אס בידייא מא נדיר, דון לכחל ולחזאני ־ קינה בערבית יהודית על חורבן אגאדיר-רבי דוד בוזגלו
אס בידייא מא נדיר, דון לכחל ולחזאני ־ קינה בערבית יהודית על חורבן אגאדיר-רבי דוד בוזגלו
קינה זו, המתפרסמת כאן לראשונה, מתמקדת אך ורק באסון הכללי ואינה כוללת כל רמז לקרבנות היהודים. המשורר מדגיש כאן בעיקר את חוסר האונים של הנספים ובמיוחד של הילדים ושל התינוקות, ואת ייסוריהם של בני המשפחה והקרובים הניצולים, שאף לא יכלו לבוא לעזרת יקיריהם שנשארו חיים מתחת להריסות. השיר מתחיל בתמונות של שמחה ושלווה מתוך חיי היום־יום, שאינן נושאות כל צל של איום ושל פחד או אסון(טורים 3־6). תמונות אלה מבליטות את גודל ההפתעה ואת עצמת המכה שניחתה על התושבים עם היבקעות האדמה והיבלעותם בקרבה של רבים כל כך מבני המקום (10-7). הסטרופות העוקבות מתארות את תגובת היגון והאבל של הניצולים על מות קרוביהם ואהוביהם ועל צורות המוות המזוויעות של ילדים ותינוקות. ההורים מקוננים על בניהם המוטלים בפינות בלי אפשרות לזהותם (14-11), הילדים הקטנים והתינוקות צורחים בלי כל אפשרות שמישהו יבוא לעזרתם עד לגוויעתם ברעב ובצמא (18-15), הרווקים והרווקות מוכים בהלם ומיואשים מאבדן חברותיהם וחבריהן(22-19).
לעומת הנוסחאיות המודגשת והפוליפוניה המאזכרת של הקינה הקודמת, הנובעת ממסורת הקינה העברית לדורותיה ומלשון הקינה עצמה, הבין־טקסטואלית במהותה, המשורר מעלה כאן בעיקר תמונות מרעידת האדמה וזוועותיה ומן המציאות המרה שלאחר האסון. תגובזת הניצולים הן תגובות אנושיות אוניברסליות, והצגתן הישירה או תיאורן הפשוט משרה אוירה של חוסר אונים והשלמה עם הגורל. עבור המשורר הן השמחה והשלווה שלפני האסון הן האסון עצמו וזוועותיו נגזרים מפי האל, ואין אלא לקבלם על אף כל הקושי והייאוש שבדבר.
האופי האוניברסלי של השיר בולט גם במערכים הלשוניים הכמו־מוסלמיים הרבים של השיר. רד״ב משתמש כאן בלקסמות ובצורות השאובות בעיקרן מן הערבית המוסלמית של שירת המלחון של מרוקו ומלשון היום־יום של הדיאלקטים הערביים־המוסלמיים. אלה הם למשל הפעלים נדיר (טור 1), סאלמין(5), מטייסין (13), יתבאכאיו (15), שמות העצם והצירופים השמניים לקרא ויא סאדאת (7), כלילהא (19), רמסת עין (20), זיוואני (22), וכן מילת השיח דון (1) או ההגייה הקולית של העיצור ^ במילים לפוגאני (9) וגאלת (10). על אף שאילות אלה מן השימושים המוסלמיים לשון השיר מעורבת בעיקרה וכוללת, כצפוי, גם מערכים לשוניים ערביים־יהודיים. מבני כלאיים כאלה נראים היטב בלקסמה סלוואני (טור 6), שהיא צורה פואטית מוארכת של סלוואן. צורה זו, שאינה נפוצה בדיאלקטים הערביים־היהודיים, נושאת כאן משמעות של ״שקט ושלווה״ בהשפעת המונח העברי שלוה הקרוב לה מבחינה פונטית.
מבחינה פרוזודית הקינה מורכבת מסטרופת פתיחה המשמשת מדריך ומחמש סטרופות בעלות מתכונת מעין־אזורית עם שני טורי ענף ושני טורי אזור דו־צלעיים. מבני החריזה שתשת, אבאבבתבת, גדגדדתדת, הוהוותות, זחזחחתחת, טיטייתית. המשקל 12 הברות בטורים עם 6 הברות בכל צלעית לרוב.
הלחן והמשקל של הקינה הורכבו על ה״תמרור״ של קינה ידועה אחרת לט׳ באב, ״ארים על שפיים קולי בבכיתי״, למשורר בשם יצחק. המקור: כ״י מ׳ אביכזר.
1 אס בידייא מא נדיר, / דון לכחל ולחזאני?
עלא כלייאן אגאדיר / מא תסחא סי עייאני.
[=מה ביכולתי לעשות, מלבד השחור והאבל?
על חורבן אגאדיר לא יתייבשו דמעותיי.]
גאלס לבו מעא ולאדו, / לא דרור ואלא מחאס.
לחבאב האדו בהאדו / פארחין, סאלמין מללבאס.
5 מננהום די חלאלו נעאס; / פרק דאך לפראס האני.
מננהום פארח מעא נאס / פי סדור וסלוואני.
[=האב יושב עם בניו, בלא כאבים ובלא מיחושים.
הידידים והקרובים זה עם זה מסובים בשמחה ובחוסר דאגה.
ביניהם כאלה שערבה להם שנתם, על יצועיהם שלווים.
ביניהם כאלה שבילו עם חברים בשמחה ובהנאה.]
אמר אללאה ונאדא, / וטח לקדא, יא סאדאת.
נתהא לפרח ותקאדא, / וסאעת לקרח קד אתאת.
נסקקת לארד לילת לטלאת / באמר לפוגאני,
10 וזמיע מן פיהא כלאת; / גאלת, יאך רבי עטאני.
[=גזר האל וקרא, והפור נפל, הו רבותיי.
נגמרה השמחה וכלתה, ושעת היגון הפתיעה.
נסדקה האדמה בלילה של יום שלישי בפקודת האל,
וכל מה שעליה אכלה; אמרה, הלא האל זימן לי.]
לוואלדין ינווחו / עלא מא זרא פי אולאדהום.
מא קדרוס יצייחו, / יבס אלכלאם פי חלוקהום.
וילי עלא מא זראלהום, / מטייסין פי ארכאני.
מא בקא חד יעקלהום. / ואס יטפי ניראני?
[=ההורים מקוננים על אשר קרה לבניהם.
לא יכלו לצעוק, יבשו המילים בפיהם.
אויה לי על מה שאירע להם, מוטלים הם בפינות.
אף לא אחד יכול לזהותם. מה יכבה את אש יגוני?]
אסגאר גיר יתבאכאיו / פלחפארי אלמדללמא,
ולמרדעין יתזאגאיו, / מא ינדקו סי בכלמא.
מאתו בדיך לגממא / בזוע ולעטשאני.
וטלעת רוחהום לשמא, / תסכי ללאה לגאני.
[=הקטנים אינם מפסיקים לבכות בבורות החשוכים.
התינוקות צורחים, אינם מוציאים הגה מפיהם.
נספו מתוך ייסורים צמאים ורעבים.
עלתה נשמתם לשמים, בתלונה לאל הפרנסה.]
לערוסא עלא כלילהא / תנוח פרידא וחאזנא;
20 פרמסת עין מסאלהא, / מא תלא הינאך ולא הנא.
לערוץ מן פראקו פנא, / קאטע רזא, יא כוואני.
לא פרחא ואלא הנא, / וזהו כיף זיוואני.
[=הכלה על אהובה מקוננת גלמודה ואבלה.
כהרף עין אבד לה, לא נשאר לא שם ולא כאן.
החתן שנגזר עליו להיפרד נתכלה, מתוך ייאוש, הו אחיי.
לא נשארה לו לא שמחה ולא הנאה, פניו שחורים כעורב.]
אס בידייא מא נהיר / דון לכחל ולחזאני?
עלא כלייאן אגאדיר / מא תסחא סי עייאני.
[=מה ביכולתי לעשות, מלבד השחור והאבל?
על חורבן אגאדיר לא יתייבשו דמעותיי.]
אס בידייא מא נדיר, דון לכחל ולחזאני ־ קינה בערבית יהודית על חורבן אגאדיר-רבי דוד בוזגלו
10/02/2023
עמוד 366