מורשת יהדות מרוקו

מתוך הפרשיות מקץ־-ויגש-ויחי

 (284) — קצידה — סי׳ שיר מזמור לדוד קים חזק

בשקל ״יומנא יום גיוד אלכאל / זארונא דון זמיל ווללי מא זאת ליום ראה גדדא עוואלא״.

שִׁבְרָם כָּלָה וְלֹא מָצְאוּ מַעְצָר

לְרוּחַ הָאָב כִּי לֹא נָחָה / מִיָּגוֹן וַאֲנָחָה / מֵרָעָב נַפְשָׁם נָפְחָה

בְּהִתְעַטֵּף כֶּחָלָל / בְּרָעָב, אֵין חוֹמֵל

וְיִדְאַג יַעֲקֹב נַפְשׁוֹ נִבְהָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

יְהוּדָה עָנָה: אָבִי, אַל תָּצַר

שִׁלְחָה הַנַּעַר וְנָקוּמָה / אִתָּנוּ, וְאָשְׁמָה / נַפְשִׁי מִמַּךְ זְעוּמָה

הֵן לְךָ אֲנִי מְחֻלָּל / וְקַרְנִי תְּעוֹלֵל

אִם לֹא הֲבֵאתִיו לָךְ חַי, בִּי קְלָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

רַחֲמִים נִמְלָא וּבְצָרָתָם צַר

קָרָא אֶל בָּנָיו קַחַת מִנְחָה / וּבְשַׁ־דַּי שָׂם לוֹ בִּטְחָה / יָשִׂים דַּרְכָּם צְלֵחָה

שִׂימוּ עַיִן עַל עוֹלָל / בִּנְיָמִין כְּהֵילֵל

קְחוּ וּלְכוּ, הִנֵּה נַפְשִׁי אֻמְלָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

מַהֵר הָלְכוּ, יָרְדוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר

לָקְחוּ בְּיָדָם מִשְׁנֶה־כֶּסֶף / וְעָמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף / אָסָף אוֹתָם הַמְּאַסֵּף

פַּחַד לִבָּם וְצָלַל / פֶּן אוּלַי מִתְגּוֹלֵל

הִצְטַדְּקוּ לוֹ, הֵן כֶּסֶף נִכְפָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

(284) הנושא: מתוך הפרשיות מקץ־-ויגש-ויחי (מג, א-מז, לא).

שברם — תבואתם, מזונם. מעצר לרוח האב — מניעה למצוקת רוחו, כי לא נחה — אשר לא שקטה. נפחה — דוכאה, ראבה. בהתעטף בחלל — כי הגיעה למצב התעלפות כמי שנוטה למות. אל תצר — אל תדאג. ונקומה אתנו — אתנו ונקומה. זעומה — נזופה, מנודה. מחולל — בזוי, מרוחק. וקרני תעולל — וכבודי תשפיל. עולל — ילד רך. כהילל — ככוכב נוגה המאיר בשחר. אומללה — שכולה, מקפחת בניה. וצלל — רעד. מתגולל — מעליל. זבד טוב — מתנה טובה, מטמון. נשא עיניו — יוסף. בבכי נחתלה — מכוסה, מוסתר.

זֶבֶד טוֹב, עָנָם הָאִישׁ, פֶּן אוֹצָר

מַטְמוֹן שָׂם לָכֶם אֱ־לֹהֵיכֶם / לְיָדִי בָּא כַּסְפְּכֶם / הֵן קְרוּאִים כֻּלְּכֶם —

אֶל הַמִּשְׁתֶּה הַמְּהֻלָּל. / נָשָׂא עֵינָיו בְּגִיל

שָׁאַל: זֶה אֲחִיכֶם? בִּבְכִי נֶחְתָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

מָה־הִשְׁתּוֹחֲחָה נַפְשׁוֹ וַתִּקְצַר

בָּא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ בְּאוֹנִי / וַיֵּצֵא וַיַּעֲנֶה / הָאֵ־ל יָחְנְךָ, בְּנִי.

שָׂם רַעְיוֹנָיו וּמִלֵּל / קָרָא: שִׂימוּ אֹכֶל!

הוֹשִׁיבָם בְּמִשְׁטָר, רָבְתָה בֶּהָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

וַיִּגְזָר אֹמֶר לְאִישׁ הַמֶּלְצַר

מָלֵא אַמְתְּחוֹת הָאֲנָשִׁים / אֹכֶל־רַב, וְגַם תָּשִׂים / כֶּסֶף־אִישׁ, אַךְ בִּלְחָשִׁים

שִׂים גָּבִיעַ הַמֻּכְלָל / בְּאַמְתַּחַת עוֹלֵל

וַיַּעַשׂ מִצְוָתוֹ, מִרְמָה נִכְשָׁלָה:

                      

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

רָחֲקוּ מִן הָעִיר מְעַט, וְשַׂר —

רָדַף אַחֲרֵיהֶם בְּנָקְבוֹ: / גְּמוּלֵי טוֹבָה, שׁוּבוֹ. / הָפַךְ כָּל־אִישׁ אֶת רִכְבּוֹ

יְקָר כְּבוֹדְכֶם חֻלַּל / הַרְאִיתֶם בְּעָלִיל —

כִּי גַּנָּבִים אַתֶּם, אַנְשֵׁי קַלְקָלָה ?!

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

השתוחחה — התכופפה מצער. ותקצר — לא יכלה לסבול. באוני — בעצב. שם רעיוניו — תיכנן איך למתוח אותם. במשטר — כסדר הולדתם. רבתה בהלה — תמהו מאוד. ויגזר אומר — פקד, צוה. המלצר — מגיש המאכלים. בלחשים — בלאט, מבלי שירגישו. המוכלל — הכלול ביופיו. באמתחת עולל — בשקו של קטון האחים. מרמה נכשלה — תחבולה לא מוצלחת. בנוקבו — באומרו במפורש. גמולי טובה — קראם כן לומר, שאחרים עשו אתכם טובה אבל אתם גמלתם רעה. יקר כבודכם חולל — כבודכם היקר ירד, הושפל. בעליל — בפרהסיא, לעין כל. אנשי קלקלה — אנשים מושחתים. רעה תחת טובה — דבק למעלה ״למה שלמתם רעה תחת טובה״, וגם למטה ״רעה תחת טובה גמלתם״.

לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם לְאָדוֹן יָשָׁר —

רָעָה תַּחַת טוֹבָה גְּמַלְתֶּם / הַגָּבִיעַ גְּנַבְתָּם / מָה־זֶה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם?

קוֹל עָנוּ: אַל תִּתְעַלַּל / וְתַחְשֹׁד בְּגָזֵל,

שֶׁיִּמְצָא אִתּוֹ רוּחוֹ חֻבָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

דָּאֲבוּ וְנִבְהָלוּ, וַתִּקְצַר —

נַפְשָׁם, בִּרְאוֹתָם כִּי צוּר הִזְמִין / פַּח הַמּוֹקֵשׁ הֻטַּמֵּן / בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין

פְּצוֹת לְשׁוֹנָם הֻגְלַל / אַךְ בִּנְהִי וִילֵל

קָרְעוּ שִׂמְלֹתָם, כִּי נָפְלוּ מַפָּלָה:

 

 יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

וְיָשׁוּבוּ לָעִיר בְּצַעַד צַר

וַיַעַן יוֹסֵף כְּמִתְאַנֶּה / הִנֵּה יוֹדֵעַ אֲנִי / גְּנַבְתֶּם מִשֻּׁלְחָנִי

מְנַחֵשׁ אֲנִי, בִּגְלַל / זֹאת יֵשׁ יָדִי לְאֵל

הַגַּנָּב הוּא עַבְדִּי בְּלִי הַצָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

דִּלְגוּ וּבָאוּ לְתוֹךְ חֲצַר —

בֵּית יוֹסֵף. וַיִּגַּשׁ יְהוּדָה / לְפָנָיו בַּחֲרָדָה / וְנָפַל וְהִתְוַדָּה

אָנָּא, אֲדוֹנִי, חֹן עַל / שֵׂיבַת זָקֵן שׁוֹאֵל

הֵן עַבְדְּךָ עֶבֶד בִּלְתִּי מִגְבָּלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

אל תתעלל — אל תחפש לנו עלילה. רוחו חובלה — חייב מיתה. דאבו ונבהלו — אחוזי צער וחרדה. ותקצר נפשם — שרויים היו בלחץ נפשי. צור הזמין פה… — ה׳ יעד זמן להענישם ע״י המלכודת אשר נפרשה לרגלם. פצות, לשונם הוגלל — לפתוח פה, לדבר, לא יכלו, כי לשונם ניטל מהם. בנהי וילל — בקריאות צער. בצעד צר — בהילוך מרושל, מתוך פחד. צר, הפך רחב. במתאנה — התחזה במי שרימו אותו. מנחש — קוסם, מגלה תעלומות ע״י לחשים. יש ידי לאל — יש כוח ואל לידי לכבוש הגנב לעבד ואין מציל. דלגו — מיהרו ללכת. שואל — אני מבקש. הנושא: יהודה. בלתי מגבלה — ללא הסתייגות.

קוֹלוֹ חִנֵּן הִשְׁתַּטַּח וַיִּפְצַר

עַד רָאָה כִּי הֵמָּה נְבוֹכִים / קָרָא: צְאוּ נְסִיכִים! / אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם!

תָּמְהוּ, וּלְשׁוֹנָם נִצְלַל / לֹא יָכְלוּ לְמַלֵּל

הַכֹּל גָּעוּ בִּבְכִי, רָבְתָה צַהֲלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

יָדָם מִלֵּא. עֶבְרָתוֹ לֹא נָצַר

נִחֲמָם: אַל יִחַר אַפְּכֶם / דְּעוּ כִּי לִמְחִיתְכֶם / צוּר שָׂמַנִי לִפְנֵיכֶם

אָכֵן פֶּן אָבִי יֻשְׁלַל / בָּאֲרָצוֹת הָאֵל

רְדוּ אֵלַי, הֵן רֶכֶב וַעֲגָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

מִטּוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבְצָר —

עִיר גֹּשֶׁן, בֹּאוּ וְתֵשְׁבוּ בָּהּ / אָכְלוּ מִמִּבְחַר חֶלְבָּהּ / כִּי לִי קָרוֹב נְתִיבָהּ

עָלוּ בְּלִבָּם חָלָל / לַאְבִיהֶם יִשְׂרָאֵל

הִגִּידוּ, כִּי יוֹסֵף בַּעַל מֶמְשָׁלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

חָיְתָה רוּחַ יַעֲקֹב כְּאוֹר צַר

אָמַר: רַב, עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי, / אַרְאֶנּוּ, אוֹדֶה לֶחָי / טֶרֶם יִשְׁכְּבוּ טוּחָי

נָסַע לִמְקוֹם לֹא פִלַּל / עָמַד וַיִּתְפַּלֵּל

כֹּל־יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קָהוֹל נִקְהָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר

ויפצר — נפל לארץ וביקש מאוד. עד ראה — יוסף. נבוכים — אובדי עצות. נסיכים — רמי מעלה. ולשונם נצלל — שקע, טבע. געו — פרצו בבכי. ידם מילא — הרשם לומר משמו: רדו אלי וכר. עברתו לא נצר — לא נטר להם איבה. יושלל — יוורש, יתמסכן. ומבצר עיר גושן… — לעיר גושן הבצורה בואו. חלבה — ל׳ מיטב. נתיבה — השביל המוביל אליה. עלו בלבם חלל — בלב קל, כשלבם פנוי מכל דאגה שרבצה עליו עד עתה. חיתה… כאור צר — התחדשה רוחו כאור הלבנה המתחדש אחר היעלמו. טרם ישכבו טוחי — בטרם אמות, לפני שאיברי הפנימיים יעמדו מלפעול. לא פילל — לא חשב

זָרִיז בְּעַצְמוֹ מֶרְכַּבְתּוֹ אָסַר

נִרְאֶה־לוֹ נָפַל עַל צַוָּארָיו / וַיֵּבְךְּ בְּרֹב תַּמְרוּרָיו / עַד כִּי לָעוּ אֲמָרָיו

אֶל פַּרְעֹה בָּא, וְצִלַּל / עֲלֵיהֶם כְּאֹהֶל

יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ: יַעֲלֶה לְמַעְלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

קִנְיָן, מִצְרַיִם, קָנָה. וַיָּסַר –

חֶרְפַּת אֶחָיו כִּי רְעֵבִים הֵם / הַמִּצְרִים מֵעֲרֵיהֶם / הֶעֱבִיר מִקָּצֵהֶם

וְחֶלְקָתָם תְּקֻלַּל / מִיַּעַר וְכַרְמֶל

הִתְחַסַּד בְּחֹמֶשׁ יָדוֹת נַחֲלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

קַיָּם הֶרְאָה זָקֵן בַּשְּׁנֵים עָשָׂר

שִׁבְטִי־יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל / מִמִּיתָה לֹא יִבָּהֵל / בַּשְּׁאוֹל אוֹרוֹ יָהֵל

בְּיוֹם מֵחָלְיוֹ נִפְלַל / קָרָא יָכוֹל עוֹלֵל

שִׂים יָד תַּחַת יָרֵךְ בִּשְׁבוּעָה חָלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

 

אֶת גּוּפָתִי שָׂא, וּלְאַרְצִי הַיְשַׁר

מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם שָׂאֵנִי / עִם הוֹרַי תִּקְבְּרֵנִי / עָנָה: שׁוֹמֵעַ אֲנִי

וְשָׁחָה וְהִתְפַּלֵּל / לָאֵ־ל רַב מְחוֹלֵל

לֹא פִּלַּלְתִּי לִרְאוֹתְךָ רַב־מַעֲלָה:

 

יוֹם, נָא, אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל / תָּשׁוּב בְּלֵב חוֹמֵל

תְּמַהֵר קֵץ פִּדְיוֹם נֶגְדָּה בֵּן־עַוְלָה:

כנפי שחר        

זריז — תואר ליוסף. לעו — ללא סדר, מגומגמים. אל פרעה בא — יעקב. וצילל עליהם — הגין עליהם בצל. המצרים מעריהם העביר — הושיב של עיר זו בחברתה להודיע שאין להם חלק עוד בארץ. מקציהם — מקצה גבולם כאן לקצה גבולם שם. וחלקתם תקולל… — דבק למטה, מפני שאדמתם לא הצמיחה ומכרוה לפרעה, משום כך התחסד עמהם בחוקקו חוק חמש ידות לנחלת עולם, שהיבול יחולק לחמשה חלקים, חמישית לפרעה וארבע חמישיות יקהו להם. וחלקתם תקולל… — קוללה מלהצמיח יער וכרמל; יער, חורשה; וכרמל, שדות וכרמים פוריים. יהל — יגיה, יאיר. נפלל — נפל. יכול עולל — מי שיכול לעשות. שבועה חלה — בת תוקף. לא-ל רב מחולל — כאן: ה' הגדול הבורא. רב מעלה — בנוי ליוסף.

בקשה לשבת פרשת ויגש

ב־11 פרשיות מופיעה בקשה אחת לשבת וב־ 8 פרשיות מופיעות שתי בקשות לשבת, בשבת ה־ 20 שבת ״זכור״ מופיעות לא פחות מ־ 24 בקשות לשבת. מובן ששיבוץ העורכים אינו מחייב את הפיטנים, בשבת זו נוהגים לשיר לא יותר מבקשה אחת עד שתיים.

(273) — בקשה — סי׳ אני משה

שׁוֹמֵר שַׁבָּת וּמְכַבְּדוֹ

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

אֲעוֹרֵר נָא אֲהָבָתֶךָ / לְעַמְּךָ סְגֻלָּתֶךָ

יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתֶךָ / לְעַיִן אוֹיְבָיו, יָ-הּ, כַּבְּדוֹ:

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

נִכְבָּד יוֹם זֶה וּשְׁבִיתָתוֹ / בּוֹ אֲחַדֵּשׁ כֹּל־מִצְוָתוֹ

מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ / אוֹדֶה שִׁמְךָ, כִּי רַב הוֹדוֹ:

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

יוֹם זֶה, הָאֵ-ל, אוֹתוֹ קִדֵּשׁ / מִבְּרֵאשִׁית אוֹתוֹ הִפְרִישׁ

לִבְנוֹ בְּכוֹרוֹ אוֹתוֹ הוֹרִישׁ / כִּי בּוֹ רָצָה הוּא שָׂהֲדוֹ:

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

מֵאֵת יְיָ יִשָּׂא בְּרָכָה / הַנֶּחְדָּל מִמְּלָאכָה —

כְּדַת מֹשֶׁה וְכַהֲלָכָה / בַּשָּׁמַיִם הוּא יְעִידוֹ:

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

שְׂמָלוֹת נָאִים בּוֹ־אֶתְלַבֵּשׁ / וּבְיַיִן טוֹב אוֹתוֹ אֲקַדֵּשׁ

סְעוּדוֹתַי בּוֹ אֲשַׁלֵּשׁ / לִבִּי תְּשַׂמַּח וּתְסַעֲדוּ:

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

הָבֵא וְהָכֵן כָּל־מַאֲכָלִים / וּמִמִּסְכֵּן עֵינְךָ פֶּן תַּעְלִים

בֶּטַח בָּא-ל וְאַל תַּכְלִים / אֶת אֲשֶׁר לֹא מָצְאָה יָדוֹ:

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

הָסֵר מִמֶּנּוּ כֹּל־אֲנָחָה / בִּזְכוּת יוֹם־זֶה יוֹם מְנוּחָה

בּוֹ תּוֹצִיאֵנוּ לִרְוָחָה / אוֹדֶה שִׁמְךָ וַאֲכַבְּדוֹ:

יְיָ הוּא יָכִין צַעֲדוֹ:

 

כנפי שחר        

 (273) הנושא: שבת.

יכין צעדו — יכונן דרכו. אעורר… — המשורר מייחל שע״י שירו תתעורר אהבת ה׳ לעם סגולתו. חבל — חלק. לעין אויביו — בנוכחותם, והמה רואים. כבדו — הרם אותו משפלותו. בו אחדש… — חידושי תורה בנושא מעות שבת. אותו קידש — בחר והבדיל מימות החול. מבראשית… — מתחילת בריאת העולם ייחד והוריש אותו ״לבנו בכורו״. כי בו רצה… — שב אל ״בנו בכורו״, ר״ל שהדו ועדו של ישראל שה׳ חפץ בו הוא בכך שהורישו את השבת, כמ"ש (בברכה מעין שבע) ״המניח לעמו ביום שבת קדשו, כי בם רצה להניח להם״. הנחדל… — המונח עצמו מלעשות מלאכה בשבת. וממסכן — עני. ואל תכלים… — שיתן צדקה בצורה מכובדת. הסר ממנו כל אנחה… — פניה לה' ש״אל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו״ (רצה, ברה״מ).

 

בקשה לשבת פרשת ויגש

פרשת שמות / סדרה י״ג

דודי ירד לגנו — סתיהלאל או מאיא

ידיד נפש — נועם ״לעקרה לא ילדה״ מס׳ 323/324

בקשה — א-ל נאזר בגבורה

(311) — בקשה — סי׳ אני עמרם חזק

ע״מ ה-ו הגאים ברובה נועם ״א-ל אל מרבצך״

 

אֶל נֶאְזָר בִּגְבוּרָה / לוֹ לִשְׁמוֹ אֲקַדֵּשׁ

 וְאָשִׁיר שִׁירָה / בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ:

 

נָאוֹר וְנוֹרָא / לוֹ עֹז וּמִבְטֶחָה

הוֹצִיא לָאוֹרָה / עוֹלָמוֹ בְּשִׂמְחָה

 

וְגַם הֲנָחָה / וְהֵסִיר אֲנָחָה

נוֹתֵן מְנוּחָה / בְּיִחוּד מִתְקַדֵּשׁ

 

יָחִיד וּמְיֻחָד / אֵין לוֹ גּוּף וְדִמְיוֹן

מָצוּי וְנֶעְבָּד / קַדְמוֹן יָדַע חֶבְיוֹן

 

בִּנְבִיאֵי הֶגְיוֹן / לְמֹשֶׁה שָׂם עֶלְיוֹן

גְּמוּל וּפִדְיוֹן / מַחֲלָה וּמְחַדֵּשׁ:

 

עָשָׂה מְאוֹרוֹת / גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים

יִהְיוּ מְאִירוֹת / כָּל יָמִים וְשָׁנִים

 

כנפי שחר

311 — הנושא: שבת וראש חודש, י״ג עיקרים ועשר ספירות.

נאזר — חגור. נאור — עוטה אור והוד. ונורא — מפיל אימה ומורא. לו עוז ומבטחה –לו יתב׳ הכוח והוא המבצר שיש להישגב בו. הנחה — נחת ושלוות נפש. אנחה — יגון. מנוחה — שקט ומרגוע הגוף. ביחוד… — בקריאת ״ה' אחד!״ מקדשים אנו את שמו. מבאן מתחילים י״ג עיקרים: א) — יחיד — שהקב״ה אחד. ומיוחד — קדוש, נבדל מן הנמצאים. ב) — אין לו גוף… — ואין לו דמות הגוף. ג) — מצוי — משגיח. ד) — ונעבד — ואין עבודה לזולתו. ה) — קדמון — לבל קדומים. ו) — ידע חביון — יודע מחשבות בני אדם. בנביאי הגיון… — ביאור השורה: הקב״ה ״שם למשה עליון״ בתוך הנביאים; בנביאי הגיון, שמות נרדפים, כי נביא נגזר מן ניב, דבור והגיון, או: בנביאים המביעים נבואותיהם, והנה רמזיה: ז) — בנביאי — שהנבואה מן השמים. ח) — הגיון שהתורה נתונה מן השמים ולכן לא תשתנה בשום זמן ח״ו. ט) — למשה — ונבואת מרע״ה אמת. י) — שט עליון — ושהוא אדון לכל הנביאים. יא) — גמול — שהקב״ה מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים. יב) — ופדיון — ושיבוא מלך המשיח. יג) מחיה ומחדש — ושהמתים עתידים להיחיות. עשה מאורות — שמש וירח. גדולים וקטנים — כולל הכוכבים.

 

וּבְכֹל־זְמַנִּים / לֹא שָׁנוּ עִנְיָנִים

וְהֵם מְשֻׁנִּים / בָּם אֶחָד מִתְחַדֵּשׁ:

 

מוֹצִיא צְבָאָם / בְּמִסְפָּר, לְכֻלָּם —

בְּשֵׁם קָרָאָם / וּנְתָנָם בָּעוֹלָם

 

וְהוּא הִמְשִׁילָם / וְהֵאִיר אֶת הִלָּם

אֵ־ל חַי הַנֶּעֱלָם / נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ:

 

רָם בַּתִּפְאָרָה / לוֹ כּי"חַ וּבִינָה

חֶסֶד וּגְבוּרָה / תִּפְאֶרֶת נְכוֹנָה

 

נהִ"י בֶּאֱמוּנָה / וּמַלְכוּת נֶאֱמָנָה

בָּם אֲתַעֲדֶנָּה / הֵם  עֶשֶׂר בַּקֹּדֶשׁ:

 

מַלְכֵי וּמְאֹדִי / אֵ־לִי מָעוֹז רֹאשִׁי

הָשֵׁב לִי הוֹדִי / וְהָרֵם אֶת נִסִּי

 

קַבֵּץ נְפוֹצִי / מְהֵרָה אֶל אַרְצִי

הוֹצֵא לַחָפְשִׁי / לְעַם אוֹמְרִים קַדִּישׁ:

 

חַי רַב הָאֵיכוּת / עִמֵּיהּ שְׁרֵא נְהוֹרָא

זְכוֹר לִי זְכוּת / יְשֵׁנֵי מְעָרָה

 

קַבֵּץ בִּמְהֵרָה / אֶל בֵּית הַבְּחִירָה

אֻמָּה טְהוֹרָה / חִישׁ בַּזֶּה הַחֹדֶשׁ:

 

כנפי שחר

 

והם משונים — בגודלם ואורם. בם אחד מתחדש — הירח נכסה ושוב מתחדש אחת לחודש. מספרם — צבאם הרב והעצום. ונתנם בעולם — ברקיע להאיר על הארץ. המשילם — השליטם. חילם — יפעתם וזהורם. נאדר — אדיר, נערץ. כ״ח — ראשי־תיבות כתר חכמה. נה״י — ר״ת נצח הוד יסוד. (יש לקרוא המלה נה״י בהגיה אחת). אתעדנה — אמצא עונג. ומאודי — כוחי. מעוז ראשי — מגן ומחסה לראשי. הודי — כבודי. נסי — דגלי. נפוצי — עמי המפוזר. לחפשי — לחירות. רב האיכות — איכות, שם נגזר ממלת השאלה ״איך?״, ופירושה קביעת טיבו של דבר, תכונתו, ערכו ומהותו, ואילו הוא יתב׳ שמו איכותו רבה, שאין לעמוד עליה ולסיימה. עמיה… — עמו שרוי ושוכן האור. ישיני מערה — האבות אברהם יצוי״ע הקבורים במערת המכפלה (ברא׳ מט, כט-לא). בית הבחירה — כינוי לביהמ״ק ולירושלים.

 (361) — קצידה — סי׳ אני דוד קים

ע״מ ו־ה יב הגאים בבתים ודרידכּה

בשקל ״כיל אל־גראם גִ׳טטאמא״

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

מֹשֶׁה לִבּוֹ הָמָה. / בִּפְרוֹשׂ כַּפַּיִם —

עַל עַם יִשְׂרָאֵל, הֵעֵז פָּנָיו רָעָמוּ:

 

אֲדוֹנִי, וְלָמָּה / אֱ־לֹהִים חַיִּים,

חֵרֵף אִישׁ רָשָׁע וְגָזַר עַל כֻּלָּמוֹ —

 

עֲבוֹדַת נְקָמָה / עַל חַד כִּפְלַיִם?

הַצֵּל לֹא הִצָּלְתָּם וְקָשְׁתָה עָלֵימוֹ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

צוּרִי, מָה תֶּחֱמֶה / לְעַם יִבְזְזוּם?

שְׁמַע וְאַל תִּדְמֶה / לֹא עוֹד יַרְגִּיזוּם

כנפי שחר

361 — הנושא: מתוך הפרשיות שמות־וארא (ג,ז — ט,כו).

מאז רמו — משעה שצרות עמו עלו לפניו, או: משעה שגברו ונתרבו. לבו המה — התעורר מרגשי רחמים. בפרוש כפים — בתפלה. העז פניו — כביכול, התחצף. פניו רעמו — נתכרכמו מכעס. אדוני… — שיעורו: אדוני א-להים חיים, ולמה…? חרף — ביזה, זלזל. חד — אחד. כפליים… — הכפיל מכסת העבודה והוסיפה להיות קשה. צורי, מה תחמה… — בחי״ת, כצ״ל, פועל נגזר מן השם ״חימה״, ר״ל כמה יש לך, צורי, להיות מלא חימה ורוגז לגבי העם השודדים אותם! ואל תדמה — אל תעבור בשתיקה. לא עוד ירגיזום — לא יצערום עוד. עוד מעט… — דברי ה׳. אסמא עינם — אסתום עיניהם, אעיק להם, שיסתתמו עיניהם מרוב יסורין

עוֹד מְעַט אֲסַמֵּא / עֵינָם יַחְפִּיזוּם

וְחִיל יֹאחַזוּם:

 

נָאקַת רֻחָמָה / בְּרִבּוֹתַיִם

בַּשְּׂרֵם אֲנִי יְיָ אֶגְאָלֵמוֹ":

 

יְמִינִי רוֹמְמָה / בִּנְשׂוֹא יָדַיִם —

אֶזְכּוֹר בְּרִית אָבוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָמוֹ:

 

קוּם וּקְרָא נֻחָמָה / כִּי בְּמִצְרַיִם

אַרְאֵם כֹּחִי, וּגְבוּרָתִי אוֹדִיעֵמוֹ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

כְּחֵץ בְּיַד רוֹמֶה / דִּבְרִי צִיר עָשׂוּם

כִּקְצַר־רוּחַ־צָמֵא / אַךְ לֹא כִּחֲשׁוּם

שָׁמְעוּ קוֹל "הֵן עַמִּי / סָבְלוּ צוּק עָצוּם

מִצָּרוֹת יִשּׂוֹם":,

 

יָסַד מִסְפָּר, כַּמָּה / יַחַס הַלְּוִיִּם

עִם שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים מֵאָב הֻכְלָמוּ:

 

לְךָ לָבָן־הָאַמָּה / לְבֶן־פְּתָאִים

אֱמוֹר לוֹ, כִּי יְיָ פָּקַד אֶת עַמּוֹ:

 

וְדַבֵּר בִּזְעָמָה / לִפְדּוֹת שְׁבוּיִם

אַתָּה וְאַהֲרֹן לְבֵיתוֹ הַשְׁכִּימוּ:

כנפי שחר

יחפיזום — ישלחום מהר. וחיל — רעדה. נאקת רוחמה… — צעקת ישראל שצעקו ברבבותיהם באה אלי, ולכן לך בשרם כי עומד אני לגאולם; רוחמה, כ״י. ימיני רוממה — נשואה בשבועה. קום… — לך וקרא באזני ב״י כי אראם וכו'. כחץ… — דברי משה שאמר לפרעה ״כה אמר ה׳: שלח את עמי״ היו לישראל כחץ ביר היורה, כלומר עשו להם רק צרות, כי מאז הרע להם פרעה עוד יותר. כקצר־רוח־צמא… — שיעורו: בצמא קצר־רוח, שאינו שומע לדברי עידוד, כמו־כן לא שמעו אל משה, אבל לא בפרו בדבריו; קצר־רוח, חסר סבלנות. שמעו קול… — האומר ״הן עמי…״. צוק עצום — צרה גדולה. מצרות ישום — עמי נדהם, תוהה ובוהה מרוב הצרות. יסד מספר… — כדי להודיע סדר יחסם של משה ואהרן התחיל. סיפור תולדותם של שלשת השבטים מן היסוד, ראובן שמעון ולוי, ללמד ״כמה יחס״ וחשיבות יש להם, בניגוד לנזיפה שקבלו מאביהם (עי׳ ברא׳ מט,ג־ז); מספר — כאן: סיפור. הוכלמו — קבלו גערה ונזיפה. לבן־האמה — הגר המצרית. לבן־פתאים — כסילים: תירק תחת היו״ד. פקד — זכר. בזעמה — בזעם, ברוגז, כלומר בעזות.

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

בְּנֵי הָעַמְרָמִי, / קַבֵּץ קַבְּצוּם

 אַל תִּתְּנוּ דָּמִי / עַל עִם רִצְּצוּם

וְאָמְרוּ מִשְּׁמִי / לְעַם לְחָצוּם —

"מַהֵר חַלְּצוּם!"

 

דְּעוּ, כִּי בְּחֵמָה / יַאְטֵם אָזְנַיִם

כִּי אֲנִי אֶקְשֶׁה לִבּוֹ לְהַשְׁחִיתֵמוּ:

 

וְאַרְבֶּה בְּעָצְמָה / מַרְבִּית חֳלָיִים

לְפַרְעֹה הָרָשָׁע אֲשֶׁר הוּא עָרֵמוֹ:

 

וּלְשָׂרָיו אַרְעִימָה / עַל מְרָתַיִם

אָז יָדְעוּ כֹל, כִּי יְיָ אֱ־לֹהֵמוֹ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

אִם אָמְרוּ כֹּל־חַכְּמִי / מִצְרַיִם "נַסּוּם".

הַכְחֵשׁ כֹּל־חַרְטֻמֵּי / אַשָּׁפִים, הַסּוּם!.

וּלְעֵינֵי אִישׁ־חֶרְמִי / —פַּרְעֹה, גָּרְשׁוּם,

הָנֵס הֲנִיסוּם!

 

וְיָדְעוּ מִצְרַיְמָה / חַי דָּר שָׁמַיִם

כִּי יִכְבַּד לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלְּחֵמוֹ:

 

הֵן יוֹצֵא הֲמַיְּמָה / בֵּית חֹרוֹנָיִם

הַתְרֵה בוֹ עַל עַמִּי וְאַל יְצוּרֵמוֹ:

כנפי שחר

בני העמרמי — פניה למשה ואהרן בני עמרם. קבצום — אספו אותם, הקהילום. אל תתנו דמי — אל תנוחו ואל השקהו; דמי, דומיה, שתיקה. רצצום — עשקום ולחצום. מהר חלצום — שחררום לצאת מהר. בחימה — בכעס, כלומר בעקשנות. יאטם — יסתום. בעצמה — בכוח ועוז. מרבית חוליים — מכות רבות. ערמו — שונאם. ארעימה — אשפוך כעסי. על מרתים — כאן: בגלל מריים ומרדם. נסום — נסו אותם, בחנום. הכחש — בטל, הראה כי רק מכשפים הם. הסום… — שַּׁתֵּקו אותם ובזה גם תבריחו אותם. איש חרמי — שגזרתי עליו חרם, השמדה. וידעו… — ע״י שיכביד לבו ידעו כי יד ה׳ עשתה זאת. יוצא המימה — לעשות צרכיו. בית חורונים — כאן: בית שמוש. התרה בו — הזהרהו. ואל יצורמו — אל יצער אותם. מקדמה וימה — ממזרח וומערב.

מִקֵּדְמָה וָיָמָּה / יִשְׁלַח עִבְרִיִּים

וְאִם לֹא, אַכֶּה הַמַּיִם אַשְׁחִית טַעְמוֹ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

הֵרִים יָד עַל מֵימֵי / נַחַל וּבְאָשׁוּם

דָּם הָפַךְ כֹּל־אַגְמֵי / יְאֹר וּמְאָסוּם

אַךְ לִבְנֵי לְאֻמִּי / מַיִם יְשׂוּשׂוּם

כִּתְמוֹל וּכְשִׁלְשׁוֹם:

 

דִּבְרָתוֹ עָצְמָה / זֶה פַּעֲמַיִם

אִם הִקְשָׁה לֵב, בִּצְפַרְדְּעִים אֲכַלְּמוֹ:

 

תּוֹךְ חַדְרֵי תְּנוּמָה / גַּם בֵּין כִּירַיִם

עָלוּ וּבָאוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ:

 

קָרָא־ הֵן אֲשֵׁמָה / בְּרִשְׁעָתַיִם —

נַפְשִׁי, אָנָּא לָאֵ־ל הַעְתִּירוּ יֻחְרָמוּ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

גַּם בְּמַכַּת כִּנִּים / כֹּל־אַשָּׁף יָזֹם

רֵעִים נֶאֱמָנִים / רָאוּם וְחָזוּם

רֶמֶשׁ קְטֹן אוֹנִים / בּוֹ יְרַגְּזוּם

וְגַם יְבַזּוּם:

 

קוֹל נִשְׁמָע בְּרָמָה / כְּעַל שְׁפָיִים

קָרְאוּ כֹּל, "אֶצְבַּע אֱ־לֹהִים הִיא!", נִכְלָמוֹ:

כנפי שחר

אשחית טעמו — שיהפכו לדם. הרים יד — אהרן. ובאשום — הבאיש אותם, הסריחם. אגמי יאור — אגמיהם (ז\ט), ״קבוצת מים שאינן נובעין ואינן מושבין אלא עומדין במקום אחד״ (רש״י). ומאסום — תיעב אותם, גיעלם. ישושום… — ישישו וישטחו אותם כמאז, כרגיל. דברתו עצמה… — אמרתו של פרעה, כלומר סירובו לשלח את העם, שוב קשתה וחזקה. זה פעמים — במטה, שנהפך לנחש, ובמים, שנהפכו לדם. אכלמו — כלומר, אוסיף להכותו. חדרי תנומה — חדרי שינה. כירים — תנורים. עלו — מן היאור. אשמה ברשעתים… — חוטאת היא נפשי וראויה לעונש בגלל שתי רשעיות. העתירו… — התפללו לה׳ שיסורו. גם במכת בנים… — כמו במכות הקודמות גם במכה זו כל מכשף יחשוב להוציא כנים, אבל הא-ל ב״ה החריד ברמש קטן זה וגם ביזה אותם בו, כי לא יכלו להוציאו. רמש קטון אונים — זחל דל כוח. ברמה — כאן: בקול גבוה. שפיים — הרים גבוהים וחשופים ששם הקול נשמע למרחוק. קראו כל… — החרטומים כולם קראו שהמכה מאת ה׳ היא ולא מעשה כשפים. נכלמו —התביישו.

וְעָרוֹב בִּמְהוּמָה / אִיִּים וְצִיִּים

דֻבִּים אֲרָיוֹת גַּם זוֹחֲלִים תּוֹכָמוֹ:

 

שָׁם אֶרֶץ נְשַׁמָּה / כֹּל־דְּרָכִים —

אָבְלוּ מִבְּלִי עוֹבֵר־אֹרַח הָשָׂמוּ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

 

כִּנְלוֹז הַצִּפְעוֹנִים / שָׁב וְיִעֲצוּם

"בְּנֵי הָאֵיתָנִים / עֲבָדַי רָצוּם

יִהְיוּ צֹאן נְכוֹנִים / לִמְקוֹם תִּכְסוּם

בְּאַרְצִי רָשׁוּם":

 

יָסַף יָד מְרִימָה / בִּמְזִמּוֹתַיִם

הִכְבִּיד לִבּוֹ רָאָה מִגַּפּוֹתָיו תַּמּוּ:

 

דֶּבֶר בַּבְּהֵמָה / בֵּין חֹמֹתַיִם —

הִכָּה. הִפְלָה מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, לֹא דָּמוּ:

 

עוֹד לָקְחוּ עֲרֵמָה / מְלוֹא חָפְנַיִם —

פִּיחַ כִּבְשָׁן, זָרַק לִשְׁחִין בִּבְשָׂרְמוֹ:

 

אֵ-ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חָנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

דרידכּה

מָחָר עוֹד אַרְעִימָהּ / בָּרָד כִּלְאַיִם

אֵשׁ וּמַיִם יָשִׂימוּ שָׁלוֹם בֵּינֵימוֹ:

כנפי שחר

וערוב — ״כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא״(רש״י). במהומה — בבהלה וברעש. איים — עופות הדרים במקומות שוממים. וציים — חיות השוכנות בארץ ציה. גם זוחלים… — נחשים ארסיים בתוכם, יחד עמם. שם… — הערוב שם את ארץ מצרים שממה. השמו — קרא: הושמו. כנלוז… — פרעה שהוא מעוקם בנחש חזר ונתן להם עצה באמרו: ״אתם בני אברהם יצוי״ע, אשר עבדי אהבום, תוכלו לשחוט את הצאן, אבל זה יהיה במקום רשום ומסומן בארצי. תכסום — תכסון; תרגום של תשחטו. יסף… — הוסיף למרוד בתחבולות רשע. ראה… — סבור היה שנגמרו המכות. בין חומותים — בין חומות הערים, בשדות. הכה — הנושא: דבר. הפלה — הבדיל ה׳. לא דמו — לא נכרתו, לא מתו. ערימה — קומץ, חופן. מלוא הפנים — כדי מלוא היד כפול. פיה כבשן — אפר שחור הנוצר מן העשן בתנור. זרק… — פיזר אותו והיה לשחין, המתהוה מחמימות העור, בבשרם. ברד כלאים… — מעורב עם האש ואינו מכבה אותה. אש ומים — כצ״ל. בשדמותים — בשדות. קיים על איומה… — הקב״ה שמר על ב״י וגדר בעדה להצילה ממכת הברד.

עֵץ עֵשֶׂב וְקָמָה / בְּשָׁדְמוֹתַיִם —

לִשְׁבֹּר, גַּם שִׁבֳּלִים בַּאֲלֻמּוֹתֵימוֹ:

 

קָיָּס, עַל אֲיֻמָּה / בִּגְדֵרֹתָיִם —

 גָּדַר עֲלֵיהֶם, מִבָּרָד פִּלְטׇמוֹ:

 

כֵּן יַרְאֶה נֶחָמָה / לִירוּשָׁלַיִם

קֵץ פְּדוּת אָרַךְ, וְלִבְנִיָּה יִפְדֵּמוֹ:

 

עִיר יְיָ, שָׁמָּה / עֲדַת עֲנִיִּים

יְרַחֵם יַרְבֶּה חִנּוֹ בְּתַעֲצוּמוֹ:

 

שְׁדוּפָה וּצְנוּמָה / מַכַּת שׁוֹקַיִם

מֵרֹב צָרוֹתֶיהָ פָּנֶיהָ נִקְרָמוּ:

 

בְּאַבְנָה רְגוּמָה / אֶפֶס אֲפָסִים

לֹא מָצְאָה נוֹחַ, גְּרוּשֶׁיהָ נֶחְתָּמוּ:

 

אוֹי כִּי בַּת נַעֲמָה / הִיא בֵּין הַגּוֹיִם

הָאוֹמְרִים עָרוּ־עָרוּ אֶת כָּל בָּתֵּימוֹ —

 

חַיִּים בְּעוֹלָמָהּ. / כְּאוֹר קַרְנַיִם

יַשְׁפִּיעַ עַל עַמּוֹ רוּחַ מִמְּרוֹמוֹ —

 

אֱ־לֹהֵי נְשָׁמָה. / מִטַּל אֶגְלַיִם

טַל חַיִּים וָדַעַת, בּוֹ רַבִּים יֶחְכָּמוּ:

 

יַשְׁבִּית כָּל־מִלְחָמָה / בֵּין עַם וְעִיִּים

בֶּן־דָּוִד קַיָּם יָבוֹא וַיִגְאׇלֵמוֹ:

 

וְלִירוּשַׁלְיְמָה / בֵּית מַחֲנִים

בְּבִנְיַן מִקְדָּשׁ בָּנֶיהָ יְנֻחֲמוּ

כנפי שחר

עיר ה׳ — ירושלים. ירבה חנו — יגדיל רחמיו. שדופה — יבישה כעשב שהוכה בשדפון. צנומה — בחושה ורזה. נקרמו — העלו קרום מרוב יובש. באבנה רגומה — כלומר, בניה היו סבה לחורבנה. אפס… — ירדה מתחת לבל אפסים. גרושיה נחתמו — כגזר־דין שנחתם ואין לבטלו; או: ימי גלותה נסתמו, שלא פורש במה יארכו. בת נעמה — ב״י שהיתה נעימה ומכובדת. ערו… — גלו, החריבו עד שתגלו את היסוד. חיים בעולמה — דבק למעלה, הגוים האומרים ערו חיים הם בתענוגיה ובטובתה של ב״י, של ״בת נעמה״; או: בעולמה, במקום משכנה של השכינה. באור קרנים… — (כאן: תחילת ענין) בקרני אור המפיצים והרם, כן יזרים וישפוך עלינו אדון־כל־הנשמות רצון ממרומו; ״א-להי נשמה״ דבק למעלה. מטל אגלים… — וישפיע ממרומו על עמו אגלי ונטפי טל־תחיה; ודעת, וישפיע דעת. ישבית… — ״א-להי נשמה״ יבטל מלחמות בין עמים ויבטל תל־חורבות הנגרמות מכך;

וְסָפָה וְתַמָּה / שִׂנְאַת עַם עִיִּים

עַם מְחָרֵף כִּי חַטֹּאתֶיהָ נִכְתָּמוֹ:

 

קֵץ פְּדוּת נִשְׁלָמָהּ / חֶשְׁבּוֹן שִׁשִּׁיִּים

עוֹד שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ נְקַוֶּה בּוֹ יֻשְׁלָמוּ:

 

אֵ־ל יוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה / אֶרֶךְ אַפַּיִם

חְנוּן הוּא רָאָה צָרוֹת עַם מֵאָז רָמוּ

ועיים, ל׳ הרם וחורבן. וספה ותמה… — פעלים נרדפים תכלה שנאת עם־עיים, כנוי לעמון ומואב. עם מחרף... — ויכלה כל עם האומר כי חטאותיה של ירושלים נרשמו, ר״ל שאין לה כל תקוה להיגאל; או: חטאותיה של עם מחרף כבר נכתמו להביא עליה כליה. עם, כאן, ל׳ נקבה. קץ פדות נשלמה — קץ הגאולה בא עד תומו, הגיע זמנו הסופי. חשבון ששיים.:.נקוה שבשנת תר״ס(5,660) יבוא הגואל, או בשנת תרס״ו(666) שיתמלאו אז כל הששיות. ראה שיר ו4ד ד״ה סוד הנחתם נגלה לנו.

(372) — בקשה — סי׳ בנימן חזק

ע״מ ז-ג בבתים | ז-ז-ג באזור

בַּת, אֲהוּבַת־אֵ-ל, קָמָה / בַּשׇׁחַר

תִּתְלַבֵּן אָדָם כִּתְמָהּ / כַּצׇחַר

 

 

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

 

נָדְּדָה שְׁנַת עֵינָהּ / גּוֹבֶרֶת

וּלְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנָהּ / שׁוֹחֶרֶת

 

צוֹעֶקֶת עַל חַטָּאתָהּ / שׁוֹפֶכֶת בִּמְעָתָהּ / עֲתֶרֶת

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

 

יוֹשֶׁבֶת בְּרֹב פַּחְדָּהּ / כִּי חָטְאָה

לוֹבֶשֶׁת סוּת חֲרָדָה / לָךְ קוֹרְאָה

 

עוֹרֶכֶת תְּשׁוּבָתָהּ / אוּלַי  מִמְּשׁוּבָתָהּ / נִרְפְּאָה

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

 

מִדַּי עֲלוֹתָהּ בֵּית אֵ־ל / לִתְפִלָּה

אַבִּיר, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, / מָחוֹל לָהּ

 

תִּשָּׂא אֶת חַטֹּאתֶיהָ / וּבְרִית מֵאֲבוֹתֶיהָ / תִּזְכּוֹר לָהּ

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

 

נוֹרָא אַתָּה, שַׁוְעָתָהּ / הִקְשִׁיבָה

אֶת רִיבָהּ מִצָּרָתָהּ / אֵ־ל, רִיבָה

 

נַחֵם נָא אֶת עַם אֶבְיוֹן / גַּם בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / הֵיטִיבָה

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

 

חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ / לָךְ שָׁבִים

וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ / נִצָּבִים

 

יְרֵאִים עֵת ִיקָּרְאוּ / לְדִין, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ / נִכְאָבִים

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

כנפי שחר

372 — הנושא: סליחה לפני תפלת השחר. בעונת הסליחות.

בת — כ״י, והיא מלה נפרדת. קמה בשחר… — בדי לכבס לכלוך החטא ויתלבן כצמר צחר, לבן. למנצח… — דבק למעלה, קמה בשחר להלל לך עם אילת השחר, והוא כוכב הבוקר, ר״ל בבוקר השכם, בעוד הכוכב ההוא מאיר; על, עם, כמו והקרבתם על הלחם (ויקי כג, יח/עם הלחם). ראה מעשה חרש. האודם כנוי לחטא, הלובן כנוי לסליחת העון, והליבון כנוי לחזרה בתשובה. נדדה… גוברת, ולבקש… שוחרת — מתאמצת לנדד שנת עינה להשכים בשחר כדי לבקש סליחה על עונה; נדדה, שה״פ; שוחרת, ל' שחרית. ראה מעשה חרש. צועקת — מתפללת. שופכת… עתרת — מביעה תפלה ותחינה. סות — כסות, לבוש. עורכת… — מסדרת דברי וידוי ותשובה, הכוונה לשירי סליחה וריצוי כזה. אולי… — מתוך תקוה ששובבותה ומרדה תיסלחנה. מדי — כל פעם . אביר… — נא גבור ישראל סלח לה למען אבותיה. את ריבה מצרתה… — מחמת צרתה שהיא נתונה בה, קומה והענש את המתגרים בה. ונר׳ שצ״ל; את ריבה מִצּוֹרַרְתָּהּ, מכל אומה המציקה לה, לך שבים — בתשובה. הפר — הסר, בטל.

זָכוֹר תִּזְכּוֹר רַחֲמִים / יוֹם הַדִּין

הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים / עֵת תָּדִין —

 

לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבִי / שְׁמֶךָ, הֵמָּה יוֹשְׁבִי / עַל מִדִּין

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

 

קָרֵב לִי שְׁנַת גּוֹאֵל / וּפְדֵנִי

עַל מִי מְנוֹחוּת, הָאֵ־ל / תַּנְחֵנִי

 

וּזְכוֹר לִי זְכוּת אִישׁ תַּם / עַל לִבְּךָ כַחוֹתָם / שִׂימֵנִי

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

 

אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמוֹר לִי / לֶמַשָּׁא

 רְאֵה צוּרִי גּוֹאֲלִי / אֵיךְ אֶשָּׂא

 

לֹא אוּכַל שְׂאֵת עֻלִּי / אֲבָל רוֹעַ מִפְעָלִי / אֵ־ל תִּשָּׂא

שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר

כנפי שחר

עת תדין ליראיך — כלומר, ושים חלקנו עמהם. ולחושבי שמך — שמהשבתם רק בך. יושבי על מדין — כאן: החושבים שעתידים לשבת בבית דינך הצדק לתת דין וחשבון על מעשיהם, ובכך אין הם באים לידי עבירה. על מי מנוחות… — שתוליכני לארצי בדרך נוחה וסלולה. איש תם — יעקב (ברא־ כה, כז). על לבך כחותם… — אל תשכחני, כמו שאין אדם שוכח החותם שעל זרועו, כלומר, יעל זכרוני לטובה לפניך. לְמַשָּׁא — שי״ן־ ימנית, לחוב, שעתיד לבוא לידי פירעון, איך אשא? — איך אוכל לסבול העונש? עולי — כובד עווני. א־ל, תשא — תסלח.

https://www.youtube.com/watch?v=1dPTlnPZXHI&list=PLPDsmHc70VCUDM4Thz-tzTEJhWedyH5iS&index=10

(389) — קצידה — סי׳ אני דוד קים חזק

בשקל ״זיתךּ יא רצם לבאהיא / ציבתךּ כאלי מהג׳ור״

 

"אֶפְרוֹשׁ אֶת כַּפַּי לַייָ, נָאַם —

אָמַר מֹשֶׁה; אָזַל לוֹ, / וּבְעֵת קָרָא שָׁלַח לוֹ / "קוֹל וּבָרָד נֶחְדָּלוּ"

צוּרִי בִּגְלָלִי. / וּמְחוֹלְלִי / גּוֹאֲלִי —

 

כנפי שחר

 (389) — הנושא: ארבע מכות ברד ארבה חושך מכת־בכורות מתוך הפרשיות ״וארא־בא״ (שמי ט,כט — יב,כט).

אפרוש… — אתפלל לה׳ בידים שטוחות. אזל — הלך. ובעת קרא… — כאשר התפלל, וקולות וברקים פסקו, שלח משה לפרעה לקיים הבטחתו. צורי בגללי… — דברי המשורר מפי העם: אבל ה׳ צורי וגואלי, בגללי, כדי להעניש פרעה על מה שעשה לי, הקשה לבו באבנים חזקים.

 

לֵב פַּרְעֹה הִקְשָׁה כַּאֲבָנִים מוּצָקִים

וַיֹּאמֶר לְמֹשֶׁה "בּוֹא אֵלָיו וְהַתְרֵה בּוֹ, עַמִּי יִנְהֲרוּ / יֵצֵא וְעָבָר":

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

נָקָם אֶקַּח טֶרֶם יוֹם מוּצָאָם

כִּי אָז אָשִׁית בְּקִרְבּוֹּ / אֶת אוֹתוֹתַי בְּלִבּוֹ / עַד יַכִּיר אֶת מַצָּבוֹ

וּבְנִי־אוֹהֲבִי / וּנְצִיבִי / כִּלְבָבִי

סַפְּרוּ לָהֶם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים צוֹדְקִים

עוֹלַלְתִּי בְּמִצְרַיִם נִפְלָאוֹת וּגְבוּרוֹת לָעַד יְסֻפְּרוּ / עָשִׂיתִי כְבָר:

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

יָשָׁר הָלְכוּ לִקְרָאתוֹ עֵת בּוֹאָם

קָרְאוּ לוֹ וְצָרְחוּ: / "שַׁלַּח לְעַם נִדְחוּ / עַם יְיָ־מִבְטָחוֹ

בְּנֵי־אֶזְרָחִי / וְאִפָּרְחִי; נִדָּחִי"

־כִּי הוּא רָאָם וְשׁוֹמְעָם מִמַּעֲמַקִּים־

"וְאִם מָאֵן אַתָּה אָבִיא אַרְבֶּה הַרְבֵּה בָּעִיר יִתְגּוֹרָרוּ / יֹאכַל כֹּל־הַבָּר"

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

דִּבְרַת עֲבָדָיו קָרְאוּ כֻּלָּהַם

"עַד מָתַי יִהְיֶה לָנוּ / לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֵּנוּ? / שַׁלַּח הָעָם לִמְעוֹנוֹ,

עַד אָן תְּעַנֶּה / וְנִתְאַנֶּה? / קוּם .קַנֵּא —

לְמִצְרַיִם אָבְדָה וְעָמָהּ נְמַקִּים".

מִדַּרְכָּם שָׁבוּ וּשְׁאֵלָם "מִי הַהוֹלְכִים וּמִי יִשָּׁאֲרוּ ? / יֵלְכוּ לַמִּדְבָּר":

 

ומחוללי — יוצרי. והתרה בו — הזהירהו. ינהרו — יצאו לאור החופש. זאת היא אשמתי — אם גליתי ממשכני — ארצי וזבולי — בית מקדשי נחרב, והגעתי למצב שאין לו מזור־רפואה, ולבי מכה אותי על בך — הרי זו אשמתי. אנהום למו… — נאנח אני עליהם שחרבו ואינם בגלל חטאי הכבד. נקס אקח — אעניש. מוצאם — צאתם. אוהבי — אברהם. ונציבי — נשיאי, ע״ש נשיא א-להים אתה בתוכנו(ברא׳ בג,ו). עוללתי — עשיתי. וצרחו — בצ״ל, צעקו ללא מורא. נדחו — גלו ממקומם. עם ה׳… — עם אשר ה׳ מבטחו. אזרחי — אברהם. ואיפרחי־נדחי — חי״ת־צירה, צורת רבוי ארמי, כמו חיי אריכי ומזוני רויחי; איפרחי כמו נדחי, גולים ופורחים ממקום למקום. יתגוררו — יתקבצו. כל הבר — יאכל כל הדגן. למוקש — למכשול. למעונו — למקומו. תענה ונתאנה — עד מתי תמשיך לענותו, שא־להיהם ימצא מקום לחפש לנו עלילה להענישנו? נמקים — נמוגים ונמסים, כלים ואובדים.

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "יֵלְכוּ בִּצְבָאָם

 חַג לַיְּיָ יָחֹגּוּ / שָׂב וָטָף חַיִל יִשְׁגּוּ / צֹאן וּבָקָר יִנְהָגוּ

וְשָׁם נְהַגֶּה / בְּלִי מִשְׁגֶּה / וְנַשְׂגֶּה

שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ בְּאֶרֶץ מֶרְחַקִּים"

אֲהָהּ ! זָעַק, " רְאוּ כִּי רָעָה חֲרַשְׁתֶּם וּמִרְמָה תִּקְצוֹרוּ / רָגַז הִתְעַבָּר

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

דָּאֲבָה נַפְשׁוֹ, קָם כְּאִישׁ נִדְהָם

נִתַּר לֵב מֵחֶרְדָתוֹ / וְגָזַר בִּגְזֵרָתוֹ / לְגַרְשָׁם בְּעֶבְרָתוֹ

לָכֶם קָרָאתִי / שׁוֹמְרֵי דָּתִי / אָמַרְתִּי

קָרָא "גָּרְשׁוּם, כִּי חִצָּמוֹ לִי זוֹרְקִים"

טֶרֶם יָצְאוּ אָמַר הָאֵ-ל "נְטֵה יָדְךָ בָּאַרְבָּה", מוּסָרוֹ / וְרוּחַ

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

דרידכה

 

קִרְבַת אֱ-לֹהִים בָּאָה עָלֵימוֹ וַיִּגְזוֹר

לַהֲקַת אַרְבֶּה בָּאָה, חַיִל גָּדוֹל, גָּבְרוּ / וּבְכֹל־מַעֲבָר:

 

כנפי שחר

בצבאם — כולם, בהמוניהם. שב וטף — זקן ונער. חיל ישגו! — יגדל כוחם! כמו מלת ״הי״ו״ הבאה אחרי הזכרת שם אדם ״הי ישמרהו ויחייהו״, וכמו מלת ״יצ״ו״, ישמרהו צורו, ודומיהם, גם כאן אחרי שהזכירם בירך אותם. נהגה בלי משגה — נדבר ככל העולה על רוחנו ללא חשש של שגגת לשון. ונשגה… — נרבה להתפלל. רעה חרשתם… — הרעה אשר חשבתם לא יעלה לכם ממנה אלא אוון ומרמה, כלומר, נגלו תעלומותיכם והעליתם חרס בידכם. רגז — קצף. והתעבר — לי עברה וזעם. דאבה — עגמה נפשו, נעצב. כאיש נדהם — אובד עצות. ניתר… — זועזע מרוב חררה. וגזר… לגרשם בעברתו — וגזר בעברתו לגרשם. לכם קראתי… קרא: גרשום! — שיעורו: קרא: לכם קראתי שומרי דתי־אמרתי, גרשום! הכוונה, צעק ואמר: לכם, עבדי שומרי דתי ואמרתי, אני קורא, גרשו אותם מעל פני! כי חצמו לי זורקים — דוקרים אותי בדבריהם כמו בחץ. מוסרו — במכה זו יקבל מוסר. ורוח גבר — ומיד התחזק הרוח להביא את הארבה. קרבת א-להים — רוח הקודש. להקת ארבה — קבוצה; להקה, אותיות קהלה.

 

כִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹרוֹ־כֵּן לֵב פַּרְעֹה נָזוֹר

רָאָה כִּי אָכַל כֹּל־עֵץ גַּם יָרָק בַּעֲפָרוֹ / נִרְאֶה וְנִקְבָּר:

 

גַּאֲוַת הָרָשָׁע הִשְׁפִּילַתּוּ; וַיִפְזוֹר —

אֶת רַגְלֵי עֲבָדָיו, וּלְמֹשֶׁה קָרָא, מִהֲרוּ / כֹּל־שַׂר וְדַבָּר:

 

חָטָאתִי הַפַּעַם, מִדְּבָרָי לֹא אֶנְזוֹר.

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אָנָּא, אַל פָּנַי יֶחְוָרוּ / שְׁלִיחֵי הַבַּר:

 

הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי לַייָ בִּשְׁמוֹ אֵזוֹר

מִבְטָחִי וְחֵילִי רַחֲמָיו עָלַי יֻכְמָרוּ / וַאֲנַשֵּׁק בַּר:

 

יָצָא מִשָּׁם, הִתְפַּלֵּל, בָּא רוּחַ וַיָּזֹר

לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד וְכָלוּ וְנִגְמָרוּ / שָׂמוּהוּ מִצְבָּר:

 

יֹשֶׁר אֳמָרָיו בְּחֵטְא מִלְּאָם

רוּחַ נֹחַם פְּעָמוֹ / שָׁב וַיְחַדֵּשׁ אֲשָׁמוֹ / כָּכָה חָשַׁב בִּזְמָמוֹ

"בּוֹנֵי אוּלַמִּי / נוֹתְנֵי לַחְמִי / וּמֵימִי —

לֹא אֲשַׁלֵּחַ! יְאֻסְּרוּ בְּזִקִּים"

וַייָ אָמַר לְמֹשֶׁה "נְטֵה יָדְךָ בַּחֹשֵׂךְ יְסֻגְּרוּ / לֹא יֵצְאוּ בַּבָּר:

 

ז זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

מַכַּת הַחֹשֵׂךְ הָאֵ־ל הִמְצִיאָם

עֵינֵי מִצְרִים נִסְתָּמוּ / וְיִשְׂרָאֵל אוֹר לָמוֹ / מִסְתָּרָם לֹא נֶעֱלָמוֹ

קָרָא "בֵּן־זַעְמִי, / בֵּן־עַמְרָמִי, / הֵן טַעְמִי —

 

כנפי שחר        

כנטות… בן לב פרעה נזור — כצ״ל, גזור בנו״ן, ור"ל כמו שהשמש שוקעת ואורה נעלם ובא חושך במקומה כן לב פרעה נסוג מהבטחתו. ראה מעשה חרש. ראה… — כי אכל הארבה כל ירק, גם זה הנראה וגם הנקבר תוך עפרו — ויפזור… — פיזר עבדיו בכל עבר, ואלה, כל שר ודבר, מיהרו — לחפש את משה; לא אנזור — לא אסוג, לא אחזור בי מהבטחתי. אנא… — שיעורו: אנא, שליחי הבר, אל פני יחוורו — אל תשיבו פני ריקם, שילבינו מבושה; שליחי הבר, שלוחיו של ה׳ הצדיק, הזך והצח; העתירו… — התפללו עלי לה^,, אשר מכאן ולהבא אאזר ואתחזק רק בשמו, והוא כוחי ומבטחי. רחמיו עלי יוכמרו — יהמו ויתגלגלו רחמיו עלי. ואנשק בר — ומעתה אכבד עם ישראל שהם בניו. בא רוח ויזור — פיזר ונשא את הארבה. מצבר — גדיש, ערימה. רוח נוחם… — מחשבת חרטה קשקשה במוחו כפעמון, הטרידה אותו, ויחדש אשמו — חזר לסורו. ככה חשב בזממו; בוני אולמי… — לא יתכן שאשלח אנשים הבונים לי ערים ומביאים ברכה לכלכלת המדינה, לא אשלח! יאסרו בזקים… — ישארו אסורים בכבלים, לא יצאו החוצה, לא ישוחררו; בר, שדה, מדבר. המציאם — הביא עליהם, ל׳ את כל התלאה אשר מצאתם בדרך (שמי יח,ח), אירעה להם. מסתרם… — מקומות בהם הסתירו המצרים דברי חפץ לא נעלמו מהישראלים שהיו שרויים באור. בן זעמי…, הן טעמי… — אתה, משה בן עמרם, אשר הבאת עלי מכות הזעם, שמע את עצתי: תלכו, אבל בידים ריקניות.

 

אֲשַׁלַּח הָעָם, אַךְ בְּיָדַיִם רֵיקִים

וְצֹאנָם וּבְקָרָם יֻצָּג, וּלְכוּ עִבְדוּ הַשֵּׁ"ם כְּמַאֲמָרוֹ / טַף זָקֵן וּגְבַר:

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

"חֲדַל לָךְ מִדְבְּרֵי חֵטְא מְזֹהַם,

עָנָה מֹשֶׁה בְּנַאְקוֹ, / זִמּוֹתֶיךָ נִתָּקוּ / גָּבְרוּ וְלֹא עָמָקוּ

צוּרִי צוֹדְקִי / וּמְחוֹקְקִי / מַמְתַּקִּי—

מָה־נִזְבְּחָה־לוֹ כְּמִשְׁפָּטִים וְחֻקִּים?

לֹא־דַּי כִּי תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים, מִקְנֵנוּ לֹא יֶחְסָרוּ / לָהֶם יְחֻבַּר:

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

זַעַף נִמְלָא וְעֶבְרָתוֹ הֶרְאָם

גָּזַר עָלָיו וּפְקָדוֹ / רַגְלֶיךָ לֹא יַעַמְדוּ / וַיָּצַר אֶת צַעֲדוֹ

" לִפְנֵי כְּבוֹדִי / וְקָדְקֳדִי / וְנֶגְדִּי

שָׁמוּר, אַל תִּרְאֶה פָּנַי, מִמָּךְ רְחוֹקִים

וּבַיּוֹם רְאוֹתְךָ פָּנַי תָּמוּת, אַל תַּמְרֶה פִּי הַמֶּלֶךְ וִיקָרוֹ / שִׁלְטוֹן וְגִזְבָּר:

 

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

קַיָּם גָּזַר "עוֹד אָבִיא, לְיָרְאָם,

נֶגַע לָעָם, עַם פַּרְעֹה, / אַחַר יָשׁוּב מִפִּשְׁעוֹ / יְשַׁלַּח הָעָם יִסְעוּ"

צִירִי וְרוֹעִי, / מְיֻדָּעִי / [וְרֵעִי]

דַּבֵּר בְּאָזְנֵי עַמִּי יִהְיוּ מְפָרְקִים

 

כנפי שחר        

יוצג — יהיה מוצג ועומד במקומו. במאמרו — כאשר אמר. וּגְבָר — יחיד מן גברים. חדל לך… — תפסיק מדיבורים מלוכלכים! קרא משה בקולו הרם. זמותיך נתקו — קשריך הותרו, כלומר לא הועלת כלום בקשיות לבן. גברו ולא עמקו — זמותיך היו רבים, אבל לא היתה להם אחיזה בעומק. צודקי — ה׳ המוכיח צדקתי, ומחוקקי — הקובע לי חוקים, ממתקי — ע״ש חבו ממתקים (שה״ש ה,טז), ומתוקים מדבש ונופת צופים (תה^, יט,יא). לא די כי תתן… — שיעורו: לא מספיק שמקנהם יחובר ויצורף אליהם, אלא גם אתה תתן להם משלך. זעף — נמלא חימה. ופקדו — פקד עליו, גזר עליו. ויצר את צעדו — צמצם את מהלכו, שלל ממנו חופש הכניסה אליו. לפני כבודי… — דבק אל ״רגליך לא יעמדו״ (קרא: יעומדו). אל תמרה… — אל תסרב לפקודה היוצאת מפי מלך שליט וגזבר, ממונה על הכנסות המדינה. קיים — ה׳ החי וקיים לעד. ליראם — להפחידם. צירי ורועי מיודעי ורעי — ראה מעשה חרש; צירי, שלוחי; ורועי, שאני מיניתיו להיות רועה את עמי; מיודעי, שאני כבדתיו ודוממתיו, ע״ש ידעתיך בשם (שמי לג,יב) וכן ת״א: רַבִּיתָךְ בְּשׁוּם, וכפירוש ראב״ע ורמב״ן ז״ל. וגם ע״ש שהודיעו י״ג מדותיו (שם לד, ו־ז); ורעי —שהוא דבק אלי.

 

"שָׁאֲלוּ אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כֶּסֶף וְזָהָב נַצְּלוּ וּסְחָרו / מִגָּר בְּפַרְבָּר":

זֹאת הִיא אַשְׁמָתִי בָּהּ יַ־ / אָשִׂים לִבִּי, אֵין מָזוֹר

מִשְׁכָּנִי וּזְבוּלִי אֶנְהוֹם לָמוֹ, אַיִן, סָרוּ / מֵחֶטְאִי הֻגְבָּר:

 

דרידכה

 

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הִכָּה בְּכוֹר כַּהַךְ צוּר

אַךְ בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל פָּלַט מִשַּׁחַת נְצָרוֹ / בְּבֵיתוֹ נִשְׁמַר:

 

צְעָקָה גְּדוֹלָה הָיְתָה  בְּאֶרֶץ מָצוֹר

מֹשֶׁה הוּבָא בַלַּיְּלָה, כִּי בָּא יוֹם לוֹ גְּזָרוֹ / וְדִינוֹ נִגֶמָר:

 

"קוּמוּ צְאוּ כֻּלְּכֶם'/ קָרָא בְּאֵין מַעֲצוֹר

"טַפְּכֶם גַּם מִקְּנֵיהֶם אֲלֵיכֶם יִתְחַבָּרוּ" / שַׁ־דַּי לִי הֵמַר:

 

יַד הַמִּצְרִים קָשְׁתָה עֲלֵיהֶם בְּמָצוֹר —

לְשָׁלְּחָם, פֶּן קְבָרִים לָהֶם פֹּה פָּעֲרוּ / אַחֲרִיתָם מָר:

 

אָנָּא, יְיָ, תִּשְׁמַע הֶגְיוֹנִי, וְתִקְצוֹר —

פִּשְׁעֵי וּזְדוֹנוֹתַי בְּסִפְרְךָ הֻסְפָּרוּ / כִּי רֵיחִי נָמָר:

 

קָרַב קֵץ גְּאֻלָּתֵנוּ, בֶּן־דָּוִד יַעֲצוֹר

מֶלֶךְ־חַי־וְקִים יִמְלוֹךְ וְיִגְדַּל יְקָרוֹ / יִפְרָח כַּתָּמָר:

 

כנפי שחר

יהיו מופרקים — שעוד הערב יהיו נגאלים, ל׳ ויפרקנו מצרינו (תה׳ קלו,כד). נצלו — הריקו אותם מכסף וזהב (קרא נצלו כבשוא נח). וסחרו מגר בפרבר — קחו לכם סחורה מן השוכן בפרבר, שבונה בקצה העיר. כחך צור — במכת אבן; ואולי יתכוון, שהביא עליהם מכה איומה כזו שהביא על צור(עי׳ ישע׳ פרק בג), ואז יש לנקר צור, צד״י־חולם. פלט — נמלט, ניצל. משחת נצרו — הצילו ממות. בביתו נשמר — כי לא יצא מביתו. בארץ מצור — בארץ מצרים. כי בא יום… — כצ״ל; כי הגיע היום שקבע לו, לפרעה, יום שדינו נגמר לטביעה בים־סוף. ראה מעשה חרש. באין מעצור — קומו צאו ללא כל מניעה ועיכוב. ש-די לי המר — השביעני ממרורים. במצור — המצרים צרו עליהם ודחקו אותם לצאת מיד. פן קברים… — מחשש שמא ימותו כולם; פה פערו — פתחו פה, הנושא: קברים. אחריתם מר — פן, גם הם בבכורות, מרה תהיה אחריתם. אנא ה׳… — המשורר מסיים בתפלה. ותקצור פשעי… — תכרות, תבלה ותמחה פשעי אשר נכתבו בספרך. כי ריחי נמר — כי יודע אני שריחי נבאש בפניך. בן־דוד יעצור… — ימשול, ירבה כבודו ויגבה כתמר במהרה בימינו אמן!

(441) — קצידה — סי׳ אני דוד קים חזק ע״מ

פרשת יתרו

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

כִּשְׁמוֹעַ יִתְרוֹ שְׁמַע־יִשְׂרָאֵל וּבֶן־עַמְרָם / בָּא, וּכְבוֹדוֹ הוּרַם

חֵלֶף חֲמִי / חֲתַן מֹשֶׁה נִקְרָא לְשֵׁם אַחְלָמָה:

בְּבוֹא בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ בָּא גַּם הוּא בַּעֲבוּרָם / אֶל קָדְקָד נְזִירָם —

נֵזֶר עַמִּי / אֶל הַמִּדְבָּר בָּאוּ, וְחָנוּ שָׁמָה:

יָצָא לִקְרָאתוֹ, וַיָּבוֹאוּ בֵּיתָהּ מְדוֹרָם / לִשְׁאוֹל בַּאֲמִירָם

עַל שְׁלוֹמֵי / יִשְׂרָאֵל, וּתְלָאוֹת פַּרְעֹה עַד חָרְמָה:

שִׂמְחָתוֹ רַבָּה לְעַם־יְיָ, וּגְמוּל יוֹצְרָם / צוֹרֵם, וּלְטוֹב יָשְׁרָם

וִיבָרֵר מִי / שֶׁעָשָׂה נִסִּים בַּיָּם וּבְמַצְרִימָה:

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ וְכִתְרָם / לָכֵן בֵּית דְּבִירָם

אַקְרִיב דְּמֵי / עוֹלָה, וּזְבָחִים אַקְרִיב בְּיָד רָמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

כנפי שחר

441 — הנושא: פר׳ יתרו <שמ׳ יח, א — כ, יד).

אשרי העם — במקום שנים, אשרי העם שראו נפלאות ה׳. אשרי העם עלי גיוום יוקדם אור תמימי — אשרי העם אשר גוייתם כיסה אותה אור תמימי, הכוונה להשראת שכינה, ששרתה על העם בים־סוף וכהר־סיני. ראה מעשה חרש. יו״ד־תמימי היא יו״ד הכינוי למלת ״אור״, או שהיא יו״ד־הקנין, התמים שלי הכוונה להשי״ת. יפוג… — שיעורו: יפוג לבם באימה, יתענג גיל… — במקום גילה שם היתה רעדה. יפוג, כאן: נדם והשתתק, ל׳ ידי לילה נגרה ולא תפוג(תה׳ עז, ג). חלף חמי… — כבודו של יתרו הורם בגלל שהוא אבי אשתו של החתן משה הנקרא ״לשם אחלמה״ — מאבני החן שהיו בחושן (שמ׳ כח, יט), כאן: כנויי חיבה וכבוד למרע״ה. אל קדקוד נזירם — אל נזיר קדקודם. לשאול באמירם — כצ״ל, ופירושו: במלכם, נרדף אל נזירם. וראה במעשה חרש. על שלומי ישראל… — שלא פגעו בהם המכות, ועל תלאות ויגיעות וצרות המכות אשר פקדו את פרעה ועל החרמה והכליה אשר מצאתו בים. וכתרם — והוא כתרם ומגנם. קצרה נפעמה — פעלים נרדפים, נפשו מקשקשת ונמהרת לשאול.

 

נַפְשׁוֹ קָצְרָה נִפְעָמָה / שָׁאַל לְמֹשֶׁה, לָמָּה / עַל עֶמְדָּתָם —

כָּל־יוֹם נִצְבֵּי קוֹמָה? / עָנָה, אוֹדִיעֵם בַּמָּה / אָדִין אוֹתָם

מִפִּי אֵ־ל בְּפִי שׁוּמָה / חַלַּת הָאֵ־ל בְּתֻמָּהּ / בְּרִיבוּתָם:

יְעָצוֹ עֵצָה טוֹבָה. בַּל יַטּוּ מִמִּשְׁטָרָם / לֹא תִּיעַף מִתִּגְרָם

כִּי כָּבֵד מִ — / — מְּךָ הַדָּבָר עֲשׂוֹת גַּם בִּמְזִמָּה:

לָכֵן בְּחַר מִן הָעָם, וּלְכָל קָהָל שִׂים שָׂרָם / וֶהֱיֵה מָגֵן עֵרָם

מוּל הֲדוֹמֵי / הֵיכַל הָאֵ־ל לְפָרֵשׁ תַּעֲלוּמָה:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי חָנוּ בְּעֹז הֲדָרָם / כְּמִשְׁכַּן בִּצּוּרָם —

בְּנָסְעָם מֵ — / —רְפִידִים, וְלִפְנֵי הָהָר חָנוּ קֵדְמָה:

הַר סִינַי, דַּךְ וְשָׁפֵל, בֵּין הֶהָרִים מִבְחָרָם / לֹא יְשְׁווּ בִּמְחִירָם —

אִם גָּבְהוֹ מִ— / —מֶנוּ, כִּי הָאֵ־ל חָפֵץ בִּשְׁפַל קוֹמָה:

מֹשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם לְהַרְבּוֹת עֹז פְּאֵרָם / מַעֲלַת יְקָרָם

שָׁמַע קוֹל מֵ — / — הָהָר, "כֹּה תֹּאמַר לְבֵית בַּת־נַעֲמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

דִּבְרַת אֵ־־ל בְּפִיו שׁוּמָה / אַתֶּם רְאִיתֶם כַּמָּה / רַב צָרוֹתָם —

עַל מָצוֹר, וְעַל יַמָּה / צַרְתִּי כְּאִישׁ מִלְחָמָה / עַד כַּלּוֹתָם

וְעַתָּה, עַל כָּל־אֻמָּה, / סְגֻלָּה אַתְּ אֲיֻמָּה / וְכַחוֹתָם"::

וַיַּגֵּד דִּבְרִי אֵ־ל חַי שְׁלָחוֹ לְבַשְּׂרָם / וְלִגְדּוֹר גְּדֵרָם

בַּל יְדַמֶּה / כָּל־מְכַחֵשׁ בְּדַבְּרוֹ, וְדַמָּה:

 

כנפי שחר

על עמדתם — פירוש: ״נצבי קומה״. אודיעם במה אדין אותם… בריבותם — בקטטות וטענות שיש ביניהם. חוקת א־ל בתומה — ה׳ שם בפי חוקתו כשלימות. בל יטו ממשטרם… — שלא יפירו הסדר, וגם אתה לא תתייגע מסכסוכם. גם במזמה — אפי׳ עם הרבה חכמה יכבד ממך הדבר. והיה מגן ערם…לפרש תעלומה — היה אתה מגלה ומפרש את הדבר הנסתר והנעלם; ערם, ענין גילוי, כמו את מקורה הערה(ויק׳ כ, יח); מגן, רומז למסתור, שכן הוא מסתיר את הלוחם. חנו בעוז הדרם, כמשכן ביצורם... — שחנו בלב אחד כאיש אחד והוא עוזם והדרם כמשכן להתגונן בו בכוח ועוז, וזה היה אחרי נוסעם מרפידים, ששם חנו במחלוקת. חנו קדמה — במזרחו של ההר. הר סיני דך ושפל… — נמוך ועניו, משום כך נבחר מבין שאר ההרים שתינתן עליו תורה לישראל. לבית בת נעמה — לבית יעקב, אלו הנשים. צרותם על מצור — המכות שהבאתי עליהם במצרים. מצור, כנוי למצרים. צרתי — נלחמתי. סגולה — אוצר חביב. איומה — מפילה אימה. וכחותם — שאינו נפרד מאיש כן לא אפרד מכם. שלחו — אשר שלחו. לבשרם — שה׳ ירד לעיני כל העם על הר סיני. ולגדור גדרם — לקבוע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה (רש״י). בל ידמה… — ראה מעשה חרש. ודמה — וידמה, יפסיק מלחשוב.

 

טֶרֶם נִשְׁמָע קִבַּלְנוּ "נַעֲשָׂה" בְּלִי חָקְרָם / וְלָדַעַת פִּשְׁרָם

אַל נֶהֱמֶה ! / דִּבְרֵי אֵ־ל כְּנֹפֶת צוּף פֹּה־טָעֲמָה:

פַּעַם שְׁנִיָּה שָׁמַע, לֵךְ אֶל הָעָם סַגְּרָם / מִנָּשִׁים, הַזִּירָם —

מִכֹּל־טָמֵא / לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים יְטַהֵר כָּל שֶׁנִּטְמָא:

מֵעֲלוּתָם אֶל הָהָר מֹשֶׁה צֻוָּה לְבָרָם / הוֹסִיף לְהַזְהִירָם

הִשָּׁמְרוּ מִ — / —נְגּוֹעַ בּוֹ, כִּי יֻסְקַל אִישׁ וּבְהֵמָה:

יוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹלוֹת וּבְרָקִים מִמְּגוּרָם / עֲנָנִים בְּצָחְרָם

גַּם כָּל־עַמֵּי / הָאָרֶץ יָרְאוּ חָרְדוּ בְּהַשְׁכָּמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

דָּבְאוּ קוֹלוֹת בִּמְהוּמָה / קוֹל שׁוֹפַר מַפִּיל חוֹמָה / מְבַעֲתָם

לַפִּידִים כְּאוֹר חַמָּה / קוֹל חֲרָדָה אֲיֻמָּה / הֶחְרִידָתָם

אוֹר הוֹפַע מִשָּׁמַיְמָה / אָז פָּרְחָה כֹּל־נְשָׁמָה / מִגּוּפוֹתָם:

קָפְאוּ עַל אֲדָמָה כְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ בְּקָרְרָם / אַךְ צִנָּם, סוֹחֵרָם —

מֵעַם קָמֵי / לֵב לְשֶׁעַבְדָּם, וּמֵעָוֹן אַשְׁמָה:

וְזֻהְמָתָם נִפְסְקָה, חֵטְא הוֹרֵינוּ בְּהַמְרָם / וְעַתָּה דְּרוֹרָם —

דְּרָרָם מִ — / —קְשִׁי עֲרָפָם וּמֵאֹזֶן אֲטוּמָה:

מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ הוּא הָעָם, וְרֹאשׁ הָהָר הוּא אוֹרָם / וּזְבוּל מִשְׁכַּן טִירָם

 

כנפי שחר

טרם נשמע…־ — לפני שנדע תוכן המצוות ולפני שנחקור אם יכולים אנו לעמוד בהם אמרנו ״נעשה״. פשרם — תוכנם ופירושם. אל נהמה… — אין מה לדאוג, כי בטוחים אנו בו שלא יטיל עלינו דבר שלא נוכל לעמוד בו, כי כל דבריו מתוקים מדבש ונופת צופים בפי הטועמם. סגרם — מנע אותם מנשותיהם. הזירם… — הרחיקם מכל טומאה. לברם… — להפרישם ולהזהירם שלא לנגוע בהר. ממגורם — ממקורם, מנרתיקם. בצחרם — בלבנוניתם בהשכמה — ״בהיות הבוקר״. דבאו… — כצ״ל, ופירושו: נמשכו הקולות בשאון. מבעתם — מבעת אותם, מפחידם. לפידים — להבות אש גדולים. חרדה איומה — נוראה החרידתם — הרעידה אותם. אור הופע — נגלה ונראה. קפאו… — קרשו ודממו כקרח ללא רוח חיים. אך צנם סוחרם… — ראה מעשה חרש. מכאן ועד ״ומאוזן אטומה״ הכל דבק, ועניינם: שהקב״ה שחררם מיצה״ר וסיעתו הרוצים לשעבדם ולהחטיאם, ושחררם מאותה זוהמה וחלאה שדבקה בנו מחטאם של אבותינו ״אדם וחוה״, וגם שחררם מקשיות עורף ומסתימה האוזן. צנם סוחדם, מגנם. עם קמי לב — אויבי הלב, יצה״ר וסיעתו. בהמרם — שהמרו אמרי א־ל ואכלו מעץ הדעת. דרורם דררם — דרורם, כנוי להקב״ה, דררם, שחרר אותם,וזבול משכן — שמות נרדפים. טירם — טירתם ארמונם. ולגמרם — להשמידם. קרא: ולגומרם.

 

אוֹר פְּנִימִי / שָׁמְעוּ "אָנֹכִי יְיָ" בִּנְעִימָה:

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּלְגָמְרָם / תְּמַהֵר לְקָצְרָם —

כַּאֲלֻמֵּי / שִׁבֳּלֵי הַשָּׂדֶה, כִּקְצוֹר כָּל־קָמָה::

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וּתְמוּנָה, לְגָזְרָם, / אַל תַּט לֵב לְעָשְׁרָם

רַחֵק עָגְמֵי / נַפְשְׁךָ, כִּי הַכֹּל כַּהֶבֶל דָּמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

יְיָ שׁוֹמֵר חֵמָה / קַנַּא נוֹטֵר מַשְׂטֵמָה / עַל עֲשׂוֹתָם

פּוֹקֵד עָוֹן וְזַעְמָה / יַרְבֶּה עֲשׂוֹת נְקָמָה / עַד אַרְבַּעְתָּם

עוֹשֶׂה חֶסֶד בִּשְׁלֵמָה / מִיָּמִים עַד יְמִימָה / וּלְדוֹרוֹתָם:

מִנָּשֻׂוא שָׁם יְיָ לַשָּׁוְא, הוּא מְעַקְּרָם / מִן עוֹלָם יוֹקִירָם

לָכֵן גַּם מִ — / —שְׁבוּעַת אֱמֶת אֶל תַּזְכִּיר מְאוּמָה:

זָכוֹר וְשָׁמוֹר יִרְזוֹם לִזְכּוֹר מִצְוֹת וּלְשָׁמְרָם / וְלִגְדֻלַּת יִתְרָם —

 הַט יָד לְמִי / שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אִם נַפְשׁוֹ נִכְלְמָה:

יוֹם הַשַּׁבָּת תְּקַדֵּשׁ אַחַר שִׁשָּׁה בְעָבְרָם / וְדִבְרֵי חֹל, אָסְרָם !

וְזָכוּר כִּי מִ — / — מְצוֹא חֶפְצְךָ דִּבּוּר נֶעֱצָמָה:

כָּבֵד אַב וָאֵם וְשִׂים כֹּחֲךָ לְאַזְּרָם / וְאַל תְּאָרְרָם

כִּי כָּל־יְמֵי / יָמֶיךָ יַאֲרִיכוּן עַל אֲדָמָה:

 

כנפי שחר

לקצרם… כקצור כל קמה — לקצוץ ולהכרית אותם כמו שקוצרים תבואת השדה. קרא: לקוצרם. כאלומי… — כאגודות השבלים. לגזרם — לאבדם, קרא: לגוזרם. אל תט לב לעשרם — ״לא תחמוד כסף וזהב עליהם״.קרא: לעושרם. רחק עגמי נפשך… — אל תשים לב לעגמת הנפש הכרוכה באיבוד הכסף והזהב הנז', כי הכל הבל. ה׳ שומר… נוטר — פעלים נרדפים. משטמה — שנאה. ה׳… קנא… על עשותם — עשייתם. וזעמה — עברה ואיבה. פוקד עון… עד ארבעתם — ״פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי״, כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם. עושה חסד בשלמה… — בשלימות, שנה שנה ולדורי דורות. מנשוא… — השמר מלהשבע לשקר! כי הוא, הקב״ה, עוקרם מן העולם עד שיהיה יקר למצוא אותם. ראה מעשה חרש. זכור ושמור ירזום… — הלשון ״זכור ושמור״ ירמוז לזכור המצוות ולשמרם, והמצוה הגדולה שיש לה יתרון ועדיפות היא מצות הצדקה, למי שאין ידו משגת הוצאות השבת, והוא מתבייש לפשוט ידו. יום השבת תקדש אחר ששה בעברם — ראה מעשה חרש. קרא: בעוברם. ודברי חול(בשבת) אסרם! — צווי, אסור אותם! קרא: אוסרם. נעצמה — יש לעצום עין מלדבר בענייני חפצך. לאזרם — לחזקם ולעודדם

 

זְכוֹר כִּי בְּנֵי־עוֹלָם מִגַּן־עֵדֶן מְקוֹרָם / וְאִם מוֹת תַּעְרָם

בּוֹזֶה צַלְמֵי / וּדְמוּת־תַּבְנִית, אֱ־לֹהִים הוּא חוֹתָמָהּ:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

חֲרוֹן־אַף עַל מִי רִמָּה / לִרְצוֹחַ שׁוּם נְשָׁמָה / חֶטְאוֹ נִכְתַּם

כִּי אַרְצָה שָׁפַךְ דָּמָהּ / כָּרַת יַעְרָהּ וְכַרְמָהּ / בְּלִי עִתָּם

לֹא תִּנְאַף, הָסֵר זִמָּה / אֵשֶׁת־אִישׁ גַּם בִּנְשִׁימָה / אֶת תַּזְנוּתָם:

זְכוֹר וּשְׁמַע, לֹא תִּגְנוֹב וְאִם בָּא בְּמַחְתָּרָם / וּבִנְפָשׁוֹת, יָחְרָם —

מֵעוֹלָמִי / נֶצַח לָעַד יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָימָה:

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא לְשַׁקְּרָם / וְאַף לְהַשְׁגִּירָם

הַשֶּׁמֶר מִ — / — דִּבְרִי מִרְמָה וְכָזָב וּדְבַר עָרְמָה:

לֹא תַחְמוֹד בֵּית רֵעֲךָ וּבְעִירָם וּנְשֵׁי מָהְרָם / וְאֶל תַּרְבֶּה פִצְרָם —

כִּי תְּגַמֵּא / פָּנֶיךָ לְהוֹנוֹתָם תִּתְחַכְּמָה:

 

כנפי שחר

.ואל תאררם — ואל תקללם. זכור כי בני עולם… — יש לכבד כל בני אדם, ואפי׳ שמעותדים הם למות אין לזלזל בהם. תערם — נרתיקם ותיקם, והוא קברם. ואם — כאן: ואפילו. בוזה צלמי… — זכור כי א־להים הוא אשר חתם בחותמו צלמי ודמות בני העולם, והבוזה אותם מזלזל בחותמו של מלך. נכתם — נרשם, נחקק. כלומר, אין לו כפרה. כרת יערה וכרמה — פרי בטנו של ההרוג. לא תנאף, הסר זמה… — ר״ל בצווי ״לא תנאף״ כלולים שני דברים: א) — הסר זמה, וגם הפנויות בכלל; ב) — אשת איש גם בנשימה — ר״ל, ואילו כשהמדובר הוא בא״א, גם בנשימה, להריח בשמים שעליה אסור. את תזנותם — שב למלת ״הסר״ ר״ל הסר את תזנותם של הפנויות ושל הנשואות כפי חומרתן כנז'. וראה מעשה חרש. ואם בא במחתרם… — אם בא הגנב במחתרתם של בני הבית; ובנפשות — וידוע שבא על עסקי נפשות, כגון בלילה ואין רואה, שסופו להרוג בעל הבית כשיעמוד כנגדו להציל ממונו. יוחרם מעולמי — מותר להורגו, שהבא להורגך השכם להורגו. נצח לעד ישלם שבעתים — וגם לעוה״ב ייענש פי שבעה, כלומר פעמים רבות. ואף להשגירם — בשי״ן, כצ׳׳ל, כלומר אפי׳ לשגר, לשלוח, אנשים לבית דין בלי להעיד, רק שהנתבע יחשוב שבאו להעיד, אסור. ראה מעשה חרש. ונשי מהרם — ל׳ מוהר ומתן, שנשואות לבעליהם בכסף. קרא: מוהרם. אל תרבה פצרם — אל תפציר ותכביד עליהם למכור לך חפציהם. כי תגמא פניך… — אל תהי מגמת ושאיפת פניך להונותם, לקחת את שלהם. כי הכל בכלל ״לא תחמוד"

 

קַיָּם יַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע בְּבוֹא גּוֹאֵל נֵצֶר רָם / דָּוִד קַיָּם וָרָם

מוֹר בְּשָׂמִי / יַקְטִיר הַקְּטֹרֶת בִּירוּשָׁלַיְמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

כנפי שחר

נצר רם — משיח הבא מזרע רם הבא מישי אבי דוד. דוד קים — ע״ש דוד מלך ישראל חי וקיים. ואגב שילב המשורר ז״ל את שמו. מור בשמי… — כנוי חיבה למלך המשיח, שיבוא בב״א ויקטיר הקטורת בירושלים אכי״ר.

זכור

שבת זכור / סדרה כ

דודי ירד לגנו — רצד

ידיד נפש — נועם ״לאילו לאילון עאג׳יבו״

בקשה — יהגה שבחך חכי — מוקסאעאת רצד

484— בקשה —

סי׳ יעקב אבן צור

יֶהְגֶּה שִׁבְחֲךָ חִכִּי / צוּרִי גּוֹאֲלֵי מַלְכִּי

אַתָּה מַגִּיהַּ חִשְׁכִי / מוֹצִיאֵי מֵהֲפֵכָה:

 

עֲמָלֵקִי אֲגָגִי / חָרַשׁ רַע לְהַדְאִיגִי

לִכְרוֹת גִּזְעִי וּשְׂרִיגִי / יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּכָה:

קַלְקָלַת מַחֲשַׁבְתּוֹ / וְהֵפַרְתָּ עֲצָתוֹ

בְּבוֹר כָּרָה הִפַּלְתּוֹ / וּלְכַדְתּוֹ תּוֹף שֶׂבָכָה:

 

אֶצְלוֹ יַחַד בְּחֶבְרָה / נִתְלוּ בָּנָיו עֲשָׂרָה

כִּי צוּר בְּעֶבְרָה יָרָה / בָּהֶם קֶשֶׁת דְּרוּכָה:

 

בֶּן יָאִיר הוּא מָרְדֳּכַי / מְאֹד הֵאִיר דְּרָכַי

עַד רָחַצְתִּי הֲלִיכַי / בְּדַם אֻמָּה חֲשׁוּכָה:

 

נִתְעַלְתָּ מַעְלָה מַעְלָה / עַד הוּשָׂמָה סְגֻלָּה

אֻמָּה הָיְתָה שְׁפָלָה / דַּלָּה שָׁחָה וּנְמוּכָה:

 

צוּרִי בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר / רַב כָּבוֹד הוֹד וְהָדָר

שַׂמְתָּ בְּחֹדֶשׁ אַדָּר / לִקְהַל עֵדָה נְסוּכָה:

 

וּלְךָ צוּר עוֹשֵׂה פֶּלֶא / נְקַוֶּה עוֹד תְּגַלֶּה —

יֶשַׁע, וְחִישׁ תַּעֲלֶה / לְצִירֵינוּ אֲרוּכָה:

 

רַחְמָן, שׁוּב שְׁבוּתֵנוּ / וְהָחֵשׁ פְּדוּתֵנוּ

וְעוֹד חַדֵּשׁ יָמֵינוּ / לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:

 

484— על מפלת המן וגאולת מרדכי.

יהגה — יבטא ויביע. מגיה — מאיר. מהפיכה — מהמצב המבולבל. אגגי אגג, והוא המן. ושריגי — ענפי. ומבוכה — תסכול ובלבול. כרה — חפר. שבכה — רשת שקטה. שככה הליכי — רגלי. חשוכה — הולכת בדרכי החושך. נסוכה — מלוכה ושולטת ישע — ישועה ופדות. לצירינו ארוכה — למכאובינו רפואה.

(483) — קצידה — סי׳ אני דוד קים / ודרידכה

— בערובי בשקל ״זאר ענני חוב אל־כודאת״

זָר עַנֵּה, חִבֵּל כֹּל־דָּת / רָשַׁם בְּדָת —

צוּר, וִידַבֵּר כְּחֶמְדַּת / עֲבוֹדָתוֹ:

אוֹצַר כָּל־כְּלֵי חֶמְדַּת / הִיא, תְּעוּדַת —

עֶשֶׂר דִּבְרִי יְסוֹדַת / פְּקֻדָּתוֹ:

פֶּה לָאֹזֶן בְּחֶרְדַּת / וּבְרַעֲדַת —

נֶפֶשׁ קָדְמוּ בְּצַעֲדַת / הַר עֶמְדָּתוֹ:

 

כנפי שחר

 (483) — על מעמד. הר סיני — והקמת המשכן.

חבל — קלקל. רשם בדת צור — אשר ישם קו בדת האל. וידבר כחמדת עבודתו — כל דבר ככל העולה על רוחו נגד תורת הא-ל. תעודת עשר — עשרת הדברות. יסודות פקודתו יסודות תורתו. פה לאוזן — נעשה ונשמע. קדמו — שהקדימו נעשה לנשמע. בצעדת במעמדם. הד עמדתו — הר סיני מקום השראת שכינתו ית׳. בעדת — בעדת ישראל.

 

שָׂמֵחַ מֹשֶׁה בַּעֲדַת / כִּי בִּצְמוּדַת —

לֵב אֶחָד, בַּאֲגֻדַּת / יְחִידָתוֹ:

אוֹת עוֹלָם לְיוֹם אֵידַת / וִירִידַת —

וְתִקְוַת יוֹם אֲבֵדַת / רְפִידָתוֹ:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֵה לִבְנַת / סַפִּיר, גִּנַּת —

שׁוֹשַׁנַּי רָמָה פִּסְגַּת / תְּקוּמָתוֹ:

 

ערובי

נֶאֱמַן רוּחַ / נֶאְדָּר בְּכֹחַ / שָׂשׂ בְּשׂוֹחַ / נוֹצֵחַ נוֹצְחִי

בָּאֵ־ל בָּטַח / וְקָרְבָּנוֹת שָׁטַח / עוֹלוֹת נִתַּח / וְרֵיחַ נִיחוֹחִי

אַחַר צָלַח / חָז עַל זִקְנֵי כָלַח / הָאֵ־ל שָׁלַח / כְּאוֹר בְּדֹלָחִי

כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר אוֹר זוֹרְחִי:

 

יַד מֹשֶׁה הַנּוֹצַחַת / כְּיַד פַּחַת

עֲרֻבָּתָם לְנַחַת / עַל חַטָּאתוֹ:

אוֹת לְטוֹבָה צוֹמַחַת / וּפוֹרַחַת

נִדְבַת תְּרוּמָה קַחַת / כְּמִצְוָתוֹ:

הֲקָצְרָה יָד פּוֹתַחַת / וְרוֹוַחַת

רֹב הַזָּהָב עַל אַחַת / עֲשִׂירִיתוֹ:

אַךְ יִשְׁרַת וְהַצַּלַּחַת / הַמְּשֻׁבַּחַת

 

כנפי שחר

בצמודת לב אחד — שהיו בלב אחד כאיש אחד. יחידתו — עם ישראל, יחידה בין האומות. אות עולם — התורה היא אות עולם. ליום אידת וירידת — ליום השבר והירידה. ותקות יום אבידת רפידתו — היא התקוה של יום החורבן. מראה לבנת ספיר — מראה כבוד ה׳. ומה פסגת תקומתו — נישאה מעלת עם ישראל לשיא.

 

ערובי

שש בשוח — נר׳ לנקד בשוח, שין ימנית והיינו שש ושמח בכפיפת האויב. נוצח נוצחי — מנצח אלו שמתנצחים אתי. שטח — פרש על המזבח. אחר — אחר כך. צלח חז על זקני כלח — הצליח המראה הנבואי על הזקנים הישישים. כאור בדולח — כאור מזהיר ומבריק. הנוצחת — המנצחת. פחת ערובתם — הפחית את משכונם וערבונם. לנחת — לכפר. תרומה קחת — לקחת תרומה למשכן. על אחר עשיריתו — תרמו פי עשר ממה שנדרשו.

 

בַּת עַמִּי וְנוֹכַחַת / חֲסִידוּתוֹ:

גַּם לֹא תִּהְיֶה טוֹרַחַת / וּבוֹרַחַת

אֲבָל תִּהְיֶה שִׂמְחַת / לֵב לְתִתּוֹ:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֵה לִבְנַת / סַפִּיר, גִּנַּת

שׁוֹשַׁנַּי רָמָה פִּסְגַּת / תְּקוּמָתוֹ:

 

ערובי

דַּי בְּאֹרַח / טוֹבָה, בְּלִי טֹרַח / אִישׁ כְּקֹרַח / עָשִׁיר וְאֶזְרָחִי —

וְשָׁחוּחַ / חֲצִי שֶׁקֶל נוֹחַ / תֵּת בְּשִׂימּוּחַ / לֵב, וְגִיל מַבְּטוּֽחִי

וּתְכֵלֶת צַח / אַרְגָּמָן אָדֹם צַח / וְשֵׁשׁ מִמְשַח / כְּלֹבֶן הַקַּרְחִי

עוֹר שֶׂה וְעִזִּים אָדֹם נְצָחִי:

 

וַעֲצֵי שִׁטִּים נִכְרַת / מִתּוֹךְ יַעְרַת

נָטַע אָבִי בֶּן פּוֹרָת / בַּעֲלוֹתוֹ:

וְשֶׁמֶן יָאִיר אוֹרַת / אוֹר בְּהִירַת

וּבְשָׂמִים רַב מֵחִירַת / הַעֲרָכָתוֹ:

וּקְטֹרֶת סַמִּים הוּרַת / לוֹ בִּמְשׂוּרַת

וְאַבְנֵי שֹׁהַם גִּזְרַת / הָר יִפְעָתוֹ:

לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן וּמְנוֹרַת / בֵּית דְּכִירָת

כִּרְאוֹת מֹשֶׁה אֶת צוּרַת / תְּכוּנָתוֹ:

 כָּל־אֵלֵּה לְכַפָּרַת / עַם וּתְמוּרַת —

 

כנפי שחר

ונוכחת חסידותו — וכזה הוכיח עם ישראל את חסידותו. אבל שמחת לב לתיתו — ששמחו בנתינת נדבתם למשכן. כלו׳ תמורתו וכפרתו. בל יהיה וכו׳ — שלא תהיה לו קללה כל השנה.

 

ערובי

איש כקרח וכו׳ — בין איש עשיר כקרח או בינוני או עני. חצי שקל נח — מספיק לו להביא חצי שקל שיהיה נח לכולם. ותכלת צח וכו׳ — אלו הן התרומות תכלת וארגמן שיהיו צחים במראיהם התכלת והאדום. ושש ממשח— פשתן מבריק. כלובן הקרח — כמראה הקרח. אבי בן פורת — יעקב אבינו ע״ה אבי יוסף הצדיק. בעלותו — ממצרים. ושמן וכו׳ שמן להאיר. מחירת הערכתו — שיש לו חשיבות, מחירו יקר ומוערך. הורת לו במשורת — קיבל הוראה שיעשהו במרה ובמשורה. גזרת הר יפעתו — חצובים מהר זהרו. בית דבירת — מקום המקדש. כראות משה וכו׳ — כאשר הראה בהר את תכונתו ומדתו. ותמורת — כלומר תמורתו וכפרתו. בל יהיה וכו' — שלא תהיה קללה כל השנה.

 

בַּל יִהְיֶה רַב מְאֵרַת / כֹּל־שְׁנָתוֹ:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֵה לִבְנַת / סַפִּיר, גִּנַּת

שׁוֹשַׁנַּי רָמָה פִּסְגַּת / תְּקוּמָתוֹ:

 

ערובי

דִּבֶּר מֹשֶׁה / בֵּית מִשְׁכַּן קְדוֹשִׁי / וּמִגְרָשִׁי / בּוֹ תַּעֲלוֹז נַפְשִׁי

כֹּל־מְשׂוֹשִׂי / שַׁבַּתִּי וְחָדְשִׁי / בֵּית מִדְרָשִׁי / כַּרְמִי וּגְדִישִׁי

הַכֹּל עֲשֵׂה / לְהַקְרִיב אֶת אִשֶּׁה / אִם לָךְ יִקְשֶׁה / הִנֵּה תַּבְנִית אִשִּׁי

כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בְּהַר קָדְשִׁי:

 

קַיָּם יַרְבֶּה תְּשׁוּרַת / עִיר בְּצוּרַת

וְיִבְנֶה בֵּית דְּבִירַת / וְחוֹמָתוֹ:

יִשְׁלַח לְעֵדָה בָּרַת / לֵב, וּמָרַת —

נֶפֶשׁ, מָזוֹר לְשָׁרָת / וּרְפוּאָתוֹ:

יָרִים עֹצֶם פְּאֵרַת / עִם גְּבוּרַת —

אַנְשֵׁי חַיִל לְעֶזְרַת / עַם בְּרִיתוֹ:

אוֹיְבֵי יַעְלָת בַּת עָפְרָת / יָד קְצֵרָת

יַפִּיל בְּאַף וּבְעַבְרַת / כֹּל־חֲמָתוֹ:

כִּי רֹב פַּחַד וּמְגוּרָת / וּמִתִּגְרַת

יַד כּוֹרְתֵי כֹּל־זְמוֹרַת / הִיא כִלַתּוּ:

יוֹם נִגְלָה מַרְאֵה לִבְנַת / סַפִּיר, גִּנַּת

שׁוֹשַׁנַּי רָמָה פִּסְגַּת / תְּקוּמָתוֹ:

 

 

 

 

ערובי

דבר משה — ידבר למשה, ויתבאר גם בסימן קריאה: דבר ה׳, משה! כדמי וגדישי — לשון כרם ענבים וגדיש של חיטה והכוונה לבית המקדש. אם לך יקשה — אם יקשה עליך תבניתו. הנה תבנית אישי — הנה תבנית מאש הראתיך בהר. קים — הקב״ה שהוא קים לעד. ירבה תשורת — ירבה כבוד. מנחת, עיר בצורת — עיר המבוצרת, ירושלים. ויבנה בית דבירת — ויבנה בית המקדש. ברת לב — שיש לה לב ברור ונקי. מזור לשרת — תרופה. לשרת — בנדפס בלי דגש בריש, ופרושו למשרת, והם הכוהנים משרתי ה׳, או לעם ישראל בכללו. ולשרת מודגש בריש יתבאר.ל׳ טבור, כמו בשיר השירים ״שירך אגן הסהר״. ירים עצם פארת — ירומם עוצם ותוקף ענף. יעלה בת אפרת — יעל בת עופר האילים. יד קצרת — אשר ידה תקצר מלהושיע. יפיל וכו׳ — חוזר על תחילת החרוז אויבי עם ישראל יפיל וכו׳. ומגורת — ענינו פחד ואימה. ומתגרת יד — ענינו מריבה וקטטה. היא כלתו — זהו מה שכילה בעם ישראל.

 

 

דרידכה

יָד פְּתוּחַת וּסְגוּרַת / רַבַּת עָשְׂרָת

עַל הוֹפֵךְ בַּחֲרָרָת / רְדַפַתּוּ:

תֻּשְׁלַךְ אַרְצָה גְּזֵרַת / וּבִמְדוּרַת —

אֵשׁ אוּדִים כַּאֲשֵׁרַת / אֲרִירָתוֹ:

חֹפֵשׂ יִשְׁלַח לִצְעִירַת / הַסְּפוּרַת

עֲמָהּ מֵאַנְשֵׁי צוּרַת / תְּבוּנָתוֹ:

אִם יָפָה סֻבַּת צִירַת / חֶטְאָהּ סָרַת

יִרְאֶה חֲתֻלַּת סִתְרַת / מְצוּקָתוֹ:

יִסְלַח עָוֹן חֲסֵרַת / וַחֲרָרַת

בֵּין כָּל־לְאֹם נְצֻוּֽרָת / עַוָּתָתוֹ:

יָקִיץ שׁוֹכְנֵי מְעָרָת / מְעֲפָרָת

יִקְבּוֹת עֲדַת פְּזוּרַת / תּוֹךְ דִּירָתוֹ:

 

כנפי שחר

דרידכה

פתוחת וסגורת — הפותחת והסוגרת. הופך בחרדת — מהפך בחררת לחם לאפותה. ארצה גזרת — לארץ שממון. אש אודים — אש עפרות העצים. ארירתו — מקוללת. לצעירת הספורת — עם ישראל שהם מתי מספר. מאנשי צורת תבונתו — חלק אלוקה ממעל. אם יפה — אומה יפה. סוכת צירת חטאה סרת — החטא המוסב סובב על צירו ומקיף אותה. יראה חתולת סתרת מצוקתו — יראה ה׳ את מצוקתו של עם ישראל שחותלת ומכסה אותו. ואז. יסלח וכו׳ — יסלח עון האומה החסרה והחרורה ונקובה מכל טובה. אשר בין כל לאום — בין האומות. נצורת עותתו — שמורה לצרות. תוך דירתו — ארץ ישראל וירושלים.

 

485 – ביתאיין — רצד

תושיא — רצד / בנויה ממשקלים שונים

 

  ע"מ ט-ט הגאים

אַקְרִיב פְּרִי שְׂפָתִי לְבַד / בַּמִּשְׁקָל בַּמִּדָּה בַּד בְּבַד

תַּחַת מִנְחָה, כִּי מִקְדָּשׁ אָבַד / גַּם כִּי עָלַי מְלָאכָה תִּכְבַּד:

 

ע ״מ ז— י הגאים

עַד סוֹף יַמִּי אֲסַפֵּר / מִנִּפְלְאוֹת נִסֵּי אֱלֹהִים חַי

כִּי יִלְאֶה כָּל עֵט סוֹפֵר / לְתָאֵר בִּכְתָב בְּמַהְלַל שִׂיחָי:

 

ע״מ ה־ד / יז הגאים

נֵס שֶׁיְּאֻמַּן / לְלֹא אַלְמָן

נֵס, אֲשֶׁר אִם יְסֻפַּר, אֵין כָּל־שׁוֹמֵעַ וּמַכְחִישׁ יוּכַל לְהַכְחִישֵׁהוּ:

 

וְנֵס נֶאֱמָן / בְּכָל־זְמַן —

יִקְרֶה וְיֵאתֶה, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, שֶׁיַּכִּיר אֵיךְ וּבַמֶּה וְאַיֵּהוּ:

 

ע״מ ד־ג / יב הגאים

גַּם כָּל־כּוֹפֶר / יְסַפֵּר —

יוֹדֶה וְיֵבוֹשׁ, וְיֹאמַר אֱמֶת הָיָה:

 

גַּם כָּל־סוֹפֵר / עַל סֵפֶר —

יִכְתְּבֵם וְיַחְרְטֵם בְּיָד נְטוּיָה:

 

ע״מ ג־ד־ו הגאים

צַר הָיָה / וּשְׁמוֹ הַמָּן / זֶרַע עֲמָלֵק הוּא:

בִּצְדִיָּה / רָעָה טָמַן / עַל עִם־אֵ־ל קָדוֹשׁ הוּא:

 

כנפי שחר

485— על הנסים.

לבד — ללא שותף. בד בבד — חלק כחלק, בבת אחת. כי ילאה — יתעייף. ללא אלמן — לעם לא אלמן. ויאתה — ויבא. ויחרטם — ויחקוק אותם. צר — אויב. בצדיה — בדמיה, במלכודת.