ארכיון יומי: 22 ביולי 2016


היהודים בגיברלטר – פגיעות בידי שמים ובידי אדם-אליעזר בשן

היהודים בגיברלטרגיברלטר

אובדנה של טנגייר דחף את בריטניה לכבוש את גיברלטר ולהופכה לבסיס ב־1704. לפי הסכם אוטרכט (Utrecht), שנחתם ב־13 ביולי 1713 בין אנה מלכת בריטניה ובין פיליפ החמישי מלך ספרד, נאסר על יהודים ומאורים לגור בגיברלטר. למרות זאת באו יהודים לגיברלטר ממרוקו, בעיקר מטנגייר ומתיטואן. תחילה הם באו באופן זמני, בתור סוחרים שסיפקו מזון, בעיקר בקר טרי למחנה הצבאי של בריטניה, שכן ספרד סירבה לספקו, ואחר התיישבו שם לצמיתות. בסוף 1712 היו כבר 26 חנויות של יהודים ברחוב הראשי. ב־ 1724 קיבל יהודי בשם יצחק ניטו מגרש מהמושל, ועליו נבנה לאחר מכן בית הכנסת הראשון. ב־1725 היו כבר 160 גברים ונשים יהודים במקום, מהם רבים מתיטואן, ומספרם עלה. ב־1727, בעקבות מותו של אסמעיל, היו מהומות במרוקו, שגרמו להגירה לגיברלטר. השנים 1755־ 1777 היו שנות פריחה בגיברלטר, ומספר היהודים עלה ל־863. גם בשנים הבאות עזבו יהודים את מרוקו לגיברלטר, בעקבות שנות בצורת, אי יציבות מדינית ומצוקות מעשה ידי אדם, כמו פרעות ומלחמות. וכך היה גם ב־1859־1860, בעת המלחמה בין ספרד למרוקו. במאה ה־19 היגרו יהודים לגיברלטר גם מהאזורים הפנימיים של מרוקו, וכן גם ב־1907, בעקבות מהומות בקזבלנקה.

פגיעות בידי שמים ובידי אדם

שנות בצורת, לעתים במשך כמה שנים ברציפות, הביאו בעקבותיהן מגפות, וגרמו להתרוששות האוכלוסייה המקומית וגם היהודית. ידוע לנו על בצורת בפאס ב־1553, ב־1604 (במשך שלוש וחצי שנים), ושוב בשנים 1613, 1616, ו־1622. על מגפות דווח בשנים 1558 ו־1626, ובסוף המאה ה־16 בדרום מרוקו. ב־1627 וב־1681 דווח על מגפות גם בצפרו ובמכנאס.

זעזועים מדיניים, כמו מאבקים בין שליטים והתקפות של ברברים, גרמו לניידות ולמעבר של קהילות ממקום למקום. ב־1549, בעת המצור על פאס, ברחו 1,500 יהודים למכנאס. ב־1554 הותקפה תאזה (כ־100 ק״מ מזרחית לפאס), וכ־500 משפחות יהודיות נמלטו משם לפאס. הקהילה קלטה אותם והיה להם בית כנסת נפרד. יהודים מפאס ברחו למכנאס בשנים 1557־1573. לאחר שהשריף הסעדי עבד אלמלכ כבש את פאם ב־1576, השתלט יריבו אחמד החמישי אלמנצור על מראכש. הוא התנכל ליהודים, חילל ספרי תורה, ולבסוף גירשם.

בשנת 1598 פרצו מגפות בעקבות רעב בעיר תארודנת. יהודי העיר גלו ממנה, והתיישבו בכפר בין הברברים. לאחר 11 שנים היתה שוב בצורת. שבט ברברי התנפל עליהם והם נאלצו לפדות את נפשם בכסף, ובשנת 1610 גלו משם.

ב־1646 נהרסו בתי כנסת של ה'תושבים, ושל המגורשים בפאס, ורק שניים נשארו על תלם, הודות לשוחד. רוב יהודי פאס ברחו, ונותרו מהם רק 60.

שושלת העלאוים

העלאוים, המכונים גם חוסינים או פילאלים, מוצאם מאיזור תפילאלת. הם עלו לשלטון בשנות ה־60 של המאה ה־17, ושולטים עד היום במרוקו. היו אלה ראשי שבטים שניצלו את חוסר השליטה של קודמיהם הסעדים. הראשון בשושלת זו היה השריף רשיד בן מוחמד (1663־1672). בזמנו סבלו יהודי מרוקו, בתי הכנסת במראכש נהרסו, והוטלו עליהם מסים כבדים. הוא לחם לדיכוי ברברים מתמרדים באיזור אזאויא, קרוב למאזאגאן. כשהתגבר עליהם ב־1688, היגלה אותם יחד עם היהודים. הוא נתן להם ארכה של שלושה ימים כדי לפנות את חפציהם, ובראש חודש מנחם אב תכ״ח (1668) באו 1,300 משפחות לפאס ולצפרו, ביניהם חכמים ואמידים. הם הצטרפו לקהילות המקומיות. אבל ב־1703 נפרדו המגורשים מקהילת פאס בגלל חילוקי דעות בקשר להערכת מסים.

רשיד ויורשו, אחיו החורג אסמעיל הראשון(1672־1727), הקימו במרוקו שלטון חזק. האחרון היה מושל מכנאס. הוא נעזר בסוחר יהודי בשם יוסף מאימראן, שהילווה לו כסף כדי לממן צבא ולצאת לפאס, שם הומלך ב־16 באפריל 1672. הוא הקים צבא קבע של סודאנים כושים, שהיו קודם עבדים, ועד היום הם מהווים את המשמר הנאמן ביותר לסולטאן. הם כבשו את פאס ב־1666 ואת מראכש ב־1668, ומספר ערי חוף מהאירופים, וטיפחו קשרי מסחר עם ארצות אירופה ובייחוד עם צרפת. אסמעיל קבע את בירתו במכנאס, והפכה למרכז מסחרי, ובעקבות זאת היגרו אליה יהודים.

הסולטאן אסמאעיל

הסולטאן אסמעיל בנה מלאח במראכש, וכן פקד על העברת היהודים מהמלאח במכנאס, שהיה בתוך ה'מדינה, (הרובע המוסלמי) אל מלאח חדש מחוץ לחומה הדרומית־מערבית. הוא קבע מס מיוחד על המסחר שיהודים עסקו בו, בגובה חצי אחוז מן המחיר, המכונה 'חק אליהוד,. גם בדורות הבאים היה על יהודים לשלם מס על מסחרם.

ב־1681 היה כפשע בין פקודת גירוש ליהודים ובין ביטולה: לאחר שנעלמה חרב משובצת מבית הסולטאן, הוא חשד ביהודים שגנבוה, ועל כן ׳גזר המלך להוציא מחוץ לעיר אנשים נשים וטף… והוציא הקב"ה מאפלה לאורה ולא נגנב לשום אחד מישראל; והגזירה בוטלה. כך כתב ר׳ חביב טולידאנו (1658־1716). תשע שנים לאחר מכן ציוה הסולטאן אסמעיל לגרש את יהודי הכפר דאר בן משעאל, השוכן בקרבת העיר תאזה.

ב־1701 הטיל אסמעיל מס מיוחד על יהודי מרוקו, רבע ממנו על קהילת פאם, ויהודים רבים ברחו משם למכנאס.

אסמעיל הצטיין באכזריות, וכשבאה משלחת יהודית להתלונן על כובד המסים, פקד לירות בחלק מהם, ועל הנותרים הטיל קנס כספי. אברהם מאימראן ממכנאס, שכיהן בתור הנגיד של היהודים, שידלו לוותר על הקנס, תמורת הבטחה לספק אוהלים לצבא. כפי שכתב ב־1693 Pidou de Saint Olon Francois, שגריר צרפת לחצר, הנגיד הנ״ל היה ביחסים טובים עם הסולטאן הודות למתנות שהעניק ולשירותיו בתחום המדיני. תפקידו גם היה להבטיח את תשלום המסים של 16 אלף היהודים שבממלכה, נוסף למתנות מיוחדות. בשנים 1721־1724  היתה בצורת בפאס, אנשים רבים מתו וכ־1,000 יהודים התאסלמו.

יהודים בשירותים ממלכתיים ודיפלומטיים

אסמעיל העסיק יהודים, מהם גובי מסים ומכסים בערי החוף, ומהם בשליחויות דיפלומטיות. יצחק פינטו היה מוכס ראשי בנמל טנגייר, שממנו התעשר, וכשנפטר הוחרם רכושו על ידי הסולטאן. יוסף מאימראן, הממונה על החצר, ניהל ב־1682 בשם הסולטאן את המשא והמתן לשלום עם ארצות השפלה, אולם שנה לאחר מכן נרצח. אברהם מאימראן ניהל בשם אסמעיל את המשא והמתן עם שגרירי מדינות אירופה.

בני משפחת טולידאנו, שחיו במכנאס, מילאו תפקידים שונים בחצר. דניאל היה יועצו של אסמעיל. יוסף נשלח על ידי הסולטאן ב־1675 לארצות השפלה, והיה לו חלק בהשגת ההסכם שאושר במאי 1683 בין הסולטאן לארצות אלה. כשנתיים לאחר מכן הוא ביקר שם מטעם הסולטאן. בנו חיים כיהן בתור שגריר בהולנד ובאנגליה. משה אחיו נשלח להולנד ב־1698. בשנות ה־90 של המאה ה־17 ועד 1700 ייצגו משה טולידאנו ואברהם בן יוסף מאימראן את האינטרסים של אסמעיל בארצות השפלה.

במשא ומתן להסכם שלום בין בריטניה לסולטאן, החל ב־1718 ועד חתימתו ב־23 בינואר 1721, נטלו חלק היהודים האלה: משה מוקטה, אברהם אבן עטר, אברהם מאימראן, ובראשם משה אבן עטר מהעיר סלא, מזכירו של הסולטאן, ושותפו ראובן בן קיקי. שני יהודים אלה נטלו חלק גם בהסכם כזה ב־1729. האינטרסים של המדינות בהסכמים אלה היה לשחרר את שבוייהם שנשבו על ידי פיראטים מרוקאים, וכן לנהל קשרי מסחר עם מרוקו. זו היתה מעוניינת לרכוש נשק, תחמושת ומוצרי תעשייה אירופיים.

אסמעיל שלט 55 שנים – תקופה ארוכה יותר מכל סולטאן אחר. אחרי מותו ב־ 1727 נאבקו יורשיו על השלטון, בהעדר כללי ירושה, ועלו זה אחר זה תוך מאבקים. במשך שלושים שנה שלטו שבעה שליטים, עד שעלה מוחמד אבן עבדאללה ב־1757. לאחד השליטים בשם עבדאללה היה יועץ יהודי, שמואל הלוי בן יולי, שכיהן גם בתור נגיד של קהילת מכנאס.

היו אלה שלושים שנות מרורים ליהודי מרוקו שבהן סבלו מהתנפלויות ורציחות. במכנאס בלבד נרצחו ב־1728 יותר מ־100 יהודים, ונשים ונערות נאנסו. השנים 1737־1738 היו שנות בצורת. חכם בשם ר׳ אליהו מאנסאנו כתב ב־1737, כי המוסלמים מאשימים את היהודים באנרכיה בגלל חטאים אלה: מכירת יי״ש, שבועת שקר וביטול תפילות(׳דברי הימים של פאסי, מהד בניהו, עמי 134).

בו בזמן העסיקו השליטים יהודים מטעמם. אחמד אלדהבי (1727־1728) שלח את אליעזר בן קיקי ללונדון בשליחותו. משה בן מאמאן ממכנאס כיהן בתור גזבר של הסולטאן ב־1744, ולבסוף נרצח מפני שניסה לעודד יהודים לעבור מסלא ותיטואן לטנגייר, שבה יהיו משוחררים ממסים. מנחם נהון נזכר ב־1749 בתור משרתו של מושל תיטואן.

אברהם בנידאר מתיטואן, שעבר לגיברלטר, שימש בשנות ה־20 עד ה־40 של המאה ה־18 בתור מתורגמן לשגריר מרוקו בלונדון, למושל ולמפקדי הצי בגיברלטר, ביניהם לאדמירל צירלס סטיוארט, שנשלח כשגריר בריטניה לסולטאן ב־1748. מנובמבר 1750 ואילך היה בנידאר מעורב ברכישת תחמושת בשביל הסולטאן.

היו עוד יהודים שמילאו תפקידים במערכת הדיפלומטית של בריטניה במרוקו, נוסף לעיסוקיהם במסחר. לקונסול ג'והן ראסל(Rüssel) היה מתורגמן יהודי בשנים 1727־1728. אחרי שנת 1733 מוזכר שלמה נחמיאש כמי שהיה בעבר מתורגמן לסגן הקונסול הבריטי בסלא. יצחק לארה(Lara) כיהן בתור סגן קונסול בטנגייר מ־1741 עד 1752, ובארזילה עד 1755. יצחק דיאז קרוואלו (Diaz Carvaiho), יליד גיברלטר, כיהן בתור סגן קונסול בטנגייר סביב 1750.

חברת‭ ‬כי‭"‬ח‭ ‬וסוגיית‭ ‬החינוך‭ ‬היהודי‭ ‬העצמאי יגאל‭ ‬בן־נון

יגאל...הרצאה

מרסל פרנקו נפגש עם יורש העצר במהלך ביקורו בניו־יורק באוקטובר 1960 ושוחח עמו על מצב כי"ח במרוקו. פרנקו החליט לנצל את האווירה הטובה שנוצרה בשיחתו עם הנסיך ויזם במחצית נובמבר את שליחות נציג הוועד היהודי־אמריקאי סיי רובין. שגרירות ישראל וסניף כי"ח בפריס תידרכו את רובין לקראת שיחותיו עם השלטונות והוא הגיע לרבט בלווית עו"ד אנרי מונריי Henri Monneray. האחרון ייצג כשנה קודם לכן את ענייני הג'וינט והיא"ס במרוקו נוכח סכנת המרוקניזציה לפי דהיר העמותות החדש. רובין נפגש תחילה עם שגריר ארה"ב ברבט צ'רלס יוסט, שמסר לו שמתוך 224 כיתות לימוד שהן שליש מבתי־הספר שהולאמו, רק כשישים עברו הלכה למעשה לרשת הממלכתית. ביתר הכיתות נשארו התלמידים המקוריים אך נאלצו ללמוד בשתי משמרות, דבר שפגע במפעל ההזנה שסיפק לחלק מן התלמידים ארוחות צהריים חמות. בבתי־ספר שהולאמו, המורים לא קיבלו את משכורותיהם והם נאלצו לבקש את ההגנה המקצועית של "איחוד העבודה המרוקאי" המעוניין להרעיש עולמות בעניין, בגלל יריבותו הפוליטית עם הממשלה החדשה. 

בפגישתם הקצרה של רובין ומונריי עם שר החינוך עבדלכרים בן־ג'לון, חזר השר על העובדה שארבעים אחוזים מילדי מרוקו זוכים לחינוך סדיר, בזמן שבקהילה היהודית מספרם הגיע ליותר מתשעים אחוזים. הממשלה הקציבה עד אז עשרים אלף פרנק לילד בשנה, אולם נאלצה להקטין את הסכום בחצי בגלל הגירעון התקציבי. הוא גילה לאורחיו שהוא קיבל מברק בעניין מן הנסיך בימי ביקורו בארה"ב ושההחלטה הממשלתית התקבלה בנוכחותו. לטענת יורש העצר, "הפעולה כבר נעשתה ולא נוכל לשנותה". שלא כעמדותיו, לא הצליח הנסיך למנוע את ההלאמה החלקית של הרשת. שר החינוך כעס על מכתב שהגיע אליו מנשיא כי"ח, שקסן התלונן בו במילים חריפות על המצב שנוצר בבתי־הספר של הרשת. השר ראה בטענות אלה התערבות לא רצויה של אדם זר בענייניה הפנימיים של מדינתו. רובין ומונריי התרשמו שלמרות עמדתו התקיפה של השר, הדבר שהדאיג אותו יותר מכל היה העול הכספי הנוסף שהוטל על משרדו לתפעול בתי־הספר החדשים בתנאים דומים לבתי־הספר הקיימים וגם שר האוצר לא היה להוט לשאת בתקציב הנוסף ולהשקיע את הכספים הדרושים לביצוע ההלאמה.

מחשש שהדבר יפגע באמינותו אם הפגישות ייוודעו לשלטונות העדיף רובין לא להיפגש עם דוד עמר ועם מאיר טולדנו. אחרי שנכשלו ניסיונותיו להתקבל לשיחה אצל יורש העצר, רובין נאלץ לעזוב את מרוקו ולבקש ממונריי להמשיך במגעים. משיחת מונריי עם מנכ"ל המשרד התברר שלמרות החלטת ההלאמה, אין מסמך ממשלתי המגדיר מה הוחלט ואיך יבצע משרד החינוך את ההחלטה. הנסיך קיבל לבסוף לשיחה את מונריי והבטיח לו שוב לבדוק את הנושא.

רובין הבין שאם כי"ח רוצה לשמור על מעמדה במרוקו, עליה ללחוץ בעיקר בעניין הכספי ולהוכיח שכך עוזרת החברה לממשלה לקדם את החינוך הכללי ולממנו. לדבריו, כדאי להציע לשלטונות מרוקו תכנית ארוכת טווח לבניית מוסדות לחינוכם של ילדים מוסלמים, שיעמידו לרשות הממשלה. יעל ורד הגיבה בחריפות על ההצעה וטענה שאין מקום להשקיע כספים בנכסים, שכן השאיפה היא להוציא את היהודים מן המדינה. בג'נבה ניהל סיי רובין שיחות עם מנהל הג'וינט צ'רלס ג'ורדן בעניין מפעל ההזנה לילדים. ראשי הג'וינט היו מודאגים מבעיית המימון הנוסף שיוטל עליהם אם תקטין ממשלת מרוקו את חלקה במימון החזקת בתי־הספר. 

אחרי טביעת הספינה אגוז, בינואר 1961, העלה מזכ"ל מועצת הקהילות דוד עמר את רעיון הקמת בתי־ספר יהודיים עצמאיים ותכנית לריכוז מוסדות הסיוע היהודים בארגון גג משותף. לדבריו, הוא הצליח לשכנע את מוריס קרשן, נציג קי"ע במרוקו. ב20- בפברואר פורסם הדהיר הקובע את מעמדה של האגודה שנקראה מאז "איתיחד־אלמע'ריב" ונוהלה בידי המשפטן סימון אברג'ל. המורים נכללו במצבת מורי משרד החינוך וקיבלו ממנו את שכרם. באותו חודש בו הוקמה האגודה החדשה נפטר גם מנהלה הראשי של כי"ח במרוקו ראובן תג'ורי שהיה הרוח החיה של הרשת ובמקומו התמנו אליאס הרוסוחיים זעפרני. בנובמבר 1962 עזב זעפרני את מרוקו והרוס ניהל את הרשת לבדו.

באפריל 1961, נציג כי"ח בארה"ב, מרסל פרנקו, ביקש באמצעות שר ההסברה אחמד עלאוי להיפגש עם המלך חסן השני בעניין גורל כי"ח במרוקו אחרי ההלאמה החלקית. בשיחתו עם יעל ורד ובנימין רותם מן המוסד, ב18- באפריל, נודע לו שיוקרת שר החינוך בן־ג'לון נפגעה כיוון שההלאמה לא נשאה תוצאות חיוביות. מספר הילדים המוסלמים שלמדו בכיתות החדשות היה זעום ובגלל הלחץ התקציבי על המשרד, כי"ח המשיכה לשלם את משכורות המורים. בן־ג'לון הסתכסך גם עם רקטור אוניברסיטת רבט שנאלץ להתפטר, עם אוניברסיטת הקראווין בפס שביקש להלאים, התעמת עם המורים המצרים בפקולטה למשפטים וכולם ציפו להדחתו.

הולכת עם כמון , חוזרת עם זעתר – גבריאל בן שמחון

אלוהים הוא לפעמים בן אדםהולכת עם כמון חוזרת עם זעתר (2)

כשאני מגיע לפאריס אני מתמקם באיזה מלון ליד הלוקסמבורג, זאת הסביבה בה ביליתי בתקופת לימודי בסורבון ואליה אני קשור באהבה עמוקה, כפי שאדם קשור לימי נעוריו, הגן המלכותי על עציו ופרחיו ומזרקותיו מפה ובתי הקפה, חנויות הספרים, הסורבון והסיין מפה – מה עוד אדם צריך? בסופו של דבר יש לי את בית הקפה שלי, שאני רגיל למלצרים שלו, לאנשים, לריחות ולצבעים שלו ושם יש לי השולחן שלי, שם אני שותה את הקפה שלי ויושב מול המחברת שלי, לפעמים אני חושב הנה מה שאדם בסופו של דבר מחפש בעולב – שולחן קטן וספל אספרסו קטן וזה הכל, כשאני מתעייף ורוצה להניע את אברי אני עושה סיבוב בגן לוקסמבורג וכשרוצה להרחיק יורד לתחנת המטרו לוקסמבורג, שמביאה אותך תוך דקות לכל נקודה שאתה רוצה בפאריס.

היום ירדתי לשם, כדי לנסוע לתפוס שמש בלאדיפאנס, השמים מעוננים כבר שבועות והקור דוקר ועוקץ והמים במזרקות הפכו לקרח ולפתע זורחת שמש של יום ראשון. בכניסה למטרו אני נתקל מזה זמן בין יתר מכונות אוטומטיות לצילום, לממתקים ומשקאות גם בקונדומט, במקום הכי ציבורי, דרכו נכנסים ויוצאים עשרות אלפי בני אדם, עומדת באופן מופגן ובמקום גלוי מכונה למכירת קונדומים ומסבירה לך איך להכניס מטבע ולקבל את הקונדומים.

אני עובר פה כל יום ואף פעם לא ראיתי מישהו עומד ליד המכונה. אנשים משתמשים בטלפונים הציבוריים, במכונות הצילום והמשקאות, אך אליה איש לא ניגש, אז מה היא עושה שם, אם לא משתמשים בה ? מתוך סקרנות החלטתי לנסות אם היא בכלל פועלת. לא היה לי צורך בקונדום, בסופו של דבר באתי לפאריס לכתוב, פאריס עוזרת לי לנתק מגע ולהיכנס לתוך בועה, בה אני מנסה לשוחח עם עצמי, עם החרדות, הפחדים, התהיות, וההיסוסים, אני לא בא להתחבר. כך שאני את מכונת הקונדומים לא חיפשתי כמו שהיא חיפשה אותי.

תקעתי מטבע כמו שכתוב, לחצתי על הכפתור, חכיתי לקונדום שיפול ושום דבר לא נפל. דפקתי על המכונה כמו שעושים במקרים כאלה כדי שהאסימון ייפול וכלום. תרשה לי, בבקשה, אני שומע קול נערה בצרפתית, אני מביט אחורה ורואה אותה בת עשריס-עשרים וחמש, יער של שיער שחור ומתולתל, משקפיים של טרוצקי, פה של מרלין מונרו, גומות חן וחיוך ילדותי שמאיר את כל הפנים. תן לי, היא אומרת, מוציאה את המטבע שלי, מכניסה מחדש, לוחצת על כפתור והקונדום יורד. קח, היא מחייכת ומושיטה לי את החפיסה. אני עומד ומביט בה, כשהיא תוקעת מטבע בקלילות מוציאה לעצמה חפיסה, מכניסה לתיק ומתחילה ללכת, בבקשה, אני קורא לה, כשאני מושיט לה את החפיסה שלי, אני לא צריך את זה, אם את רוצה… למה, היא אומרת, אתה קנית, זה היה רק בצחוק, אמרתי, כשאני עולה איתה במדרגות הנעות, רציתי לראות אם המכונה פועלת, למה שלא תפעל, היא שואלת.

סיפרתי לה שאני עובר פה פעם־פעמיים ביום ואף פעם לא ראיתי מישהו משתמש בה, אני תמיד קונה פה, היא עונה, זה יותר פשוט מבית מרקחת וזה פתוח עשרים וארבע שעות, טוב, בכל אופן, אם את צריכה… אני חוזר ומציע לה, ואתה ? היא תמהה, היום זה מסוכן בלי. אני לא מתכוון ל… לא מתכוון מה ? היא שואלת, זאת אומרת… תראי… אני פה בפאריס… באתי רק ל… צריך שיהיה לך בארנק כמו טלקרד, אתה לא יכול לדעת מתי תצטרך, והיא פותחת את התיק שלה ומראה לי שתי חפיסות נוספות מאותו סוג, תראה, היא אומרת. אז למה קנית… אני שואל, כשאנחנו עולים ביחד במדרגות הנעות, זה בשביל אמא שלי, היא אומרת, ביקשה ממני לקנות לה, אז קחי, אני אומר ומושיט לה שוב את שלי, בשביל האמא שלך. תשמע, היא אומרת, אני הולכת לשתות קפה ממול, אתה רוצה ללוות אותי ? ברצון, אני אומר ואנחנו צועדים יחד לבית הקפה לוקסמבורג, בית הקפה שלי. ואיפה היא בוחרת לשבת אם לא ליד השולחן שלי, בו אני לוקח תמיד את האספרסו שלי ויושב לכתוב את הסיפורים שלי. תראה, אני אומר לעצמי, הסיפור בא ומתישב לך על השולחן. הזמנו קפה וישבנו מביטים זה בזה, הידיים שלנו כמעט נוגעות זו בזו והחיוך שלה תמים וחושני ואי אפשר לדעת לאיזה צד בו להאמין. תשמע, היא אומרת לי, הקונדום שלך לא יצא, כי האסימון לא ירד. מה לא ירד? אמרתי. האסימון, היא ענתה. לפעמים, היא הוסיפה, האיש לא רוצה להשתמש בקונדום, אבל הקונדום רוצה להשתמש בו, אתה מבין ? השפתים שלה היו מלאות ויבשות, כאילו צמאות למגע, והאצבעות שלי כמעט נגעו בהן, כשצלצול טלפון נשמע מתוך הארנק שלה. היא שולפת את הטלפון ועונה: כן, קניתי, אביא לך את זה, אין מה לדאוג. מסביב יושבים אנשים על ארוחת בוקר, אחרים עם כוס קפה, מול מחברת או מחשב נייד, ואני מביט בה וחושב מה אני עושה איתה ? יכולה להיות בגיל של ביתי, די חצופה, מפתיעה, כשהיא רואה את המחברת שלי, שואלת מה אני כותב. אני פותח ומראה לה. וואוו! היא פותחת את הפה בפליאה. מה קרה ? אני אומר.

דבר כזה לא ראיתי, היא אומרת ומעיינת בכתב היד שלי. אתה כותב מימין לשמאל ? כל כך קטן ? אתה יכול לקרוא ? סיבוך מוחלט.

אי אפשר להיכנס אליך. אי אפשר לצאת. אלוהים, מי אתה ? מבוך אפל ובפנים, שב המינוטאורוס שלך. מפחיד! מה מפחיד ? אני שואל. תן לי את היד, היא אומרת, לוקחת את ידי, מחבקת אותה בידיים חמות, מעיינת בכוונה ואומרת: אתה צריך עזרה.

המפלצת רוצה לטרוף אותך. איזה מפלצת ? מה ? תיזהר! תיזהר! היא קוראת בידי, מעבירה את האצבע על קווים בכף ידי ואחר כך על כתב היד ועל גבותי ושפתי כשצלצול הסלולרי נשמע שוב. היא שולפת ועונה: שמע אני כבר באה. מצטערת, היא אומרת לי, גומרת ללגום את הקפה ומושיטה לי כרטיס ביקור, תצלצל אלי מתי שאתה רוצה. אני מוכרחה לרוץ. פתאום פולשת אישה לתוך הבועה שלך, משאירה לך קונדום ביד והולכת….המשך

מוסר בלערבי פרשת בלק – בערבית יהודית-תוניסאית

מוסר בלערבי פרשת בלק תוניסיה-רבניה
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה אלפסוק. אלי וקתלי וצלו ישראל קדאם לבלדאן מתאע מואב מן גיר מה חארבוהם ולא כלמוהם. תקלקו מנהם וכאפו מנהם. ופי עוץ' אלי חיתפכרו אלכיר אלי עמלו אברהם אבינו מעה זדהם לוט אלי רבה ענדו וכלה ראזל. בדאו יכטטו האש יעמלולהם באש יקתלוהם. וכממו אלי עם ישראל אלקווה מתאעהם פי פמהם. אלי כל וקת אלי יצטחקו לחאזה יצליו לרבבי ורבבי יעמללהם האש יחבו. קאלו נבעתו לבלעם אלי אלקווה מתאעהו פי פמו יזי יחארבהם. אלי סיחון וקתלי חארב מואב מה גדשי יגלבום. זאב בלעם באש דעאלום וגלבהם. אלי מערוף רבבי יתגשש דקיקה פנהאר. ותוולי מדת הדין קוייה יאסר וקתהה. ובלעם כאן יערף הדקיקה האדיך. ובהאדה המאן כממו פי בלעם. ויערפו אלי בלק צחאב הווא ובלעם. יאכי חטו בלק מלך עליהם.והאדה האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מאענאהה. הווא מוש ולד מלכים ומה חקושי יקעד מלך. לאכן הומאן חטו מלך לדמת לוקת האדאך האכהוו. אלי יערפו צאחב בלעם. ותמה תפסיר אוכר האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מואב ומדין דימה מתכאצמין ודימה יתחארבו מעה בעצ'הם. ווקתלי שאפו אלי ישראל גלבו סיחון ועוג אלי כאנו מתחאמיין ביהם. כאפו ועמלו השלום בעצ'הם באש יתגלבו עלא ישראל. ותפאהמו אלי אידה כאן למלך מן מדין. לעאצמה תוולי פי מואב ולוזרה מתאעהו מן מואב. ואידה כאן למלך מן מואב. לעאצמה מתאעהו תוולי פי מדין ולוזרה מתאעהו יווליו מן מדין. ובלק הווא מן מדין וחטו מלך וקתהה אלי חיקעד וקתי ומן באעת יוולי מלך מן מואב ויקעד פי מדין. והאדה האש מאענאהה בעת ההיא. וקתהה בלק ומן באעד חיתבדל. ובעת בלק לבלעם וזרה מן ענדו ומן מדין. וזאו אלוזרה ענד בלעם וקאלום בלעם באתו חדאיה הלילה ונשוף רבבי יכליני נמשי מעאכם האו לא. וקאעדו לוזרה מתאע מואב ואלוזרה מתאע מדין רווחו. אלי מן אלאוול קאלולום הסחארה מתאעכם אידה כאן קאללכם באתו חדאיה מה חינצאר שיי. ופליל רבבי זא לבלעם פלמנאם וקאלו האשכון האדון אלי באייתין מעאך. וקאלו בלק בעתני באש נדעי ללעם אלי כארז מן מצר. והוני בלעם כביכול חב יגלט רבבי. ומה קאלושי ישראל כאנשי אלעם אלי המאן אלערב רב אלי כארז מעאהם. ורבבי קאלו מה תמשישי. ופצבאח קאלום בלעם רבבי מה חבשי יכליני נמשי מעאכם. וקאלאלום בטריקה אלי פאהמו אלי רבבי מה יחבו ימשי כאן מעה זמאעה מקצ'רין אכתר. ובעתלו בלק וזרה מקצ'רין אכתר. ופליל רבבי קאלו בארה אמשי מעאהם לאכן מה תתכלם ומה תעמל כאן אלי נקולך. עלא כאטר מן השמים יעאוונו אלעבד באש מה יעמלשי עבירות לאכן אידה כאן ילקאוו באקי שאדד פי התנייה האדיך ישייבו. וקאם בלעם פצבאח בכרי וחזם ברוחו לאתאן מתאעו מן כתרת לגראם ולכיף מתאעהו באש ידעי לישראל. ומשא. ופתנייה קאבלו מלאך אלי כאדו אלי בלעם חיצ'יע אלחלק מתאעו פי עולם הבא. ושאפתו לאתאן מתאע בלעם והווא מה שאפושי. והרבת לשאנייה. ובלעם תגשש עליהה אלי קאעדה צ'ייעלו פלוקת וצ'רבהה. ווצלו לתנייה פיהה טאביה מנה וטאביה מנה ווקף למלאך קבאלתהה. וצ'בצ'ת רוחהה וצ'בצ'ת רזל בלעם פטאביה וכצרתהאלו. אלי הטביה האדיך הייא אלגל אלי עמלו יעקב אבינו ולבן וחלפו אלי חתה חד מה יעדי האך אלגל לדוני לצאחבו. והווא סתנקם מן בלעם אלי הווא מן זרע לבן. ועאווד צ'רבהה בלעם. וזאו פי תנייה צ'ייקא אלי מה פיהה מנין תתעדה כאן בסיף ועאוד זאהה אלמלאך. ולאתאן טייחת בלעם וברכת פוק מנהו. ותגשש בלעם וצ'רבהה בלעצה. ורבבי חל פם לאתאן וקאלתלו עלאש צ'רבתני. קאלה עלה אלי עמלת פייה וכאן זא ענדי סיף ראו קתלתך. והוני טיחה לבלעם אלי מאשי יחארב אומה כאמלה בפמו ולדמת לאתאן ילזמו סיף. וקאלתלו האנה לאתאן

מתאעך אלי רכבתך עלייה מן זגרך עמריש עמלתלך איכה. ילזמך תפהם אלי תמה עלאש. ווקתהה רבבי חלו עיניה ושאף למלאך. וקאלו לאתאן עלא כאטרי האנה עמלת איכה אלי מה עזבתנישי התנייה אלי מאשילהה. קאלו בלעם וכאן תחב נרזע נרזע. וקאלהאלו בטריקה תקול עליה האשביך רזעת פי כלאמך. והוני מה עדשי פיהה. קאלו בארה אמשי ולאכן מה תנזם תעמל כאנשי אלי נקולך. ורבבי קתל לאתאן. אלי חתה ואלו בלעם רשע. רבבי מה יחבשי יטייח קצ'ר לעבאד. והנאס וקתלי תשוף לאתאן האדיך תקול האדי לאתאן אלי גלבת בלעם בדווה. ווצל בלעם לבלק וכרזלו בלק וקאלו טאלב וזרה אכבר עלאש וכאן זית מן לאוול מה נגדשי נקצ'רך כיף מה תחב הוני. ומשא רפעו לבלאצה אלי ישוף מנהה ישראל. וקאלו אעמל 7 מזבחות וקרב עליהם קרבנות לרבבי. ומשא יסתננה פי האך הדקיקה. ולאכן רבבי נהארתהה מה תגששי. ובלעם כאן פי באלו חידעי לישראל חתה ואלו רבבי מה יחבשי. ולאכן רבבי עמלו כיף הלזאם פי פמו מה ינזם ידווי כאן אלי יחב רבבי. ולחז"ל נשדו. עלאש רבבי מה כלאהושי ידעי כיף מה יחב ומה יתבתלושי הדעה מתאעהו האכהוו. וזאוובו. אלי רבבי יערף אלי ישראל חיעמלו הדנוב. ורבבי חיתגשש עליהם וחיעאקבהם. ואידה כאן כללה בלעם ידעי. אומות העולם יקולו האדה מדעה מתאע בלעם. ובהאדה רבבי מה כלאהושי ידעי זמלה. ותזללה עליה רבבי. וחתה ואלו אלי רבבי מה יתזללה עלא לאומות העולם כאן פליל פלמנאם. עלא כאטר ישראל תזלה עליה פנהאר. וזא בלעם לבלק וקעד יבארך ישראל. ותעאוודת 4 מראת. וחתה ואלו אלי כאן יחב ירמי פיהם עין הרע מה נזמשי. ובלק תגשש עליה וקאלו בארה רווח. ולאכן בלעם אקבל מה ירווח. קאלו נצ'בר עליך צ'בארה. ראוו רבבי מה יחב כאן הצניעות ויכרה נקץ הצניעות. סייב עליהם בנאתך. וגלטו ישראל ותכאלטו מעה בנאת מואב ועבדו בעל פעור הצליב מתאעהם. וצור כביר הצלאטן מתאע מדין. בעת בנתו וקאללהה אמשיי למשה רבינו. וקאבלת זמרי. וקאלתלו האנה בוייה וצאני כאן עלא משה. קאללהה חתה האנה כביר שבט שמעון מה נקלשי מוסתאוה עלא משה. ורפעהה מעאהו למשה. וקאלו האדי חלאל האו חראם. וכאן תקולי חראם. צפורה בנת יתרו אלי חתה הייא מן מדין האשכון חללהאלך. ומשה ואהרן וזקנים נשאו הדין וקתהה באש יזי פנחס ויאכד כרה. וקאעדו יבכיו. וקאלום פנחס מוש עלמתנה אלי האדה חייב מיתה. וקאלו משה אנתין אלי תפכרת בארה כמל למצוה האדי. וקתלהם פנחס ווקתהה נצארולו 10 נסים. 

לפרשה מתאע הזמעה האדי תסתממה בלק. ואחד אידה כאן יזי יתבת ילקא לבטל מתאע לפרשה מתאע הזמעה האדי הווא בלעם. חקום לחכמים סמאווהה בלעם.

בלק נשופו עמל חאזאת מוש מפהומין. פלאוול בעת שרים מתווצטין. ומן באעד בעתלו שרים אכתר נכבדים. אידה כאן יערף אלי לחכאייה מרהונה פשרים. עלאש מן לאוול מה בעתשי השרים התאניין והאכהוו. חאזה אוכרה. למררה התאנייה מה משאוושי מעאהו בני מדין. עלא כאטר יערפו אידה כאן מה חייזישי מעאהם למררה לאוולה מה חיינצאר שיי. המאלה בלק עלאש עאווד בעת. חאזה אוכרה. בלק יערף אלי רבבי יחב ישראל יאסר והווא אלי קאעד יחארבלום. ובלעם קאלו מה נזם נתכללם כאן אלי יקולי רבבי. המאלה עלאש התעב האדה לכל.

לאכן נשופו אלי פלאוול לפרשה. לפסוק קאל וירא בלק. האש מאענאהה וירא. התבונן. השנווה התבונין. את אשר עשה ישראל לאמורי. השנווה התבונות אלי פיהה האדי. מאו הנאס לכל סמעת. מאענאהה הוני בלק פהם חאזה אוכרה. פהם אלי ישראל מה חיימשוהושי. המאלה עלאש בעת לבלעם. הוני ביין בלק אלי הווא למשכלה מתאעו מוש מעה ישראל. כאנשי מעה בלעם. כיף מה קאלו לחז"ל. אלי סיחון ועוג מה נזמו כדאוו בלדאן מן ענד מואב. כאן מה זאבו בלעם דעה למואב.

 מאענאהה אלי מואב ענדהה בונתו מעה בלעם. והוני זאת לפרצה באש יסתנקם מן בלעם. ובהאדה משה נאדאהו. בני מדין פי בלהום מושכלת בלק כאייף מן ישראל. כיף מה כתב לפסוק ויגר מואב. מואב הווא אלי כאף. לאכן בלק מה כאפשי. ובהאדה ווקתלי ערפו אלי בלעם מה חייעמל שיי. מה חבושי ירזעו. לאכן בלק ענדו גאייה אוכרה. עאווד בעת. ורבבי חב יפייק בלעם. קאלו מה תמשישי. לקאהו חב ימשי. קאלו בארה טיח מאדאמך מה תחבשי תפהם. והאדה אלי פסרו לחז"ל עלא למלאך אלי ווקפלו פתנייה. מלאך רחמים. חב ימנעו מן בלק. ולאכן בלעם חצל פי שיבאך בלק.

הוני ולא לבטל מתאע הלעבה לכל בלק. ובלעם כאן כיף לבידק פי יד בלק. ובהאדה תסמאת לפרשה עלא אסמו. באש נפאהמו אחנאן השנווה תכמאם בלק. ונרדו באלנה מן בלקים מתאע לווקת מתאענה.

אכוואני לעזאז.פי כל זיל וזיל ענדנה בלק. מאענאהה אלי תממה האשכון ידור בטרק מלתאווייה באש יטייחנה. ויאלוכאן מוש מן למעאוונה אלי יעאוונה רבבי. ראנה טחנה מן האך לעאם. ומראת תלקא אלי יחב יטייחך הווא מן צחאבך וחבאבך. תממה האשכון מן סירת לבונתוואת אלי ענדו מעאך. ותממה האשכון עלא נייתו. אלי הווא טייחו ומוש פאייק בטיחה מתאעהו ויתביינלו טלעה ויחב יוצלך לאלי וצל פיה הווא. ויתביינלו קאעד ינצח פיך. כלנה נערפו למשכלה מתאע לבלאד מתאענה פלמחלוקת. והזדיד הווא. אלי ברשה עבאד קאעדין ינזררו ללמושכלה האדי. וכל ואחד יעטיה ראיו וידאפע עליה בכל קווה. וולאת מחלוקת בין לעבאד. האשכון לגאלט והאשכון הצחיח. מוש האדה אלי חנכץבו עליה. ולאכן ילזמנה נפאהמו. אלי יזי מחלוקת ואחדה. מה תמאשי עלאש נתנאקשו ומן הניקאש נווצלו ללכצאם. חאזה האדי פי כל יום קאעדה תנצאר. ובהאדה נציחה. אידה כאן נערפו רוחנה אלי חננפעלו וחנווצלו ללכצאם. פך עלינה ומה נדכלושי רוחנה זמלה. ונזיבו הוני מעשה ואחד מן זמאעת חבד. מסאפר פטייארה קעד חדאהו ואחד. קאלו אנתין מביין פיך רבי ותערף הדין. קאלו רבי לא. נערף הדין שוייה. קאלו תערף אלי חתה האנה יהודי. ולאכן מה נערף שיי מן הדין. ונחב הדין. ולאכן מה לקיתשי האשכון יוורילי הטריק מתאע הדין. קאלו מוש מושכלה האנה נוורילך. ותנייה כאמלה והווא יפסרלו פדין. ובדאלו בלחאזאת למוהמין טהרת המשפחה השבת וכו'. הראזל האדה קעד יתצנט בכל האתימאם. וקתלי קריב חייוצלו. קאלו כסארה לווקת תעדדה פיסע. עטאהו טליפונו וקאלו וקתלי תחב כלמני נפאהמך כל שיי. וקתלי הבטו מן הטייארה הרבי קאל שוף קדאש יחבני רבבי. זאבלי חתתה לידי מצוה שאהלה ומליחה יאסר כיף האדי. ולעלאקה תקוואת בינאתום. והרבי משה לראזל האדה. וכשרלו לכוזינה. ווראלו כיפאש יצללי. ולאכן כל מררה ימשי בחדה ילקא רוחו קאעד יכפאף פי כוף רבבי. מה פהמשי עלאש. פלאוול כמם אלי השטן הווא אלי קאעד יעמללו איכה באש יהרב מנו למצוה האדי. ולאכן ווקתלי לקא רוחו קאעד יטיח יאסר פי כוף רבבי. תחייר יאסר. משה לצלה קאל התורה תבלין ליצר הרע. ואחד מלי יצליוו פצלה תקרבלו. קאלו האשביך מחייר. חכאלו. קאלו יצר הרע קאעד יחארב פייה יאסר. קאלו עטיני אסמו בלכאמל ודריסה מתאעהו. באעד מה עטאהו כלם בטליפון. באעד רבוע שעה רזעלו אלי כלמו קאלולו אלי האדאך נוצרי מן למסנווירים. זא לרבי קאלו האדאך נוצרי. קאלו יזי בלא לעב. האשכון קאלך. קאלו האנה נכדם פלמבאחת. טלבת מן לעוואן מתאעי באש ישופולי האדה האש יכון. ואיזה מעאייה נוורילך ווין קאעד תווה. משא מעאהו וצלו קדאם כנסייה. סתנאוו שוייה לקאהו כארז מן גאדי. ווקתהה תפרהד קאל תווה ילזמני נמשי נעמל תשובה. וברוך ד' אלי רבבי פייקני. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו אמן סלה.

إسرائيليون من أصل مغربي: نريد زيارة المغرب كمواطنين لا سياح

إسرائيليون من أصل مغربي: نريد زيارة المغرب كمواطنين لا سياح

http://www.radiosawa.com/a/248700.html

حملت بين يديها الدف، اتخذت مجلسها بين صويحباتها، وبدأت في الغناء بالأمازيغية، استرجعت في أغانيها طفولتها وشبابها في قريتها "تنغير"، تلك القرية النائية التائهة في جبال أطلس المغرب، والشاهدة لعقود على تعايش اليهود والمسلمين في المغرب قبل سنة 1948.

تتوقف حنا شمويان عن الغناء، تمسح دموعها، ثم تواصل الغناء، هذه المرة تسرد في أغانيها ألم الفراق، وعذاب اللقاء بوطن لا يعرفونه ويجهلهم، وطن أصبح اسمه إسرائيل بعد أن عاشوا لقرون على أرض اسمها المغرب.

هو واحد من المشاهد الأليمة التي حاول المخرج المغربي كمال هاشكار تجسيدها في شريطه الوثائقي "من تنغير إلى القدس…أصداء الملاح"، أول عمل فني يحاول مد جسور التواصل بين المغرب ومواطنيه اليهود الذين رحلوا ذات يوم إلى إسرائيل.

في الفيلم، تتحدث حنا عن حلمها بالعودة للمغرب، والتلحف بسماء هذا البلد الذي لا تزال تعتبره وطنها الأم، لكن الموت كان أسرع من تحقيق ما تسميه "حلم العودة"… حلم يصر عليه مغاربة يهود هاجروا إلى إسرائيل، رغم أن بعضهم هاجر إليها منذ 66 عاما.

ألم الرحيل

وفق إحصاء قامت به حكومة فيشي الفرنسية، فقد بلغ عدد اليهود فيما كان يسمى شمال إفريقيا الفرنسية والتي كانت تضم المغرب والجزائر وتونس 400 ألف، نصفهم كان يقيم بالمغرب.

في 1948، تاريخ قيام دولة إسرائيل، سيبدأ يهود المغرب في الرحيل عن وطنهم الأم فيما يعرف بـ"الهجرة الكبرى"، بعضهم اختار التوجه إلى كندا وفرنسا، في حين لم يجد الآخرون إلا إسرائيل وطنا بديلا.

تختلف الروايات عن أسباب رحيل اليهود عن المغرب، حيث كانوا يحظون بحماية السلطان، لكن الروايات تكاد تتفق على أنهم لم يتعرضوا للعنف أو لاعتداءات تجبرهم على الرحيل.

أبارحيل روفين، أحد أعضاء حركة الفهود السود التي تبنت قضايا اليهود الشرقيين في إسرائيل، رحل صغيرا مع والديه إلى إسرائيل، ورغم تجاوزه اليوم الـ70 من عمره، لا يزال يؤمن أن المغرب هو وطنه حيث يجب أن يكون.

يقول روفين في حديث لموقع"راديو سوا" عن بدايات الهجرة "لقد رحلنا بإرادتنا، لم يجبرنا أحد على الرحيل، لم نتعرض للاعتداء كما حدث مع باقي يهود العالم، نحن كنا مواطنين مغاربة وكان المغرب وطننا".

حنا شمويان، أيضا تقول في فيلم "من تنغير إلى القدس…أصداء الملاح"، إنهم لم يجبروا على الرحيل، لكن لم يكن بد من المغادرة.

حنا شمويان في فيلم"من تنغير إلى القدس…أصداء الملاح":

تقول شمويان "قبل سنة 1948 لم يكن في قريتي تنغير فرق بين مسلم ويهودي، كنا نتشارك الفرح والحزن، لكن بعد هذا التاريخ أصبحت مواصلة الحياة المشتركة أمرا صعبا".

تضيف"نساء القرية قاطعننا، حتى تحية الصباح أو السلام لم يعدن يلقينها علينا نحن يهوديات القرية، لم تعد تنغير كما كانت، لذلك رحلنا، لكن أؤكد أن لا أحد اعتدى علينا أو مارس علينا العنف".

أمل العودة

بدارجة مغربية لم تخل من كلمات عبرية، وحتى بضع كلمات مشرقية تحدث أبارحيل روفين لموقع "راديو سوا" عن "الحلم الأمل"… العودة إلى المغرب بجواز سفر مغربي.

يقول رؤوفين إن حلم العودة ليس وليد اللحظة، بل إنه يساور يهود إسرائيل من اأصول مغربية منذ أن حطوا بأرض غير تلك التي ألفوها وألفتهم.

يحكي روفين أن المهاجرين المغاربة صدموا مما اعتبروه عنصرية تجاههم هم يهود الشرق أو من يعرفون بـ"السفارديم" في مقابل تعامل جيد مع يهود الغرب المعروفين بـ"الأشكيناز".

يقول روفين "كنا في بلدنا المغرب معززين مكرمين، كنا مرتاحين بمنازلنا، بتجارتنا، بألفة جيراننا، وأصحابنا، وأتينا إلى إسرائيل حيث ووجهنا بالتمييز في العمل والسكن بل وصل الأمر حتى الاعتداء علينا واعتقالنا حين كنا نحتج".

تلخص حنا شمويان التمييز الذي قابلتهم به إسرائيل، في قصيدتها التي قالت في فيلم كمال هاشكار إنها ألفتها في البداية بالمغربية لأنها لم تكن تتقن العبرية.

تقول القصيدة:

ذهبت إلى مركز التشغيل

سألوني من أين أتيت

أخبرتهم أنا من المغرب

فقالوا لي اذهبي خارجا

ذهبت إلى مركز التشغيل

سألوني من أين أتيت

أخبرتهم أني من بولندا

فطلبوا مني التفضل بالجلوس

يتذكر روفين بدوره ألم الرحيل، وأمل العودة، يقول في حديثه لموقع "راديو سوا" إن يهوديا مغربيا يدعى ديفيد حمل سنة 1959 علم المغرب وصورة الملك الحسن الثاني وخرج في شوارع إسرائيل محتجا، طالبا العودة إلى بلده المغرب.

يقول روفين "العودة لم تكن بالأمر اليسير، لقد أخذ منا الإسرائيليون كل أوراقنا حين رحلنا عن المغرب… لقد دخلنا إسرائيل من دون هوية، وحين رغبنا بالعودة منعتنا سلطات البلاد من تحقيق حلمنا".

تحديات العودة

ما الذي يمنع يهود المغرب من تحقيق حلمهم في العودة للوطن؟

لا يوجد تمثيل دبلوماسي رسمي حاليا بين المغرب وإسرائيل، لكن يهود إسرائيل المغاربة كما الحال مع باقي يهود المغرب المنتشرين في أنحاء العالم بإمكانهم زيارة وطنهم الأم في أي وقت وحتى بالجواز الإسرائيلي الذي يعتبر مرفوضا الدخول به في عدد من الدول العربية.

هذا يحيلنا على تساؤل آخر: عن أية عودة يتحدث يهود إسرائيل المغاربة؟

ذا يحيلنا على تساؤل آخر: عن أية عودة يتحدث يهود إسرائيل المغاربة؟

يجيب روفين "لا نتحدث عن تلك العودة التي يذهب فيها اليهود لزيارة أضرحة أوليائنا هناك في

المغرب".

ويضيف "نتحدث عن دخول المغرب بجواز سفر مغربي وليس إسرائيلي، عن بطاقة هوية مغربية، لا نريد أن نزور المغرب كسياح بل نريد أن ندخله كمواطنين". يهود مغاربة يحتفلون بقداس ديني لأحد أوليائهم الصالحين في المغرب

يهود مغاربة يحتفلون بقداس ديني لأحد أوليائهم الصالحين في المغرب

​ لكن تشارلز دحان ممثل الجالية المغربية اليهودية في أميركا، يقول إن الإدارة المغربية تساعد اليهود المغاربة على الحصول على أوراقهم الثبوتية واستكمال مواطنتهم.

ويحكي دحان عن حالته وحالة أخته، وهي مواطنة أميركية، إذ يقول في حديثه لموقع"راديو سوا" إنه ذهب إلى دوائر مدينة مكناس حيث ولد هو وأخته، وهناك ساعدوهما على استخراج شهادة الميلاد وبعدها الحصول على جواز سفر.

لكن روفين، وهو من مواليد الرباط، لم يوفق كما وفق تشارلز وأخته، إذ يحكي أنه ذهب إلى دوائر العاصمة وهناك أخبروه أن لا إثبات لديه بأنه يهودي مغربي، أو أنه ولد في المغرب.

إلا أن تشارلز يرد على روفين قائلا "إنهم يعرفون اليهودي المغربي من اسمه، ومن طريقة حديثه". وينفي أن تكون الإدارات المغربية تشترط امتلاك اليهود المغاربة أوراقا ثبوتية قديمة لكي تمنحهم جوازات سفر.

ومع ذلك يصر رؤوفين على أن العائق أمام تحقيق حلمه في العودة هو عائق سياسي أولا، إذ يقول "الإدارة المغربية تعيق عودتنا للوطن".

روفين، الذي يبدو أن ذاكرته ترفض ترك المغرب الذي رحل عنه طفلا، لا يزال ينادي العاهل المغربي محمد السادس بلقب السلطان بدل الملك، ويقول في حديثه لموقع "راديو سوا": "من منبركم الإعلامي أوجه ندائي لسلطان المغرب وللبرلمان المغربي أن ينظروا في قضيتنا وأن يساعدونا في دخول المغرب كمواطنين مغاربة وليس كسياح إسرائيليين".

لكن تشارلز، له رأي آخر، فهو يقول إن ما يقارب المليون يهودي مغربي مقيمون في إسرائيل، يرى المغرب فيهم وفي باقي اليهود المغاربة المقيمين في باقي بلدان العالم ليس مواطنين كاملي المواطنة فقط بل سفراء دائمين له أيضا.

يقول تشارلز "يهود المغرب المقيمون بالخارج هم ماكينة دعاية وترويج للمغرب، للسياحة فيه، للدفاع عن قضاياه، وللحفاظ على استقراره".

ويضيف تشارلز "نحن يهود المغرب نريد أن يكون هذا البلد نموذجا في المنطقة للتعايش بين المسلمين واليهود على أرض واحدة".

جدل العلاقة مع إسرائيل

أثار فيلم "تنغير أصداء الملاح" الجدل في المغرب، واتهم البعض مخرجه كمال هاشكار بـ"التطبيع" مع إسرائيل بسبب تصوير مشاهد كثيرة منه هناك.

هذه الاتهامات تطرح السؤال: كيف يستقبل المغرب مواطنيه اليهود المهاجرين؟ هل سيقابلون بالترحاب في مجتمع ينقسم أبناؤه بين دفاعهم عن القضية الفلسطينية وواجب المواطنة الذي يجمعهم باليهود المغاربة؟

بدو هاشكار غير قادر على انتظار مفاجآت القدر، ويصر على أن يساهم في تسيير عودة اليهود المغاربة من إسرائيل إلى المغرب.. ولو فنيا. كمال هاشكار

كمال هاشكار

يقول هاشكار في حديثه لموقع"راديو سوا" إن فيلمه الوثائقي الأول، ورغم الاحتجاج الذي قوبل به، عرف أيضا إقبالا واستحسانا ودعما من اليهود المغاربة التواقين لربط جسور التواصل بين إسرائيل والمغرب.

ويضيف أن هذا النجاح شجعه على العمل على جزء ثان لما بدأه في فيلمه الأول، هذه المرة سيتحدث عن عودة الجيل الجديد من اليهود المغاربة المولودين في إسرائيل والذين يعودون للمغرب لاستكشاف هويتهم وهوية أجدادهم.

بطلة فيلم هاشكار المقبل، ستكون نيتا الكيام، مغنية شابة تبلغ من العمر 33 سنة، ولدت في إسرائيل لأبوين يهوديين مغربيين، ستلتقي في الفيلم بمغنية مغربية مسلمة، وستغنيان معا من التراث اليهودي المغربي.

"أنا أومن بالسينما وبدورها في التأثير على الرأي العام وأومن أني بهذه الطريقة يمكن أن أمد جسر التواصل بين يهود المغرب في إسرائيل ووطنهم الأم"، يقول هاشكار في ختام حديثه لموقع"راديو سوا"، ويضيف "التعايش في المكان ذاته في إطار السلم والأمن ليس حلما مستحيلا".

وفي انتظار تحقق أمنية كمال هاشكار، لا يزال أبارحيل روفين ذو الـ70 سنة متشبثا بحلمه في دخول المغرب بجواز سفر مغربي، ولا يزال يتمنى عودة ذاك الزمن الذي كانت فيه مائدة واحدة تجمع الجار اليهودي بجاره المسلم دونما أي خوف.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

יולי 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר