיא הסניף המקומי של כי״ח, תמך בחינוך מודרני. לחם במיסיון האנגליקני שפעל במוגדור, וביולי 1879 השתתף במשלחת של מנהיגי הקהילה אצל הקונסול הבריטי בקשר לפעולות המסיון.
תרגום
7 בדצמבר 1872
לבקשת הגב׳ מסעודה דה דניאל כהן, אשתו של דניאל דה א׳ כהן, עלי להודיעך כי היא נותנת לך התראה בשם בעלה, הנעדר עתה ממוגדור, כי ב־31 במרס 1873 עליך לעזוב את הדירות שבהן אתה דר ושהשכיר לך מר דניאל דה א׳ כהן.
תעודה14
מסגף הקונסול לסעדיה ה נ ״ל הבעל אישר את הודעת אשתו בדבר פינוי הדירה
British V[ice] Consulate Mogador 29 January 1873
Mr Sahadia de A. Cohen
Mogador
Sir
With reference to my despatch of the 7th of last month giving you warning to quit the house of Mr Daniel de A. Cohen, on the 31th of March next, I have now to inform you that Mr Daniel de A.Cohen having returned to Mogador and confirmed the warning which has been given by his wife.
I am
signed) Frederick] Carstensen)
תרגום
מוגדור 29 בינואר 1873
בקשר למכתבי אליך ב־7 בחודש הקודם, שבו הודעתי לך שעליך לפנות את דירתו של דניאל דה א׳ כהן ב־31 במרס הבא, עלי להודיעך שהנ״ל חזר למוגדור ואישר את ההתראה שנתנה אשתו.
נשים יהודיות ורכוש במוגדור- אליעזר בשן
תעודה 15
מסגן־קונסול בריטניה לאסתר אנהורי, אלמנת יהודי ששכר בית מהממשלה
Mogador Jan[uary] 28, 1878
Mrs Esther AnahoryMogador
Madam
The house in which I reside having been rented formerly from the Moorish Government by your late lamented husband. I shall be much obliged to you if you will inform me whether the premises adjoining the house where there is now a synagogue formed part or were included in the rental of the house in your husband's life time. I shall also be glad to learn, what use he made of the place and how it eventually passed into Mr Yuli's hands.
I am
(signed) R. Drummond Hay.
תרגום
מוגדור 28 בינואר 1878
את הבית שבו אני גר שכר לפנים מהממשלה בעלך המנוח. אהיה אסיר תודה לך אם תודיעיני, האם החצרים הקרובים לבית ששם עומד עתה בית־כנסת, היו חלק או נכללו במושכר בזמן שבעלך היה חי. הייתי רוצה לדעת איזה שימוש הוא עשה במקום, ואיך זה עבר לידי מר יולי.
יהודה לוי יולי (1878-1805), יליד מוגדור, קיבל אזרחות של בריטניה ב־1835, מנכבדי קהילת מוגדור, סוחר אמיד מ׳סוחרי המלך, גר בקסבה בבית שהיה שייך לשלטונות. היה אחד המארגנים של הוועדה לעזרת יהודים שהוקמה בלונדון בראשותם של מונטיפיורי והברון אנתוני רוטשילד. ב־1866 היה במצוקה כספית, והסולטאן נענה לבקשתו לסייע לו. בעל רשיון מהסולטאן לייצא לאנגליה. ראו עליו להלן: תעודה 40. הוא נזכר בארכיון משרד החוץ של בריטניה מ־7 ביולי 1851 עד 1878 בתיקים אלה: /631 FO 99/121,130,150; FO 2-6, 8; FO 830/1, 2; BMAIU, 1875, March, p. 35; JC, 1892, 22 July, p. 13; 1894, 22 11 .June, p ז מ׳ אביטבול, תשנ״ד, מס׳ 74, 87 ;,1988 ,Miege, II, 1961, p. 574; Schroeter 33 .p. משפחת יולי לוי ובני משפחת בן סעודה היו קרובי משפחה והקימו יחד רשת כלכלית שהקיפה מרכזי מסחר באנגליה, בצרפת, בגרמניה, בפורטוגל ובאלג׳יריה. בידי המשפחה מסורת שהם לוויים מיוחסים. על ראשי התיבות של שמם ׳יולי׳ — ייבאו וישתחוו לפניך ה״: בן נאיים, תרצ״א, דף קכא. על המשפחה: בנטוב, תש״ם, עמי 158-131 ;;'Corcos, 'Yuly 44 יוסף הלוי יולי חתום על מכתב לשגריר בריטניה סאטוב ב־29 במאי 1894: על סוסו רכב מלך הבלגים בביקורו במוגדור
היה מן התורמים להדפסת ספרו של ר׳ יהודה ארוואץ, הוד יוסף (ירושלים תרס״ה). נזכר בהקשר לחגיגות הניצחון של הסולטאן
תעודות 18-16 תביעתה של שמחה אלמאליח
תעודה 16
מהקונסול־בפועל של בריטניה במוגדור ר״ל ג׳ונסטון ליהושע יולי בקשה לשמש מעריך בתביעה של שמחה אלמאליח
British Consulate Mogador, 12 June 1879
1879 June
Thos. Yule Esq[uire] Mogador Sir
Your services as Assesor in the suit of Mrs Simha Elmaleh versus Mr George Broome, for recovery of goods, are hereby requested.
The consular Tribunal will be established at this Consulate on Friday next the 10th instant at two o'clock in the afternoon when you will have the goodness to attend.
I am &c (signed) R. L. M. Johnston Acting H. M's Consul
תרגום
12 ביוני 1879,
הנך מתבקש לשמש מעריך בתביעה של הגב׳ שמחה אלמאליח נגד מר ג׳ורג׳ ברום בקשר להחזרת סחורה.
בית־המשפט הקונסולרי יקיים את ישיבתו בקונסוליה זו ביום שישי הבא ב־10 בחודש בשעה 2 אחר הצהריים, הואל נא בטובך להופיע.
תעודה 17
מהקונסול־בפועל של בריטניה במוגדור לבן דהאן בקשה לשמש מעריך בתביעה הנ״ל
British Consulate Mogador 12 June 1879
- Mr Bendahan Esqu[uire], Mogador Sir
- Your services as Assessor in the suit of Mrs Simha Elmaleh versus Mr George Broome, for recovery of goods, are hereby requested.
- The Consular Tribunal will be established at this Consulate on Friday next the 13th instant, at two o'clock in the afternoon, when you will have the goodness to attend.
- I am ) signed) R. L. M. Johnston Acting H. M's Consul
תרגום
מוגדור 12 ביוני 1879
הנך מתבקש לשמש מעריך בתביעה של הגב׳ שמחה אלמאליח נגד מר ג׳ורג׳ ברום בקשר להחזרת סחורה.
בית־המשפט הקונסולרי יקיים את ישיבתו בקונסוליה ביום שישי הבא ב־13 בחודש בשעה 2 אחר הצהריים, הואל נא בטובך להופיע.
סטלה קורקוס, מנהלת בית־ספר לבנות במוגדוד, מבקשת אזרחות בריטית (1904־1905)-אליעזר בשן
סטלה קורקוס, מנהלת בית־ספר לבנות במוגדוד, מבקשת אזרחות בריטית (1904־1905)
תעודות 38-35
סטלה דוראן קורקוס (1858 — קזבלנקה 1948) היא מהדמויות הבולטות במרוקו בתחום החינוכי והציבורי. אביה, אברהם דוראן, היה סוחר מצליח באנגליה ואמה רבקה מונטיפיורי (לונדון 1929-1831), אחיינית השר משה מונטיפיורי. סטלה היתה אשתו השנייה של משה קורקוס, יליד אלג׳יר (1845), ונישאה לו בלונדון. היא רכשד ניסיון בתור מורה, והחזיקה בית־ספר פרטי בצפון לונדון. ב־1884 הגיעה עם בעלה למוגדור. הוא היה סוחר מצליח ופעיל בתחום החינוך, ב־1888 נזכר שמו כחבר ההנהלה של בית־הספר בעיר זו. אביו, ר׳ אברהם, היה רב בקהל הפורטוגלים בלונדון. הודות ליוזמתו של הרב יוסף אלמאליח נפתח במוגדור בדצמבר 1885 בית־ספר לבנות, בתמיכתם של ׳אגודת אחים׳ ושל כי״ח ובהשתתפות הקהילה המקומית. בטקס הפתיחה נכחו סגן־הקונסול של בריטניה וכן נציגי אוסטריה, צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה וארצות הברית. סטלה קורקוס ניהלה את המוסד וראתה בתפקידה שליחות חינוכית. היא תרמה גם בתחומים ציבוריים אחרים.
מה היה המניע לפתיחת בית הספר? ר׳ יוסף אלמאליח, שהתוודע למיסיונרים האנגליקנים החל ב־1844 עם בואו של המיסיונר אלכסנדר לוי למוגדור, נלחם בהם לאחר שייסדו בסיס במוגדור ב־1875. הוא ראה סכנה בעובדה שהם מצליחים למשוך בנות יהודיות ללמוד בבית הספר הנוצרי, בהעניקם הטבות חומריות. הדבר דחף אותו ליזום הענקת חינוך פורמלי יהודי לבנות. ב־1875 כתב לאדולף כרמיה, נשיא כי״ח, על היוזמה המקומית להקים חברה בשם ׳עוז והדר׳, שמטרתה לדאוג לבנות עניות וללמדן את אשר דרוש לקיומן. הוא מבקש ללמד 40 מבנות העניים תפירה ואריגה, כתב ולשון ספרדית, ולצורך זה זקוק לסיוע כספי. עיקר התמיכה הכספית באה מ׳אגודת אחים׳ בלונדון, שנוהלה אז על ידי קלוד מונטיפיורי, בן דודה של סטלה.
בדוח של אגודה זו לשנת 1884 נאמר, שמטרת התמיכה בבתי הספר לבנים ולבנות היא למנוע מילדים, ובעיקר מבנות למשפחות עניות, להזדקק לבית הספר של המיסיון, מחשש שיתנצרו.
צוות המורות: לפי מקורות משנות השמונים של המאה ה־19 עד תחילת המאה ה־20 היו בצוותה המורות האלה: אחותה הגב׳ דוראן, שהיתה מורה בלונדון, סייעה לה בניהול; גב׳ בק מאנגליה, המכונה Governess [אומנת], לימדה אנגלית וחקלאות. גב׳ בוגנים לימדה בכיתות הנמוכות; גב׳ מראש לימדה תפירה; גב׳ טוראל לימדה צרפתית; וגב׳ ששפורטש. לפי המשכורות ניתן להסיק על מעמדן של המורות. המשכורת הגבוהה ביותר שולמה לגב׳ בק: 40 ליש״ט לשנה, בנוסף לדיור ולמזון. לעומת זאת, שכרה של המורה בכיתות הנמוכות העמיד את הגבול התחתון: רק 5 ליש״ט לשנה. משכורותיהן של כל המורות האחרות היו בין שני הגבולות הללו. הגב׳ אנהורי רכשה ניסיון אצלה, ופתחה בית ספר פרטי לנערות, כפי שדווח ב־1902.
עם פתיחת בית־הספר הוצאו מבית־הספר של המיסיון האנגליקני 32 מתלמידותיו, אבל רק עשר הגיעו לבית־הספר החדש. באותה השנה נדרש תקציב לעוד 50 בנות עניות — על־מנת שיגיעו ללימודים היה צריך לספק להן שמלות ונעליים; סטלה קורקוס סיפקה זאת וכן ארוחות חמות. במשך השנים כוסה חלק מן התקציב על־ידי ועד של נשים, וחלק — באמצעות מכירת תוצרי שיעורי התפירה בבית־הספר. שפת ההוראה היתה אנגלית, ונלמדו המקצועות האלה: אנגלית, צרפתית, עברית, ערבית, קליגרפיה, הבעה, תרגום משפה לשפה, חשבון, גאוגרפיה והיסטוריה. התקיימו גם שיעורי דרמה, והבנות הציגו בהזדמנויות חגיגיות. הן קיבלו חינוך אנגלי טיפוסי לתקופה, והגיעו להישגים גבוהים מאלה של הבנים. ב־1888 פרצה במוגדור מגפת אבעבועות שחורות. הגב׳ קורקוס דאגה לבריאות התלמידות ושילמה לרופא אנגלי כדי שיחסן אותן. ב־1889 למדו בבית־הספר 109 תלמידות, מתוכן 67 יתומות. ב־1890 ערכה מסיבת גן, אחרי הבחינות, והשתתפו בה מאה בנות. בית הספר התחרה בהצלחה בבית הספר של כי״ח.
דיפלומטים אנגלים וצרפתים ונכבדי הקהילה — בהם ראובן בן יוסף אלמאליח, נשיא הקהילה בשנות התשעים של המאה ה־19 — ביקרו בבית־הספר; מהם שנכחו בעת הבחינות, התפעלו מהישגי הבנות, ותרמו לבית־הספר. תרומות נתקבלו גם מאנגליה, בהן ספרים מתורם אלמוני. בינואר 1892 פרצה שוב מגפת האבעבועות והפילה חללים רבים, מתוכם כ־200 יהודים, שרובם היו מדיירי המלאח הצפוף. סטלה קורקוס פנתה ללונדון לקבל תרופות שלא היו במוגדור. סגן־הקונסול של בריטניה במוגדור מאדן (Madden), שמונה לתפקידו ב־1 באפריל 1899 ופעל עד 7190, נהג לבקר בבית הספר ושיבח את פעולותיה של המנהלת, כפי שדווח בשנים 1905-1900. ב־1900 למדו שם 170 תלמידות, ב־1901 ואילך ירד מספרן, כנראה בגלל המצוקה. באותה שנה למדו 156 תלמידות, וב־1902 — 126 תלמידות. ועד של נשים מקומיות שארגנה סטלה אסף תרומות של בגדים ונעליים לבנות העניות לפני פסח והימים הנוראים, כפי שדווח בשנים 1903-1902.
לאחר מות בעלה ב־26 בדצמבר 1903 סטלה חלתה, אך לאחר שהתאושה המשיכה בפעילותה החינוכית. ב־1905 ירד מספר התלמידות ל־117 , אבל ב־1907עלה ל־225. בית־הספר לא נסגר גם בעתות של מחלות ומגפות, אף שאלו רוששו את האוכלוסייה, ואף שהדבר הוצע. גם תלמידות נוצריות התקבלו לבית־הספר, בהן בנותיו של קונסול ספרד. ב־1906 למדו בו 12 קתוליות ספרדיות וצרפתייה אחת, שהעדיפו מוסד יהודי על פני זה של נזירות.
מנהל בית הספר לבנים במוגדור מר וינשטיין, שבא לחופשה ללונדון ב־1906 מסר דוח על בית הספר לבנות. לדבריו, ניכרת התקדמות. ההשכלה שקנו להן הבנות נשאה פרי, ולפי דיווח המנהלת ב־1907, הועסקו שתי תלמידות על־ידי סגני־הקונסולים של בריטניה ושל אוסטריה.
ב־4 באוגוסט 1909 ביקר בבית הספר מר ג׳ונסטון, הקונסול של בריטניה בעיר.
הוא האזין לשיעור ושאל את התלמידות שאלות, ומסקנתו — שידיעותיהן מקבילות לאלה של התלמידות באנגליה, המבטא האנגלי שלהן טוב ויש להן ידיעה מצוינת על ההיסטוריה של אנגליה, המדיניות והחוקים, וכן הבנה בגאוגרפיה. מבקרים אנגלים ובהם אנשי חינוך ואקדמיה ציינו בספר האורחים את התרשמותם החיובית מהישגי התלמידות ומהמשמעת הטובה.
נשים יהודיות במרוקו-דמותן בראי מכתבים מם השנים 1905-1733- אליעזר בשן-רמת גן 2005-עמ'84-82
נשים יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-דמותן בראי מכתבים מן השנים 1905-1733 –תשס"ה
גם ב־1910 ארגנה סטלה מסיבת גן ל־240 תלמידות. בשנים שלאחר מכן פרצו שוב מחלות, ובאוגוסט 1912 ביקרו בבית־הספר שני רופאים. באותה השנה לא שילמה אף לא אחת מהתלמידות שכר־לימוד. סטלה מכרה את עבודות היד שתפרו ורקמו התלמידות, ומההכנסות קנתה להן שמלות.
ב־1913 נעדרו תלמידות רבות בגלל מחלות. בשנים 1916-1915 היא דיווחה שבעיר בת 12,000 יהודים 187 תלמידות לומדות בבית־הספר שבניהולה. בחינות סוף השנה נערכו בנוכחותו של סגן־הקונסול של בריטניה במוגדור רבינו(Rabino) ובנוכחותו של סגן־הקונסול בקזבלנקה ברום (Broom). אלה שיבחו את מסירותן של הגברות קורקוס ובק ואת מאמציהן להעניק חינוך מעולה, והתוצאות ניכרות. הודות לבית ספר זה הפכה השפה האנגלית לשפת הדיבור של רבים מיהודי המקום. בשנה שלאחר מכן ירד מספר התלמידות ל־175, והתקציב של המוסד היה 327 ליש״ט לשנה. בדיווח באותה השנה נמסר כי המחלות והמצב הכלכלי הקשה הכבידו על ההופעה הסדירה של התלמידות. הדיווח האחרון שמצאנו על סטלה קורקוס הוא מ־1921-1920 . נאמר בו שהיא מנהלת מסורה קרוב לארבעים שנה, שגב׳ בק עזבה ואין עתה מורה לאנגלית. באותה השנה כבר היו עוד שני בתי־ספר לבנות, אבל בית־הספר שבניהולה של סטלה קורקוס היה המבוקש ביותר משום שנוסף על שפות, גאוגרפיה והיסטוריה למדו הבנות גם תפירה, רקמה וסריגה והשתכרו לקיומן.
סטלה הצטיינה באהבת האדם ובייחוד אהבה ילדים. לפי ידיעה שפורסמה במאי 1908, אמו של ילד שנכווה בעת ששיחק, הביאה אליה את הילד. היא נתנה לאם בגדים חמים לעטוף בהם את הילד וכן סכום כסף.
בית־חספר במראכש: סטלה קורקוס היתה מעורבת גם בפעולות מחוץ לניהול בית הספר במוגדור. ב־1892 נוסד בית ספר חדש במראכש בתמיכת ׳אגודת אחים׳ וקהילת מוגדור. הגב׳ קורקוס כתבה בנידון למנהיגי קהילת מראכש.
הרחבת חמלאח: עוד מפעולותיה — עשייה למען השכבות העניות שחיו בצפיפות במלאח במוגדור. לפי דוח שמסר ב־1873 מר הירש, מנהל בית הספר בטנג׳יר, חיו במלאח כ־7,000 יהודים עניים. הוא ציין שהאמידים הגרים בקסבה מתעלמים ממצוקת אחיהם. ארבע שנים לאחר מכן פורסם דוח של יוסף הלוי, שליח כי״ח במרוקו, שבו מתח ביקורת על 12 ראשי משפחות עשירות המתנשאים על אחיהם. ב־1875 הגיעה הצפיפות בממוצע ל־4.5 נפשות לחדר. ב־1891 פורסם כי 60 משפחות גרות ב־27 חדרים בתנאים קשים. ביומנים של מבקרים יהודים ונוצרים מתוארים הלכלוך והצפיפות במלאח והילדים המתרוצצים שם בבלויי סחבות.
משנות השישים עד שנות התשעים של המאה ה־19 היתה התכתבות בין הקהילה במוגדור ובין ׳אגודת אחים׳, השלטונות הבריטיים והסולטאן בנושא שיפור התנאים הסניטריים במלאח והרשות להרחיבו. בנושא זה עסקו, ללא הצלחה, אישים שונים. הוגשה בקשה לסולטאן לקבל שטח להרחבת המלאח, וגם הקונסולים המקומיים התבקשו להתערב. סטלה חתמה עם נכבדי הקהילה על מכתב לקונסולים בנידון, אבל לא היתה היענות. כדי להקל את מצוקת העוני והצפיפות הועלתה בשנות התשעים תכנית ליישוב יהודים ממוגדור באפריקה השחורה. כמה יהודים צעירים נשלחו לשם, אבל התכנית נכשלה.
לאחר שהסולטאן עבד אלעזיז הרביעי(1894־1908) הסכים להיפגש עמה — דבר נדיר במדינה מוסלמית, שבה לא היו לנשים זכויות ובוודאי לא תפקיד ציבורי — באה סטלה ב־1898 ממוגדור למראכש ברכיבה על סוס (ועמה בתה בת ה־12 שסבלה מקדחת), כדי לבקש מהסולטאן רשות להרחבת המלאח, נושא שעסקו בו אחרים במשך שנים, כאמור ללא הצלחה. הסולטאן אישר הקמת דירות ל־150 משפחות על שטח ממשלתי מחוץ למלאח, תמורת שכר־דירה נמוך. היא נפגשה גם עם הווזיר הראשי למטרה זו. ואולם עוד כשלוש שנים לאחר־מכן לא בוצעה התכנית, ולפי הערכת יהודים בלונדון — באשמת יהודים עשירים במוגדור אשר דרשו שכר דירה גבוה, ולא רצו בביצוע הפרויקט, שהיה עתיד להביא לירידה בשכר הדירה.
עם המשלחת שביקרה אצל הסולטאן וביקשה היתר לבניית מלאת חדש, דבר שלא עלה יפה, נמנה גם משה קורקוס, בעלה של סטלה. מאמציו הביאו לתוספת בתים במלאח הקיים. ב־1906 כתבה סטלה בקשה נוספת לסולטאן, והנרי מקלין (Maclean), יועץ צבאי בריטי לסולטאן, הבטיח להעבירה לסולטאן.
יהודי דמנאת: נושא הומניטרי אחר שסטלה היתה מעורבת בו הוא גורלם של יהודי דמנאת שסבלו משוד וממצוקה. הם כתבו ב־1898 לסטלה שלא קיבלו כל פיצוי על הנזק שנגרם להם, וכי אם תפנה באדיבות אל הווזיר הראשי, יש סיכוי שייעתר.
אזרחותה הבריטית: לאחר פטירת בעלה החלה סטלה לטפל בבעיית אזרחותה.
עד אז הנושא לא העסיק אותה, כי היתה שקועה בעבודה חינוכית וציבורית. הוריה היו אזרחים בריטים, אבל בעלה היה נתין מרוקאי בעל חסות צרפתית. כך כתב ג׳ונסטון, קונסול בריטניה במוגדור, לשגריר סאטוב ב־15 באפריל 1895. התעודות שלהלן מ־28 בנובמבר 1904 ועד 9 באפריל 1905 לקוחות מתוך ההתכתבות בינה ובין הקונסול של בריטניה במוגדור ומשרד החוץ של בריטניה בנושא זה.
