ארכיון יומי: 1 ביולי 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת שלח לך בערבית יהודית-תוניסאית

בס"ד    מוסר בלערבי פרשת שלח לך תוניסיה-רבניה
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פיהה 2 מצוות עשה. ומצות לא תעשה ואחדה. מצוות עשה המאן 1] באש נעטיו ללכהן אלחלה מן לעזין. ולחז"ל קוומוהה חצה מן 24 לבעל הבית וחצה מן 48 ללכבאז 2] באש נעמלו ציצית עלה לחואייז אלי פיהם 4 כנפות. ומצות לא תעשה הייא. באש מה נתבעושי ורא קלבנה וורא עינינה. ורא קלבנה הווא. באש מה נפשרושי התורה כיף מה יזי עלה קלבנה. כאנשי כיף מה פסרולנה לחז"ל. וורא עינינה באש מה נתבעושי פיה עינינה פי חואייז מוש באהיין. 
פלפרשה מתאע הזמעה האדי יחכילנה אלפסוק. אלי ישראל טלבו מן משה רבינו באש יבעתו מרגלים וישופו ארץ ישראל. ומשה נשד רבבי. ורבבי קאלו האנה מה נקולכשי אבעת. וכאן תחב תבעת אבעת עלא רוחך. ובעתהם משה רבינו. ולמרגלים מלי כרזו תפאהמו באש יקולו לישראל מה ימשיוושי. אלי קאלו תווה משה רבינו מאזאל כיף עטאנה התורה. ונערפו אלי משה מת ויהושע הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. וכיפאש חנתעלמו התורה מליח מן ענד משה. וחתה ואלו נקולו אלי יהושע תעלם מליח ענד משה. תווה אחנאן נאכלו פלמה ונשרבו מן הסלע ווקתלי חנווצלו לארץ ישראל חנתלתהאו בלחרב. ומן באעד כל ואחד חיתלתהה בשאנייה מתאעהו. ווקתאש חנתעלמו התורה. וחתה ואלו אלי התכמאם מתאעהם האדה כאן באהי. לאכן הומאן כממו התכמאם אלי מה חקומשי יכממו. אלי מאדאם רבבי עטאהם התורה וקאלום חדכלו תווה לארץ ישראל. ילזמהם יסמעו לכלאם. ומן באעד התכמאם מתאעהם תבדל. אלי ולאו יכממו. אלי הומאן תווה ראשי בית אב לכל. וכל ואחד ענדו קימתו. ווקתלי יתעדדה הנאס מתאע השבט מתאעהו יקומולו ויקצ'רו. ותווה וקתלי חידכלו לארץ ישראל. כל ואחד חישד השאניה מתאעהו. אידה כאן יקאבלו זוז מנאס פנהאר יסתמאו באהי יאסר. ובהאדה זאד התכמאם מתאעהם באש יקולו לישראל אלי מה ינזמושי ידכלו לארץ ישראל ויקאעדו פלמדבר. ודארו ארץ ישראל פי 40 יום. וארץ ישראל פיהה 1600 ק'מ עלה 1600 ק"מ. ואלעבד ינזם ימשי פנהאר 40 ק"מ. עלא קד לחשאב באש ידורוהה אלכל יחבלהם 80 נהאר. אלי הומאן משאו הטול ולערץ' מתאע ארץ ישראל. ולאכן רבבי יערף אלי חיתגזר עליהם באש יקעדו 40 עאם פלמדבר. והנהאר בעאם. קצלהם התנייה באש יכמלוהה פי 40 יום. וכלב בן יפונה משא לחברון וצלא לרבבי עלא לקבר מתאע לאבות באש מה יתגואשי מעה למרגלים ויתכלם הדוני עלא ארץ ישראל. ויהושוע מה כאנשי יצטחק. עלא כאטר צלה עליה משה רבינו ופי עוץ' הושע סמאהו יהושוע. מענאהה יה יושיעך מעצת המרגלים. ויהושוע מן לאוול קאלום האנה מוש מעאכם. ולאכן כלב קאלום האנה מעאכם באש מה יקעדושי יגרו בי ויכסרולו ראסו. וכדאו מן גאדי ענקוד ענב והזו בתמניה מנאס. אלי כאן יוזן מן 9500 ק"ג בתקריב חתה ל 15600 ק"ג תקריב. והזוז אלי צאתו כדאו רמאנה וכרמוצה. אלי כל ואחדה תוזן 400 ק"ג בתקריב חתה ל 650 ק"ג תקריב. וכלב ויהושע מה חבושי יאכדו שיי עלא כאטר יערפו אלי נייתהם דונייה. ורזעו למשה ולישראל. וקאלולום אלי בלחק ישראל מליחה יאסר והאדי אלגלה מתאעהה. ולאכן כיף מה גלתהה מבדעה חתה נאסהה מבדעין וקויין יאסר. אלי וקתלי כננה נמשיו כאן יתביינלנה אלי אחנאן קדאמהם נמל. וחתה המאן סמאענאהם אלי כאנו יקולו שפנה נמל ישבאו ללעבאד. מה נגדושי נגלבוהם פלחרב. וזיד אלי אלבלאד האדי תקתל נאסהה זגאר. אלי וין מה משינה לקינה ענדהם חזן. והווא תמה חכמים קאלו. אלי נהאר אלי וצלו למרגלים נפטר איוב. אלי כאן מקדר ומחבוב ענדהם יאסר. ועמלולו חידאד 40 יום. ותמה חכמים קאלו. אלי וקתהה לבלאצה אלי וצלו פיהה למרגלים למריץ' כאן ימות. ורבבי עמללהם איכאך בלעאני. באש יתלתהאו בחזנהם ומה

 יתבעושי למרגלים. ובדאו ישראל יהיזו וילומו עלא משה. וקאלולו כרזתנה מן מצר באש תקתלנה. וסכת כלב לעבאד אלכל וקאלום. יאכי משה מה עמללנה כאן האדי. ולמרגלים אלי פי באלהם כלב מעאהם סכתו. והנאס אלכל פי באלהם כלב חיידוי הדוני עלא משה וסכתו. וקאלום משה כרזנה מן מצר. וצקלנה אלבחר. והבטלנה אלמן. וחידכלנה לארץ ישראל. וחנגלבוהם. ויהושוע קעד יעאון פיה.וקאלום אלי מאדאם רבבי קאל נגלבוהם. נגלבוהם. וקאמו חירזמוהם בלחזר. וקעדו יבכיו הליל אלכל. ורבבי תגשש עליהם. וחב באש יקתלהם אלכל. ולאכן משה צלה עליהם וסאמחהם רבבי. ולאכן קאלו אלי אלעבאד אלי עדאו אל 20 שנה חתה חד מה ידכל לארץ ישראל. וימותו פלמדבר. כלף מן כלב ויהושע. וקאלום אלי הלילה האדי אלי הייא כאנת לילת 9 באב. דימה יבכיו פיהה. ולילת 9 באב אתכלאת בית המקדש וחתה לתווה אחנאן נבכיו פיהה. ולמרגלים מאתו במותה מוש עדייה. אלי רבבי טוולום לשאנהם חתה לצרתהם. וכאן יכרז הדוד מן לשאנהם וידכל לצרתהם. חתה מאתו. ווקתלי סמעו ישראל האש אתגזר עליהם חזנו יאסר ונדמו. וקאלו האו תווה נמשיו לישראל. ומשה קאלום מה תמשיושי עלא כאטר רבבי מוש מעאכם. ומה סמעושי כלאמו. וטלעו לזבל וכרזולהם לכנעני ולעמלקי וגלבוהם. ותבעוהם חתה לחרמה. ופי אכר אלפרשה יחכילנה אלפסוק. אלי ישראל לקאו ואחד יכסר השבת.וחטו פלחבס חתה ישופו רבבי האש יקוללהם יעמלולו. וקאלום רבבי אלי הדין מתאעהו בסקילה ורזמו. ולחז"ל קאלו. אלי הראזל האדה הווא צלפחד בן חפר. ומוש אלי כסר השבת עלא כאטר יחב יכסר השבת. לאכן הווא חב יוורי ללעבאד הדין מתאע ואחד אלי יכסר השבת האש יעמלולו.. 
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. הרש'י ז"ל פסר עלא לפסוק ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו יה יושיעך מעצת המרגלים. הנשדה הוני מערופה עלאש משה מה צלאשי עלא למרגלים לכל פי מררה.

 

הנשדאת האדון יווצלונה לאוול לפרשה. אלי הרש"י ז"ל פסר שלח לך. לדעתך. האנה מה נקולכשי אבעת. תחב תבעת אבעת. מאדאם הומאן חבו יזרבוני כיף מה קאל לפסוק נשלחה לנו אנשים. והאנה קלתלום באהייה. נכליהום יגלטו פלמרגלים. הוני ואחד ינשד. אידה כאן לחאזה האדי מוש באהייה. עלאש משה רבינו בעת.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז"ל. אלי לעבד ענדו מעאוונה מן השמים באש יתגלב עלא יצר הרע. המאלה כיפאש יעמל הדנוב. אלי אידה כאן מלאוול מוש תוכו כברו. מאענאהה אלי ענדו אפכאר מוש באהייה. כיף אלישע אחר. אלי וצל טלע לשמים חיי. והווא הרבי מתאע רבי מאיר בעל נס. וכיפאש פלאכר סלם פדין זמלה. לגמרה קאל. אלי מן זגרו כאן יקרא פסדאדר מתאע למינות.

והוני רבבי קאל למשה רבינו. אלי תגזרת לגזרה מתאע למרגלים מאדאם הומאן מה ענדומשי אמונה ברבבי. אלי קאלום באהייה. ולאכן מן השמים מה יכרזשי הדוני. ובהאדה קאלו האנה מה נקולכשי אבעת.

למרגלים כאן ענדום אפכרא מתאע גאוה. כיף מה קאלו לחז"ל. אלי פלאוול כאנו יכממו באש יתעלמו התורה ופלאכר ולאו יכממו עלא לכבוד מתאעום. מאענאהה מה כאנושי כשרים. ובהאדה הרש"י ז"ל כתב. ובאותה שעה. לווקת האדאך בדאת. כאנו נייתהם באהייה. אלי כאנו יכממו באש יקראוו התורה. לאכן אקבל ובאעד לא.

ובהאדה משה רבינו מה צלה כאן עלא יהושע. עלא כאטר לגזרה תגזרת באעדה

וחתזי עלא ידין למרגלים אלי מה כאנושי באהיין מן לאוול אלי כאן ענדום לגאוה. ובלכלאם האדה יתפססר כלאם למדרש אלי קאל. וקתלי משה רבינו שאף לענוה מתאע יהושע. צלה עליה יה יושיעך מעצת המרגלים. מאענאהה אלי לוכרין כאן ענדום גאוה. ובהאדה תעאקבו באש זאד התקלה מתאע ישראל עלא ידהם. ולאכן יהושע כאן עניו. ובהאדה צלה עליה. אלי מה תמאשי עלאש התקלה תזי עלא ידו.

אכוואני לעזאז. מן הטבאייע לעזאז אלי קאלולנה עליהם לחז"ל. הייא מדת הענוה. ואכתר טבע דוני הווא לגאוה. אלי וצלו לחז"ל קאלו. לגאה חתתה נאס דארו יווליוו מה יטיקוהושי. ומדת הענוה תוולי פי כל שיי. פלאפכאר. לעניו יקבל פכר לוכר ויחאוול ישוף השנווה לבאהי אלי פי. לגאה בלמקלוב מה יקבלשי פכר לוכר ויחאוול באש יטייחלו כלאמו חתתה ואלו יערף אלי לפכר מתאע צאחבו הווא הצחיח. לעניו תלקא יעאוון פי כל שיי. אלי יערף אלי הווא כיפו כיף הנאס לכל. לגאה מה יעאוונשי. יתביינלו תטייח קדר. לעניו תלקא צחאב מעה הנאס לכל. לגאה כל יום פי כצאם. אלי כל כלמה תתוקאלו תתביינלו יזרח פיה. כיפאש ואחד כיף האדאך יתכלם מעה ואחד כיפו הווא בלכלאם האדה. לעניו הנאס לכל תחבו. לגאה הנאס לכל תבעד מנו. אלי יחסו כיפאש קאעד יתכבבר עליהם ויווליו מה עאדשי יטיקו. לעניו. בורח מן הכבוד. והנאס לכל תקדרו. לגאה. יזרי עלא לכבוד. והנאס לכל תבכצו פי קלבהה. חתתה ואלו יקפפולו. ונזיבו הוני מעשה ראזל עלא קדו. עארך באש יקרריה זגארו באש יווצלום לאעלה מוסתאווה פלקראייה. זוז זגארו לכבאר דכלו לזאמעה. לכביר אקבל בעאם. לולד האדה כאן דימה מונפארד ומה יתכאלטשי מעה הטאלאבה לוכרין. ולאכן כאן חכם כביר יאסר. יזי ללדרוס מוכר וירווח בכרי. והנתאייז מתאע לאמתיחאנאת דימה לאוול. כו התאני בלמקלוב עליה. כאן בחבוח ויתצאחב מעה הנאס לכל ויזי ללדרוס פי ווקתו וכאנת הנתאייז מתאעהו מתווצטה. תכרז לולד לאוול חב יכדם לאכן פי בלאדו לאכתיצאץ מתאעו מוש מוזוד. טלב מן הדולה באש תשופלו כדמה לבררה. והווא כאן מן למתפווקין והדולה ילזמהה דברלו כדמה. חטו יקריה. כדם שהרין וכרז. שד צחיח באש יאמה יכרזו לבררה יאמה יחלולו מכבר פי בלאדו באש יכתארע פיה. הדולה מה זאוובתושי. קעד פדאר. כו חתתה הווא תכרז. שאף פלאינטרניט אלי מטלוב פי כאנאדה טאלאבה מן לאכתיצאץ מתאעו יכמלו קראייתהם גאדי ארבעה שנין. ולאכן אידה כאן יטיח עאם ירווח. ואלי מה ענדושי פלוס תממה שאריכה תתבננה. באעד מה תעמלו אמתיחאן. ואידה כאן לקאת פי הצ'וו תקריהו עלא חשאבהה. ובאעד מה יתכרז השהרייה מתאעו יקצמוהה למדת עסרין שנה. קדם למטלב מתאעהו וכאן יסתננה. לאכן פלווקת האדאך טלבתו שאריכה מתאע ביתרול אלי ענדהה פרע פי בלאדו. ותפאהמת מעאהו באש יזי לאמריקה יעמל תרבץ וישד מעאהם לכדמה פי בלאדו. כו קאלו מה תמשישי יזיוו הומאן מה דאמהם חשתום ביך. ולאכן הווא מה חבשי יסמע כלאם כו ומשה ונזח ודכל יכדם מעאהם פשאריכה האדיך. חתתה אלי וצל תווה למודיר מתאע השאריכה האדיך פי בלאדו. ווקתלי נשדהם כיפאש ערפתוני באש אתצלתו בייה. קאלולו מן למטלב אלי עמלו פי כאנאדה. כו קאעד פדאר ומה יכדמשי. מה חבשי יקרריה. ווקתלי כו קאלו נצ'ברלך כדמה מעה השאריכה מתאעי. קאלו באהי. קאלו ילזמך תמשי תעמל תרבץ. קאלו האנה נעמל תארבץ. נתחדדה היי ואחד מן למוהנדסין מתאעהם ענדו ארקאם נאזאח פלאמתיחאנאת כיפי האנה. קעד פדאר. כו נאזח והווא מאזאל פדאר לתווה. אלי בלווקת רכבלו לעצב וולא עאייש בלחראבאש. כוואתו לכל תכרזו מן לקראייה ושדו כדמה וערסו. והווא מאזאל יעאניה פיה בו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.  

הנגיד מוסר דין וחשבון לממונים עליו, ראשי הקהל כשנדרש לכך.קהלת צפרו

 

לפעמים

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

היה הנגיד עריץ שעשה ופעל על דעת עצמו וקהל צפרו תקנו תקנה בעיר פאס שלא לקבל עליהם נגיד ממשפחת בן הרוש עד עולם. כמה דורות לאחר מכן היו צריכם להפר תקנה זו ולמנות עליהם איש ממשפחת בן הרוש.

הנגיד מוסר דין וחשבון לממונים עליו, ראשי הקהל כשנדרש לכך.

גזבר העיר. תפקיד אחר הוא תפקיד גזבר העיר, הוא הדואג לחלוקת הספקה וצדקה לעניי העיר ולאורחים, ממונה על הקדשות הקהל ומקבץ את כל הכנסותיהם. גזבר העיר הוא גם גזבר בית הכנסת הגדול

תעודה מספר 187

התק"ם

כאשר נשארה עדתנו כצאן אשר אין להם רועה אשר יצא לפניהם לפקח בענייני ציבור ולהיות נדרש לכל חפציהם ונמנו וגמרולמנות הרב מכלוף בהיקר דוד בן הרוש לנגיד עליהם וביקשו מאת השר אשר ישנו פה עמנו בעיר הזאת והסכים עמהם.

וגם השר הגדול שבמקנאס יע"א הסכים ונתן חותמו ומאמרו על מנויו של הרב מכלוף הנזכר, ובכן נועדו יחדיו לפנינו אנחנו חותמי מטה ולפני בית דין שבעה טובי העיר והנמצאים עמהם מפורעי המס להודות לו שטר מנוי בתנאים נאים המפורשים ונדרשים בשטרי מנוי הנגידים אשר קדמוהו.

והעידונו על עצמם בקניין שבוע חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ונדוי חרם  כי אם למה שיועיל שבעה טובי העיר והנמצאים עמהם מפורעי ובכוח הקניין ושבועה חמורה הודו ברצון נפשם והשלמת דעתם וקבלוהו עליהם לנגיד על הכללות לעמוד לשרת ולפקח בכל ענייניהם על פי ראות עיניו, בעניינים הנהוגים אכן בענייני ההטלות והשוחדות והתשורות אשר יצטרך לתת להשר או משרתיו או לשום אחד מאילי הארץ או לאיזה גדול העובר ושב.

וכיוצא מאלו הדברים הבלתי נהוגים יעשה על פי המלכות אחד משנים כרובים זהב המיוחדים שבעדה המה כבוד הרב שמואל בן חמו וכבוד הרב משה אלבאז ולא יצטרך לקבץ כל היחידים אחד אחד כי הצריכוהו בעלי המנלכתו לקבץ כולם באיזה דבר גדול ועל פי זה חייבו עצמם חיוב ושעבוד גמור בכח השובעה החמורה הנזכרת דלא כאס' בעדם ובעד כללות הציבור שכל הפסד ודררא דממונא דתמטייה מחמת הציבור .

על הציבור ליהדר לשלם במיטבא ובתנאי ועל מנת שיכלכל דבריו במשפט על פי בית דין בכל ענייניו ולא יעשה דבר אשר לא כדת וגם האמנוהו בכוח השבועה החמורה הנזכרת נאמנות גמורה ומפורשת כשני עדים כשרים בעדם ובעד כללות הקהל במה שמכניס ומוציא משל הציבור אחר שירדו עמו לחשבון שנין מיחידי הקהל מדי חודש בחודשו.

שאין אחר חשבונם כולם בלי לייבו שום שבועה קלה וחמורה וגלגול שבועה ואפילו חרם סתם בשום פנים ואופן בעולם והודו שטר מנוימוחזק ומקויים בחוזק ספרי בית דין ישמרם אל בתפיסה וכו…..ובאחריות גמורה וכו…….שקנה ושיקנהכתקנת חכמים זכרונם לברכהדלא כאס' ודלא כטופסי דשטרי במנא דכשר למקנייא ביה

באנפי נפשה למה שיועיל למען תוסף תת כחה לקיים כל דבר האמור לעיל בקימה שיש בה הידור ולעמידו בעמידה שיש עמה סמיכה ויסדו לתת לו חלף עבודתו הנזכרת סך שלושים אוקיות מכסף טוב והיינו שיעשה בכל אשר היו עושים הנגידים שקדמוהו והוא מוסיף עליהם שיעמדו לגבות המס ויטול סך אוקייא אחת לכל פנקס מלבד שכר משרת השר שעומד עמו על הגביה שיעמוד לגבות המס והמפנקס לו ולראייה ביד מכלוף הנזכר חתום פה והיה זה בראש חודש אלול המרוצה משנת שמר מצותי וחיה לפ"ק וקיים.

גם אנכי חתום מטה מסכים הולך על מנוי הנגיד הנזכר ואעשה לו עזר כנגדו ומבלעדיו לא ירים איש את ידו, ובאתי מן המודיעות שמהיום אשר בקש הרב עזוז הכהן לצאת מהנגידות ועלתה בידו, אבדה עצה מבנים ונוקשו ונלכדו, כי נועצו יחדיו לגדור הפרצה הזאת בהרבות שניאים במספר ירחים אחד בכל חודש.

איש על ידו, ואין זה בנין אלא סתירה ואין רבוי אחרי רבוי אלא למעט ממנום של ישראל ולהאבידו, ואוכלי עמי בראותם פנים חדשות מתחדשים כחידוש הלבנה אוכלים וחוזרים ואוכלים מן הבא לידו. והנשיאים גם המה בחרו למצוא חן בעיניהם נותנים וחוזרים ונותנים איש כמתנת ידו.

כל אחד לפי כבודו, ובטרם תבוא אליהם המילדת וילדו, ואיש הישר בעיניו יעשה, כעם ככהן כעובג אלוקים כאשר לא עבדו, ואין רומק השב מהנשיאים ודנו בעצמם דינא דשמור לי היום ואשמור לך למחר וגומלים זה לזה להחשוד על דבר לא דנו אלא מעידו.

וקרוביו מרחוק עמדו, וידל ישראל כצאן אשר אין להם רועה, עומד על עמדו, וכי יתפוש איש אחיו לאמר שמלה לך והייתה לנו לעיניים ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש, עבד נרצע לעם הזה במרצע ועבדו, מבלי יכולת לשאת טורח ומשא עם ה'.

אלה טרחנים סרבנים לא יקבלו מרות כל איש מצילח ומשגיח ומפקח לו יש בינינו מוכיח ישית ידו, ויראו כל העדה כי טוב האדם לבדו, דבר אחד לדור ואת ישרים סודו, ונתנו עיניהם בהרב מכלוף הנזכר כי הוא גברא דחזי וכל אשר עושה ה' מצליח בידו.

וכבר נודעת הנהגתו ישרה בהיותו נגיד ופקיד על חברת גומלי חסדיםרב אדם וקרא איש חסדו, זריז ונשכר ועומד בפרץ בכל ענייני הציבור ומשגיח ומפקח עלים בעינא פקיחא ומאן דלביש מדא ילבש מדה אלבושיה.

יקרא כמדו, ועוד יש תועלת לציבור במניו מצד שעסקיו מועטים וכל היום פנוי הוא חעסוק בצרכי ציבור בעצמו ובכבודו, ופטור ועומד הוא מן המס מזמן היותו נגיד על חברת גומלי חסדים וליכא פסידא ךצבור במניו כזולתו שצריכים לפוטרו מן המס וכל נשען על ידו, ומכל צד ראוי והגון הוא אין עוד מלבדו.

אלא שראינו הסכמה מהראשונים וזה לשונם בהסכמותינו אנחנו קהל קדוש מתא צרפו יע"א וכו…ומתקנים תקנה הגונה וישרה לתועלת וזכות הקהל יש"ץ שמהיום והלאה ועוד כל ימי עולם לא יהיה לנגיד עלינוט במתא צפרו יע"א שום אחד ממשפחת בן הרוש……..

……אבל כד דייקנין שפיר ביסוד התקנות מה על מה נתקנו ובדקדוק לשונם….וגם ממה שהוגד לנו מהיותר זקנים שבדורינו שהיו מפורעי המס באותו הדור שאחרי מות המסר"א מופלג חזרו והעמידו הקהל יצחק בן הרוש לנגיד עליהם במלכות המער"א וזהו עצמו אשר הטוזכר בשמו בתקנה ראשונה שנתקנה בפאס יע"א.

ומיתת המסר"א הייתה שנת פ"ז כידוע אם כן מתקני התקנה עצמם איך העמידוהו נגד התקנה, אלא ודאי עיקר התקנה הייתה שלא יבוא א' מהמשפחה הנזכרת למלוך ולהשתרר עליהם ביד רמה…ואם כן מעולם לא הייתה כוונת מתקני התקנה לרחק ולהבדיל משפחה זו ממשפחות ישראל וכולנו בני איש אחד נחנו משפחה ומשפחה כל משפחות ישראל ומצווים על האחדות ומוזהרים על פירוד לבבות רחמנא ליצלן שהוא גרמא לכל הקורות אותנו.

ותמצא דפעם אחר פעם הלא מזכיר בלשון התקנות ובלשון המעב"ד – לתועלת הקהל – אם כן כל היכא דאיכא תועלת במנוי אחד מהמשפחה ההיא כנדון דינן דכל מילי אשכחן ביה למעליותא כנזכר לעיל ובחרו בו כל העדה אליו אנו מקריבין לצאת ולבוא לפני העםנגיד ומצוה ועבינן יומא טבא שהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.

שהותרו זה בזה והיו לאחדים ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ובכן עלתה הסכמתם על מנוי הרב מכלוף הנזכר וגם הסכמתי עם שבעה טובי העיר בכל מה שעשו ילםות כחו במה שנתחייבו בכל הפסד דלימטייא מדעת הציבור…ולראייה ביד מכלוף הנזכר חתמתי בזמן הנזכר וקיים

שאול ישועה אביטבול סי"ט

נדפס בספר אבני שיש חלק ב סימן צ"ה.

שמירת שבת על ידי יהודי המגרב בעיני נוסעים נוצרים-משה עמאר

הליכה מחוץ לתחום וטלטול מרשות לרשות:קו לקו

האחרון גם מציין כי יהודי מסרב לצאת למסע בשבת, בשעה שהוא מוכן לעבור עבירות אחרות». אבל מתוך גנותם אתה למד על שבחם, ששמרו על איסור הליכה מחוץ לתחום שבת, וטלטול מרשות לרשות ויש כאלה הכותבים בהערכה על תופעה זו הכרוכה בסיכונים. יהודים פחדו ללכת לבדם ממראכש לפאס, וביקשו חסותו של הרופא רוברט קר. הוא נדהם לשמוע, כי למרות זאת אינם ממשיכים דרכם בשבת. פחדם מסכנת הדרך חלף כאשר הועמדו בפני המבחן של שמירת השבת. הרופא מעיר, כי בני אברהם המסכנים, למרות היותם בארץ זרה, שומרים בעקשנות על השבת. כוונתו אולי, כי אינם מושפעים מהנוהגים של סביבתם, ונאבקים על יחודם כפי שעולה גם ממקורות אחרים, היו יהודים שהשתדלו לשבות במדבר בהולכם בשיירה, אף כי הם רשאים לרכב בשבת עם בני השיירה אם נשקפת סכנה בהתעכבם בדרך, שהרי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש (שו״ע או״ח, סי׳ רמה, ד)

 השבתת משחד מלאכה ופעילות כלכלית כלשהי:

הנושא המשמעותי ביותר בתחום זה הוא העובדה, כי בשבת ננעלות החנויות ובתי המלאכה, ואין היהודים מבצעים כל משא ומתן כלכלי או פעולה הקשורה לכסף או רישום, בבית, במשרד או ברחוב ג׳ימס רצ׳רדסון, שביקר במארוקו באמצע המאה ה־19 (נפטר 1851) מספר על יהודי שסירב לבא למכס, בהצהירו לממונה על המכס כי זו השבת שלו.

מצב דומה שרר גם בשאר ארצות המגרב, אף כי בודאי בפחות עקביות מאשר ברחבי מארוקו. לפי עדות משנות ה־70 של המאה ה־19, שני שליש מהחנויות בעיר אלג׳יר סגורות בשבת, ורק יום זה בולט כיום מנוחה ממשי הניכר ברחובות.

מצב דומה שרר בתוניס, אף כי נבעו פרצות באלג׳יריה ובתוניסיה החל במחצית השניה של המאה ה־19. בשנות ה־90 כותב ויויאן, כי יש יהודים הרוצים לחלל שבת, אך אינם מעיזים משום הלחץ הציבורי של החברה בה הם חיים.

יש גם הערכות כוללניות, כגון זו של דוגלס סליידן שכתב על תוניסיה בתחילת המאה שלנו, והשואב את רוב המידע שלו מצרפתי בשם לאפי, בעל נטיות אנטי־יהודיות, הוא כותב כי שום יהודי אינו עובד בשבת, והנשים אינן מטאטאות את הבית ביום זה. אין זו תמונה ריאלית, והעובדה כי רבנים דורשים לשמור שבת ומתלוננים על פרצות בשטח זה, מאשרת הנחתנו.

בטריפולי, לפי מקור משנות ה־90 של המאה ה־19 המסחר משותק בשבתות, כי רובו בידי היהודים. על מחצית העיר המשותקת בשבתות נמסר בתחילת המאה העשרים .

השבתת המסחר בשבתות עומדת בסתירה להנחת הנוכרים בדבר אהבת הבצע של היהודים ומאמציהם וחריצותם למען השגת ממון. ואמנם יש המציינים כי למרות אהבת הבצע שלהם, היהודים שומרים שבת ומוותרים על ההכנסות של יום זה״.

תחרות: שמירת השבת על ידי היהודים נוצלה על ידי הנוכרים לימי שוק בשבתות, ביודעם שבימים אלה אין היהודים מתחרים בהם. על תופעה זו כמה עדויות: הגרמני גרהארד רוהלף, שהפליג מאוראן למארוקו ב־1861 כותב, כי אסור ליהודים להיכנס לעיר הקדושה תמאגרות (בוואד דרעה העליון במארוקו) ואף בשוק השבועי הנערך מחוץ לעיר נאסר עליהם להשתתף. כדי שיהודי דרעה לא יחושו בחומרת ההגבלה, נערך השוק בשבתות, כאשר לא יעלה על דעתו של יהודי לסחור בשוק. למזלם של היהודים, היו ימי שוק גם בימות החול. קאנינגהאם גראהאם, שסייר במארוקו בשנות ה־90 של המאה ה־19 מספר, כי אחד מארבעת ימי השוק במארוקו נערך בשבת ״סוק־אלסבת״, אבל אין זה מפריע ליהודים, כי בין כד רוב הסחר בידיהם.

עוד בתחילת המאה שלנו מודעים לעובדה, כי בימים שהיהודים שובתים ממסחר וממלאכה, ומצויים בבית הכנסיות, אלה הימים הטובים ביותר למוסלמים ולנוצרים, בהם הם עושים עסקים מוצלחים באין המתחרה היהודי מצוי בשטח. כך כותב על טאנג׳יר האמריקאי ג׳ורג׳ הולט, שכיהן בתור סגן קונסול בעיר זן בשנים 1907—1909, ועד 1911 קונסול בפועל של ארצו.

בספר שנכתב על ידי מזכיר המרכז לחקר המזרח התיכון בקמברידג׳, בו מתוארת האדמיניסטרציה הצרפתית ששלטה על השבטים במארוקו בין השנים 1912–1956, מוזכרת המסקנה כי בעבר היו השבטים נוהגים לערוך ימי השוק בשבתות, במטרה למנוע מהיהודים השתתפותם.

תחרות זו בימי השבתות והחגים קיימת גם בשאר ארצות המגרב, והגרמני אואלד באנסה שביקר בטריפולי בתחילת המאה העשרים כותב בהתפעלות על העובדה, כי למרות שהיהודים סוחרים זריזים, עוברים בשבתות ליד מוסלמים ונוצרים העוסקים במסחר, מתעלמים מהתחרות, ומתגברים על כך שמרויחים רק ששה ימים בשבוע, ואינם מאבדים את חדות החיים שלהם.

נוסף לשבתות היו גם חגים, ובגלויות שני ימי חג, בהם יהודים אינם עובדים. היה זה גורם שהנוצרים שמו לב אליו, ולדבריהם היה בזה משום גורם מעכב ומכשיל לפעילות כלכלית. ברוק כותב בהקשר לשכבות היהודית העניות שעשויות לעבוד בתור משרתים בבתי נוצרים אמידים, כי אין היהודי מועיל לתפקידים אלה, בגלל האיסורים החלים עליו, כמו הדלקת אש בשבת וכיוצא בזה.

מגבלות אלה חלות על מערכות כלכליות שונות. בשנות ה־70 של המאה ה־19 כותב צ׳ארלז פאייטון, כי יהודים במארוקו מצטיינים בקיום צומות, חגים, טכסים של שמחה ועצב, תופעה המהווה גורם מפריע לסוהרים, ׳לשרותים בנמלים, בהם יהודים מועסקים בתור תורגמנים, מתווכים, סבלים, וכן במקצועות אחרים.

חיי החברה – המקומות. אנדריי שוראקי

חיי החברה – המקומות.קורות היהודים בצפון אפריקה - אנדרי שוראקי

היו שהשוו את צפון אפריקה לאי שמצפון לו הים התיכון, ממערבו האוקיאנוס האטלנטי, ומדרום וממזרח לו מדבריות שמַעבּרם קשה עוד יותר ממעבר הים. על השווה זו יש להוסיף ולומר כי אי זה יש לו ממדים של יבשת. ממצרים עד דרומה של מרוקו עולה אורך חופיה של צפון אפריקה על חמשת אלפים קילומטרים, יחד עם הסאהארה הרי זה שטח של 6.700.000 קמ"ר, או כשני שלישים משטחה של אירופה.

במרחבים אלה היו הקהילות היהודיות צריכות להחזיק מעמד. מובן שאין בידינו שום תעודות על מספרן. פילון האלכסנדרוני דיבר על מיליון יהודים שישבו במצרים ובקירני, והביקורת המודרנית אינה רואה בכך הגזמה. באשר למגרב אין לנו נתונים סטטיסטיים שנוכל לסמוך עליהם. בתקופות שונות היינו צריכים להגדיר " מיהו יהודי " בטרם נעלה מספר כלשהו. ברור כי בתקופת התפשטותה של היהדות קשה היה להבדיל בין יהודי לבין מתייהד. התעמולה היהודית ודאי יעילה הייתה, אפילו אחרי חורבן הבית, וכה היטיבה להתחרות עם תעמולתה של הכנסיה הנוצרית עד שזו האחרונה נאלצה לנקוט נגדה צעדי חקיקה.

אחרי נצחונו של האסלאם שוב לא יכלה התעמולה היהודית לפנות אלא לעובדי כוכבים או לנוצרים : הגֵרים שאנו מוצאים לעת הזאת כל כולם עבדים ושפחות ששירתו אצל משפחות יהודיות. " בית האסלאם " היה מוגן היטב, ואוי היה למתנכל אל צאנו.

מאז שחר העולם העתיק מעידה מפת הקהילות היהודיות בעליל על השתרשותן לאורך נתיבי המסחר הגדולים : תחילה הן צצות בנמלים; אחרי כן על דרכי השיירות שמתמשכות בצפון אפריקה ממזרח למערב, מקום שהן שואבות אליהן את סחרן של אירופה ואסיה; בדרכי השיירות החוצות את אפריקה מצפון לדרום שבהו התנהל המסחר עם אפריקה השחורה.

ולבסוף, בנאות המדבר הגדולים של הסאהארה כגון סיג'למאסה, גרדאיה, ביסקרה ואוּאֶרגלה שהיו מרכזי המסחר הגדולים ביותר במדבר ששמם הלך עד למעמקי אפריקה. מכאן ההסבר לקהילה היהודית שנמצאה בטימבוקטו.

טימבוקטוצרפתית Tombouctou) היא עיר במרכז מאלי שבצפון-מערב אפריקה, ובירת מחוז טימבוקטו. העיר נמצאת בקצה הדרומי של מדבר סהרה, באזור של ביצות ומדבריות, כ-15 ק"מ צפונית לנהר ניז'ר.

מתוך חקר המקורות אנו למדים שקהילות יהודיות פזורות היו בצפון אפריקה על פני מרחב עצום של למעלה ממיליון  קמ"ר. חוק קיומה של הקהילה התבטא בראש וראשונה בכורח הכלכלי, בחיפוש אחר הפרנסה.

מכאן מארג ענקי זה של קורי עכביש, שאָרגו היהודים בלי לאות בין מצרים, קירני, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו עד אפריקה השחורה. תעודות מן הזמן ההוא מאפשרות חנו לנקוב בשמותיהן של כשישים קהילות יהודיות.

אך ברור בהחלט שהיו עוד עשרות שלא הניחו אחריהן עקבות תעודיים או ארכיאולוגיים. בספר זה אנו מביאים מפות של קהילות היהודים במגרב בשעת פריחתן הגדולה ביותר, סמוך לשעת היעלמן. מפות אלו נותנות מושג כללי על פיזור יישובם של היהודים במגרב.

נראה בעליל כי אחדות מן הקהילות האלו צעירות הן למדי ; אחדות, שהיו קיימות בשכבר הימים, נעלמו ולא הותירו שׂריד וזכר חוץ מאשר בכתובים ההיסטוריים ; בכללו של דבר התרכז היישוב היהודי במגרב מראשיתו על חופי הזרם שהוליך את אוצרות המסחר בין היבשות. ועוד יש להדגיש כי פיזורם הגדול של היהודים במגרב היה להם לברכה במאבק הקיום שלהם. קל היה להם יותר להוציא את מחייתם ; נוסף על כך היו נוחים פחות לפגיעה בשעות של משבר. יכול היה האויב להשמיד קהילה אחת .

בהתחשב במסיבות, נבצר היה ממנו לקרוע במחי יד אחד את כל מארג הקורים הזה של אותו עכביש שבלי לאות חזר וטוָה אותם חוטים שנקרעו פה ושם.

מאבק ל'אווניר אילוסטרה לשינוי פני החברה – הגר הלל

ילדים במללאח - 22

אנדרה שוראקי(יליד 1917) סופר ואישיות ציבורית. נולד באלג׳יריה. למד כלכלה פוליטית ומשפט מוסלמי באוניברסיטת פאריז ובמכון צרפת. כיהן כמורה כי״ח במרוקו. איש הרזיסטאנס במלחמת העולם השנייה. עלה ארצה ב־1959. יועץ אישי של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, בקליטה ובמיזוג של עדות שונות (1963-1959), סגן ראש עיריית ירושלים (1969-1965). כתביו עוסקים במדינת ישראל ובמחשבה יהודית, תולדות יהדות צפון ־אפריקה, כי״ח ועוד.

הגיגיו הפוליטיים של אוחיון, שהילך לתומו באחד מרחובות המלאח, נקטעו לפתע פתאום בשל רעש מוזר. כיאה לכתב מנוסה, הוא חיפש מייד את מקור ההמולה, ודיווח לקוראיו על אשר ראו עיניו:

■ – קדימה! כולכם תלכו ביום רביעי לפחה,* ובמהירות! שלמו אחרת תלכו לכלא ותגורשו!

אשה פוכרת את ידיה ומקוננת.

  • כיצד אשלם? ולאן אלך?
  • לכלא, אמרתי לה, תני להם, טיפשה שכמותך!
  • מופתעת, היא חדלה לקונן ומביטה בי בעיניים פעורות.
  • התדהמה שניכרת בפניה מראה שהיא חוששת באשר לשפיותי.
  • לכלא? מה עשיתי?
  • כלום, זה בדיוק העניין. שם תוכלי לישון ברגליים ישרות כך שתנוחי טוב יותר. בנוסף לכך תוכלי להתרחץ ותקבלי מזון וביגוד, הכל בחינם.
  • והחופש, מה תגיד על זה?

נכון, שכחתי את אלת החופש שמאירה את העולם.

אשה מסכנה, היא עדיין מאמינה בה.

(ליאותיר, 21.7.32, עמודים 4-3)

הערת המחברת : פחה : המושל המוסלמי, נציג מערכת השלטון המוסלמי – המח'זן –שבידיו נותרו סמכויות השיפוט על הילידים, ביניהם, יהודים בעלי נתינות מרוקנית

אחווה וחירות, עקרונות המהפכה הצרפתית, מקבלים משמעות אירונית בשורותיו של אוחיון, הנפעם מגילויי המצוקה של תושבי המלאח. באופן אירוני, אומר אוחיון, דווקא במעמקי המצוקה מתמוטטות החומות בין יהודי למוסלמי, ״שם תוכל למצוא את האחווה בין היהודי לנוכרי!״ (ליאווניר, 21.7.32, עמוד 3); ״חירות? מה משמעותה כאשר רק בית הכלא עשוי לפדות אותך ממצוקת הרעב!״(שם, עמודים 4-3); ״האם הזכות לחופש פוליטי ולאזרחות חשובה יותר מהזכות האלמנטרית לחיות?!״ – הוא יתריס כלפי חבריו(לאווניר, 5.7.33 ו, עמוד 3).

דברי אוחיון מבטאים, הן את רגישותו לקריסת החברה המסורתית והן את ביקורתו כלפי תופעות הלוואי, הקשורות לצמיחתה של חברה עירונית מודרנית.

בשנות השלושים, היה אוחיון עדיין בעמדת מיעוט. רוב מניינם של היהודים מהמגזר המתמערב – מתבוללים כלאומיים – ראו את הדברים מזווית אחרת. במילון המושגים המקובל, המונח "מרוקו הטרום־קולוניאלית" נחשב מלה נרדפת לבורות, פיגור או מצוקה מנוונת; לעומת זאת, המונח ״מרוקו הקולוניאלית״ נתפס מפתח לתרבות, קידמה ורווחה חומרית.

מילון מושגים זה חדר לכתיבה ההיסטורית על התקופה. בספרו הידוע של שוראקי,** קורות היהודים בצפון אפריקה, מופיע התיאור של הכיבוש הקולוניאלי במרוקו כמסע לשחרור היהודים:

■ שחרור זה [נתן] פורקן למשאבי הכוח והחיים, שנצטברו במלאח. […] בכל מקום שהתבססה הנוכחות הצרפתית, נעשו האפשרויות שוות לכל ומצבו הכלכלי של היהודי הזדהה עם זה של הנוצרי והמוסלמי. עם זאת עדיין היתה האביונות, מורשת העבר, מפליאה מכותיה בכל התחומים, שבהם לא העמיקה האמנציפציה את פעלה.

(שוראקי, 1975, עמוד 225)

מתוך ספרו של אנדרי שוראקי, " קורות היהודים בצפון אפריקה " עמוד 224-225

הכיבוש הצרפתי עתיד היה לחולל כאן תמורות גדולת. השלום והשקט, קץ השעבוד ושרירות הלב המופלגת, הקמתם של בתי משפט, פיתוח חינוך, מעמד מדיני חדש-כל אלה פיתחו את האפשרויות לצמיחת מעמד של סוחרים גדולים ובינוניים, לגידול מספרם של העובדים והחקלאים, ליצירת מעמד גדל והולך של משכילים, שקנו השכלתם באוניברסיטאות והוכשרו למקצועות החפשים או לפקידות הממשלתית. אלו היו התמורות העיקריות! אך יש לציין גם את ההיעלמות ההדרגתית של מעמד האומנים, שנהרס מחמת ההתחרות הגדולה של מוצרי חרושת, וכן את חורבנן של אי אלו משפחות גדולות שלא השכילו להסתגל לתנאים החדשים.

אלו היו ברכותיו של שחרור זה, שנתן פורקן למשאבי הכוח והחיים, שנצטברו במלאה. אך המהפכה התבטאה, בעצם, בשטח אחר: חלה נורמלי­זציה במצבו של היהודי. שוב לא היה יצור יוצא דופן אלא נעשה שוה לזולתו. כסוחר נכנס בהתחרות עם בתי מסחר אירופיים גדולים! כבנקאי נתקל במוסדות כספיים גדולים היעילים יותר ממנו; כמשכיל נמצא עומד לצדם של עמיתים או חברים שבאו מן המטרופולין – עד שקמו המעמדות הנרחבים של סוחרים, אנשי־כספים, פועלים או משכילים מוסלמים, שהת­בססו היטב באלג׳יריה, בתוניסיה ובמארוקו על סף עצמאותן.

הגבהת הסולם החברתי איפשרה, איפוא, נורמליזציה כפולה במצבם הכלכלי של היהודים. בכל מקום שהתבססה הנוכחות הצרפתית נעשו האפשרויות שוות לכל ומצבו הכלכלי של היהודי הזדהה עם זה של הנוצרי והמוסלמי. עם זאת עדיין היתה האביונות, מורשת העבר, מפליאה מכותיה בכל התחומים שבהם לא העמיקה האמנציפציה את פעלה. 

סימני המצוקה, הבורות, המחלות האמונות הטפלות וחוסר ההיגיינה, חוסר הביטחון והאדישות, ששוראקי מצא במלאח הם לדידו שרידי העבר המסורתי, המושרשים ב״עבי־מחשכי־דורות״ (שם, עמוד 198 .עד כאן מספרו של אנדרי שוראקי

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יולי 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר