אשרי האיש תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בזו עורך ומחבר : יצחק מויאל

דוד מויאל – עו"ד ועסקן נמרץ לטובת היישוב היהודי

דוד מויאל נולד ביפו בשנת תרפ״א (1880 לפני׳), לאביו יוסף מויאל (לאמו מרת שמחה – בתו של הרה״ג רבי פשה פארדו זצ״ל – רבה הראשי של אלכסנדריה.

בבית הוריו קיבל דוד חינוך יהודי מסורתי טהור, כשהוא עושה חיל בלימודיו בתלמודי התורה השונים של הקהילה הספרדית-מרוקאית ביפו. כשהתבגר דוד הוא נסע לביירות, שם למד בבית הספר היהודי ’׳תפארת ישראל". לאחר מכן המשיך לפריז בירת צרפת, שם למד משפטים והוסמך לעורך דין.

בחזרתו לארץ התפרסם עד מהרה שמו של דוד כעורך דין מוצלח וממולח, שהתמצא בחוקי המקרקעין בפרט, ובכלל – בכל נבכי החוקה העות׳מאנית, עובדה שהועילה לו לטווית קשרים טובים ואדוקים עם השלטון העות׳מאני ששלט אז בארץ. כן היה בקיא בשפה הערבית אותה הכיר על בוריה, והוא הוסיף להשתלם בלימוד הספרות הערבית, ואודות לכך זכה לידידות והוקרה מצד בכירי הממשל העות׳מאני ונכבדי הערבים.

את קשריו הטובים ניצל דוד כדי לסייע ברכישת אדמות וקרקעות לטובת היישוב היהודי. הוא היה שותף פעיל ברכישת עשרות אלפי דונמים של אדמה, וסייע בהקמת שכונות ויישובים יהודיים רבים בארץ ישראל, בעיקר באזור תל-אביב של ימינו.

כמו כן באו לידי ביטוי קשריו האדוקים עם בכירי הממשל כאשר אירעו רחמנא ליצלן התקפות ומעשי חבלה מצד פורעים ערביים ליהודי הסביבה, או אז פנה דוד לידידיו הערביים ופעל אצלם שימנעו התקפות כאלו שוב, וכן שיעמידו לדין את הפורעים. בד בבד פעל גם דוד ליצור יחסי שכנות טובים עם השכנים הערביים, ולהשכנת שלום בין שני הצדדים.

כישורי הכתיבה הטובים של דוד נוצלו אף הם עד תום, כאשר פרסם לא אחת מאמרים בענייני השעה בעיתונות היהודית, ואף בעיתונים הערביים הופיעו פדי פעם מאמרים שונים פרי עטו, שמטרתם הייתה לרכך את ההסתה הפרועה האנטי-יהודית והאנטי-ציונית שהשתוללה אז.

במשך השנים חיבר דוד חיבורי פרשנות שונים על התנ״ך, כפו ״אור ממזרח על ספר בראשית, חיבורים על ספר איוב ותהילים, ועוד. נפטר בתאריך י״ג שבט תשי״ג.

יהי זכרו בחך.

את מרבית החומר ליריעה זו שאבנו מתוך התולדות המורחבות שבראש הספר שבט יהודה, ותשואות חן למחבר.

תמצית תולדות אבינו ז"ל

כור מחצבתו

אבינו הרב עמרם חיים מויאל זכרונו לברכה, נולד בעיירה בז'ו שבמרוקו בשנת תרצ׳ץ(1936 למניינם), לאביו הצדיק הרב שמעון זצ״ל – שכיהן שנים רבות כרב בקהילה היהודית בבז׳ו, ולאמו החשובה אשת החיל מרת מסעודה ע״ה. רבי שמעון מויאל היה ידוע בצדקותו ובתום ליבו, וכהן כרב, שוחט, מוהל, ראש המועצה הדתית בקזבלנקה ואיש חברה קדישא.

תמיד היתה שגורה בפיו האמרה:

דע מאין באת-״תערפ מנאיין ז׳יתו.

העיירה בז'ו

עיירת מכורתו, בדו, נמצאת בשיפולי הרי האטלס התיכון, על אם הדרך מהעיר בני פלל לקלעה דסרננה. שם העיירה נגזר מהמילה ״בודה״ שפירושה בשפה המקומית הינה – אריגה, וזאת על שם הבדים המשובחים שנארגו בידיהם הזריזות והמיומנות של תושבי המקום, שהתפרסמו בכל הסביבה באיכותם ובטיבם, עד שכל מי שכיבד את עצמו קנה לו לפחות ג׳לביה אחת העשויה מבד משובח זה. בעיירה פיכו חיים יהודיים טהורים, ומאות היהודים שהתגוררו בה ניהלו חיי קהילה תוססים ופוריים, מתוך שלום ושלווה ואהבת רעים.

