מורשת יהדות מרוקו

מיד עם שוך הסערה הסתובב הובר ז׳ק כמה שעות בינות ״ההריסות המעשנות, שמהן הזדקרו קורות שרופות ושיירי גוויות״. מראה החורבן הזכיר לו בכאב את ההפצצה בקזבלנקה, שהיה עד גם לה. לאחר מכן הוא הגיע לגן החיות של הסולטן, רק כמה שעות לאחר תום הקרבות, כדי לאסוף מידע ממקור ראשון. ב־22 באפריל הוא שלח מברק מרגש במיוחד ובו תיאור של מה ששמע שם. הוא כתב על אלפי אומללים אשר הופקרו ללא הגנה לפראות הבוזזים, על תחינותיהם שיחוסו על חייהם, על בריחתם המבוהלת לארמון, שבו מוטלים זה על גבי זה ומופקדים לרעב הם מצאו מקלט ארעי.

הערת המחבר:רייויו הגיב על כך: ׳העיתונים האחרים מתלוננים שהמברקים שמופנים [אליהם] נעצרים בפאס. "לה מטין" מציין שיש כאן צעד מנהלי שמטרתנ למנוע מהתקשורת לקבל מידע. אני משוכנע שלא זה המצב ושלא קיבלוו שום החלטה שסותרת את חופש העיתווות. אעשה כל מאמץ כדי להבטיח ללא דיחוי את סדירותם של שירותי המברקים׳(Nantes, AAE, Légation de France à Tanger série B279). ראה גם 2 .Journal des débats (24.4.1912), p ע"כ

בשבת, 27 באפריל, הסתכם האירוע ברשימה קצרה בעמוד הראשון של ׳לה מטין׳, ושם נכתב: ׳פאס שקטה׳ ו׳ועדה שחברים בה נכבדים ערבים, אירופים ויהודים, תהיה אחראית לתברואת הבירה. נאספו סכומים הגונים לסייע ליהודים המורעבים. הסולטן העניק 10,000 פרנק, רייניו 5,000 פרנק ואישים מרוקנים 10,000 פרנק׳.

לבסוף, כתבה על גורל היהודים בשבועון ׳אילוסטרסיון׳(Illustration) ב־11 במאי פורסמה, בלא שם המחבר, ברחבי העולם בזכות הצילומים עזי הרושם שליוו אותה, שאותם צילם הד״ר וייסגרבר.(

העיתונות הבריטית השתמשה בעיקר בידיעות שמסר מקלאוד, קונסול בריטניה בפאס, ושכנו הד״ר ורדון, רופא במיסיון הפרוטסטנטי. ה׳טיימס׳ הלונדוני, הודות למברקים שהגיעו מכתבו בטנג׳יר, הזכיר ב־23 באפריל את הטבח ביהודים, וב־24 באפריל ציין שנוסף למאות הפצועים ולאלפי היהודים שהיו נתונים בסכנת רעב, .מספר המתים הגיע ל־55. ב־26 באפריל הוסיף ה׳טיימס׳ פרט שלכאורה נעדר מכל הדיווחים הצרפתיים – יהודי מרוקו לא יכלו להגן על עצמם, כפי שעשו במקרים קודמים, מכיוון שהשלטון הצרפתי פירק אותם מנשקם.

העיתונות היהודית

כפי שאפשר לצפות, לפרעות פאס היה הד עצום בעיתונות היהודית בכל השפות. הפעילויות החברתיות והחינוכיות במרוקו של כי״ח, של ההתאחדות האנגלית־יהודית ושל חברת העזרה של יהודי גרמניה, וגם המאמצים של נציג ארצות הברית בוועידת אלג׳זירס לטובת יהודיה, תרמו במידה רבה לחשיבות שניתנה במישור הבין־לאומי לקורות היהודים באימפריה השריפית. הדיווחים שעקבו אחרי האסון תרמו גם הם למודעות בקהילות היהודיות בכל רחבי העולם ועודדו את המסע הנפלא לגיוס הכספים לטובת היהודים האומללים בפאס.

מאז ביקורו המפורסם של השר האנגלי משה מונטיפיורי(1885-1784) במרוקו ב־1864, הביעו עמודי ה׳ג׳ואיש כרוניקל׳ הלונדוני עניין תדיר ביהודי האימפריה השריפית. ב־26 באפריל פרסם השבועון את המאורעות במרוקו והציג סיכום המשלב את המידע מהתקשורת הבריטית והידיעות הרשמיות שמסר הקונסול הבריטי במרוקו. יצחק אברהם אבן צור, נשיא הקהילה בטנג׳יר, שמע על הפרעות מפי הציר הבריטי בעיר, רג׳ינלד ליסטר(Reginald 1865-1912 , ,(Lister ומיד יצר קשר עם העיתון כדי לבקש סיוע מן הקהילה היהודית

באנגליה. בגיליון מ־3 במאי דווח על טבח של ׳מאות קרבנות׳ מקרב היהודים. גיליון זה סיפק גם פרטים ראשונים על הסיוע שהושיטה הקהילה היהודית הבריטית לנפגעים. ב־10 במאי פרסם ה׳ג׳ואיש כרוניקל׳ את עדויותיהם המזעזעות של עדי הראייה, את עדותה של אנגלייה מפאס ואת עדותו של הד״ר ורדון, שטיפל בפצועים .

הערת המחבר:יצחק אברהם אבן צור (נפטר ב־1937) היה מתרגם וסגן קונסו7 ש7 בריטניה במרוקו. הוא נבחר לנשיא הקהילה היהודית ומאוחר יותר לנשיא המועצה המשפטית של טנג׳יר.

רג׳ינלד ליסטר מילא תפקידים מגוונים בברלין, בפריז, באתונה ובקושטא, ובשנת 1908 מונה לציר בריטי בטוג׳יר.

מעתה עדכן ה׳ג׳ואיש כרוניקל׳ באופן סדיר בין דפיו על התרומות לקרן פאס שנפתחה בלונדון. ׳אמריקן היברו׳(The American Hebrew}, שנוסד בניו יורק ב־1879, הציע ניתוח מעמיק ביותר כמעט נבואי הכולל מידע רב על המצב במרוקו, פרי עטו של דייוויד ותר עמרם .(David Werner Amram

דייוויד ורנר עמרם (1939-1866) היה עורך דין נודע וגם היסטוריון וחוקר מקרא מלומד. לעתים קרובות הוא כתב ב׳ג׳ואיש אקספוננט׳(.(Jewish Exponent

אין לשכוח שגם לגרמניה היו אינטרסים קולוניאליים בצפון אפריקה ושחברת העזרה של יהודי גרמניה הציעה את תמיכתה ליהודי מרוקו מתחילת המאה. העיתונות היהודית־גרמנית הקדישה ליהדות מרוקו מקום נכבד ועקבה מקרוב אחרי הפרעות בפאס, אפילו אם בדרך כלל היא הסתמכה על העיתונות הצרפתית.מעניין במיוחד מאמר המערכת ב׳די ולט׳ (Die Welt, הביטאון המרכזי של התנועה הציונית, מ־26 באפריל, שהוקדש לשאלת מרוקו. מאמרו של רפאל לנדאו(1943-1870) הוא אחד הניתוחים הצלולים ביותר לתסבוכת המרוקנית בהקשרה ההיסטורי. עם הגעתן של החדשות הראשונות על התריתל, ׳די ולט׳ הביע חמלה כלפי יהודי מרוקו הנתונים לייסורי האנרכייה, שבהם ראה העיתון השלכה של מצב היהודים חסרי הנתינות.(jüdische Heimatlosigkeit בגיליונות הבאים פורסם תרגום של הדיווח של הובר ז׳ק, שהופיע ב׳לה מטין׳( וגם כל מכתביו של עמרם אלמליח לכי״ח.

התקשורת העברית במרכז אירופה עקבה אחרי המהומות ממרחק מסוים. את היומון ׳הצפירה׳ ערך נחום סוקולוב בוורשה, הוא שאב את ידיעותיו מסוכנות הידיעות הווס ומהעיתונים הגרמניים, ואף הוא התלונן על הצנזורה הצרפתית. בשבועות שלאחר התריתל הוא פרסם את הדיווחים של וייסגרבר שהופיעו ב׳לה מטין׳, ומידע שמקורו בחברת העזרה של יהודי גרמניה, לפני שפרעות פאס פינו את מקומן בעמודי העיתונים לאסון הטיטניק, ובפרט למשפט בייליס, שהיה קרוב יותר מבחינה גאוגרפית וחברתית.

נראה כי עיתונות היידיש במרכז אירופה, ובייחוד ׳דר פראינד׳(DerFraind), יומון שיצא לאור בוורשה, הייתה מעודכנת במה שהתרחש במרוקו. היומון התעניין בעיקר, כמו העיתונות היהודית כולה, בשלומם של בני קהילת פאם, וגינה את ניסיונם של הצרפתים להרגיע את הרוחות ולטשטש את היקף הטבח, שבתחילה העריך את קרבנותיו היהודים בכ־1,000. לאחר מכן הוא שטח ביקורת על המדיניות הקולוניאלית של צרפת ועל פלישתה למרוקו והכריז עליה כעל הסיבה העקיפה לשפיכות הדמים: ׳בעוד היא צריכה לתת דין וחשבון לאומות על ההרוגים האירופים, איש לא יבקש ממנה לתת דין וחשבון על הדם היהודי שנשפך, מכיוון שהיהודים הם יתומים, ובעבורם נותרה רק רחמנות׳. אחרי ההאשמות נכתבה ההצהרה הקשה: ׳קישינב הייתה משחק ילדים בהשוואה למרחץ הדמים שהתחולל ברובע היהודי בפאם׳.

ה׳פארווערטס׳ הניו יורקי הסתפק במסירת הידיעות שהפיצו סוכנויות העיתונות, שהגזימו במספר ההרוגים, לפני שפסק להתעניין באירועים במרוקו לטובת דיווחים על אסון הטיטניק. עם זה, מעניין שהעיתון הזה כינה את הפורעים הערבים בפאס ׳פוגרומצ׳יקים׳, וכך קישר את הייסורים של יהדות מרוקו לעינויים של קדושי אשכנז. העיתונות היהודית בעברית וביידיש ניזונה מהעיתונים בפריז ובברלין, ובסופו של דבר לא חידשה דבר משמעותי בטוריה, אך היא שיקפה להפליא את רגש האחווה היהודית.

ראה:הפרעות בפאס או התריתל התרע"ב-יוסף ינון פנטון מכון בן צבי תשע"ב עמ'-57-54