באוסף קורקוס מצויות תעודות על פעילותה הציבורית והעסקית של סטלה, לרבות רכישת קרקעות באזור מוגדור ואגאדיר. בניה היו אברהם ברטי (1943-1894) ונתנאל מונטי(1958-1898).
נשים יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-דמותן בראי מכתבים מן השנים 1905-1733 –תשס"ה – עמ'87-84
אליעזר בשן-נשים יהודיות במרוקו –דמותן בראי מכתבים מן השנים 1905-1733
תעודה 35
מכתבה של מנהלת בית־ הספר לבנות סטלה קורקוס לרוזן לנסדאון, שר־החוץ— מבקשת אזרחות בריטית בשל הקושי לחיות במוגדור ללא חסות
“Strength and Honour”
Anglo-Jewish Association Girls’ School
Mogador, Morocco
November 28th 1904
Directress Mrs M. Corcos
To the Right Honourable The Marquess of Lansdowne,
His Majesty’s Principal Secretary of State for Foreign Affairs
London
My Lord,
I have the honour to enclose for your Lordship’s kind perusal certificates of my parents births and marriage which will prove that they were English. I have had the great misfortune to lose my husband (he was a native of Mogador) and I now beg your Lordship to be so kind as to allow me to be entered at the English Vice Consulate here, as a British Subject.
When I came to this country, about twenty years ago, I opened a school under the auspices of the Anglo Jewish Association of London. I was the first woman who introduced the English language in Morocco and I am proud to say that Mogador is now almost like an English Colony.
I also have the honour to enclose copies of reports, referring to nr• school, from the late Sir Kirby Green, Sir Earnest Satow, and Sir Wes: Ridgeway.
My school is also well known to His Excellency Sir Arthur Nicholson As it is impossible for a woman to live in a country like this without being under protection, I earnestly pray that your Lordship will be so kind as to take into consideration the good work I have been doing all these years, and kindly grant me my petition.
I have the honour to remain,
Your Lordship’s most humble and obedient servant Stella Corcos
[FO 99/419]
תרגום
׳עוז והדר׳, בית ספר לבנות ׳אגודת אחים׳
מוגדור 28 בנובמבר 1904
יש לי הכבוד לצרף למכתבי זה לעיונו של הוד מעלתך הלורד תעודות לידה ונישואין של הורי, שיוכיחו כי היו אנגלים. לצערי, בעלי נפטר(הוא היה יליד מוגדור), ואני מבקשת להרשות לי להירשם בלשכת סגן־הקונסול האנגלי כאן בתור אזרחית בריטית. כאשר באתי למדינה זו לפני כעשרים שנה פתחתי בית־ספר בחסותה של ׳אגודת אחים׳ מלונדון. הייתי האשה הראשונה שהחלה ללמד אנגלית במרוקו, ואני גאה לומר כי מוגדור היא כמעט כמו מושבה אנגלית.
יש לי גם הכבוד לצרף העתקי דוחות על בית־הספר שלי מסר קירבי גרין המנוח, מסר ארנסט סאטוב ומסר וסט רידג׳וואיי. בית־הספר שלי ידוע היטב גם לסר ארתור ניקולסון. מאחר שאין זה אפשרי לאשה לחיות בארץ כמו זו ללא חסות, אני מבקשת שהוד מעלתך יתחשב בעבודה הטובה שעשיתי בשנים אלה וייענה לבקשתי.
בעקבות פנייתה של סטלה קורקוס התנהלה חליפת מכתבים זו: העתק מכתבה הועבר ב־3 בינואר 1905 ממשרד־החוץ לוייט, הקונסול בטנג׳יר. השגריר ניקולסון כתב לשר־החוץ ב־12 בינואר שהיא נולדה אזרחית בריטית, אבל איבדה את אזרחותה לאחר שנישאה לנתין מאורי, מר קורקום, שנפטר, עליה לקבל תעודה על השבת אזרחותה, ורק אז תירשם בתור אזרחית בריטית. בהתחשב בשירותה בבית־ספר בריטי יש לטפל בה טיפול יוצא מהכלל ולתת לה חסות בריטית באופן אישי. ב־14 במרס כתב משרד החוץ לוייט ואישר קבלת מכתבו בנושא. להלן מכתבים נוספים בנידון.
מונה בתור שגריר בריטניה במרוקו ב־1895 Joseph West Ridgeway
Sir Kirby Green – שגריר בריטניה במרוקו מ-1886 עד 1890
Sir Earnest Satow – שגריר בריטניה במרוקו מ-1893 עד 1895
אליעזר בשן-נשים יהודיות במרוקו –דמותן בראי מכתבים מן השנים 1905-1733 –עמ'88
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן
פרק שישי
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות (1888-1852)
תעודות 47-40
תעודה מספר 40
מסגן־הקונסול של בריטניה במוגדור לשגריר בריטניה בטנג׳יר – אלימותו של יהודה לוי יולי כלפי משרתת
במוגדור היתה קבוצה קטנה של יהודים אמידים שנהנו מחסות זרה, ועקב כך גם מזכויות יתר, ובכללן מגורים מחוץ למלאח. לעומתם, רוב היהודים היו עניים, חיו במלאח בתנאי מצוקה וצפיפות, ונאסר עליהם לעבור ממנו לרובע אחר. פער זה בין העניים הרבים לבין העשירים יצר מתיחות חברתית ועורר זעם אצל השכבות הנמוכות. התעודה הבאה היא אחת העדויות למתח ששרר בין העשירים לעניים, שפרנסתם היתה על עמל כפיהם וגם נשותיהם נאלצו לעבוד — בתור משרתות. יהודה לוי יולי, אחד מן היהודים העשירים, נהג זלזול במשרתת יהודייה.
אני כאן מדלג על המכתב באנגלית ומביא רק את התרגום לעברית.
מוגדור 7 בספטמבר 1852
באוגוסט בצירוף מכתב מתושב מוגדור יהודה דה ל״ל יולי, שבו הוא מתלונן על שנאסר בכלא מאורי על לא עוול בכפו, ודורש הסבר לכך.
אני מבקש להודיעך ששפטתי את יהודה לוי יולי ל־14 ימי מאסר בגלל תקיפה פחדנית של יהודייה ענייה תמימה (משרתת של מר בוללי, פרו־קונסול של סרדיניה). ב־19 ביולי בערב היא הופיעה בלשכת סגן־הקונסול, דם ניגר מפצע שבמצחה, אשר נגרם, לטענתה, ממכת חרב של יולי. האחרון הובא לפני כעבור זמן קצר, אבל מאחר שהשעה כבר היתה מאוחרת, עיכבתי אותו אצלי עד הבוקר כדי לבדוק את האירוע עד תומו. המושל סירב להתערב, כי האשה היתה משרתת של מר בוללי.
סיפורה של האשה המסכנה היה כדלקמן: ביתם של קרובי יולי גובל עם ביתה ובית משפחתה. אין קיר המפריד בין המרפסות או הגגות של שניהם. יולי עבר מהמרפסת של קרוביו למרפסתם, והחל להטיל את מימיו, בעוד הדיירים שהתכנסו בחצר או באמצע הבית שקועים בקינות על חורבן ירושלים בעת הצום של 25 ביולי [תשעה באב], כאשר ננזף על התנהגותו המבישה, השליך עליהם חול ואבנים, ואבן אחת כמעט פגעה בבתה של האשה. בנה, בחור כבן 18, עלה אל הגג כדי לאלצו לחדול מכך. כיוון שיולי איים עליו שישליכנו אל מעבר למעקה, האשה חששה שיבצע את זממו, עלתה אליו בעצמה והוכיחה אותו על התנהגותו. בתגובה הוא חבט במקלו בגבה ובזרועה. לאחי שניסתה לתפוס את המקל ולשברו, הוא שלף את חרבו מנדנה וחבט במצחה עד זוב דם היא הכחישה שהיכתה את יולי או שהעליבה אותו. את דבריה אישרו כמה נשיב הדרות בבית.
יולי הודה שהטיל את מימיו על הגג, אבל טען שרק במקרה ובגלל הרוח החזקה שנשבר הגיעו אל היושבים בבית. הוא גם הודה שהשליך עליהם חול, אבל טען שעשה זאת בתגובה להטחת מילים גסות כלפיו. לדבריו, לא היכה את האשה בכוונה תחילה אלא בשגגה, במהלך הכאתו את בנה לשם התגוננות מפניו. איש לא אישר את הצהרתו. נתתי לחבריו ארכה של כמה שעות כדי לחפש מישהו שיוכל להעיד לטובתו. לבסוף הובאו שלושה אנשים, שניים מהם הודו שלא היו נוכחים אלא אחרי ההכאה, ואז ראו את המקל שבור ואת האשה מדממת. הנקודה היחידה לטובת יולי היתה עדותו של השלישי. זה הצהיר שאף כי לא ראה את התחלת התגרה, שמע את האשה אומרת ליולי דברים פוגעים וכן שמע את דבריו המעליבים של יולי אליה. משטחיותו של הפצע ניכר שלא מכה ישירה של פלדה גרמה להתהוותו, וסביר יותר שכאשר אחזה האשה בנדן, צנחה החרב מתוכו ונפלה על האשה. אפשרתי ליולי ליהנות מן הספק, שאם לא כן הייתי חייב להענישו עונש חמור יותר.
לו עשה אזרח מאורי מעשים כאלה כלפי אזרח בריטי, שום עונש לא היה נחשב חמור מדי.
בשל עושרו של יולי הסדר הכרוך בקנס לא היה משמש עונש, גם לא הוצעה הצעה כזו. למעשה, יולי לא הביע כל חרטה על פגיעתו באשה המסכנה, שאף כי היתה מסוגלת לעבוד בביתו של מר בוללי, התלוננה ימים מספר על כאב עז בראשה מחמת הפצע. נראה לי כי בשל היותה ענייה פגיעתו של יולי חמורה יותר. כלפי עשירים יותר לא היה מעז להתנהג כך.
יולי שוכן בחדר נפרד בבית הסוהר בחלקו העליון של הבניין, וחבריו היו רשאים לראותו לזמן קצר בכל יום. האדם היחיד שדיבר עם יולי במשרדי היה דודו מר יהודה לוי יולי. ב־19לחודש בערב הביע כעס על התנהגות בן־אחיו, אבל לא היה כל איום להכות בו. מר יולי חשש שאביו של יהודה יכה אותו מחמת ההתרגשות שתלווה את פגישתם הראשונה, אבל להפך, מר שמואל לוי יולי לא ראה חשיבות בעניין, ולא התייצב במשרד למחרת. סיבת סירובי לשחרור בערבות היתה, ראשית, חוסר יכולתו של האב להיות אחראי להופעת בנו, שכן הבן הגיע מאנגליה רק ימים מספר קודם לכן וגר אצל קרובים; ושנית, האפשרות שיולי יבקש מקלט בקונסוליה של הולנד(בהיותו ביחסי ידידות עם מר טרפאס) כדי להימנע מעונש. מעמדו של יולי כסוחר, כפקיד, לא השפיע על החלטתי בנידון, אבל היות שהוא כה מדגיש את אופיו ואת מכתבי ההמלצה שהוא יכול להשיג, עלי להעיר שכמה ימים לפני התקרית הזאת בא למשרדי בעלה של דודתו, שיולי גר בביתו, והתלונן על התנהגותו. הוא אמר שבלילה הקודם ניסה יולי, מתוך כוונה פלילית, לפרוץ, דרך החלון, לחדר שבו לנה יהודייה צעירה שהציק לה לעתים קרובות, וכי ניסה לתקוף אותו, את דודו. אמרתי לו שהאשמה חמורה כזו יש להביא לפני הממשל המקומי. לא שמעתי עוד על העניין, אבל כאשר הזהרתי את יהודה להתנהג ביתר זהירות, הוא זלזל בעניין ואמר שזהו עניין משפחתי. ההרגשה בין יושבי הבית לגבי ענישתו של יולי מנוגדת להצהרתו, תהיה אשר תהיה דעת חבריו הקרובים. בהזהירי את יהודה יולי באשר להתנהגותו בעתיד, השתמשתי בהחלט בביטוי שהוזכר במכתבו, שהוא יכול היה להיות זהיר יותר בהתנהגותו כלפי אנשי המקום, אבל תמיד השתדלתי למלא את הוראותיך ולתת כל הגנה אפשרית ליהודים.
הזכויות המיוחדות של אזרח בריטי אינן יכולות לפטור מעונש על עברות כמו אלה שעבר יהודה יולי. שאיפתי היחידה היא שייעשה צדק ליהודייה המרוקאית המסכנה, במידה לא פחותה ממידת הצדק שהייתי תובע מן המושל, לו היה התוקף אזרח מאורי והנתקף — אזרח בריטי.
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן
תעודה מספר 41
חייל רכוב על פרד הדף יהודייה — רגלה נרמסה ואצבעה נקטעה מכתב מהווזיר הראשי בן מוכּתסאר לשגריר בריטניה ג׳והן דרומונד האי
מוחמד בארגאש הודיע לסולטאן שקיבלת תלונה מיהודי מראכש, שחייל רכוב על פרד רמס את רגלה של יהודייה וגרם לאובדן אצבעה! שהוגשה בקשה למושל לעשיית דין צדק (פיצוי), אבל הוא התעלם מבקשה זו. ציינת כי יחס כזה כלפי יהודים יוצר רושם שלילי במדינות אחרות, וביקשת שהדבר יובא לידיעתו של הסולטאן, וכי החייל יידרש לפצותה.
הדבר הובא לידיעת הסולטאן. הוא ענה שמושל זה רגיל להתנהג כראוי כלפי היהודים, וכי הוא היה בעבר סגן־המושל שמשל על היהודים בזמנו של קאיד מוחמד עבוש, וכי לא הוגשה כל תלונה נגדו, לא מטעם יהודים ולא מטעם נתין זר כלשהו. הסולטאן משתומם אפוא על התלונה נגד מושל זה. הסולטאן שלח הוראות לפחה אחמד אמלאק להעניש את החייל על אלימותו — וכן כל אדם אחר שינהג כך — ולאלצו לפצות את האשה לשביעות רצונה.
הסולטאן ביקשני להודות לך על שמסרת לו מידע על כך, וביקש שתמשיך ליידעו על מקרים דומים.
Translation of a letter from Vizir Ben Moktsar addressed to Sir J. H. Drummond Hay dated 27 Rabia 2nd 1298 (28 March 1881)
(After compliments)
Cid Mohammed Bargash has informed the Sultan that you have received a complaint from the Jews of Morocco, that a soldier mounted on a mule hustled a Jewess and trod on her foot, causing loss of a toe; that an appeal was made for justice to the governor but he took no notice of the complaint, and you point out the bad effect which is produced in Foreign Countries by a denial of justice to the Jews and you requested that this affair should be brought to the knowledge of the Sultan and that the soldier should be required to give compensation for the injury he had done.
This affair has been brought under the knowledge of the Sultan and His Majesty replied that this governor was wont to conduct himself with goodness, that he had been formerly Kleefa governing the Jews in the time of Kaid Mohammed Aboosh and that no complaint had ever been made by the Jews against him or by any Foreign subject; His Majesty is therefore surprised that he should now be complained of.
His Majesty has sent orders to the Basha Ahmed Amlak to punish the soldier for his violence and also any other person who should behave in like manner, that the soldier is to give a suitable compensation, so that the Jewess be satisfied.
The Sultan desires me to thank you for making known to him this occurrence and requests that you continue to keep His Majesty informed in like matters. Peace.
(Signed) Mohammed Ben Larby Ben Moktsar
[FO 99/198]
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן-התנפלויות לנשים יהודיות במוגדור ובדמנאת.
תעודה מספר 42
התנפלויות לנשים יהודיות במוגדור ובדמנאת
ב־25 באפריל 1864 הגישו קהילות שונות במרוקו תזכיר להנהגה של קהילת טנג׳יר על אכזריות המושלים כלפי היהודים, המתבטאת בין השאר בהלקאות. במוגדור נאלצו נשים יהודיות לתפור בגדים לממשל ללא תמורה, ובדמנאת היו התנכלויות לנשים. הקטעים הדנים באלה מובאים להלן.
המכתב נכתב כחודשיים וחצי לאחר שהסולטאן מוחמד הרביעי מסר למשה מונטיפיורי — ב־5 בפברואר 1864 — הצהרה מלכותית(ט׳היר) שהועברה למושלים. נאמר בה בין השאר כי עליהם לנהוג בחסד כלפי היהודים ״ששמם אללה תחת חסותנו במדינתנו, לפי מידת הצדק והשוויון ביניהם ובין זולתם, כדי שלא ייפגע אחד מהם. …לא ישיגם פגע רע או עושק… לא את נפשם ולא את ממונם, ולא ישתמשו בבעלי מקצוע מתוכם אלא מרצונם, ובתנאי שיוקפד על המגיע להם בעד עבודתם״.
גברים ונשים יהודים היו חייבים בעבודות לממשל. שמואל רומאנילי מאיטליה, שביקר במרוקו בשנים, 1790-1787 כתב ביומנו:
"אשר הרגיז בטני וחמר רוחי הוא המשא הזה אשר חזיתי. ביום השבת והנה ארחת ערביאים שומרי המלך באה, בבית הכנסת בשפעת משחיתים וישאו כל עושי מלאכה, כל נושא סבל ויבהילו להביאם לעמוד לשרת במלאכת המלך איש איש על עבודתו ועל משאו, וכן כל הנשים המתפרות כסתות או עושות מספחות לעשות מלאכתן חנם. הנוגשים אצים במקל יד באבן או באגרוף, יחזיקום בשפת בגדיהם על החזה ויסחבום באין חמלה, ואד לבורח".
טנג׳יר 25 באפריל 1864
ממוגדור
מושל מוגדור כופה על נשים יהודיות לתפור בגדים, ובמקרה אחד תבע זאת ימים אחדים לפני החג. כשנשאל מהו השכר שישולם תמורת העבודה ענה: מאה וחמישים מלקות. הרב הראשי התייצב לפניו וטען שהדבר מנוגד להצהרה המלכותית, ועל כך השיב המושל שהוא מוכן להלקות אותו אלף מלקות, ושהנושא אינו מעניין אותו…
מדמנאת
התנהגותו של מושל דמנאת [השוכנת כ־110 ק״מ ממזרח למראכש] שערורייתית יותר: הוא תופס נשים וממיט עליהן כליה. הדבר נעשה כבר לפני ביקורו של מונטיפיורי, ובעת ביקורו כמה מאנשי הקהילה ניסו ליידע אותו על מצוקתם אבל לא הורשו לצאת את ביתם, וניתנה הוראה כי מי שיעז לצאת ייענש במלוא החומרה. לבסוף עלה בידם להעביר לו את טענותיהם במכתב. כשחזר מונטיפיורי ממראכש התייצבו שלושה יהודים מקהילה זו לפני הקונסול ריד, וזה אמר להם כי מסר את עניינם לווזיר הראשי סידי טייב, והלה הבטיח שהתנכלויות אלה יופסקו. אף לא אחת מההבטחות קוימה. במשך חודש שלחו היהודים בקשות לווזיר הראשי, וזה ענה להם בכעס שאינו מתערב בעניין זה. הם נאלצו לעזוב את בתיהם, ומצאו מקלט במקום קדוש למוסלמים כדי להינצל מן העונשים הקשים שסבלו אחיהם. אף־על־פי שהיו בחסות המקום הקדוש, הפגיעות נמשכו וחמישה יהודים נאסרו ונכבלו בנחושתיים.
ההתכתבות בקשר ליהודי דמנאת נמשכה. שמונה מיהודי העיר שמצאו מקלט במקום הקדוש כתבו למונטיפיורי ב־4 ביולי 1864, ושיבחו את הווזיר הראשי טייב אלימני שתמך בהם, וכן את המושל שהשיג הצהרה מהסולטאן להגנתם. ב־1 באוגוסט כתב הווזיר לג׳והן דרומונד האי כי מכתבם של יהודי דמנאת הועבר לסולטאן, וזה הורה לחקור את הנושא, וכי יהודי דמנאת הורשו להעביר את כל תלונותיהם, וכך באו על סיפוקם. אבל — הוסיף הווזיר — יש גם ביקורת עליהם והאשמה שהם שגרמו ליחס השלילי כלפיהם. הם התחצפו, חשבו שכבר אינם נתונים לפיקוח הממשל, ועתה נוכחו בטעותם. ב־7 באוגוסט דיווח דרומונד האי לשר־החוץ ראסל, כי זקני היהודים בטנג׳יר הודיעו ב־1 ביוני, כי לא קוימו ההבטחות שהובטחו להם שינהגו כלפיהם בצדק ושמעשי האכזריות של המושל ייפסקו. הסולטאן הסכים לקבל משלחת שלהם. לדעתו של ג׳והן דרומונד האי יש הפרזה בדבריהם, משום שהמושל, המכהן כבר 40-30 שנה, הוא אדם זקן. הוא צירף את מכתבם מ־4 ביולי הנ״ל. שיתוף פעולה בין השגרירים האירופים הביא לפיטוריו של המושל." לבסוף הוציא הסולטאן באמצעות מונטיפיורי, הצהרה מיוחדת למען יהודי דמנאת, ובה ציווה על המושל, שלא לאסור אותם ולחדול מן המעשים הרעים שהם מלינים עליהם, ובין השאר — לשפוט אותם לפי דיניהם, ובכללם דיני ירושה.
מצבם של יהודי דמנאת הגיע לידיעת אנשי כי״ח בפריס ולידיעת ׳אגודת אחים׳ בלונדון, והם פרסמו את דבר ההתנכלויות. הם פרסמו זאת גם באפריל 1880 לקראת התכנסות ועידת מדריד במאי אותה שנה.
לפי ידעה שפורסמה בגרמניה ב־1864, צעירה יהודייה נחטפה בדמנאת. החוטף צעיר, קרובו של הסולטאן, וכל הפניות לממשל הושבו ריקם, ולא עוד אלא שגרמו ליחס קשה יותר כלפי היהודים. הנושא הגיע לידיעת הקהילה בטנג׳יר. היא פנתה לשגרירים הזרים והם הודיעו על כך לסולטאן. מיד הוחזרה הצעירה למשפחתה והצעיר נענש. הסולטאן הוציא הוראה להבטחת ביטחונם של היהודים; עוד הורה כי בכל משפט הנוגע להם ייצגם יהודי, וכי יש לו הזכות לערער בפני הסולטאן.
פגיעה והתעללות בנשים יהודיות-אליעזר בשן-התנפלויות לנשים יהודיות במוגדור ובדמנאת.
עמוד 112