בבית הקברות המקומי טמונים שני צדיקים גדולים, אחד הוא הצדיק רבי יצחק ישראל הלוי זצ״ל המכונה ״סידי פמול לברז״(-בעל המגדל), והשני שטמון בבית הקברות הקדום ׳תזרוט; הוא הצדיק רבי שמעון בן שמאעיל שריף לוי זצ״ל.

בחלקו העליון של הכפר נמצא בריכה טבעית הפכונה ׳׳תמדה״, המתמלאת מים ממפל מים קטן הנובע ממעיין מים זכים. ישנה מסורת רבת שנים בקרב תושבי המקום, כי הטבילה בבריכת מים זו מסוגלת למציאת זיווג-הגון.

שנות נעוריו

בעיירה קסומה זו גדל אבינו, באווירה החמימה של בית הוריו, שחינכו את ילדיהם לתורה ומצוות ומעשים טובים. אביו רבי שמעון עבד למחייתו כסנדלר, שזה היה עיקר עיסוקו במשך שעות היום, ואילו את שעות הלילה הקדיש עבור לימוד התורה והזוהר הקדוש, כשהוא שוקד על תלמודו שעות רבות מדי לילה, ובכך הוא הטמיע בלב ילדיו אהבת תורה ויראת שפים.

נישואיו

בהגיע אבינו לגיל של ׳׳בן שמונה עשרה לחופה׳׳ מצא אבינו את בת-זוגו – אמא, כשהיא אך בגיל 15, והיא יתומה משני הוריה. ויחדיו נולדו להם אז שני בנים ושני בנות. לפרות המצב הכלכלי

הקשה ששרר אז במרוקו הצליח אבא בדרכים לא דרכים להשיג פרנסה מספקת כדי מחייתו בכבוד, ועבד כסנדלר נעלי נשים, כשהוא אינו חוסך מאומה ואינו בוחל בעבודה קשה ומאומצת – הכל כדי לכלכל את ילדיו. עברנו לבית סרטי ליד סבא וסבתא,ברח‘ דרב וגבס בקזבלנקה.

בשנת 1962 עלה סבא – רבי שמעון לארץ הקודש יחד עם בני משפחתו הישר לבאר שבע, ואילו אבא עדיין נותר אז במרוקו, והמשיך לבדו בגידול ילדיו ופרנסתם, כשהוא מקדיש מעתותיו ללימוד התורה.

העלייה לארץ

שנה אחר כך – בשנת 1963 עלה אבא גם הוא – בעקבות אביו – יחד עם משפחתו, לארץ ישראל. את דרכו לארץ עשה באנייה ׳׳פלמינה׳׳, אתה הגיעו לנמל חיפה. בהגיעם לארץ קיבלו את פניהם נציגי הסוכנות היהודית, שהעניקו להם מספר חפצים בסיסיים, והציעו להם כמה מקופמות בהם יוכלו להתיישב, ואבא קיבל את ההצעה לקבוע את משכנו בשכונת הגבעה שבכפר ירוחם. נציגי הסוכנות עבדו על אבא בסיפורים על בן גוריון והבטיחו, אתם תהיו השכנים שלו… אבא התרשם ורצה לגור לידו.

פרנסתו ומקום מגוריו

גם כאן בארץ ניגש אבא בפרץ לעבוד ולפרנס את ביתו, כשהוא עובד במשפרות במפעל סיבי דיפונה. לאחר סגירת המפעל סיבי דימונה עבר לעבוד במפעל נגב קרמיקה שנפתח בשנת 1975 , כמפעל לעיבוד חומרי גלם לייצור אריחי קרמיקה. עם השנים היה אחד העובדים המצטיינים שם.

לפרות עבודתו הקשה והמאומצת במשך היום מכל מקום לא זנח אבא את חוק לימודו, ובשעות הערב והלילה היה שוקד על לימודו מתוך התמדה עד לשעות המאוחרות של הלילה. במיוחד אהב אבא את לימוד ספר הזוהר הקדוש שחיבר רבי שמעון בן יוחאי, והיה מתענג ומתעמק רבות בלימוד הזוהר. אבא אף היה שליח ציבור בבית כנסת.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 158 מנויים נוספים

מאי 2018
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר