ארכיון יומי: 25 בדצמבר 2014


קריאה בתורה אצל י.מרוקו

 

ראשון פרשת ויגש נוסח מרוקו

 

מפטיר והפטרה פרשת ויגש בנוסח יהודי מרוקו

סוליקה הצדקת-הרוגת המלכות

להלן הקצצא בשלמותה…….

אווילי בלווילללה סוליקה...ציון הקבר

חתימה : אני משה בן סעדון בן אברהם חזק

אווילי בלוויל עלא מא זראלי / עלא בתולה גאזית פי זמאני

 נבכי ונגררד פי מתאלי / מתלהא מא כּאן פי זמאני

 

אוי לי ואבוי על מה שקרה לי / על בתולה שהייתה בימיי

אבכה ואקונן במשליי / כמותה לא הייתה בימיי

 

נדרהא מא כאן פי זמאני / פי עבאדת לכאלק רב רחמאני

 נקטעו קוואץ קלבי וכּנאני / ויהטלו בדמוע עיוני

 

(כ)מראה לא היה בימיי / בעבודת הבורא אב הרחמן

 נקרעו קשתות [קירות] לבי ומעוני / ועיניי ניגרו בדמעות

 

יסמהא לעזיזא סוליקא / לגזאלא לחביבא צדיקא

קבדית פטריק לעאלי לחקיקא / דאזו עליהא סדדא ודיקא

 

 שמה סוליקה היקרה / הצבייה (הנאווה) החביבה והצדיקה

 החזיקה בדרך האמתית של הנעלה (הבורא) / עברו עליה צרה ומצוקה

 

מן זינהא תדוי אתּרייא / מכּמולת זין לחסביא

בְכַּיו עליהא מוואלייא / ועליהא נעמי עינייא

 

 מיופייה תאיר המנורה / שלמת היופי והייחוס

בכו עליה אנשי משפחתי / ועליה אסמא את עיניי

 

סאריתלי כצומא ביני ובין אימא / דכלית מסלמא מן דיך לחומה

ותעייט ותקול יא לומא / לירודייא רזעית מסלמא

 

קרתה לי מריבה ביני ובין אמי / נכנסה מוסלמית מאותו הרחוב

 וצועקת ואומרת הוי בני האומה / היהודייה נתאסלמה

 

הרבו עלייא חבאבי וכוואני / ובקית בין לעדו לברראני

 נודדי סאיין עמלת פי זמאני / סאיין קדר עלייא רבי רחמאני

 

 ברחו מעליי אוהביי ואחיי / ונותרתי בתוך האויב הזר

 איפרע על מה שעשיתי בחיי / מה שגזר עליי אלוהיי הרחמן

 

בסנאסל לחדיד סנסלוני / בלגייאד ולכבאל כבלוני

 וזלאבייא מכרוגא לבשוני / ונעייט יא כוואני חננו מנני

בשרשראות ברזל קשרוני / באזיקים ובכבלים כבלוני

 וגלימה קרועה הלבישוני / וצועקת אני הוי אחיי רחמו עליי

 

 

 נעייט לבאבא ואימא / ואס האדי למחננא ורחמא

 טיחת בין לעדו לעדומא / בכּיו עלייא מלוך אססמא

 

צועקת לאבי ולאמי / האם זאת היא החנינה והרחמים

 נפלתי בידי אויב קשה / בכו עליי מלאכי שמים

 

סכאהא לעדו ועבאהא / קדדאם למאליך וזאגוהא

 ערראת זנאגהא וראהא / תכון מראתו סתהאהא

 

שבה אותה האויב ולקחה / לפני המלך והביאוה

נחשפו מותניה וראה אותה / להיות לו לאישה חשק בה

 

עארמי – יכול להיות עאמרי –   תבאת מעאייא / ונזווזךּ ותכּון ענאייא

ונפדלךּ ותפון חדאייא / חינא ליססיראת תחת קדאייא

 

נפשי היכוני לישון עמי / ואשאך ותהיי חשובה

 ואנשאך ותהיי לפניי / והנערות תחתייך משרתות

 

דינך דלילא ומנדוסא/ שנתךּ חקירא ונחיסא

 ונזווזךּ ותכּון ערוצא / בלפוואח ולמסק מרצוצא

 

דתך דלה דחויה / ומסורתך עלובה ושפלה

ואשאך ותהיי כלה / בבשמים ובמור ממורקת

 

ואזבתו מא נכצצר דיני / ולא תקול בלמאל תגויני

ונסלם ונכצצר זיני / ונכּר בראהים לכאליל חניני / ולו סם למות תסקיני

 

ענתה לו לא אאבד דתי / ואל תחשוב בהון תפתני

ואתאסלם ואפסיד יופיי / ואתכחש לאברהם הידיד זקני / ולו בסם המוות תשקני

נאדא ליסיראת יגויוהא / בדהב ולייאקות כברוהא

ופי פראץ צלטאן גללסוהא / יאך תנגווא ותבדל דינהא

 

קרא לנערות לפתותה / בזהב וביהלומים כיבדוה

ובמצע המלך הושיבוה / אולי תתפתה ותמיר דתה

 

בדאפל דפלית עליהום / וילהום עלא מא יסיר ביהום

יום יזי מלך למות יפניהום / ונאר זאהנאם תסויהום

 

ביריקות ירקה עליהן / אוי להן מה שעתיד לקרות להן

יום יבוא מלאך המוות להשמידן / ואש של גיהנם תצלה אותן


נפקע למאליךּ בלחרזא / ורסל לבן זלול בלג'מזא

 קאלו נחבךּ תקדילי חאזא / תפטללי די פא נרזא

 

התפרץ המלך בזעם / ושלח ברמז לבן זלול

אמר לו רצוני שתעשה לי דבר / ותשיג לי את מה שאני מצפה

 

אבדא לקאדי יגויהא / בסיוף ולבארוד כלעוהא

ואמר עלא לפגירא וסעלוהא / יאךּ תנכלע ותבדדל דינהא

 

התחיל הקאדי לפתותה / בחרבות וביריות הפחידוה

 ופקד על המדורה והבעירוה / אולי תיבהל ותמיר את דתה

 

בגומאן כּתאר תזמעו / ולזבאל ולכדא תזעזעו

חללו פמאמהום עליהא ותגררעו / קאלו פהאדי פאס נסאפעו

 

במקהלות התאספו / והרים וגבעות הזדעזעו

פתחו פיהם עליה וגיהקו / אמרו בזאת אנו ננקום

 

ראתהום ותלקית דלאייל / דרבהא בלחדיד ודמהא סאייל

ותעייה יא פתיר לפדאייל / נתי עאלם עלא כּול מסאייל

 

ראתה אותם והתירה הצמות / הכה אותה בברזל ודמה ניגר

וצועקת הוי רב החסדים / אתה היודע כל תעלומות

 

הוולוהא בסיוף לחאררא / ובלמזארג דוורוהא בדארא

 והייא כּיף ערוצא מסרארא / ולכיל תחנחן בלגארא

 

הפחידוה בחרבות חדות / וסובבוה סבב בכידונים

 והיא כמו כלה שמחה / והסוסים צוהלים ביהירות

 

מד סאייפו דבח עליהא / וחלל עיניה וסאף פיהא

 קאלתלו חדד סאייפך ומדדיהא / ודרב דרבא לא תתניהא

ואידא תניתהא דבי יחאסבךּ עליהא

 

נטה חרבו עליה [לשחטה] / ופקח את עיניו והסתכל עליה

אמרה לו השחז חרבך וחדדנה / והכה מכה אחת ולא תשנה

 ואם תשנה ה׳ יבוא אתך חשבון בגללה

 

חלית סער ודלאייל / וקראת בלפרחא שמע ישראל

וקאלת יא רב דלאייל / תזיב פקריב משיח לישראל

 

 התירה השערות והצמות / וקראה בשמחה שמע ישראל

 ואמרה הוי אדון השחקים / הבא בקרוב משיח לישראל

 

זכותהא תכון מעאנא / וזמע יא רבי סמלנא

 ובנילנא בית מקדשנא / ונדאוו נקטה פי עדייאננא

 

זכותה תעמוד לנו / וקבץ אלוהיי את פזורינו

 ובנה לנו בית מקדשנו / ונחזה נקם באויבינו

 

קרב ביאת משיח / ובנה היכל ומזבח

 ונקריב אשה ריח / ונשיר לך שיד ושבח / ונקרינ אשה וכו'

 

 קרב ביאת משיח / ובנה היכל ומזבח

 ונקריב אשה ריח / ונשיר לך שיר ושבח / ונקריב אשה וכו'

דמנאת העיר-א. בשן

נוסח מכתבו של הקולונל מתיוס לסולטאן מרוקודמנאת 0002

ב – 29 בספטמבר 1884 פנה קונסול ארצות הברית הקולונל מתיוס היודע ערבית, לסולטאן בדברים אלה : יש לי הכבוד להודיעך כי לפני מספר ימים הגיעה משלחת של יהודים לטנג'יר וחבריה ביקשו התערבותם של דיפלומטים, כדי להגן עליהם מפני אכזריותו של המושל ג'לאלי.

אנשים מסכנים אלה נאלצו לעזוב את בתיהם בהם נולדו, ואת רכושם, ומצאו מקלט במקומות אחרים. הוד מלכותו בוודאי מודע לכך שאלה נתיניך ונתונים תחת חסותך כמו המוסלמים. מציע חו אפוא להחליף את המושל באדם אחר, אשר ילמד ממידת הצדק שלך, ויתייחס אליהם כמו שכל מושל מתנהג עם ניתיניו.

הדבר יעלה את יוקרתך בעולם, והיודים אלה יוכלו לחזור לבתיהם הנטושים.הארגונים היהודים בלונדון, " אגודת אחים " וועד שלוחי הקהילות כתבו מכתב תודה לקולונל מתיוס.

תשובת הסולטאן באמצעו הווזיר מוחמד בן אלערבי בן מוחתאר.

יהודי דמנאת כבר התלוננו בעבר בטנג'יר באמצעות נציגו של הסולטאן סיד מוחמד טוראס, שלקח את הנשוא לתשומת לבו ומיד כתב לקאיד של דמנאת שכתב על כך לסולטאן. לסיד מוחמד העתקי המכתבים של הסולטאן. הוד מעלתו שלח את הקאיד אלבשיר בן בריק אלחבשי – אתיופי – כדי לפתור את תלונותיהם. חיפש את היהודים אבל אלה נעלמו.

לאחר זמן רב שוב התלוננו על הקאיד שלהם ולמעשיו האכזריים, שקשה לשמוע אותם. רק אדם במשרה רמה מסוגל לבצע מעשים אכזריים כאלה. כשהסולטאן שמע על המעשים האלה שוב שלח כדי לקבל דיווח עליהם. אם יתברר שהתלונות מוצדקות, אז יטופל הנושא, שייודע בכל העולם. הסולטאן לעולם לא יסכים למעשי עוול ובוודאי כלפי היהודים שהם תחת חסותו.

תגובתו של מתיוס – מבקש שהיהודים יעזבו את דמנאת לאחר מתן פיצויים.

הוא אישר קבלת מכתבו של הסולטאן בו כתב לו על צעדיו בקשר ליהודי דמנאת, וכי הסולטאן הצהיר הצהרה מלכותית למענם, שלח את נציגו בשם אלחבשי לדמנאת לשם ביצוע ההצהרה. הדיפלומט כותב כי היהודים המסכנים לא העיזו לחזור לדמנאת בגלל התקדים כי כשאר מסרו למושל זה את העתק ההצהרה המלכותית, שנים עשר מהם נאסרו, ושוחררו רק לאחר תשלום של 4100 דולרים.

נוסף לכך הגיעו מכתבים מקזבלנקה ודמנאת לפיהם, מאז שהגיע הקאיד אלבשיר לדמנאת, דרש מיהודי בשם ישועה בן מסעוד שמועסק על ידי המושל, ומהיהודים נוספים – הצהרה כי כל ההאשמות אינן נכונות.

לארח שסירבו לדרישה הם נאסרו וכנבלו באזיקי ברזל, גם שני נכבדים שסירבו להעיד עדות שקר עונו. הכותב מבקש אפוא מהסולטאן להרשות להם לעזוב את דמנאת לאחר מתן פיצויים על רכושם לפי אומדנם של הממונים על ידי הסולטאן למטרה זו. 

תגובה בשם הסולטאן .

היהודים כבר התלוננו בפני הסולטאן שנתן להם הצהרה הכוללת את פקודת הסולטאן, כי ההשפלות שחלות עליהם כמו לשאר היהודים בממלכה יופסקו, אביו של הסולטאן כתב לקאדי של דמנאת בדרישה לבצע את פקודותיו ולדווח במקרה של חזרה על תלונות. הסולטאן גם הזהיר את הצדדים שאם לא ידווחו, ייענשו.

נוסף לכך הקאיד אלבשיר בן לבשי צווה ללוות את היהודים, אבל הם סירבו ללכת אתו ולאחר היעדרות קצרה חזרו, והתלוננו על המושל.

כתגובה בחר הסולטאן שלושה אנשים מהצוות שלו שהלכו עם הוראות למושל דמנאת לבדוק אם הוראותיו בוצעו, אבל היהודים סירבו ללכת אתו. הדבר מוכיח כי תלונתם לא הייתה מבוססת. לכן הסרנו מהם את פקודת הסולטאן ושלחנו אותה לנציגי הסולטאן בצירוף פקודות למסור אותו לקאיד שיקרא אותו בפני קהילת דמנאת, וישמרו זאת.

תגובת השליחים לא הגיעה לסולטאן, אבל נאמנו שנמצא שם ענה כי יהודי דמנאת הופיעו בפניו יחד עם קאדי והקאיד אלבשיר, וכן שני נאמנים ורבנים. התלונות נקראו בפני היהודים.

היהודים ענו כי כל התלונות חסרות בסיס עובדתי.

הוד מלכותו ציווה למושל שלא לאלץ יהודים לבצע עבודות כפויות חוץ מאלה שמבצעים לפי רצונם ותמורת תשלום, וכי אין לתת מטבעות להחלפה אלא לפי רצונם. הדו"ח של האמין עוד לא נמסר לנציגי המדינות הזרות ולא לווזיר מוחמד ברגאש, ומצפים לדו"ח של הקאיד אלבשיר והקאיד של דמנאת, כדי לוודא את האמת. חתום מוחמד בן אל ערבי.

17 בדצמבר 1884 מוחמד ברגאש פנה לקונסול ארצות הברית קולונל מתיוס.

כתגובה לשיחה ביניהם בקשר לגורלם של יהודי דמנאת ובקשתו של מתיוס לקבל את הנציגות שלהם לשמיעת עדות ממקור ראשון על מצוקותיהם בכתב, דבר שעשו. ועתה עדות זו נשלחה לסולטאן. ברגאש אמר לקונסול כי הוא בוודאי מודע לכך כי רצונו של הסולטאן שכל אדם יזכה ביחס הוגן וצדק.

ובייחוד היהודים, שהסולטאן המליץ עליהם שיזכו ליחס מיוחד. פורסם גם ב- TM 26 בינואר 1885. הקונסול הנ"ל כתב לווזיר ברגאש שיפגוש את המשלחת של יהודי דמנאת לפני שברגאש הולך לסולטאן הנמצא בפאס. 

הרב-א.אסולין-הפרשת ויגש

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר
אפך בעבדך כי כמוך כפרעה )מד, יח(.
כתב הגאון הצדיק רבנו ישראל אבוחציריא זצ"ל סידנא בבא סאלי, בספרו
אהבת ישראל, כשנגש יהודה לדבר עם יוסף, דיבר עמו בתקיפות, וזהו לשון:
ויגש – למלחמה. כמו שדרשו רז"ל )בראשית רבה צג, ו(. לכן כדי להרתיח את יוסף
אמר לו: בי אדוני – דע לך, כי באותיות שמי רמוז שם הוי"ה שהוא אדוני, ולכן
עליך להזהר בכבוד "אדוני" שהוא הוי"ה הנמצא "בי", ולהאזין לדברי בכבוד,
ולשמוע בקולי ולשחרר את באור חדשנימין.
כתב רבנו חיים בו עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי וראש ישיבה כנסת ישראל,
בספרו אור החיים, בסוף פרשת מקץ, כשבאו אחי יוסף לפניו ומצאו הגביע
באמתחת בנימין אמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצדק האלהים וכו'
זהו שאמרה התורה ויגש אליו יהודה ומה שאמר מה נאמר בי אדוני ידבר וכו'
ומה שאמר מה נדבר באזני אדוני ומה שאמר ואל יחר וכו' זהו שאמר ומה נצדק.
צריך לדעת כי בג' דרכים אדם מנצח את חבירו או בתחנונים מתוך שמתחנן
לפניו נותן לו בקשתו או באלומות וכח הדבור שמתוך חוזק דבריו גם כן ינצחוהו
או באמיתות הדבר. יהודה הלך לפניו יוסף בכל הדרכים האלו בתחילה אמר
ויגש אליו ויאמר בי אדוני בלשון תחנונים. ידבר נא לעבדך וכו' זהו הדרך השני
בלשון קשה אע"ג שאמר נא שהוא לשון בקשה, דבר קשה ואל יחר אפך וכו'.
אדוני שאל זהו אמיתות הדבר.
ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן וכו' ונאמר אל אדני לא יוכל
הנער לעזב את אביו וכו' ותאמר אל עבדך אם לא ירד אחיכם הקטן )מד, כ- כג(.
כתב הגאון רבי מרדכי אסבעוני זצ"ל בספרו פרשת מרדכי )עמוד קלח(, יש מן
הרגש קראוהו קטן, אחר כך נער אחר כך קטן. ואפשר שתחילת דבריהם
משראו שקראם מרגלים ואמר שלראות ערות הארץ באו, נתייראו ממנו שמא
יאמר להם שיביאו אביהם ואחיהם ע"כ. לו חכמו והשיבו על אומרו היש לכם אב
או אח, ואמרו יש לנו אב זקן, ר"ל שאי אפשר לצאת ממקומו, גם כן אח קטן ר"ל
קטן שלא ראוי לשום דבר כדי להפטר ממנו, וכאשר גמרו תשובתם שטענה
שאמרו על אביהם הספיקה, ועל כן לא שאל עוד שיביאוהו, אמנם על אח לא
נכנסו דבריהם באזניו ושאל מהם להביאו, ולפי שמתוך הענין נראה שחס על
אביהם, שינו ממה שאמרו שאחיהם קטן ואמרו שהוא נער לומר שהוא עומד
ומשמש לאביו הזקן, וזה דקדקו בלשונם ואמרו לא יוכל הנער לעזוב את אביו.
ר"ל שהוא עומד ומשמש, ואי אפשר לזה בלא זה וכאשר ראו שלא הועילו
בחכמתם שגם שאמרו כן חזר ושאל שיביאוהו. חזרו לדבריהם הראשונים וחזרו
הם לומר דבריו שאמר אחר שאמרו לו שהוא נער ועומד ומשמש, ואי אפשר
לעזוב את אביו, אמר לו היא ואת אחיכם הקטן הביאו אלי, לומר שתפש
דבריהם הראשונים שאמרו כי קטן הוא לומר שבעלילה הוא בא עליהם, ועל כן
הם מתרעמים עליו וקובלים עליו שעושה עמהם אשר לא כת.
ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אתי הנה )מה, ה(.
כתב הגאון החסיד רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, יש להקשות למה
הוסיף תיבת הנה, אפשר רק כי מכרתם אותי, ואפשר לומר שיוסף הבין בהם
שמצטערים על שמכרו אותו למצרים שהיא קרובה לארץ כנענן, שעל ידי כן נודע
להם ואלו מכרו אותו לארץ רחוקה היה משתקע ולא היה נודע לעולם ולכן אמר
להם ואל יחר בעיניכם שמכרתם אותי הנה ולא למקום רחוק שלא היתי נמצא,
כי דבר זה הוא לטובתכם, כי למחיה שלחני אליהם לפניכם.
בשעה שביקש יוסף מאחיו להעלות את אביו למצרים, שלח יחד עימם עגלות
מליאות כל טוב מארץ גושן, וכך כתוב בתורה )בראשית מה, כג(,וּלְאָ ב יו שָׁלַח כְזאֹת
עֲשָׁרָׁה חֲמ ֹ רים נשְֹ אים מטּוּב מצְרָׁי ם וְעֶשֶר אֲתנֹתֹ נשְֹאתֹ בָׁר וָׁלֶחֶם וּמָׁזוֹן לְאָ ביו
לַדָׁרֶךְ. אמר הגה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל )אב"ד אולדמנצור, למד תלמידים
במשך שמונים שנה(,
האתונות נשלחו אחרי החמורים והילכו אחריהם בעדר, כדי שלא לעכב את
ההליכה, כי אילו היו מלפנים היו החמורים מחזרים אחריהם ולא היו דבקים
בהליכתם.
סגולות למוצאי חנוכה.
א. נהגו לקחת שיריות השמן הנותר לשמור לעת הצורך למשיחה במקום כאב
ובפרט לשושנה ברגלו. אבל יתנה שמה שישאר אינה חלק ממצות הדלקה. והרב
אברהם מוגרבי ראה בקודש אצל סדנא בבא סאלי זצ"ל שנהג כן.
ב. אחר החנוכה לוקחים את הפתילות ושורפים אותם ומדלגים מעל גבי העשן
הרווקים והרווקות וכן כתב בספר נוהג בחכמה (עמ' סא ס"א), וראו בכך סגולה לשלום
בית ושמעתי שכן מנהג העיר צפרו וכן נהגו במשפחה (מהרה"ג רבי פנחס עובדיה שליט"א ). וכן
מנהג העיר מכנאס, כמובא בספר ילקוט שבע (כסלו עמ' קמב). שאחר ששורפים את הפתילות
ומדלגים עליהם ושירים, מתורגם:
'כך מנהגנו, נשרוף פתילותינו, ונבקש מ-אלהינו,
לשנה הבאה יחיינו, ונחזור לארצנו, וארץ אבותינו,
ירושלים החביבה עלינו, ולתורה ולמצות יזכנו, וזכות
אור הנרות אשר הדלקנו, יאיר עינינו ועיני בנינו, באור
התורה שהיא חיינו ואורך ימינו, ובה נאבד שונאינו.
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות: a0527145147@gmail.com
הודעה משמחת
ניתן לקבל את כל החוברות של
תורת אמך – מנהגי מרוקו
דובב שפתי ישנים – כל רשימת רבני מרוקו שהעלו עצמותיהם ארצה
ותורת אמך – פניני המידות ועוד

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

דצמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר