דניאל-ביטון-בר-אלי-מי-אתה-המעפיל-הצפון


דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

וכוכבים בלב ים נבוכים כגרים ממעוניהם גרושים (ריה"ל 'אהבת ציון', עמ' קפ"א)

פרק שני פעילות 'ציונית' ספורדית במגרב להכרת השפה העברית ותרבותה

חוקרים סקרו בהרחבה את התפתחות התנועה הציונית במדינות המגרב, מרוקו, אלג'יר ותוניס, מסוף המאה ה- 19 ועד להקמת המדינה. הם התמקדו בקשריהם הארגוניים של הקהילות היהודיות עם מדינת ישראל והשפעת תקומתה על הקהילות. הם עסקו בזיהוי התשתית המוסדית של הפעילות הציונית בצפון אפריקה שהתמקדה בארגון אירועים עבור מוסדות היישוב קק"ל וקרן היסוד. ובהתמודדות הקהילות היהודיות עם האידאולוגיה הציונית. במקומן של הקהילות מול לחצים פוליטיים מקומיים והתגברות הלאומיות. כול זאת בכפוף לתנאים שקבע השלטון הצרפתי בכול אחת מארצות המגרב. ממצאי המחקרים הראו שהציונות במגרב לא הייתה ציונות מעשית ברוח הציונות במזרח אירופה אלא ציונות שהסתפקה באיסוף כספים לקרן הקיימת לישראל (הקק"ל) ו'השקל הציוני'. דברים ברוח זו ביטא בראיון אישי גד כהן פעיל מרכזי באגודת 'מגן דוד' בקזבלנקה. לשלטון הצרפתי הייתה עמדה שונה כלפי הפעילות הציונית בארצות המגרב שבחסותו. במרוקו סניף של ההסתדרות הציונית פעל בחסות ארגון האם בצרפת. לפי השליח אפרים פרידמן, "ההסתדרות הציונית אינה רשמית היא נסבלת".  בתוניס ובאלג'יר היו עליות וירידות ברמת הפעילות של התנועה הציונית, אך היא לא הוגבלה בדרך כלל בארצות אלה. הסוכנות היהודית הפעילה מרחוק את נציגיה האירופאים שניהלו את סניף קרן היסוד באלג'יר  ומשרדיה הארץ ישראלים בתוניס,  במרוקו  ובלוב. גם הפדרציות הציוניות במגרב שפעלו בחסות הסוכנות היהודית באמצעות משרדיה הארץ ישראלים עסקו בהרצאות ותעמולה לקידום הציונות וניהלו על ועדות העלייה המקומיות.

שנה לאחר מכן אפרים צור, שליח לצפון אפריקה, העיד שעדיין לא היה גוף מרכזי שאיחד את כל הארגונים בארצות צפון אפריקה ונשמרה החשדנות כלפי מנהיגי הקהילות המקומיות. בצפון אפריקה היו קיימים מוסדות ציוניים שבראשם מונה "איזה יהודי יוצא אירופה לשעבר היה נשיא ההסתדרות הציונית". בעדותו הציג את מטרת הציונות במגרב, "חלומה של התנועה בצפון אפריקה, לקראת זה גם הדרכנו אותה, היה להשיג תדמית של 'החלוץ הפולני'. תנועת נוער מאורגנת, הפועלת עם רוב הנוער המקומי ]…[ להביא אותו לתודעה ציונית חלוצית ועל ידי כך לחנך אותו לעלייה[הדגשה של, ב.ד]. במילים אחרות, התנועה הציונית שהחלה את דרכה במזרח אירופה לא שכחה את שורשיה 'החלוץ – הפולני' 'החלוץ הצעיר' וייבאה לצפון אפריקה את רעיון החלוציות המזרח אירופאי בלי להתחשב – להכיר את 'רוח' המסורת היהודית המקומית שנשאה עיניה לציון ללא המעטה הפוליטי מדיני של – הסוכנות היהודית. למרות שפעילות תנועות הנוער הציוניות בארצות המגרב הייתה מצומצמת, בהשוואה להיקף הפעילות במזרח אירופה, נשען עליה מפעל ההעפלה לפלשתינה א"י.

הפעילות הציונית בארצות המגרב ולוב הייתה בדרגת מיסוד שונה ומפוצלת בין ארגונים וולונטריים ופעילות של יחידים. ביזמה הקהילות היהודיות נוסדו תנועות ציוניות דוגמת 'צעירי ציון', 'יושבת ציון' ו'עטרת ציון' בתוניס, 'בן יהודה' בלוב וקבוצות 'בן יהודה, 'מגן דוד' ו'טרומפלדור' במרוקו – שפעלו בתנאים ובמשאבים שעמדו ברשותם. תנועות אלה שמרו על קשר עם הסוכנות היהודית ודיווחו לה על פעילותם השוטפת. ירון צור ציין שהמפנה באופייה של התנועה הציונית במרוקו חל בשנת 1946 הוא הביא מדבריו של צבי יהודה, "הארגון הציוני במרוקו עובר מגביית השקל והתרמות שאפיינו את הפעילות הציונית במרוקו, לעבר החינוך העברי הציוני, להכשרה ולעלייה".  התגברות פעילותן של התנועות, המועדונים וחברות חובבי השפה העברית לא הובילה בהכרח לעלייה בקנה מידה גדול מהמגרב.

הפעילות הציונית במגרב התמקדה גם בלימוד השפה העברית ותרבותה. את הפעילות הזו זיהו השליחים, בביקוריהם הראשונים, בשנים 1943 ו – 1945 כ"אנדרלמוסיה איומה. הרבה חברות אשר עוסקות ביהדות, ציונות, בעברית ואפילו בהכנה חקלאית, אבל כול זה מפוזר, בלתי מאורגן בלי יד מדריכה". מטרתם הייתה לשלב את הפעילות במסגרת תנועתית פוליטית מרכזית. להערכת השליחים, הפיצול גרם […] "לאיבוד כוחות ויכולת עבודה".  כלומר, ניצול יעיל של משאבים לא היה נחלתה של הפעילות הציונית בצפון אפריקה.

משנת 1940 חדלה לשכת ההסברה של ההסתדרות הציונית לשלוח לצפון אפריקה חומרים הנוגעים לציונות "מאחר ובמרוקו הצרפתית נאסרה הפעולה הציונית לכול ענפיה, ואין לשלוח לשם שום חומר ומכתבים עד להודעה חדשה".  בסקירה שהוגשה לוועד הלאומי בשנת 1944 על הקשר עם ארצות המזרח נמסר ש"כל מאמצנו להתקשר עם היהדות של צפון אפריקה ושל ארצות הכיבוש ]נתקלו, ב.ד[ בקשיים שלא יכולנו להתגבר עליהם לרגל המלחמה".  מנגד, במועד הדוח פעלו כבר שלושה שליחים במגרב. שנתיים לפני כן ציין נ. וילנסקי, מהמחלקה המדינית בסוכנות היהודית שהפעילות הציונית חודשה באפריקה הציונית. הוא הציע למשה שרת לפרוש על כול הפעילות במגרב את חסותה 'האימפריאלית' של הסוכנות היהודית. בתזכיר העלה וילנסקי הצעה לביקור של משלחת בת 3 חברים על בסיס "תכנית פעולה עם כל הארגונים בארץ שיש להם קשרים עם תוניס, אלג'יר ומרוקו".  תזכיר זה הדהד עם רעיון 'החלוץ האחיד' שהעלה לדיון באותה עת אליהו דובקין בברית הארגונים החלוציים. הסוכנות היהודית התמודדה עם פעילות ציונית ספורדית של יחידים ושל ארגונים וולונטריים במגרב שחלקם קיבלו סיוע מצומצם מהמוסדות הציוניים. ארגון 'ברית עברית עולמית' ('ברית'} שימש כתובת לקבלת ספרים וחומרי לימוד בעברית. היו פניות גם למחלקה לנוער בסוכנות היהודית לקבלת ספרים, עיתונים ומילונים. פעילות היחידים והארגונים הוולונטריים עם הסוכנות היהודית ושלוחותיה לא נפסקה, אלא עקב המצב הגיאופוליטי החדש שנוצר אחרי החלטת האו"ם ב'כ"ט בנובמבר' ומלחמת השחרור או לבקשת נציגי הקהילות של טריפולי ובנגאזי. לעומת זאת, במועד קרוב להודעת נציגי טריפולי הגיעה גם פנייה של הפדרציה הציונית באלג'יר לקבלת חומר בצרפתית כי אנגלית אינה שפת המקום והעברית לא נפוצה שם.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

ארגונים ללימוד השפה העברית עברית במרוקו. שלושה מאמרים שפורסמו ב'עם וספר' על התפתחות השפה העברית העידו על היקף לימוד העברית במרוקו ובטנג'יר. פנחס חסין, מורה לעברית מקזבלנקה שלימד בשעורי ערב של החברה להפצת התרבות העברית, 'חובבי השפה', פנה בעברית ל'ברית' וציין שאין בידיהם ספרים ללימוד השפה "אם המכשירים חסרים במה יעבוד האמן?"

להערכתו, המחסור במשאבים לא סייע להפצת השפה והתרבות העברית ואף מנע הקמת מוסדות נוספים בערי מרוקו בהן נהג לבקר. המצב הטריד אותו ובלשונו הציורית ]…[ "כי מעיינות אין בנמצא ומאיפה ישאבו מים זכים לרוות צמאונם?" הוא ביקש "ספרי לימוד ומדע, מילונים בעברית, מילון צרפתית עברית ועיתונים". הוא אפילו בירר על התנאים לקבלת סיוע כספי לקידום מטרות אלה. ]…[ – ש"ימהרו וישלחו ספרים ועיתונים בכול יום כקרבן התמיד!" אלמלח סאלומון כתב ל'ברית עברית עולמית' וקיווה שבקשות תלמידיו ב'מגן דוד' לא ישכחו למרות שהוא פרש מאגודת 'מגן דוד' והקים "עם הרבה בחורים ובחורות את 'ברית החשמונאים' והכשיר שלושה מורים לעברית" ]…[ "ועתה השבח לאל אפילו הבנות יודעת לדבר עברית". הוא ביקש מילון עברי צרפתי עברי וספר תנ"ך. יוסף ועאקנין, מאגודת 'מגן דוד' בקזבלנקה פנה אל הסתדרות הציונית וביקש לקבל ספרי קריאה של י.ל. גורדון, מיכה לבנזון, שירי ביאליק, לוח הארץ לשנת תש"ה ואת השבועונים 'העולם' ו'עתידות'. במכתב נוסף הביע נכונות לשלם תמורתם. למכתב נוספה הערה בכתב יד שיש להפנות את ועאקנין לפדרציה הציונית בקזבלנקא" ]כך במקור, ב.ד[.הערה זו הייתה מהצעדים הראשונים שנקטה הסוכנות היהודית במטרה לרכז את הפניות אליה בנושאים אלה לכתובת אחת בקזבלנקה משרדי הפדרציה הציונית.  חנניה דאהאן, מסאלי, תיאר את מערכת החינוך בעירו כולל נתונים על מספר התלמידים, המורים ושכרם. בבית ספר 'אליאנס' )כי"ח( לימדו שנים עשר מורים 550 בנים ובנות בעשר כיתות. בתלמודי תורה לימדו תשעה מורים 500 בנים בתשע כיתות ובישיבה מורה אחד ל- 12 תלמידים. 283 שמואל אלמאליח שלח דוח מפורט על הוראת העברית הפורמלית בבתי הספר של 'כל ישראל חברים' )'כי"ח'( בקזבלנקה בפרט ועל מערכת החינוך העברי במרוקו בכלל. להערכתו, "נחוץ שהמורים יהיו מוכנים למלא תפקיד זה". המורים היו חסרי הכשרה וניסיון וחלקם הסתפקו בתרגום פרשת השבוע לערבית. הוא הזכיר שבסאפי יש בית ספר שצויד בכל האמצעים, אך לא היה מנהל מתאים שיפקח על לימודי העברית. אלמאליח קבע נחרצות ]…[ ש"שעת האימפרוביזציה כבר חלפה ונחוץ לרכז את לימודי העברית". לצורך זה ביקש ספרים וחומרי לימוד ]…[ "בהם משתמשים בבתי ספר בארץ ישראל", בעלות של מאה לא"י והבטיח שכשיתאפשר יועבר התשלום. דיווחים אלה העידו על ההיבט הפורמלי של לימוד העברית בסטנדרטים גבוהים שהציב אלמאליח ללימוד השפה, קרי, שימוש בחומרים שנלמדו בבתי הספר בארץ ישראל. אך ניכר חסרונו של סמינר להכשרת מורים.

יוסף סבאג ממכנאס, חבר בתנועת 'ברית חלוצים דתיים' )'בח"ד'(, הודה לורפל ]יצחק רפאל[ מהמדור הדתי, על קבלת החומר "שישמש מכשיר חשוב להפצת רעיונותינו". הוא דיווח על 600 חברי 'בח"ד' במכנאס שהשתלמו בלימוד השפה העברית והוסיף שאומברטו שלמה נכון, נציג הסוכנות היהודית, ביקר בבית הספר העברי בעיר. סבאג ציין, ש'ירושלים במרוקו' ]מכנאס, ב.ד[ זקוקה לספרים בעברית ובצרפתית ]…[ "ובפרט על נושאים דתיים". ד"ר קורץ השיב לו שכל בקשותיו ימולאו. סבאג אישר את קבלת הספרים והחומרים שהרוו את ]…[ "צימאוננו הרוחני במקצת".

שמעון זאבאלי ניהל ההתכתבות אינטנסיבית עם מחלקות הסוכנות היהודית ו'ברית עברית עולמית'. לפני שעבר למאזאגן הוא דיווח בפרוטרוט על לימודי השפה העברית בשיעורי ערב לבחורים ובחורות באגודת 'מגן דוד' בקזבלנקה. הוא ציין, ש"האשה לא פחות מהאיש לוקחת רשות הדבור ועומדת על הבמה ומדברת" בבית הכנסת בו התקיים מועדון עברי בכל שבת. זאבאלי שאף לאחד את החברות 'חובבי השפה' ללימוד עברית בערב, 'נעים זמירות' 'אם הבנים' שארגנה עונג שבת – ולימוד עברית, 'שארל נטר' שהתמקדה בפעילות ספורט ו'אליעזר בן יהודה' שקידמה את הפצת השפה והתרבות. כאמור, השליחים 'התאומים' פרידמן וכהן ששהו במרוקו בתקופה זו, טענו שהם הצליחו בכך כבר בשליחותם הראשונה. אך לפי זאבאלי, הפדרציה הציונית בקזבלנקה לא נקטה כול פעולה כדי לאחד אגודות אלה. הוא הטיח בה ביקורת ]…[ "יש לנו נוער נלהב ואין לנו בעלי השפעה – והמשפיעים הם ציונים כשיש להם פנאי". זאבאלי ביקש, שיזכרו אותו וישלחו לו ספרים לקריאה ואת עיתון 'הארץ'. הוא אישר קבלת גיליונות העיתון 'העולם' בצרפתית וציין בתשובתו שהתכוון לארגן בביתו במאזאגן ספרייה בסכום 50 לא"י לרכישת הספרים. המעבר למאזאגן היה תוצאה של יחסיו עם הנהלת מועדון 'שארל נטר'. מאזאגאן קהילה שהייתה לדבריו קהילה יהודית קטנה ]…[ "שביקה מכל התנועות" כלומר, לא היו בה חברות או אגודות ללימוד עברית, למעט לימודי קודש, שירה ופיוט. הוא הקים בה תנועה ללימוד עברית כדי לקיים מנהג 'עונג שבת'. זאבאלי היה מתוסכל מתשובותיה של הסוכנות היהודית ]…[ "אין אנו יכולים לקיים קשרים עם יחידים, אלא רק עם גופים ציוניים ז.א. ]זאת אומרת, ב.ד[ בראש וראשונה הפדרציות של הארצות השונות". על מכתבו השלישי, מיום 1.5.44 , נענה ]…[ ש"אין אנו יכולים לספק באופן פרטי את דרישותיו של כל יחיד" והופנה לראשי הפדרציה היהודית בקזבלנקה שמואל דוד לוי ופול קלמרו. תגובתו הייתה חריפה וגדושה בנאצות כנגד ראשי הפדרציה הציונית. כשזאבאלי הבין שלא יעלה בידו לשנות את החלטת הסוכנות היהודית, הוא פנה ל'ברית עברית עולמית' וביקש לשלוח אליו קתלוג ]קטלוג, ב.ד[ ספרים ישנים וחדשים להפצה לכול דורש. אך ניסיונו לתמרן בין גופים שונים של הממסד הציוני לא צלח.

הסוכנות היהודית העדיפהלפעול מול ארגונים שבחסותה ולא מול יחידים. ואכן, דניאל לוי, ממועדון 'שארל נטר' פנה ל'ברית עברית עולמית', כשבוע לאחר שזאבאלי קיבל את תשובת הסוכנות היהודית, וציין שהחומר שהתקבל מ'ברית' סייע לארגן את האירוע בתשעה באב במועדון. פרט חשוב הוזכר במכתבו והוא שמועדון 'שארל נטר' החליט לרכז את הפניות ממרוקו ולהעבירן במרוכז ל'ברית'. בכך התייצב המועדון לימין הסוכנות היהודית. שבועיים לאחר מכתבו הראשון שלח לוי מכתב נוסף בו הודה ל'ברית' על החלטתה לקדם את התרבות היהודית בגולה ותיאר את הפעילות במועדון 'שארל נטר'  שהסתייעה בגרשון אדומי, חבר קיבוץ עין גב, וביקש להמשיך לשלוח חומרי לימוד למועדון את החשבון על הספרים שהתקבלו. בכך למעשה ניתק לוי את קשריו של זאבאלי עם ה'ברית'.

קלוד מראלי מקבוצת 'ביאליק' מסניף הצופים בפאס, ביקש ממערכת 'רביבים' ספרי שירה ותמונה של ביאליק עבור חברי הקבוצה. בקשה סמלית ורלוונטית ללימוד השפה העברית. אברהם ימין לכריץ, מתנועת 'בני עקיבא' במכנאס, פנה אף הוא למערכת 'רביבים' וביקש לשלוח מספר עותקים של 'הצופה לילדים' כדי "להשליט שלום בין חברינו הצעירים המתאבקים כמעט לקחתו", וציין של 'בני עקיבא' קשר מיוחד עם ]…[ "המזרחים בבח"ד". ההתכתבות עם 'בח"ד' מכנאס נמשכה גם במהלך מלחמת העצמאות וי. הלוי לוין, מהמדור הדתי, עדכן את לכריץ במתרחש בארץ ובתנועה הקיבוצית הדתית. עם זאת, הלוי התלונן שחומרים שנשלחו למרוקו לא הגיעו ליעדם ואף הוחזרו לארץ, ודרש לקבל ]…[ "לא רק אישור על קבלת החומר, אלא גם דין וחשבון מלא על הפעולות השוטפות הנעשות לפחות אחת לחודש".  מעניין מדוע לכריץ ציין ש'לבני עקיבא' יש קשר מיוחד עם ה'מזרחיים' ב'בח"ד'. סתם ולא פירש.

מואיז סבאג וחבריו, שייסדו ה'חברה' להפצת השפה והספרות העברית בעיר סאפי, כתבו ל'ברית' וביקשו לשלוח ספרי מדע, מילונים כדי "ללחום בהתבוללות ולשמור על הגחלת שלא תכבה". גם 'החברה' הייתה מוכנה לשלם עבור הספרים אם תימצא דרך להעברת התשלום. משה אדרי, יו"ר ועד התנועה הציונית בטנג'יר, הודה על קבלת דברי דפוס מ'הקיבוץ המאוחד' ונימק את הפעילות המצומצמת בעירו בכך ש"התנועה צעירה ורכה ועבודתנו קשה מפני טעמים וסיבות מדיניות מובנים". פנייתו באה ערב סיום מלחמת העולם השנייה.

שלמה דאדון, מזכיר 'קבוצת בן יהודה' בקזבלנקה שפעלה במסגרת אגודת 'מגן דוד', ]אגודה שפעלה בחסות מועדון 'שארל נטר' בקזבלנקה, ב.ד[ דיווח ל'קיבוץ המאוחד' שקיבל את הסכמת האגודה לנהל שיעורי ערב וללמד עברית לתלמידות ותלמידים כאחד ואישר קבלת דברי הדפוס מ'הקיבוץ המאוחד'. אגודת 'מגן דוד' הפעילה בקזבלנקה בית ספר בו למדו עברית לצד צרפתית כשפה שנייה.

פנייה ל'ברית עברית עולמית' מטעם 'חובבי השפה', החברה להפצת השפה והתרבות העברית, שנוסדה בחודש אייר תש"ד בכאזא ]כך במקור, ב.ד[, הגדירה את מטרת לימוד השפה העברית במלאח – לתקן ולהשלים את החסר בלימוד עברית לדור הצעיר. "הנוער העברי התועה ונודד בחוצות חפצה החברה הזאת להביא לחיקה ולחממו בתרבות העברית ]…[ דור הולך בלא שפה ודור בא ועושה מה שעשו אלה שקדמוהו". החברה ביקשה לשלוח ספרים, חוברות, עיתונים, מילונים למתחילים ולמתקדמים והייתה מוכנה לשלם עבור חומרים אלה. הכמיהה לעברית ביטאה את ה'עשייה' הציונית במרוקו במונחים של לימוד עברית ולא של הגשמה. פעילות עונג שבת בערים שונות במרוקו מהדהדת עם פעילות 'שבת תרבות' שביאליק ייסד בתל אביב.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

ארגונים ללימוד השפה העברית בתוניס. מזכירות תנועת הצופים קיבלה כמות גדולה של ספרי היסטוריה ציונית, שירי ביאליק, וביקשה גם את ספריהם של גורדון והרב פישמן בצרפתית ומפה של פלסטין. חבר בתנועת 'יושבת ציון' בעיר בג'ה, פנה גם הוא לקבל ספרים בהיסטוריה ציונית וארץ ישראל. בראיון עם מרדכי כהן, מתנועת 'תורה ועבודה' ש"הבסיס לפעילות התנועה היה קבוצת 'דורשי גאולה ישראל')'דג"ל'  שצמחה עם תנועת הנוער של בני עקיבא". כהן אישר קבלת ספרים רבים שחלקם היו בעברית, אנגלית וערבית. עם זאת, ציין שהפדרציה הציונית בתוניס ]…[ "לא מצאה עד היום מעון אשר בו יתאסף כל הנוער ותתקיים ספרייה בשמה". הכותב היה בדעה שהקמת ספרייה מרכזית תהיה מקור משיכה לנוער. הוא ביקש שהסוכנות היהודית תמשיך לשלוח ספרים כדי להפיצם ברחבי תוניס. הוא זיהה גם את המחסור במורים ומדריכים לעברית בתוניס כבעיה המרכזית בכל הקשור ללימוד השפה העברית.

ארגונים ללימוד השפה העברית באלג'יר. חברי תנועת 'צעירי ציון' מההכשרה בריווט, אלג'יר, ביקשו מ'הקיבוץ המאוחד' לשלוח חומרי חינוך ועיתונים שיצאו לאור על ידי הסתדרות העובדים כדי להכין צעירים לחיי הקיבוץ. התנועה אישרה למזכירות 'הקיבוץ המאוחד' את קבלת הספרים בעברית. התכתבויות מהמגרב ביטאו ניסיונות של ארגונים וולונטריים ושל יחידים ממרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב לשמר את הקשר עם היישוב כדי לקדם את לימוד השפה העברית ותרבותה בארצותיהם. ההתכתבויות נמשכו מספר שנים ולנמענים נאמר שהתשלום עבור הספרים יבוצע כאשר תוסדר ההעברה הכספית. הנכונות לשלם עבור חומרי הלימוד לא הרתיעה את הפונים שביקשו להתבשם באורה של העברית. ריבוי הפניות התקבל בהסתייגות מנהלי המחלקות בסוכנות היהודית והתנועות הפוליטיות בפלשתינה א"י והצורך בריכוז הפניות ניכר בתשובות גופים אלה. ניתן להניח, שהמגמה – הייתה לא לאבד שליטה במרחב העצום של המגרב. אספקת חומרי הסברה על הציונית וחומרים ללימוד עברית היו בין מטרותיה של התנועה הציונית. אלא שהיקף הבקשות הספורדיות של יחידים ושל ארגונים וולונטריים עמדו בדרכה של הסוכנות היהודית. שפת המכתבים הייתה מליצית ובעיני הקורא הייתה עשויה להישמע כחנופה. הייתה זו שפת המקרא ושפת חז"ל העברית היחידה המדוברת – בקהילות המגרב. מפליא שהפעילים הכירו שמות של ספרים בציונות ועורכי מילונים בעברית צרפתית- – עברית בעוד שהיו בין פקידי הסוכנות שהתקשו בקריאת כתב רש"י.

מאבקה של הסוכנות היהודית להשליט את חסותה על פעילות ספורדית של יחידים וארגונים וולונטריים במגרב היה ניסיון לרכז את הפעילות הציונית במסגרת אחת. הדרישה לרכז את הפעילות הציונית במרוקו עלתה, כאמור, בשיחה של חיים ברלס עם יוסף לוי בקונגרס הציוני בלונדון. יעידו על כך הגופים הוולונטריים שניסו לשמר את עצמאות הקהילות היהודיות בערים הגדולות במרוקו ולא נתמכו על ידי הסוכנות היהודית שניסתה להרחיב את שליטתה על פעילות זו במגרב. ניתן לשער, שהגיבוי שאגודת 'שארל נטר' בקזבלנקה קיבלה מהסוכנות היהודית ו'ברית עברית עולמית' הייתה טקטיקה שהסוכנות היהודית נקטה כדי לא לבזר את קשריה וכוחה ברחבי מרוקו ונועדה לחזק את שליטתה על הארגונים הוולונטריים שפעלו שם.

חנה אברהמי, חברת הגרעין הצפון אפריקאי לבית אורן, ציינה שהשליחים הארץ ישראליים בשליחותם הראשונה והשנייה לא פעלו בחלל ריק. פעילותם הייתה אמנם בהיקף מצומצם, אך סיפקה תשתית לפיתוח תנועת 'החלוץ ההסתדרותי האחיד' שמטרתה הייתה ]…[ "חיסול הגולה בצפון אפריקה".  נוספה לה הפעילות החינוכית של השליחים ומודל ההכשרה החלוצית, סמי חקלאית, – הצפון אפריקאי. הקהילה היהודית בארצות אלה תמכה בפעילות הציונית הזו והעמידה לה משאבים שסייעו להכין את הרקע לעלייה במהלך מלחמת העולם השנייה ולטובת מפעל ההעפלה מארצות המגרב אחרי המלחמה.

מדיניות העלייה כלפי יהדות המגרב המשיכה להעדיף פליטים יהודים מאירופה ופליטים יהודים אירופאים ששהו במגרב על פני יהודים ממרוקו, אלג'יר, תוניס ולוב. ולמרות זאת הצליחו השליחים לשכנע את המוסד לעלייה ב' לספק שלוש ספינות כדי להעלות יהודים מצפון אפריקה.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

הפסקת ההעפלה הישירה מחופי אלג'יר. מגוון המסלולים נועד, כנראה, להסוות את פעילות העפלה הבלתי לגאלית ו'הבריחה' מארצות המגרב. מפעל ההעפלה בהתרכז באלג'יר שהייתה המדינה הנוחה ביותר לבצע משימות ציוניות תחת עינם הסגורה למחצה של השלטונות הצרפתיים. עם זאת, לריבוי המסלולים היו סיבות נוספות. כחודש אחרי הפלגת הספינה 'שיבת ציון' מחוף אלג'יר התברר שעם מעצרן של 'גשר הזיו' ו'שיבת ציון' נחקרו המעפילים בידי הבריטים בנמל חיפה לפני גירושם לקפריסין.

בעקבות החקירה נשלח קצין בולשת בריטי לתוניס כדי "להשלים את חקירת דרכי העפלה מצפון אפריקה".  בשלב זה התהדק הלחץ הבריטי על שלטונות צרפת להפסיק את ההעפלה מהמגרב. ניתן להניח, שכשנודע דבר החקירה למטה המוסד לעלייה ב' בפריז הוחלט להפסיק את ההעפלה מצפון אפריקה. פרידמן קיבל הודעה מוניה פומרנץ ]זאב הדרי[ ממטה המוסד לעלייה ב' בפריז על הפסקת ההעפלה מצפון אפריקה. פרידמן נזעק וראה בהחלטה זו "שגיאה היסטורית שאת תוצאותיה אין לראות מראש" והפעיל את תנועתו, 'הקיבוץ המאוחד' בארץ ישראל, כדי לשנות את רוע הגזירה כי ]…[ "אי אפשר לעצור את השיטפון". הוא נענה על ידי משה קליגר ממזכירות 'הקיבוץ המאוחד' ]…[ "שקריאתו לבחון את ההחלטה להפסיק את ההעפלה מצפון אפריקה הועברה לכל האנשים שיש להם השפעה בענייני העלייה והתזוזה".  למרות ההתנגדות 'הקיבוץ המאוחד' ההחלטה נשארה בעינה. פעילות ההעפלה נמשכה באופן בלתי פורמלי ולא ממוסד לפחות עד להקמת המדינה וזו הייתה 'הבריחה' הצפון אפריקאית.

 

ההחלטה על הפסקת ההעפלה מצפון אפריקה במונחים של עלות תועלת פוליטיים. המאבק – בהחלטה על הפסקת ההעפלה מצפון אפריקה העמיד בפני המוסד לעלייה ב' ברירה: האם ראוי להמשיך לקבל אפילו באופן לא גלוי את תמיכת הממשלה הצרפתית שהתבטאה באי הערמת קשיים על פעילותו באלג'יר ובנמלי צרפת ולאפשר את המשך ההעפלה של שארית הפליטה מרחבי אירופה ויהודים מצפון אפריקה שכבר הגיעו למחנות המעבר במרסיי ובכך לסייע בבניית תשתית אנושית עבור המדינה שבדרך בארץ ישראל. או, האם להמשיך להעלות מעפילים מוגרבים ישירות מהמגרב ובגין זאת אולי לפגוע בהעפלה מצרפת ולהפסיד את תמיכת הממשל הצרפתי שהיה מודע להתעוררות הלאומיות ערבית שעוברים על ארצות המגרב תחת חסותו ועמדתם נגד תכנית החלוקה שאושרה במהלך הפלגת ספינת 'הפורצים' שהצליחה לפרוץ את המצור הבריטי.

 

עם הפסקת ההעפלה הרשמית הופסקה גם הזרמת המשאבים למפעל ההעפלה מהמגרב. במחנות באלג'יר נשארו כ- 2,200 מעפילים פוטנציאלים. שלושה חודשים אחרי העפלת ספינת 'הפורצים' שלח פרידמן דיווח כספי לפריז על העלות הצפויה בגין החזרת חלק מבין 2,200 היהודים שהמתינו להעפלה במחנות העלייה באלג'יר לארצות מוצאם על פי דרישת השלטונות הצרפתיים באלג'יר. עלות מבצע כזה תומחרה על ידי פרידמן בכמיליון פרנקים צרפתיים. הוא ציין, שהקהילה היהודית באלג'יר תממן חצי מהסכום, אך לא ציין מי יממן את היתרה. לא ידוע אם התקיים דיון כזה בין המטה המוסד לעלייה ב' והסוכנות היהודית על המשך ההעפלה מהמגרב.

 

הדיווח הכספי של פרידמן נועד, כנראה, להציג בפני המוסד לעלייה ב', הסוכנות היהודית ו'הקיבוץ המאוחד' את העלויות הגבוהות הכרוכות בטיפול במעפילים שנשארו במחנות באלג'יר ואולי כתוצאה מכך הם יתרצו לבטל את ההחלטה. הסבר אפשרי נוסף הוא, שעלות רכישת ספינות להעלאת מאות הממתינים באלג'יר עשויה הייתה להיות קטנה מעלות החזרתם לארצות מוצאם. פרידמן לא סיים לכתוב את ספרו המתוכנן על פעילותו בצפון אפריקה והשערות אלה תשארנה עומדות ותלויות ללא מענה. בדיווח אחר פרידמן הוסיף, שכ- 200 מבין המעפילים שהמתינו באלג'יר הועברו לצרפת באישור הממשל באלג'יר "על אפם וחמתם של חברינו בפאריס" שהתנגדו לצעד זה. ו – 50 יהודים מטריפולי הוברחו מתוניס למרסיי.

השליחים והפעילים פעלו ללא ליאות לתחזק את מפעל ההעפלה מצפון אפריקה. פרידמן וחבריו השליחים היו אמנם נציגי הסוכנות היהודית, אבל גם נציגי 'הקיבוץ המאוחד' שפעלו לפי הוראות המוסד לעלייה ב'. לאורך דרכם בצפון אפריקה הוערמו בפניהם קשיים אישיים – – אי תשלום — משכורתם במשך כמה חודשים ומוסדיים – – הקצאת כספיים למימון הפעילות בצפון אפריקה והתנאי — שהעמיד המוסד לעלייה ב' בפניהם לגייס מינימום 650 מעפילים כדי לקבל ספינה להעפלה מצפון אפריקה. יתכן שתנאי זה גרם ללחץ על השליחים והפעילים לא להקפיד בבחירת המעפילים והתוצאה הייתה של עלייה מעורבת של צעירים מתנועות נוער ושל משפחות מצפון אפריקה.

'הבריחה' והאתוס הציוני. תנועת 'הבריחה' מצפון אפריקה החליפה את מפעל ההעפלה הרשמי. היקף 'הבריחה' מצפון אפריקה לא היה בממדי 'הבריחה' של יהודי אירופה, לאחר מלחמת העולם השנייה,צ שהסתייעה בחיילי הבריגדה היהודית ובתקציבים וכוח אדם של הסוכנות היהודית. בשיחה של נדיה כהן עם יצחק טבנקין במלונו במינכן, לאחר הופעתה בוועידה העולמית של תנועת 'דרור' )מאי 1947 ,) היא שאלה אותו מדוע אין מספיק שליחים לצפון אפריקה ? הוא כעס עליה והחליט לקחת אותה לסיור במחנות העקורים כדי שתיווכח במו עיניה מהו סדר העדיפויות של התנועה הציונית. אבל למרות השליחים הרבים ועובדי הסיוע הארץ ישראלים הרבים שפעלו במחנות העקורים הייתה, כנראה, סיבה לביקורו של דוד בן גוריון במחנות אולי כדי למנוע הגירת העקורים ל'גולדן מדינע' אמריקה ולא – – לפלשתינה א"י. פעילות שנוהלה בהצלחה על ידי הג'וינט והיא"ס, ארגוני סיוע יהודים אמריקאים, – שהתמודדו מול הסוכנות היהודית על אותו משאב העם היהודי.

 

אפשר לשער שאלמלא הופסקה ההעפלה הישירה מצפון אפריקה פוטנציאל ההעפלה היה עשוי להיות גדול יותר ממספר המעפילים שאותר במאגר. אילו הייתה אוזנה של הסוכנות היהודית כרויה וקשובה למידע שהגיע מהמגרב. ה'תשתית הציונית' בצפון אפריקה הלא ממוסדת של יחידים ואגודות וולונטריות ופעילות תנועות הנוער הציוניות בשנים 1948 1945 הגיעה לבשלות שאיפשרה לשליחים להעביר ליהודי המגרב את מסר חשיבות העלייה ארצה. לפי אברהמי, מהגרעין הצפון אפריקאי בקיבוץ בית אורן, פוטנציאל ההעפלה מהמגרב היה כדלקמן: ב"תוניס יש כ- 800 חברים בוגרים בתנועת 'צעירי ציון' וקרוב ל- 2,000 חברי תנועות 'שארל נטר' ו'בן יהודה' בקזבלנקה". 337 המוסד לעלייה ב' לא התייחס לנתונים אלה ולא תרגם אותם לשפת המעשה, כיוון שההעפלה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה נועדה להצלת שארית הפליטה. תעיד על כך דרישת המוסד לעלייה ב' להעלות מינימום 650 מעפילים מצפון אפריקה. תנאי שלא הועמד בדרכה של העפלת שארית הפליטה.

 

מזכר של המוסד לעלייה ב' שנשלח מ'חברים' מצפון אפריקה ]אטלס[, לפני הקמת המדינה, הזהיר ש"מהומות אנטי צרפתיות ואנטי יהודיות עומדות לפרוץ בכול צפון אפריקה הצרפתית ובייחוד באלג'יריה". במזכר נאמר ]…[ "שאלפי מהגרים מוכנים לעלות מיד להגנה ולעבודה. יש צורך בהחשת קצב העלייה, בחיזוק ההגנה ובתקציב לפעולות פרבנטיות" ]מניעה, ב.ד[.שתי נקודות ראויות לציון. האחת, המזכר 'דיבר' במונחים של 'הגירה' ולא 'עלייה' של אלפי מהגרים. והשנייה, 'הבריחה' מצפון אפריקה נמצאת בעיצומה. הסוכנות היהודית והמוסד לעלייה ב' לא נקטו בפעולות להחשת העלייה מצפון אפריקה בעקבות מידע זה. כיוון שהמוסדות היו טרודים בהקמת המדינה ובעיצומה של מלחמת השחרור המאמץ היה מעבר לכוחותיה. החשש להגירת מוגרבים למקום אחר מאשר לפלשתינה א"י לא – היה מציאותי לאור תפיסתם של יהודי צפון אפריקה – – לשוב לציון. גם אם המזכר הדהד עם חרדות — מנהיגי הציונות עקב ניסיונם המצטבר מפרעות ופוגרומים באירופה שגרמו להגירת יהודים למערב ולא לפלשתינה א"י לא ננקטו כול פעולות על ידי הממסד. גישה זו עמדה בסתירה לתפיסתה של הסוכנות – היהודית בדבר הצלת יהודים כפי שביטא זאת בן גוריון אחרי 'הפרהוד' בעיראק.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

על ה'אקסודוס' היו לפי האומדן בין 70 ל- 300 מעפילים מוגרבים. במאגר נמצאו 17 מוגרבים ברשימה שמית שהופיעה ב'מגילת 'אקסודוס' שהנציחה את מעפילי אחת מספינות הגירוש לאירופה . הכללתם של מעפילי 'אקסודוס' במאגר למרות שהם לא גורשו לקפריסין נבעה מפני שהספינה הייתה דגל למאבק בבריטים והעפילו בה מעפילים צפון אפריקאים. נח קליגר שפיקד על אחת מאוניות ההעברה לגרמניה וסגנו היה שלמה טובול, מתוניס, ציין שעל ספינתו היו "כ- 200 יהודים יוצאי צפון אפריקה, בעיקר אלג'יראים שהצטרפו במרסיי".  מרדכי נאור לא הזכיר בספרו הראשון על עלייה ב' שהיו ב'אקסודוס' צפון אפריקאים. אך לאחרונה תיקן זאת. להערכתו 300 מעפילים מצפון אפריקה הצטרפו ל'אקסודוס' במרסיי. ילדי תנועת 'דרור' סיפרו שבספינה הייתה "קבוצת נוסעים מאפריקה הרחוקה" שלא ידעו אם הם יהודים. יוסי הראל מפקד ה'אקסודוס' הזכיר, שהפליטים הגיעו –לספינה ממחנה העולים 'גרנד אראנס' ליד מרסיי "וביניהם כמה עולים מאלג'יריה".  משפחת גז מתוניס סיפרה על התמודדותה עם תלאות המסע ב'אקסודוס'. כותבים נוספים שלא ציינו נתונים כמותיים היו: ברכה חבס, הסופרת של עלייה ב', בספרה 'הספינה שניצחה – – 'אקסודוס', היא לא הזכירה שהיו עליה מעפילים מצפון אפריקה. מנקודת מבטו של ז'ק דרוז'י על פרשת 'אקסודוס' היו על הספינה יהודים כמעט מכול קצוות תבל מסין ועד צפון אפריקה. –ראובן אהרני טען, שהפליגו בה חברי תנועת נוער ממזרח אירופה ומצפון אפריקה. וניה פומרנץ ) זאב הדרי(,  ממטה המוסד לעלייה ב' בצרפת, כתב לכבוד 'יום קיבוץ גלויות', שבספינה היו מעפילים צפון אפריקאים. יהודה דומיניץ, שהיה ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בשנות ה- 80 של המאה שעברה, הזכיר בכנס על ההעפלה מצפון אפריקה שיהודים הגיעו משם והשתלבו בספינות כמו 'יציאת אירופה אקסודוס'. – אביבה חלמיש ב'סיפור האמיתי' על האקסודוס לא ציינה שהיו בספינה מעפילים מוגרבים.

סיפור התלאות והנדודים של מעפילי ה'אקסודוס' לא הסתיים גם לאחר העברתם בספינות הגירוש לאירופה. בדיווח ל'ארנון' [יוסף ברפלד] ממטה ההגנה בתל אביב, נמסר שבתחילת אפריל 1948 הגיעו לצרפת 1,480 ממעפילי 'אקסודוס' ו- 600 מהם עלו ארצה. עד סוף אפריל היו צפויים לעלות 2,680 ממעפילי 'אקסודוס' ובחודש מאי שאר המעפילים היו אמורים לעלות ארצה. בדיווח טלגרפי אחר נאמר שעד מאי 1948 יש "להפסיק את עליית אנשי 'אקסודוס' ולבכר על פניהם צעירים מאומנים ואחרים למאמץ המלחמתי". למברק התלווה איום שהמימון לעלייה ב' יופסק אם הוא לא ישרת את המאמץ המלחמתי [מלחמת השחרור, ב.ד].כנראה, באותה עת סדר העדיפות שנקבע על ידי האחראים לעלייה ב' לא היה נתון למצוקת המעפילים אלא להקמת המדינה. לעומת זאת מעפילי קפריסין לא היו אדישים למצוקת מעפילי 'יציאת אירופה אקסודוס' והציעו לוותר על מכסה חודשית – כמחווה של סולידריות. ניתן לשער, שמעפילים ששהו במהלך המלחמה במחנות השמדה וכפייה עמדו בפני דילמה מוסרית לא פשוטה – – לוותר על זכותם לעלות ארצה.

בדיווח על הספינה 'בן הכט' של התנועה הרוויזיוניסטית נמסר שהיו בה 70 30 מעפילים מצפון אפריקה ובראשם הרב פרג'ון. אפרים פרידמן, השליח לצפון אפריקה, דיווח, בפברואר 1947 , למטה המוסד לעלייה ב' בפריז ש- 70 מעפילים יהודים תוניסאים – – 'פורשים' רוויזיוניסטים, מתכוונים לעלות – דרך צרפת. הוא התכוון, כנראה, לספינה 'בן הכט'. במאגר נמצאו 56 מעפילים מוגרבים.

בספינה 'המעפיל האלמוני' היו בין 17 ל- 30 צפון אפריקאים. יוסף דרור ממלווי הספינה סיפר, יצאנו לדרך כשעל סיפוננו 850 מעפילים יוצאי פולניה, רומניה ועוד ארצות מזרח אירופה וקבוצה קטנה מצפון אפריקה".  בראיון אישי עם מעפיל מספינה זו הוא אמר שהיו אתו כעשרים חברים ממרוקו ותוניס שעברו הכשרה ב'קמפ דה פיז'ול' בדרום צרפת. ראובן אהרני טען שעל הספינה היו בני נוער בית"ר ודתיים ממרוקו. במאגר נמצאו 66 שמות של מעפילים מוגרבים ב'המעפיל האלמוני'.

בראיון אישי עם מעפיל מ'לנגב' הוא ציין שהעפילו אתו חמישה חברים ממרוקו שעברו הכשרה ב'קומפ דה פיזו'ל'. לפי נחום בוגנר ב'לנגב' היו שבעה מעפילים מצפון אפריקה. לעומתו, מנחם אורן הזכיר שהיו בספינה מספר צפון אפריקאים. במאגר נמצאו 63 מעפילים מוגרבים ב'לנגב'. לגבי 'משמר העמק' דווח על מעפילים טריפוליטאים [מלוב, ב.ד] שנבחרו לשמור על הסדר בספינה, אבל, בחירתם "הוכחה כאבסורדית מאחר והם דיברו ערבית ואיטלקית והיו צעירים ועדינים מאוד ואילו המעפילים [האחרים ב.ד] דיברו אידיש ושפות סלביות, היו מחוספסים 'בוגרי' השואה ומחנות המוות".  אין אומדן של מעפילים מוגרבים בספינה. במאגר רשומים 15 מעפילים לובים.

בן ציון יעקב מלווה הספינה 'לקוממיות' דיווח שהעפילו בה גם צפון אפריקאים. ראובן אהרני הזכיר שבהפלגתה השנייה של 'לקוממיות' ( 8.2.48 ) היו 180 צפון אפריקאים  ובמאגר נמצאו  160 מעפילים מוגרבים. יוסקה אלמוג, מפקד ה'נחשון', סיפר שבספינה היו 275 מעפילים צפון אפריקאים כמחצית מכלל המעפילים בספינה. במאגר השמות של ה'נחשון/קסטל' נמצאו 45 מוגרבים מתוכם מעפילים מהעיר ספרו שבמרוקו.

לגבי הספינות האחרות מחופי צרפת ניתן לטעון בהכללה שגם האומדנים שלהם לא היו מדויקים. הדרך בה הוצגו הנתונים על ידי החוקרים מחזקת את הטענה שהמידע על המעפילים לקה בחסר. בפרק המבוא המתודולוגיה של המחקר הוסברו הסיבות לרישום הלא מדויק של המעפילים והעולים כאחד.

מיכל ליס טענה שנתוני העלייה מצפון אפריקה בשנות המנדט היו חסרים מאחר והרישום בין מחלקת העלייה לבין הרשויות לא תואם כראוי. עוד טענה, ש"שיטות רישום שונות ואף אי רישום מדויק הקשו על אפיון דמוגרפי של המיעוט [המוגרבי, ב.ד] שעלה בין השנים 1948 1919 לפלשתינה". לשיטתה בתקופה זו עלו רק 1,000 עולים ממרוקו, תוניס ואלג'יר. להערכתה, הדבר נבע גם מכך ]…[ "שלא היה מגע בין התנועה הציונית המאורגנת לצפון אפריקה".  הנתונים שהובאו לעיל מוכיחים שהערכתה הייתה נמוכה מאד ולא עלתה בקנה אחד אפילו עם האומדן הרשמי של המוסד לעלייה ב'.

משהובהרה מדיניות העלייה של הסוכנות היהודית כלפי יהודי המגרב ומשהוצגו הנתונים על הספינות בהן הפליגו אפשר לשרטט את דיוקנם של מעפילי המגרב כפי שעולה ממאגר השמות.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

פרק רביעי דיוקנם של מעפילי צפון אפריקה ולוב

הפרק ישרטט את דיוקנם של מעפילי צפון אפריקה לפלשתינה א"י בתקופה – 5/1948 1/1947 ועד לשחרורם בפברואר 1949 מקפריסין. על בסיס מאגר הנתונים שנבנה חולקו מעפילי צפון אפריקה לקבוצות. לאורך הצגת נתונים תתבצע השוואה מול אוכלוסיית המעפילים הכללית.

א 934 .מעפילים הפליגו בשלוש הספינות ישירות מחופי אלג'יר: 'יהודה הלוי', 'שיבת ציון' ו'הפורצים'.

ב 829. מעפילים צפון אפריקאים שהפליגו ב- 24 ספינות מנמלי איטליה וצרפת וב- 5 ספינות מנמלי

יוון, יוגוסלביה, שוודיה ובולגריה.

ג. 699 מעפילים צפון אפריקאים שלא צוינו לגביהם שם ספינה וארץ מוצא.

ד 63. צפון אפריקאים שעלו בעלייה ד', גיוס חוץ לארץ, מתנדבי חוץ לארץ וחללי צה"ל,

במהלך תקופה זו העפילו לפלשתינה א"י – 2,525 צפון אפריקאים. כולל מעפילי 'הפורצים') גרף 1 .)

גרף 1 . התפלגות מעפילי צפון אפריקה לפי רישומם במאגר:

934-1  צפון אפריקאים מחוף אלג'יר

 2- 829 צפון אפריקאים מנמלי אירופה

3 – 396 צפון אפריקאים ללא ציון שם ספינה

303- צפון אפריקאים ללא ציון ארץ מוצא ושם ספינה

63 – עליה ד'/ חללי צה"ל

מקור: נספח 5 מאגר השמות של מעפילים צפון אפריקאים

במקביל זוהו גם שתי קבוצות של פליטים יהודים אירופאים שהעפילו מצפון אפריקה ומנמלי אירופה.

ה. 39 פליטים אירופאים מצפון אפריקה שהעפילו בספינות מחוף אלג'יר.

ו 61 .פליטים אירופאים שהעפילו מנמלי אירופה והגדירו את מוצאם מאחת מארצות מגרב.

כאמור, הנתון הרשמי של מעפילי צפון אפריקה הוא 1,200 ( 2% ) מתוך 115,000 מעפילים שהעפילו מסיום מלחמת העולם השנייה . לעומת הנתון במאגר המהווה  (4%) מבין כלל המעפילים. בתקופה שהמחקר עוסק בה מספר המעפילים שגורשו לקפריסין היה 45,617 . 400 לפי המאגר, 2,525 מעפילים מוגרבים היוו 5.5% מכלל המעפילים. מקור נוסף ציין שמספר המעפילים מצפון אפריקה היה 1,400   ולפי דיווח של יעקב קראוס, שליח לצפון אפריקה, החל מאביב 1947 ועד 15.4.1948 העפילו 1,500 מוגרבים שהיוו כ- 3% מכלל המעפילים. ההעפלה מצפון אפריקה 'בטלה בשישים' מכלל המעפילים בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. עם זאת, אחוז המעפילים המוגרבים לפי ספינות שהעפילו מנמלי אירופה נע בין 0.05% ל – 25% . 'אקסודוס' (0.05%),'נחשון/קסטל' (8.2%),'לנגב (9.7%), 'כ"ט בנובמבר'  (10.4%),'לקוממיות'  (22.9%)  ו'יחיעם' ) 24.9%) נספח 4 (. דרך נוספת למדידת היקף ההעפלה מצפון אפריקה – – לבחון אותה לפי זמני הגירוש לקפריסין. מתחילת הגירושים, אוגוסט — 1946 , רק תשעה מעפילים מוגרבים גורשו לקפריסין. לאורך שנת 1947 היוו המעפילים המוגרבים 8.2% מכלל המעפילים אם לא מביאים בחשבון את מעפילי ספינות 'פאן יורק' ו'פאן קרשנט'. הכללת האחרונים מורידה את היקף ההעפלה מצפון אפריקה ל- 3% מכלל המעפילים בשנה זו. בין 5/1948 1/1948 מעפילי צפון אפריקה היו 8.7% מכלל המעפילים עד הקמת המדינה.

בנוסף, זוהו שתי קבוצות מעפילים נוספות. אלה היו פליטים יהודים אירופאים שהגיעו לצפון אפריקה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. הקבוצה הראשונה העפילה בשתי הספינות שהפליגו ישירות מחופי אלג'יר. והשנייה שהעפילה מנמלי אירופה הגדירה את מוצאה מצפון אפריקה. הם רוכזו במחנות ליד טנג'ר שבצפון המגרב, בפיליפויל  וקולומבשאר באלג'יר. ארגון הג'וינט אירגן ועדי עזרה בקזבלנקה, טנג'ר, מרקש, מכנאס ופאס שהעניקו לפליטים אלה שרותי בריאות ורווחה. ספרות המחקר אמנם התייחסה לפליטים יהודים אירופאים בצפון אפריקה, אך לא עסקה בפליטים שהגדירו עצמם ממוצא צפון אפריקאי והעפילו ומנמלי אירופה ולא בפליטים שהעפילו מחוף אלג'יר. הם היו אחיהם להעפלה של מעפילי צפון אפריקה ולא ניתן להתעלם מהם במחקר זה )גרף 2)

גרף 2 . התפלגות פליטים אירופאים מצפון אפריקה לפי ספינות

יהודה הלוי – 17

שיבת ציון – 22

פליטים אירופאים מצפון אפריקה 61

מקור: נספח 5 מאגר השמות של מעפילים צפון אפריקאים

מאגר השמות של מעפילי המגרב שנבנה התבסס על רשימות שמיות שאותרו בארכיונים שונים. כול מי שהעפיל בספינות מחוף אלג'יר היה מוגרבי נכלל במאגר. מעפיל עם שם מוגרבי שהופיע ברשימות הסוכנות היהודית או מדינת ישראל ועלה מקפריסין עד פברואר 1949 עת נסגרו מחנות קפריסין נכלל אף הוא במאגר. המאגר לא כולל עולים מצפון אפריקה שקיבלו רישיונות עלייה בתקופת שנדונה במחקר. אף שהמחקר התמקד בארצות המגרב, מרוקו, אלג'יר ותוניס, לא ניתן להתעלם מהמעפילים מלוב, כיוון שהם היו שותפים לגורל ולמאמץ ההרואי להגיע לפלשתינה א"י. שמותיהם הופיעו באותן – רשימות עם אחיהם מהמגרב. בספרות על יהדות לוב דווח על מאות יהודים לובים העפילו לפלשתינה- א"י אחרי מלחמת העולם השנייה.

נתוני מעפילי שלושת הספינות שהעפילו ישירות מחוף אלג'יר ו- 29 הספינות מנמלי אירופה היוו התשתית עליה נבנה דיוקנם של המוגרבים שיוצג בשלושה מעגלים משיקים: הראשון ישרטט את – המאפיינים הדמוגרפיים שלהם בתקופת ההמתנה במחנות המעבר באלג'יר ושל אלה שהגיעו לאיטליה וצרפת והצטרפו לספינות שהפליגו מנמלי אירופה לפלשתינה א"י. הנתונים כוללים את: ארצות – מוצאם, גילם, משלח ידם, השכלתם והרכב משפחותיהם. השני יעסוק במעפילים אלה במהלך שהותם – במחנות הגירוש בקפריסין והתאקלמותם בחיי המחנות. השלישי יטפל בעלייתם לפלשתינה א"י – – והפנייתם לעליית הנוער, לבתי עולים ומחנות עולים. בכל מעגל יושוו מעפילי צפון אפריקה לכלל המעפילים במחנות. כמו כן, ישורטט דיוקנם של פליטים יהודים אירופאים ששהו בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה ולפניה שהעפילו בשתי הספינות הראשונות מחופי אלג'יר ואלה שהעפילו מנמלי אירופה והגדירו את מוצאם מצפון אפריקה.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

היבטים דמוגרפיים של מעפילים צפון אפריקאים עד גירושם למחנות קפריסין

934 מכלל מעפילי צפון אפריקה – 37% – העפילו מחוף אלג'יר. מתוכם 72% גברים ו- 28% נשים. לעומת 829  מעפילים מוגרבים – 33% – שהעפילו מנמלי אירופה מתוכם 67% גברים ו- 33% נשים. התפלגות כמעט זהה.

לגבי – 30% – 762 המעפילים הנותרים הפרטים עליהם אינם מלאים, לכן נבנו שתי תת רשימות: האחת מוגרבים ללא שם ספינה, והשנייה מוגרבים ללא שם ספינה וללא ציון ארץ מוצא 1528 – 67% – מעפילים מוגרבים העפילו מנמלי אירופה פי אחת וחצי מאלה שהעפילו מחוף אלג'יר.

הנתונים על ההעפלה מצפון אפריקה לא היו תמיד מדויקים. כך למשל התקבל מברק מ'אטלס' ]צפון אפריקה[ שעל הספינה 'יהודה הלוי' עלו 460 איש, בעוד שהנתון הרשמי היה 399 . בשלהי שנת 1947 שהו בקפריסין 909 מעפילים מצפון אפריקה מתוכם 707 במחנות הקיץ – 55,61 63 – ו- 202 במחנות החורף – 64 69- 410 בדוח סטטיסטי מ- 30.10.1947 נמצאו – 912 מעפילים מצפון אפריקה ששהו במחנות הקיץ והחורף. נתון אחרון זה לא כולל את מעפילי 'הפורצים'. עד כאן ברור שאין הסכמה לגבי מספר המעפילים המוגרבים בתקופת המחקר. אם כי הנתון האחרון 912 מעפילים ששהו בקפריסין מסתכרן עם הנתון במאגר, אך לא מתחשב בהיקף העלייה ארצה מקפריסין. ניתן להניח, שהפער בנתונים נובע הן מעליית מוגרבים מקפריסין לפלשתינה א"י במרוצת הזמן שחלף מאז גירושם והן מרישום לא מדויק של העולים מקפריסין שדווח למחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. יתכן גם שהדיווחים מצפון אפריקה למטה המוסד לעלייה בבפריז לא היו מדויקים. למרות הפסקת ההעפלה מצפון אפריקה על ידי המוסד לעלייה ב' לאחר הפלגת ספינת 'הפורצים', כ- 1,600 מעפילים נוספים  63%- – מכלל מעפילי צפון אפריקה העפילו וגורשו לקפריסין.

ארצות המוצא של המעפילים המוגרבים. לגבי 912 מעפילים  36% – – זוהתה ארץ מוצאם מתוך כלל המוגרבים. מתוכם 518 מהמעפילים היו מרוקאים – 56% – 145 היו אלג'יראים – 17% – 181 היו תוניסאים  19%  ו- 67 היו לובים . 8% 26% – 234 – מכלל המעפילים המוגרבים העפילו מחוף אלג'יר. 27930% – מנמלי אירופה ו – 350       38% היו מוגרבים שלא צוינה שם הספינה בה העפילו. רק לגבי 75% ממעפילי עלייה ד' וגחל/מח"ל צוינה ארץ מוצאם. מספרם של יהודי לוב במאגר מועט מפני שזו הייתה הקטנה מבין הקהילות היהודיות באפריקה הצפונית והם העפילו מלוב לאיטליה ושם לא התבצע רישום עם עלייתם לספינות מעפילים שהפליגו מנמלי איטליה.

השמטת ארץ המוצא של מעפיל נעוצה, כנראה, ברישום לא עקבי ואחיד של הבריטים ושל פקידי לשכת העלייה והמזכירויות המשותפות של מחנות קפריסין שהכינו את רשימות המעפילים לכול טרנספר מקפריסין לפלשתינה א"י. –  המדור לטיפול בעולה הזהיר מפני שימוש בנתונים שהועברו על ידי שליחי הסוכנות היהודית בקפריסין "נא לא להשתמש במספרים הנ"ל כלפי חוץ".  אזהרה זו נועדה כנראה להסתיר מהבריטים מידע על היקף בריחת מעפילים מקפריסין. אין התאמה בין הנתונים במאגר השמות  לדיווחים הסטטיסטיים מקפריסין  אמנם הפער הוא של 71 מעפילים בלבד. אך ממצאים אלה מחזקים את ההנחה שהרישום לא היה מדויק והדיווח לא מהימן דיו. היו מקרים של זיוף שמות והתגלו פערים בין כרטיסיית המחנות לבין רישום מעפילים לפי ספינות.

לפי דיווחי מזכירויות המחנות שהו 841 מעפילים מוגרבים בקפריסין. 418 מפתיע שאין נתונים על מעפילי לוב בטבלה לעיל. הפער בנתונים בין טבלאות 5 ו- 6 בולט לפי משתנה ארץ המוצא. יש יותר מעפילים יוצאי מרוקו במחנות  מהרישום במאגר . לעומת זאת, במאגר יש יותר מעפילים מתוניס, אלג'יר ולוב  לעומת רישום המחנות . דוח מויאל מאשש את הנתון במחנות. 419 טבלאות 5 ו – 6 הובאו על מנת להראות שהרישומים בקפריסין לא מדויקים.

מגדר. 2,525 מעפילים ומעפילות מוגרבים רשומים במאגר מתוכם 679 נשים  27% – – ו- 1,846 גברים 73% שהעפילו מצפון אפריקה ולוב.

259 הנשים ) 38% ( העפילו מחוף אלג'יר ו- 420 נשים 62% העפילו מנמלי אירופה. 675 גברים  37% העפילו מחוף אלג'יר לעומת 1,171 גברים 63% העפילו מנמלי אירופה )גרף 6 (. באוכלוסיית המחנות ההתפלגות המגדרית הייתה דומה: 60% גברים ו- 40% נשים. 420 בחישוב הובאו בחשבון גם בנים ובנות מתחת לגיל 18  התפלגות לפי מגדר ולפי נמל ההעפלה )גרף 6 ( מאששת את היקף 'הבריחה' של יהודי צפון אפריקה.

בודדים ובודדות. 421 13% אחוז היו מעפילות בודדות שעלו מנמלי אירופה ומחוף אלג'יר ואילו אחוז המעפילים הבודדים הוא 87% מכלל המעפילים המוגרבים. החישוב לא כולל את מעפילי עלייה ד' וחללי צה"ל. בתחילת אפריל 1948 שהו במחנות 25,939 מעפילים ומתוכם 43% בודדים ובודדות לעומת זאת חלקם של המעפילים הבודדים והבודדות מצפון אפריקה במאגר הוא 53%  דוח הג'וינט, שהתבסס על הגדרת המעמד האישי, הראה שבין כלל מעפילי קפריסין היו 11,185 רווקים ורווקות, מהם 7,270 רווקים 65% ו- 3,915 רווקות 35% 423 ההתפלגות של צעירים וצעירות צפון אפריקאים הייתה שונה מאוכלוסיית המחנות. לפי נתוני הסוכנות היהודית בתשעת החודשים הראשונים של שנת 1947 העפילו לארץ 37.1% בודדים ו- 14.8% בודדות.

המסורת הנהוגה, בעת ההיא בקהילות היהודיות בצפון אפריקה, הייתה שנשים צעירות לפני נישואים

אינן יוצאות מבית הוריהן. לכן תעוזתן של 160 צעירות לעזוב את בית הוריהן ולעלות לארץ ישראל מרשימה. נתון זה מעיד שצעירות לקחו חלק בקבלת ההחלטה לעלות לפלשתינה א"י ואולי – אף קיבלו את ברכת הוריהם לדרך. בראיון אישי עם אליהו ביטון, מעפיל בספינה 'יהודה הלוי', הוא אמר שחברי 'קבוצת בן יהודה' )קב"י( ממרוקו, התבקשו להגיע למחנה באלג'יר כרווקים ולא נשואים, אך הדברים לא הסתדרו כמתוכנן ולכן יש זוגות נשואים בקרב מעפילי צפון אפריקה.

לפי הנתונים בטבלה לעיל ההעפלה מצפון אפריקה היא עליית בודדים ובודדות  53% . לפי המאגר 837 גברים ונשים בודדים העפילו מנמלי אירופה לעומת 500 נשים וגברים בודדים מחוף אלג'יר. לעומת דיווחו של אלי מויאל שבקרב מעפילי הספינות 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון' היו יותר משפחות.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

התאקלמות מעפילי צפון אפריקה במחנות קפריסין

תת פרק זה ישלים את דיוקן המעפילים הצפון אפריקאים עם הגעתם לקפריסין ויעסוק בהתאקלמותם במחנות. המעפילים המוגרבים שעברו תקופת הסתגלות קצרה יחסית במחנות המעבר באלג'יר ובצרפת גורשו למחנות קפריסין בו שהו יוצאי אירופה  שארית הפליטה. הם התמודדו עם מסגרות פורמליות השליחים והג'וינט ואוכלוסייה יהודית מאירופה שיצאה מהתופת שלא הכירו.  הם גם לא הוכנו לשהייה ארוכה במחנות. הפרק לא יעסוק בדימוים ולא בהדרתם ממסגרות קבלת החלטות במחנות.

מוגרבים במחנות קפריסין. לא תמיד נרשמו פרטיהם האישיים של המעפילים לפלשתינה א"י ולמדינת – ישראל. לפי המאגר רק עבור 1,355 מוגרבים  -54%-  מכלל מעפילי צפון אפריקה נרשם מספר מחנה. מתוכם 753 העפילו מחופי אלג'יר 529 מנמלי אירופה ו – 73 שלא זוהתה שם ספינתם. עבור 631   46% — מקבוצת המעפילים הצפון אפריקאים לא נרשם מספר מחנה. אי רישום מספר המחנה תמוה. כיוון שמעפילים מספינה מסוימת הופנו למחנה מסוים לפי התנועה הפוליטית אליה השתייכו.

הסטטיסטיקה שהתבצעה תכופות במחנות והרישום לעלייה לפלשתינה א"י התבססה על זיהוי מעפיל – לפי מספר המחנה שלו כדי לאמת את הנתונים. ברשימות שונות בנוסף למספר המחנה נרשם לעתים גם מספר הצריף או האוהל בו שכנו. המעפילים הראשונים מצפון אפריקה מהספינות 'לנגב' ו'המעפיל האלמוני' שגורשו לקפריסין בחודש פברואר 1947 , שוכנו במחנות האוהלים מחנות הקיץ . 63 60,55 חלקם ביקשו לעבור למחנות הצריפים מחנות החורף  – 68 64-, מאחר שנפוצה שמועה שבספינה 'חיים ארלוזורוב' הגיעו בסוף אותו חודש בנות שוודיות ואנגליות שגורשו למחנה .64  שני מעפילים צפון אפריקאים טענו שזו הייתה הסיבה לבקשתם לעבור ממחנות הקיץ למחנה 64.

תנאי החיים במחנות הקיץ בהם שוכנו מעפילים היו קשים מנשוא. היו אלה מחנות אוהלים ללא הגנה מפגעי הטבע בחורף ובקיץ, לכן לא נמצאו דיווחים על מעבר של מוגרבים ממחנות חורף למחנות הקיץ. מעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון' שוכנו המעפילים במחנה 55 שהיה למבצרם של מעפילי צפון אפריקה. במשך 28 חודשים בקפריסין 134 מעפילים צפון אפריקאים עברו ממחנות הקיץ למחנות החורף ו – 47 עברו בתוך מחנות הקיץ והחורף . לעומת זאת, ממחנות החורף לא עברו למחנות הקיץ. לקראת סיום שנת 1948 יוצאי אירופה מבקשים העברות ממחנות קיץ לחורף.

לפי דיווחים במחנה קיץ 55 היו בין 770 ל- 840 מעפילים מהמגרב. הממצאים במאגר מראים שבמחנה 55 שהו למעלה מ- 1,100 מעפילים מהמגרב לעומת 255 ששהו במחנות החורף. הסבר אפשרי לריכוז גבוה של צפון אפריקאים במחנה 55 הוא שהמעפילים המוגרבים העדיפו להישאר ביחד, למרות התנאים הקשים, כדי לתמוך ולעודד זה את זה. אם כי מיעוט בקשות ההעברה קיבע את מעמדם של המוגרבים במחנה 55 וחיזק את תדמיתם כ'אאוט סיידרים' בקפריסין. לאחר 'האינצידנט המרוקני' בשלהי  1947 ניתן לשער שהיו מעפילים צפון אפריקאים שביקשו לעבור ממחנות קיץ לחורף. מאחר ולא תמיד צוינו תאריכי ההעברה יש קושי לאשש השערה זו.

לקראת הקמת המדינה, מחנות הקיץ, הראשונים לקלוט מעפילים מוגרבים, הלכו והתרוקנו עם עליית מעפילי ספינות שהקדימו את גירוש המוגרבים לקפריסין. ראשי הקבוצות במחנה 55 פנו למזכירות המשותפת של המחנה בשם מעפילי 'שיבת ציון' בבקשה להישאר בו "אולם עתה משהלכו החברים למחנה חורף וגם לארץ יש ברוך השם די מקום לכולנו". הם ביקשו שגם ילדיהם, שנרשמו למחנה הילדים והנוער 65 ]…[ "לא ילכו בעוד שיש פה בית ספר לילדים".  במילים אחרות, מחנה 55 היה ונשאר מבצרם של מעפילי צפון אפריקה והשהייה בו תרמה לגיבושם החברתי ולהתמודדותם בתנאים הקשים במחנות שלא היו רגילים בהם עד שחרורם בפברואר 1949.

ילידי קפריסין למעפילים מוגרבים. החיים במחנות נמשכו. מעפילים נפטרו, עלו לפלשתינה א"י – ולאחרים נולדו בנים ובנות. כ- 3.5% מכלל המעפילים בקפריסין היו בקבוצת הגיל 4- 0  לפי המאגר משפחות צפון אפריקאיות עלו עם ילדים בגיל 4- 0 בעיקר מנמלי אירופה 374 .ילדים – 48% – העפילו עם הוריהם מחוף אלג'יר לעומת 277 ילדים – 35% – שעלו עם הוריהם מנמלי אירופה. למעלה מאלף תינוקות נולדו למעפילי קפריסין מתחילת הגירושים עד שלהי חודש פברואר .1949  לפי המאגר למעפילי צפון אפריקה, נולדו 127 תינוקות כ- 10% מכלל התינוקות בקפריסין.

 למעפילי צפון אפריקה נולדו 89 בנים – 81% – ו- 17 בנות – 19% – 30 ילדים נולדו למעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון'. מתוכם שש בנות ו- 24 בנים. למעפילי 'שיבת ציון' נולדו 14 ילדים, מתוכם 9 בנים ו-  5 בנות. לעומתם, למעפילי 'יהודה הלוי' נולדו בת אחת ו- 15 בנים. למוגרבים שהעפילו מנמלי אירופה נולדו  59 ילדים בקפריסין, מתוכם 48 בנים ו- 11 בנות. הפסקת העלייה הממוסדת מאורגנת מחופי -אלג'יר גרמה לעלייה לא מבוקרת וספונטנית 'הבריחה'.

מהנתונים בטבלה 11 נמצא, כי 127  -16%- ילדים היו בגילאי שנה עד שנתיים 144 ילדים  -5.7%-  בגילאי 5-2 העפילו עם הוריהם 154 ילדים – 6% – בגילאי 12- 6 ו- 370 בני נוער – 14.6% – בגילאי 18- 13  – 135 ילדים –  18%  עלו בתת קבוצות שלא זוהו עבורן ארץ מוצא ושם ספינה.

מזכירות המחנות העדיפה בראייה מערכתית את עליית בני נוער, ילדים ותינוקות לפלשתינה א"י. יתכן – שהעדפה זו ניכפתה על יושבי המחנות מפני שעל פי נוהל סוכנות האו"ם לילדים היה צריך לדווח על מצבם של ילדי פליטים ממלחמת העולם השנייה והתנאים במחנות לא היו אידאליים לגידול ילדים. סיטואציה שהשאילה את עצמה להסדר העלאת התינוקות בנובמבר .1947  אפשר להניח, שגם התנועה הציונית העדיפה את דור העתיד באותה עת על פני שארית הפליטה המבוגרת. לפי דיווח של הג'וינט בקפריסין היו 2,301 ילדים ובני נוער, 913 בכפר הנוער ששכן במחנה .65  556 ילדים ובני נוער היו במחנות הקיץ מתוכם 249 במחנה 55 והשאר ילדים 193 במחנות .63 – 60  שנה לאחר מכן נספרו 619 תינוקות במחנות החורף .68- 64  במחנה 65 נולדו למעפילי 'יהודה הלוי' 13 תינוקות ולמעפילי שיבת ציון' 3 תינוקות. בין החודשים ספטמבר דצמבר – 1947 עלו לפלשתינה א"י בעליית הנוער – 59  ילדים ובני נוער ממעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון'.

צפון אפריקאים בעלי תפקידים במחנות קפריסין. לפי רפאל חמל המעפילים הצפון אפריקאים לא מילאו תפקידים בכוח עבודה שסיפק פרנסה ואפילו מועטה. צפון אפריקאים שהעפילו מחוף אלג'יר ומנמלי אירופה מילאו תפקיד בעיקר בתחום הנוטרות .ברשימות אותרו 22 צפון אפריקאים שהועסקו במשטרה המרכזית וכנוטרים במחנות  הם אכפו את החלטות המזכירות וועד המשפט, ושמרו על הרכוש הציבורי במחנות. עובדים צפון אפריקאים עסקו בחלוקת מים והיה גם שרת בבית ספר.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

נישואין בקפריסין. מדד לשילוב חברתי עשוי היה להיות נישואים בין יוצאי אירופה למעפילי צפון

אפריקה. המסע בספינה והשהייה במחנות זימנו הזדמנות לנישואים מעורבים בין צפון אפריקאים ליוצאי אירופה.

הסיכוי לנישואים מעורבים היה, כנראה, גבוה יותר בקרב מעפילי צפון אפריקה שהעפילו מנמלי אירופה בספינת מעפילים במסע שנמשך 21- 14 ימים ונאלצו לשהות מתחת לסיפון כדי שלא יתגלו על ידי הסיורים האוויריים והימיים הבריטיים וכך מצאו, אולי, זמן להכיר זה את זו. נישואים מעורבים העידו שרגשות סייעו להתגבר על מחסומים ופערים תרבותיים. במאגר נמצאו שבעה נישואים מעורבים:

יהודה בן אוליאל נישא להנרייטה אנדסטר שניהם העפילו ב'המעפיל האלמוני'. המעפילים מרסלה  )לא – נרשם שם נעוריה ( וג'ק שריקי מ'יחיעם' נישאו אף הם. דוד כהן מ'לנגב' נישא לנחמה  )לא נרשם שם נעוריה ( מ'חיים ארלוזורוב'. יונה בלחסן מלוב מ'בן הכט' נישא ללאה אורבך מפולניה מ'חיים ארלוזורוב'. שלמה פרץ ממרוקו מ'יהודה הלוי' נישא לשרה פלץ מרומניה מ'פאן יורק'. אוחיון חביב, מעפיל ממרוקו מ'תיאודור הרצל' נישא לחנה ) לא נרשם שם נעוריה( מעפילה מרומניה מ'מדינת היהודים'. אדדי אברהם ופלח סימה שהעפילו מלוב ב'משמר העמק' נישאו בקפריסין. שיתוף פעולה בין הרבנות המקומית, הוועד הדתי והתנועות הפוליטיות בקפריסין סייע לבטל מס שהוטל על חתנים. זו הייתה דרישת הרב הראשי בקפריסין ומזכיר הוועד הדתי ש"אין לחייב, את החתנים לשלם כסף בשעת חתונתם".  לבסוף, גם בין מעפילי ה'אקסודוס' היו זוגות מעורבים. השהייה הארוכה בספינה תרמה את חלקה לקידום נישואין אלה . עדה לוסקי נישאה לדוד בנישו ושלמה טובול ממרוקו נישא לשרה  (לא צוין שם נעוריה)  מצרפת.

שירותי דת, חברה, חינוך והכשרה במחנות קפריסין במחנות קפריסין סופקו שירותי דת בידי התנועות הדתיות שפעלו בקפריסין. שירותי הרווחה סופקו על ידי הג'וינט ושירותי בריאות על ידי רופאים מטעם הסוכנות היהודית והג'וינט. חולים טופלו בבית החולים הצבאי הבריטי בקרבת מחנות הקיץ והחורף. חולים קשים הועברו לבתי חולים בפלשתינה א"י.

דת. התנועות הפוליטיות הדתיות 'הפוהמ"ז', 'פאג"י' ו'אגו"י' דאגו לצורכי הדת בקפריסין. רוב מעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון' באו מרקע דתי ושמרו מסורת. בדוח שהגיש אלי מויאל לראשון לציון מאיר חיים עוזיאל ולמר אברהם אלמאליח, נציג ועד העדה הספרדית בירושלים, על מעפילי צפון אפריקה ארבעה חודשים אחרי גירושם לקפריסין, הוא ביקש לספק להם סידורים, טליתות ותפילין. הסידורים שהגיעו לידי המעפילים הצפון אפריקאים, לקראת ראש השנה תש"ח, היו בנוסח ספרד ]נוסח האר"י, ב.ד[  שלא היה מוכר להם. גם מוריס לאוב, מנהל הג'יונט בקפריסין, הזכיר שהיה "פיאסקו בהזמנת סידורי תפילה לימים הנוראים בנוסח ספרד שלא התאימו לנוסח הצפון אפריקאי   ] נוסחליוורנו, ב.ד[.  מכתבו של המעפיל ראובן חי פרץ מ'יהודה הלוי' לראשון לציון הרב עוזיאל המחיש את המחסור בתשמישי קדושה של המעפילים המוגרבים: "הטלית והתפילין שהבאתי איתי נשארו במחנה העלייה באלג'יר".  בדיווח של השליח חיות מרדכי לתנועת 'תורה ועבודה', שחפף לדיווח של מויאל, ספטמבר 1947  נכתב "ובקשר עם יוצאי צפון אפריקה, רובם הגיעו בלי תשמישי קדושה, סדורים כפות" ]כיפות, ב.ד [ ]…[ "טוב תעשו אם תעבירו במיוחד משלוח כיפות, סידורים בנוסח מערבי, ]מוגרבי, ב.ד[ תפילין וטליתות קטנות".  ניתן להניח, שאלי מויאל, לא היה מצוי, כנראה, בנוסחים השונים של סידורי התפילה ולכן לא הגדיר במדויק את בקשתו כפי שעשה זאת השליח מתנועת 'תורה ועבודה' בקפריסין שגם הוא לא הכיר את המנהג הצפון אפריקאי לא לעטות טלית קטן. בדוח של הסתדרות 'פועלי אגודת ישראל' ) פאג"י( אין מידע על צורכי הדת של מעפילי צפון אפריקה, אף שהיו ביניהם שהשתייכו לתנועה זו.

חינוך והעשרה. בקפריסין פעלו גני ילדים ובתי ספר. מחנה 65 היה מחנה נוער בו רוכזו לימודיהם לפי תנועות שייצגו את המפלגות הארץ ישראליות. קורסים התנהלו בידיעת הארץ, אנגלית וספרייה עמדה לרשות המעפילים. תיאטרון פעל במחנה 55.

סמינר בית רוטנברג. שפעל בחסות ובמימון הג'וינט, הכשיר מדריכים. התנהלו בו שיעורים בידיעת הארץ, בהיסטוריה של עם ישראל ובלימודי עברית. לפי המאגר 29 מעפילים מצפון אפריקה השתתפו בסמינר אך רק שישה מהם מעפילים מחוף אלג'יר לעומת 14 ממעפילי צפון אפריקה מנמלי אירופה. תשעה צפון אפריקאים נוספים השתתפו בסמינר, אך לא נרשמה שם הספינה בה העפילו . גד כהן, מעפיל ב'יהודה הלוי', תיאר, בעלון הסמינר, את חלומו של בוגר סמינריון, "בידיהם לפידים, מעל ראשם מתנוססות סיסמאות ומגמת פניהם לחדר העיון. ]…[ והנה בחדר העיון פנימה על מרבדי שש וארגמן יושבות: החכמה, הבינה וההשכלה וממתיקות סוד. ]…[ את הספרן שניסה למנוע בעדם להיכנס כירבלו והקיפו שקרא לעברם שמעו רודפי ההשכלה, והאזינו מבקשי החכמה. בעוז אזרו חלציכם ופחד הסירו מלבבכם". משנכנסו הבוגרים אמר נציגם שאיפותינו נעלות ביותר, כי רק בעזרתכם ותחת פיקודכם נוכל לבוא להיכלי השכלה ולארמונות החכמה".

חלום ציורי שביטא את שאיפתם של לפחות חלק ממעפילי צפון אפריקה שהכירו בחשיבות ההשכלה כמפתח להשתלבות בחברה החדשה בישראל. החלום הביע תסכול מאחר והיו מעפילים מוגרבים רבים אנאלפביתים.

לימודים. אלי מויאל העלה את הצורך בטיפול באנאלפביתיות של 250 מעפילים מבוגרים מצפון אפריקה. יזמה של מעפילים ושליחים במחנה 55 ייסדה גן לילדים למעפילי מארוקא. ]כך במקור, ב.ד[ בכיתות למדו 30 ילדים ויתומים מרוקאים. לקראת השחרור מהמחנות, יוסף תויתו ]טויטו[ מ'יהודה הלוי' הביע את תסכולו ממיעוט לומדי השפה העברית בקרב חבריו המעפילים, "עדיין יש בינינו חברים שהעברית טרם שגורה בפיהם. והרי ניתנה לנו הזדמנות טובה והרוצה בכול יכול לרכוש לעצמו את שפתנו ולהעמיק את ידיעותיו בה".  תויתו השכיל לצפות את קשיי הקליטה בארץ ישראל ללאידיעת השפה העברית.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

קבוצת מטפלים במחנה 62 ביקשה להקדים עלייה של ביה כהן ותינוקה מיכאל, מעפילה ב'שיבת ציון', במסגרת מכסת התינוקות והילדים השנייה, מאחר והייתה חולה ובעלה רחמים לא נמצא בקפריסין. לדעת המטפלים הייתה זו שגיאה לא להעלותה ארצה במכסה הראשונה בשלהי .1947  רחמים כהן, בעלה של ביה, שנשאר במחנה באלג'יר, כתב שני מכתבים ל'מעלת ראש הממשלה היהודית העצמאית',התלונן על הניתוק ממשפחתו במהלך ההעברה לספינה 'שיבת ציון', וציין שמשפחתו שהתה מספר חודשים בתנאים לא תנאים במחנה מעבר 'רוויגו'  באלג'יר. במכתביו רמז על מידת 'איפה ואיפה'

שהונהגה על ידי מנהל המחנה כלפי מעפילים שהמתינו לספינה. לדעתו, היו מעפילים ששילמו בהסתר כסף למארגנים המקומיים כדי לקבל מקום בספינה: "נשרפתי כשראיתי אנשים שבאו לאלג'יר ואחרי 15 יום הלכו ואנחנו 3 חודשים לא הלכנו. שמעתי שיש כאן עניין של כסף". למכתבו השני הוא צירף תמונות וחתם "עבדכם שהניח הכל למען מולדתו".  החבר י. קשטן הציג מקרה זה בפני משה שפירא, מהמדור הדתי של מחלקת העלייה, וזה השיב לו ש" לולא המצב הכללי, הייתי דורש חקירה כלפי אותם האנשים האחראים לארגון 'עלייה' בצורה זאת". [המצב אליו התייחס שפירא קשור למלחמת השחרור שהתנהלה באותה עת, ב.ד[. כיוון ששפירא לא ציין מי היו האחראים, אפשר לשער שהוא התכוון לשליחים שפעלו בצפון אפריקה ואולי לפעיל מקומי שניהל את מחנה המעבר ברוויגו באלג'יר. גם לגבי בקשה זו לא נמצא אישור מוועדת העלייה.

מקרים דומים הובאו לידיעת הסוכנות היהודית. חיים צדוק, מהמדור לטיפול בעולה, פנה לחיים ברלס, מנהל המחלקה לעלייה, אודות עזיזה בת שמעון בת – 25 שנשארה במחנה המעבר באלג'יר, כי אושפזה בבית החולים בזמן שבעלה אמסלם יחיא העפיל ב'שיבת ציון' עם שלושת ילדיו ועם רוחמה אמהּ. במאגר מופיע עזיזה כמי שהעפילה ב'יחיעם' ושהתה בקפריסין. מצב זה יתכן בהנחה שעזיזה עלתה למרסיי ומשם בספינה לפלשתינה א"י. עלייתה ארצה של עזיזה אמסלם מהספינה 'יחיעם' הוקדמה – בגלל מחלתה. מקרה דומה של ג'רמן סטרוסי ]סרוסי, ב.ד[ מתוניס, רשומה במאגר עם בנה עודד, העפילה ב'שיבת ציון' ללא בעלה סרוסי בן טלו שנשאר במחנה באלג'יר. ברלס ביקש לאחד את המשפחה אך לא נמצאה עדות שמשפחה זו אכן התאחדה.

במקרה אחר פנו ממחנה המעצר בעתלית למזכירות המשותפת בקפריסין – 23.10.47 -, וביקשו לאתר את בעליהן של הנשים ממשפחות בן סימון וטיס שהתנתקו כשהעפילו ב'שיבת ציון' והועברו למחנה בעתלית: "מצבן ייאוש ונודה לכם אם תתחשבו ותחישו את העברת הבעלים ארצה".  יוסף בן סימול – [סימון[ שהה במחנה 55 ועלה לארץ ישראל ארבעה חודשים לאחר קבלת ההודעה – 1.2.48 – לגבי אליהו טיס, ששהה במחנה 55  בארכיון לא נמצא רישום על עלייתו מקפריסין ארצה, אף שעלה ארצה עם סגירת מחנות קפריסין.

במקרה מסוים התקבלה תשובה לקונית מטעם ועדת העלייה לבקשת הקדמת עלייה של אזוט, מכלוב ]חזות מכלוף, ב.ד [. הוועדה סירבה להיעתר לבקשתו לעלות ארצה כדי לסייע בהעלאת בני משפחתו ממרוקו בתירוץ ש"משפחתו נמצאת על מקומה" ] במרוקו, ב.ד[.הנימוק ש'משפחתו נמצאת במקומה במרוקו' פרושו שלא נשקפה לה סכנה ולא יאונה לה כול רע במרוקו. הערה זו של ועדת העלייה לא התחשבה במצב הקהילות בצפון אפריקה. חודש לאחר תשובת ועדת העלייה נשלח מברק מ'אטלס' ]צפון אפריקה[  לתשומת לבו של 'רודי' ] שמריה צמרת, ב.ד[  מהמוסד לעלייה ב' בפריז, שצפויות בעיות ליהודים ב'אטלס'. מחד גיסא ההתכתבות הייתה במהלך מלחמת השחרור שהשפיעה גם על יחסי היהודים במגרב עם שכניהם המוסלמים והתנגדו להקמת המדינה. ומאידך גיסא עדיפות ניתנה במהלך הקרבות לעליית צעירים בגיל גיוס כפי שהיה בהפסקת העלאת עולי 'אקסודוס'.

היו מחוות של מעפילים צפון אפריקאים שהעפילו מנמלי אירופה והחליפו מועדי עלייה לארץ ישראל עם חבריהם למחנות. למשל, שלום קדוש מעפיל צפון אפריקאי מ'לנגב' שהחליף את מועד עלייתו ארצה עם אלבוים זאב מעפיל מ'חיים ארלוזורוב'. ההתחשבות בצרכיו של המעפיל מ'חיים ארלוזורוב' מעידה שהיו קשרים בין מעפילים אירופאים לצפון אפריקאים. סיטבון שלום ואחיו החורג מאיר שהעפילו ב'בן הכט' החליפו ביניהם את מועדי העלייה ארצה. טובול אברהם בן 17 מהספינה 'לקוממיות' החליף את מועד עלייתו ארצה עם מעפיל מ'המעפיל האלמוני' למרות שהיה זכאי לעלות עם עליית הנוער.

הפניית מוגרבים לבתי עולים, קיבוצים ולקרובי משפחה בפלשתינה א"י ומדינת ישראל. במאגר – אוחדו הקטיגוריות בתי עולים, קיבוצים, התיישבות להגדרה אחת הפנייה מוסדית. כל הפנייה אחרת – סווגה כאישית. לפי המאגר רק ל- 30 מהם היו בני משפחה בארץ והם הופנו אליהם לפי לבחירתם. לעומתם, ליוצאי אירופה היו קרובים בארץ שאותרו בעזרת המדור לחיפוש קרובים שהפעילו הג'וינט והסוכנות היהודית. מעפיל שבחר לשהות עם קרוביו חתם על הצהרה המסירה כול התחייבות של הסוכנות היהודית כלפיו.

הפנייה לבתי עולים181 מעפילים צפון אפריקאים הופנו לבתי עולים של הסוכנות היהודית ביניהם  80 בודדים ובודדות ו – 25 מוגרבים החליטו להסתדר בכוחות עצמם. במילים אחרות, לגבי 92% ממעפילי צפון אפריקה הנותרים לא ברור לאן הופנו. יתכן והרישום לא היה מפורט דיו. ניתן להניח, שעד הקמת המדינה רובם הופנו ונקלטו בבתי עולים ברחבי הארץ. לאחר קום המדינה מעפילי צפון אפריקה בעלי משפחות וילדים הופנו למחנות עולים כמו שאר עולים אחרים שעלו ארצה באותה עת.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

הפנייה לקיבוצים. ברשימת ההפניות של  'הקיבוץ המאוחד'  לא מופיעים מעפילים צפון אפריקאים. במסגרת עליית הנוער הופנו לקיבוצים, קבוצות קטנות של ילדים ובני נוער ממעפילי 'יהודה הלוי' ו'שיבת ציון'. למשל, לקיבוץ בית השיטה הופנו מקפריסין 20 בני נוער מצפון אפריקה. לפי דיווח סטטיסטי של המחלקה לעלייה קלטו הקיבוצים 190 עולים ובני משפחותיהם ובעליית הנוער נקלטו בקיבוצים 123 ילדים, במושבים ומושבות נקלטו 441 עולים ובערים נקלטו אצל קרוביהם 420 עולים. בדיווח אין התייחסות למעפילי קפריסין בלבד והוא כלל את כל העולים באותו חודש ללא התייחסות למוצא העולה. בדיווח סטטיסטי נוסף של הסוכנות היהודית מאוקטובר 1947 עד מאי 1948 נמסר שבקיבוצים נקלטו 929 בני נוער מפולין, רומניה, בולגריה והונגריה בלבד. מכאן שהייתה מגמה להפניית בני נוער לקיבוצים לפי מוצא. לכול עולה הוקצב כרטיס מזון, את ההקצאה קיבל הגוף הקולט – קיבוצים, בתי עולים ועליית הנוער. הקצאה זו הייתה גם אמצעי להגדלת מכסות המזון לקיבוצים. במקרה יוצא דופן, משפחת דה- אן עלתה מקפריסין ארצה ולאחר זמן הוריו המעפילים של רפאל דה אן – עזבו את הארץ ]דהאן, ב.ד[, הצעיר הסתתר ונשאר בארץ. המדור לטיפול בעולה הִּפנה את הצעיר לקיבוץ אפיקים, "מוסכם בינינו בהתחשב בתנאים המיוחדים שנוצרו, לקבלו במסגרת עליית –הנער".

רוב הצפון אפריקאים לא היו מאורגנים כקבוצה בחסות תנועה פוליטית מסוימת בקפריסין, וזו אולי אחת הסיבות לכך שרבים מהם לא הופנו לקיבוצים. למשל, לקיבוץ מעגן הופנו מספר מעפילים מהספינות 'לנגב', 'המעפיל האלמוני' ו'יהודה הלוי'. מתוכם אחד נשאר בקיבוץ, השני עבר לקיבוץ אחר, אחד נפל במלחמת העצמאות, והיתר עזבו לערים אחרות. לגבי מעפילי 'הפורצים', שהצליחה לפרוץ את המצור הבריטי יש מידע לגבי 22 צעירים וצעירות שהופנו לקיבוצים רמת הכובש ורגבים.

הפניות פוליטיות. ההפניות המוסדיות לבתי עולים, קיבוצים ועליית הנוער תועלו לפי צורכי התנועות פוליטיות. הנתון במאגר מראה שמדריכי התנועות הפוליטיות הצליחו להשפיע על בחירתם של 68 מעפילים בלבד מצפון אפריקה שעלו הן מחוף אלג'יר והן מנמלי אירופה להצטרף לקיבוצים. ניתן להניח, שמאחר ורובם לא עברו הכשרה חלוצית ההפניה לקיבוצים לא הייתה בראש מעייניהם ואם הם הופנו לקיבוץ הם עזבו תוך זמן קצר.

עולי צפון אפריקה מקפריסין שהופנו לקיבוצי 'הפוהמ"ז' לא עברו הכשרה ולא קיבלו חינוך חלוצי. הפיתרון שנימצא לרכז אותם בחבורות במעונות עולים ולהצמיד להם מדריך מטעם הקיבוץ לפי הצורך. פיתרון זה "יאפשר בירור ]סלקציה, ב.ד[ וליכוד ]גיבוש, ב.ד[ של החברים המתאימים ביניהם כדי לצרפם במרוצת הזמן לקבוצות נוספות".  כלומר, היו שני שלבים במיון המעפילים הצפון אפריקאים שהופנו לקיבוץ הדתי. הראשון, בקפריסין זיהוי המעפיל כחבר 'הפוהמ"ז' והשני מיון לאחר העלייה והקליטה הראשונית במסגרת בתי עולים. רק לאחר שנמצא מתאים הופנה המעפיל הצפון אפריקאי לקיבוץ דתי. ניתן לשער, שהחלטה זו התבססה על ניסיונה של 'הפוהמ"ז' בקליטת גרעין 'ביכורים' מטריפולי, שנתקל בקשיי קליטה בקיבוץ שדה אליהו והוחלט לפזרו בקיבוצי 'הפוהמ"ז' בעמק הירדן.

לסיכום, דיוקנו של המעפיל המוגרבי הצפון אפריקאי הוצג בשלושה מעגלים משיקים: במהלך ההכנות וההתארגנות במחנות המעבר בארצות המגרב; ההפלגה לפלשתינה א"י והגירוש לקפריסין – וההסתגלות לחיי המחנות והעלייה ארצה. זהו פסיפס של מעפילים. היו שהעפילו ישירות בסיוע המוסד לעלייה ב' מחופי אלג'יר והיו מעפילים צפון אפריקאים שהשתתפו ב'בריחה' שהייתה עלייה ספונטנית לנמלי אירופה בסיוע פעילים מקומיים ושליחים ארץ ישראלים. שני סוגי ההעפלה מצפון אפריקה השלימו זה את זה. המעפילים הצפון אפריקאים הגיעו מקהילה לא מוכרת לשארית הפליטה מאירופה.

 מנהגיהם שונים, שפתם מוגרבית ואורח חייהם מסורתי. ביניהם היו בודדים ובודדות בגיל גיוס שהגיעו ממרוקו, אלג'יר, תוניס ולוב. היו גם בעלי משפחות קטנות וגדולות מילד אחד עד שמונה ילדים ויותר למשפחה. בין המעפילים היו זוגות אחים ואחיות, ילדים ונערים שעלו ללא הוריהם או בני משפחה שהתנתקו במהלך העלייה לספינות. רוב המעפילים המוגרבים היו בעלי השכלה בסיסית, כפריים וחלקם עירוניים. לא כולם היו חלוצים לפי אמות מידה ציוניות וחלקם היו יהודים פשוטים שכל רצונם היה לשוב לציון. משלח ידם היה עבודת ידיים פשוטה, בנאים, חקלאים חשמלאים, מסגרים נפחים, – צורפים, רפדים, נגרים, ספרים, מכונאים, דפסים, סנדלרים וכדומה. רובם רוכזו במחנה הקיץ  55 ב'רובע הארלם'. נולדו להם בנים ובנות בקפריסין. היו שנישאו בקפריסין לנשים יוצאות אירופה. גם מעפילי צפון אפריקה היו נגועים בחיידק ההשתייכות הפוליטית כמו אחיהם משארית הפליטה, אך נטייתם הייתה להצטרף למפלגות הדתיות. רובם הופנו לבתי עולים או למחנות עולים, מיעוטם הופנה לקיבוצים ונערים ונערות הופנו למוסדות עליית הנוער.

פליטים יהודים אירופאים מצפון אפריקה בקרב מעפילים מוגרבים

המחקרים על תולדות ההעפלה מצפון אפריקה לא התייחסו לפליטים יהודים אירופאים שהעפילו מצפון אפריקה לאחר מלחמת העולם השנייה בספינות מחופי אלג'יר או מנמלי אירופה. אלפי פליטים שהו במחנות ליד טנג'ר שבצפון המגרב, בפיליפויל וקולומבשר בדרום אלג'יר. הפדרציה הציונית באלג'יר ביקשה מפלדמן ושפאניען נציגי ארגון הסיוע היהודי  – HICEM – בקזבלנקה ובליסבון לבדוק את מחנה ז'אן דארק בפיליפויל והם הגישו לה רשימה של 50 איש שדרשו לעלות לארץ. ועדי עזרה שהוקמו בידי הלן בן עטר, נציגת הג'וינט במרוקו, העניקו לפליטים סיוע בתחומי הרווחה בקזבלנקה טנג'ר, מרקש, מכנאס ופאס. ההתכתבויות בין המשרד הארץ ישראלי בתוניס למחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים מאששים את ההנחה שפליטים יהודים מאירופה שהו במדינות המגרב והחל משנת 1936 התקבלו דרישות לקבלת רישיונות עלייה עבורם. מחלקת העלייה הקפידה להקצות לפליטים יהודים אירופאים ששהו במרוקו ובתוניס רישיונות עלייה. התקיים גם שיתוף פעולה עם ארגון עולי מרכז אירופה, שפעל להעלאת פליטים יהודים יוצאי אוסטריה וגרמניה מצפון אפריקה. גרשון אדומי דיווח לסוכנות היהודית על מעצרם במגרב, במהלך המלחמה, של נתיני ארצות האויב שהועברו למחנות ריכוז של יהודי גרמניה ואוסטריה. ניתנה להם אפשרות לעזוב את המחנות בתנאי שיצטרפו ללגיון הזרים למשך המלחמה. פליטים יהודים שהגיעו מצרפת נשלחו בשנת 1940 למחנות עבודה במדבר סהרה ל"בניית רכבת טרנס מסחרית מהים התיכון לניגריה". אדומי המליץ לשלוח שליח למרוקו, כי להערכתו ]…[ "היהודי המרוקני לפי המנטליות שלו והניסיון שרכש משלטונות שונים מהווה אלמנט בעל ערך".  הדיווח של אדומי הועבר לסוכנות על סף הגעתם של השליחים הראשונים לצפון אפריקה מטעם הסוכנות היהודית ) הוא הגיש מועמדות לקורס השליחים של 'החלוץ האחיד' ולא נענה( לא ברור אם השליחים עודכנו ותודרכו על בסיס דיווחו של אדומי. בראיון עם פליט יהודי אירופאי מצפון אפריקה, ממחנה הריכוז 'אזמור' במחוז מאזאגאן, מרוקו, סיפר שבשנת 1940 היו אתו 400 יהודים שברחו למרוקו ושהו שם 26 חודשים. הם שוחררו לאחר הכיבוש האמריקאי בינואר 1943 .

בשלהי שנת 1943 הועברה רשימה אלפביתית של 80 פליטים בעלי שמות יהודיים ללא ציון אזרחותם לסוכנות היהודית. באותה תקופה דווח לוועד הלאומי שהקשר עם קהילות צפון אפריקה רופף. אף שבאותה עת הגיעו שליחים ראשונים של הסוכנות היהודית לשם. בשנת 1945 העבירה מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית לבנימין הלר, נציגה במשרד הארץ ישראלי באלג'יר, רשימה של 15 פליטים יהודים אוסטרים, פולנים, צ'כוסלובקים, יוונים, סורים, צרפתים ומהגרים מתוניס ומאלג'יר. לגבי רשימה נוספת של 59 פליטים יהודים ממחנה פיליפוויל, באלג'יר שהגיעו משוודיה ניתנה הנחייה להעדיף נשים ולילדים שמשפחותיהם בפלשתינה א"י ורק אחריהם להעלות חלוצים ועסקנים ציוניים – ותיקים. נתונים אלה מרמזים שוב על העדפת פליטים יהודים אירופאים על פני הילידים היהודים מצפון אפריקה.

היו מקרים שהרישיונות אחרו להגיע לידי האחראים על העלייה ותוקפם פג, וכדי למנוע זאת פנה בנימין הלר וביקש לא לטפח ציפיות בקרב מועמדים לעלייה שנמסר להם שיש בידי משרדו רישיונות עבורם מבלי לשלוח במועד את הרישיונות. דיווח אחר שהיה עלול לסכן עליית פליטים אירופאים מצפון אפריקה היה פרסום ידיעה ב'פלקור' סוכנות ידיעות ושירות טלגרפי פלשתיני של הסוכנות היהודית – בלונדון, על עליית 248 מתיישבים ממרוקו ארצה. פריץ ליכטנשטיין, מנהל המשרד הארץ ישראלי בליסבון שפיקח על עליית פליטים יהודים מהמגרב, תהה על ההיגיון בפרסום ידיעה זו על הפליטים שאמנם קיבלו סיוע מהג'וינט, אך את הרישיונות העלייה קיבלו מהסוכנות היהודית. ניתן להניח שחששו נבע מכך שידיעה כזו עלולה 'לסגור' את שער היציאה מצפון אפריקה עבור פליטים יהודים אירופאים.

בדיווח של דוד שאלתיאל צוין, כי במחנה הפליטים פדאללה שהו 7,000 יהודים מארצות אירופה בעיקר מסלוניקי שלדעתו, "אין הם מתאימים לארץ ישראל, זה בנוגע לילדיהם ולנוער" 2,500 .פליטים קיבלו סרטיפיקטים מפריץ ליכטנשטיין, נציג הסוכנות היהודית בליסבון והועברו למחנה אחר בסביבת קהיר".  להערכת ז. אמנו לבנגאזי הגיעו 140 פליטים מאירופה. לאורך שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה ניתנו רישיונות עלייה במשורה ליהודי צפון אפריקה תוך מתן עדיפות לפליטים יהודים אירופאים, אלי מויאל, פעיל ציוני ממרוקו שעלה לפלשתינה א"י בשנת – 1946 , ציין בעדותו ש"הסרטיפיקטים היו מיועדים לעקורים של המחנות ונתנו עשר למרוקו שגם ]בה, ב.ד[ היו פליטים ממזרח אירופה".

אחת ממטרות העלייה לפלשתינה א"י של התנועה הציונית הייתה להוכיח שלא רק פליטים מוכנים – לעלות לפלשתינה א"י אלא גם עלייה בבחירה חופשית מצפון אפריקה. כך הוצגה הספינה 'יהודה הלוי'. – הצהרה זו נועדה לצורך הסברתי בעולם ש"בעיית היהודים אינה רק בעיית פליטים בלבד וכי רק א"י היא הפתרון לה." עמדת ארגון הג'וינט לגבי מפעל ההעפלה מצפון אפריקה הייתה זהה לתפיסת הסוכנות היהודית ולכן הג'יונט לא הקצה משאבים להעפלת יהודי המגרב מפני שהם לא הוכרו כפליטים. הדיון עד כאן התייחס לפליטים יהודים אירופאים שקיבלו סרטיפיקטים לעלייה מהמגרב. אך היו גם פליטים יהודים שהעפילו בספינות מחוף אלג'יר ומנמלי אירופה.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

יהודה הלוי אונייה

פרק חמישי מעמדם של מעפילי צפון אפריקה במחנות קפריסין

הוויכוח על אופי העלייה לפלשתינה א"י התנהל בעיצומה של שואת יהודי אירופה שבגינה חל שינוי – במדיניות הציונית מחזון 'החברה היהודית החדשה' – – האליטיסטית לחברה שהתבססה על עלייה — המונית. יהדות המזרח וארצות האסלאם היו בבחינת נטע זר בתפיסה הציונית האירופית ובכול זאת הם היו אמורים להגיע לארץ ישראל . בשלהי 1942 התמודד הממסד הציוני עם הבעיה הדמוגרפית של העם היהודי ולא ניתן עוד היה להתעלם מיהדות המזרח בארצות האסלאם שחיכתה בפתח.

לפי יחיעם ויץ "התנועה הציונית והישוב המאורגן בארץ כמעט לא עמדו על מידת החשיבות שנודעה לתנועה הציונית בארצות המזרח ולעלייה מהן".  עדות לחשיבותה הדמוגרפית של יהדות המגרב מובאת מביקורו של בנימין הלר, ראש המשרד הארץ ישראלי באלג'יר, בשנת 1944 במשרדי הקונגרס היהודי בארה"ב. רחל ספרדי, מלשכת הקונגרס היהודי, דיווחה לאברהם לוייטרבך, ראש מחלקת הארגון של הסוכנות היהודית, על תוכן פגישתה עם הלר שהיה בדעה שזו תהיה "החמצה של העם היהודי לבנות את עצמו בפלשתינה א"י אם יתעלמו מדור שלם צפון אפריקאים". –  הלר, שהיה מעורב בעשייה הציונית בצפון אפריקה מסוף שנות ה- 30 של המאה שעברה, שירת נאמנה את הסוכנות היהודית ראה בהתעלמותה מיהדות צפון אפריקה החמצה. במקביל באותה שנה דוד שאלתיאל ואפרים פרידמן דיווחו על פוטנציאל העלייה מהמגרב. אך הסוכנות היהודית המשיכה במדיניות ההעדפה של שארית הפליטה מאירופה ופליטים יהודים אירופאים מהמגרב על פני העלאת יהודי הקהילות הצפון אפריקאיות.

פרק זה יעסוק בדימוים של מעפילי צפון אפריקה לפני ואחרי גירושם למחנות קפריסין, ובנסיבות שגרמו לניכור המעפילים המוגרבים ומנעו את התערותם בחיי המחנות בקפריסין. יוצגו החסמים שעמדו בפניהם שגרמו להדרתם ממקורות פרנסה ולקחת חלק פעיל במחנות הגירוש. כמו כן ידונו דרכי המחאה של המעפילים המוגרבים שניסו להעלות את צורכיהם לסדר היום של המחנות. ירון צור טען ש:

"המורשת הקולוניאלית המודרנית שבה נחלק העולם לאירופים וללא אירופים השפיע השפעה עמוקה על עולם התדמיות החברתיות בחברת המהגרים היהודים בארץ ישראל" ]…[ זו הייתה כניסה לעולם את הסטריאוטיפים החברתיים של הגזע והצבע ]…[ אפשר לשער שהמפגש בין שתי תרבויות הנמצאים בשלבי מודרניזציה שונים יצר פער שהתבטא בהעדפה של תרבות אחת על האחרת: התרבות האירופית על פני תרבות המזרח. יהודי ארצות האסלאם נתפסו כנחותים ]…[."

כול מפגש בין תרבויות נושא בחובו מתח מסוים. המפגש עם יהודים מ'אפריקה' היה 'הלם תרבותי' לשארית הפליטה שלא הכירו את אחיהם מאפריקה. לדבריו, של צור, עם הקמת המדינה עמדה בפני התנועה הציונית והסוכנות היהודית השאלה כיצד לבנות אחדות לאומית "על בסיס אתני של אוכלוסייה מאירופה מצד אחד ומאסיה ואפריקה מצד שני".  המוסדות הציוניים בארץ ובחו"ל יצרו זיקה פוליטית היסטורית בלעדית בין יהדות אירופה לבין העם היהודי ואי אפשר לנתק את הדימוי של – יהודי המזרח בארצות האסלאם מהקשר זה.

הדימוי של מעפילי צפון אפריקה לפני העפלתם ולאחר גירושם לקפריסין אליהו דובקין, בספר שכתב בסמוך להתרחשויות, היה ער לשוני בין עדות ישראל באירופה ליהדות המזרח,

"היתכן לסגל שיטות פולין לתימן ? בארצות המזרח אין מורשת עבר, אין גיווני דעות, אין תנועות נוער מפוצלות ואין סיעות שצריך להגן על האינטרסים המיוחדים שלהן. המציאות היהודית במקומות האלה פרימיטיבית יותר".    

מצד אחד ליהדות המזרח לא הייתה בעבר מורשת ומצד שני לא היו בה האינטריגות הפוליטיות שאפיינו את הפוליטיקה הארץ ישראלית נקייה מאינטריגות מפלגתיות. לדובקין לא היה קנה מידה – להשוואה אלא בדמותה של יהדות פולין. לשיטתו, המציאות היהודית בקהילות ארצות המזרח והאסלאם הייתה פרימיטיבית. 'אם בארזים נפלה שלהבת' מקבלי ההחלטות המרכזיים בסוכנות – היהודית מה היה על 'אזובי הקיר' מקבלי ההחלטות בדרג מנהלי מחלקות הנוער והשליחים והעלייה – – שסרו למרותה לעשות. ההתייחסות ליהודי הארצות האסלאם מצידה של ההנהגה בפלשתינה א"י – – הייתה אפריורי שלילית. לאור הצהרתו לא היה כלל מקום לאוכלוסיות פרימיטיביות כאלה בפלשתינה- א"י. ובכל זאת מצב העם היהודי לאחר השואה 'אילץ' את הסוכנות היהודית להתייחס במידה מסוימת לציבור הפרימיטיבי של ארצות האסלאם והמזרח. 

ההתרשמות הראשונית השלילית של יהדות המזרח בעיני מקבלי ההחלטות בסוכנות היהודית, אנצו סירני, אליהו גולומב  , כפי שתיארו ויץ, ואליהו דובקין לעיל, קיבעה בדיעבד את יחסה של המנהיגות הציונית כלפי מעפילי צפון אפריקה ולוב. שליחי הממסד הציוני מטעם הסוכנות היהודית, המוסד לעלייה ב' והתנועות הפוליטיות שפעלו בקפריסין לא יכלו להתעלם מהדימוי השלילי של יהדות המזרח בכלל ויהדות צפון אפריקה בפרט, ואי התאמתה לערכי התנועה הציונית. ומכאן יחסם כלפיהם היה מסויג. הדימוי שנישא ב'רוח' מפלשתינה א"י לקפריסין השפיע, בצורה כזו או אחרת, גם על – התייחסות שארית הפליטה בקפריסין כלפי המוגרבים. דימוי שלא תרם לשילובם החברתי, תרבותי והתעסוקתי של המעפילים המוגרבים במחנות.

הדימוי של יהודי המגרב לפני ההעפלה. ההתנשאות על יהודי צפון אפריקה החלה לפני ההעפלה וההתארגנות לעלייה לפלשתינה א"י. הדוח המפורט של דוד שאלתיאל על מצב היהודים באלג'יר – ומרוקו לא נפל על אוזניים ערלות. הוא זיהה ש-

"כמעט כל יהודי אלג'יריה הם מטיפוס פסאדו תרבותי והם מלאי תשוקה להתבולל עם הצרפתים – אולם אין ביכולתם לקלוט את התרבות הצרפתית. הפעילות הציונית מועטה ומתבטאת באספות אשר בהן מראים ראשי המדברים יותר נכונות מאשר ידיעת העניין".   

ההצהרה הזו הייתה מרחיקת לכת וקצרת רואי כאחד. לטעון שיהודי אלג'יריה היו חסרי יכולת לממש זכויות אזרחיות ולהתמודד עם תרבות צרפת, 75 שנים אחרי 'צו כרמיה' שהעניק להם זכויות כמו לצרפתים במולדת האם, היה אבסורד. שאלתיאל לא קרא נכוחה את מעורבותה הא פוליטית של – הקהילה היהודית באלג'יר שבעיניו נראתה חלולה. "הם מדברים, אך לא מתוך ידיעה מהי ציונות". הציונות במגרב הייתה בעיקר לא מעשית, כפי שהוזכר בפרק הראשון, ויושמה באופן שונה מאשר במזרח אירופה. כלפי יהדות מרוקו התייחס שאלתיאל במונחים חומריים ומוסריים,

"מצבם החומרי והמוסרי של יהודי מרוקו הוא בכי רע. הרוב המכריע של היישוב חי בתנאים ירודים מאלו של הערבים. רובם רוכלים. בעלי מלאכה זעירים, חנוונים זעירים ופועלים. הרוב גר בגיטאות בערים ובכפרים. הם חסרי כל סמני תרבות. הזוהמה והמחסור בתנאים סניטרים ראשוניים בולטים מאלה של העיר העתיקה בירושלים. הם מזכירים את הרובעים המלוכלכים שבאלכסנדריה וקהיר. תרבות אם אפשר לקרוא בשם זה, של יהודי מרוקו מתבטאת בשמירה על מנהגים ודת. אדיקותם היו בסדר הפוך להבנתם את המנהגים שהם מקיימים".

ההשוואה לסביבה הפיזית ערבית בה חיו יהודי מגרב אינה מפתיעה. ההתייחסות לרמה התרבותית של – יהודי מרוקו נגזרה, ככל הנראה, מגישה אוריינטליסטית כלפי יהודי הלבנט ודומיהם מהמגרב. את הערתו על המקצועות היהודיים, מטה לחמם של בעלי מלאכה זעירים, אפשר היה להחיל גם על היהודים שחיו בתחום המושב ובגיטאות במזרח אירופה. הגיטאות בהם שוכנו יהודים במזרח ומערב אירופה היו 'המלאחים' בהם שוכנו יהודי ארצות האסלאם. ובכול זאת, למרות תיאורו הלא מחמיא של שאלתיאל על יהדותם ותרבותם של המוגרבים היהודים הוא המליץ להעלותם ארצה. כנראה, עקב הייאוש שאחז בתנועה הציונית עם היוודע מוראות השואה. התבטאות שביטאה את המעבר ממדיניות

עליית אליטיסטית למדיניות עלייה המונית. שאלתיאל היה משוכנע ]…[ "כי לו נתנה האפשרות המעשית מחצית יהדות מרוקו היה עולה לארץ מהר. אם כי רוב האנשים ספק אם היו יעילים ליישוב – הארץ ישראלי. בכל זאת ישנו ביניהם מספר ניכר של פרולטריון בריא וצעיר השואף לעלות".  הדוח של שאלתיאל חידד את הסתירה בעמדת התנועה הציונית ביחס ליהודי צפון אפריקה. אם אין בהם תועלת בפלשתינה א"י מדוע להעלותם. גם המונח 'פרולטריון' בו השתמש שאלתיאל לתאר את יהדות – מרוקו הדהד, כנראה, עם טקסט סוציאליסטי שרווח בתנועה הציונית. לא ברור אם 'ההמון' היהודי אותו פגש הכותב במרוקו ענה על הקריטריון הסוציאליסטי שהיה נר לרגלי התנועה הציונית.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

יהודה הלוי אונייה

 

פרידמן אפרים, מהשליחים המרכזיים, העיד ש"בתוניס קיימת עם ארצות גדולה, לא לומדים, גם הרבנים הינם עמי ארצות ]בורות גמורה, ב.ד[ אולם בג'רבה אנו מוצאים למדנות מופלגת, ממש כמו בפולניה בשעתה ." ההשוואה בין למדנות יהודית בג'רבה ללמדנות בפולניה התבקשה מפני שכנראה גם בידיו לא היה קנה מידה אחר להשוואה.

בהקשר של דימוי יהדותה של קהילת יהודי לוב התפתח אירוע בקיבוץ שדה אליהו של 'הפוהמ"ז' לגבי קליטתו של גרעין 'ביכורים' נוסף שהוכשר גם הוא בלוב. בהתכתבויות בין המועצה החלוצית העליונה בטריפולי למדור הדתי בסוכנות היהודית הועלתה ביקורת חריפה כלפי הקיבוץ הדתי שהחליט לפזר את גרעין 'ביכורים' החדש בקיבוצים דתיים אחרים בעמק הירדן מפני שהם לא עמדו בתנאי העבודה הקשה ובשמירת מצוות. מכתבו של יוסף מימון מטריפולי התריס נגד ה'איפה ואיפה' שנקטו הקיבוץ הדתי והתנועה כלפי חברי גרעין 'ביכורים',

"אולי אתם חושבים שעולי לוב פחות נצרכים לסידור בארץ ולעלייה מאשר עקורי אירופה?  גם זאת טעות איומה. לנו יש אותם הצרכים של עקורי אירופה, לנו אותם זכויות של כל יהודי, מפעל ההתיישבות הדתית איננו מונופולין של אף מפלגה או משפחה".

יוסף מימון, שכתב את המכתב בשם המועצה העליונה של קבוצת 'בן יהודה' בטריפולי, לא היסס להשתמש במושג 'עקורי אירופה' כדי להדגיש את ביקורתו הבלתי מתפשרת על האפליה בין עקורים מלוב או מאירופה חרף שואת יהודי אירופה. הוא נגע ב'עצבים החשופים' והרגישים של מוראות השואה כפי שאף מנהיג יהודי מצפון אפריקה לא עשה לפניו. הערה חשובה נוספת במכתבו הייתה שמפעל ההעפלה אינו מונופול מפלגתי או משפחתי פאטריכאלי, וזכויות שוות מגיעות לכול העולים. אמירה -בדבר שוויון חברתי שהוטחה במפלגה ארץ ישראלית שנשאה על דגלה את הפועל הדתי.

הדימוי של יהדות לוב ותוניס לא היה שונה בקוטב הדתי של הפוליטיקה הארץ ישראלית.  נפתלי בר- גיורא, מקיבוץ שדה אליהו שליח 'הפוהמ"ז' ללוב, כתב ל'יוסיפון' [אליהו דובקין] ול'בן יהודה' [שאול אביגור]  על יהדותה של קהילת לוב, "אשר ליהדות גדולה היא הבערות. יש אמונה עיוורת, הגובלת

לפרקים עם פנטיות. מעטים הם הלמדנים ולפעמים נדמה לך, שהנך נמצא בין אנשים פרימיטיביים במלוא מובן המילה".  אלה הם דברי השליח שפרש מקבוצת השליחים הראשונה של 'החלוץ האחיד' בצפון אפריקה ועבר לפעול בלוב. מנקודת מבטה של תנועת 'תורה ועבודה' של 'הפוהמ"ז', יהדות לוב נתפסה כ'עם הארץ'.

שני הקטבים הפוליטיים הארץ ישראלים, הסוציאליסטי והדתי, היו תמימי דעים ביחס לאופי יהדותה של הקהילה במגרב. אצל שאלתיאל יהדותם הייתה 'בסדר הפוך להבנתם את המנהגים שהם מקיימים'.

ואצל פרידמן 'הרבנים הינם עמי ארצות'. ואילו אצל בר גיורא 'יש אמונה עיוורת הגובלת לפרקים עם – פנטיות'. עמדתו של חבר 'הקיבוץ המאוחד' הסוציאליסט  (בית אורן)  לא הייתה שונה מעמדתו של נפתלי בר גיורא חבר הקיבוץ הדתי  (שדה אליהו).

יהודה סעאדה, סרג'נט בצבא צרפת החופשית ששהה בבית אמו בזיכרון טוביה בירושלים, העלה טענות בפני נציג הסוכנות היהודית כלפי ד"ר ליאופולד ברטאווס, נציג ההסתדרות הציונית בתוניס, "ד"ר ברטוואס אינו אהוב על אנשי המקום אפילו לא על האשכנזים".  סעאדה השתמש בביטוי 'אשכנזים' שלא היה שגור באותה תקופה בפי יהדות המגרב. הוא המליץ לשלוח נציג של המוסד לעלייה ב ' כדי לקדם את הפעילות הציונית בתוניס. לא ידוע אם הסוכנות היהודית נקטה בצעדים כלפי ד"ר ברטוואס על בסיס עדותו של סאעדה שהתריעה על אפלייה בהעלאת יהודי תוניס ארצה. מהשיחה עולה שקיימת אפלייה כלפי יהודים מקומיים אפילו בארץ מולדתם, תוניס, מצד נציגה של הסוכנות היהודית שם.

עוד לפני מעורבותו בהעפלת המוגרבים חווה השליח חמל רפאל חוויה לא מלבבת, כפי שהגדיר בעצמו, במחנה מיוחד ליוצאי צפון אפריקה שפעל בחווה באזור טולוז, "זו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם אנשי צפון אפריקה. אנשים ממרוקו. היו שם כ- 15 איש". הוא ניסה להעסיק אותם אצל איכרים בסביבה, אך כאשר נמאס להם ]…[ "הם החליטו שהבילוי היותר טוב בלילה הוא עם בחורות בטולוז". חוויה נוספת הייתה לחמל בדרכו לשליחות במגרב. הוא סיפר על פגישתו עם צפון אפריקאים במחנה המעבר סן ז'רום, במרסיי ]…[ "אם היו אנשים שחשבו שמשום מה הם צריכים חמאה או משום מה הם צריכים בשר כזה או אחר, הם היו יוצאים ותוך כדי כך היו עוסקים בשוק שחור, היו נתפסים על ידי המשטרה הצרפתית".

כשהגיע חמל רפאל לאלג'יר דיווח על התנהגותם הספסרית של מעפילי צפון אפריקה במחנה העלייה 'שלווה ובריאות' בטנס ]…[ "הם סחרו בבגדיהם כדי להשיג סיגריות מתושבי הכפר הערבי במעלה ההר". ובביקורו בקפריסין באוגוסט ספטמבר – 1947 הוא דיווח על התנהגות דומה שלהם. הביקורת על התנהגותם של הצפון אפריקאים במסגרות בהן פעל חמל לא שונה מביקורות אחרות שהוזכרו לעיל לגבי התנהגות שארית הפליטה במחנות העקורים באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה שגם בהם התנהלה פעילות ספסרית. )ראו להלן החסמים שעמדו בפני המעפילים המוגרבים במחנות קפריסין(. הסוכנות הקימה 'מחנה מיוחד' ליוצאי צפון אפריקה אולי מפני שהדימוי שלהם עבר מהטקסט ]הדיווחים, ב.ד[ וחילחל לשפת המעשה.

בעדות מאוחרת של פרידמן, על שליחותו השלישית לצפון אפריקה, הוא סיפר שבמחנה ההעפלה טנס

'שלווה ובריאות' היו כ- 600 אנשים, מתוכם "כ- 300 זקנים וילדים והשאר בחורים ]…[ וגם זונות שברחו מבתי בושת ופושעים פליליים שהמשטרה חיפשה אותם". שליח זה לא טיפח גישה סטראוטיפית למעפילים הצפון אפריקאים אלא כמו חמל הוא תיאר את שראו עיניו. הוא הוסיף, ]…[ ש"ביד הגורל נקלענו לפינה יהודית מנותקת ועזובה, אך מהבהבים בה ניצוצות אש טהורה".  כלומר, פרידמן ראה מעבר לרושם הראשוני במפגשיו עם מעפילים צפון אפריקאים. ההתייחסות של פרידמן לקהילות הצפון אפריקאיות הייתה דואלית. מחד גיסא, הוא זיהה בה כשלים ארגוניים וחסכים רבים ]בין היתר בלמדנות יהודית, ב.ד[ ומאידך גיסא הוא ראה בה פוטנציאל לעלייה המונית וגם לעלייה חלוצית. חנן רייכמן, חבר קיבוץ עין גב ושליח במחנה מעבר בדרום צרפת, דיווח למוסדות היישוב המאורגן בפלשתינה א"י על 'אלמנט מיוחד' יהודי תוניס:

"בראש השנה פלשו לתוך מחנה אחד 30 יהודים מתוניס ) 4 משפחות(, שברחו מפרעות בספאקס.

יהודים אלה לא יודעים משום דבר, רק אנחנו רוצים לירושלים. הילדים מלאים כינים, ללא חינוך, – ההורים מדברים רק ערבית וקצת צרפתית. בחלקם גם לא יודעים קרוא וכתוב כלל. ומה לעשות אתם? ומה יעשו באמת בארץ?"

רייכמן, תיאר את מצבם של יהודי תוניס על סמך מפגש עם 30 פליטי הפרעות בספאקס. הוא העלה חשש כיצד יקלטו עולים מצפון אפריקה בארץ ומי ידאג לקיומם?  השליח דאג שמא עלייה זו תכביד על היישוב בפלשתינה א"י. שליח זה הכיר את מחנות המעבר של העקורים באירופה וידע מי – האוכלוסייה שאמורה הייתה לעלות ארצה ולגביה לא עלה אצלו חשש לגבי קליטתה בארץ.

ניתן להניח, שדימויים שליליים מעין אלה עברו מפה לאוזן בין השליחים למרכזי התנועות שלהם בפלשתינה א"י. דיווחי השליחים על רשמיהם ופעילותם בצפון אפריקה לא עברו סינון ולכן האותנטיות – שלהם לא הוטלה מעולם בספק. אך כשהדיווחים הכתובים נחתו על שולחנות של מחלקות בסוכנות היהודית, ניתן לשער, שהם השפיעו על עיצוב מדיניות העלייה מצפון אפריקה בקרב מקבלי ההחלטות בסוכנות היהודית.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר