מורשת יהדות מרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

אברהם חליאאה  הראשון – מלכי רבנן.

זצ"ל אחד מחכמי מקנאס חי בסוף המצאה הרביעית ובתחילת החמישית בהשערה והיה לו יד ושם בנגלה ובנסתר כדמוכח בהקמת רבי אברהם חליוואה השני שבספר " קול יעקב " שכתב נין ונכד לאו"ץ בנגלה ובנסתר.

עוד חכמים אחרים היו במכנאס אז בחצי הראשון של המאה הזאת, והם, רבי משה טולידאנו בן רבי יעקב הנזכר בדור הקודם ולמעלה, ורבי יוסף בנו, רבי משה מאימראן, ורבי חיים בנו, רבי אברהם חילוואה הראשון ורב משה בנו, רבי יעקב אדהאן בן רבי משה אדהאן הנזכר בדור הקודם. רבי דוד בן רבי אהרן חסין, רבי אברהם אצבאן ורבי מסעוד ארוואח. – נר המערב.

אברהם עלון.

לפי בן נאיים היה ממקובלי העיר דרעא במאה ה-16

עוד חכם אחד חי אז בצפת, שהיה גם כן מחבל דרעא, ושמו רבי אברהם בן רבי שלמה עלון, והוא הוציא לאור ספר " דרכי הגמרא מר"י קונפטין. נר המערב. 

אהרן אלחדאד הכהן.

מחוז מראכש. רבני מוגאדור תיארוהו כהרב המובהק המקובל האלוהי חסידא קדישא ופרישא.

אליהו שוראקי.

בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשם שלום, כי במרוקו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי קבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית. ראה ספרו " קורות היהודים בצפון אפריקה "    

אלעזר אלחדאד הכהן. מחוז מראכש. מקובל חסיד וקדוש .

דוד דאנדא.

1800 בערך.מכפר קאקאווי מנוף סוס. מקובל חסיד ובעל מעשים. מחכמי ורבני מרוקו. חי בשנת 1800 בערך. רבי דוד דאנדא מכפר קאקאוי, כנראה אקקא, מנוף, מחוז סוס. נודע כמקובל וחסיד בעל מעשים. הוא חי במאה השישית לאלף השישי.

דוד הלוי.

ספר ששימש נושא לדיון בספרות המחקר הוא זה שמכונה " ספר המלכות " החיד"א מזכירו ומייחסו לרבי דוד. הרב יעקב משה טולידאנומצא כתב יד, ושיער שמחברו הוא רבי דוד הלוי, וכי שמו הוא ספר המלכות, על יסוד השערתו זה נדפס הספר בקזבלנקה, בצירוף מבוא משלו.

ברם כעבור עשרים שנה נוכח בטעותו וחזר בו. בעיה נוספת היא, שחיבור בשם " ספר המלכות " נדפס כולו או בחלקו עם פירוש רחב בתוך " מאור ושמש " של רבי יהודה קורייאט, אך בשער הספר הזה הוא מיוחס לרבי אברהם הלוי זאת ועוד , מרגליות בקאטאלוג של הספריה הבריטית, שיער כי רבי אברהם בן אליעזר הוא מחבר הפירוש.

 ברם, גרשם שלום דחה את ייחוס הספר עצמו והן את פירושו לרבי אברהם הלוי, תחת זאת קבע , כי ספר זה, הדן בחכמת הצירוף, חיברו בשנת 1400 בערך המקובל דוד הלוי מסביליה. ואילו זה שהדפיס הרב יעקב משה טולידאנו הוא חלק מספק " תולדות אדם "

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

דוד שושנה.

נפטר כ"ב בשבט תרנ"ח. מחכמי מראכש. תואר כ " הרב הכולל החסיד העניו המקובל האלוהי " חיבר פירוש על התורה " שמן זית זך " כתב יד .

יהודה אוחיון בן דוד.

נמאה ה-18. מקובל, מחכמי מראכש

יהודה הצרפתי.

המאה ה-18. מרבני מראכש מקובל וחסיד

יוסף אלחדאד הכהן.

מתקופה מאוחרת. תואר כמלומד בנסים, חסידא קדישא.

יוסף אלמאליח בן יעקב.

נשתבח בפי חכמי דורו גם כחסיד ומקובל.

יוסף אצראף.

המאה ה-18. מכפר קאקאוו מנוף סוס, היה מקובל..והאריך ימים למעלה ממאה שנה.

יוסף אשורקי.

מחכמי פאס. ספר בית דין תואר כסובר הרזים

יוסף גבאי.

נפטר לפני תק"ט. רב ומורה צדק בצפרו. היה לו יד ושם בחכמת הקבלה.

ארזי הלבנון.

ממרוקו מהעיר צפרו. תלמידו של רבי משה בן חמו. כיהן בדיינות בעיר צפרו עם הרבנים ישועה בן חמו, יחייא באנון ויוסף עטייא. בצפרו היה לו חלק בששרב בבית הכנסת. גר תקופה נסוימת בערי פאס, ואף חתם בפסק דין עם היעב"ץ ורבי שמואל אלבאז בשנת בתק"ב.

בשנת התק"ט כבר לא היה בחיים, מבניו ידוע לנו רבי משה, שמילא מקום אביו בשררת בית הכנסת. רבי יוסף לו גם ויש בחכמת הקבלה.

יוסף נחמיאס בן מסעוד.

אולי ממראכש, בכתובה נקרא, חסידא קדישא ופרישא המקובל סוה"ר.

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

יוסף סירירו.

י"ד בתשרי תרי"ג – תשרי תרס"ב. מהעיר פאס. חסיד ומקובל.

ארזי הלבנון.

נולד בפאס שבמרוקו ביום י"ד תשרי הת"ג, ונתב"מ כ"ד תשרי תרס"ב – 1902. היה חסיד וקדוש, ויד שם לו גם בקבלה. ממידותיו היקרות הם מידת הענווה והשתיקה, לרוב אהבתו לספרות ישראל, אסף ספרים רבים, לבד מהספריב שהורישו לו אבותיו.

ספרייתו התפרסמה בעושרה ובכתבי יד נדירים, ממנה נדפסו לראשונה תוספות הרא"ש למסכת קידושין, והיו בה הרבה מכתבי יד של רבני המערב. בפרעות שהיו ביהודים בשנת התרע"ב – 1912, נשרפה כליל כל הספריה יחד עם כמה פסקי דין ממנו.

מעולם לא היה רב נזכר מתוך האהל אהלה של תורה, והיה מקדש עצמו במותר לו ומה"ר רבי יוסף בנאיים ז"ל בספר מלכי רבנן בערכו, העיד כי בקטנותו הכיר את הרב זצ"ל והיה מתפלל עמו, וראה את יקר הליכותיו ודרכיו, ושהיראה וקדושה והטהרה היו חופפים עליו.

אף רבי יוסף חיים ילוז זצ"ל מעיר טבריה, כתב בספר תולדות אליהו, כי בשנת התר"ס בהיותו יחד עם אביו מהר"א כשד"ר בעיר פאס ראה את הרב הנזכר והכיר את קדושתו ויראתו המרחפת על פניו הקדושים0. ומהר"ש אבן דנאן מזכירו בהערכה בהקדמת ספרו " אשר לשלמה ".

יעקב אבטאן בן מרדכי.

נפטר ערב ראש חודש אייר תרל"ג. מורה צדק במראכש. תואר כחסידא קדישא ופרישא המקובל האלוהי סבא דמשפטים.

יעקב אלבאז.

מחכמי פאס, והיה מקובל גדול, מצאצאיו רבי שמואל אלבאז. חתום כאחד מראשי הקהילה על תקנה משנת התמ"ח – 1688 והת"ס – 1700

יעקב הלוי.

1600 בערך. מקובל גדול וממורה ההוראה הגדולים.

ארזי הלבנון.

מקובל גדול, חי בטיתואן שבמרוקו בשנת 1600 לערך. והיה מגדולי מורי ההוראות. בשאלות ותשובות " ויאמר יצחק " חלק ב' דף קנ"א יש ממנו פסק דין משנת תע"ו וחתום עמו הגאון הקדוש רבי חסדאי אלמושנינו, וגם רבי יעק חיבר שאלות ותשובות " בית יעקב " עדיין בכתב יד, ויש ממנו קינות ופיוטים שחלקם נדפסו, וחלקם עדיין בכתב יד.

יצחק אביחצירא.

אחיו של דוד

יצחק אלבאז.

מחכמי פאס.

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

יצחק פינטו בן יעקב.

מחכמי מראכש תואר בתארי כבוד מרובים. חתום עם רבני פאס באדר תקס"ד. נפטר בתוניס.

ישראל אביחצירא.

אחיו של דוד.

ישועה שושנה.

המאה ה-17, בזמנו של רבי אברהם אזולאי. מרבני מראכש והיה מקובל.

אחד מרבני מראקש, והוא חי במאה החמישית והיה מקובל, הוא אחד מהאסורים שנאסרו עם מו"ה אברהם אזולאי זצ"ל. אנציקלופדית ארזי הלבנון.

מוסא אוחיון בן דוד.

נפטר תקע"ז מורה צדק במראכש. תואר כחכם גדול סובר הרזים, ארון האלוהים חסיד ועניו ועוד….

אנציקלופדית ארזי הלבנון

רבי וסא בן רבי דוד אוחיון : הגאון ריש מתיבתא מחכמי ומעייני רבני מרוקו. את רבינו מוסא בן דוד אוחיון תיארו, בספר מלכי רבנן בערכו, " חכם גדול, סיני עוקר הרים, אדון האלהים, חסיד ועניו ומקובל אלהי.

על חכם זה מסופר שבילדותו היה מסתיר את עצמו ונתגלתה גדולתו על ידי המעשה הבא : לאביו היה חדר בביתו שבו היה שוקד על תלמודו ופעם אחת בדרך לימודו רשם לעצמו מה שנתקשה, וכשיצא מן הבית נכנס בנו מוסא ורשם תירוצים לאותם הקושיות.

וכשחזר אביו לבית ונכנס לחדרו וראה את התירוצים לקושיות שהניח שאל את אשתו מי ביקר בביתם ונכנס לחדרו, והשיבה לו שלא נכנס לאותו החדר כי אם בנם מוסא. ויען לעומתה שלא ייתכן שהוא כתב את התירוצים הנזכרים ובוודאי כתבם איזה תלמיד חכם, והיה דוחק בה שתאמר לו מי הוא.

אז קם בנו מוסא ואמר לו שלא ידחק באימו לחינם כי הוא זה שכתב את התירוצים שהם כך וכך. ומאותו הזמן נודעה חכמתו על ידי המעשה הזה, שקודם לכן חשבוהו ריק מחמת שהסתיר את עצמו. ומפי השמועה נודע שישבו לפניו שלוש מאות תלמידי חכמים רשומים.

רבינו מוסא בן דוד אוחיון נתבקש בישיבה של מעלה בחודש אב בשנת תקע"ז – 1817. וכה תיאר בספרו " קול מבשר " במסכת בבא קמה דף יח : רבינו הגאון רבי משה רוזיליו זצ"ל שהיה תלמידו את פטירתו " כשהגענו בלימוד הישיבה לדף ס"ז הפלתי למשכב בראש חודש אב של שנת תקע"ז לא תקום פעמים צרה.

 וכשהגיעו החכמים בלימוד הישיבה לדף ס"ט נלקח ממנו ארון האלהים מורנו ורבנו עטרת ראשינו ריש מתיבתא סיני ועוקר הרים שכבר יצא מוניטין שלו העולם החכם השלם והכולל החסיד העניו הדיין ומורה רבנו מוסא בן דוד אוחיון זלה"ה ומן השמים רחמו עלי ודרשתי עליו בפקידת השבוע בספר שופטים ושוטרים והנושא בא צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה "

מוסא בן מחפוטא.

מחכמי פאס. חי בשנת ש"ל בערך.שנת 1570. נמצא ממנו שיר אחד בדרך משל ומליצה. על י"ג עיקרי התורה. ובראשי בתים חתום מוסא בן מחפוטא.

יש להעיר כאן, שכמה מיהודי מרוקו מהדרום קוראים למשה, מוסי או מוסא, וייתכן ששמו של המחבר הוא משה בן מחפוטא. כך אני סבור שמוצאו מדרום מרורו ועבר לעיר פאס – אנציקלופדית ארזי הלבנון

מימון לעזימי.

מחכמי מכנאס. דרשות בשני כרכים.

מימון מלכא.

מחכמי פאס. באגרת משנת תקכ"ג תואר כהרב המקובל.

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מסעוד אביחצירא.

מסעוד בן גנון.

המאה ה-18. בספר הדרושים שלו " זרע רב ", שולבו רעיונות קבליים, והוא מצטט לא אחת את המקובלים ובעלי האמת או האר"י. הדרשים נדפסו בסוף שאלות ותשובות " יכין ובעז " של הרשב"ץ.

אנציקלופדיה ארזי הלבנון

מרבני אלג'יר החסיד בעל מעשים ובעל מופתים, חכמי תוניס בהקדמה לספרו " זאע רב " מייחלים לזכותו של הרב זיע"א " זכותיה דרב אגוני מגני הא לן הא להו ", והחסיד רבי מסעוד זגבי מקצטינא כתב וזה לשונו : " החכם הכולל מורנו כבוד הרב מסעדו גנון זכותי יעמוד עמי " חזי מאן קמסהיד ומי החסיד המייחל לזכותו של הרב זיע"א.

מקובל עצום, על ציונו הקדוש נרשם " ירד לפרדס התעודה העלה מכל רמזים מלוא חפנים " דרשן ןמןכיח בשער, דרשותין ראו אור בספר " זרע רב ", מצורף לספר יכין ובועז ליוורנו תקמ"ב, שם הספר זומז כי רבנו היה חשוך בנים.

שמו הטהור נישא בהערצה בשנים קדמוניות, ובשער ספר יכין ובועז כתב הרב הגדול רבי אברהם טובייאנא, המו"ל, הרב המפורסם בחסידות ובתורה כבוד הרב מסעוד בן גנון זלה"ה שנגלה אליו אליהו זכור לטוב " לפרנסתו עסק הרב בספרות ובהעתקת ספרים, הרב העתיק והגה וליטש חידושי תורתו של המקובל החסיד רב יהודה בן חנין, ובשער ספר " עץ החיים " – אשל לאברהם נכתב כי רבי מסעוד ז"ל חיבר קצוותיו אחת לאחת "

הגיה חידושים על התנ"ך שאבדו, נתב"ש שנת תנ"ג – 1693

מרדכי אבטאן.

מחכמי מראכש תואר כמקובל.

משה בן לולו.

מחכמי דמנאת. בכתובה תואר כמקובל

משה חזוט.

קבור בכפרי מראכש. היה מקובל, ואומרים שנגלה אליו אליהו הנביא

סעדיה בן אדהאן.

1600 בערך. מקובל, מחכמי בנאריס מנוף תאפילאלת

אביו של מו"ה שלמה אדהאן הראשון מחכמי בגריס מנף תאפילאלת והיה מקובל, וחי בסוף המאה הרביעית ובראש החמישית 1600 לערך

שאול אבן דנאן

נפטר תרל"א. רב ומורה צדק בעיר פאס והיה לו יד ושם בחכמת הקבלה.

חי במאה השישית – שביעית, נפטר בשנת תרל"א – 1871. מפורסם כמתמיד וחסיד וכיהן בדיינות. הוא היה חתנו של רבי יהודה הכהן. כנראה לפני נישואיו עסק בשחיטה. השאיר אחריו חידושי דינים לשו"ע חושן משפט את חידושיו כתב על שולי הספרים שבהם למד. וכנראה היה חמיו של רבי שלמה אבן דנאן השלישי

 המקובלים במרוקו

שלום די לאמאר.

בין תקי"א – תק"ן. מחכמי מזאגאן. בפיוטו מתארהו רבי דוד חסין כמי שמוכתר בכתר תורה וכתר מלכות, ויש לו שם בחכמת הקבלה.

רבי שלמה די למטאר חי בין השנים תקי"א – תק"ן – 1751 – 1790. מחכמי מזאגאן שבמרוקו, בפיוטו מתארהו המשורר רבי דוד בן חסין כמי : " שמוכתר בכתר תורה וכתר מלכות, ויש לו שם בחחכמה ובקבלה – אנציקלופדית ארזי הלבנון.

פיוט יסדתי ושלחתי להחכם השלם, מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות, ויש לו שם בחכמת הקבלה כהה"ר שלם די למאר. רבי דו בן אהרן חסין

אביעה רננות / אמלל אל אלהי מערכות

אבוא בם אודה ואהלל / איש אמונות רב ברכות

נבחר הוא ממין האנושי / אעדנו כתר לראשי / ידידות רוחי וגם נפשי / חקק בקרבי חק תוכות

ידיו רב לו באמונתו / בהון ועושר בביתו / עדי עד עומדת צדקתו / שתי ידיו כאחת זוכות

דעתו דעת זכה וברה / בעיון ובסברא / ומטַיֵל בגַנָה של תמרה / קצרות וגם ארוכות

ומכבוד יקר וחכמה / שלם ומשנתו שלמה / ואחרי עצתו המה / דברי מלכות הן נחתכות

דבריו מפז יקרים / מעוטר בשני כתרים / ועל ראשו המה קשורים / כתר תורה, כתר מלכות

בחכמה בתבונה ובדעת / דעתו השערה קולעת / עד מקום שידו מגעת / עיניו כחשבון בְרֵכות

נאות דשא ירבץ וישב / מעלה ממעל לחשב / ולפני מלכים יתייצב / ימצא סעד גם סמוכות

חיליתי פני דר כרובים / ישים זרעו כמים רבים / לקולם חברים מקשיבים / בכל יום שונים הלכות

סחור, סחור יה סובבהו / מעושק אדם פדהו / הוד והדר תעטרהו / בעקביו יהיו כרוכות

יחזו אויביו ויכלמו / בחרבו ישַכְּלֵמו / וגם ידרוך על במותימו / כענבים הדרוכות

נופף ספיר ולשם שבו / חן שפתי לך יערבו / ועל ספרך יכתבו / שמורות וגם ערוכות

שלום לעזימי בן מימון.

המאה ה-18. מחכמי מכנאס ידוע כמקובל.

שלמה אבן דנאן בן שמה.

ט' בסיון תר"ח – כ"ח בחשון תרפ"ט. רב ומורה צדק בפאס, ויש לו יד ושם בחכמת הקבלה.

רבי שלמה אבן דנאן – אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

הגאון רבי שלמה אבן דנאן, נולד לאביו רבי משה ביום שבת ט' בסיון תר"ח – 1848. אביו רבי משה היה תלמיד חכם חשוב, שחיבר כמה ספרים בהלכה.

בעיר פאס היה בית כנסת – שעבר מדור דור – לצאצאים של בני משפחת אבן דנאן, ושם התפללו לפי נוסח תפילה של התושבים, להסדיל מנוסח של המגורשים. היהודים שהיגרו מספרד למרוקו, בעקבות גירוש ספרד בשנת רנ"ב.

אביו של רבי משה, רבי שמואל אבן דנאן היה מגודלי התושבים, רבי שמואל, גם הוא בא בעת הגירוש מספרד לפאס, אבל בכל זאת נתלווה את התושבים, והחזיק בכל עוז נגד המגורשים, בעניין המחלוקת של נפיחת הריאה.

בכל ענייני הקהילה, נחשב גם הוא לאחד מראשי התושבים. בתקנה אחת בספר התקנות – משנה ש"ה – מוזכר כי התקנה הקשורה לנפיחה, נמסרה על ידי רבי שמואל אבן דנאן, להקריא לפני התושבים. גם בתקנה של שנת ש"י, חותם רבי שמואל אבן דנאן.

חכמת שלמה.

רבי משה, אביו של רבי שלמה אבן דנאן, נפטר צעיר לימים בהיותו בן שלושים שנה, ביום י"ח בסיון תרי"ז, והשאיר את בנו שלמה כבן עשר שנים. לילד שלמה ולאמו, דאג הסבא רבי שמואל שהיה תלמיד חכם ודרשן, וכן הדוד רבי יחצק אבן דנאן. רבי יצחק שימש דיין ומורה צדק בעיר פאס, חיבר ספר שאלות ותשובות " ליצחק ריח ", ונפטר בפאס ד'באייר תר"ס.

בתחילה למד הנער שלמה אצל אביו ואצל דודו, ולאחר מכן למד תורה מפיו של הגאון רבי אבנר ישראל הצרפתי, המכונה " האיש " ( הרב אבנר ישראל ) הצרפתי. להגרא"א הצרפתי הייתה ספרייה גדולה ובה מאות כתבי יד מהראשונים.

הוא חיבר ספרים רבים בכל שטחי התורה, וביניהם ספר " יחס פאס " – תולדות הקהילה היהודית בפאס ובמרוקו עד ימיו. חי בין השנים תקפ"ז – ח' תשרי תרמ"ד.

רבותיו של הנער שלמה ראו שהוא פיקח גדול ושקדן בתורה, ושמו התפ-רסם כמעיין גדול בתלמוד ובמפרשיו. רבי שלמה נשא לאישה את בתו של רבי שלמה אבן דנאן, שהיה דיין. חמיו תמך בו ופירנס אותו ואת בתו. כך יכל החתן הצעיר לשבת על התורה ועל העבודה.

מסופר, כי כבר בגיל שש עשרה, היה רבי שלמה בקי בש"ס ובפוסקים והתחיל ללמוד גם חכמת הקבלה. בהיותו בן שמונה עשרה, בחרו בו גבאי הקהילה ללמד תלמוד בישיבה.

רבי שלמה אבן דנאן אהב את ארץ ישראל בכל לבו ונפשו, ונכסף לבקר שם. בשנת תקל"ו – בהיותו בן 27 שנה – הצטרף לודו רבי יצחק אבן דנאן לבקר בארץ הקודש, שרצה לבדוק את האפשרות להתיישב בארץ. במשך שלושים ושלושה ימים שהו בארץ, בבקרם בכל המקומות הקדושים.

הם מצאו רמז נאה לימים אלה, שזכו להגיע בהם להתעלות גדולה, " גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך " – בזכות שלושים ושלושה יום שביקרו בארץ הקודש, זכו לסיומו של הפסוק – ואביטה נפלאות מתורתך.

בעת שרבי יצחק ורבי שלמה אבן דנאן, עברו בדרכים על העיר נא-אמון ( אלכסנדריה ) שבמצרים, פגשו את הגאון רבי משה פארדו, יליד ירושלים, שהתמנה לרב של אלכסנדריה, עד יום פטירתו בחודש אב תרמ"ח. הם מצאוהו מעיין בסוגייא קשה, וסיפר להם כי שלושה ימים הוא מנסה להבין את דברי התוספות, ולא הצליח להבינם. הם ישבו ופלפלו עמו, והצליחו ליישב את דברי התוספות הקשים.

מאז שובו לעיר מולדתו פאס, חיזק רבי שלמה את תושבי הקהילה ועוררם לעלות לארץ ישראל. כמו כן עמד לימינם של הדר"ים שבאו לעיר פאס. כל משפחה שרצתה לעלות ארצה, הלכה אליו לקבל את ברכתו.

רבי שלמה בירך את העולים, ועיניו זלגו דמעות, על כי לא זכה לעלות כמותם. הרב התרגז מאוד על אלה שירדו מהארץ, וכשביקשו לפגוש אותו, הוא סירב לקבל את פניהם, וק'רא להם ברוגז רב " " מרגלים אתם ! מרפים אתם את ידי אחיכם הרוצים לעלות לארץ ישראל הקדושה.

קהילת פאס בחרה ברבי שלמה, לשמש כגזבר ופרנס הקהילה. הוא דאג לעניי העיר, ותמך בכל יהודי אשר מטה ידו, והפרט לאותם יהודים אשר נטפלו אליהם השלטונות בענייני מסים או בעלילות שווא. שלוש שנים שימש בתפקיד זה, עד שהתמנה להיות רב העיר פאס.

כאבותיו, עמד גם הוא בשער והגן על אחיו היהודים. מדי פעם בפעם, התייצב לפני השלטונות ודרש את זכויות היהודים. כשראה שהשלטונות לא שמעו אליו, פנה הרב ליהודי העולם כדי לבוא לעזרת יהודי פאס, ובדרך זו גייס את דעת הקהל העולמית לטובתם.

רבי שלמה שימש גם כמתווך ומקשר, הין הקהילה בפאס ושאר הקהילות במרוקו שנזקקו לעזרתו, ובין הקהילות באירופה, התרומות לקהילות אלו, נשלחו על ידו.

שופט צדק.

בחודש תמוז תרל"ט – 1879 – בהיותו בן שלושים שנה – נבחר לדיין ומורה צדק. יחד אתו בבית הדין, ישבו חכמים גדולים בתורה ובשנים, ובכל זאת כיבדו את רבי שלמה הצעיר לימים. הוא ישב בבית דינם של דודו רבי יצחק אבן דנאן ורבי יוסף סירירו, חלק צחידושי רבי יוסף סירירו נדפסו בספרים, " ליצחק ריח " ו | אשר לשלמה ".

בשנת תרע"ט, בחרו השלטונות הצרפתים את רבי שלמה, לתפקיד דיין בבית הדין הגדול לערעורים בעיר הבירה רבאט, בראשותו של חברו הגאון רבי רפאל אלנקאווה. מאידך, היה קשה על רבי שלמה לעזוב את משפחתו בעיר פאס, ולכן על אף יחסי הידידות שהיו לו לחברי בית הדין, ובפרט עם רבי רפאל אלמ=נקאווה – ביקש מהשחטונות לשחררו מתפקיד זה ולהחזירו לפאס.

בחודש שבט תרפ"א, שב רבי שלמה לעיר פאס, והתמנה לרב ראשי וראש בתי הדין. הוא שפט את קהילתו משפט צדק, בכל ימי שבתו בבית הדין. גם בעלי הדין הרגישו בצדקת משפטו, ויצאו מלפניו שמחים, בקבלם על עצמם את דבריו כהלכה לשמה מסיני.

השלטונות הצרפתים העריכו מאוד את מידות הצדק והיושר של הרב, וחיבבו את פסקיו ההלכתיים. ומעניין הדבר, שמשפטים שהגישו יהודים לבתי משפט צרפתיים, העבירום השלטונות לרבי שלמה, כמו כן התייעצו אתו בשאלות שנגעו בענייני היהודים וקיבלו את חוות דעתו.

עובדות אלו התאשרות מדברי הרב עצמו. וכך הוא כותב : " שאלוני נסיכי הממשלה אדוני הארץ, משם ראש הממשלה האדון זיריניאל גורו. בומקום אחר כתב " " כאשר הייתי בארץ מולדתי בעיר המהוללה פאס יע"א, נדרשתי לחוות דעתי מהמששלה הרוממה ממשלת צרפת ירום הודה.

שמו של רבי שלמה התפרסם לשם טוב ולתהילה בכל רחבי מרוקו, כאחד מגדולי ההלכה. כך פנו אליו כל רבני הקהילות במרוקו בשאלות הלכתיות בענייני אישות ובדיני ממונות. רבי שלמנ היה במזנו הרב המוסמך היחידי לענייני חליצה, בכל מדינת מרוקו.

העמיד תלמידים רבים.

תלמידים רבים לימד רבי שלמה אבן דנאן. ביו גדולי החכמים שהיו תלמידו נזכיר את הגאונים : רבי מתתיהו סירירו – דיין ומורה צדק בעיר פאס, רבי משה בן שמחון – דיין בעיר מוגדור, ובנו רבי שאול אבן דנאן ששימש דיין בכמה קהילות מרוקו.

ובסוך ימיו התמנה לרבה הראשי של יהדות מרוקו. רבי שלמה דאג גם להמונים " עמך ", ותרם להם הרבה מזמנו הפנוי. הוא לימד אותם שיעורים במשנה, בהלכה ובאגדה. הוא הצטיין כדרשן " פה מפיק מרגליות " והציבור נהנו לשמוע את דבריו הנלהבים, מדי שבת בשבתו בבית הכנסת.

הר ביוסף בן נאיים, כתב בספרו " מלכי רבנן ", כי בהיותו רבי שלמה אבן דנאן בן שמונים שנה, ישב ולמד תורה בהתלהבות גדולה, כמו אברך בן עשרים שנה, הפלפול ובחריפות, בבקיאות ובסברא ישרה.

אלו הם חיבוריו :

1 – " אשר לשלמה ", וזכה להסכמת גדולי הדור, וביניהם הגאון רבי חיים חזקיה מדיוני זצ"ל בעל " שדי חמד ". ספר השאלות ותשובות שלו " בקש שלמה ", נדפס על ידי בניו בקזבלנקה התרצ"ו.

נבואה שנזרקה מפיו.

רבי שלמה נהג לדרוש בליל יום הכיפורים, ובתוך דבריו, היה בוכה ומצביע על מקום ישיבתם בבית הכנסת של האנשים שנפטרו במשך השנה.

בליל כיפור של שנת תרפ"ט – 1929, התחיל הרב באמירת " כל נדרי " בהתלהבות גדולה, וכהגיע לקטע " מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשום, ומיום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום, עד יופ הכיפרים אחר שיבוא לקראתנו שלשלום ", הוא דילג על המלים " ומיטום הכיפרוים הזה שבא עלינו לשלון ועד יום הכיפורים אחר שיבוא לקראתנו לשלום ".

היה בזה כען נבואה שנזרקה מפיו, שלשנה הבאה לא יהיה בחיים.

בראש חודש חשון תרפ"ט לא הרגיש הרב בטו, ואחרי כמה ימים התגבר על מחלתו, אבל בכ"ד בחשון שוב לא הרגיש טוב, במוצאי שבת זירז את שבניו שישמיעו לפניו את ההבדלה, ואחרי כמה שעות נפטר. דבר פטירתו התפרסם בכל רחבי המדינה, ומכל קצוי מרוקו באו לחלוק כבוד אחרון.

על קברו הספידוהו רבי שלמה ועקנין – שד"ר מטבריה, השד"ר רבי נסים דאנון ששימש כראשון לתיון בירושלים, וכן רבי רפאל ביבאס, שד"ר מטבריה.

מילא את מקומו של רבי שלמה, בנו רבי משה, אך הוא לא האריך ימים ונפטר בשנת תרצ"ו. הבן שהני הגאון רבי שאול אבן דנאן, היה גדול בכל מקצועות התורה. בתחילה שימש ברבנות בעיר מראקש, ואחר כך כיהן בתור אב בית דין בעיר מוגאדור.

אחר כך כחבר בית דין לערעורים ברבאט. בשנת תש"ט נבחר רבי שאול כרב ראשי של מדינת מרוקו. הוא נהג נשיאותו ברמה, וזכה לכבוד רב מצד קהילתו ואנשי השלטונות, הוא תיקן תקנות חשובות רבות, וחיבר ספר " הגם שאול ", נדפס בפאס תש"ט.

רבי שאול אבן דנאן עלה ארצה בשנת תש"ך. נפטר ביום כ"ב ניסן תשל"ב – 1972. בכתר פז * בהיותו בן שמונים ושמונה שנה.

שלמה בלולו.

מורה צדק בדמנאת. " ביחס הכתוב " שביד זרעו תארוהו החכם השלם הדיין המצוין המקובל האלוהי.

שלמה בו עבו.

על מצבת קבורתו באיפראן כתוב : " מרנא ורבנא המקובל האלקי המלומד בנסים "

ראה " החבצלת " שנה לא, כ"ה בתמוז תרס"א עמוד 253.

ראיתי במכתב קבורת הצדיקים זיע"א בעי"ת אופראן שכתוב עליו בזו הלשון : " וכמה נסים ונפלאות שהיו בימי הרב ז"ל אין די באר ".

שמואל לבלייא.

מאות 18-19 בערך. מעיר צפרו. בנו משה מתארהו כצדיק וחסיד החכם השלם והכולל, אין גומרין עליו את הלל, המקובל האלוהי, האב ובנו האירכו ימים מאוד. ייתכן שהוא ושמא סבו מחבר פירוש לעשר ספירות מאת " שמואל בן א"א אברהם המכונה אלבילייא " שהועתק בכתב יד . תצלומו בירושלים קשה ביותר לקריאה

כן מיוחסת לו בדפוסים ובכתבי יד  " בקשה " שהאסקרוסטיכון הוא שמעון בן לביא. מתחילה " שבת כאישון בת עין תשמור וזוכריהו על היין " אך אינה קבלית. פיוט זה ונוספים נדפס בקובץ " סדר תקוני כלה לליל השבועות כמנהג קהילת קודש טריפולי דלברבריא יע"ה, שהובא על ידי איש חכם ורופא ואבי הקבלה כבוד הרב שמעון לאבי זלה"ה, מגורש מספרד מעיר קשטילייא והוא בנוי על שבע ספירות וכו…אך נראה שאין הוא המחבר..

שמואל קארו.

1700 בערך. רב ומורה צדק בסאלי ורבאט עם רבי אליעזר די אבילא, והיה מקובל אלוהי.

אנציקלופדיה " ארזי הלבנון " – רבי שמואל קארו.

הגאון המקובל האלוהי כמוהר"ר שמואל קארו זצוקלה"ה, נודע למשגב כאחד מגדולי התורה והחסידות ברבאט-סאלי ונתמנה כאחד מחברי בית הדין. הוא חתום בהסכמה על ספר " חפץ ה' " לגאון הקדוש כבוד הרב חיים בן עטר זצוק"ל בעמח"ס או החיים הקדוש, ומשם נראה שלמדו יחד כי שם בהסכמה כתוב " כי מנעוריו גדל עמנו ".

כמה פסקי דין מובאים בספר בית יהודה עייאש, בספר נר מערבי, חתום שלישי פדו"ת עם הרב הגאון אהרן צרפתי והרב הגאון שלמה הכהן. בשאלות ותשובות " באר מים חיים " לרבי אליעזר די אבילה בן אחותו של רבי חיים בן עטר זצוק"ל, חתום בשנת התק"ט – 1749 ליצירה ואחריו הרב הגאון חיים טולידאנו.

ושם חתום הוא, ואחריו הרב הגאון אליעזר די אבילה. ובשאלות ותשובות משפט וצדקה ביעקב חלק ראשון סימן שמ"כ כותב לרבי יעקב אבן צור בזה הלשון :

רחימא דנפשאי וקימתין עזיזא, ה"ה החכם השלם הרב המצוין המאושר בכל ענייני כבוד הרב יעקב אבן צור נר"ו אחר דרישת שלום וברכה כדקא יאות משפט לאוהבי שמו יתברך באתי באותיות שתיים אלן למרס בדם אהבת תורה שלא יקרוש.

רבי שמואל קארו נמנה בין הלוחמים ברבי שמואל אזאווי שהיה סופר הבית דין וגם שוחט מתא בפרשה המפורסמת בעניין פגימת הסכין בעוקץ. באותה עת כתב הגאון יעב"ץ אגרת ארוכה לרבי שמואל אזאווי עם טורי חרוזים הנקראים על הסדר לשבח, ובמהופך לגנאי.

אגרת זו כתובה בספר לשון מלימודים להרב יעב"ץ ונדפסה בספר פאס וחכמיה לרבי דוד עובדיה זצוק"ל ועיין שם בהערות של המכתבים מכתב ט'

פרשה אחרת  הייתה מינויו של רבי שמואל אזאווי לדיין בסאלי, הוא השתדל אצל רבני פאס ומכנאס. ואלה עזרו לו להימנות לאחד מבית הדין בסאלי, והיה מתחרה עם הבית דין ר"י צרפתי ר"ש כהן ורבי שמואל קארו. ושלושת הרבנים השתדלו להורידו מכסאו.

צעקת העיר סאלי גדלה, ורבני פאס ומכנאס התחרטו על שמינוהו, בראש מתנגדיו עמד הגאון יעב"ץ וביחד עם רבני מכנאס נועדו יחדיו וכתבו אגרות לסאלי כי לא יכירו עוד אותו לדיין וימטירו עליו חרפה. עוד פרטים בספר נר המערב עמוד ריג – רטו.

לא ברור לנו מתי נלב"ע רבי שמואל קארו. את מקומו מילא חתנו הרב הגאון עיוש אלמליח זלה"ה.

חיפשתי ומצאתי האגרת שכתב הגאון יעב"ץ נקראת רגיל כשבחים, ובמהופך כגנאי. פשוט מדהים. להלן האגרת במלואה, כפי שמובאת בספר " פאס וחכמיה " לרבי דוד עובדיה, בדף מספר 263.

ידידנו              מרחיק שונאינו          ומקרב הצנועים             ומנאר הצבועים                ומפאר

הרועים           ומקלל המרעים          ומהלל השועים               ומפרך התועים                 ומברך

הניטעים         ומשרש המשוגעים       ומקלס הישרים              ומבזה הסוררים                ומגדיל

הרעיונות         ונוטש השגיונות         ולוטש האמונות              ומסריח הדראונות            ומריח

ההדסים          ושובר החמסים         וצובר המקולסים             ומנגח המאוסים                ומשבח

הנמלצים        ובוחל בלצים             ובוחר היועצים                ומשקץ הפריצים              ומחבק

הפרושים        ודורס העקשים          ודורש הקדושים              ומפגל הקדשים                ומסגל

הבקיאים         ומבלע הסובאים        וסועד הנדכאים               ומטמא הטמאים                ומטהר

הנשיאים        ומחרף הנכאים          ומצרף הנביאים               ומתעתע בחטאים              ומשתעשע

בחסידים        ודראונו הבוגדים        וצביונו הנכבדים             ומעקר הזדים                   ומבקר

הזריזים         ומסבך את הנלוזים     וסומך החוזים                  ומגבה הפוחזים                ומחבב

האלופים       ומזלזל החנפים           ומסלסל הצדיקים             ומואס בריקים                ומתאבק

בנאמנים       ונוזף בליצנים           ודבק ברוזנים                   ונוקף המשטינים               וזוקף

הסגנים      ונוגף הנרגנים          ומעודד הסרנים                 וסור את המדנים                ומעורר

הנבונים     וגוער המלשינים       וכוסף החשמנים                ומשסף העברינים               ומאסף

הפנינים     ומגדף הצנינים         ושואף הנעימים                 ומנגף הזוממים                  ומגפף

השלמים    ומארר הלוחמים       ומברר הדעתנות                ומגדע הרגזנות                   ונוחל

הצדקנות    ונועל וסוגר הקפדנות    וחוגר הרחמנות             ומפגר המינות                    ואוגר

ההתבוננות    ונמנע לפורענות       ומוכן לבישנות              וריקן מהגנות                      ומלא

הזריזות     ודוחף העזות            ועוטף הנדגלות           ומשפיל החבלות גם הגזילות       ומכפיל

הסגולות     ומגרש התחבולות      ומארש הנדיבות             ודוחה המריבות                  ומיסד

הדינין        ומעוות המינין          ומחקה המצויינין              ומכנה הגיותנין                  ומעמיד

הארץ          והורס האינטרסים        ומחזיק המוסר            ומפסיד הנאמר                   ואוכל

הציצים           וכורת הקוצים         ונוטל השלימות            ועוזב הגשמות                    ועוגב

התמימות       ומנאץ ההתרוממות         וחומד העבודה          וחסר החמדה                  ושלם

התעודה        ורעֵב החשדא            ושבע הכושר                  ומשחית הקשר               ומיפה

הנציבים          ובולק השובבים        וחושק הענוה               ובוקק הגאוה                  ומשתוקק

הרצון          ומכחש הלצון             ומרחש לנעלמות           ולועג ההערמות               ולוהג

החכמה        ומפיל האשמה            ואוחז התומה                 ומשליך המרמה               ותופש

המזימה         ומיפר המשטמה          ויועץ טובות                 וממעט חובות                 ומרבה

בהלכות        ועושק בתהפוכות        ועוסק בחוקות               ומניא מעשקות               ועושה

צדקות         והודף המחלוקות         ורודף הזכיות               ושודף בגשמיות              ומתעלס

במרגליות     ופוגם הרמיות             ומגבר המהוללים           ומשבר להוללים            ומתחבר

לשפלים        ומכלים הנבלים          ומרומם האצילים          וכותש האוילים              ומנשא

המשכילים    ומאבד הכסילים          ומכבד המסובלים          ומנפץ הזוללים               ומוקיר

המעולים       ודוקר המתנכלים       וחוקר הדעות                ומקרקר הרעות              ושותל

בנטיעות       ומקצץ המגרעות         ומאושש המשפטים       ומקלל השוטים               ומכלכל

הסרדיוטים   ומוחץ ההדיוטים        ומיחס הנקיים                וקומל הבזויים                וחומל

העניים      ומכחד בפתיים              ומתייחד ברוחניים       ומפוצץ הגופניים           ומנוצץ

לעייף        ומעוה למזייף              ומתלווה במלאכים         ומלעיב החשוכים          ומהדר

הנסיכים     ומפיץ התככים           וחפץ היראה            ופושט השנאה גם הקנאה     ולובש

החמודות       ומחבל ומנבל השוחדות        ומקבל הסולת         ומוציא הפסולת        וקולט

הויתור   וגועל הקנתור       ומחליף ורוצה הדרכמון               לוקח הצדק              ומדיח

הממון       חלף האמונה            ומניח הזוזים              ומזריח ההסתפקות              ומזניח

הפזים        ומפריח הצדקות      ומצניח הזהובים           בעד האהובים                   ומקדיח

הדינרים       בעד המישרים             ומסיח הכספים      בעד היהדות                     ומדליח

הפונדיונים   בעד החסידות           ומתעב ההתנגדות            ומתאב העמית            ושונא

התרמית        אוהב גם רע              אדם גדול כבוד הרב        שמואל אזאווי           ידידינו

לבו צדק בלי חדק, יקבוץ חמה לכל איש שקרים, וכולו מחמדים, ולא עולתה בו מחשבו, יופי בלי דופי, רק סעיפיו סרעפיו, מחשבות אמת ואין לצון בכתבו, מחשבו תחילה בלי תהילה, קדשים בלי מעקשים, פרישות בלי טפשוט שמץ דבר נמצא בו, סביבו מעלה בלי מעילה, דיעה בלי רשעה :

אמון אצלו היתה עמו, אתו בקומו ובשכבו, בקרבו תורה, בלי עברה, וזעם וצרה, אף חובב תמיד ישרים, סרים ללכתו בנתיבו, בניבו אמונה, בלי תואנה חמדה בלי קפדה, חברתו בישרים יזרוק, המה בסוררים, ישמח לבו

מהות המנהג

תיקון ליל שבועות הינו הכינוי לסדר לימוד המיועד לערב ליל השבועות, הכולל קריאת התחלות וסיומים של פרקי התורה, הנמשכת כל הלילה. על פי המסורת קיימים שני טעמים לתיקון זה: האחד, גורס כי בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן התורה, ולכן משה רבנו היה צריך לעוררם, וכתיקון למעמד התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים לקבלת התורה.

פירוש אחר למנהג, הינו מלשון "התקנה", ולפיו התורה היא כּלה, ובמהלך לילה זה מתקינים לה "קישוטים", וזאת כאמור באמצעות לימוד פסוקים שונים.

מהכתוב בספר הזוהר עולה כי מנהג תיקון ליל שבועות היה נחגג עוד בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי (מאה שנייה לספירה). אולם, מעבר לאמור בספר זה, לא נמצאו לנושא עדויות במקורות נוספים. יחד עם זאת, חוקרים שונים מעריכים שאפשר לומר במידה גבוהה של סבירות כי התיקון נחוג לראשונה בסלוניקי בחג השבועות של שנת רצ"ג (1533).

הערכה זו נתמכת באיגרת שכתב שלמה הלוי אלקבץ, ובה הוא מתאר את ההחלטה לכנס את "החברים" ו"לנדד שינה מעינינו" כל הלילה כדי ללמוד בצוותא.

יש לציין, כי שלמה אלקבץ מתוודה באיגרת שלא הורשה לכתוב את כל מה שקרה בלילה זה, ולכן חלקים ממנה כתובים בצופן. כך לדוגמה, גיבור התיקון, יוסף קארו, אשר האמין שזכה במתת הנבואה, אינו נזכר בשמו אלא רק בכינוי "החסיד". בנוסף, פרטים מסוימים, כגון שמות הנמענים, תאריך הכתיבה ומקום הכתיבה נמחקו ממנה.

במהלך לילה זה בקעה קולה של התורה/השכינה מפיו של יוסף קארו, ואף תבעה מחבורת המקובלים לעלות לארץ ישראל. בשעות הבוקר המוקדמות הלכו החברים לטבול במקווה ולהיטהר. במהלך השנים, הפך מנהגם של חבורת המקובלים מקהילת סלוניקי למנהגם של אנשי צפת, אשר הייתה באותם הימים מרכז רוחני לכל עם ישראל, וזאת למרות התיעוד הסתום שבאיגרת.

מר"ן יוסף קארו ונסיבות פרסום איגרת אלקבץ

יוסף קארו ("קארו" – יקר בספרדית) נולד בשנת 1488, ככל הנראה בעיר טולדו שבספרד. במהלך השנים עזבה משפחתו לפורטוגל, אולם לאחר שיהודי מדינה זו אולצו להתנצר, נמלט עם בני משפחתו לארצות שבשליטת האימפריה העות'מאנית.

תחילה התגוררה המשפחה במצרים, ולאחר מכן התיישבה בטורקיה. למדנותו ואישיותו הכריזמטית של יוסף קארו, משכו אליו את חכמי קהילת סלוניקי, שנחשבה בתקופה ההיא לעיר משגשגת בה התיישבו מקובלים רבים, אשר אחד מהם היה כאמור שלמה הלוי אלקבץ.

אלקבץ וקארו, ראו עצמם כבני דמותם של משה רבנו ואהרון הכהן, ואילו בני חבורת המקובלים שלהם היו בעיניהם כבני ישראל שיצאו ממצרים, כך שתיקון ליל השבועות שערכו בשנת 1533 העניק להם את האפשרות לשחזר את מעמד הר סיני ולתקן את מעמד קבלת התורה.

חודשים ספורים לאחר תיקון זה, פרצה מחלת דבר בה איבד יוסף קארו את אשתו ושלושה מילדיו. בתום שנת האבל הוא נישא בשנית ועקר עם אשתו השנייה לעיר קטנה בבולגריה, על גדות נהר הדנובה.

בעקבות אובדנו, החל מצבו של קארו להידרדר והוא אף היה על סף מוות. בשנת 1536 הגיע מסלוניקי שלמה הלוי אלקבץ להיפרד ממנו.

ביקור זה חולל נס – בשמחת תורה החל קארו להתאושש מהמשבר שפקד אותו, כאשר הדיבור השמיימי חזר לפקוד אותו ואף הפציר בו ובאלקבץ לקיים את שבועתם ולעלות לארץ ישראל. בעקבות התגלות זו, כתב אלקבץ את האיגרת האמורה אשר מתעדת את תיקון ליל שבועות, שהתקיים כשלוש שנים לפני כן.

במהלך שנת 1536, ולאחר מסע של כעשרה ימים מנמל קונסטנטינופול, הגיעו יוסף קארו, שלמה אלקבץ ובני משפחותיהם לארץ ישראל, והשתקעו בצפת הסמוכה להר מירון, מקום קבורתם של ר' שמעון בר יוחאי ובנו, גיבורי ספר הזוהר.

לא ידוע האם ומי מבני חברות המקובלים שלהם עלו בעקבותיהם לארץ ישראל ומי נשארו בגולה, אך חוקרים רבים סבורים שעלייתם של קארו ואלקבץ הניחה את היסודות לתור הזהב של הקבלה בצפת.

ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ ההיא תאכלו, לכן מהרו ועלו, כי אני המפרנסת לכם ואני אפרנסכם, ואתם שלום ובתיכם וכל אשר לכם שלום ". את רגשותיו ואת סיפור הדברים העלה על הכתב, ושלחם לשאלוניקי לחבריו.

בדרכו לארץ התעכב כשנתיים באדרינופולי, ובה חיבר את בפרו " ברית הלוי " וכך כותב החיד"א בספרו " בשם הגדולים ", בערכו " ועוד בא לידי " ברית הלוי " להרבה ז"ל כתב יד ובו פירוש ההגדה על דרך האמת, שחיבר לתלמידיו החכמים באנדרונופלא.

וקרה הספר " ברית הלוי " כי כרת את הברית עם חכמי אנדרפולא, ובו גם כן קונטרס מהקדמות נוראות בקבלה, ויראו ספר הברית הזה, ויזכרו ממנו שהיה נוסע לארץ ישראל, והיה לאות בינו לבינם ".

וכך כותב הוא בעצמו, בהקדמה : " על עיר גדולה לאלקים נהלני הקריה אדרי נפולי, שם הביאני ולחן בעיני השרים ותופשי התורה, גיבורי כוח עושי דבר ה' נתנני, הן כל אלה ראתה עיני מחסידותם וקדושתם וטוהר תורתם, נכספה וגם כלתה נפשי לאחותם ולהיות נמנה בחברותם דבקה נשפי….

ואכרתה עמם ברית עולם אם אשכח אהבתם תשכח ימיני, והיה כי רוח אל ישאני אל המקום אשר שם עיני ולבי, ואפרד מעליהם " במלים אלו הוא מביע את רגשות הפרידה שלו מבני הקהילה באדרינו פולי, הם מצביעים על יחסיו המיוחדים וגעגועיו אליהם. לארץ ישראל הגיע בשנת רצ"ו – 1536.

מול זקן לבוש לבן.

כאמור, לא לבד עלה, יחד עמו עלתה קבוצה מחבריו, והתיישבו יחד עמו בצפת, העיר שכבר היה בה ריכוז גדול של יהודים. יחד עם גיסו הרמ"ק – רבי משה קורדוברו, בעל אחותו, גיבשו את חבורת הלומדים והמקובלים בצפת.

חשובי התלמידים והחכמים התרכזו מסביב לרבי שלמה אלקבץ וגיסו רבי משה קורדוברו, ושקדו יחד, בייחוד בחכמת הקבלה ובתורת הנסתר.

אף שהיה הרב משה קורדוברו גיסו של רבי שלמה, החשיבו למורו ורבו, וכך כותב הוא בהקמתו לספרו " פרדס רימונים " : " ואשמע קול מדבר, עיר וקדיש מן שמיא נחית, מורי ורבי המקובל האלוקי החכם הרב שלמה אלקבץ הלוי נר"ו, ויבואני אל היכלי טירותיו, ויורני ויאמר לי בני יתמוך דברי לבך, הט אזנך ושמע דברי חכמים, ויציבו על דלתי החכמה והתבונה מתוק מדבש ונופת צופים, המהגים והמצפצפים בעמקי סתרי התורה.

רבי שלום מרדכי אזולאי ארזי הלבנון – 2046

הגאון החסיד הצדיק המקובל ראש אב בית דין מקודש רבי שלום מרדכי אזולאי זצוק"ל היה מגדולי הדור בדורו. כבר מילדותו הרגישו בו אהבה עזה לכל דבר שבקדושה ואהבת תורה בלי מצרים, ואכן היה מתמיד עצום בתורה.

בהיותו בגיל עשרים החל להרביץ תורה בעירו צפרו שבמרוקו, עיר שהייתה מלאה תורה ויראת שמים. אחר מספר שנים, כשהתפרסם יותר בכל ערי המערב, נלקח לשמש בקודש בעיר פאס, ושנים רבות הרביץ תורה בתלמידים. ייסד תלמוד תורה ונלחם נגד אנשי האליאנס, פורצי הגדרות, שחדרו למרוקו וזרעו חורבן והרס רוחני בקהילה.

בשנת תרפ"א הייתה התעוררות גדולה בין יהודי המערב לעלות לארץ ישראל, ואכן עלו רבים לחונן את עפר ארצנו הקדושה. ביניהם היה הגאון רבי שלום אזולאי שעלה עם משפחתו לארץ האבות. בבואו ירושלימה, הצטרף לחבורת הלומדים בתורת הנסתר בראשותו של הגאון המקובל רבי אליהו אלעג'מי זצוק"ל, אך פרנסתו לא הייתה מצויה וסבל מעוני ומחסור, ובלבד לא להנות מכתרה של תורה.

כל שהה במשך שנתיים ללא פרנסה, עד שהתערב לטובתו רבה של העיר צפרו שבמרוקו, הגאון רבי שמעון חיים עובדיה זצוק"ל המכונה " ישמ"ח ", ושלח מכתב להראשון לציון הגאון רבי יעקב מאיר זצוק"ל, וביקשו לדאוג לרווחתו של רבי שלום.

למרות צניעותו הבחינו בו כי תלמיד חכם מופלג הוא. היה זה הרב הגאון רבי יוסף יצחק שלוש זצוק"ל שעמד על טיבו וקרבו אל רבני ירושלים שראו בו אוצר של חכמה, יראה, ענוה ואצילות, ובשנת תרפ"ו מונה לחבר בית הדין לעדת המערבים.

כך למד בישיבת " פורת יוסף " לחבורת אברכים תלמידי חכמים " טור " ו " שלחן ערוך " " אבן העזר עם דברי הפוסקים ביסודיות ועמקות. כשנה לאחר מכן הצטרף לחבורה הקדושה של לומדי הקבלה ועסק בה בשקידה רבה ונעשה לארי שחבורה, ואז ליכד סביבו חברה גדולה של תלמידי חכמים צדיקים וחסידים, יחד עם עמיתו הגאון המקובל רבי אפרים הכהן זצוק"ל, והיה מלמדם בתורת הח"ן.

כמה נעים היה לראות את המחזה הנהדר של לימוד התורה לשמה בקדושה ובטהרה, כשפניו היו מאירים כמלאך ה'. כך נמשך שנים רבות. בשנים שלאחר מכן נתמנה לראש אב בית דין ולחבר בית הדין העליון לערעורים, וכיהן בהם בהצלחה רבה עד סוף ימיו.

התמדתו בתורה הייתה גדולה ועצומה, עד שהיו הסובבים מתפלאים היאך לומד ושוקד בתורה ללא הפסק, ואכן היה בקי במכמני תורתנו הקדושה. מסופר, כי הגאון רבי גרשון לפידות זצוק"ל היה שואלו במה שהתקשה בלימודו, ופעם אחר ששאלו וענה לו רבי שלום תשובה כהלכה, התבטא רבי גרשון בהתפעלות : , איך יד לך חכמה כזאת ? ".

כן התפרסם כדרשן מומחה וכמוכיח בשער. דורה היה בבית הכנסת " צוף דב"ש " בעיר העתיקה בירושלים למעלה משעתים בפלפול ובסברא, בהשתתפות אברכים ותלמידי חכמים שהיו מתווכחים עיו בהלכה, ובכך נגרם לו קורת רוח מרובה.

גם להמון העם דרש בשבת בבית מדרשו שבעיר העתיקה, כארבע שעות בפרשת השבוע משלב בתוכחות מוסר היוצאים מלב טהור ומתקבלים באוזני שומעיהם.

נהג להתפלל בכל יום כותיקין עם הנץ החמה. ממידותיו הטובות : היה מודה על האמת ומקבל את האמת ממי שאמרה. שומר פיו ולשונו. וכשפתח בלימודו, לא הפסיקו כלל. נזהר משיחה בטלה, ובפרט לא לדבר בגנות שום נברא.

היה זהיר מאוד בכשרות המאכלים, ולא הכניס דבר לפיו בלי לחקור ולדרוש על כשרותו. ביחוד נזהר בענייני תרומות ומעשרות ושביעית. קדושת הפה הייתה אצלו, הן במה שמכניס לפיו שיהיה ללא חשש, והן במה שמוציא מפיו – רק תורה ותפילה, ולא דיבורים אסורים ובטלים חס ושלום.

ובמקום שאתה מוצא את גדולתו – שם אתה מוצא ענוותנותו. למרות ידיעתו המופלגת בכל פרד"ס התורה, לא החשיב עצמו כלל, והתנהג בענווה ופשטות נפלאים. כל ימיו התגורר בדירה פשוטה ולא הלך בגדולות.

שנים רבות סבל ייסורים קשים וקיבלם באהבה. נלקח לבית עולמו בשם טוב ביום כ"ז שבט תשכ"א – 1961, ומנוחתו בכבוד בחלקת הרבנים בהר המנוחות. זכותו תגן עלינו אמן כן יהי רצון.

אמו הצדקת, מרת חיה עישה ע"ה, הייתה דמות של אהבת תורה וצניעות מדהימה כקמחית בשעתה. ואכן מהורים נפלאים אלה זכינו למאור הגדול בדמותו של רבנו הגאון הצדיק רבי עמרם אזולאי זצוק"ל.

נספד כהלכה על ידי חבירו הגאון המקובל רבי עובדיה הדאייה זצ"ל בספרו " ויקח עובדיה " חלק ד', דרוש ק"ח, עמודים קלה – קלז.