מורשת יהדות מרוקו

קדמות אזור ארפוד על פי תופעת המאובנים

המאובנים העם העדות היחידה שנותרה מבעלי חיים וצמחים שנכחדו לפני עידן ועידנים אלפי שנים. המאובן הינו למעשה חותמת של יצור חי ששרידיו נותרו בסלע. ניתן ללמוד רבות ממאובנים, למשל, אילו בעלי חיים וצמחים חיו בתקופות שונות, מה היה מיקומם בסולם האבולוציוני, מבנה פיזיולוגי של גופם ועוד.

המאובן, על פי תיאור אחר, הוא למעשה שלד קשיח (עצמות או שריון) של חיה שנקבר בחול או בבוץ, ועם השנים נערמו מעליו עוד ועוד שכבות של חול שהלך והתקשה. השלד עצמו התפרק עם הזמן, אך הוא הותיר את חותמו בסלע וזהו המאובן. המאובנים נוצרים בעיקר במשקע של סלע. ניתן לקבוע את גילו של מאובן בעזרת שיטה הנקראת תיארוך רדיואקטיבי. את התיארוך עושים לשכבות סלע יסוד סמוכות(מעל ומתחת) משום שהסלע מורכב משברי סלעים בגילאים שונים.

באזורים רבים של כדור הארץ, רעידות אדמה, קרחונים, מפולות וגורמי טבע אחרים חושפים את סלע המשקע המכיל את המאובן. המדענים לעיתים קרובות מחפשים מאובנים באזורים כאלו.

בארפוד בסביבות הבלייקוס והנהר שלידו נמצאו מאובנים רבים המשוקעים בהם יצורים שונים. בשנים האחרונות הוקם בארפוד מוזיאון למאובנים אלו. איך הגיעו מאובנים אלה לארפוד? הסברה של ההיסטוריונים שארפוד בעבר הרחוק מאוד הייתה ים. ולהיכן נעלם הים הזה? גורמים שונים כמו רעידות אדמה, נסיגת המים וכיו״ב מייבשים את הים. במקום יבש זה נותרו תבניות של בעלי חיים שנכלאו בתקופת שקיעתם בים לתוך אבנים וסלעים.

שפע המאובנים הביא להקמתו של מוזיאון מיוחד למאובנים בארפוד.     

תיירים   מבקרים  במוזיאון למאובנים ומינרלים או במספר מפעלי מאובנים באזור כדי לחוות ממקור ראשון את תהליך מציאת מאובנים.  מאובנים מסוימים מלוטשים למטרות תצוגה, וחלקים גדולים אחרים של שיש עשויים להיות מגולפים ומלוטשים כדי ליצור שולחנות, מזרקות, כלי סבון, קערות, תליונים ומגוון פריטים דקורטיביים. ניתן לרכוש את הפריטים הללו בארפוד ובשווקים של מרקש ופאס. פריטים גדולים כגון מזרקות ניתן להזמין באינטרנט ולשלוח לכל העולם.

2. 2. הקהילה היהודית בארפוד

העיירה ארפוד נוסדה ביזמת הצרפתים, שעודדו את היהודים שבכפרי הסביבה לעזוב את כפריהם ולעבור לארפוד, תופעה הידועה גם באזורים אחרים במרוקו כדי לקדם את הכלכלה ואת התעשייה ולפתח בנייה עירונית. אכן, תושבי כפרי הסביבה עזבו את כפריהם בנוסף ליחידים מקהילות אחרות: אזזרף, אשיפא, גיגלאן, ועוד ועברו לארפוד לבנות בתים מרווחים. גרעין אחר של ארפוד הוא פליטים מתאפילאלת/ריסאני: בסמיכות למאורעות תר״ף/1920 נמלטו יהודים רבים מתאפילאלת, חלקם לעיר בשאר באלג׳יריה, עיר שנוסדה לפני ארפוד ב-1904, חלקם לבודניב וחלקם הגיעו לארפוד.

הגירת היהודים לארפוד ובניית בתי כנסת במקביל

הגירת היהודים מן הכפרים הסמוכים לארפוד לא נעשתה ביום אחד, אלא בשלבים. יש שהגיעו לארפוד, בנו את בתיהם ואחר כך הביאו את משפחותיהם, ויש שאצה להם הדרך ובאו הם ומשפחותיהם והתחילו לבנות את בתיהם. למרות שהתאריך הרשמי של יסוד ארפוד הוא 1918, יש שהגיעו כמה שנים לפני כן עוד ב-1914, ויש שאחרו לבוא עד לשנות ה-30. סדר עזיבת הכפרים מקביל הוא לתהליך בניית בתי הכנסת. תחילה עזבו תושבי כפר זראנה הקרוב לארמון המלכותי Gîte d'étape    לארפוד והתמקמו כמעט כולם ברחוב אחד שנקרא על ידם ׳דרב אזראנה׳, במקביל נבנה ברחוב זה בית הכנסת הראשון בארפוד ב-1921 הוא ביהכ״נ ע״ש דוד דהאן שנקרא גם ׳סלאת אזראנה׳ ואח״כ בשם ׳סלאת באבא/לו׳(ביכ״נ ע״ש ר׳ מכלוף אביחצירא), שבו התפלל הוא ואביו ואחיו. סמוך לו במקום ובזמן נבנה ביכ״נ שני ׳סלאת לקסבא׳ שנוסד בתרפ״ב/1922 עם הגירת יהודי לקסבא לארפוד. סמוך לשני בתי הכנסת הנ״ל הוקם ביכ״נ שלישי ׳סלאת פילאלא׳ עבור המהגרים מתאפילאלת/ריסאני לארפוד החל מתר״ף/1920, שנה שבה נרצח ׳ר׳ דוד אביחצירא, ובו בזמן התחילה ההגירה משם לכיוונים שונים (בשאר ובודניב) ובכללם ארפוד. בית כנסת רביעי נוסף, שרוב מתפלליו הם גם כן מתאפילאלת הוא ביכ״נ מיסודו של יחיא תרג׳מאן המכונה גם ׳סלאת לחזירא׳ לעומת ביהכ״נ ע״ש באבא סאלי שנבנה באמצע שנות ה״40 שאכלס מתפללים מקהילות שונות וביכ״נ של ר׳ יהודה סמחון שנבנה בתחילת שנת ה-50 של המאה ה-20 שרוב מתפלליו מקהילת אשיפא ואחרים מלמעאדיד.

מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-קדמות אזור ארפוד על פי תופעת המאובנים.

עמוד 26

מעין יציאת מצרים

עזיבת כל היהודים מן הכפרים לארפוד בתקופה קצרה לאחר חייהם בכפרים מאות בשנים הייתה בגדר חיזיון היסטורי ששיוותה לו מעין יציאת מצרים: היהודים יצאו מבתים ברחובות צפופים לבתים מרווחים, מחשכה של הבתים היורדת על הרחובות משעה מוקדמת לאורך כל הלילה לתאורת חשמל ברחובות ובבתים, מדליית מים מן הבארות למים הזורמים בברזים, מתחבורה על בהמות לתחבורה ציבורית מפותחת, מרפואה עממית לרפואה מודרנית עם בית חולים גדול, מפזורה של קהילות יהודיות קטנות עם ביכ״נ אחד לעיירה רחבת ידיים עם שבעה בתי כנסת ושבע חברות המשרתות את הקהילה הגדולה, ממצב כלכלי דחוק למצב כלכלי טוב עד סביר, מחינוך מסורתי מצומצם בחדר לחינוך יהודי מקיף במוסד תלמוד תורה גדול לצד בית ספר צרפתי המקנה יסודות של השכלה בסיסית של חשבון והיסטוריה בליווי שתי שפות, ועוד הרבה תמורות. כל אלה שיוו לעזיבת היהודים את משכנותיהם וקיבוצם לעיר אחת מעין קיבוץ גלויות. מאוחר יותר במיוחד עם עליית יהודי ארפוד ארצה נוצרו גם גלי הגירה של ערביי הכפרים לארפוד, כאשר הרבה מן הכפרים הפכו לאתרי תיירות של ילידי ארפוד הערביים עצמם העורכים ביקורים בחורבות הכפרים שמהם היגרו. עם זאת כפרים אחרים נבנו מחדש, ונוצרו בהם תשתית של חשמל וכבישים לתחבורה.

יחסים תקינים עם הערבים

יחסי היהודים עם שכניהם היהודים היו תמיד תקינים עד מעולים, כי הערבים מייסדי הכפרים ראו ביהודים בני חסות, העריכו את תרומתם והגנו עליהם. אין לראות אפוא ביציאת היהודים מסביבתם מעבר של עבדות לחירות, אלא מעבר מחיי כפר לחיי נחת ורווח. יחסים תקינים אלה נמשכו גם בארפוד.

ארפוד עיירה יהודית

במשך תקופת הפרוטקטורט הצרפתי עד 1956 רוב האוכלוסיה בארפוד הייתה יהודית, ובימי שבת וחג שבתו המסחר והמלאכה כליל. [הקהילה היהודית בארפוד מנתה כ-3000 יהודים; במשך הזמן היגרו רבים לווהראן שבאלג׳יריה ועם הקמת מדינת ישראל עלו הרבה משפחות לארץ, כך שב-1950 ירדה האוכלוסיה לכ-2500 נפש.]סמוך לחגים העבריים מגבירים הערבים את קניותיהם, כי יודעים שהחנויות של היהודים תהיינה סגורות. נהגי התחבורה הציבורית (M.T.C)היו נדהמים בפני התופעה שבארפוד הכול סגור בשבת ובחג והיו שואלים בתמיהה ׳ואש האדי בלאד ליהוד׳(=האם זאת עיר של היהודים)? חוקרי האזור מדווחים על כך שבשנת 1927 נעשה סקר אוכלוסין ראשון המדווח על כך שרוב האוכלוסיה הייתה יהודית שמנתה קרוב ל-800 נפש, שבמהלך השנים גדלה עד ל-3000 נפש.

מוסדות ארפוד שהוקמו על ידי הצרפתים במאה ה-20

בתחילת המאה ה-20 בין השנים 1940-1930 הניחו הצרפתים תשתיות והקימו מוסדות בארפוד: התשתית הראשונה היא חומת העיר שכללה ארבעה שערים, ומלבד מגדל הפיקוח שבראש הר הבליקוס הם הקימו מחנה צבאי לחייליהם המשרתים בסביבה ותחנת משטרה בשם Gendarmerie . כמו כi ייסדו את משרדי העירייה והרחבה הגדולה הסמוכה להם המשמשת למופעי תרבות. הם בנו מוסדות נוספים למען התושבים: בית דואר מרכזי, בית חולים, בריכת שחייה, בית מטבחיים, השוק המרכזי, תחנת תחבורה ושני בתי ספר אחד לבנים ואחד לבנות וכן הקצו שטחים לשלושה בתי עלמין: אחד לנוצרים, אחד למוסלמים ואחד ליהודים. החל מ-1940 החל החשמל לפעול בבתי העיר יחד עם זרימת מים, ותחבורה ציבורית.(M.T.C) בין־עירונית החלה לפעול ולהסיע תושבים מארפוד לערי המרכז ולהיפך.

3. 3. מוסדות הקהילה

ועד הקהילה

קהילת ארפוד כללה כמה מוסדות המפורטים בהמשך: ועד הקהילה, מוסד הרבנות, בתי כנסת, חברות, מקוואות, בתי מרחץ, מתקני אפייה, בתי עלמין ומוסדות חינוך.

א. ועד הקהילה ־ תפקידו והרכבו

ועד הקהילה הקרוי בצרפתית ׳קומיטי Comiteהוא הגוף המנהלי המטפל בצרכי הקהילה: דואג למוסדותיה, מתקן תקנות כלכליות וחברתיות לטובת הפרט והכלל ומייצג אותה בפני השלטונות. הוועד מורכב משבעה חברים הקרויים ׳שבעת טובי העיר׳, שאחד מהם משמש נשיא או נגיד הקרוי פריזידנט president כל אחד מנבחרי הוועד היה מתמנה לנשיא תורן אחת לכמה חודשים. במשך קיומה של הקהילה ייצגו אותה שני ועדים: ועד לדור ראשון וועד לדור שני. חברי הוועד של הדור השני היו בדרך כלל בניהם של חברי הוועד של הדור הראשון. שבעת טובי העיר היו אנשים נבחרים מטעם שבעת בתי הכנסת של הקהילה, וכל בית כנסת היה מיוצג בוועד על ידי נציג משלו. בהמשך תוצג רשימת חברי הוועד של הדור הראשון ורשימה שנייה של הדור השני.

'שבעת טובי העיר׳ הוא מונח תלמודי(מגילה כו ע״ז), שמובנו הוא שבעה ממונים מוסכמים להנהגת הקהילה. בארפוד שבעה טובי העיר היו מיוצגים על ידי שבעת בתי הכנסת שבקהילה ופועלים בתיאום עם רב הקהילה.

מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא- ארפוד עיירה יהודית

עמוד 29

22/01/2026

הכרוז

הכרוז הוא האיש הממונה מטעם ועד הקהילה.[ הכרוז על פי מקורו הוא שליח או מבשר המוסר הודעה מטעם סמכות עליונה כמו מלך (ראה המכלול).] ותפקידו לפרסם ולהכריז בעל-פה על תקנות הוועד בשבת בכל שבעת בתי הכנסת של הקהילה. בד״כ נכתבו התקנות על דף, והכרוז קוראן בפני הקהל. שני כרוזים שירתו את הקהילה: הראשון הוא יסו מאיר (=יוסף בן מאיר אביכזר), ולאחר שנפטר נתמנה במקומו יגו מכילף (= יעקב בן מכלוף אביכזר).

דוגמה של כרוז קהל קדוש ברוכים תהיו!

(הודעה משוערת)

זינא נעלמוכום בלי אלקומיטי רסא מן דאבא לגדאם מא יכתרוש לקהל פתפריק לבאיט פשבת שירה. עליהא מן דאבא לגדאם מול שירה יפרק לכל ואחד גיר ביטא אוחדא פעוואט זוז ביטאת, ולחזן יעטיוה זוז ביטאת פעוואט כמסה, ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׳ !

(תרגום: באנו להודיעכם, שוועד הקהילה התקין, כי מכאן ולהבא לא ירבה הקהל בחלוקת ביצים בשבת שירה (בפרשת בשלח ובשביעי של פסח). לכן מכאן ולהבא בעל השירה (חתן שירת הים) יחלק לכל מתפלל רק ביצה אחת במקום שתיים, ולחזן יתן שתי ביצים במקום חמש. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׳.

המשך ההודעה עלול להכיל תיאור הקנס שיוטל על מפר התקנה…

נציגות יהודית בעירייה ושאר רשויות

העירייה היא רשות המטפלת בכל צרכי היישוב על אוכלוסיותיו: צרפתים, ערבים ויהודים כאחד: בנייה, אספקת מים וחשמל, ניקיון… בתקופת השלטון הצרפתי התנהלה העירייה על ידי הממשל הצרפתי, שדאג גם למוסדות הקהילה הצרפתית המקומית, כמו הקמת בית עלמין נוצרי ובניית כנסייה. מתקופת העצמאות ואילך ניהלוה מוסלמים תושבי המקום. בעירייה לא נטלו היהודים חלק בשלטון המקומי אלא בצורה סמלית. בעירייה היה אגף בשם le groupement (=הקבוצה), ובו שמונה נציגים, וביניהם כמה יהודים, כמו: יעקב בן חמו(איבא עזיזי), שלמה יתאח ובאבא חזאן(אהרן ב״ר אליהו אביחצירא). נציגים אלה היו ממונים בתקופת הצנע על חלוקת סוכר וכיו״ב. בבית הדואר השתלבו כמה תושבים של הקהילה כדוורים וכפקידים. לימים אף מונה שמעון בן מסעוד נזרי למנהל בית הדואר.

בבית הספר התיכון עסקו בהוראה צרפתים ובהמשך גם מוסלמים ויהודים, שבאו מחוץ לעיר.

תקציב ועד הקהילה

הקהילה זקוקה להכנסות למימון מפעליה ומוסדותיה: חיזוק החומה, [לפנים הייתה ארפוד מוקפת חומה למנוע הסתננות וגניבה, והשלטונות הטילו על היהודים לממנה, והם שילמו ממון רב בתקופת בא/יא דוד (=יחיא בן דוד תורג׳מאן).] גידור בית העלמין; בניית מקוואות טהרה ואחזקתם; שיפוץ בתי כנסת ואחזקתם; הוצאות לתשלום שכירות למבנים של תלמוד תורה וחברות, מימון השחיטה; מימון מפעל ההזנה לתלמידים בתלמוד תורה ותשלום משכורות לעובדים ולמורים; שכר לחזנים ולשוחטים, עזרה לנזקקים ותמיכה בשדרי״ם, שפקדו את העיר. לשם כיסוי כל ההוצאות הנ״ל היה צורך בהכנסות.

הכנסות: מקורות הכנסה להוצאות הקהילה לשם אחזקת מוסדותיה באו מכמה גורמים: השלטונות המקומיים, השלטונות המרכזיים, הנהלת חב״ד העולמית, הג׳וינט האמריקאי, קופת השחיטה, השתתפות ההורים בתשלום עבור הלימודים בתלמוד תורה, מגביות בבתי כנסיות, עליות לספר תורה ומכירת המצוות.

השלטונות המרכזיים הקימו שני בתי ספר יסודיים אחד לבנים ואחד לבנות, שבשנותיהם הראשונות אוכלסו על ידי תלמידים ותלמידות מן הקהילה היהודית והיוו רוב מניינם. השלטונות מימנו את משכורות ההנהלה והמורים והוצאות התלמידים: ספרי לימוד, מחברות וכלי כתיבה. כמו בכל ערי מרוקו שילמו השלטונות המרכזיים גם את משכורתו של מרא דאתרא בארפוד על תקן דיין העיר וכיסו את הוצאותיו. בכך שחררו השלטונות את הרב בתלות בחסדם של יהודי הקהילה. בבניין בית המשפט בעיר הוקצה מבנה מיוחד לשמש בית הדין היהודי ולשכת הרבנות.

השלטונות המקומיים העניקו סכום מסוים לוועד הקהילה פעם אחת בשנה כעזרה להוצאות השוטפות של הקהילה. כמו כן תרמו כסף גם בחגים הלאומיים של הממלכה כמו ^׳עיד אלערש׳ להקמת אהלים לחגיגות ולמימון הכיבוד. השלטונות המקומיים תרמו את שטח בית העלמין החדש והעמידו לרשות האיטליזים היהודים את בית המטבחיים לשחיטת הבהמות.

עזר השחיטה: ׳עזר השחיטה׳ הוא מוסד וותיק המוכר בכל קהילות מרוקו

• ומקורו עוד בספרד, ועניינו ייקור הבשר באחוז מסוים לכל קילוגרם. אם מחיר קילו בשר הוא 200 פראנק למשל, שילם הקונה 240 פראנק לבעל האיטליז. ההפרש של 40 אגורות היווה מס, שהועבר לוועד הקהילה. [בראשונה התקינו 5 דורו לקילו, והיה אחד מהוועד שוקל את הפרה ומחשב את ההיטל, אח”כ החליטו על סכום גלובאלי של 40 פרי לקילו. משכורת השוחט: על כל בהמה קיבל השוחט רגל +תאפו אם יש שם עגל.] גם מי ששוחט עגל או פרה באופן פרטי לרגל אירוע של שמחה היה משלם לוועד סכום קבוע. מס׳ הפרות והעגלים שנשחטו בשבוע נע בין 15 ל-20. ומס׳ הנטרפים הגיע ל-10%.

תשלום הורים עבור הוצאות מוסד תלמוד תורה: חלק מן ההוצאות של הת״ת מומנו על ידי הורי התלמידים תמורת סכום שנתי עבור אחזקת מבנה המוסד, שכירות, חשמל ומים; שכר לימוד והשתתפות במשכורות למורים ובמפעל ומפעל ההזנה לתלמידים.

הנהלת חב״ד העולמית: תלמוד תורה פעל בחסות רשת ׳אהלי יוסף יצחק/ ונחשב לאחד מסניפיה. הנהלת חב״ד העולמית מימנה חלק מן ההוצאות כמו ספרי הלימוד וכיו״ב. המורים נשלחו מטעם הנהלת חב״ד שבקזבלנקה על ידי ר׳ שלמה מטוסוב ור׳ יהודה לייב רסקין, והנהלת חב״ד מימנה חלק נכבד ממשכורותיהם.

[הכוונה לאגודת חסידי חב״ד (בקיצור אגו״ח) – ארגון הגג של חסידות חב״ד בעולם. תחתיו פועלים שלושת הארגונים המרכזיים של חב״ד בעולם: מחנה ישראל – הזרוע הסוציאלית של התנועה, המרכז לענייני חינוך – הזרוע החינוכית של התנועה, והוצאת הספרים קה״ת. הארגון הוקם על ידי רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו״ר השישי והקודם של החסידות. במכתב ששלח בשנת ה׳תרפ״ד (1923) לחסידיו באמריקה, הוא קורא להם להקים ארגון ומונה את מטרותיו: קישור כל קהילות חב״ד בארצות הברית סביב לימוד החסידות; ייסוד תלמוד תורה לילדים בכל קהילה עם מלמדים יראי שמים; הקמת ישיבות והמשך פעילותו של האדמו״ר הקודם]

הג׳וינט האמריקאי: הג׳וינט האמריקאי מימן את רוב מפעל ההזנה, שכלל ארוחות צהריים וערב. מטעם הג׳וינט הגיעו מוצרי חלב כמו אבקת חלב וגבינה צהובה. כמו כן פעם בשנה שלחו ארגזים גדולים מלאים בבגדי חורף: מעילים, מכנסיים, חולצות ונעליים לכל התלמידים בתלמוד תורה.

[הג׳וינט (American Jewish Joint Distribution Committee-JDC) הוא ארגון יהודי- אמריקאי, א-פוליטי, ללא מטרות רווח, שהוקם ב-1914 כדי לעזור ליהודים ולקהילות יהודיות ברחבי העולם, בעיקר בעתות חירום או בעתות משבר. הג׳וינט פועל לחיזוק הקהילות היהודיות המקומיות ברחבי העולם וכן לשימור ולפיתוח החיים היהודיים בקהילות אלו].

מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא- ארפוד עיירה יהודית

עמוד 32