מורשת יהדות מרוקו

היצירה הפיוטית לר' יעקב אביחצירא-חייו ויצירתו

ר^, יעקב אביחעירא – חייו ויצירתו

תולדות חייו: ר׳ יעקב אביחצירא זלה״ה, ראש השושלת של משפחת אביחצירא בתאפילאלת, מתייחס בדור עשירי לר^׳ שמואל אלבאז מדמשק (תנ״ח-תק״ט / 1749-1698), שלימים הוחלף לאביחצירא על שם מעשה הנס של המחצלת (חצירא), שפרש על הים והפליג בה למחוז חפצו. לפיכך נחשב ר׳ שמואל למייסדה הראשון של משפחת אביחצירא. ר׳ יעקב נולד לר׳ מסעוד ב״ר אברהם בתקס״ח/1808 בכפר תאבועצמת הקרוב למלאח תאפילאלת. על תולדות חייו לאחר מכן אנו למדים מכמה מקורות: ההקדמות לחיבוריו שכתבו בני משפחתו, קובץ ׳מעשי נסים׳ הכולל מופתים המיוחסים לר׳ יעקב בחייו וזכו לפרסום בקרב בני ברית ושאינם בני ברית גם יחד והפיוטים שחיברו לכבודו בניו וצאצאיו. את דמותו ואורח חייו תיארו בנו ר׳ אהרן בהקדמתו לספר אביו ׳פתוחי חותם׳ ונכדו ר׳ שלום ב״ר אהרן לספר אחר ׳לבונה זכה׳. הקדמה שלישית נכתבה על ידי הרב רפאל משה אלבאז (תקפג/1823-תרנ״ו/1896) ל׳מעגלי צדק׳. מן ההקדמות הללו מצטייר ר׳ יעקב בדמות של צדיק ופרוש, שכל מעייניו לעשות רצון בוראו בעבודת ה׳ בתפילות, בברכות בכוונה ובלימוד תורה ומוסר. שישה סדרי משנה שגורות היו בפיו, וסדר הלילה שנמשך עד לפני חצות נפתח בחזרה על ח״י פרקי משניות בעל פה ונמשך בלימוד שולחן ערוך ומקורותיו. שנתו הייתה שנת עראי ובחצות לילה משכים לתיקון חצות וללימוד קבלה נוסח ׳עץ חיים' והזוהר עד שעת תפילת שחרית, שבה נכנס ראשון למניין. ר׳ יעקב נודע בפרישותו, בהסתפקותו באכילה ושתייה, בתעניות שני וחמישי ובהפסקות של תעניות שבועיות יום ולילה. על פי מסורת שבידי אדוני אבי נמסר, שבסיומה של אחת ההפסקות השבועיות הלך ר׳ יעקב לטבול במקווה ביום אחרון ערש״ק, אבל מחמת חולשת התענית מעד בגשר ליד נהר זיז, ומאותו יום נקרא אותו גשר על ידי התושבים הערבים ׳קְנְטְרְת לחכם׳(גשר החכם). בין עשרות פיוטיו נמנה גם פיוט למתענה הפסקה שבועית, שבה הוא מונה את סגולותיה של תענית זו.

ר׳ יעקב שימש מנהיגן הרוחני של קהילות תאפילאלת. אישיותו ומידותיו היו מורי דרך לרבים, הוא היה הדיין והשופט בין איש לרעהו, פרנס הקהילה הדואג לבני עדתו ושד״ר לעת מצוא במסעיו לקהילות רחוקות לקבץ כספים עבור אנשי קהילתו הנזקקים. לאחרונה הובא לידי מסמך נדיר של כמה עמודים בכתב ידו של ר׳ יעקב בחסותו של הרב יצחק ברוך יהודיוף, נכדו של ר׳ ישראל אביחצירא. מדובר ברשימות של כעשר קהילות ופירוט אנשיהן, רשימות המוכיחות, שמחוז תאפילאלת כלל כמה קהילות יהודיות, שכולן זכו להנהגתו של ר׳ יעקב.

חכמתו התורנית: מלבד היותו צדיק ואיש מופת היה ר׳ יעקב גם חכם גדול ובקי בענפי התורה השונים: תלמוד, הלכה ופסיקה, פרשנות, דרוש ומוסר, קבלה ושירה. בענפים אלה זכה לחבר שנים עשר ספרים הנמנים להלן:

• יורו משפטיך ליעקב (ירושלים תרמ״ה/1885) – שו״ת על חושן משפט ואבן העזר.
• לבונה זכה (נא אמון תרפ״ט/1929) – חידושים על התלמוד.
• ספר פתוחי חותם (ירושלים תרמ״ה/1885) – פירושים לתורה גם על דרך הקבלה.
• אלף בינה (ליוורנו תר״ן/1890) – פירוש קבלי למזמורי תהלים: קיט, כה, לד, קיא-קיב.
• בגדי השרד (ירושלים תרמ״ח/1888) – פירוש קבלי להגדה של פסח ולתהלים קז.
• דורש טוב(ירושלים תרמ״ד/1884) – דרושים לנפטרים, לשבת זכור, שבת הגדול וכדת.
• שערי ארוכה (ירושלים תרמ״ד/1884) – מוסר בנושא התשובה לימים שמראש חודש אלול ועד להושענא רבה מחולק לב״ב אותיות האלף בית.
• גנזי המלך(ירושלים תרמ״ט/1889; ליוורנו תר״ן/1890) – דברי מוסר ותיקונים: תיקון התשובה, תיקון השכינה ותיקון המילה, העוסקים בפירוש המילה בראשית בשבעים פנים ובסוף החיבור מאמר על השבת ׳ליקוטי שושנים׳.
• מחשוף הלבן(ירושלים תרנ״ב/1892) – פירוש קבלי על פרשיות התורה.

י. מעגלי צדק (ירושלים תרנ״ג/1893) – פירוש קבלי לפי סדר א״ב לפסוקים אחדים המשולבים עם פסוקי תהלים קיט ונספח הקדמה למנצפ״ך.

יא. שערי תשובה (ירושלים תשט״ז/1957)- חיבור קבלי נוסח האר״י על התשובה הכולל כ״ח דרושים על המילה תשובה על פי ראשי תיבות שלה.

יב. יגל יעקב (קובץ פיוטים), תוניס תרס״ב.

הסכמות לספרי ר׳ יעקב

ספריו של ר׳ יעקב זכו להסכמות של חכמי ירושלים: רפאל מאיר פאניזיל – יעקב שאול אלישר; הסכמת חכמי חברון: אליהו סלימן מאני – רחמים יוסף פראנקו; בית אל: הקדמת יוסף ויטאל; חכמי טבריה: רפאל אברהם כלפון – בכור אברהם אלחדיף – יוסף דוד אבולעאפיא, שלמה אבולעאפיא – מנשה ארזי – דוד יעקב וואעקגין; הסכמת הרב שלמה חזן מצפת; הרב רפאל משה אלבאז מהעיר צפרו שבמרוקו. כמו כן נכתבו הקדמות לחיבוריו במליצה וחרוז על ידי בניו: ר׳ אהרן, ר׳ אברהם, ר׳ יצחק ור׳ מסעוד ומתלמיד חבר של המחבר, ר׳ שלמה חיון.

יצירתו הפיוטית: היא כוללת 47 פיוטים על נושאים שונים: שבת, פסח, מתן תורה, שבחי צדיקים וידידים, מוסר ותוכחה, בקשות, שבחי ה/ גלות וגאולה, הם נושאי דיוננו.

סקירת הפיוטים

יצירתו הפיוטית: יצירתו הפיוטית של ר׳ יעקב כוללת ארבעים ושבעה פיוטים העוסקים בנושאים שונים: חמישה פיוטים לשבת (א-ה); פיוט אחד לפסח (ו); ארבעה פיוטים למתן תורה (ז-י); שישה פיוטים (יא-טז) בשבחי צדיקים: (אליהו הנביא (ו), רשב״י (3), לאלא סוליקה (ו), למתענה שישה ימים (ו); שני פיוטים לידידים ונדיבים (יז-יח); שני פיוטי מוסר ותוכחה (יט-ב); שלוש בקשות (כא-כג); שלושה פיוטים בשבחי ה׳(כד-כו) ועשרים ואחד פיוטי גלות וגאולה (בז-מז).

א. השבת

ערכיה, סגולותיה, הכנותיה, הלכותיה והגמול והשבר לשומריה – חתונת השבת עם ישראל –

חמישה פיוטי שבת חיבר ר׳ יעקב אביחצירא המרצים את ערכיה של השבת, סגולותיה, הכנותיה, הלכותיה והגמול והשכר לשומריה. נושאי השבת נשענים על מגוון מקורות: מקרא, משנה, תלמוד, הלכה וקבלה נוסח הזוהר ושער הכוונות לאריז״ל. פיוטי השבת מלווים בתיאורי כלולות אלגוריים בין ישראל החתן לשבת הכלה ובערכים נומרולוגיים הטמונים במילה שבת. להלן סקירת הפיוטים לפי סדרם.

׳חבת בבת עינינו׳ (פיוט א): הפיוט בנוי ארבעה חלקים: א. חיבת ה׳ את ישראל וחיבת השבת (9-1). ב. השבת כבת זוג וככלה לישראל (17-10). ג. שמות השם וצירופיהם הגנוזים במילה שבת (29-17). ד. חיתום הפיוט בבקשת הגאולה.

1. 1. הפיוט מונה את ערכיה של השבת: ישראל החביבים בעיני ה׳ זכו בדבר חביב, השבת. השבת ברוכה היא לה׳ ולישראל, והיא עטרה לישראל ככתר של מלוכה. השבת היא עת שלום, שבה מתאחדים בני ישראל, בה משתעשעים גם בעולמות העליונים, ובזכותה נכנעים כוחות הטומאה. 2. השבת ניתנה כבת זוג לישראל, וישראל והשבת הם כחתן וכלה, לפיכך עת כניסת השבת היא גם כניסת הכלה לחופה, שאותה מקבל החתן ישראל. שבע הברכות של תפילות שבת הן כנגד שבע ברכות של החופה, והקידוש הוא בו בזמן לכבוד השבת ולכבוד השכינה. 3. במילה שבת גנוזים צירופי חשבונות שונים של שמות ה׳: הוי״ה, אהיה, אל, שם אדנות והשכינה המזוהה עם השבת. 4. הפיוט נחתם בבקשת הגאולה והמשיח.

׳דודים רעים התקדשו׳: בחלקו הראשון עוסק הפיוט בהכנות לשבת הנעשות בדרכים שונות: בעצם זכירתו והזכרתו בכל ששת ימי החול בצו ׳זכור את יום השבת לקדשו׳, בקבלת הנשמה היתרה הפוקדת את האדם מיום שישי, בהוספה בקדושתו מחול על הקודש מבעוד יום, בהחלפת בגדי החול בבגדי שבת נאים ובקבלת שבת מחוץ לשדה. השבת מחייבת ביטול כל הגורמים המפריעים למנוחה רוחנית של השבת: עצב ודאגה, מחשבת חול, פרישות מענייני חולין והנהגה של פעילות חיובית הקובעת את אופייה של השבת, קיום סעודות שבת בהשתתפות אורח בבחינת ׳עשיר ורש נפגשו׳ והקדשת זמן ללימוד תורה והוראתה לבנים באשר התורה עצמה ניתנה בשבת. האדם עומד למבחן כל ליל שבת על ידי שני מלאכי השרת המלווים אותו מבית הכנסת לביתו הקובעים את גורלו לשבת הבאה. קריאה מיוחדת מופנית לכוהנים להתכונן מבחינה רוחנית לגשת לדוכן לברך את העם, שבכך מסגלים לעצמם מידה טובה של ׳טוב עין הוא יבֹרך׳ – 'אל תקרי יבֹרך אלא יבָרך׳. עוד רעיונות ותכונות לשבת: השבת היא שמו של הקב״ה, שייחד את השבת כיום קדוש המכונה ׳קדש הלולים׳ הן ביחס לימות החול והן ביחס לשאר חגים ומועדים; בשבת טמון גם רעיון המנוחה והוא גם יום של קרבה ואחדות לבבית ורוחנית; בשבת טמון שכר רב לעולם הבא וסגולה להינצל מגיהנם הן על ידי ההכנות, הן על ידי הנהגה של זריזות וזהירות בשמירת שבת והן על ידי סעודות השבת. הפיוט שואב את מקורותיו מן ההלכה והתלמוד כמו גם מקטעי הזוהר. יום השבת עטוף באווירה רוחנית של ההכנות והאזהרות ההלכתיות הקובעות את קדושתו ואת ייחודו.

* ׳שבת יום שביתה' (ג); הפיוט עוסק במנהגים, בהלכות, בעצות ובתזכורות של השבת: הבנות לשבת: יש ללמוד מחכמי התלמוד ולעשות את כל ההכנות לשבת באופן עצמי, ולא על ידי שליח בבחינת ׳מצוה בו מבשלוחו, כי זהו כבוד השבת. ההכנות כוללות יין מובחר לקידוש ולהבדלה וסעודות השבת הכוללות: דגים, בשר בקר ועוף והטמנת החמין. מנהגי תפילה: הקפדה על אמירת שיר השירים ערב שבת מבעוד יום לפני מנחה בקריאה ברורה ובטעם, אמירת הפיוט ׳לכה דודי׳ בקול נעים, בזמרה ובשמחה לכבוד ׳הכלה המהוללה׳ היא השבת ובמיוחד סיום הפיוט'בואי בלה׳. הקפדה על ארבע תפילות השבת המשמשות תחליף לקרבנות, אמירת הנוסח ׳וינוחו בה׳ בתפילת ערבית, ׳וינוחו בו׳ בשחרית, ׳וינוחו בם׳ במנחה והקפדה על ברכת ׳מקדש השבת׳ בתפילת שבע ובקידוש. סעודות: יש להשתתף בסעודות השבת וללוותן בזמירות ובדברי תורה במעמד של שלושה בבחינת ׳וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה״.

לימוד תורה: יש להשלים את קריאת הפרשה עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, להקפיד על עליית שבעה גברי לתורה ועל לימוד תורה בשבת. ערכה הסגולי של השבת: השבת היא מתנה טובה, שנתן ה׳ לישראל הנבדלת משאר ימות החול ׳שבת קדושה ונפרשת׳ ומופיעה כמה פעמים בתורה כיום מנוחה ויום ברכה. שכר השבת: שכר כפול ומשולש בעולם הבא מובטח לשומרי התורה והשבת ושכר מיוחד על המאמץ הגופני והכלכלי עבור הכנות השבת והוצאותיה בבחינת ׳מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת/ ושומר השבת זוכה לכתר מיוחד בראשו. בפיוט יש פנייה לה׳ להמציא לכנסת ישראל ולשכינה המזוהה עם השבת שקט מן הגלות ומנוחה בציון.

׳אשירה לכבוד שבת׳(ד): הפיוט פותח בשירה לכבוד השבת הכוללת שתי מצוות ׳אחת דבר אליהים שתים המה זכור ושמור׳ ומונה את סגולותיה: 1. מתנת השבת לישראל היא ביטוי של חיבה לעם חביב והיא עטרה, שבה הכתיר ה׳ את ישראל. 2. יום שבת הוא יום זכייה מחדש של משה באורות שזכה בהם בהר סיני ואיבדם על ידי חטא העגל וזכיית ישראל שוב באורות שמעניק להם משה מחלקו. 3. השבת היא יום עונג ׳וקראת לשבת ענג׳, ועל כן יש לענגה במאכלי בשר בקר, כבש וצבי. 4. קדושת השבת גדולה משאר ימים טובים ואפילו מיום כיפור. 5. חשיבות שלוש סעודות השבת הנלמדות מן הפסוק ׳ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה׳ (שמות טז,כה), שבו מופיעה ׳היום׳ שלוש פעמים. ה. קיום שלוש סעודות בשבת מציל משלוש פורעניות: חבלו של משיח, דינה של גיהנם, ומלחמת גוג ומגוג׳. 6. יש להוסיף מחול על הקודש בשבת בכניסתו וביציאתו. 7. השבת היא ברית הדדית: ישראל שומרים את השבת, וה׳ ישמור על ישראל. 8. שמירת שבת – סגולה היא לגאולה ולביאת המשיח שינחה את ישראל בדרכו לגאולה. רעיון זה מובע במסגרת הפיוט הפותח בשירה לכבוד השבת ׳אשירה לכבוד שבת׳ ונחתם בשירת הגאולה לעתיד בזכות שמירת השבת ׳אז ישיר משה ובני ישראל השירה הזאת לאמֹר׳.

׳אלי אנוהו׳(ה): השבת נעימה וחביבה היא מאוד, והעומד על סודה נזהר הוא בכבודה ובהלכותיה, ועוונותיו נמחלים. השבת מזומנת לישראל כבת זוג מהר סיני כנרמז מהפסוק ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ גם במובן של קידושין. המילה שבת מקפלת בתוכה כמה רעיונות: 1. האות שין שבראשה שווה בערכה המספרי(300 ) 10 ) 50) למילה כַּפֵּר השווה ל־360 באשר מכפרת היא את חטאיו של מי ששומרה כהלכה. 2. שתי האותיות האחרונות של המילה שבת יוצרות את המילה בת, המתפרשת כבתו של המלך ה' רעיון המקופל בערך המלא של אותיות שבת: שין (360) ) בית (412) ) תיו (416) השווה ל-1188, מספר השווה למילים ׳שותף בת׳(בלי מילוי). 3. על פי זה ישראל שומר השבת הוא חתן ה׳. 4. שומר השבת נחשב לשותף לה׳ כנדרש גם מן המילה ויכֻלו, אל תקרי ויכֻלו אלא ויכַלו׳. 5. המילה שבת מכילה בתוכה את הפועל תשב משורש שוב, רמז לערך התשובה הטמון בשבת. 6. וההיפך מי שמבזה את השבת המילה שבת הופכת לבישת משורש בוש, ועֹנג (שבת) הופך לנגע ׳וינגע ה״, לעומת זאת מי ששומר את השבת ומכבדה זוכה לשפע רב. במהלך הפיוט נמנים גם ציוויים אחדים בכבוד השבת שהיא גם כבוד ה׳ ׳וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכבד׳: להיות זריז בכבוד השבת, לא לחשב חשבון הוצאותיה, לענגה בלחם דגן, ביין, בשמן ובמבחר מעדנים, להכין נרות שבת משמן זית ולהניחן על שולחן השבת וללמוד תורה בטהרה בשבת המזכה את הלומד בברכת ה׳ ובשמירתו. הפיוט נחתם באור התורה והגאולה.

היצירה הפיוטית לר' יעקב אביחצירא-חייו ויצירתו-מאיר נזרי-עמ' 161