מחקרי אליעזר – אליעזר בשן


מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליה משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז  – הי"ח

העליות לירושלים.

עוד לפני כיבוש הארץ על ידי התורכים, ידוע על חכם איש שלוניקי, רבי יצחק מר שחיים שמו, שעלה לירושלים ; הוא חתום על הסכמה משנת רס"ט – 1509, הפוטרת תלמידי חכמים מתשלום מסים.

במשך המאה הט"ז עלו יהודים רבים יותרמחקרי אליעזר ספר לצפת מאשר לירושלים, הגם שבפי העם הוסיפו לומר על אדם שרוצה לעלות לארץ ישראל כי הוא " עולה לירושלים ". גם אם עלתה צפת על ירושלים במספר מתיישביה, עדיין שימשה ירושלים יעד חשוב לחבורה של חכמים משלוניקי, שהבולט בהם היה רבי לוי בן חביב – הרלב"ח, בנו של בעל ה " עין יעקב ", שהיה רבו של הרשד"ם בשלוניקי.

הרלב"ח עלה דרך חלב וצפת לירושלים בשנת רפ"ה – 1525, כשהוא כבן חמישים שנה. הוא נתפרסם ברבות הימים כמי שחלק על רבי יעקב בירב, אשי צפת בעניין חידוש הסמיכה.

המפנה הגדול התחולל במאה הי"ז. מששקעה שמשה של צפת, עלתה שמשה של ירושלים. על רקע המשבר הכלכלי שפקד את שלוניקי ופגע במיוחד בתעשיית האריגים, שממנה התפרנסו רבים מיהודי העיר, הולכת וגוברת העלייה משלוניקי לארץ, אנשים מכל הגילים, ואף חכמים בגיל מופלג ביותר, עולים לירושלים ומתיישבים בה.

רבות מן הדמויות הבולטות בחיי היישוב היהודי בירושלים – רופאים, ראשי ישיבה, דיינים, שלוחי ארץ ישראל וראשונים לציון – היו מעולי שלוניקי. שמות המשפחה הללו – אבן חביב, קונפורטי, גרמיזן, פלורנטין, בארקי, אמאריליו, אבן שנג'י ועוד – מפארים עד היום הזה את היישוב בארץ.

נזכיר אחד הבולטים במאה הי"ז, הלא הוא רבי משה בן שלמה אבן חביב – תי"ד – תנ"ו – 1654 – 1696, מבני בניו של הרלב"ח וחתנו של הרב יהונתן גאלנטי. הוא עמד בראש ישיבה בקושטא והתפרסם במלחמתו בשבתאות.

עם עלותו ארצה, הוזמן לכהן כחכם, ואחר פטירתו של רבי משה גאלנטי בשנת תנ"ו – 1696, נבחר לראשון לציון.

שלוחי ארץ ישראל מעולי שלוניקי יצאו לאירופה ולצפון אפריקה לא רק בשליחותה של ירושלים, אלא גם למען חברון, צפת וטבריה, ומהם אף למען היישוב האשכנזי בארץ. כך יצויין, למשל, רבי רפאל משה הבדלה ( עבדאללה ) ששימש בראשות ישיבה בירושלים ויצא לשליחותו ביחד עם רבי אייזיק מסלוקצ, נפטר בשנת ת"ץ – 1730.

אכן, כשם שבמאה הט"ז תרמו חכמי שלוניקי לשגשוגה הכלכלי והרוחני של צפת, כך במאות הי"ז – י"ח הם תרמו לבניינה של ירושלים. היו גם חכמים שלוניקאים שעברו מירושלים לחברון. כך נהג, למשל, רבי שבתי פולאשטרו, מחבריו של רבי דוד קונפורטי, מחבר " קורא הדורות ", הוא חי בירושלים בשנים ת"ד – ת"ח 1644 – 1648, ולאחר מכן השתקע בחברון. חכמים אחרים מעולי שלוניקי פעלו בעזה ובטבריה.

לטבריה עלה לאחר שנת תקי"ב – 1752 רבי שמואל שלם, בעל שאלות ותשובות " מלך שלם ", אחרי שורה של משברים בעסקיו המסחריים. בשנת תקט"ו – 1755 יצא בשליחותה של טבריה לתורכיה ולארצות אירופה. בשובו למזרח נפטר באיזמיר. 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן- העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

 

ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז  – הי"ח

בפרסומים על תולדותיהם של יהודי שלוניקי פרקים לא מעטים דנים בזיקתם של הללו לארץ ישראל, בתרומותיהם לטובת היישוב בה ובעליותיהם אליה בדורות שונים. עם זאת, אין בידינו חיבור מקיף המוקדש לכמחקרי אליעזר ספרל ההיבטים של הנושא, ועדיין לא זכו אף שמות כל האישים שעלו ארצה משלוניקי בזמן מן הזמנים, לרבות חכמים, לתיעוד ולרישום. 

אל לנו לראות את העלייה לירושלים בתקופה ההיא כעליית חכמים בלבד. יהודי שלוניקי מכל השכבות, לרבות סוחרים ואומנים, עלו והשתקעו בירושלים. כך מספר לנו רבי יצחק חנן, נפטר בשנת תמ"ה – 1685, על גרדון באבני, אומן של ניפוח זכוכית, שעלה לירושלים יחד עם אמו.

אלא שלא שפר חלקו על זה : אשתו נשארה בשלוניקי, משום שסירבה לחיות ביחד עם חמותה, והוא נאלץ לחזור לעירו.

יש שגמרו אומר לעלות לצמיתות או ל " זיארה ", מהם בעקבות נדר שקיבלו על עצמם, אך סופם שנאלצו לחזור בהם מחמת סיבות אישיות, ויש שמלכתחילה עלו ארצה לזמן קצר בלבד וחזרו לאחר זמן לשלוניקי או לארץ אחרת.

כך מספר אחד מגדולי תלמידיו של רבי יצחק רוסו, רבי חסדאי הכהן פרחיא, נפטר בשנת תל"ח – 1678, על אברהם סידיס, שנדר לעלות ל " זיארה ", אך כיוון שהיה בעל בשר וחשש מטלטולי הדרך לארץ – ומה גם שניסה כוחו במסע קצר יותר ונצטער מאד – הקדיש את הכסף המיועד להוצאות הדרך לטובת הדפסת ספרו של רבי חסדאי, " תורת חסד " שלוניקי תפ"ג.

עדות מופלאה על עוז רוחם של העולים, שלא נרתעו מסכנות דרכים אף לאחר שנשבו וטולטלו, עולה אלינו מתוך איגרת שנשלחה מאנקונה, ככל הנראה בין השנים תמ"ו – תמ"ח – 1686 – 1688. ומעשה שהיה כך היה : קבוצת עולים משלוניקי מורכבת מן החכם רבי אהרן פירירו ובנו, רבי אליהו ביבאש, אחריו, אשתו ושני בניו – הפליגה בדרכה לארץ ישראל.

בהיות הנוסעים יהודים בלב ים יעצם רב החובל לרדת לסירות מחמת הסערה התקרבת ומחמת סכנת הטביעה הנשקפת להם ; אפשר שמזימה הייתה כאן מצידו, כדי שיפלו ביד שבאים. ואמנם, בהיותם בסירות עברה על פניהם קבוצת שבויים מובלת בסירות.

אף הם נישבו ונמכרו מיד ליד ארבע פעמים, עד אשר ניפדו על ידי יהודי אנקונה. הללו הפצירו בהם להישאר בעירם, בהבטיחם לתת לכל אחד כדי פרנסתו ; אך בני שלוניקי השיבו פניהם ריקם. הם עמדו על רצונם לעלות לארץ ישראל כדי לקיים נידרם, והאמינו שהנס ששמר עליהם עד עתה, יוסיף ללוותם עד בואם ארצה.

" בפה מלא אמרו, אין זאת אלא נדרנו נמלא, ולהר ה' עלה נעלה, ואם מצאתנו על אלה, פלא ונסים ייעשו לנו כאבותינו "

על העובדה, שנצרכים רבים עלו גלים-גלים משלוניקי במחצית הראשונה של המאה הי"ח, אפשר ללמוד מן השאלה שהובאה בשנת תצ"ג – 1733, לפני הראשון לציון רבי משה מזרחי, נפטר בשנת תק"ט – 1749 – וזה תוכנה :

כיוון שיהודי שלוניקי שולחים תרומות בגדים לאחיהם בני עירם היושבים בירושלים, כלום רשאי גבאי ההלבשה לחלקם לכל עניי שלוניקי בעיר, לרבות הוותיקים, כלום, או שמא הכוונה רק לאלה שעלו בשנה האחרונה ?.

החכם פסק, כי הכל זכאים לבגדים, ללא הבדל תאריך עלייתם, שהרי המנדבים רצו שייהנו כולם, חוץ מאלה שאינם בני שלוניקי.

עדות ממקור זר על יהודים העולים משלוניקי לארץ במאה הי"ח מצויה במסמך ששיגר סגן הקונסול הצרפתי באי כיוס אל שר הימיה של ארצו ב-31 בדצמבר 1761. המסמך הוא דו"ח על תנועת אוניות שהגיעו לנמל כיוס בנובמבר של אותה שנה.

אחת מהן, כך נרשם בדו"ח, באה משלוניקי ומפליגה ליפו, ועל סיפונה עולי רגל יהודים. נראה, שעצם ציון הפרטים הנ"ל מצביע על כך, שמספרם של העולים היה ניכר. 

המשך……

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז  – הי"ח

הרכב העולים ומניעי עלייתם.מחקרי אליעזר ספר

כבר ציינו כי העולים נימנו עם כל שכבות הציבור היהודי : תלמידי חכמים ופשוטי עם, אנוסים שחזרו ליק היהדות ונשים, נשואות ואלמנות כאחת. בנוסף לציפיות המשיחיות, לרצון לקיים את מצוות יישוב הארץ, או להחלטה לבקר במקומות הקדושים, פעלו גם מניעים אחרים – פרוזאיים ואנושיים – לעידוד העלייה.

טול, למשל, מצבים של ביטחון מדיני וסיכויי שפע כלכלי מזה, וטול את היפוכם, זעזועים מדיניים ומשבר כלכלי מזה – אלה ואלה שימשו או עשויים היו לשמש מקור להתעוררות. מאידך, גם יאוש או משבר אישי, וכן קשיים ציבוריים או סיבוך משפחתי היה בהם כדי לעודד או, לחילופין לעכב עלייה.

כך מספר רבי אברהם די בוטון – ש"ה – שנ"ב, 1545 – 1592, תלמידו של הרשד"ם בשלוניקי על אישה שמחמת מתחים בביתה ומכעס הקטטות הודיעה לבעלה כי גמרה בליבה ללכת לארץ ישראל. מסופר כי בכוונתה היה להתיישב בצפת, אלא שבסופו של דבר, חזרה בה ונשארה בשלוניקי.

רבי שלמה בן אברהם הכהן – ר"פ – שס"א, 1520 – 1601, שפעל במונסטיר ובשלוניקי, מספר על יהודי שנשא אישה שנייה בניגוד לרצון אשתו הראשונה, וזו, שטוענת עתה כי מאסה בבעלה ואינה מוכנה לחיות ביחד עם צרתה, רוצה לעלות לארץ ישראל.

בנוסף לעילה האישית, האישה רוצה להקדשי עתה את חייה להידבקות באדמת הקודש, כדי " להורות את בני ישראל את הדרך ילכו בה ".

עם זאת דומה כי מרבית הנשים שעלו ארצה היו אלמנות, הללו לא מצאו טעם לחיות בגלות אחר מות בעליהן ורצו להיקבר באדמת ארץ ישראל.

היו ביניהם גם נשים אמידות, ומכל מקום בעלות סכומי כסף שהן לא נזקקו להם לצורכי יום-יום, והן נהגו להלוות את כספן בריבית ליהודים ולנוכרים כאחד.

העלייה עשויה הייתה לעיתים גם לשמש מוצא למי שביקש להיחלץ ממצב קשה, כגון שרדפוהו אלמים. כזה היה, למשל, מקרהו של רבי רפאל אליעזר נחמיאש, תלמידו של רבי שמואל שלם. הלה כיהן כדיין בשלוניקי וחיבר את הספר " הון רב ", אך נרדף על ידי עריצים בעירו ועלה לירושלים בשנת תקל"ז – 1777.

הקיום הכלכלי של העולים.

מובן מאליו כי דאגת כל העולים נתונה הייתה לשאלה כיצד להבטיח אמצעים כדי מחייתם בארץ. ואמנם, ספרות שאלות ותשובות מאפשרת להו להתוודע אל מיגוון של פתרונות שנוסו על ידי עולי שלוניקי. היו מהעולים שהשאירו כספם או רכושם בשלוניקי, ואחד מבני המשפחה שהופקד על כך, או אדם נאמן מבחוץ, היה ממונה על הפעלת הרכוש או המזומנים, ואת הפירות היה שולח לידיו של העולה הנמצא בארץ.

כך נהגו בוודאי אלה שהיו מסופקים אם יישארו בארץ, ולא רצו משום כל לחסל את עסקיהם בגולה. אולם מי שהחליט להשתקע בארץ ישראל ולהישאר בה לצמיתות, העדיף אף הוא לעיתים לנהוג בדרך הנזכרת, בהניחו שהרווחים שיפיק מרכושו יהיו גבוהים יותר בחו"ל.

רבי יצחק אדרבי, מגדולי החכמים בשלוניקי במאה הט"ז, מספר, כי יהודי אחד השכיר קודם עלותו ארצה חצר לשני בניו, והללו התחייבו לשגר לו מדי שנה כסף או צמר כדי מחייתו. הצמר מן הסתם מיועד היה לעיבוד בארץ ולשיווק בדמשק, או שמא עמד להישלח אחר עיבודו אל אחד מנמלי סוריה לשם יצוא.

מאידך, יש מן העולים שלא הסתפקו בפיקוח זרים על רכושם ונהגו לחזור מדי פעם לשלוניקי כדי לראות מה עלה בגורל נכסיהם. 

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח

ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז  – הי"ח

לעומת נוהגם הזהיר של הנזכרים למעלה, היו מהעולים שמכרו את קרקעותיהם, כלומר, נכסי דלא ניידי שלהם, קודם עלותם ארצה. לאמיתו של דבר, הסיכון במכירה מעין זו לא היה מרובה, שכן פסקו חכמים, כי המוכר קרקע " אדעתא דעולה ", לאמור, בהנחה ועל תנאי שהוא עולה לארץ ישראל, ואחר כך לא נסתייע הדבר ומסיבה כלשהי נתבטלה עלייתו, המכירה בטלה אף היא והקרקע חוזרת לבעליה.

אכן, מקרים כגון אלה מסלוניקין הסתם אירעו תכופות, והיה רצון להבטיח את זכותו של העולה לבל ייצא נקי מנכסיו ( שאלות ותשובות הרשד"ם )

עידוד וברכה לעולה.

לסיום סקירתנו, מן הראוי שנביא מעשה שהיה ונשמר זכרו בספרות הרבנית ; המעשה מעיד על הזיקה הנפשית העמוקה  של יהודי שלוניקי לארץ ישראל ועל העידוד לבני עירם שגמרו אומר לעלות ארצה.

רבי שמואל יצחק מודיליאנו, שהיה הרב הכולל בשלוניקי משנת תנ"ה – 1695 ועד פטירתו בתס"ד – 1704, מספר על פלוני איש שלוניקי שנשבע לעלות לצפת והתחיל מוכר את חפציו. לכשנודע הדבר בעיר, עמדו בני עירו ושילמו מחירים גבוהים יותר מן במקובל, על מנת לסייע בידו לקיים את המצווה הגדולה של עלייה לארץ ישראל.

וכך היו מברכים את העולה בברכת המזון : " הקב"ה יוליכך לשלום לארץ ישראל ".

ר' שמואל די מדינה – המרשד"ם- נולד בשאלוניקי, למד בישיבה של ר' יוסף טאיטאצק. הצטיין בתלמודו, וכבן 25 היה רב נודע בעיר. עמד בראש קהל, בראש ישיבה ובראש בי"ד. היה איש תקיף אבל הטיל מרותו בכוח אישיותו, על בעלי הדין.

 רבים מאוד הוקירוהו וסמכו על הכרעותיו ובאו להתדיין לפניו. בזמנו הייתה שאלוניקי במלוא הדרה. עמד בקשרי מו"מ עם כל גדולי הדור שחיו בזמנו, עם הרדב"ז, ר' בצלאל אשכנזי במצרים, עם ר' יוסף קארו בצפת, ועם ריב"ל.

בישיבתו קבע שיטת לימוד ייחודית. עודד את תלמידיו לביקורת. תלמידיו ישבו גם בבית הדין, וכל דין נידון גם לפניהם. היה איש הלכה מובהק ולא עסק בקבלה ובפילוסופיה כרבנים אחרים בשאלוניקי. פסקיו של הרשד"ם נגעו לכל שטחי החיים הכלכליים שנתעוררו בשאלוניקי

בעקבות הגירושים נוצרו בין המגורשים בעיות סבוכות של רכוש, של ירושה. וכן נתעוררו בעיר בעיות של חזקות, של מחירים בחצרות ובתים, גביית חובות וכיו"ב. הרבה עניינים הוסדרו בשאלוניקי ע"י הסכמות ותקנות.

הרשד"ם דן פעמים רבות בבעיות פרשנות של ההסכמות. ומשו"ת הרשד"ם עולות דרכי הפרשנות בהסכמות ותקנות, דבר שיש בו חשיבות בסיסית לגבי עצם המשפט ודרכי פסיקה הלכתית

לתשובותיו שנדפסו ע"י בנו בשלושה חלקים הייתה תפוצה גדולה בין הדיינים, דייני הקהילות ראו
בתשובותיו אבן יסוד לדרכי ההכרעות בבית הדין.

במשך דורות עד לזמננו נהגו דייני שאלוניקי לצטט מפסקיו. כמה מתלמידיו בישיבה היו מגדולי הדור שאחריו.

 ביניהם ר' אברהם די בוטון בעל לחם משנה. חכמים רבים היו בדורו של המהרשד"ם בשאלוניקי, מהם שלא שימשו בבתי הדין ובתי המדרש, אלא היו סוחרים, רופאים, אנשי מדע, וכיו"ב. אך גם רבים הרבנים, הדיינים, ראשי ישיבות ומרביצי תורה. המהרשד"ם היה משכמו ומעלה מכולם. אנציקלופדיה יהודית – דעת. 

סוף הפרק " העליות משלוניקי לארץ ישראל

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-חוזים על שירות אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל משנת תקל"ה

 

ה .חוזים על שירות אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל משנת תקל"המחקרי אליעזר

משנת ת"פ – 1720 ואילך חלה תמורה בארגון העלייה לארץ ישראל. פקידי קושטא היו שוכרים אוניות אחת לשנה, ובדרך כלל בחודש אלול, ובהן עולי רגל ועולים. בכתבי עולים מצוייה עדות על כך. רבי שמחה מזאלאזיץ, שעלה בשנת תקכ"ד – 1764 כותב : " וישבנו בסטאמבול מן כ"ז בתמוז עד י"ח באלול, לפי שהוצרכנו להמתין על ספינה ששוכרין הקהל של סטאמבול בכל שנה מרב חובל להוליכם לארץ הקדושה ".

קושטא הייתה מקום ריכוז ונמל יציאה לא רק לעולים ולמבקרים מתורכיה ומהבלקאן, אלא גם לרבניים ולקראים שעלו ממרכזה וממזרחה של אירופה במאה הי"ז, וביתר שאת במאה הי"ח. עובדה זו איפשרה לפקידי קושטא לפקח על העלייה.

הערת המחבר.

אמריקאי ששהה בקושטא כותב בשנת 1832, כי בקהל היהודי שבעיר יש ועד של ארבעה אנשים שתפקידו לעמוד בקשר עם יהודי ארץ ישראל. יהודים הרוצים לבקר בארץ ולהשלים חייהם שם, הייתה יוצאת למענם אונייה מקושטא בכל שנה ובה היו 150 – 200 נוסעים יהודים. העשירים היו משלמים את דמי הנסיעה לעניים שאין ידם משגת לשלם.

העלייה לא הייתה יכולה לצאת לפועל ללא רשיון מן השלטונות. בזמן המלחמה בין רוסיה לתורכיה, בשנות תקכ"ו – תקל"ד – 1766 – 1774, הופסקה עלייה מאורגנת זו, אולם הסכם קוצ'וק קאינארג'י בשנת 1774 שהחזיר את השלום לאיזור איפשר תנופה חדשה לעליות לארץ.

עד עתה לא נודע חוזה לשכירת אוניה. להלן אנו מפרטים שני חוזים שנעשו בקיץ 1775. מהם ניתן להסיק, כי באותו חודש שכר ועד פקידי קושטא שתי אוניות לפחות, אבל לא כל המפליגים היו יהודים.

כפי שנרשם בשוליים, וכפי שניתן להבחין בחתימות השמות העבריים ובכתב העברי, טכסטים אלה הנם העתקי החוזים המקוריים, שנשתמרו בארכיון של חברת הלבנט הבריטית. השגרירות הבריטית בקושטא, כמו שגרירויות וקונסוליות אירופאיות אחרות, שימשו כעין נוטריונים להסכמים מסחריים ומשפטיים, בין השאר בין יהודים לנוכרים – ויש תקדים לכך, כבר במחצית השנייה של המאה הט"ז.

במקרה זה שמתי האוניות היו של בריטים, כפי שמעידים על כך שמות רבי החובלים. כמה תנאים היו מקובלים, ומשום כך הם זהים בשני החוזים, לעומת זאת היו גם תנאים מיוחדים ושונים, ועליהם נעמוד בפירוט.

החוזה הראשון נעשה בין רבי אפרים נבון ובין רב חובל בשם דוד ריד, ב – 5 במאי 1775, עם תוספת וב – 7 באוגוסט אותה שנה, על שכירת אונייה לשם העלאת יהודים לארץ ישראל. השני לאותה מטרה, בין שני חכמים, נחמיה גדיליא ויוסף בעלול, וכן ארמני בשם קרסטגי סחק מצד אחד, עם רב חובל בשם ויליאם היל, שנכתב ב – 15 באוגוסט.

יש לשער  שהארמני אירגן עלייתם של מליינים או מהגרים ארמנים לארץ. כפי שמתועד בפנקס פקידי קושטא, ארמנים נהגו לשכור אוניות להעלאת בני עדתם לארץ ישראל. אולם דומה שלא ידוע עד עתה על שכירה משותפת של אוניה מטעם בני שתי העדות.

אין אלה הסכמים פרטיים. שלושת החכמים מייצגים גוף ציבורי, ואנו מניחים שהכוונה לפקידי קושטא. בשני החוזים נזכרים executors and administrators שמבטיחים לשלם את הסכומים הנקובים, ובחוזה עם רבי אפרים נאמר גם, כי במקרה שיחזור בו מן ההסכם, יהיה על הגוף הנ"ל לשלם, גם אם האוניה תהיה ריקה, בחוזה ב' נאמר כך, אלא שהאחריות חלה על החותמים.

ההסכמים חתומים בידי שני הצדדי, וכן מזכיר השגרירות בקושטא, והממונה עליה אנתוני האייס, שמילה תפקיד זה החל במאטי 1775 עד אוקטובר 1776, עד שהשגריר רוברט אינסלי נכנס לתפקידו.

פרטי ההסכם : האוניות יפליגו עם נשןב הרוח הנדרשת ( שהרי מדובר באוניות מפרש ). ימי השהיה של אוניות בנמל עד הפלגתן ( בלשון הספנות של הים התיכון STALIA DAYS שונים מחוזה אחד למשנהו.

בחוזה א חמישים וחמישה ימים, מעבר לכך הנקרא SOPRA STALIA עד עשרה ימים. בחוזה ב רשומים רק שלושים ויום ושלושה ימים נוספים, באותו גובה ובאותם תנאי תשלום. לאו הימים הדרושים להטענת האוניות בסחורות, במטעני הנוסעים, ובמשך זמן זה עליהם להכין צידה לדרך, כולל כלים למים.

בכל נמל שיעגון, ידאג רב החובל למלא כליהם במים, ואם יחסר להם מים בלב ים, יספק לנוסעים מים מתוך מיכלי האוניות.

יש כמה הבדלים בנמלי העגינה. בחוזה א נאמר שהאוניה תפליג מקושטא דרך רודוס ליפו ולעכו. בהגיעם לרודוס, על רב החובל לחכות יומיים, אם יבקשו זאת הנוסעים, ואם לאו, יש לאפשר להם להתפלל לפי מנהגיהם בשבת, ללא הפרעה.

סביר, שלפי מועד היציאה מקושטא היו מגיעים לרודוס בערב שבת, היהודים רצו בוודאי להתפלל עם יהודי העיר, יש להניח שלפני רודוס עגנה האוניה באי כאוס ( מולן איזמיר ) כפי שהיה מקובל במסלול זה, ואולי גם באחד מנמלי קפריסין. אין פרטים אלה רשומים, כי אינם משמעותיים לגבי הנוסעים.

בחוזה ב נקבע, שהאוניה תעגון בנמלי כיוס ורודוס, בכל אחד 24 שעות, כדי לקחת נוסעים נוספים. עניין התפילה בשבת אינו מוזכר כאן, כנראה משום שיעשו ברודוס מערב שבת עד יציאתה. האוניה השנייה הועמסה בבולי עצים. בחוזה נאמר, שאם לא תוכל לפרוק את העצים בנמל יפו, תפליג האוניה לבירות.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-חוזים על שירות אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל משנת תקל"ה

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן     

ה .חוזים על שירות אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל משנת תקל"המחקרי אליעזר ספר

שני החוזים קובעים באופן זהה את המקומות בחלקי האוניה השונים המיועדים לנוסעים, לציוד ולמשא. עומדים לרשותם השטח והחלל שבין הריצפה והסיפון, תא וכן חדר או אולם הנקרא  STATE ROOM  הנמצאת בדופן השמאלית של האונייה  LARBOARD .

אם השוכרים ירצו לקבל את החדר שבדופן הימינית STARBOARD , על רב החובל לאפשר להם זאת, תמורת תשלום 60 פיאסטרים של 40 פאראס כל אחד. יש הבדלים בתשלום הכולל לשכירת האוניה ותנאי התשלום.

בחוזה א 1700 פיאסטרים, שאת מחציתם מתחייב השוכר לשלם כעבור 30 יום מחתימת החוזה, והשאר לפני ההפלגה. בחוזה ב רק 1150 דולרים, ואת כל הסכום יש לשלם לפני ההפלגה. נראה שהסכום הנמוך יותר לשכירת האוניה השנייה הוא מפני שהייתה יותר קטנה ואף מספר הנוסעים קטן יותר.

התנאי בחוזה ב, שבכיוס וברודוס יעלו הנוסעים, מלמד אולי שהיה ידוע, שבקושטא מספא המפליגים יהיה מצומצם, משום שהאוניה הקודמת תתמלא. ואכן בחוזה א לא נזכר תנאי זה.

בתוספת לחוזה א מיום 7 באוגוסט נכתב, תהיה הכנסה מעל 1700 דולרים, מתחייב רבי אפרים למסור מחצית הסכום לרב החובל. כיוצא בזה בחוזה ב. מכאן נראה, כי בזמן חתימת החוזה לא היה ידוע מה יהיה מספר הנוסעים, ובהתאם לזה ההכנסה של השוכרים.

המטבעות יהיו מטבעות טובות של מלכות, ובמקל הנקוב. כתוצאה מחוסר יציבות כלכלית ופוליטית, במאה הי"ח, ובשנות ה- 60-70 במיוחד, הייתה ידם של העותמאנים על התחתונה : האינפלציה גרמה לירידת ערכן של מטבעות הכסף במקומיות לעומת מטבעות הזהב.

המטבעות הנזכרות הן הדולר והפיאסטר, הוא הגרוש, שערכן זהה. הוחל בטביעתו בסוף המאה ה"ז, בעקבות הרפורמות של הסולטאן סלימאן השני 1687 – 1691. ערכו היה כערך הטאלר או הדולר ההולנדי.

הדולר ההולנדי דחק את הדולר הספרדי והיה במאה הי"ח מן המטבעות היציבים והעוברים לסוחר בסחר הבינלאומי במזרח ( לאחר 1780 שלט הטאלר האוסטרלי של מאריה טרזה שדחק את ההולנדי ).

במקורות של תקופה זו, מופיעים כשמות נרדפים לדולר, הפיאסטר, הגרוש, האסדי והארס לאני. היחס המקובל בין הגרוש לפארה היה 1 ל-40, כלומר גרוש היה שווה פארות. הפארה היא מטבע כסף שהועתמאנים החלו לטבוע במחצית המאה הי"ז, ונקראת גם מאידי או מיידי, בעברית חתיכה.

את מספר המפליגים באוניה אנו יכולים לאמור. רבי שמחה מזאלאזיץ מספר על " קרוב למאתיים נפשות , שהפליגו אתו, מהם כ-139 יהודים. יש לשער, שגם באוניות שאנו דנים בהן הפליגו עד כ-200 נפש בראשונה, ובשניה כנראה פחות, ומכללם פחות יהודים, שהרי הארמני שכר מקומות לבני עדתו.

לפי הנתונים העולים מפנקס פקידי קושטא, נדרש כל נוסע לשלם לפחות 100 גרושים, ועוד 10-20 גרוש מס עליה לועד הנ"ל. קשה לקבוע בוודאות את ערך הכסף וכוח הקניה של המטבעות. אך כדי לקבל מושג כלשהו נציין כמה נתונים השוואתיים.

שכר יומי של פועל פשוט בתקופה זו היה בין 1 ל -2 גרושים. לכלכלת משפחה בארץ ישראל נדרשו בין 250 ל-300 גרושים לשנה. המשכורות השנתיות של המנגנון שהועסק בשגרירות הבריטית בקושטא בשנות התשעים של המאה הי"ח, נעו בין 500 ( שכרו של המזכיר ) עד 1800 פיאסטרים ( שכרו של התורגמן הראשון ).

בהתחשב במחיר הגבוה של דמי ההפלגה שעל היחיד לשלם, בהשוואה למחיר הכולל של שכירת האוניה, נותר בוודאי ריווח ניכר לשוכרים. גם אם נניח שבאוניה היו רק מאה נוסעים וכל אחד שילם מאה גרוש, ההכנסה היא 10 אלפים גרוש, ואילו המחיר הנקוב בחוזים הוא 1150 עד 1700 גרוש.ברם המשכורות הקבועות היו נמוכות, ובדרך כלל היו הכנסות נוספות, בין השאר ממתנות ותשרים. יוצא, אפוא, שמחיר ההפלגה מקושטא לארץ ישראל, היה בערך הסכום הדרוש לקיום משפחה לחצי שנה.

אין פלא אפוא, שרב החובל מתנה בחוזה חלוקה בהכנסות מעבר לסכום הנקוב. גם מחציצת ההכנסה העודפת היא נכבדת, וממנה מימנו שכר נסיעתם של עניים, וכן לתמיכה ביישוב ארץ ישראל.

אין התעודה מגלה שם אביו של רבי אפרים נבון. שני חכמים באותו שם חיו בו בזמן : רבי אפרים בן יונה ורבי אפרים בן יהודה נבון. אנו מניחים שמדובר באחרון, כי רבי אפרים בן רבי יונה פגש את החיד"א בליוורנו בשבט תקל"ה – 1775.

קשה להניח שכבר לאחר כחודשיים יחתום על חוזה כזה, שהרי הכנות לארגון הנסיעה, איתור האוניה וכיוצא בזה, דורשים זמן ניכר, ואנו מניחים שרבי אפרים עסק בכך, ולא רק חתם על החוזה.

רבי אפרים בן יהודה, נכדו של רבי אפרים בעל " מחנה אפרים ", היה בשנות השישים הראשונות של המאה הי"ח בשליחות ירושלים בקושטא. בהיותו שם, הדפיס בתקכ"ה – 1765 את החלק השני מספרו של אביו " קרית מלך רב ", וכן את חיבורו " בית מושב , על הלכות דיינים.

חזר לירושלים, וכיהן בתור דיין בבית דינו של רבי טוב אלגאזי, בשנים תקכ"ט – תק"ל – 1769 – 1770, ושוב בתקמ"א – תקמ"ב 1781 – 1782 נמנה עם חכמי ירושלים שחתמו על אגרות והסכמות. נפטר בכ,ב בסיוון תקמ"ד – 1784.

בין השנים תקל"א – תק"מ – 1771 – 1780 לא ידוע היכן היה, אם נכונה הנחתנו, הרי ששהה באמצע שנות השבעים של המאה הי"ח בקושטא, ונטל חלק בפעולות של פקידי קושטא, ולפחות עסק בארגון עליה לארץ ישראל.

חכמים הנזכרים בחוזה ב' הם רבי נחמיה גדיליה, והוא כנראה רבי נחמיה רחמים גדיליא, מחכמי חברון, שישב על כסא הרבנות בעיר זו משנת תקמ"ז – 1787. בשנת תק"ן – 1790 חתם יחד עם שבעה חכמים על הסכמה לספרן של רבי מרדכי רוביין, שמן המר, ליוורנו תקנ"ג. רבי יוסף בעלול – לא עלה בידנו לזהותו. ידועים כמה חכמים מבני משפחת בעלול בארץ ישראל במאה הי"ח, אבל לא בשם יוסף.

מחקר זה נעשה בסיועה של רשות המחקר באוניברסיטת בר אילן.

סוף פרק " חוזים על שכירת אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-קהילת ג'יברטלר – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן     

             1 -קהילת ג'יברטלר  – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

קהילת ג'יברטלר נוסדה שנים אחדות לאחר שהמקום נכבש על ידי הבריטים ב – 1704. תחת השלטון הבריטי נהנו מחירות, מאזרחות בריטית ומשגשוג כלכלי. רוב היהודים בקהילה עברו אליה ממרוקו והדבר ניכר במנהגים ובזיקה מיוחדת למרוקו ולחכמיה.

על תולדות הקנילה פורסמו מספר מאמחקרי אליעזר ספרמרים, ויהודים נזכרים גם בחיבורים על ג'יברלטר. המידע הראשון על היהודים בגיברלטר הוא מסף 1712. באותו זמן היו 26 חנויות של יהודים ברחוב הראשי. בהסכם אוטרכט – Utrecht – שנחתם ב 1713 בין המלכה הבריטית אן , מלכה בין 1702 – 1714, ובין פיליפה החמישי מלך ספרד, 1683 – 1764 , הוכרה העברת המקום מספרד לבריטניה. לפי דרישת ספרד, נקבע בסעיף 10 בהסכם שיהודים ומאורים לא יתיישבו במקום . אבל התנאי לא בוצע, ויהודים ממרוקו עברו לגיברלטר, תחילה באופן זמני לרגל מסחרם, ובשלב הבא התיישבו קבע.

אותה שנה היו כבר 130 יהודים במקום, מהם שני שליש ממרוקו והשאר מאנגליה, מהולנד ומאיטליה. שגריר ספרד בלונדון הגיש מחאה ב 1717 על כי בניגוד להסכם מצויים בגיברלטר 300 יהודים ולהם בית כנסת שהיא עדות להתיישבות קבע. כנראה שהמספר שהוא נקב היה מוגזם. הוראות הגירוש היהודים לא בוצעו, והבודדים שגורשו חזרו, ב 1727 חתמו יהודים ממרוקו שגרו בגיברלטר על מסמך, שלא נתנו שוחד למושל הבריטי כדי לקבל רשות למגורים שם.

לפי הסכם ב 1729 בין בריטניה לסולטאן מרוקו שיוצג על ידי משה בן עטר, הוגבלו הסוחרים היהודים והמוסלמים לשהייה של 30 יום בלבד. הסכם זה חודש ב 1772. אולם ההסכמים לא בוצעו, כי הצבא הבריטי היה תלן ברצון הטוב של הסולטאנים לאפשר יצוא מזון לצבא שסופק בעיקר על ידי סוחרים יהודים מטנג'ר ומתיטואן. כשספרד סירבה לספק מזון לבריטים.

מספרם של היהודים עלה משנה לשנה. במפקדים על מספרם אין מידע אחיד. לפי מקור אחד מ 1725 גרו 30 משפחות יהודיות במקום. במקור אחר מאותה שנה נאמר שמתוך 1113 אזרחים, 137 הם יהודים, מהם 86 ממרוקו, והשאר מאנגליה, מהולנד ומתורכיה. לפי מפקד ב 1753 היו במקום 575 יהודים. ב 1777 מספרם עלה ל 863 מתוך 3000 אזרחים, מהם אנגליקנים, קתולים, ומוסלמים. האומדנים על ידי מבקרים במאה ה-19 שונים זה מזה.

המיסיונר וולף שביקר במקום ב-1821 כתב שמספרם 1600. ב-1830 חיו במקום 1300 יהודים ותיקים ועוד 600 מהגרים חדשים. ב-1860 חיו במקום 1300 יהודים.

גלי הגירה – המקום שימש מקלט ליהודי מרוקו שסבלו ממצוקה כלכלית או פוליטית. יהודי המקום והממשל המקומי סייעו לבורחים, ואפשרו התיישבות זמנית, כשחלקם חזרו כעבור זמן למרוקו ואחרים נשארו והצטרפו לקהילה. כל היה בעתות של רדיפות כמו בימי שלטונו של יזיד 1790 – 1792, בימי מלחמות, בין מרוקו לספרד ב 1859 – 1860, כשהאחרונה כבשה את תיטואן, ברחו מטנג'ר ומתיטואן כ- 5000 יהודים ומממוגדור ( אסאווירא ) 220. .

רובם חזרו למרוקו כשוך הקרבות, בעקבות בצורות ומגפות, למשל בין השנים 1877 – 1881. במהומות בשנים 1906 – 1907 בימי שלטונו של עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908. חלק גדול מיהודי גיברלטר היגרו אליה מתיטואן, ובמשך דורות היו קשורים לקהילת האם, פונים לחכמיה בשאלות, ומביאים משם כלות או חתנים לבנותיהם.

בת הכנסת. ברשימת האנשים שקיבלו מגרשים לבניית בתים ב-1724 מופיע יצחק נייטו, שבנה בית ובו בית כנסת. זהו בית הכנסת בשם " שער שמיים ", השם ניתן על ידי נייטו הנ"ל כשמו של בית כנסת בלונדון בו כיהן אביו החכם. הוא נקרא גם בית הכנסת הגדול. בית הכנסת ניזוק בסערה בשנת 1766, תוקן ב-1768 ושטחו הוגדל הבניין במתכונתו הנוכחית תוקן ב-1812 לאחר שריפה, ומתפללים בו גם עתה.

ישיבה בשם " עץ החיים " בשוק הבשר, הפכה לבית כנסת קטן ב-1759. בעת הכנסת בשם " נפוצות יהודה " המכונה espagna flamenco כי התפללו בו יהודים מהולנד, נבנה ב-1800 על ידי משפחת יהודה הלוי עתירת הנכסים.

בעקבות ויכוח בבית הכנסת " שער שמיים " ב-1820, עזב חלק מהמתפללים מתיטואן ומטנג'יר. ארבעת בתי הענסת פעילים עד עצם היום הזה. בשלב הבא נפתח על ידי יוסף בן סוסאן סית כנסת חדש באזור הדרומי שנסגר ב-1876. בית כנסת פרטי בשם " בית יוסף " נבנה ב-1896 בביתו של יוסף בן עטר, נפטר בדצמבר 1904. ב-1906 נסגר וספרי התורה הועברו לבית הספר היהודי בו התפללו התלמידים גם בשבתות.

דוד בן נאים פתח בית כנסת בביתו בשם " שערי רחמים " לזכר אביו רבי רפאל חיים משה בן נאים, שנפטר ב-1920. הקהילה מונה עתה כ-700 נפש שחבריה כולם שומרי מסורת, דואגת לחינוך יהודי, לה בית ספר לבנים ובנות, מוסדות חסד, ובעלת זיקה לעם ישראל ולמדינת ישראל.

סיוע במצוקה של יהודי מרוקו.

יהודי ג'יברלטר היו נכונים לסייע לאחיהם במרוקו בעיתות של בצורת, רעב, מגפות או מכות בידי אדם. בהקמה לספרו של רבי יעקב בירדוגו " קול יעקב ", לונדון תר"ד, משבח המחבר את יחידי הסגולה של קהל ג'יברלטר ה' אתם הברכה כולם נחמדים… יקריבו את מנחתם הן בעון הרעב הגדול בארצות המערב ובפרט בארצי ומולדתי היא העיר מכנאס ונגלה נגליתי לצורך פרנסתי משנת תק"פ עד תקפ"ה 1820 – 1825 ועד שנתיים הרעב של מהומה ושל בצורת ושיבוש מלכיות ויצאתי שליח כולל בעד השארית שנשארו ערומים ורעבים ".

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-קהילת ג'יברטלר  – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

  1 -קהילת ג'יברטלר  – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

עזרתם לישיבות.

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

רבי משה בן יצחק אדרעי יליד אגאדיר, 1774, שנדד ברחבי מרוקו, הפליג ללונדון ב-1790 משם לאמסטרדם ולאחר 25 שנים חזר ללונדון מכאן עלה לארץ ונפטר לאחר 1841 כותב שיהודי ג'יברלטר תרמו לקיומן של ישיבות במרוקו.

יהודי עשיר בשם בן עולייל בן המאה ה-19 שחי בג'יברלטר ייסד ישיבה בתיטואן בשם " יגדיל תורה ". בתו של יצחק בן עולייל הייתה נשואה לרבי יהודה הלוי ראש הישיבה שם.

בתחילת המאה ה-20 הוקמה בתיטואן ישיבה בשם " חשק שלמה " הודות תרומתו של שלמה הלוי מג'יברלטר.

תרומתם להדפסת ספרים.

יהודי ג'יברלטר גילו נדיבות בתמיכתם בהדפסת ספרים. מהם חיבורים של שלוחי ארץ ישראל שהגיעו לשם וחכמי המקום הצליחו לתרום למטרה זו. בהקדמת רבי שמואל בן משה הכהן, לספרו של יצחק קוריאט, " משעה רקם ", הכולל פירוש לקידושין על ידי הרא"ש בשם " שמחה לצדיק ", פירושו לקידושין בשם " פחד יצחק " ופירושו על בבא מציעא בשם " מעשה נסים " נאמר : וברכה משולשת לנדיבי לב אשר בקהילת קודש ג'יברלטר.

בעקבות בקשתו של רבי דוד אהרן הכהן להדפיס את ספר הדרושים של זקנו רבי יעקב דוד יקותיאל הכהן, " בן הא הא " ליוורנו תקפ"ו, המליץ רבי יוסף אלמליח, בפני נדיבי ג'יברלטר לתרום להוצאות ההדפסה. הראשון יהודה בן עולייל, וארבעה ממשפחת אבודרהם, דוד, שלמה בן אברהם, שמואל, שלמה בן יצחק וכן משה הלוי, דוד בוג'נאח ושלמה הכהן בקרי.

יעקב בן זקן ואברהם ביטון " אנשי צורה הזלים זהב מכיס " תרמו להדפסת ספרו של שליח ארץ ישראל רבי יהודה שמואל אשכנזי, " ישא ברכה " על הלכות רבנו ירוחם, ליוורנו תקפ"ו.

חיבורו של רבי יעקב בירדוגו, " קול יעקב ", לונדון תר"ד הודפס הודות לתרומות מקהל לונדון ומג'יברלטר. רבי אברהם בן החכם יוסף בן משה בן אברהם חלואה שכתב לספר, שיבח את קהל ג'יברלטר.

להדפסת חיבורו של רבי יצחק אבן ואליד, " ואמר יצחק " תרם יהודה הלוי " למנוחת אשתו הגברת אסתר בת הגביר יצחק בן עולייל ".

ספרו של שליח ארץ ישראל יוסף ארוואץ " הוד יוסף ", הודפס הודות לתרומות של אלמנת הגביר יום טוב אבירג'יל ובניה, הגביר יהודה הלוי ובניו, יוסף בן עטר, אליהו בן עולייל ובניו סאלואדור לוי, ממשפחת אמזלג לעילוי נשמת יצחק ויוסף אמזלאג, על ידי רודף צדקה ליאון אמזלאג, ושאר יחידי סגולה, שניאותו לכך בהמלצת רבי משה בו נאים.

רבי יצחק שוקרון תרם להדפסת הספר של רבי יוסף בן הרוש מתפילאלת " אהל יוסף ", פירוש על התורה, תונס תרפ"ו. 

הקשרים עם ארץ ישראל.

שלוחי ארץ ישראל ": השלוחים שנשלחו למרוקו כללו בדרך כלל את גיברלטר במסלול שליחותם, הם התאכסנו אצל חכמי המקום או אצל הגבירים שראו כזכות מיוחדת לארחם. היו שליחים שנשאלו שאלות בהלכה על ידי חכמי המקום, והיו שנשארו לכהן בגיברלטר.

בשנת 1479 נשלחה אגרת מטבריה לראשי קהל גיברלטר באמצעות השליח יונה אשכנזי, אחריו נשלח רבי שמריהו קאטאריואס שחתם על כתב השליחות הנ"ל. לפי יומן באנגלית שהתפרסם בגיברלטר בשם Gibraltar diary of occurances נאמר ב-23 ביוני 1777 כי שני יהודים ירושלמים קיבלו רשות לצאת מגיברלטר לגינואה, אלה היו כנראה שלוחי ארץ ישראל.

בחודש אב שנת 1779 נשלחה אגרת לגביר יוסף אבוהב בגיברלטר, עליה חתומים עשרה חכמים מירושלים, בה תיארו את המצוקה של יהודי העיר בגלל החובות והריבית, ועליהם לשחד את אילי הארץ. כל זה מעיק עליהם ומבקשים תרומתה של קהלות גיברלטר.

למטרה יצאו כשלוש שנים לאחר מכן שני השלוחים רבי יונה סעדיה נבון ורבי יונה משה נבון לגיברלטר. הראשון נאלץ להפסיק את שליחותו.

רבי יוסף מצליח שליח ירושלים העיר בשנת 1821 בפני בית הדין בגיברלטר שבדרך שליחותו במלטה שמע מפי הרב שם שיהודי מאנשי תיטואן מת בכפר סמוך לתוניס.

1 -קהילת ג'יברטלר  – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

רבי מרדכי אשיאו מחכמי שלוניקי שעלה לארץ נשלח מצפת לגיברלטר, וכמה מתשו

בותיו נכתבו בין השנים 1824 – 1831, בין השאר בגיברלטר. בספרו " הגיד מרדכי ", הוא דן בשנת 1826 בכשרות הגבינות המיבאות מאמסטרדם, " השתא דאתינא העירה גיברלטר הבאים מעיר אמסטרדם ונהגו בהם היתא לאכלן לכתחילה כי בעוד הקיבה דהיינו שמיבשים את עור הקיבה ומעמידים בה הגבינה, ואומרים שיש לאוסרם משום בשר בחלב והצנועים משכו ידיהם ואינם אוכלים מהגבינות ושלחו מהכא להתם לחקור "

החכם הגיע למסקנה שהגבינה כשרה. גם רבי יצחק אבן ואליד דן בנושא זה.

בהיותו שם התבקש רבי מרדכי אשיאו על ידי משה הלוי לסדר גט שחרור לעבד ושפחה שלו, שכבר קבלו עול תורה ומצוות בשמחה רבה וטבלו. הסכים עמו בשנת 1827 רבי יצחק טייב מתוניס.

רבי יהודה זרחיה אזולאי יליד כפר ליד מראכש, נשלח בשנת 1830 למרוקו וגיברלטר על ידי חכמי ירושלים. על תנאי השליחות חתומים שמונה חכמים. החלוקה של ההכנסות 11 חלקים לירושלים, 7 לצפת 6 לחברון ו-4 לטבריה. הוא נשאר במרוקו עד שנת 1836 ובשנה 1848 שוב ביקר בגיברלטר בשליחות ירושלים, ונפטר בשנת 1871.

מירושלים נשלח באלול 1836 רבי רפאל אברהם מכלוף לגיברלטר ולליסבון. כשנתיים לאחר מכן נשלח מירושלים רבי חיים משה פיזאנטי, שביקר גם במלטה.

בשנת 1865 נשלחו מטבריה חביב חיים דוד סתהון ורבי אברהם צבאח. הראשון נשלח שנית בשנת 1873. שליח טבריה רבי יהודה בן יוסף בירדוגו יליד מכנאס, שהה בגיברלטר בשנת 1867.

רבי יוסף ארוואץ שליח חברון ביקר שם בשנות ה-80 של המאה ה-19. בשנת 1883, פה גיברלטר נשאלתי מאת אהוב אחד בקשר לשאלת לימוד אנגלית בתלמוד תורה, שכן הוא נימוס המלכות אצלם להושיב מלמדים בכל ערי מלכותו שילמדו להילדים כתיבה ולשון המדינה.

וכיוון שמספר הילדים גדל והחדר המיוחד בו למדו אנגלית אינו מספיק, וין ידם משגת לבנות חדרים נוספים, מלמדים בחדר בו לומדים תנ"ך וש"ס. השאלה אם אין בזה, חשש איסור מטעם תשמיש של חול ויקרא דבר הרשות, תשובתו שאין בזה איסור.

בשנת תרמ"ד דרש בשבת : " דרוש אשר דרשתי בגיברלטר בשבת הגדול שנת תרמ"ד בית הכנסת הגדולה וקצתו על מעלת ארץ ישראל ובפרט עיר הקודש חברון בהיותי שם בשליחותייהו דרבנן קדישי וגאוני עיר הקדש חברון ת"ו…ונמצאו שם כל גדולי ויחידי העיר.

רבי שלמה סוזין שליח ירושלים בשנת 1889 בהיותו בגיברלטר חלה במחלה קשה ונדר נדר שאם יקום מחוליו יעסוק באיסוף כסף לבנין בתים על חלקת השדה של שמעון הצדיק בירושלים. שליח ארץ ישראל שהתמנה כרב גיברלטר היה רבי רפאל חיים משה בן נאים.

בשנים 1921 – 1924 פעל הרב אברהם פינטו מטעם ועד עדת הספרדים בירושלים בשליחות במרוקו וביקר גם בגיברלטר. שם קיבץ את התרומות שנאספו בקופות בארבעה בתי כנסת ובשני בתים פרטיים, כפי שדיווח בסיון תרפ"ב. הוא ביקר פעמיים בגיברלטר, בשנייה בחשון תרפ"ב.

קהילת ג'יברטלר – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

             1 -קהילת ג'יברטלר  – חכמיה יצירותיהם וקשריהם עם חכמי מרוקו.

העליות לארץ ישראל.גיברלטר

יוסף אמזלאג אדם אמיד, עלה בשנות ה-20 של המאה ה-19 לירושלים. בנו חיים 1828 – 1916עבר לגור ביפו בשנות ה-50 של המאה ה-50, היה סוחר מצליח, ומונה  בשנת 1872 בתור סגן הקונסול של בריטניה בעיר זו. בנו יוסף ובן אחיו בו ציון היה להם אותו תפקיד בעיר.

מעבר לעליית יהודים ממרוקו לארץ ישראל, יהודים שעלו ממרוקו עברו דרך גיברלטר. במכתב מתיטואן בשנת 1834, נזכר יהודי העומד לעלות דרך מוגדור וגיברלטר לארץ.

לאחר שמרוקו זכתה לעצמאות בשנת 1956 והעליה לארץ נאסרה על ידי השלטונות\ הוקם על ידי שליחי העליה באישור הממשל הבריטי מחנה מעבר בגיברלטר לעולים שהוברחו ממרוקו בדרך הים. גם הספינה " אגוז " שטבעה בכ"ג בטבת תשכ"א בלילה שבין 10 ל-11 בינואר 1961, ועליה 43 נוסעים, הייתה בדרכה לגיברלטר.

חכמי גיברלטר.

הודות לחכמים שמרה הקהלה על אופיה המסורתי, טופחה העזרה לארץ ישראל.  הנכונות לתרום לישיבות להגדלת התורה ולהדפסת ספרים, היו מהחכמים שנולדו בגיברלטר ואחרים שהם הרוב\ באו אליה ממרוקו.

רבי חסדאי אלמושנינו : 1640 – 1727, שהיה דיין בתיטואן ועבר לגיברלטר, חיבר את הספר " משמרת הקדש " פירוש על רש"י וכן את הספר " חסד אל ", דרושים ונימוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל. הוא נזכר על ידי רבי יהודה עייאש מאלג'יר 1700 – 1760, בכינוי : הרב הגדול חסדאי ז"ל. בשנת 1727כתב לו רבי יעקב אבן צור 1753 – 1673 שפעל בפאס ובמכנאס.

בנו רבי יצחק אלמושנינו, חכם זה נחשב הרב הראשי הראשון של גיברלטר. הוא עבר עם אהיו מתיטואן לגיברלטר בשנת 1737 בהיותו בן 25. בזמן המצור על המקום בשנים 1779 – 1782 עבר ללונדון\ וכיהן כרב של קהל הפורטוגזים, ונפטר שם בשנת 1785.

הוא נזכר בארכיון משרד המושבות הבריטי ב-16 ביולי 1783 כמי שביקש בשמו ובשם אביו לקבל פיצוי ב-31 במאי 1782.

רבי יצחק הלוי : חתום על פסק דין עוד בהיותו בתיטואן בשנת 1719, יעקב אבן צר " משפט וצדקה ליעקב ", עבר מתיטואן לגיברלטר, ונזכר בשנת 1725, חיבר את הספרים | דת יהודית | שנכתב במקורו בלאדינו, על דיני אישות.

הרב יעקב אנקוואה תרגם את הספר לערבית יהודית והודפס באלג'יר, וכן חיבר יחד עם רבי אברהם לארידו, את הספר " פת לחם ", דיני התנהגות הסעודה וברכת המזון. החכם נזכר בהקדמה לשאלות ותשובות של רבי יצחק אבן ואליד, " ויאמר יצחק " בדברים אלה : " אשר לפנים בישראל הייתה אור תורתו זורחת בגיברלטר ".

רבי אברהם לארידו : מתיטואן במנה על בית דינו של רבי יצחק הלוי. רבי יעקב אבן צור כתב לו. אחיו יוסף כיהן כדיין בטנג'יר 

רבי משה בן יצחק הלוי : קבי יוסף בן נאיים כתב עליו : אחד מחכמי גיברלטר והוא ובנו של הרב החסיד מהר:ר יצחק הלוי.

הדיין רבי דוד בן אברהם כאלפון : עמד בקשר מכתבים עם דייני תיטואן, סלא, פאס ומכנאס, חתם בשנת 1730 על פסק דין בקשר לסכסוך בין שני יהודים על חזקת חצר. יעקב אבן מלכא . הוא חתום על פסק דין על שאלה שנשאלו חכמי גיברלטר בשנת 1739, יחד עם רבי משה טולידאנו ורבי משה בן ביטאן

מחקרי אליעזר – אליעזר בשן- חכמי גיברלטר.

מחקרי אליעזר

חכמי גיברלטר.

הודות לחכמים שמרה הקהלה על אופיה המסורתי, טופחה העזרה לארץ ישראל.  הנכונות לתרום לישיבות להגדלת התורה ולהדפסת ספרים, היו מהחכמים שנולדו בגיברלטר ואחרים שהם הרוב\ באו אליה ממרוקו

רבי אברהם הלוי אלפאצינה, בתשובה שנכתבה בשנת 1766 על ידי רבי יעקב בן מלכא, מדובר על סכסוך בין החכם אברהם הלוי אלפאצינה בן יהודה שתבע את יעקב בן יצחק חסאן בעניין כספי.

רבי יהודה בן יצחק הלוי, מתיטואן כיהם בתור ראש ישיבה בגיברלטר, ורב ראבי לאחר המצור על גיברלטר בשנים 1179 – 1782. נזכר על ידי שמואל רומאנילי מאיטליה שביקר בגיברלטר ובמרוקו בשנים 1786 – 1790.

אשתו היא בתו של הגביר יצחק בן עולייל. הוא נזכר על ידי רבי יצחק אבן ואליד 1778 – 1870, כמי שלפנים אור תורתו זרחה בגיברלטר ב " ויאמר יצחק ".

רבי שלמה אבודרהם, בא ממרוקו לגיברלטר בשנת 1790 בעת גזירות מולאי יזיד הרשע, וירש את כהונתו של רבי יהודה בן יצחק הלוי הנ"ל. המשורר שלמה חלוואה ביקר בגיברלטר לאחר 1792 וחיבר שיר לכבוד רבי שלמה אבודרהם :

שיר שבל לחכם – מה טוב טעמו – כל העם יבעו בפיהם

צאו וראו במלך שלמה אבו דר הֶם בתוך נויהם

מה טוב ומה נעים גורלמו האל יוסף עליהם כָּהם

מאת ה' הייתה זאת להם, בחר בקהלה הנסוכה

שמו הן נודע בשערים המצויינין בהלכה

מפוצץ סלעים, עוקר הרים, ושיחתו תלמוד צריכה

ענו שופט בצדק משרים, עוד דל ורוחו נמוכה.

הוא כתב הסכמה לספרו של רבי משה טולידאנו " מלאכת הקדש ", על רש"י והרא"ם, כתב פסק דין בשנת 1802 בקשר לפטור על תלמידי חכמים ממסים, יעקב בן מלכא. יש פסק דין ממנו בספרו של רבי יעקב כלפון " משפטים צדיקים ".

רבי שמואל בן אפרים קונקי, אביו אפרים עבר מהולנד לגיברלטר בשנת 1723, וכאן נולד בנו שמואל בשנת 1759. הוא היה גם מוהל, ונמצא פנקס מוהל שלו שנכתב בשנת 1811 בגיברלטר, העתיק לאחר שנת 1818 את הספר " קורא הדורות " בו רשומים שמות חכמים ממגורשי ספרד שהגיעו למראכש. במשך 83 שנים היה חכם במקום ממשפחת קונקי.

רבי וידאל ישראל, חתום על הסכמה בשנת 1788.

רבי אברהם ישראל, בני אותה משפחה בגיברלטר כתבו הסכמה לספרו של רבי חסדאי אלמושנינו " משמרת הקדש ".

רבי יוסף בן  יהושע קורקוס, מקובל בן סוף המאה ה-18 או תחילת המאה ה-19, חיבר את הספרים " שיעור קומה ". קטעים מהתורה מתהלים ומהזוהר, המיועד ללימוד לשם תיקון, כרך עמו " יוסף חן ,, פירוש על התורה והנביאים. בשער הספר כתוב : החונה בתוך עם סגולה גיברלטר.

הרב גבאי, המיסיונר יוסף וולף 1795 – 1862 שביקר בגיברלטר באפריל 1821 כותב שפגש שם את הרב גבאי שידע עברי, איטלקית, ספרדית ואנגלית. הרב מסר לו פרטים על יהודי הקהילה, והרב הראשי שלהם הוא רבי יוסף ממרוקו, כשהכוונה לרבי יוסף אלמליח.

רבי יוסף בן עיוש אלמאליח, כיהן בשנת 1788 בסלא וברבאט, לעת זקנתו בדרכו לעלות לארץ ישראל, נשאר בגיברלטר וכיהן בה בתור דיין. ספרו " תקפו של יוסף " הודפס בליוורנו. בשער לחלק א'  נכתב " מצודתו פרושה בעיר סלא. לעת זקנתו ויסע ויבא ויט אהלה של תורה בקהל קדוש הנבחר והמאושר בגיברלטר אנשים של צורה ".

בחלק ב' " דיין בקרבאט ומצודתו פרושה בעיר סלא ולעת זקנתו דיין בגיברלטר. בשני החלקים יש תשובות שכתב בהיותו שם בין השנים 1809 – 1821. נוסף לנושאים בגיברלטר ענה גם לכאלה שאירעו בתיטואן, בטנג'יר, באזמיר ובדבדו

חכמי גיברלטר.מחקרי אליעזר – אליעזר בשן

 

חכמי גיברלטר.מחקרי אליעזר

רבי ישראל בן ישעיה, תלמידו של רבי יוסף אלמאליח הנ"ל, וירש את מקומו כאב בית דין, בתשובותיו לרבי יוסף " תקפו של יוסף " . כתב פסק דין לפוטרו ממסים. הוא נזכר על ידי יעקב כלפון. רבין יוסף בן נאיים כותב שהיה ברבאט ומשם עבר לגיברלטר וכיהן בבית הדין המקומי. הוא חתם על פסק דין בשנת 1830, וכן בשנת 1834, נפטר ב-1837.

לאחר פטירתו משרת הרב הראשי נשארה פניה במשך 40 שנה. למרות שהיו כמה חכמים אף אחד מהם לא הוכר כרב ראשי. החכמים בגיברלטר בשנים אלה היו :

רבי שמואל ביבאס, אחיו של רבי היודה ביבאס שעבר לכהן בקורפו

רבי ישראל בן ברוך לוי יולי

רבי ישועה בן יצחק הלוי, יליד גיברלטר 1836 חיבר את הספר " לי לישועה ", חידושים על הש"ס, התנ"ך, שלחן ערוך, מגילת אנטיוכוס והגדה של פסח, וכן את הספר " אוצר חיים ", פשטים על התורה ומגילת אנטיוכוס. בשנת 1865 עבר לליסבון ונפטר שם.

רבי יצחק בן ישועה הלוי " שיר לכבוד התלמיד יצחק בן החכם ישועה הלוי בן יצחק הלוי זצ"ל די גיברלטר " חיבר רבי דוד זאגורי ממוגדור, " לדוד להזכיר "

רבי יצחק סנאניץ, עמד בקשרים עם קבי יצחק אבן ואליד 1788 – 1870 שפעל בתיטואן. החכם כתב לו בלשון זו : נדרשתי מאת החכם הוותיק רבי יצחק סנאניץ מפרנסי ומנהגי עיר תהלה גיברלטר " ויאמר יצחק " . כתב לו תשובות בשנת 1874 ובשנת 1852.

רבי שמואל לעסרי, בשנת 1872 ביקר בגיברלטר הרב יוסף בן אהרן אלמאליח 1809 – 1886, חכם שפעל במוגדור גם כסוכן קונסולרי של אוסטריה בעיר זו. הוא עודד את הנהגת הקהה למנות להם רב ראשי שינהיג את הקהלה.

חמש שנים לאחר מכן דרש המושל הבריטי מהקהלה להסיר את המצבות של הנקברים בשנים 1804 עש 1828, כי המקום אמור להיות מגרש מסדרים של הצבא. הנושא הגיע לדיון בפני ארבעה חכמים, שסירבו לפסוק בנדון, עד שמינו בשנת 1878 את רבי שמואל לעסרי בתור אב בית הדין ורב ראשי.

החכם נולד בשנת 1795 בתיטואן משם בא לגיברלטר בשנת 1835, כיהן בתור ראש השוחטים עד 1874,  שליח טבריה רבי יהודה בירדוגו התאכסן אצלו בשנת 1876.

רבי יצחק אבן ואליד כתב לו על מנהג קדום שהכלות נוהגות לילך לבית הכנסת בשבת חתונה ובריבוי הגשמים אינן יכולות לילך ברגליהן. השאלה האם מותר למי שאינו יהודי בערב שבת שיביאו אותו לבית הכנסת, " ויאמר יצחק ". רבי שמואל חתום על תשובה בשנת 1855, הוא כתב הסכמה בשנת 1881  לספרו של רבי יעקב בן שבת " רוח יעקב ". התפטר מכהונתו בשנת 1887. זכה לכבוד גדול ורב על ידי יהודים ונוצרים כאחד, נפטר בשנת 1890 בגיל 95. בעת הלויתו נסגרו חנויות רבות גם של נוצרים.

רבי שלמה בן שמאל לעסרי, נזכר על ידי רפאל חיים משה בן נאיים בהקמה לספרו " רחמים פשוטים " כמי שסייע בידו להגיע לגיברלטר.

רבי שמואל בן ברוך הלוי אבן יולי, החכם ממכנאס שעבר לטנג'יר, הגיה והביא לדפוס את ספרו של רבי משה בן אברהם בירדוגו, " ראש משביר ", כתב בהקדמה : אנוכי בדרך נחני ה' עיר תפארה גיברלטר ". את הספר " קול כלה ", פירוש התוספות והרא"ש על התורה ואת הספר " קול כלה ", פירוש על מסכת כלה, עדיין בכתב.

רבי יעקב בו שבת, יליד מוגדור 1823 -1857 תלמידו של רבי חיים פינטו, עבר לגיברלטר בשנת 1844, לאחר שמוגדור הופגזה על ידי הצי של צרפת. חיבר את הספרים " רוח יעקב ", דרשות, " יגל יעקב ", פיוטים. נפטר בליסבון בי"ט תשרי תרי"ח – 1857.

חכמי גיברלטר שחתמו על ספרו של רבי יעקב בן שבת " רוח יעקב " הם.

 

חכמי גיברלטר שחתמו על ספרו של רבי יעקב בן שבת " רוח יעקב " הם.גיברלטר

רבי אלעזר הלוי אבן טובו, רבי יצחק אבן ואליד כתב לו בגיברלטר בשנת 1858 " ויאמר יצחק ". בין חכמי מכנאס נמנה רבי משה טובי החתום בשנת 1804 אולי הוא ממשפחה זו.

רבי רפאל חיים משה בן נאיים – 1845 – 1920, יליד תיטואן עלה עם הוריו לארץ בגיל 6 חודשים לאחר שאלה נדרו נדר ליד קברו של רבי עמרם בן דיוואן שאם יוולד להם בן יעלו לארץ. השפחה גרה בחיפה ואביו ישעיה לימדו תורה.

כשביקר רבי דוד בן שמעון מיסד עדת המערבים בירושלים המכונה " צוף דבש " בחיפה, הוליכו לירושלים גכדי ללמוד בבית ספר יחד עם בניו, והוא פרנס אותו. בגיל 13 עבר ללמוד בטבריה, ובמהלך השנים נחשב בין חכמי העיר.

נשלח בשליחות ארץ ישראל למרוקו בשנת 1881, ובבואו לגיברלטר הוצעה לו כהונה רב ראשי בטבריה, אבל נשאר בגיברלטר כי אמר שיש הרבה חכמים בטבריה, וכאן הוא דרוש יותר. נבחר לרב הקהילה בשנת 1886, עד פטירתו בשנת 1920. כינויו " רחמ"ן ".חיבר את הספרים הבאים : " קול תחנה קול טחנה "על איסור טחינת חטים לפסח בריחים הפועלים בקיטור, כתשובה לשאלה מאלג'יר.

" פטר רחם " דרושים על התורה, ליקוטים על הש"ס, " רחמיפ פשוטים " . בהקמה לספר זה הוא כותב שמורו היה רבי שמואל חיים הכהן קויורטי, ומשבח את אנשי גיברלטר " אשר אנוכי יושב בקרבו " וביחוד את החכם שלמה בן שמואל לעסרי שסייע בידו. רבי אליהו בן גיגי שכיהן שדבדו, כתב את הספר " קול צעקת הרועים " , נגד מסקנתו של רבי רפאל חיים משה בספרו " קול תחנה קול טחנה ", ושהוציא לעז שאכלו חמץ.

בתמוז תרנ"ז – 1897, שאל רבי רפאל חיים את רבי שלמה אבן דנאן " אשר שלמה, לפי ידיעה בשנת 1897 קיבל הרב מפירמה בשם לוי ושות' כמות של בשר ולחם לחלקו בין עניי היהודים בגיברלטר, כשם הפירמה חילקה לעניי הקתולים והפרוטסטנטים במקום.

בשנת 1908 שאל רבי דוד צבאח 1869 – 1956 את רבי רפאל חיים משה בן נאיים גיברלטר, בהיותו השואל בפורטוגל, על מנהגים משונים שמצאתי פה, הראשן שמתפללים בבית האבל ללא טלית מפני כבוד האבל

בין תלמידיו נמנה יצחק בו דניאל הלוי יליד תיטואן 1871 – 1930, מורה ומנהל בית הספר תלמוד תורה במליליה עד שנת 1929, שחיבר את הספר " דבור אשור " ספר ללימוד דקדוק הלשון העברית.

רבי שלמה אלמאליח, כיהן לאחר פטירתו של רבי רפאל חיים משה בן נאיים. כשביקר רבי יוסף משאש בגיברלטר בחורף 1920 פגש את רבי שלמה שכיהן בתור הרב של המקום. נפטר בשנת 1926. מאז עד בחירתו של הרב י"ע פציפיצי לא כיהן רב בקהילה.

דו בנו של רבי רפאל חיים משה בן נאיים, היה חזן הקהילה, ושימש במקום רב. רבי יוסף משאש ממכנאס 1892 – 1974, נשאל בשנת 1921 מעיר גיברלטר מרבי דוד בן נאיים האם יש לו ידיעה ממשפחת רבי וידאל הצרפתי.

יצחק שקרון, היה בהנהלת הקהילה, אבל לא כיהן ברבנות. רבי שלמה אבן דנאן מפאס 1848 – 1929, נשאל בשנת 1920, שאלה מעיר תהלה גיברלטר מהחכם יצחק שקרון שתי שאלות.

רבי יוסף עמנואל פציפיצי מאיטליה, כיהן החל ב *1956 עד שנת 1969 ותרם רבות לחיי הדת והחינוך בקהילה.

רי שמעון חאליווה החל משנת 1970 עד 1982

רבי רוני חסיד, יליד עיראק שהתחנך באנגליה ובישראל מכהן בשנים אלה

חכמים שביקרו בגיברלטר

רבי אברהם רפאל בן יהודה קורייאט הראשון, 1717 – 1806 יליד תיטואן שפעל במוגדור עד שנת 177 הגיע לגיברלטר ב- 1792. בתשובותיו " זכות אבות ", הודפסו שאלות שנשאל שם בין השניפ 1794 – 1798.

בשנת 1793 דן בנושא כלכלי. בויכוח על זכות חזקה ב " מעצרה " שעוצרים בה שעוה. כמו כן " נשאלתי מאחי ידידי מדי עברי פה גיברלטר ", כך גם בסימן לו מדובר על נושא כלכלי, ונאמר בו שגיברלטר הייתה מסוגרת, והחייב כתב שיפרע חובו לכשתפתח ואחר שפתחו בשלום נתחדשה האיבה. גם בשנת 1794 דן על אדם שהניח הכל לאשתו בצוואה חוץ ממתנות, וכאשר האשה תמות יתחלק הרכוש בין שני בניו, גם בנושא יבום פסק, מכאן עבר לליוורנו בה נפטר.

רבי יוסף חיים בן סאמון, שחי במחצית השנייה שלהמאה ה-18 בפאס, בתיטואן, בליוורנו ובארץ ישראל. כתב בספרו " עדות ביהוסף " חלק ראשון חידושים על בבא מציעא. בחלק שני תשובות " נשאלתי פה עיר גיברלטר. יש להמיח שרק בא לביקור שם, אולי כדי לאסוף כספים לקראת עלייתו לארץ ישראל.

רבי דוד אבן חסין ורע שלמה חלואה, ביקרו בגיברלטר באותה תקופה, וכתבו על חכמיה והקהילה. רבי דוד כתב בהקדמה לשיריו בשם " קדמת אשור " שבבואי לגיברלטר ראה " אדום בנגינתם " בחכמת המוסיקה.

רבי יצחק אבן ואליד 1778 – 1870 יליד תיטואן, היו לו קשרים עם יהודי גיברלטר, כפי שהזכרנו לעיל. הוא כתב בספרו " ויאמר יצחק " " את זה כתבתי בהיותי במתא גיברלטר שנת 1824. השיב תשובה מגיברלטר בשנת 1839 " החתונה פה בגיברלטר.

החכם היה נערץ על ידי יהודי גיברלטר ותיטואן, וגם המוסלמים היו עולים לקברו ביום ההילולה המוקדש לזכרו.

רבי חביב בן אליעזר טולידאנו, יליד שנת 1800 במכנאס. בזמן הרעב בשנת 1825 ביקר בגיברלטר כדי להתרים את יהודיה ומשם יצא לתוניס ולאיטליה בה הדפיס ספריו " פה ישרים ", על ההגדה של פסח, " תרומת הקדש " ומשם עלה לארץ ישראל.

רבי יעקב בן יקותיאל בירדוגו, שלח לגביר יהושע בו עולייל בגיברלטר " שהוא אחד מיוחד מהמחזיקים הידי ", שיר חדש לאחר ששמע שנשא את בת דודו בשנת 1830 " הוא שיבח את נדיבותם של יחידי סגולה קהל גיברלטר כולם נחמדים…יקריבו את מנחתם.

קשרים בין חכמי גיברלטר לחכמי אלג'יר ומרוקו.

קשרים בין חכמי גיברלטר לחכמי אלג'יר ומרוקו.מחקרי אליעזר ספר

חכמי גיברלטר הריצו שאלות לחכמי אלג'יר וביחוד עם אלה שבמרוקו, ביניהן לחכמי תיטואן ומכנאס. כך היה כאשר התגלעו חילוקי דעות בקהילה וחכמי המקום לא מצאו תשובה מספקת, או רצו שהחלטתם תחוזק על ידי חכמים מוסמכים יותר, וכאלה שאינם נוגעים בדבר, להלן כמה דוגמאות :

מגיברלטר נשאל רבי יהודה עייאש שפעל באלג'יר 1700 – 1760 וענה בשנת 1734 בעקבות פריצות של אשה נשואה. היו חילוקי דעות בין חכמים האם מותר לבועל לשאתה לאשה לאחר שבעלה החוקי נפטר " ראובן הלך מרחוק והניח אשתו ואחר כך יצא עליה קול שזינתה עם שמעון ומצאו עד אחד ומחמת שחששו שילשינו את החטאים האלה לשר העיר ויהא מתחייבים בנפשותיהם, מנעו עצמם מהחקירה "

בהמשך מסופר שהבעל חזר ונפטר אחרי חודש. הלך הנטען ושידך לחשודה ומאריה דאתרא סירב להשיאה כי היא אסורה לו. אבל הרשע קידשה בפני שני עדים " וחכם אורח הלך וכתב פסק דין לקולא "

רבי רפאל ידידיה שלמה צרור מאלג'יריה 1681 – 1738 השיב תשובה בהלכה לגיברלטר " לגיברלטר נשאלנו מהבית דין הנזכר על מעשה שבא לפניהם איש אחד ששידך ריבא אחת מעיר סלא ולאחר זמן נסעו הנערה ואביה מעיר סלא לעיר גיברלטר ונתפררה חבילת השידוכין שביניהם ומחלו בקנס זה לזה ושידך בחור אחר את הבת הנזכרת וכשרצה להשיאה לו עמד אבי המשדך הראשון ואמר כי היא כבר מקודשת לבנו.

בתשובותיו של צרבי יעקב אבן צור 1673 – 1753 בפעל בפאס ובמכנאס, נידונות כמה שאלות הנוגעות ליהודים מגיברלטר.

בספק דין של חכמי סלא בשנת 1718 דיון בקשר לירושה של אשה לאחר פטירתה שהיא הורישה לבעלה נאמר, שרכוש מסוים של יהודים נמצא בגיברלטר " משפט וצדקה ליעקב ". עדות בשנת 1751 על יהודי שבשנות הרעב היה כמה שנים בגיברלטר, ובינתיים זנתה אשתו בתיטואן וילדה בת, פסק דין בשנת 1741 על יהודי מתיטואן המצוי בגיברלטר ושולח לבני ביתו כסף למחיה, והקהילה בתיטואן דורשת ממנו השתתפות במסים.

ארבעה חכמים בני משפחת בירדוגו ממכנאס, דנו בשאלות שעלו בגיברלטר.

רבי משה בירדוגו 1679 – 1731 דן בסכסוך כלכלי בין שני יהודים על רקע סחר עם גיברלטר : " ראובן קנה סחורה משמעון ומשך ראובן הסחורה ונתחייב לשמעון לתת תמורתה סחורה אחרת שיש לו בגיברלטר ואז הייתה סוגרת ומסוגרת אין יוצר ואין בא וכתב לו אני מחייב עצמי לפרוע לשמעון הסחורה לכשתפתח גיברלטר והנה אחר שפתחו בשלום ונתחדש האיבה ונסתמה "  הכוונה כנרה למצור שספרד ערכה על גיברלטר בשנת 1727.

רבי פתחיה בירדוגו אף הוא ממכנאס 1764 – 1820 דן כמה מתשובותיו על שאלות שעלו בגיברלטר ושלח להם תשובותיו. " אף שהעירה גיברלטר היא מלכות אחרת הרי להקת נביאים חכמי תיטואן מעידים שבני גיברלטר נגררים בענייניהם אחר תקנות רבותינו המגורשים ".

הנחה זו חשובה בעיקר לגבי דיני אישות וטריפות. את הדברים הנ"ל כתב בהקשר לפסק דים שפסקו חכמי תיטואן לשאלת חכמי גיברלטר ואלה רצו חוות דעת נוספת. השאלה על מי שנתן כל נכסיו לאשתו במתנת שכיב מרע ואחריה לעניים ומתה אשתו קודם לו בשעת המגפה, האם זכו העניים.

מתברר שהיורשים רצו שהעניים יזכו ברכוש. בתשובה הוא מוחה על אלה הרוצים לקפח את העניים " הנה כי כן דברינו אלה נוכח יחידי סגולה העומדים על הפקודים בעיר תהילה גיברלטר לעמוד בפרץ לחמם קרנה של תורה ומשפטים הישרים וכל שבידו למחות ומעלים ומעצים עיניו הרי זה קובע נפשות ועליו נאמר " ועצומים כל הרוגיה ".

הוא פסק בשני נושאים כלכליים שעלו בגיברלטר, ואחד מהם הדן בקשר מסחרי עם אלג'יר.

רבי רפאל בן מרדכי בירדוגו ממכנאס 1747 – 1822, נשאל מעיר גיברלטר שאין מנהגם לכתוב שטר כלל רק כתב יד אם כתב היד כשטר גמור שאיננו נאמן לומר פרעתי ואם יכול לטרוף בו מהלקוחות או לא. תשובתו " אמת שכן מפורסם בכל ערי אדום כתב יד אצלם כשטר גמור לעניין שלא יוכל לומר פרעתי כל עוד שהכתב יד בידי המלווה ובנוסף שנעשה הכתב בגיברלטר ששם היה העסק ודאי שלא יכול לומר פרעתי .

רבי יעק בירדוגו 1783 – 1843 קיבל שאלה מתיטואן על " ראובן תושב גיברלטר שמתה אשתו בלי זרע של קיימא וכתובתה כמנהג המגורשיפ וכפי התקנה צריך בעלה לחלוק עם אהיה כל נכסיו " חתומים על פסק דין נוסף להנ"ל רבי שלמה ורבי מרדכי בירדוגו.

רבי יעקב הן מלכא מפאס נפטר אחרי 1771, דן בסכסוך כספי בגיברלטר .

רבי יעק כלפון מתיטואן דן בשאלות שהופנו אליו מגיברלטר, ביניהם בחוקיות צוואות שנכתבו שם בלועזית. הוא פסק בשנת 1810 שהן בטלות, כי כל מתנה או צוואה צריכה להיות בפני אחד מחכמי העיר. חתמו על פסק הדין גם רבי מנחם נהון, רבי משה הלוי ורבי משה אבן צור.

הוא נשאל על צוואה שנכתבה בח' שבט תקס"ח 1808 בה חילק יהודי בגחברלטר את רכושו בין אשתו ליורשי משפחתו והיא מועתקת מכתב הגויים שהוצרכו בעליה להעתיקה ולשולחה לבית הדין לדון עליה. החכם פסק בשנת 1825 יחד עם רבי משה הלוי ורבי מנחם אבודרהם כי " הצוואה אין לה קיום לא מצד הדין ולא מצד התקנה.

תשובות נוספות בנושא צוואות וירושות בשנת 1805, על חיים אזנקוט שמשכן קרקע ביד דינר בו עולייל ומחזיק בה יותר משני חזקה, 1821 חתום רבי יוסף אלמליאח.

רבי יצחק אבו ואליד כתב תשובות לגיברלטר שהודפסו בספרו " ויאמר יצחק " , האם מותר להשכיר בית בחול המועד, על כשרות הגבינות הנעשות באמסטרדם ונשלחות לגיברלטר. בשנת 1848 על משלוח יין בידי גוי, באותה שנה על יהודי עני שאמר כי מוכן לאבד עצמו לדעת ומצאוהו תלוי.

בשנת 1855 שאלה האם מותר לקבל מהשלטונות תמיכה לחינוך יהודי, על מנהגי אבלות. על יהודי שנשא אשה נוכרית וילדה לו בן והלכה למדינה אחרת להכניס הבן בדת ישראל וחזרה עם בנה מהול, ועתה התגיירה. על סכסוך כספי בשנת 1823, על משכונות בערכאות של גויים.

בדיווחו של  הרב א"נ אדלר בשנים 1893 – 1894 על בתי הספר בתיטואן ציין שמגיברלטר כמו ממקומות אחרים פונים בשאלות לרב הראשי בתיטואן. .

רבי שלמה אבן דנאן מפאס 1848 – 1929 נשאל בשנת 1920 מרבי יצחק שקרון שתי שאלות, א. בקשר ליין של שני שותפים ויש חשש שגוי נוגע ביין של ישראל. תשובתו הייתה שהיין כשר. שאלה שנייה על המנהג שהתלמיד חכם יעלה לספר תורה בעשרת הדברות ועכשיו חדשים מקרוב באו ורוצים שפעם יקרא חכם ופעם אחרת יקרא מי שאינו יודע לשאול. באופן שרוצים לעקור החזקה והמנהג. ויהי היום ערערו יחידי הקהל על זה ואמרו שהם רוצים להעלות לספר תורה במקומו איש אחר ואמרו שבתורה אין חזקה ואינה מונעת שום אדם לעלות.

תשובה : אם האיש הלזה אשר רוצה לעלות במקומו גדול ממנו בחכמה וביראה יהיה מה שאמרו הקהל כי חוקי התורה אינם כרצון איש ואיש להחזיק בדבר ההוא ואם הוא שווה אולי משום דרכי שלום. אמנם אם זה אשר רוצה לעלות במקומו פחות ממנו אז לא, שעל כיוצא בזה נאמר מעלין בקרש  ולא מורידין…ואם כן כיון שהוחזק החכם לעלות לעשרת הדברות אז אין מעלין לשאינו יודע לישאל הפחות ממנו.

רבי יוסף משאש 1892 – 1974 ממכנאס כתב על בחור יהודי בגיברלטר שהתאהב בפחה ובא עליה. הוא נאסר, אחר כך עבר לטנג'יר ושר רדף אחרין והרגו. בתרפ"א נשאל רבי יוסף מגיברלטר " מאהוב טהור לב כמה"ר דוד בו נאיים על רבי וידאל הצרפתי ובהיותו בטנג'יר נודע לו שחכם זה נפטר.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר