ארכיון יומי: 4 ביוני 2012


הערצת הקדושים אצל יהודי מרוקו

פרק 3

ופהאדאק זמן די כונת כא נבני כאנו יזיו למסלמין וכא יעאודלי בסחאל דנסים די כא יזראלהום פצדיק " לגוי לולי די זאני, הוא בציר מן עיניה לא אליכם וסאכן חדא צדיק. וכא יעאודלי באיין כאנו זאווה זוז דלמסלמין סחחארין. וקאלולו באיין כאיינא ואחד לכ'זנא פהאדאק סייד דליהוד. וקאלולו באש ימשי מעאהום פליל וירפדו לכ'זנא מן צדיק והאדאך כאן.

וגיר הומא אוצלו ללמערה ועטאולו לפאס פידו באס יחפר חדא למצבה דצדיק לאיין הווא מול לבלאד ומא יתכ'לעס. ורצמולו למוצ'ע פאיין יחפר. וגיר הוא בדדא כא יחפר, והווא כא ישמע ואחד לחסס חדא אודניה, פחאל אילא שאווה שי מחאלל דלעסקר ותכ'לע. ומא כאיין חתתא שי קצם דלמאגאנא. חתתא דזבאדלו ואחר לייד מם האדיך למצבה וטרתו עלא עיניה. וטלע פהאדיך שאעא עמא לצ'ארו. כן יאבדו כל אויביך ה'.

תרגום פרק 3

באותו פרק זמן שבניתי היו באים המוסלמים ומספרים לי את הנסים שקרו להם אצל הצדיק. הגוי הראשון היה סגי נהור לא אליכם והיה גר ליד הצדיק. הוא סיפר לי, שבאו אליו שני מכפשים מוסלמיים ואמרו לו שיש אוהל ליד צדיק היהודים.

וכאשר הגיע ליד בית הקברות, נתנו לו מכוש על מנת שיחפור ליד מצבת הצדיק, ואמרו לו שהוא בעל המקום ואין לו ממה לחשוש. הם תחמו לו את מקום החפירה. אך התחיל הוא שמע רעש באוזניו, כאילו הגיעו אליו מחנות צבא, והא פחד.

ולא עברו אפילו חמש דקות עד שהופיעה יד מן המצבה וסטרה לו על עיניו. והא חזר עיוור לביתו, כן יאבדו כל אויביך ה'

הערצת הקדושים אצל יהודי מרוקו

פרק 4

גם כן כאן יעאודלי עלא ואחד לגויה מרא שיבאנייא די כא תזיאה פלפמילייא באיין ואחד נהאר כאנת תקטע אסזר מן חדא למצבה דצדיק. ודזבאדולהא פחאל זוז דסבועא וכאנו יעצצוהא וימרמדוא. וקטטועא טראף ורפדוהא מן הנאך מייתא כן יאבדו כל איביך ה'.

תרגום.פרק 4

גם כן סיפרו על גוֹיה, אשה זקנה, קרובת משפחתו, שיום אחד הייתה עוקרת עצים ליד המצבה של הצדיק ויצאו מעין שני אריות, והיו נושכים אותה ומשסעים אותה וחתכו אותה חתיכות חתיכות וכך לקחו אותה משם מתה. כן יאבדו כל אויביך ה'.

פרק 5

גם כן עאודלי באיין זא ואחד ליהודי מן מראקיס כּאן זהחאף מן ידיה ורזליה. והווא עשיר וזא מעא לפמילייא דיאלו, ובאת לילא אוחדה פלחכם. ושבח לאל ברא קאם כא יתסארא עלא רזליה. וזאתו פרחא כבירא וקאללהום מה ירכּבס עלא לבהימא.

ובקא יתסארא שלא רזליה. טריק כאמלא וברא ומשא פרחאן לצ,ארו שבח לאל וכול עאם כא יזורו מן צדיק הווא ולפמילייא דיאלו ונאש די שמעו האד נסים.

תרגום פרק 5

גם כן מסרו לי על אודות יהודי ממראכש משותק בידיו וברגליו. הוא היה עשיר. הוא בא עם משפחתו ולן לילה אחד ליד הקדוש השבח לאל. הוא הבריא והתחיל לצעוד על רגליו, והייתה לו שמחה גדולה. הוא אמר להם שלא ירכב על הבהמה, והלך ברגך כל הדרך.

הבריא והלך שמח לביתו. שבח לאל כל שנה מבקר את הצדיק הוא ומשפחתו ואנשים ששמעו על הנסים האלה.

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי

אננפיסא סמעאת לפנאר

היולדת נר הפנס

 

אננפיסא סמעאת לפנאר, ומוממו עמראת דדאר

היולדת נר הפנס, והתינוק מלוא ביתו

בזזין וולבההא ווססאר, דווא לקבילא

ביופי קסם וחומד, האיר פני משפחתו

באבאה פרחאן יגנני וייצטאח ייא חדדאר

אביו מאושר, ישיר וירקוד במחולות

ווירגב פי צאחבו יזיווה כולל לילא

ויפציר בידידיו, יבואו אליו כל הלילות

ייזהאוו וויסמאעו מן נגאיים לוטאר

יעלזו ויאזינו ממנגינות מיתרים

מעא כיסאן לוויסקי בתככילת ליידדין

עם כוסות ויסקי בהקפות ידיים

עקבאל לילת לכמאס לכביר, וולילת למילא

בקרוב ליל חמישי הגדול, וברית המילה.

משפחת אביחצירא

הקדמת מר:ן המחבר זיע"א

מי זאת עולה מן המדבר / פוק חזי מאי עמא דבר / על אודות האי גברא על אויביו התגבר / מנעוריו בעוז גבר.

וחילים עמו הֵגְבַּר / לתורה ולתעודה בתוך עם נבר / רצונו וחשקו ועבודתו לעשות התבן בר

הכל לפי מה שהוא אדם נקי כפים ובר / אולי יש תקווה לתקן מה שבדעתו סבר

כל אחד ואחד לפי דעתו קבל וסבר / לעשות נחת רוח ליוצרו על יראה אחרית דבר

לא התייאש מרחמי שמים שישוב הכל לאיתנו כמו שסבר

שוב בנים שובבים ארפא משובותיהם מובטחים מנביא שעבר

ועד זקנה אני אסבול כב יכול על ידי נביאו דִבר דָבָר

וזכרתי את בריתי יעקב בתורה כתב כבר / וכל ישראל יש להן חלק לעולם הבא לא לחנם הוקבע הדבר

ועל זה סמך ובטח אדוננו והוברר בעיני הדבר / וטרח ויגע כל ימיו בכוחו ובאונו ככל אשר מצאה ידו .

יגון לילו ואנחה יומו אולי תשיג ידו / לתקן את עמו ועדתו / וכל ישראל ישמעו וייראו לקול דבריו פחדו וחתו.

כי דבריו דברי אלוהים חיים בפיהם שתו / אבל בעוונותינו הרבים שגברו חשכו האורות בארובות.

ופסקה נבואה ורוח הקודש ברוב התלאות / והראיה בסוף הבית סמוך לחורבנו היו השוטות שותות ולא נופלות.

ואז פסקו מלשתות מחמת הפרצה שנפלה בבתים ובחצרות / ובכרמים ובשדות.

ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו יוצאות ובאות / ירושלים וישבנו בגלות.

מדחי אל דחי דור הולך ודור בא ואנחנו לא נושענו / עד הזמן שקוינו.

לאור בקום אדוננו עטרת ראשנו / אולי יאיר חשכנו ויתוקן פגמינו / ותופיע גאולתנו.

ושגינו ברואה מחיסרון ידיעתינו / עד שפגעה מידת הדין בנו / וארע מה שארע בזמננו, ופתאום ברח הצל מעלינו.

ולא ידענו כי היא בנפשנו / וכי חסר יבואנו ומה תהיה אחריתנו / בעודנו בגלותנו ובשבינו.

על כן נתעורר ונשוב אל ה' אלוהינו / לתקן את אשר פגמנו בנפש רוח ונשמה שלנו.

אולי יתעשת האלוהים לנו / וירפא את מכאובינו / ויריב את ריבנו וינקום את נקמתנו.

ויצילנו מיד אויבנו / אויב פנימי ואויב חיצון כי כשלנו בעווננו / וחטאתינו ופשענו וזדוננו.

ומרה תהיה באחריתנו / מרוב איוולתנו אנחנו ואבותינו / בנינו ובנותינו / מנעורינו ועד זקנותנו.

נפלנו ביד היצר הרע וכשל בעוון כוחנו / בעבור בצענו והבלנו.

לא נוכל לקום כי גדר בעדנו / ואנחנו לא נדע מה נעשה מרוב טיפשות לבנו וסמיות עינינו.

כי לא נחדל מעושק ידינו / גדלה חרפתנו בושתנו וכלימתנו / לעינינו עשקו עמלינו.

במה אקדם פני ה' אלוהינו / כי אם בשובנו ממעשינו הרעים וכו' והוא רחום יכפר עווננו ויקבל תשובתנו, ויקבץ נדחנו לארצנו, בביאת משיחנו במהרה בימינו אמן.

משפחת אביחצירא

נחזור לעניינו שהתחלנו להגיד קצת ממקצת שבח אדוננו הגם שאמרו חז"ל אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. אין אנו יכולים להגיד וכו' לפי מיעוט ערכנו וקוצר השגתנו. בדור יתום שלנו שקול לנו ככולהו רבוואתא  ראשונים ואחרונים זלה"ה.

כי ראינו בעינינו חורבן בית המקדש ושרפת התורה והריגת צדיקים. וחלול שמו הגדול כב יכול ונתקיים בנו כל דור שלא נבנה בית המקדש וכו'……הרי ראינו חורבתו כי הכל כלול בו. אין די לבאר קצת צרותינו והרב זלה"ה הנזכר מנעוריו היה מתבודד עם קונו יומם ולילה לא ישבותו. מיראת ה' ואהבתו.

עבודתו תפלתו ותעניתו. ותלמודו מתקיים בידו. קלא פסיק דוקא בעסק המצוות וגמילות חסדים. היה מוכרח לבטל ולקיים עת לעשות לה' הפרו תורתך. כי אי אפשר בלעדו. שהיה מחזיק ביד לומדי תורה והיו גלויים הרבה תלמידי חכמים עניים ואביונים.

אומללים ודלים. יתומים ואלמנות רחוקים וקרובים. והיה משתדל מבית ומחוץ מכיסו. זוכה ומזכה אחרים על ידו להשתתף במצווה דרבים עדיף הגדיל תורה והאדיר. ובשנת הרעב לא תקום פעמים צרה שלח למרחקים ושלחו לכבודו בשביל עניים ותלמידי חכמים חיטים וקמח ומעות הקמח עד שמלא חסרונם לטוב.

וכל הארץ באו אליו וישבור יוסף בר וכו'…והיה מקיים מאמר ז"ל צו'ם קו'ל ממו'ן בכל אשר השיגה ידו לשם יחוד קודש אבריך הוא. ואפשר דראשי תיבות שלושה תיבות אלו במספר קטן גימטריה דוד גם ראשי תיבות קֹמץ שהיה נותן בעין יפה כמו הכהן שהיה קומץ המנחה וכו'….

ואמרו ז"ל גימטריה זאת כמו שאמר הנביא זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. והרב ז"ל כל ימיו משתדל לקיים אותם  כהלכתם בכל מכל כל. גם בזאת במספר קטן גימטריא דוד. כי אם בזאת יתהלל המתהלל וכו'……כי באלה חפצתי נאום ה'.

ונאֻם גימטריה צ'א שכל מעשיו לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה וכו'…ובזה עלה לידו גימטריה מדרגות האמורים בפסוק שלפני זה. חכם עשיר וגיבור הכובש את יצרו ולוחם מלחמתה של תורה. ועלתה בידו והעמיד תלמידים הרבה צדיקים וחסידים והחזיק בידם במאכל ומשתה וכסות בקרה..

ודירה נאה כל אחד לפי כבודו. בלתי לה' לבדו וכו'…ועשה כמה גדרים וסיגים ותיקונים מתוקים מדבש לנפש ומרפא לעצם. ועשה טבילות ומרחצאות לנשים ואנשים. והוציא עליהם הוצאות הרבה ולא החזיק טובה לעצמו.

וטרח ויגע בכוחו לקיים מצוות דאורייתא ודרבנן. לא שב לאחור בכל לבבו ובכל נפשו ובל מאודו. בכל אשר מצאה ידו אוהב שלום ורודף שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. ומלמד זכות על כל אדם. וחשקו ורצונו לעשות דירתו בארצנו הקדושה וברח בהיחבא לעיר בצאר יע"א.

והכלו אליו כל ראשי קהל קדוש תאפילאלת יע"א ופייסו אותו בכמה פיוסים והתחננו לפניו עד שמן השמים נגזר שלא ילך וישארו הקהל כצאן אשר אין להם רועה. וחזר ועשה כמה תקנות לאין קץ וצדקות לאין מספר. 

ורצה לשלוח ממון הרבה לארץ ישראל. והייתה המלחמה רבה עד מאוד אין יוצא ואין בא ואפילו האגרות וכו'….וחכמי ארץ ישראל והכוללים שיצאו לחוצה לארץ לקבץ הנדבות גלו מטארצם ונשארו גולים נידחים.

וארעו בהם כמה מאורעות. ובאה עלינו גם אנחנו הצרה הזאצ כמו שכתבנו לעיל. ואדוננו הצליח במעשיו הטובים ונתקיים בו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. הבא לטהר מסיעין אותו וכו'….ואחז מעשה אבותיו הקדושים והוסיף עליהם למעלה, למעלה.

וקנה שם טוב ושמעו הולך בכל המדינות. כמו מור זקנו המפורסם לעיני הכל בתורה ובחסידות וקדשוה וטהרה וענוה גדולה על כולם כלול בכל מכל כל. אין די לספר שבחיו שמו כשם רבו אריה שבחבורה מנורה טהורה. מפז נבחרה. כמוהר"ר יעקב אביחצירא זצוקל"ל זיע"א.

ואחריו קן הבכור איש חיל רב פעלים. רבה וקבץ פעלים לתורה. בשפה ברובה. ערוכה בכל ושמורה. אספקלריה המאירה. זה שמו הטוב כמוהר"ר מסעוד אביחצירא זלה"ה. ומלא מקום מור אביו במשפט וצדקה. כדת וחוקה. ונשפו דבקה וחשקה. בגמילות חסדים ופדיון שבויים ויד עני ואביון יתומים ואלמנות.

וברכי דרבנן החזיקה. ולעת זקנתו כתב לו ספר תורה לשמו למנוחת מור אביו ז"ל וטרח ויגע בכוחו ובהונו בהוצאות גדולות עד שהוציא לאור בע"ה וקבל עליו יסורין וטורח צבור כאשר ישא האומן וכו'….ומקצת שבחו ושבח מור אחיו זלה"ה הלא הם כתובים בהקדמות ספרי דבי רב שעשו חכמי ארץ ישראל. תוב"ב אמן כן יהי רצון.

כל אחד ואחד בשמו ובמעשיו הטובים כל אחד לפי כבודו ולפי מעלתו זיל קרי ביה רב זיע"א. ובתריה דמר אבינא קם מור בריה דרבינא ברא כרעא דאבוי ויתמוך יד אביו ובנה ישיבה טובה ורחבה. תורת משה מונחת בקרן זוית בלב טוב בדעה רחבה. כל מי שרוצה ליטול יטול בלי מניעה ועכבה. הכל מוכן ומזומן לזקן ויושב בישיבה.

תורה נביאים וכתובים ומשניות. תלמודי בבלי וירושלמי וטור ושלחן ערוך והרמב"מ ומדרשים ואגדות. ופוסקים ומפרשים הכל כאשר לכל. אסף וקבץ ספרים ולהג הרבה ובתורתו יהגה. ובנה עליות מרוחים. להכנסת אורחים. דלים ונאנחים. שקטים ובוטחים. במאכל ובמשקה ששים ושמחים. ויעש לו מטעמים. למלון אורחים.

אחר כל אלה הדברים עלה בלבו ומחשבתו לקנות לו ספר תורה מכיסו וממונו. והוציא מחשבתו הטובה למעשה. ומכר כלי כסף וחפצים טובים שיש לו. וקנה ספר נאה ויאה מעוטר ומהודר. והוציא עליו הוצאות הרבה לכבוד התורה ולומדיה.

ולאחר מנוחת מור אביו זלה"ה עוז התאזר. וישכור סופרים טובים. לכתוב לו שני ספרים אחרים. לקיים מצוות המלך. וכתב לו את משנה התורה. מאן מלה דא רבנן אחד לו ואחד למנוחת מור אביו זלה"ה אחד הכותב ואחד הקונה כולם שווים לטובה.

והוציא גם הוצאות הרבה. והולך וגדל בתורה ובמצוות וקבל עליו יסורין של אהבה במעוט מאכל ומעוט שינה. ובמעוט תענוג ובמעוט דרך ארץ. ורוב ימיו סגופים ותעניות והפסקות גדולות וקטנות. וכ'ב יכול מדקדק עם חסידיו וכו' במיתת אישה ובנים. שמתה אשתו הראשונה ובניה נ"ע. 

השירה היהודית העממית – לערובי

כמו כן מכבדים במלאכת המריחה גם את האורחים כל אחד ואחד על פי מעלתו וכבודו, אך ללא יוצא מן הכלל. בעניין זה חשוב מאוד לנהוג משנה התחשבות, זהירות ונימוס פן יימצא משיהו מהנוכחים נפגע, ויקשה מאוד לרצותו כתוצאה מהתעלמות בשגגה עם בואו לערב זה.

מובן שהכלה נמצאת עדיין " בטווח בטחון " מהחתן, ועדיין שומרים על מרחק, כיאה למיוחסים החסים על כבוד הוריהם וכדי למנוע רינונים ולזות שפתיים. גם החתן מוקף בידידיו ובשושביניו, קבוצה קבוצה וקולו שירתה ושמחתה, והכל סביב לשולחנות גדושי מעדנים. תוך הקרבה הזאת מוציאים בני הזוג הזדמנות להגניב מבטים דרך חומת האדם החוגגת איתם.

בסיום הסעודה קמים הקרואים ומסתדרים במעגל, השרים והשרות אוחזים " טטארא " בידיהם, מוחאים כפיים בקצב סוער והולך, ומקישים בקצב על השולחנות תוך כדי השמעת שירה, המתאימה לחתן והן לכלה.

באווירה זו צוללים עמוק אל תוך הלילה, שרים, רוקדים, שותים ואוכלים, משבחים ומהללים אותם כדברי החכם " כשם שאדם מצווה לשמח את החתן, כל הוא מצווה לשמח את הכלה, ונקרא זה גמילות חסדים, ומצווה לשמחה ולהללה כדי שתמצא חן בעיני החתן, שתהא חביבה עליו " ( רבי יצחק אבוהב, מנורת המאור רו ).

השירים המושמעים בשבעת ימי המשתה, ושמקצתם מובאים בחלק זה של הספר, הם חיבורי שירה קצרים בדרך המשלים והפתגמים, ואשר בין שורותיהם מובעות משאלות ושאיפות הדדיות.

החתן מתאר בערגה את כלתו, והכלה משיבה היא בכיסופי אהבה לבחירה שנעשתה למענה, וכעת מצאה חן בעיניה. האורחים והאורחות משלימים את החסר בשירה דומה, המבטאת את שלמות בני הזוג. לעתים רחוקות יושמעו ישירים ומפורשים, והכל כלול במסגרת שירה המובעת בסמלים, בכוונות וברמזים.

השבת השלישית נקראת " שבת ססלכא " ( שבת הגילוי , החשיפה ) הכוונה, בשבת זו חושפים ומגלים לפני הקרואים, את רכיבי הנדוניה שהביאה הכלה, קוראים את הכתובה שחוברה בכתב יד, על ידי תלמיד חכם ובקיא בנושא, ומדגישים בדברי נועם, ליתר בטחון ולשם מניעת אי הבנות, את גובה הקנס במקרה של פירוד או גירושין.

במעמד זה מודיעים על מועד חגיגת הנישואין שנקבעים תמיד ליום ראשון ( המדובר על מנהג המתואר לסדרי נישואין באזור זה )

אותו בוקר נלקחת הכלה על ידי הוריה וקרוביה ואר המוזמנות המכובדות, אל הנחל או אל המקווה, המיילדת רוחצת היטב את הכלה, ומסייעת לה בנקיונה.

 בעוד הנשים האחרות מפזמות וצוהלות ומשמיעות זמרה ונעימות, לשם הפגנת שמחה רצופה, ולשם הפגת המתחים וההתרגשויות הטבעיות הרבים המאפיינים את בוא הטכס המתקרב ובא. במעמד זה מסבירה המיילדת והאם לכלה הצעירה את אשר עליה לדעת ולעשות, וכיצד עליה לנהוג בליל הכלולות.

 וכבר הדגשנו כי הכלה מעירה עד מאוד בשנותיה ( לפעמים בת שש או בת שבע, ונבוכה היא למשמע שפע ההוראות והציווים הנלחשים לאוזניה. נקל אפוא להבין לרוחה ולמתרחש בפנימיותה למשמע הנאמר לה.

גם החתן נלקח את המקווה או אל הנחל, וידידיו ושושביניו טובלים אותו, לאחר התספורת או התגלחת, הכל לפי מנהג המקום. בהזדמנות זו מוסיפים ומרעיפים עליו עוד עצות, ומטיפים לו מוסר. יש אומרים כי המבינים שבהם אף מעוררים את תשומת לבו לדברים שבינו לבינה, ולפרטי פרטים, בייחוד אם צעיר הוא לימים.

ואולם על פי רוב החתן מבוגר דיו ובקי במצפה לו. אבל קרו מקרים רבים, שעוררו מצבים מגוחכים ומביכים עד כדי צחוק מזה וצער ומבוכה מזה, שמקורם בתערובת זו של בקיאות ותמימות, של בגרות אולי מדומה ושל בוסר.

הכלה מוכנה ולבושה בגדים עזי צבע, וגוזרים באופן כזה שלט יבלוט כל חמוק שהצניעות יפה לו. מסווה של משי ירוק או אדום רקום, מעשה רוקמה עוטר את ראשה, גולש על פניה ומסתיר כליל את שער ראשה לבל ייגלה חלילה, שכן דבר זה נחשב ערוות אשה, ויש להיזהר מאוד בתעלוליו של השטן, הוא יצר הרע.

על צווארה, אצבעותיה וקרסוליה מתנוססים תכשיטים שונים, מקושטים אבנים טובות ושאר מעשה מלאכת הצורף, והכל מבריק כעטרה מלכותית. גם החן אינו חסר בהדרת לבושו, ואף הוא עטוי בגדי יקרות, כיאה לו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, לבושו נקי מכל רבב, צח כשלג, אלא שאין הוא עונד תכשיטים.

מהמקווה או משפת הנחל, נלקחת הכלה אל ביתה של אחת מקרוביה או של ידידותיה, שם היא יושבת כשהיא אפופה בנערות צוהלות. עם בוא הערב, קריאות היו, יו, יו, יו, המסולסלות והממושכות, שוב מהדהדות בחלל האוויר, נישאות למרחק ומביאות את הבשורה.

עתה בא אביה עם קהל מוזמנים ומוזמנות. הנשים נכנסות ראשונות ואומרות בית של שיר זה. " זיינאכום בלהנא, זיינאכום בלהנא, ייא ללאלה פרוצי אוגולזינא מרחבא " ( באמו אליכם בשלווה, באנו אליכם בשלווה, גבירתי הציעי שטיחים, ואמרי לנן ברוך הבא ).

האב מרכיב את הכלה על פרדה אשר הורעבה מבעוד מועד, כדי לרפות כוחה שלא תוכל לשעוט או לבעוט, אלה תהיה תשושה מעט ותצעד באיטיות ובבטחה. בעת שהאב מרכיב את הכלה, שרות הנשים שיר קצקצר, ואומרות : " רככבהא בוהא פור לבגלא, עאוונו סידי מולנא " ( הרכיב אותה אביה על הפרדה, עזור נא לי ריבון העולמים ).

הקהל צועד ושר מזמורים מתאימים, וכאשר הגיעו לבית החתן, נערך ברוב עם וביראת כבוד טכס הנישואין ושבע הברכות. במעמד זה ניתנת לכלה הזדמנות להשמיע באזני בעלה, קבל עם ועדה, תנאי או תנאים שונים כלבבה, למשל, שלא יעשן, או יתחייב שלא לשתות לשכרה.

החתן מקבל את התנאים שאמנם אינם עתידים להתקיים, שולף טבעת זהב, ועונד אותה על אצבע הכלה, וזהו למעשה מגעו הראשון איתה. שרים ומפייטים, שותים ואוכלים ושמחים, ולאחר מכן, איש ואשה פונים לביתם.

למחרת בבוקר מוצאת הכלה לקול קרוביה ואוהביה, וחמותה מעלה אותה אל הגג אל קרבת המרזב. החמות יוצקת מים מהולים בשמן ובמלח, ובחלק מהם היא רוחצת ומשפשפת את שתי כפות רגלי הכלה.  החמות גונחת ארצה, תחילה מנשקת ואחר כן נושכת בשיניה את כף רגלי הכלה ואומרת לה : " תדכלנא ייא בנתי בגדם כדר אובססעד אוטוויל לימר " ( תיכנסי בתי לביתנו בצעד ירוק, באושר ובאורך ימים ).

זהו מנהג מתוך רבים ויודעות דבר הסבירו כי נוהג זה בא להבטיח משמעת וצייתנות הכלה לבעלה וכמובן לחמותה, וכדי שהמעשה לא יתפרש לרעה מקדימה החמות הנשיקה לנשיכה.

סוף ההקדמה

השירה היהודית העממית – לערובי

אננפיסא ומוממו

היולדת והתינוק

 

אנפיסא צלטאנא, ומממו בתחאז

היולדת מלכה, ועל ראש התינוק כתר

מרצצע בדדייאמאנט, ווייאקות וויבריז

משובץ ביהלומים וספירים, ופז זוהר

שופהום פלפראצ, מן דהאב לעאלז

הבט בם על יצועו, מעצם השנב

וודדרעאן מפרוגין, מו דהאב לוויז

וזרועותיו יצוקות, ממטבעות זהב

וויזור לסריר, מן כייאר לחדיד תנסאז

סדיני המיטה, מאריגי משי שזורים

וורוואק מן ברוקאדו לזיל, סגל אינגליז

ווילונות קטיפה לנוי, מלאכת האנגלים

ווחזאבאת מכתובין, בסי חרוף עזאז

וקמיעות כתובים, באיזה אותיות יקרים

וומאן קראהום בלפרחא, וגנני וויהיז

והקורא אותם בגילה, ישורר ויעלוז ביקר

ווחזאב כתאמו, הווא אליהו הנביא לעזיז

וקמיע טבעתו, הוא אליהו הנביא היקר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2012
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר