דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

על ה'אקסודוס' היו לפי האומדן בין 70 ל- 300 מעפילים מוגרבים. במאגר נמצאו 17 מוגרבים ברשימה שמית שהופיעה ב'מגילת 'אקסודוס' שהנציחה את מעפילי אחת מספינות הגירוש לאירופה . הכללתם של מעפילי 'אקסודוס' במאגר למרות שהם לא גורשו לקפריסין נבעה מפני שהספינה הייתה דגל למאבק בבריטים והעפילו בה מעפילים צפון אפריקאים. נח קליגר שפיקד על אחת מאוניות ההעברה לגרמניה וסגנו היה שלמה טובול, מתוניס, ציין שעל ספינתו היו "כ- 200 יהודים יוצאי צפון אפריקה, בעיקר אלג'יראים שהצטרפו במרסיי".  מרדכי נאור לא הזכיר בספרו הראשון על עלייה ב' שהיו ב'אקסודוס' צפון אפריקאים. אך לאחרונה תיקן זאת. להערכתו 300 מעפילים מצפון אפריקה הצטרפו ל'אקסודוס' במרסיי. ילדי תנועת 'דרור' סיפרו שבספינה הייתה "קבוצת נוסעים מאפריקה הרחוקה" שלא ידעו אם הם יהודים. יוסי הראל מפקד ה'אקסודוס' הזכיר, שהפליטים הגיעו –לספינה ממחנה העולים 'גרנד אראנס' ליד מרסיי "וביניהם כמה עולים מאלג'יריה".  משפחת גז מתוניס סיפרה על התמודדותה עם תלאות המסע ב'אקסודוס'. כותבים נוספים שלא ציינו נתונים כמותיים היו: ברכה חבס, הסופרת של עלייה ב', בספרה 'הספינה שניצחה – – 'אקסודוס', היא לא הזכירה שהיו עליה מעפילים מצפון אפריקה. מנקודת מבטו של ז'ק דרוז'י על פרשת 'אקסודוס' היו על הספינה יהודים כמעט מכול קצוות תבל מסין ועד צפון אפריקה. –ראובן אהרני טען, שהפליגו בה חברי תנועת נוער ממזרח אירופה ומצפון אפריקה. וניה פומרנץ ) זאב הדרי(,  ממטה המוסד לעלייה ב' בצרפת, כתב לכבוד 'יום קיבוץ גלויות', שבספינה היו מעפילים צפון אפריקאים. יהודה דומיניץ, שהיה ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בשנות ה- 80 של המאה שעברה, הזכיר בכנס על ההעפלה מצפון אפריקה שיהודים הגיעו משם והשתלבו בספינות כמו 'יציאת אירופה אקסודוס'. – אביבה חלמיש ב'סיפור האמיתי' על האקסודוס לא ציינה שהיו בספינה מעפילים מוגרבים.

סיפור התלאות והנדודים של מעפילי ה'אקסודוס' לא הסתיים גם לאחר העברתם בספינות הגירוש לאירופה. בדיווח ל'ארנון' [יוסף ברפלד] ממטה ההגנה בתל אביב, נמסר שבתחילת אפריל 1948 הגיעו לצרפת 1,480 ממעפילי 'אקסודוס' ו- 600 מהם עלו ארצה. עד סוף אפריל היו צפויים לעלות 2,680 ממעפילי 'אקסודוס' ובחודש מאי שאר המעפילים היו אמורים לעלות ארצה. בדיווח טלגרפי אחר נאמר שעד מאי 1948 יש "להפסיק את עליית אנשי 'אקסודוס' ולבכר על פניהם צעירים מאומנים ואחרים למאמץ המלחמתי". למברק התלווה איום שהמימון לעלייה ב' יופסק אם הוא לא ישרת את המאמץ המלחמתי [מלחמת השחרור, ב.ד].כנראה, באותה עת סדר העדיפות שנקבע על ידי האחראים לעלייה ב' לא היה נתון למצוקת המעפילים אלא להקמת המדינה. לעומת זאת מעפילי קפריסין לא היו אדישים למצוקת מעפילי 'יציאת אירופה אקסודוס' והציעו לוותר על מכסה חודשית – כמחווה של סולידריות. ניתן לשער, שמעפילים ששהו במהלך המלחמה במחנות השמדה וכפייה עמדו בפני דילמה מוסרית לא פשוטה – – לוותר על זכותם לעלות ארצה.

בדיווח על הספינה 'בן הכט' של התנועה הרוויזיוניסטית נמסר שהיו בה 70 30 מעפילים מצפון אפריקה ובראשם הרב פרג'ון. אפרים פרידמן, השליח לצפון אפריקה, דיווח, בפברואר 1947 , למטה המוסד לעלייה ב' בפריז ש- 70 מעפילים יהודים תוניסאים – – 'פורשים' רוויזיוניסטים, מתכוונים לעלות – דרך צרפת. הוא התכוון, כנראה, לספינה 'בן הכט'. במאגר נמצאו 56 מעפילים מוגרבים.

בספינה 'המעפיל האלמוני' היו בין 17 ל- 30 צפון אפריקאים. יוסף דרור ממלווי הספינה סיפר, יצאנו לדרך כשעל סיפוננו 850 מעפילים יוצאי פולניה, רומניה ועוד ארצות מזרח אירופה וקבוצה קטנה מצפון אפריקה".  בראיון אישי עם מעפיל מספינה זו הוא אמר שהיו אתו כעשרים חברים ממרוקו ותוניס שעברו הכשרה ב'קמפ דה פיז'ול' בדרום צרפת. ראובן אהרני טען שעל הספינה היו בני נוער בית"ר ודתיים ממרוקו. במאגר נמצאו 66 שמות של מעפילים מוגרבים ב'המעפיל האלמוני'.

בראיון אישי עם מעפיל מ'לנגב' הוא ציין שהעפילו אתו חמישה חברים ממרוקו שעברו הכשרה ב'קומפ דה פיזו'ל'. לפי נחום בוגנר ב'לנגב' היו שבעה מעפילים מצפון אפריקה. לעומתו, מנחם אורן הזכיר שהיו בספינה מספר צפון אפריקאים. במאגר נמצאו 63 מעפילים מוגרבים ב'לנגב'. לגבי 'משמר העמק' דווח על מעפילים טריפוליטאים [מלוב, ב.ד] שנבחרו לשמור על הסדר בספינה, אבל, בחירתם "הוכחה כאבסורדית מאחר והם דיברו ערבית ואיטלקית והיו צעירים ועדינים מאוד ואילו המעפילים [האחרים ב.ד] דיברו אידיש ושפות סלביות, היו מחוספסים 'בוגרי' השואה ומחנות המוות".  אין אומדן של מעפילים מוגרבים בספינה. במאגר רשומים 15 מעפילים לובים.

בן ציון יעקב מלווה הספינה 'לקוממיות' דיווח שהעפילו בה גם צפון אפריקאים. ראובן אהרני הזכיר שבהפלגתה השנייה של 'לקוממיות' ( 8.2.48 ) היו 180 צפון אפריקאים  ובמאגר נמצאו  160 מעפילים מוגרבים. יוסקה אלמוג, מפקד ה'נחשון', סיפר שבספינה היו 275 מעפילים צפון אפריקאים כמחצית מכלל המעפילים בספינה. במאגר השמות של ה'נחשון/קסטל' נמצאו 45 מוגרבים מתוכם מעפילים מהעיר ספרו שבמרוקו.

לגבי הספינות האחרות מחופי צרפת ניתן לטעון בהכללה שגם האומדנים שלהם לא היו מדויקים. הדרך בה הוצגו הנתונים על ידי החוקרים מחזקת את הטענה שהמידע על המעפילים לקה בחסר. בפרק המבוא המתודולוגיה של המחקר הוסברו הסיבות לרישום הלא מדויק של המעפילים והעולים כאחד.

מיכל ליס טענה שנתוני העלייה מצפון אפריקה בשנות המנדט היו חסרים מאחר והרישום בין מחלקת העלייה לבין הרשויות לא תואם כראוי. עוד טענה, ש"שיטות רישום שונות ואף אי רישום מדויק הקשו על אפיון דמוגרפי של המיעוט [המוגרבי, ב.ד] שעלה בין השנים 1948 1919 לפלשתינה". לשיטתה בתקופה זו עלו רק 1,000 עולים ממרוקו, תוניס ואלג'יר. להערכתה, הדבר נבע גם מכך ]…[ "שלא היה מגע בין התנועה הציונית המאורגנת לצפון אפריקה".  הנתונים שהובאו לעיל מוכיחים שהערכתה הייתה נמוכה מאד ולא עלתה בקנה אחד אפילו עם האומדן הרשמי של המוסד לעלייה ב'.

משהובהרה מדיניות העלייה של הסוכנות היהודית כלפי יהודי המגרב ומשהוצגו הנתונים על הספינות בהן הפליגו אפשר לשרטט את דיוקנם של מעפילי המגרב כפי שעולה ממאגר השמות.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון