קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

כל זה העתקתי מספר זכירה של הרב יעקב אבן דנאן והרב מסעוד אבן דנאן ז"ל כולם. בין כתביו של הרב רפאל משה אלבאז זצ"ל.   סוף התעודה

נראה שרבי דוד הנ"ל היה קודם לכן בפאס ושם למד, וכך שמע מרבי אברהם הכה, ורק אחר כך עבר לצפרו לשמש ברבנות. מפניית קהל בתאזה לחכמי פאס ולחכמי צפרו נראה שהיו חכמים ורבנים בק"ק צפרו ולא היה בחינת כפר קטן. קרוב לומר שרבי דוד אראג'יל ניהל ישיבה והרביץ תורה בתלמידים. שמו נשאר על בית הכנסת הישן שבעיר הנקרא " צלא דלחכם ".

הק"ק כיבדוהו וקראוהו בשם " אלחכם " בלי להזכיר את שמו. שנים אלו היו שנים קשות לקהילות מערב. המלחמות והמריבות במשפחת המלוכה, התסיסה בקרב התושבים בפאס נגד אל-מאמון שנתן את העיר לעראייש למלך ספרד, דיכאו את רוח היהודים. בשנת שפ"ה – 1725 – היה רעש שפגע בפאס ובמכנאס, בעיר צפרו נפלו ארבעה בתים ולא מת אחד.

ובשנת השפ"ז בחג השבועות נתרבה הדבר בעיר והיו מתים חמשה ששה בכל יום. בדבר זה מת המלך הצעיר עבד אלמאליך בשנת שפ"ו. אחר מותו באות השנים הידועות בשם " ארבעין שנא דלפתנא " ( של בלבול ) בהם היתה אנרכיה בכל חלקי מרוקו. הדילאיין השתלטו על צפון הארץ ובכלל זה פאס, ונראה שגם צפרו היתה תחת השפעתם.

מולאי עלי אשריף מייסד השושלת העלווים היה תקופת מה בצפרו. אולי היה הוא שר העיר עד שחזר לסגלמאסה בה מת. על כל פנים אין שומעים על גזירת הריסת בתי כנסת בצפרו כפי שזה היה בימי הדילאיין בפאס, תאדלא, זאוויא וסלא.

      בימים אלה היתה התנועה השבתאית. כידוע חדרה התנועה הזאת למרוקו כולה ורבים ושלמים נתפסו לה. בעיקר באותם המקומות שסבלו מהדילאיין וגזרתם להרוס בתי כנסת. אנשי זאוייא הוגלו ממקומם על ידי מולאי ראשיד חזקים היו באמונה זו יותר מאחרים.ובמקומות קליטתם החדשים המשיכו לא לצום ביום תשעה באב. טבעי הוא שאצל הסובלים יפעמו ציפיות משיחיות חזקות.

שירים שחוברו לכבוד שבתי ונתן היו מושרים בפי ההמון. בשירים אלו צויינו ה " אגרות " ששלח שבתי. גם קרדוזו פעל לחזוק התנועה באפריקה. ואם כח שככה התנועה עד מהרה, במיוחד לאחר שמע ההמרה, לאחר שנים מספר נתעוררה שוב, ואף קבלה תנופה חדשה עם הופעתו של יוסף בן צור מעיר מכנאס, אשר החזיק עצמו כמשיח בן יוסף, והעיד על שבתי שהוא משיח בן דוד, ונתן נביאו, נביא אמת, שלישיה זו היתה נערצת על ידי ההמון.

ודאי שגם על קהל צפרו לא פסחה התנועה השבתאית ונדבקו גם הם באמונה זו מי פחות מי יותר, ןאף שתעודות שבכתב לא נשארו, יש לציין שעד היום מושר בפי הנשים שיר חתונה שבו יש משפט עך שבתי ורבקה. בשיר חתונה זה משפט " שבתי צבי סאפד בראוואתו " שבתי צבי שלח אגרותיו ועוד דברי הבל כאלה.

לימים אלו של אמונה בשבתאות יש לזקוף כנראה את מקור המנהג לחלק כסף לילדים ביום ט' באב, כמו בפורים.

בידי אחד מתושבי צפרו נמצא קובץ פיוטים ובו שירים רבים במעלת יוסף בן צור, שבתי ונתן. סימן השירים הללו הוא " שמאל ". לא עלה בידינו לזהות את האיש, אך אין הדבר בטוח ששירים אלה הושרו בצפרו, כי נראה שהקובץ הנ"ל לא נכתב בצפרו אלא הובא שם במרוצת הימים מאיזה כפר או עיר אחרת.

שירים אלו כוללים רשויות לנשמת, לברכו וקדיש וגם לחתו ולכלה. נראה מהם שהציפייה לביאת המשיח היתה חזקה אצלם. ימים של ערגה משיחית זו משתרעים עד ראשית ימי מלכותו של מולאי ישמעאל – 1672 – 1727.

אודות התופעה של השבתאות במרוקו דווקא נכתבו ספרים רבים כמעט בכל לשון אפשרית, לסכם נושא זה בכתבה קטנה, אי אפשר מחד, ומאידך , כתיבה מרובה עש תעייף את הקוראים.

השנים תכ"ד – תל"ב  1672 – 1664 , ימי מלכותו שלמולאי ראשיד.

כאשר מולאי ראשיד התכוון לכבוש את פאס, הראו תושביה בתחילה התנגדות וסמכו על החייאניינא, בהאליל ותושבי צפרו אשר תקעו כך אתם לעשות מלחמה נגד מולאי ראשיד. בסופו של דבר עלה בידי ארשיד לכבוש את פאס ובוודאי ששלטונו פשט מיד על צפרו וסביבותיה.

בימי מולאי ראשיד היה מולאי ישמעאל כליפא ( מושל ) פמקנאס ובצפרו בתקופה זו הקהילה היהודית בצפרו התרחבה, כי כאשר הלך מולאי ראשיד לערי אזאווייא, היהודים שהיו שם נתן להם זמן שלושה ימים לצאת מן העיר ונטלו כל מה שיכלו שאת מכסף וזהב כי היו עשירים גדולים ובאו כל היהודים ההם לפאס בראש חודש אב שנת תכ"ח.

ויש מהם באו לצפרו ואני הצעיר מבני בינהם כי זקננו הרב יצחק אלבאז היה מהמגורשים אשר אני דור שביעי לו. הקהילה בצפרו לא רק התרחבה אלא קיבלה אנשים שכנראה היו עשירים וביאתם לעיר ודאי הביאה לפעילות כלכלית מוגברת, וחיזקה את אושיות הקהילה.

השנים תל"כ – תפ"ז 1672 – 1727, ימי מלכותו של מולאי ישמעאל.

אין בידינו ידיעות ברורות על יחסו של מולאי ישמעאל ליהודי הקהילות שהיו תחת שלטונו לפני עולתו על כסא המלכות. לפי טולידאני היו קהילות שתחת שלטונו מאושרים מיתר יהודי המערב, אבל אף אם היהודים נהנו מבטחון בדרכים, ממניעת השוד והגזל, זמן הפעילות הכלכלית שהקיפה אז בוודאי את רוב היהודים, הרי מאידך נטל המיסים הכבד ושהוכבד יותר מדי פעם על ידי המלך, אופיו האכזרי והתפרצויות הזעם שלו פגעו קשות ביישוב היהודי במרוקו ולא פסחו על שום קהילה.

בצפרו אנו יודעים ששימש אז כנגיד הקהל יהודה בן ניסים הרוש, יהודה הנ"ל עם אחיו באו כנראה בקשרי מסחר עם אנשי חצר המלך. הוא גר זמנית במכנאס מקום מושבו של המלך. בשנת תפ"א הלשין עליו השר עבד-ארג'א לפני המלך ויהודה נכלא בבית הסוהר. השר הצליח להוציא צו-מלך המחייבו הוא ואחיו לשלם סך 1000 מתקאל, בטענה שנשאר הסכום הנזכר בידיהם מכספי השר בלכיר הממונה על הארמון

. תעודה מספר 59

"….ונוסח אגרת יר"ה כך הוא שנקראת לפנינו בפני שני סופרי גויים זה שלא בפני זה, אדילינא ביהי לחמיליהי כאדימונא עבד ארג'א אליסלאמי ווסחאבו כאדימונא ואלדו ג, רנטו אין יקבדו מן אדאמי יהדה בן נסים וואכוונו איהוד מן מלאחי צפרו אלף מתקאל בעאמאלתיה מן גירי מונזיעין יונאזיעוהום ולא מועארדין יועארידוהום ווואדלי יכון מן מאכאנא בידאהום מן מתאעי הלכיר עבד אדאר וואבאקייא ביאדיהום אילא לאנ ואין לאם ינאזיוו בדפאעהום יכאפונא עלא ריקאבהום וסלאם וואפי אתאסייע מן ארביע תאני עאם תלאתא ותלאתין וואמייא וואלף. עד כאן נוסח הכתב

משפט וצדקה ביעקב רבי יעקב אבן צור חלק א סימן רטז.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יוני 2012
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר