הרב רביבו, שהיה ראש בתי הדין הרבניים בצרפת ומראשי הארגון החרדי המאגד את רבני אירופה, נולד במרוקו ב-1946 ובנעוריו למד בישיבה ליטאית בעיר סנדרלנד שבבריטניה. אחר כך עבר לישיבת מיר בניו יורק, ובשנות ה-70 מונה לראש בתי הדין במרסיי שבצרפת. כמה שנים לאחר מכן עבר לפריס, כדי לכהן כראש בתי הדין בצרפת כולה. רביבו "היה מיזוג נפלא בין הבקיאות בסגנון חכמי ספרד לבין העומק של חכמי אשכנז", הספיד אותו הרב ירמיהו מנחם כהן, דיין בקהילה החרדית של אנטוורפן.

סיפורו של נסים רביבו, הנער ממרוקו שלמד בישיבות אשכנזיות יוקרתיות ועלה לגדולה בעולם הרבנות הליטאי, אינו יוצא דופן. ספר היוצא לאור בימים אלה מגלה, כי אלפי נערים יהודים נדדו בשנות ה-50 וה-60 מבתי משפחותיהם במרוקו לישיבות ליטאיות באירופה ובארה"ב, בגלים שאורגנו על ידי רבנים ועסקנים ליטאים, שביקשו לשקם את עולם הישיבות הליטאי שחרב בשואה.

מדוע מזרחים מתלבשים כליטאים?

"ש"ס דליטא – ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו", היוצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט של ד"ר יעקב לופו, חוקר החברה החרדית במכון פלורסהיימר בירושלים, שהוגשה לאוניברסיטת סורבון בפריס (שמו של הספר בצרפתית הוא "איך יהודים ספרדים נהפכו לאשכנזים"). עבודתו מבוססת על מאות מסמכים שמצא בארכיונים חרדיים בישראל ובצרפת, על מכתבים ששלחו הנערים מהישיבות באירופה ובאמריקה להוריהם במרוקו, על ספרי זיכרונות של כמה מהרבנים הליטאים שיזמו את המפעל ועל ראיונות עם אחדים מבוגרי הישיבות.

לופו כותב שהתופעה הייתה נרחבת: בשנים 1958-1948 נקלטו בישיבות ליטאיות בצרפת ובאנגליה יותר מ-4,000 נערים יהודים ממרוקו. אלפים נוספים נקלטו בהן בשנות ה-60, עד לדעיכת התופעה בתחילת העשור שאחריו. רבים מהנערים שהובאו ממרוקו לישיבות הליטאיות באירופה עומדים היום בראש ישיבות וקהילות יהודיות בצרפת, בבלגיה, במקסיקו, בארגנטינה וגם בישראל. חלק מבוגרי הישיבות היו הגשר שעליו נבנתה בשנות ה-80 השותפות בין הרב אליעזר מנחם שך, מנהיג העולם הליטאי, לרב עובדיה יוסף – השותפות שהולידה את ש"ס. הרב יוסף עזרן, רבה הראשי של ראשון לציון ומי שכיהן כחבר כנסת מטעם ש"ס, הובא בתור ילד מבית הוריו במרוקו לישיבה הליטאית "תורת אמת" שבלונדון.

"כאשר ש"ס הופיעה לראשונה על הבמה הפוליטית", אומר לופו, "היו ישראלים רבים ששאלו את עצמם מדוע חרדים מזרחים מתלבשים כמו ליטאים, מתפללים כמו ליטאים ומתנהגים כמו ליטאים. עד היום יש אנשים ששואלים את השאלות הללו. התשובה שלי היא שיש לתופעה הזאת שורשים היסטוריים עמוקים, שניטעו הרבה לפני הופעתה של ש"ס. החרדים הליטאים גילו את היהודים המזרחים, נסעו למרוקו, בחרו את הילדים והנערים הכי טובים והכי מוכשרים והביאו אותם לישיבות שלהם, כדי לחנך אותם על פי דרכם".

חינוך חרדי נגד "אליאנס"

סימן ראשון להתעניינות של חרדים ממזרח אירופה ביהודים הספרדים, איתר לופו בהחלטות של ועידת היסוד של אגודת ישראל, שהתקיימה בקטוביץ' שבפולין ב-1912. אגודת ישראל, נאמר שם, תייצג את כלל היהודים, "ממזרח וממערב, מצפון ומתימן". עוד בימי מלחמת העולם הראשונה נשלח למרוקו הרב זאב הלפרין, בוגר ישיבת וולוז'ין ותושב ירושלים. הוא ישב במקנס שבמרוקו כמעט שמונה שנים, שבהן ייסד את "אם הבנים", רשת של תלמודי תורה ומוסדות חינוך אחרים. מטרתה הייתה להיאבק בבתי הספר של "אליאנס", שחינכו ילדים יהודים ברוח ההשכלה המערבית והתרבות הצרפתית.

"רוב הרבנים במרוקו קיבלו בברכה את הרב הלפרין", מספר לופו, "והעמידו אותו במרכז מאבקם נגד החינוך המערבי. במוסדות שהוא הקים במרוקו למדו רק לימודי קודש, לפי אותה שיטה שבה למדו בוולוז'ין". הלפרין גורש לבסוף ממרוקו בעוון היותו נתין עותמני, כנראה בעקבות הלשנה של ראשי אליאנס.

הפעילות החרדית במרוקו התחדשה, וביתר שאת, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. שני האישים המרכזיים שעמדו מאחוריה היו הרב אברהם קלמנוביץ', נשיא ישיבת "מיר" בניו יורק ומי שיכהן לימים כנשיא אגודת ישראל העולמית, והרב רפאל עבו, יליד צפת שלמד בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. מאמצע שנות ה-40 הקים עבו במרוקו, במימון קלמנוביץ' ורבנים ליטאים נוספים מארה"ב, את "אוצר התורה", רשת של בתי ספר חרדיים.

קלמנוביץ', שבזמן השואה עמד בראש ועד ההצלה שרבני אגודת ישראל הקימו בארה"ב, מילא אחרי המלחמה תפקידים חשובים בגופים שהקים הממשל האמריקאי כדי לטפל בפליטים היהודים שהתרכזו במחנות העקורים בגרמניה. בין השאר יזם העברת יתומים יהודים מהמחנות לשתי ישיבות ליטאיות שהקים בצרפת – "חכמי צרפת" בעיר הנופש אקס לה-בן, שעל גבול שווייץ, ו"אור יוסף" ("אוהל יוסף") בעיירה פובליאנס הסמוכה לפריס. לישיבות הללו החלו באים כעבור זמן לא רב גם מאות תלמידים ממרוקו. לופו מגלה בספרו שהם גויסו על ידי עבו, בהנחיית קלמנוביץ'. נערים אחרים הופנו לישיבות הליטאיות בבריטניה. "עבו שלח לאירופה את התלמידים הכי טובים של 'אוצר התורה'", אומר לופו. "את הטובים שבטובים דאג קלמנוביץ' לשלוח ישירות לישיבת מיר, הישיבה שלו בניו יורק"

"המסורות מבית אבא היו שוליות"

חלק מבוגרי הישיבות הליטאיות החליטו לאמץ את הליטאיות עד כדי התנערות מכל סממני המזרחיות. "כל המסורות המקוריות ממרוקו טובות כשאין עיקר בחיים שלך", אמר הרב מחלוף פחימה, בוגר ישיבת שניידר בבריטניה, העומד היום בראש קהילה ליטאית בבני ברק. העיקר הוא, לדעתו, אורח החיים הליטאי. "כשנכנסנו לישיבה ליטאית ונתנו לנו את הכיוון הנכון ללימוד ולמוסר, המסורות מבית אבא היו משהו שולי אצלנו. לא שבעטנו בהן חס ושלום, אבל לא עשינו עסק מחסרונן", אמר הרב. לא פלא שפחימה התנגד ב-1984 להקמת ש"ס, ואף ניסה לשכנע את הרב שך שלא לתת יד לשותפות עם עובדיה יוסף.

חברו ללימודים באנגליה, הרב יוסף עזרן, מייצג זרם מתון יותר של ליטאיות מזרחית. כחבר כנסת מטעם ש"ס הוא ניסה לייצג, אם כי לא בהצלחה יתרה, הן את השקפתו של הרב שך והן את זו של מנהיג התנועה, הרב עובדיה יוסף.

התנשאות אשכנזית פטרונית

רבים מהמזרחים שלמדו בישיבות הליטאיות באירופה ובארה"ב, כך עולה מספרו של לופו, נטשו לבסוף את קיום המצוות, ולא-מעטים מהם פיתחו קריירות אקדמיות מוצלחות בצרפת ובארה"ב. הסיבה לנטישה היתה לא פעם היחס המתנשא שחשו מצד מוריהם ורבניהם. רפאל קרסנטי, היום מנהל חשבונות בירושלים, סיפר ללופו שעזב את הישיבה באקס לה-בן כשחש שהרבנים מנסים למחוק את הזהות המזרחית שלו ושל חבריו. "הם עשו הכל כדי להרחיק את הילדים מההורים", אומר קרסנטי.

ללופו עצמו יחס דו-משמעי כלפי התופעה. מצד אחד, הוא אומר, הרבנים הליטאים הונעו על ידי רגש סולידריות כלל-יהודית. אבל הניעו אותם גם תועלתנות אגואיסטית והתנשאות פטרונית. "הרב קלמנוביץ' וחבריו דיברו כל הזמן על כך שהם מבצעים פעולות הצלה", אומר לופו, "האמת היא שזו הייתה הצלה כפולה. הם באמת הרגישו כמי שפועלים כדי להציל את יהודי מרוקו מסכנת ההשכלה והחילוניות. אבל מצד שני הם גם ידעו היטב שהם זקוקים לנערים המרוקאים האלה כדי להציל את עולם הישיבות הליטאי שלהם, שחרב בשואה. זאת לא הייתה פעילות אלטרואיסטית, כי רק את השמנת שבשמנת, אלה שדווקא יכלו להקים מוסדות תורה במרוקו, הם הוציאו ממרוקו והעבירו לישיבות הליטאיות".

הרב זאב הלפרין, השליח החרדי שבא למרוקו ערב מלחמת העולם הראשונה, כתב ב-1920, ש"כל היהודים הנקראים ספרדים" הם "חסרי כישרונות" בתחומי "החינוך, הסדר והמשטר" ונזקקים, לכן, "לכוח אשכנזי שיהפוך בעבורם את הסדרים בחינוך לטובה". כעבור 72 שנים, ערב הבחירות לכנסת ה-13, קבע הרב שך כי "טרם הגיע זמנם של הספרדים לשמש בתפקידי הנהגה", משום ש"הם צריכים עוד ללמוד". כיום סבור הד"ר לופו שחוט של התנשאות אשכנזית פטרונית מחבר בין שתי האמירות הללו.