מורשת יהדות מרוקו

41 – גור אריה יהודה 

מעשה בר׳ אליעזר דאבילה, שלא היה חולק כבוד לחכמים. פעם עיין בבית־ הכנסת בפסקיו של רבי יהודה בן עטר. אחד הפסקים לא מצא חן בעיניו והוא זרק את הספר ממנו והלאה.

כאשר הרים את עיניו ראה לפניו אריה שואג. התחיל רבי אליעזר בוכה ומבקש רחמים. כעבור שעה הסתלק האריה. יצא רבי אליעזר לשוק וצעק:— הו, עבדי ה׳, הראיתם איזה אריה נורא כאן ? ענו לו:— לא ראינו.

הלך וסיפר לאמו. אמרה לו:— שמא זילזלת בכבודו של איזה חכם ? לך אל בית־הכנסת וראה במקום שבו ישבת, מה כתוב עליו.

הלך לבית הכנסת ובאותו מקום עצמו, שבו ישב ועיין בפסקים, מצא כתוב: ״גור אריה יהודה״.

42 – החכם הרשע והקצב החסיד

מספרת פריחה סוסן

פריחה סוסן (מספרת! סיפורים 42—46), ילידת ראבאט, כבת 60. תושבת ירושלים. מרבה לספר, בערבית־מארוקאית׳ בעיקר בחוג המשפחה׳ אך גם בנוכחות שכנות המתאספות בביתה כדי לשמעה. לאסיפות מסוג זה מזדמן גם יששכר ב ן ־ ע מ י.

לחכם אחד היתה בת מאשתו הראשונה. הוא התכונן לנסוע לזמן מה מן הבית וביקש מאשתו השנייה לשמור על בתו. אחרי שנפרד מאשתו, עלה על סוסו ויצא לדרכו.

בדרך שמעה הסוסה קול עולה מן האדמה. היא נעצרה והתחילה לחפור ברגליה. חפרה וחפרה עד שנתגלה באדמה ארגז, ובו ראש של אדם! ועל מצחו כתוב! ״בן־אדם זה נולד בבגדאד ומת בשבעת השערים, בעיר סאלי״. שלח החכם את הארגז הביתה. כאשר ראתה האשה את הארגז, היא חשבה:

הרוצה בעלי להסתיר ממני משהו ? היא הלכה לשכנתה וסיפרה לה את הדבר. שכנתה יעצה לה:— קחי את המפתחות וראי מה יש בתוך הארגז.

פתחה האשה את הארגז והנה היא רואה בו ראש אדם. מסרה האשה את הראש לבתה, כדי שזו תשליכנו לתוך התנור.

מריח הראש הרתה הבת, וכאשר חזר החכם ממסעותיו, לא באה הבת לקבל את פניו. שאל החכם את אשתו:— מדוע לא באה בתי לראותני ?

• קרה משהו והבת הרתה — ענתה האשה.
• האם לא ביקשתיך שתשמרי עליה ?
• היא לא יצאה כלל מחדרה — טענה האשה.

במשך כל חודשי הריונה לא יצאה הבת מחדרה, ומלאכים היו מביאים לה אוכל.

כעבור תשעה חודשים נולד בן לנערה. בהיות התינוק בן שבעה ימים התחיל ללכת. באותו יום עצמו מתו בעיר החכם והקצב. את החכם קבר העם בכבוד גדול, ואילו את הקצב קברו ללא כבוד. הלך התינוק ושאל את אנשי המקום:— מי מת כאן היום ?

• החכם והקצב — ענו לו. אמר להם:— בואו אתי.

הוביל אותם האיש לבית הקברות. בהגיעם לקברו של החכם קרא הילד:— קום רשע! קום רשע!— והנה קם החכם. שאל הילד:— מה עשית כל ימי חייך ? ענה החכם:— עברתי על כל המצוות שבתורה.

הוביל התינוק את האנשים אל קברו של הקצב וקרא שם:— קום חסיד! קום חסיד! קום חסיד! החסיד קם והילד שאלו:— מה עשית כל ימי חייך ?

• כל ימי חיי — ענה הקצב — היו קודש לעזרת יהודים נצרכים. ביקש הילד:— ספר־נא מעשה מן המעשים שעשית.

פעם עברתי בשוק, והנה אני רואה ילדה בין השבויים. שאלתי:— מי זו?— ענו לי:— יהודייה היא זו, שערבים חטפוה ועכשיו היא עומדת למכירה. — שאלתי:— ואם ארצה לקנותה, האפשרי הדבר?— ענו לי: — תוציא כסף, תשלם ותקבל אותה. — קניתי את הילדה ולקחתי אותה הביתה. אהבתי אותה כאילו היתה בתי ולא מנעתי ממנה כלום. כשגדלה ראיתי והנה היא יפה וטובה והחלטתי לתת אותה לבני לאשה. באתי לבני ואמרתי לו:— בני, התרצה למלא את בקשתי?— מה שתגיד, אבי, הוא שיהיה — היתה תשובתו.— רוצה אני לתת לך נערה זו לאשה — כן יהיה, אבי.— הכנתי משתה גדול והזמנתי את כל העניים שבעיר. דאגתי לכך שכל הבאים ישתו וישמחו. וכן היה. אך כאשר הגעתי לאחד השולחנות הערוכים ראיתי׳ כי אחד המסובים אינו טועם דבר. תמהתי ושאלתי: — מדוע איש זה אינו אוכל ן ענו לי:— איש זה עצוב מאוד הוא, ואינו רוצה לאכול. — שאלתי את האיש: — מדוע לא תאכל?— ענה לי:— אינני יכול להגיד לך.— אמרתי לו: — אין דבר, תגיד לי ואל תחשוש. — ענה האיש:— עצוב אני, כי הייתי מיועד לשאת לאשה את הכלה הנישאת היום. — אם כן הדבר, — אמרתי — אל דאגה! תאכל ותשתה, ורצונך יתקיים. — הלכתי לבני ואמרתי לו:— בני, בקשה לי אליך.— דבר נא, אבי. מה שתגיד, הוא שיהיה — היתה התשובה. — רצוני לקחת את הכלה ממך ולתיתה לאיש אחר. — כרצונך, אבי. — מיד רצתי לאחד מידידי בעיר וביקשתי את יד בתו בשביל בני. עוד באותו ערב עצמו נערכו שתי חתונות… סיים הילד:— הרואים אתם עכשיו מי הצדיק ומי הרשע ?