ארכיון יומי: 31 בדצמבר 2014


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים

וארבעים ומאת שנה )מז, כח(.
כתב הרב אליהו בספרו קול אליהו, ויחי יעקב, יעקב נשאר במצרים שהיא
טמאה גילולים, היה עוסק בחיי העולם הבא על ידי עסק התורה, וכל זאת כדי
להשלים עבודתו עדי ערב. ולא נחשוב משנולד ובימי בחרותו לא עסק בתורה
ח"ו, אלא ויהי ימי יעקב שני חייו, שכולם שווים לטובה והיה דבק בחיי התורה,
כי כל ימיו ימי חיות ופעולה רבה היו. ואפילו עברו עליו צרות רבות כמובא
כמובא )בר"ר פד, כו(, על פסוק )איוב ג, כו(, לא שלוותי מעשו, ולא שקטתי
מלבן, ולא נתתי ויבא רוגז, שקפץ עליו רוגזו של יוסף. לזה אמר ויהי שהיה וי,
לשון צרה ואפילו כך, היה עוסק בתורה ולא ביטל מלימודה חס ושלום.
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן
בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל תקברני
במצרים )מז, כט(.
כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו אוצר המכתבים ח"א, שאל חכם אחד
לשני, וז"ל: וכי הימים מתים, וכן לגבי דוד שנאמר )מלכים א, ב, א(, ויקרבו ימי
דוד למות, ואפשר לבאר, על חז"ל )תענית ה:(, יעקב אבינו לא מת, דוד מלך
ישראל חי וקיים, ולכן לא נאמר ויקרב ימי ישראל למות, ויקרב דוד למות
עכ"ל. הנה דבר זה ערוך במדרש רבה )צו, ג(, ובפירוש מתנות כהונה, והנה
נראה, כי מה שאמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת, הנה משל על זרעו,
שכמה אומות אבדו, וישראל עדיין חי. וכמו שכתוב )מלאכי ג, ו(, ואתם בני
יעקב לא כליתם, וכן זרע דוד חי וקיים, שלא יכבה נרו לעולם, שהרי שניהם
מתו ונקברו, וקברותיהם ידועים בירושלים וחברון כאשר מספרים הבאים משם.
ופירוש ויקרבו ימי ישראל, חיי ישראל, כמו למען ירבו ימיכם, וכן בהרבה
מקומות.
ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה
כדברך )מז, ל(.
כתב הגאון אדרעי זצ"ל בספרו שפת אמת, אמרו רבותינו ז"ל )תענית:(, מכאן
שיעקב אבינו ע"ה לא מת. ועוד נקדים מה שכתב השולחן ערוך )יו"ד שסב
ס"ה(, אין קוברין צדיק גמור בצד צדיק שאינו גמור, לפי שמזכיר עוונותיו של
צדיק שאינו גמור. ומצינו שיעקב אבינו ע"ה הוא בחיר שבאבות, לפי שאברהם
ויצחק יצא מהם פסול, אבל יעקב אבינו לא כן מיטתו שלימה. וכמו שיש חילוק
בין צדיק גמור לצדיק שינו גמור. ומצינו שצדיקים במיתתם גדולים יותר
מבחייהם, ויש להם מעלה יתירה, וגם כן קרואים חיים. לפיכך אמר יעקב
ושכבתי עם אבותי, וקשה אם כן הא אין קוברין בחיר בצד שאינו בחיר. לכך
אמרו רבותינו ז"ל, מכאן שיעקב אבינו לא מת, שהצדיקים נקראים חיים ויש
להם מעלה יתירה, ובמעלה זו חזרו להיות כמותו, לפיכך אמר ושכבתי עם
אבותי הם שוים.
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי
ואברכם )מח, ט(.
כתב הגה"צ רבי ישראל אבוחציריא זצ"ל המובא בספר בבא סאלי ח"א, "בני
הם אשר נתן לי אלהים בזה", לכאורה, מילת "בזה" מיותרת, וכבר עמדו
רבותינו ז"ל ופירשו בזה. ואפשר לפרש, ע"פ דברי רבותינו ז"ל )סוטה לו:(,
שיוסף היה ראוי להוליד י"ב בנים כמו יעקב אבינו ע"ה, אלא ויפוזו זרועי
ידיו )בראשית מט, כד(, נעץ ידיו בקרקע ויצאו מבין צפורניו ידיו. ופירשו
רבותינו ז"ל )פרקי דרבי אלעזר פרק לט(, שיצאו עשר טיפין וכו'. וזהו שאמר
בזה, זה בגימטריא י"ב. ואמר יוסף לאביו: בזה – חלק התיבה לשנים ב-זה.
כלומר ב' שנים. במקום ז"ה- י"ב. דהיינו נתן לי הקב"ה שני בנים החשובים
כשנים עשר, שהרי נמנו בין השבטים.
ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות
עם רב )נ, כ(.
כתב הגאון רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר
ליצחק, פירוש "אתם חשבתם" מיתת הצדיק מפני הרעה שתבוא "אלוהים חשבה
לטובה" מפני הרעה שלא תבוא "למען עשה כיום הזה" כיום כפורים דכתיב ביה
"כי ביום הזה יכפר עליכם" מה יום כפורים מכפר אף מתתן של צדיקים מכפרת.
ושמא תאמר נפש החוטאת היא תמות. לזה אמר "להחיות עם רב" פירוש הצלת
הרבים עדיפא.
או יאמר "להחיות עם רב" פירוש לברר נצוצות הקדושה מתוך הקליפה. כי על
ידי התפילה מבררים הנצוצות אבל אימתי כשתהיה התפילה בכונה הא לאו הכי
נוטל צדיק אחד ויש לו כח ליכנס תוך הקליפה ולהוציא בולעה מפיה. כמו שפירש
הרב "ארץ חמדה" הצדיק אבד בשביל שאין איש שם על לב פירוש עבודה
שבלב שהיא התפילה ומתפללים שלא בכונה ואדרבא ואנשי חסד נאספים
פירוש בבית הכנסת מדברים זה עם זה באין מבין כי מפני הרעה שהיא הקליפה
נאסף הצדיק
לברר הניצוצות וכמו שפירש הפסוק "יען כי נגש העם הזה" ואין הגשה אלא
תפלה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. פירוש מתפללים שלא בכוונה לכן
הנני יוסף להפליא ואבדה חכמת חכמיו וכו' כדי לברר הניצוצות.
וכן פרשתי אני עני בשעה שבא הקב"ה לבית הכנסת דהיינו בשעה הראויה
לתפילה שהיא עם הנץ החמה לא יאחר ולא יקדום ולא מצא בה עשרה. פירוש
יש שם יותר מעשרה אבל אינם עונים אמן יהא שמיה רבה מיד כועס שנאמר
מדוע באתי ואין איש עונה אמן. קראתי ואין עונה. ושמא תאמר מחשב בטירדות
הזמן ובפרנסה. לזה אמר הקיצור קצרה ידי מפדות. בשעה אחת אני מביא לכם
פרנסתכם וכמו שפירש מאמר קבעת עיתים לתורה ושמא תאמר אני טרוד
בפרנסתי. לזה אמר נשאת ונתת באמונה אתה מאמין שהקב"ה יביא לך שפע
טוב ברגע אחד ולכן לא תבטל מהתורה.
וכן פרשתי מאמר כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד בשביל
שמתאחרין באותה בית כנסת אלא ודאי אין לו בטחון בה' יתברך. הקב"ה שואל
בשלומו שנאמר מי בכם ירא ה' שמתפלל בבית הכנסת ולא בא יום אחד שומע
בקול עבדו שהוא יצר הרע שאמר לו התפלל בחשכה וזהו אשר הלך חשכים
והתפלל בחשכה בעוד לילה. הוי ליה יבטח בשם ה' וישען באלהיו.
ועל פי זה פרשתי כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו וכשמת
אומרים לו אי חסיד אי עניו פירוש דיקשה היכי דמי יקבע מקום לתפלתו ושמא
יקדים לו איזה בית הכנסת בשפרירא והולך ומתפלל בה לזה אמר יבטח בשם
ה' וישען באלהיו וכשמת אומרים לו אי חסיד אי עניו פירוש חסיד וקם בשפרירא.
אי
עניו ובוחר במקום גרוע שאינם חפצים בו או עניו ואין בו גאוה כדי שיחפוץ כבוד
ורוצה הממון להתגאות בו. כמו שפירש הרב "בינה לעיתים" פסוק "ויהי בגזוז את
צאנו ושם האיש נבל". פירוש אפילו יום הגזיזה שעושים בו משתה גדול הוא לא
רצה לעשות בו שום משתה ושם האיש נבל.
על פי זה פירש הרב "ארץ חמדה")ברכות כח(,כשחלה ר' אליעזר הגדול נכנסו תלמידיו
לבקרו אמר ליה צאו והזהרו פירוש עוד שתצאו מבית הכנסת ואחר כך הזהרו
בכבוד חבריכם ותדברו חוץ לבית הכנסת וכשאתם מתפללים בבית הכנסת דעו
לפני מי אתם מתפללים ולא מלבד אתם רק ומנעו בניכם מן ההגיון בבית
הכנסת. וכן פירש הרב "ארץ חמדה" רבה בר בר חנא לא ידעו דוכתיה כיון דחזו
צפרי דמטללי עיי"ש. פירוש לא ידעו סיבת פטירתו כיון דחזו צפרו דמטללים
פירוש מדברים בבית הכנסת כמו צפרים אמר היינו סבת מיתתו.
שבת שלום הרב אברהם אסולין
לתגובות והצטרפות למיל השבועי וקבלת חוברות תורת אמך – מנהגי מרוקו וצפון אפריקה

עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973יהודים_באטלס_010

הוכחה לכך : ביום שמחת תורה הגעתי לכפר אחד אשר מצאתי בו 16 משפחות של יהודים עובדי אדמה ממש. הם עובדים כ " חראתין " ( חורשים ) אצל הערבים תמורת חלק מהיבול. בכפר זה קיבלתי רשימה של עוד 26 כפרים שבהם מצויים גם כן יהודים עובדי אדמה.

לפני חודש סיימתי את סיורי השני בכפרים. ב-38 כפרים ורשמתי לעליה 596 משפחות המונות 3250 נפש ( רשימה מפורטת של הכפרים ומספר תושביהם היהודים העברתי לתנועת המושבים ). אחרי זה ביקרתי עוד ב-4 כפרים ובהם רשמתי 150 משפחות נוספות. ורשימת הכפרים של יהודים עובדי אדמה נסתיימה.

לפי הערכתי אפשר יהיה להגיע ל-1500 משפחות של עובדי אדמה שיהיו מוכנים לעלות ארצה באביב זה. בהמשך לאמור לעיל אני רוצה לפרט את הבעיות המיוחדות הקשורות בדרכי עלייתם ארצה של יהודי הכפרים האלה. ברצוני להוסיף כי מצבם של היהודים האלה הולך ומחמיר מיום ליום.

במשך שבוע אחד עזבו את כפרם 24 משפחות כל עוד נפשם בם, בהשאירם כל מה שהיה להם פרט לבגדים אשר על גופם. יש חשש שהעזיבה תתפשט כמגפה בכל הכפרים ובהגיע האנשים לערי המרכז קשה יהיה ללכדם מחדש ולארגנם לעליה, ובמיוחד להתיישבות.

הבעיה השניה היא איך ובאיזה אופן לחסל את הרכוש שברובו קרקעות ולקבל עבורו כסף. כתבתי בעניין זה לכמה מוסדות בארץ ובאתי כאן בדברים עם כמה גורמים בדבר הקמת חברה יהודית-צרפתית אשר תקבל לידיה רכושם של היהודים האלה תמורת חמישים אחוז עד שבעים מערכו המלא, כי כל עת לא ימצא פתרון לשאלה זו, ספק אם האנשים יעזבו את רכושם ויעלו ארצה.

אני שוב מבקש בכל לשון של בקשה ובשם אותן אלפי נפשות לתת לי תשובה מעשית לשאלה כאובה זו.

הבעיה השניה שאינה פחות מכרעת היא לקבוע מראש את מקום התיישבותם. אנשים אלה שיודעים את עבודת האדמה ( אמנם בשיטה פרימיטיבית ) מסתפקים במועט ומוכנים להתיישב בארץ בכל מקום שיוצע להם. הערכתי היא שהסתגלותם לחיי הארץ תהיה קלה וודאית, ויש להם היכולת לקיים ולשמור על מקום התיישבותם.

הבעיה השלישית היא הבעיה הסוציאלית. מובן מאליו כי בכפרים אלה דרושה והכרחית עליה כללית של אנשי הכפר כולו על זקניו וצעיריו. בתנאים אלה ימצאו ביניהם כעשרה אחוזים הזקוקים לפתרון סוציאלי כגון זקנים וזקנות ומשפחות שאין בהן לפחות מפרנס אחד.

בשאלה זו באתי כאן בדברים הן אנשי הג'וינט, הם מוכנים לעזור באופן חלקי על ידי הקמת כעין מוסד בעיר המחוז על ידי הסוכנות היהודית או ועד הקהילה, והג'וינט יהיה מוכן לממן מוסד קליטה זה במשך שנה אחת וכעבור שנה ידונו מחדש בשאלה ויקבעו את מידת השתתפותם הכספית למשך שנה נוספת.

בהצעה יש כמה קשיים : 1 – אין להניח כי אנשי הכפרים יעזבו במוסד זה את קרוביהם ומכריהם החיים אתם מזה דורות . 2 – ההצעה כי הסוכנות היהודית וועד הקהילה יטפלו בעניין לא תעמוד במבחן נוכח המציאות של היום במרוקו, כי מי יודע מה יהיה בעוד שנה, וגם אז מי לידנו יתקע כי האחראים ימשיכו לקיים את הבטחתם גם להבא, ולכמה זמן ?

אם כבר להקים מוסד כזה, מדוע לא להקימו בארץ ? הרי כל הסידורים בארץ יהיו בטוחים ויש להניח שגם הצד הארגוני יהיה יעיל ומוצלח יותר. נוסף על כך אשפר לבקש מהג'וינט את מימון המפעל בארץ, כי חשוב גם שכסף זה יוצא בארץ.

יום יום מגיעים אלי מכתבים מכפרים אשר לא ידעתים, ובאות משלחות ובפיהן טענה אחת : מדוע קיפחת את זכותנו לעליה ולא באת  לכפרנו לרשום אותנו, האם גויים אנחנו ?

הנני מדגיש הדגשה תרה כי אין אני מגזים בהערכת טיבה של עליה זו. לפי עניות דעתי, עולים אלה יביאו לארץ תועלת מרובה, אולי יותר ממה שהם יקבלו ממנה "

עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

העבודה מוגשת על ידי :

יעקב וימן

יש לציין שהדפים המצולמים של העבודהצפרו עלייה 1921

נמסרו לי על ידי מר יעקב וַיְמַן אשר נתן לי את הסכמתו המלאה

לפרסם את החומר במלואו ככתבו וכלשונו באתר " מורשת מרוקו "

למען הדורות הבאים וסקרנותם של קהל המתעניינים בנושא זה.

כל הזכויות שמורות למר יעקב וימן

המשפחה סבלה מרעב אולם כבר לאחר מספר ימים מצא האב, מימון, והדוד משה, עבודה בבניין. על הקשיים בארץ ומצוקת המשפחות מעיד גם סיפורו של אהרן אלבז על העולים אשר בקשו במכתביהם למשפחותיהם לשלוח להם נעלים לארץ ישראל.

מכתב מיוחד אשר נשלח מועד הצירים אל זאב ליבוביץ מעיד על קיום הקשר הראשוני עם הקבוצה . על המכתב חתום מ"מ יו"ר ועד הצירים לארץ ישראל – הערת המחבר – לא זיהיתי את חתימתו, אולם יושב ראש הועד באותה עת היה מנחם אוסישקין – והדבר מעיד, לדעתי על התשובות אשר יוחסו לקבוצה זו של מרדכי צבע.

וכך נכתב : " כפי שידוע גם לכבודכם, הגיעו לפני זמן מה לארץ 14 משפחות ממרוקו, כולן פחות או יותר בעלות אמצעים. במשך הזמן לא שמענו אודותם כלום ומאוד היינו רוצים לדעת באיזה אופן הסתדרו האנשים האלה…

על שאלותינו אודות האנשים האלה קיבלנו תשובה מועד עדת המערבים שרק משפחות אחדות עדיין נמצאות פה, אחדות מהן הלכו לטבריה, ואלה נמצאות פה מסתובבות בלי כל עבודה וגם מאלה שנסעו לטבריה לא ידוע להם אם הסתדרו או לא.

יואיל נא כבודכם אפוא לברר את מצבם ולהודיע אם חסר להם דבר מה לסידורם ואם נחוץ יואיל להמחותם בעצות טובות ולהראות להם את הדרך להתחיל במסחר שיאפשר את קיומם או במשלוח יד אחר. בטובו להודיענו מה נעשה עם האנשים האלה….

אולם מחלקת העלייה לא ידעו דבר על קבוצה זו ולא נשלח מענה למכתב. ברשימת העולים של מחלקת העלייה בירושלים משנת תרפ"א לא מופיעות רוב המשפחות אשר הגיעו בקבוצה של מרדכי צבע ( בניגוד לשמות כל העולים מן הקבוצה הראשונה אשר פנו למחלקת העלייה ושם מופיעים ברשומים  )

בנספח המצורף לרשימות העולים ולסיכומים שונים על העלייה מציין ליבוביץ, כי ידוע לו על עוד כ-200 משפחות אשר הגיעו לירושלים ולא היו זקוקות לשום עזרה ( סידור עבודה, הלוואות, דיור, רכוש וכו " ) בשנת תרפ"א הגיעו יותר מארבעים אחוז מהעולים לירושלים בני העדות השונות של הספרדים…….

הכשלון להגיע לידי סיכום עם ועד הצירים בנוגע להתיישבות, הביא למעשה, לפירוקה של הקבוצה השנייה. רוב המשפחות עברו להתגורר בעיר העתיקה, בתחילה ליד ישיבת " עץ חיים " – קרוב לשער שכם – ואחר כך לרובע היהודי, שם מצאו את העולים שהגיעו לארץ מצפרו מספר חודשים לפני כן……..

יצחק צבע התאכזב מכישלום המשא ומתן ןמן התנאים הקשים בהם נתקלו בירושלים וביקש לחזור למרוקו. אביו שכנע אותו לבדוק ארבעה ערים בארץ ישראל לפני שהוא מחליט על ירידה חזרה. ארבע משפחות מהקבוצה  – צבע מרדכי, צבע יצחק, הרוש אליהו ובן יעיש חיים, נסעו מיד לאחר תשה באב תרפ"א לצמח ומשם בספיה לטבריה.

המקום מצא חן בעיניהם והם החלו בהכנות להשתקע בעיר. מהומות בין ערבים ויהודים אשר פרצו בטבריה בסוכות תרע"ב הביאו אותם להחלטה לחזור לירושלים. רק מרדכי צבע אשר הספיק כבר להתחיל בעסקים נשאר בטבריה עד לאחר הפסח תרפ"ב ואז חזר גם הוא לירושלים…….

גם משפחות אלו השתקעו בעיר העתיקה בסמוך ליתר המשפחות שעלו מצפרו………

החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה חברתית-תרבותית

יוסף שיטרית 

3.3 הממד המשפחתי והבין-משפחתי של החתונה המסורתיתחתונה יהודית מרוקאית 1111

מבחינת המשפחה המסורתית הנישואין של בניה ובנותיה הם הערובה להישרדותה ולהתרחבותה, וכן המבחן למעמדה ולמקומה בחברה ובקהילה כפי שהיא מדמיינת ובונה אותם. דרך נישואי הבנים והבנות נוסדות משפחות חדשות הממשיכות את האפוס המשפחתי ומקיימות את צו ההמשכיות וההתחדשות, ומתחלקים מחדש הרכוש המשפחתי וההון המשפחתי בצורת הנדוניה של הבת והדאגה לצורכי הזוג החדש, לפחות בתחילה; הכול בהתאם לאמצעים העומדים לרשות המשפחה. החתונה היא אפוא אירוע השובר את השגרה של המשפחה ומאלץ אותה לקבל החלטות ולסגל אסטרטגיות פעולה והתייחסות אל גורם חיצוני או זר, גם אם הוא שייך למשפחה המורחבת. חיבורה עם משפחה אחרת או עם ענף אחר במשפחה דרך החתונה מפקיע את הדימויים וההיצגים העצמיים מתחום המרחב המשפחתי הפרטי ומוציא אותם למרחב הבין-משפחתי או התוך־משפחתי, ודרך הטקסים הרבים גם למרחב הציבורי והקהילתי בכלל. גם עבור הקהילה היהודית המסורתית בכלל, שהלכידות החברתית עולה היתה רבה ביותר, הקמת תאים משפחתיים חדשים היא הערובה לקיומה ולהתפתחותה.

אירועי החתונה הרבים העסיקו אם כך בראש וראשונה את שתי המשפחות, של הכלה ושל החתן, שהיו לעתים, כאמור, ענפים שונים בתוך המשפחה המורחבת בגלל הנוהג של נישואים בין קרובי משפחה שהיה רווח בקהילות היהודיות במרוקו. לאחר שנקבע מועד החתונה, צריכים היו שתי המשפחות או שני ענפי המשפחה לגייס את המשאבים הכלכליים ואת ״ההון הסימבולי״ שלהם כדי לערוך את החתונה על פי המסורות הקהילתיות והנורמות הבלתי כתובות המעצבות אותה מתקופה לתקופה בהביטוס הקהילתי.

הם לא רק דאגו לכל המצרכים ולכל התבשילים, הפרות היבשים ודברי המאפה הדרושים לאירוח המוזמנים במסיבות השונות הנערכות במסגרת אירועי החתונה וטקסיה, אלא גם הפעילו את יוקרתם ואת מעמדם הקהילתי והחברתי כדי לקיים בתקנם ובסדרם את כל הטקסים והאירועים הרשומים בהביטוס הקהילתי וכדי למלא את הציפיות של בני הקהילה הקרובים והרחוקים מהתנהלות חתונת בנם ובתם. משום כך היו אירועי החתונה עבור שתי המשפחות הזדמנות נאותה לשמחה ולאושר שנבעו מנישואי בנן ובתן, אך בו בזמן גם סיבה למתח ולעצבנות שמקורם באירועים ובטקסים הרבים שהיה עליהן לארגן ולנהל ובמשאבים הכלכליים והנפשיים שאלה הצריכו לניהולם התקין כמקובל על בני הקהילה. בעדויות רבות שהקלטתי סיפרו המסרניות על החרדות של משפחות שחיתנו את בניהן ובנותיהן מפני התפרצות שערוריות בזמן החתונה אם בגלל השמצות שהשמיעו שכנים וקרובים, שלא היו מרוצים משום שלא הזמינו אותם או לא טיפלו בהם כיאות, אם בגלל סכסוכים משפחתיים ישנים שעוררו מריבות צעקניות בתוצאה מן המתח שהיו שרויות בו שתי המשפחות. בקהילות שונות אף ערכו לפני תחילת טקסי החתונה מעין-טקסים מגיים למניעת התפרצותן של שערוריות כאלה. לעומת חרדות שכיחות אלה חתונה מוצלחת שהתנהלה על מי מנוחות הסבה כבוד ויוקרה לשתי המשפחות והאדירה את ״ההון הסימבולי״ שלהן, ובמיוחד אם נמנו עם עשירי הקהילה או עם השכבה המנהיגותית הרבנית של הקהילה.

בחתונה היהודית המסורתית היו האימהות והנשים פעילות הרבה יותר מן האבות והגברים של המשפחה, ולו משום התבשילים ודברי המאפה הרבים שהן לבדן היו אמונות על הכנתם, נוסף על כל הטיפול האישי והפסיכולוגי בכלה הצעירה שעמדה לעזוב את בית הוריה. אב המשפחה, בעזרת אחיו וקרוביו, ניהל את המשא והמתן על הנדוניה אם הכלה היתה בתו ועל סכום הכתובה אם החתן היה בנו. הוא גם עזר בקניות ובקבלת האורחים הגברים, אך ארגון הטקסים הרבים וניהולם נתון היה בעיקר בידי הנשים, מה עוד שרובם של הטקסים והאירועים של החתונה נערכו בבית הכלה ונגעו לה בעיקר

. גם ההכנות הנפשיות והאישיות של הכלה דרשו את מעורבותן הרבה של נשות המשפחה ושל חברותיה ששימשו לה שושבינות; הן באו לידי ביטוי בהכנת הנדוניה שלה, ברחצה שלה, בעשיית שערה ובמריחת החינה על ראשה, בהטבלתה במקווה ובהכנתה ובהלבשתה לקראת טקס החופה. הנשים גם ערבו לילות שימורים שבהם שרו משירת הנשים המסורתית כדי לשהות במחיצת הבלה ולהצילה מן המזיקים הרעים האורבים לתומתה וליופייה, על פי האמונה העממית המושרשת. גם צער הפרדה של הבת מן הקן המשפחתי וצער ההורים על הפרדה מן הבת נגע יותר לאם המשפחה מאשר לאב; היתה תמיד הבת קרובה יותר לאם ועזרה לה בניהול משק הבית ובטיפול בטרדות היום־יום, ונישואיה ביטלו בבת אחת את כל הקרבה והעזרה הזאת. בעניין זה מן הראוי לציין, שאחד השירים הנפוצים ביותר בין שירי החתונה בבל הקהילות היהודיות במרוקו הוא שיר הפרדה הכעוסה של הכלה מבית הוריה, שבו היא מאשימה את אביה באופן בוטה בהפקרתה ובהרחקתה מעל משפחתה. השמצת האב ולא האם משמעותית ביותר בעניין זה. האב הוא הנתפס בעיניה כאחראי לנישואיה בלא הסכמתה ולסבלה ולא האם, משום הריחוק האישי בין האב לבת.

עמוד 51

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר