בַּת, אֲהוּבַת־אֵ-ל, קָמָה / בַּשׇׁחַר-אעירה שחר-רבי חיים רפאל שושנה זצוק"ל-בקשה מס 372 כרך ב'
(372) — בקשה — סי׳ בנימן חזק
ע״מ ז-ג בבתים | ז-ז-ג באזור
בַּת, אֲהוּבַת־אֵ-ל, קָמָה / בַּשׇׁחַר
תִּתְלַבֵּן אָדָם כִּתְמָהּ / כַּצׇחַר
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
נָדְּדָה שְׁנַת עֵינָהּ / גּוֹבֶרֶת
וּלְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנָהּ / שׁוֹחֶרֶת
צוֹעֶקֶת עַל חַטָּאתָהּ / שׁוֹפֶכֶת בִּמְעָתָהּ / עֲתֶרֶת
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
יוֹשֶׁבֶת בְּרֹב פַּחְדָּהּ / כִּי חָטְאָה
לוֹבֶשֶׁת סוּת חֲרָדָה / לָךְ קוֹרְאָה
עוֹרֶכֶת תְּשׁוּבָתָהּ / אוּלַי מִמְּשׁוּבָתָהּ / נִרְפְּאָה
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
מִדַּי עֲלוֹתָהּ בֵּית אֵ־ל / לִתְפִלָּה
אַבִּיר, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל, / מָחוֹל לָהּ
תִּשָּׂא אֶת חַטֹּאתֶיהָ / וּבְרִית מֵאֲבוֹתֶיהָ / תִּזְכּוֹר לָהּ
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
נוֹרָא אַתָּה, שַׁוְעָתָהּ / הִקְשִׁיבָה
אֶת רִיבָהּ מִצָּרָתָהּ / אֵ־ל, רִיבָה
נַחֵם נָא אֶת עַם אֶבְיוֹן / גַּם בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / הֵיטִיבָה
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
חֹן תָּחֹן עַל בָּנֶיךָ / לָךְ שָׁבִים
וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ / נִצָּבִים
יְרֵאִים עֵת ִיקָּרְאוּ / לְדִין, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ / נִכְאָבִים
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
כנפי שחר
372 — הנושא: סליחה לפני תפלת השחר. בעונת הסליחות.
בת — כ״י, והיא מלה נפרדת. קמה בשחר… — בדי לכבס לכלוך החטא ויתלבן כצמר צחר, לבן. למנצח… — דבק למעלה, קמה בשחר להלל לך עם אילת השחר, והוא כוכב הבוקר, ר״ל בבוקר השכם, בעוד הכוכב ההוא מאיר; על, עם, כמו והקרבתם על הלחם (ויקי כג, יח/עם הלחם). ראה מעשה חרש. האודם כנוי לחטא, הלובן כנוי לסליחת העון, והליבון כנוי לחזרה בתשובה. נדדה… גוברת, ולבקש… שוחרת — מתאמצת לנדד שנת עינה להשכים בשחר כדי לבקש סליחה על עונה; נדדה, שה״פ; שוחרת, ל' שחרית. ראה מעשה חרש. צועקת — מתפללת. שופכת… עתרת — מביעה תפלה ותחינה. סות — כסות, לבוש. עורכת… — מסדרת דברי וידוי ותשובה, הכוונה לשירי סליחה וריצוי כזה. אולי… — מתוך תקוה ששובבותה ומרדה תיסלחנה. מדי — כל פעם . אביר… — נא גבור ישראל סלח לה למען אבותיה. את ריבה מצרתה… — מחמת צרתה שהיא נתונה בה, קומה והענש את המתגרים בה. ונר׳ שצ״ל; את ריבה מִצּוֹרַרְתָּהּ, מכל אומה המציקה לה, לך שבים — בתשובה. הפר — הסר, בטל.
זָכוֹר תִּזְכּוֹר רַחֲמִים / יוֹם הַדִּין
הָפֵר כַּעַס וּזְעָמִים / עֵת תָּדִין —
לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבִי / שְׁמֶךָ, הֵמָּה יוֹשְׁבִי / עַל מִדִּין
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
קָרֵב לִי שְׁנַת גּוֹאֵל / וּפְדֵנִי
עַל מִי מְנוֹחוּת, הָאֵ־ל / תַּנְחֵנִי
וּזְכוֹר לִי זְכוּת אִישׁ תַּם / עַל לִבְּךָ כַחוֹתָם / שִׂימֵנִי
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמוֹר לִי / לֶמַשָּׁא
רְאֵה צוּרִי גּוֹאֲלִי / אֵיךְ אֶשָּׂא
לֹא אוּכַל שְׂאֵת עֻלִּי / אֲבָל רוֹעַ מִפְעָלִי / אֵ־ל תִּשָּׂא
שִׁיר לְךָ מְהַלֶּלֶת / לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת / הַשַּׁחַר
כנפי שחר
עת תדין ליראיך — כלומר, ושים חלקנו עמהם. ולחושבי שמך — שמהשבתם רק בך. יושבי על מדין — כאן: החושבים שעתידים לשבת בבית דינך הצדק לתת דין וחשבון על מעשיהם, ובכך אין הם באים לידי עבירה. על מי מנוחות… — שתוליכני לארצי בדרך נוחה וסלולה. איש תם — יעקב (ברא־ כה, כז). על לבך כחותם… — אל תשכחני, כמו שאין אדם שוכח החותם שעל זרועו, כלומר, יעל זכרוני לטובה לפניך. לְמַשָּׁא — שי״ן־ ימנית, לחוב, שעתיד לבוא לידי פירעון, איך אשא? — איך אוכל לסבול העונש? עולי — כובד עווני. א־ל, תשא — תסלח.
https://www.youtube.com/watch?v=1dPTlnPZXHI&list=PLPDsmHc70VCUDM4Thz-tzTEJhWedyH5iS&index=10