ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

פתח דבר

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

 בתוכו צמחו כמה מענקי הרוח שקמו לעמינו ומהם ראשוני רבותינו הראשונים כרבינו יצחק אלפאסי, אשר אור תורתו האיר וזרח גם ברחבי ספרד. וגדולי הרבנים בספרד היו מתלמידיו כמו רבי יוסף בן מיגאש ועוד. ומאז ועד ימינו דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו קמו רבנים ואנשי שם אשר הקדישו את זמנם ללימוד תורה ולהרבצתה בבני עדתם והשאירו הרבה מחידושי תורתם בכתובים, יצירותיהם של רבותינו רבני המערב הן רבות ומגוונות אך דא עקא כגודל היצירה בן גדלו הפגעים שפגעו בה.

קושי השעבוד, העניות ופגעי הטבע היו גרמא, שחלק גדול ממנה אבד מאתנו לעולמים, ויתר הפליטה עודנו בכתובים בודד בספריות ובאוספים פרטיים, ומצפה לגואל.

מכל יצירתם הגדולה של רבותינו הקדושים רק ספרים מועטים זכו לדפוס. חלקם בהשתדלות המחברים ובני משפחותיהם, ורובם בידי רבנים ואנשי שם מבני עדתינו, אשר כאבו את כאב רבותינו בל יהיה יגיעם ועמלם בתורה לריק חס ושלום, במיוחד בדורינו מאז שהאיר אור הדפוס בצפון אפריקה.

המכון למורשת יהדות מרוקו ״ תולדות ״ הציב לו למטרה לגאול את תורתם של רבותינו הקדושים, להוציא לאור יצירותיהם שעודם בכתובים וכן לההדיר את חיבוריהם אשר אמנם זכו לדפוס אך הם נדפסו בזמנו בכמות קטנה וכיום כמעט ואינם בנמצא. ואשר רבים אומרים מי יראינו טוב.

חכמי מארוקו לבד מהפצת תורה הקדישו הרבה מזמנם לנהל עדתם ולחנכה במורשת אבות. הם תקנו תקנות רבות לפי צורך השעה כדי לפתור בעיות ושאלות שהזמן גרמא בתחומי כלכלה וחברה. אישות, יחסים שבין אדם לחבירו ובין הפרט לקהילה.

 את רוב התקנות נאספו בקובץ התקנות אשר פורסם בזמנו על ידי הרב הגאון אברהם אנקאווא זצ״ל בספר כרם ח״ב. בשנת התש״ז נוסדה מועצת רבנות ראשית ליהדות מארוקו. אשר התכנסה מדי פעם ותיקנה תקנות נוספות.

ראינו חובה לעצמנו להגיש כפרי ביכורינו את ספר התקנות במהדורה חדשה שיכלול תקנות חדשות גם ישנות באותיות מרובעות. עם אינדקס אישים לתקנות הראשונות. בתוכניתנו לרכז בעה׳׳י גם תקנות בודדות שנתקנו בערי מארוקו השונות, אשר הם פזורים בספרות הרבנית של חכמי מארוקו.

ויבואו בכרכים הבאים. עם גמר ליקוט התקנות הפזורות נערוך אינדקס נוסף שיכלול גם התקנות החדשות שנתקנו בשנים האחרונות על ידי מועצת הרבנות הראשית במארוקו.

הננו להזכיר בברכה ובתודה את מורינו הדיינים יוצאי מארוקו הנמצאים בארץ והמשמשים בקודש ובראשם מורנו ורבינו הרב הגאון רבי שלום משאש שליט״א, ואשר היה בין אלה שתרמו רבות להצלת הרבה מתורתם של רבינו משיני העש ולהעלותם על מכבש הדפוס. על הסיוע העזרה וההדרכה בהוצאה לאור של מפעלנו ״ המשפט העברי בקהילות מארוקו ״.

יהי רצון שנזכה לראות יחד בהגשמת מטרתנו ולהביא לכל בית ישראל את האורות הגנוזים שביהדות מארוקו. וזכות התורה תעמוד לנו לראות בהרמת קרן התורה וקרן ישראל. ומלאה הארץ דעת השם אמן.

המערכת

מבוא

תקנות פאס ותקנות מועצת הרבנים במארוקו מאת: הרב משה עמאר שליט״א

  הרקע ההיסטורי

על קהילות יהודיות במארוקו ידוע כבר מתקופה קדומה.ובימי הגאונים ואילך עולה קרנה של הקהילה היהודית בפאס,כמרכז רוחני חשוב אשר הדיו נשמעו למרחקים.  כשאנו מעיינים בתקנות הראשונות, שתוקנו על ידי המגורשים מקאשטיליה״ וכן במקורות הבודדים המתארים את קליטת המגורשים בפאס, מתקבל הרושם שהמגורשים מצאו במארוקו ישוב יהודי דל במיוחד מבחינה רוחנית-תרבותית, ומשום כך יכלו לעשות במקום כבשלהם, להנהיג סדרים ומנהגים ואף לתפוס בידיהם את רסן המנהיגות הקהילתית והרוחנית, כמעט ללא התנגדות.

 אין אנו מתעלמים מכושרם האינטלקטואלי ומרמתם התרבותית של המגורשים,שעלו בהרבה על אלה של ה ״תושבים״ המקומיים, אך בהשוואה לקליטת המגורשים במקומות אחרים,בהם לא הצליחו המגורשים תוך זמן קצר יחסית לתפוס את רסן המנהיגות בידיהם, וכן לא הצליחו להטמיע בקרבם את ה ״מוסתערבים״ בני המקום.

ראוי לציין שעד התקופה האחרונה היו קיימים קהלים נפרדים זה ליד זה,של הקהילות (=קהלים, מעין העדות השונות כיום) השונות שהרכיבו את האוכלוסיה היהודית בעיר. לעומת זאת בערי מארוקו שבהן התיישבו ריכוזי המגורשים, הצליחו להטמיע בקרבם את ה״תושבים״ תוך כיובל שנים.ולהנהיג תקנות ומנהגים אחידים שלפיהם נוהגים כל בני העיר, ומתעוררות שאלות אחדות:

א.  פאס הייתה מרכז תורני חשוב במשך תקופה כה ארוכה, מדוע אם כן לא נשמע קול חכמיה,נגד כל השינויים שרצו חכמי המגורשים להנהיג במקום.או למצער,לעמוד על המשמר ולהבטיח המשך קיומם של מנהגי בני המקום,על ידי הקמת קהלים נפרדים,כפי שארע בארצות אחרות,בהן נקלטו מגורשי ספרד ופורטוגאל .

א.                  היהודים עזבו את ספרד בשני גלים. גל ראשון ( =גירוש ראשון ) בשנת הקנ״א-1391, גל שני – הגירוש בשנת הרנ״ב-1492. בעוד שבגל ראשון מגיעים היהודים הספרדים לאלג׳יריה ואין שומעים על קבוצות שמגיעות למארוקו , הרי בגירוש חלק נכבד מהמגורשים מגיע למארוקו ואין עדויות על קבוצות שמתיישבות באלג׳יריה.

הפתרון לשאלות שהצבנו,תלוי במניעים שהביאו את המגורשים לבחור בין אלג׳יריה למארוקו,כמקום יישובם החדש.

רבי אפרים אנקאווא נמנה על היהודים שעזבו את ספרד בגל הראשון, הוא ביקר במארוקו ובחר לו להתיישב בעיר תלמסאן. מביקורו בעיר מראקש רשם בספרו ידיעות על מצבם ומעמדם של היהודים בעיר זו וזה לשונו:

״ו כבר קרה לי אני בעצמי כדמות זה העניין בהיותי בעיר מראכו״ש בתמוז משנת רועה אב״ן ישראל, בקשו ממני הקהל לדרוש להם ביום השבת אחר סעודת הבקר בבית הכנסת. וילכו הקהל עמי כולם לבית הכנסת ועברנו על שער השר המושל בעיר, והיה שם שוער אחד כושי ונתקנא מכבוד הקהל אלי. ויצא לקראתי בחמה גדולה ושבט אחד גדול להכות אותי, וכראות הזקנים ההולכים עמי שהיה יוצא לקראתי נשתטחו לפניו ופייסוהו ולא הכה אותי, והלכתי לבית הכנסת.

רוב הפיוטים שהתחברו לאירועים אלו עדיין בכתובים או נדפסו על עלים בודדים, או נשארו כמסורת שבעל פה. במאמרו של יששכר בן עמי " שירי ההילולה והזייארה ", ליקט משירים אלו בעברית ובערבית, תרגמם וביארם והקדים להם מבואות. זה קצת מנושא רחב יותר שהוא מטפל בו, מנציחו מעולם הנשייה.

התעניינות ביהדות צפון אפריקה ובעברה בעיצומה והמחקר עדיין בראשיתו. גם בקווים כלליים הסתום מרובה על המפורש, לעומת גלויות אחרות. ראויה יהדות זו לבמה מדעית משלה, שתהווה מקור להפצת מידע, לעידוד תלמידי חכמים וחוקרים לעסוק בנושא מהיבטיו השונים ולפרסום מפרי רוחם.

אני תקווה שקובץ זה יהווה פתיחה לקובצים נוספים אשר יבואו בהמשך בע"ה.

ע"ה משה עמאר.

עלייה מתוך הכרה – מרדכי מוריוסף – לזכר חברי וגיסי רבי שאול זיו – אזייאני – זצ"ל.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נכחדו לדאבוננו רבות מהקהילות היהודים באירופה. קהילות אחרות שם ובחלקי תבל האחרים סבלו רדיפות קשות והתנכלויות מידי הנאצים יימח שמם ומידי עושי דברם בארצות הכיבוש ובמדינות החסות בצפון אפריקה.

קהילת יהודי מרוקו הייתה אולי היחידה שלא סבלה מהתנכלות הנאצים ושליחיהם בזכות מדיניות נבונה ואוהדת שנוהלה על ידי בית המלוכה המרוקאני בראשות הסולטאן מוחמד החמישי ייזכר לטוב, אבי המלך הנוכחי חסן השני יר"ה.

שנת 1942 הייתה, אפוא, שנת מפנה בחיי יהדות מרוקו – חודש נובמבר של אותה שנה נחשב לחודש הגאולה והישועה לקהילה זו.

רוב יהודי מרוקו נחשבו לבני חסות של בית המלוכה. מעטים הצליחו לרכוש לעצמם נתינות או אף אזרחות של מעצמה זרה מאלו שהיו בקשרי ידידות עם מרוקו – כגון : צרפת, ספרד, פורטוגל ואנגליה.

מצב דומה שרר בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני – 1915 – 1917. בשלהי תקופת שלטון זו זכו יהודי ארץ ישראל להכרה המעט דתית לפי חוק הקפיטולציות לפיו מיעוטים שונים זכו להכרה כמיעוטים דתיים. הכרה זו באה לידי ביטוי בהענקת אוטונומיה בענייני דת, אישות וקבורה.

קפיטולציות (מלטינית: Capitula – כניעה תחת תנאים מסוימים) הוא שם כולל לזכויות מיוחדות של אזרחי מדינות (בדרך כלל מדינות אירופה וארצות הברית) בשטחן של מדינות אחרות באסיה ואפריקה (בסין נהנתה גם יפן, כמו מדינות אירופה וארצות הברית, מזכויות הדומות לקפיטולציות).

בתולדות המזרח התיכון משמש המונח קפיטולציות כשם לזכויות שהשיגו מדינות אירופה וארצות הברית לאזרחיהן שהיו בתחומי האימפריה העות'מאנית. הקפיטולציות כללו, בין היתר, פטור ממסים מסוימים, והחרגה של האזרח האירופי מסמכות השיפוט של בית המשפט העות'מאני.

אזרח של מדינה אירופית, שהיה לה הסכם מעין זה עם האימפריה העות'מאנית, היה נשפט בדרך כלל אצל הקונסול של מדינתו בתחום מגוריו. יתר על כן, סכסוך משפטי בין אזרח אירופי לבין אזרח עות'מאני היה מתברר בפני פורום מעורב, שכלל את הקונסול של מדינת האם של האזרח ושופט מטעם השלטון עות'מאני.

חסותו של בית המלוכה המרוקאני הייתה כפי שיראה להלן יתרון ליהודי מרוקו. כבני חסותו של הסולטאן מוחמד החמישי, נהנו היהודים מהגנת בית המלוכה, דבר שמנע ממשלת וישי גרורת גרמניה והמשטר הנאצי בגרמניה לפגוע ביהודים.

הגרמנים שלא יכלול להקים במרוקו מחנות כפייה והגליה כפי שעשו באלג'יר ובתוניס, לחצו על ממשלת ויש לקבוע אץ יום 17.11.1942 ליום פרעות ביהודי מרקו וממשלת וישי אכן נכנעה ללחץ זה.

יהודי מרוקו, מודעים למר גורלם, המתינו בדריכות ובחרדה לגזירות שנועדו ליום זה, ואולם בחסדי השם יתברך באו רווח והצלה ליהודים עם פלישת הצבא האמריקאי בפיקודו של הגנרל קלארק שנתבצעה שבעה ימים לפני כן, דהיינו ב – 10.11.1942.

הלישה האמריקאית וניצחונם המהיר בצפון אפריקה ממרוקו ועד מצרים שינו את פני המלחמה וסייעו להצלת יהודי צפון אפריקה – כמו גם להקלת המתח ביישוב היהודי בארץ ישראל. שחרור צפון אפריקה ומרוקו מאימת המגף הנאצי בא בעת ובעונה אחת עם החלפת השלטון בצרפת.

התרחקות המלחמה מחופי צפון אפריקה והשקט היחסי /שבעקבותיה הפך את צפון אפריקה לאזור מקלט לפליטים היהודים ולחלק משרידי השואה.

לצערי לא זכינו לראות בכתובים תיעוד על תפקידה של קהילת יהודי מרוקו בעזרה לקליטת נידחי ישראל ופליטי שואת אירופה אשר הגיעו אליה. על פי השמועה חלק ניכר מפליטי השואה חששו מטילטול לצפון אפריקה ולכן סירבו להישלח לשם אולם אלה שהעזו גילו להפתעתם את יהדות מרוקו בעוזה ובהדרה.

יהודי מרוקו קיבלו את פליטי השואה כאחים וקלטו אותם מיד בקהילה ובחייה התוססים בכל התחומים, ואף סייעו להם בפרנסה ובכלכלה והיו אף פליטים שהתחתנו עם משפחות יהודיות מקומיות.

מעניים לציין שבאותה עת לא עלתה על דל שפתיו של איש מיהודי מרוקו ומיהודי אירופה שהתערבו בחיי הקהילה המרוקאנית, שאלת ההפרדה בין ספרדים לאשכנזים, אלא מיד הוסרו המחיצות, הגולה והפזורה ולבבות היהודים נפגשו באחווה ורעות, כפי המסורת היהודית ומידת הכנסת האורחים הטבועה בקרב בני קהילה ברוכה זו.

במאי 1945 עם סיום מלחמת העולם השנייה מנה היישוב בארץ ישראל כשש מאות אלף נפש לעומת  מיליון וחצי ערבים. ממשלת מנדט הבריטי את עליית היהודים לפי " סרטיפיקאטים " וכך לראשונה הועברו כשישים סרטיפיקאטים עבור שלוש קהילות היהודים הגדולות שבצפון אפריקה – מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה .

לאחר מיון שכלל בדיקה רפואית ומבחנים מקצועיים חתמו היהודים שזכו לסרטיפיקאטים אלה על התחייבות לחיות בארץ, בהתיישבות חקלאית ובעיקר בקיבוצים. יצוין כי בין המאושרים שזכו בסרטיפיקאטים היו חניכי תנועות ציוניות.

למרות המספר המזערי של העולים בזכות הסרטיפיקאטים, העלתה אותם הסוכנות בקבוצות קטנות. כך נקלט הגל הראשון בקיבוץ בית אורן על הר הכרמל, שהיה אז קיבוץ צעיר בעל יכולת קליטה מוגבלת לקבוצה זו.

הקבוצה השנייה נקלטה אפוא בקיבוץ בית השיטה שבעמק יזרעאל. שניים מבעלי הזכות הגדולה להתנחל בארץ אבות הינו חרבי וגיסי רבי שאול בן הרב עמרם אזייאני זצ"ל ויבל"א כותב הטורים.

כבן שלושים היה שאול, בעלותו ארצה נצר למשפחה ענפה ומכובדת, משפחת רבנים וגדולים בתורה, ומשלח ידו היווה עבורו מקור גאווה שכן היה זה אז כהיום משלוח יד נדרש לארץ צעירה ולמדינה בהתהוותה. שאול היה חקלאי ובוטנאי מלומד.

עיסוקו בשטח זה גרם לו ולחבריו הנאה וסיפון הן בבחינת " יגיע כפיך כי תאכל…." והן מעצם התרומה שבהעשרת נופה הצמחי של ארצנו הנבנית. ואולם בכך לא הסתפק ומכוח גירסא דינקותא, התמיד וחקר ותרם רבות לחקר המורשת התרבותית של יהדות מרוקו.

אחרי פרק זמן קצר שבו עבד בקיבוץ בית השיטה עבר שאול תקופה של כשנה לכפר סבא ומשם עלה לירושלים שלשיחרורה לחם במגרת חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות, ובה גם זכה להגשים את חלומו – להוסיף לה מיופי הפרחים ולהעשיר את צמחייתה.

בעיצומה של עבודת מחקר ענפה על מורשת יהדות המגרב ויהדות מרוקו בפרט נלקח שאול מאתנו בטרם עת.

בשמי ובשם משפחתי אנו מודים ומברכים את אלה שסייעו להקים לו " יד " בקובץ זה, כל אחד לפי כבודו ומעלתו.

יחידים ומיוחדים ה"ה משה גבאי, חברו לעלייה ולקיבוץ, יו"ר המועצה הדתית בבאר שבע ויועץ שר הדתות עד שנת 1981, וכן הרב משה עמאר שליט"א, ידידו החוקר והמלומד.

יבואו כולם על הברכה.

סוף הפרק – עלייה מתוך הכרה – מרדכי מוריוסף – לזכר חברי וגיסי רבי שאול זיו – אזייאני – זצ"ל.

אבא קוים לדמותו – עמירם זיו

עבורי היה אבי אדם יקר  ודמות ליקוי ולהערכה בהיות ילד, ולאחר מכן כמבוגר.

אדם רב גוונים היה, בעל אישיות עשירה ופתוחה להתבוננויות חדשות. למד חקלאות בחברה שהייתה מנותקת מהאדמה ובמשפחה שהייתה משפחת רבנים ולומדי תורה. למד תורה ולימודי קודש והיה בקי בהם. העריך אמנות ויופי ברגישות עמוקה, אהב שירי פולקלור מרוקאים ומוזיקה קלאסית כאחד, היה בעל ידע מעמיק בהכרת הצמחייה של ארץ ישראל, מצחי בר והנוי. אהב את המצחים ואתם את ארץ שיראל וירושלים בפרט, כאדמה, הרים ועמקים וכערך לאומי ורעיוני.

את הארץ הכיר ברגליו לאורכה ולרוחבה. ביחד עם אהבת הצמחייה והכרתה שולבו סיפורי התנ"ך, האגדות וסיפורי העם אודות הצמחים. לקבל מאבא הסבר על צמח כלל קבלת הסבר בוטני עם השמות בלטינית בעברית ובערבית, ציטוטים מהתנ"ך וסיפורי הערבים או האגדות העוסקות בצמח ובתכונותיו.

יושרו של אבא, אצילותו ודבקותו בערכים מסוימים שימשו לי דוגמא ומופת בהתבונני על החיים סביבי. אבא ידע לדבר ואהב להיפגש עם אנשים מכל שכבות העם, ופנה לכולם באהבה, בפתיחות ובחום אנושי קורן. אהב ילדים, אהב את הבריות ושנא יוהרה ומדון.

בנושא לימודו היה מעמיק, ובלימוד עצמי הגיע לידע רחב בהיסטוריה בצמחים ובבוטניקה, בפולקלור יהודי  צפון אפריקה ובלימודי קודש. הוא צלל למעמקי המורשת של יהדות  צפון אפריקה, על מנת למשות להעלות לאור היום פנינים שהיו חבויות ואשר אנשים טענו בביטון כי אינן בנמצא.

אבא, מתוך כאבו את רמיסת תרבויות יהדות המזרח בחברה הישראלית " שצמחה " אחרי קום המדינה, התמסר לחקר מורשת אבותינו ותרבותם. הוא פעל לחקר תרבות עדתו על מנת להראות לחברה הישראלית כי ליהדות צפון אפריקה מורשת תרבותית עשירה שאינה נופלת באיכותה ובעוצמתה ממורשת עדות אחרות, שחלקן רומסות ביוהרתן את כל הזר להן ה " פרימיטיבי " וה " בלתי תרבותי ".

בחרדת קודש ובצימאון ללמוד ולהעמיק, הקדיש אבא ימים ולילות לחקר כתבי הרבנים במגרב, השירה, ההיסטוריה היהודית ותרומת יהדות המגרב לרעיון הציוני לפני ואחרי הקמת מדינת ישראל. לכל מקום היה מוכן ללכת על מנת להרצות וללמד מורשת מופלאה זו.

חשוב היה בעיניו שיותר ויותר אנשים ילמדו ויראו כי תרבות זו קיימת וכי לא תשכח ותישאר ללא מחקר ופרסום. עשה רבות כדי לראות ההיסטוריה והספרות של יהדות המזרח משולבים בספרי הלימוד, רצה וזכה לראות מכוני מחקר ותלמידים החוקרים תרבות שנדחקה בפני אחרות.

אבא היה דוגמא לאב טוב ולבעל אוהב, איש משפחה מסור ודואג. אהבה עזה שררה בינינו ומאושר אני על שאני מסוגל גם היום, כמבוגר ביקורתי ועצמאי, לאהוב ולהעריך את אבי כאדם וכאישיות מיוחדת ויקרה. זכרו עימי יום-יום, ודרכו מהווה לי מקור השראה, יהי זכרו ברוך

סוף הפרק – אבא קוים לדמותו – עמירם זיו

מלים אחדות לזכר המנוח שאול זיו ז"ל – אבא מיוסט

ביום שבו הגיעה הידיעה המרה על פטירתו של שאול זיו ז"ל, נזכרתי בפתגם ערבי האומר : מותו של ידי מרוע המזל. דווקא בדור הזה החומרני החפוז וקצר הרוח, נראה היה המנוח כאילו שזה לא נוגע לו כלל. וכאילו גדל בדור אחר.   

הגם שהטיב להכיר כל צמח על שורשיו וענפיו, וכל פרנסתו הייתה תלויה בענף זה תמיד הסתפק במועט ולפעמים עד כדי הזנחה, וכל מטרתו הייתה עזרה לזולת ובפרט אנשים שהכיר מחוץ לארץ, בסידורים ראש/ונים לאחר עלייתם ארצה.

חנותו שהייתה צרה מדי הייתה רחבה ופתוחה לכל דכפין זה נכנס וזה יוצא, להבדיל כמו לכותל המערבי, כשכל אחד מתנה את צרותיו בפניו ומשאיר אותם לטיפולו הבלעדי של המנוח למצוא להם פתרונות. לכל הפניות התייחס בסבלנות ובסובלנות ולא הרפה עד שהפונה בא על סיפוקו ומצא את מקומו בחברה והשתלב בעבודה המתאימה לו.

כשאר שמע על ספר עתיק רץ מיד והשקיע מכספו הדל לרכישת הספר למרות שמחירו הקריע שחקים. משק ביתו התקיים לרבו הודות לעזר כנגדו, שהשקיעה זמנה, מרצה ורצונה הטוה למלאת החסר, מתוך ידיעה ברורה כי בכך עוזרת לסיפוק הנאתו הרוחנית.

הודות לפועלו הרב נזכרים בו חבריו לטובה, יהי זכרו ברוך ות.נ.צ.ב.ה

נאום הרב שאול בן דנאן יחשל״א

ע״ד אופן שמירת המאכלים והיין

רבותי!

שערוריה הומיה בקרב העם החרדים לדתם. על אודות היין הנמכר בחזקת יין כשר. וגם המאכלים הנמכרים הצריכים שמור. ורבים מחפאים דברים באמרם כי לא טהור הענין.

האשמה הזאת למכור לא כשר בחזקת כשר, ג׳ חטאות תלוים בה:

א.         הכשלה בעון דתי.

ב.         בצע ממון אשר לא כדת, יען השער לכשר מעולה יותר לשאינו כשר כידוע.

ג.          חסרון אמונה בגניבת דעת הבריות.

וביען כי הענין הזה דתי הוא, רואים אנחנו חובה לעצמנו להשגיח עליו בעינא פקיחא ולדרוש מאת וועד הקהלות להיותם עזר סומך בזה שיעמידו שומרים דתיים בכל מחסני היין. ובכל מקום עשיית המאכלים הצריכים שמור, ויהיו נבחרים ע״י הב״ד או ע״י הדיליגי של אותה העיר, יהי פרס משכורתם שלמה ע״י וועד הקהלה הישראלית, ולא מאת בעלי היין והמאכל.

זאת אומרת, שבעל המסחר ישלם הצריך ביד הוועד, והוועד ישלם לשומר די משכורתו, וע״י זה, תהיה יד הב״ד והוועד היא השלטת על השומר למען ידאג לעבודתו.

כל זה נתקבל בהסכמה

נאום הרב שאול אבן דבאן יחשל״א

ע״ע תלמוד תורה

רבותיי

היהדות המארוקאנית אשר היתה מתנוססת בקרב היהדות העולמית במשטריה הדתיים. בחכמת רבניה התלמודיים אשר גדלה ורמתה על. במרבית חכמיה רבניה ונבוני עם הנמצאים בתוכה, המרבז הדתי והתורני אשר היה "מארוק׳׳ לבני ישראל בקרב ארצות מושבותם, יחד כלם מוט התמוטטו בדחיפה אחר דחיפה. הלוך וחסור יום יום, רוח עועים רודפת אותם באך בלי חשך לכלות כל זכר למו מן הארץ תוגה נאנחה ודאגה חרדית במשכיות לב איש ישראל הנאמן לדתו. עת בעבירו שרעפיו לנגד עיניו. כי תורת ישראל תשתכח חלילה מקרב היהדות המארוקאנית, היהודים אשר במארוק ישארו כנציב שיש אשר רוח אין בקרבו ובעצים יבשים. כל דרבי היהדות יהיו למו רק למצות אנשים מלומדה. ובל חקות תורתנו יהיו אך למותר. וכמוזר נחשבו, מי יאמין להרעה הנשקפה בהעתיד הקרוב? חטאה גדולה ואשמה רבתי תחשב לנו אם נהרס בימינו הבנין העתיק. הדר היופי ותפארת הכבוד המשוכלל דור אחר דור במקלעות פקיעים ובפטורי ציצים. אשר היה נס דגלו מופיע ביפעת זהרו על פני כל הארץ, כי מימי קדם, קהלות ישראל במארוק המה מפליאים ומרבים לעשות בגודל תוה״ק ובאומץ משמרת עבודתה. ממעיני תורת מארוק שאבו כל תפוצות ישראל ועתה תרד פלאים חלילה? דגלה האדיר והנעלה ישח עדי ארץ? התאמנו כי יסופר חרדי הדת? התוכלו שאת חמת המציק הלזו בי תהיה בימיכם? בניכם אשר יקומו אחריכם, במה תהיה עבודתם ודתם? במה יקדמו פני יוצרם בתפלה, ובמה יעריצו אל אלהי ישראל?

מרכזי התורה, ישיבות תלמודיים, כמעט נשתכחו מן הארץ, מורים תלמודיים יקרי המציאות בימינו אלה, וכמעט יהיו לאין בימים יבואו. ומי יורה את העם לשמור חקות דתו בדור העתיד? מחלה אנושה ורקב כליה בעצמותינו עצם היהדות רוחה ונשמתה. זאת התורה, הרוח החיוני והכח החשמאלי לכל היהדות כלה, זאת התורה המטהרת והמזככת את האדם. היא הכור המצרך לכל תערובי הבריאה, ולכל תחלואי הנפש והגוף. היא המפרדת והמבדלת בין הטוב והרע, היא המאפשרת לאדם לברר וללבן את חלקי נפשו, רוחו ונשמתו מכל רע, ומכל חלאה וזוהמה. היא המלבשת רוח עז לכל הדבקים בה ובחקותיה. היא המדבקת והמקשרת התחתונים בעליונים, הגופניים ברוחניים. מחברת העולמות חבור גמור והיו לאחדים. ממתחת קוים במרחבי כל הבריאה, להמשיל עלימו שפע אור תורה, אור החיים להאיר על הארץ ולדרים עליה ברחמים. בלעדה, במה נחשב האיש הישראלי? ומה הוא אם לא תורתנו העתיקה אשר הנחיל לו חולל הכל ב״ה עת האמירו לעם, והעם היהודי הכיר את בוראו והאמיר אותו לאלהים, ללכת אחרי מצותיו, חקותיו ותורותיו? ואיך לא יתכוץ הלב והשערות יסמרו על החזות הקשה הלזו כי תתגשם חלילה? שתורת ישראל תשתכח מקרב היהדות המארוקאנית. בכן אחים, עושו ובואו לעזרת ה׳. והביטו וראו את העתיד הנשקף ואל תתנו דמי לו. המציאו מזור וגהו תרופה למדוה האיום הזה. הלא יש תקוה טרם ינטו צללי ערב, שמש החכמה, ובעוד יום זקני התורה מופיע אור תורתם לארץ ולדרים בשם ה׳ נעשה ונצליח, עזרנו ומגיננו הוא. התורה מחזרת אמרו רז״ל, וזאת חובת כל איש חכם ונבון בישראל לזרז עצמו מבלי התרשל, לפשוט יד ימינו לעזרה לתקן הענין באורחות יושר ובבטחה, כאפשר והכל יושג על נקלה, בעבודה אטית ורחבה, בשום לב ושכל, אך זאת לדעת, כי לבסס על אדני הבטחה את רגש היהדות בקרב בני ישראל להיותם נאמנים לדתם כל ימי חייהם, נחוצים דברים חנוכיים לבנים, מנוער, אשר יתחנכו הנערים עפ״י מורה נלהב, במשטר שכלי ודתי, בטוב טעם ודעת, ילמדם דרכי התורה והמצוה. יבינם וישכילם נעימות אמריה הנאמרים באמת. יודיעם יושר מצותיה המשמחים לב בני תמותה הנותנים אומץ כח לתכיכי הלבב מתגרת קורות הזמן. ידריכם בארחות שלום נתיבותיה. יספיק למו צרכי למודם גם בתורה גם במצוה גם במדות הנהגתם האנושית, וגם מהספרות העולמית, ואזי ירוה לו התלמיד בלמודו. והיה לפרי תואר, ולפרה שושנה גם בעיניו ובעיני הוריו, תמיד לבו ער לספרי הקדש. עיניו יחזו בם כל הימים, פנימה יבוא להשתעשע בהתלהבות תוה״ק התמימה והצדקנית, והדר יופי, חן ונעימות מצותיה וחקותיה,

הרעיון הק׳ הזה והחרדה הדתית הזאת המה רשפי אש שלהבתיה אשר שכנו עורקי לב רבים מבני ישראל פה מארוק, ונתעוררו זה זמן רב ויסדו חברות למטרה הק׳ הלזו ברוב ערי מארוק המצויינות.

אכן המה הולכות באטיות גדולה, גם מחוסרות הכשרות רבות באופני הלמוד, וצריכים לעזרה מאת מרכזי התורה הבאים בידיעותיה הפנימיות, לתת למו המשטר הדרוש ללמד ביאות לפי העת, הניתן לנער ללמוד בו, כי היום קצר והמלאכה מרובה. גם יודעים רבותי, החלטתם של הוועד הכללי של כל הקהלות הישראליות המארוקאניות, ליסד בית מדרש לרבנים ״ישיבה עליונה״ במטרה נכונה להעמיד רבנים מומחים. וזה ענין נחוץ פה מארוק, ובעזרת ה׳ כנראה שיתגשם הדבר הזה בקרוב ויהיה למרכז עליון בתורת ישראל פה מארוק.

איך שיהי, יראו עינינו וישמח לבנו בעז״ה.

אך, תחלה, צריכים התייסרות בתי ספר רא׳ באשר כן בזה ג״כ דעת הוועד הכללי הנז׳ להחזיק בם, ויהיו משני אופנים.

• האופן הא' עומדים בפני עצמם לספק למוד התל׳ לבל היום.
• האופן הב׳ לספק רק שיעורי למוד בשעות מיוחדות ביום ובלילה. תובן הלמוד הכללי, התורה והמצוה השפה העברית והצרפתית.

תוכן הלמודים יתוקן ע״י מנהל הת״ת הממונה ע״י וועד הקהלה, ויתאשר בב״ד המחוזי. ואם לא נשתוו דעת המנהל עם הב״ד, אז יוגש הענין להחלטת אשורו לב״ד הגבה.

הב״ד והרב הדיליגי והוועד של הקהלה תהיה עבודתם יד ליד בהשגחה עליונה על הלמוד והחינוך.

ראב״ד ודיליגי יגישו דו״ח מהפרחת הלמוד לפגי האסיפה השנתית של ״מועצת הרבנים״.

תמצית אמרים, רבותי! רועי ישראל! עליכם המצוה הזאת אתם תופשי התורה. חובתכם היא לתמוך בכל עז בעבודה הזאת, זרזו עצמכם ובטחו אל ה', שיתו לב בעינא פקיחא תדירה לכל המוסדות האלה, ויד ימינכם תהיה פשוטה לעזרתם, לעודדם ולאשר ארחותיהם בדרכי החנוך והלמוד, לרומם דגל התורה בשכל טוב.

העירו אהבת התורה בקרב העם ובלב הנוער, שאם אין תורה אין דת ואם אין דת אין ישראל, אל תעמדו מרחוק בחבוק ידים, זכרו ושמרו מדת הרועה הנאמן: ומשה נגש אל הערפל, ושם נאמר, וידבר ה׳ אליו. ובשכר זו יקוים ברבותי ובכל דייני ישראל, וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

כל זה נתקבל בהסכמה